חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

סיכום שנה חברתי – קר שם בחוץ

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה ב 9.01.08 6:04

אלישבע מיליקובסקי, סטודנטית לעבודה סוציאלית ופעילה חברתית, מסכמת את השנה של האנשים שמאחורי הנתונים היבשים. הנזקקים, החולים, חסרי הדיור – הרחוקים מעיני מקבלי ההחלטות והפרשנים הכלכליים

שנת 2007 הסתיימה. גם השנה העיתונים ואתרי האינטרנט השונים פרסמו סיכומי שנה בנושאים שונים. גם חלק מהארגונים החברתיים, ארגוני זכויות האדם ואחרים פרסמו סיכומי שנה שכרגיל מציירים תמונת מצב די מדכאת של המציאות החברתית במדינת ישראל. לעומת סיכומי הארגונים החברתיים, נחמיה שטרסלר פרסם בסוף השבוע האחרון בעיתון "הארץ" מאמר תחת הכותרת "קינות ליום יום", בו טען לא רק כי שנת 2007 הייתה שנה טובה כלכלית, אלא גם שהייתה טובה חברתית.
דבריו של שטרסלר מפתיעים כאשר קוראים את הנתונים שמביאים הארגונים החברתיים. יותר מכך, אם נתבונן קצת סביבנו ונשמע את הסיפורים הנמצאים מאחורי אותם הנתונים, קשה לראות את שנת 2007 כשנה טובה חברתית.
על הנתונים והסיפורים מהשטח אפשר לכתוב המון, בחרתי להביא כאן מדגם לא מייצג שאני נתקלתי בו בשנה האחרונה.

בריאות
על פי נתוני רופאים לזכויות אדם בין שנת 95' ל-2007 חלה שחיקה של 44% בעלות סל הבריאות. משמעות השחיקה הזאת היא פגיעה בחיי אדם.

לפני מספר חודשים פגשתי בבית חולים סורוקה את ר', אדם בשנות ה-40 לחייו שלפני כחצי שנה אובחן גידול סרטני בראשו, הטיפולים שקיבל עד כה לא הועילו והרופאים המליצו על טיפולים בתרופות חדשות. התרופות האלה אינן נמצאות בסל התרופות, ר' ואישתו התחילו לגייס כספים שבינתיים מבטיחים את הטיפול לחודשים הקרובים, אבל המשך הטיפולים של ר' ובעצם הסיכוי להמשך חייו תלוי בחסדי התרומות.

מהדו"ח שפרסמו "רופאים לזכויות אדם" על מעגלי הנכללים והמודרים במערכת הבריאות עולים נתונים מדאיגים על הנגישות ההולכת ויורדת לשירותי הבריאות עבור אוכלוסיות חלשות במדינה. יותר ממיליון בני אדם נאלצו לוותר השנה על קניית תרופות כי לא יכלו לעמוד בעלויותיהן היקרות.

כשאהוד אולמרט היה שר הבריאות ממשלת שמיר הוא אמר שאין הבדל בין בריאות לבין תחבורה: יש אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית (מערכת הבריאות הציבורית), יש שנוסעים במכונית משפחתית (הביטוחים המשלימים, נניח) ויש שנוסעים בוולבו (הרפואה הפרטית). (ציטוט מכסף יש? לבריאות: להפרטת שירותי הבריאות אין הגיון רפואי, כלכלי או מוסרי. תראו מה קורה באמריקה / דני פילק ,ynet ) דברים אלה אולי מסבירים את המדיניות הממשלתית המאפשרת חיים בריאים רק לעשירים.

דיור
כ-2000 משפחות פונו השנה מבתיהם בשל חוסר יכולות לשלם את המשכנתא, ל-80,000 משפחות יש חובות לבנקים בשל אי-עמידה בתנאי תשלום המשכנתא. יש מאות אלפי משפחות בישראל שאין להן אפילו איך להתחיל לשלם את תשלומי המשכנתא הכבדים, ונאלצות לוותר על חלום העצמאות שברכישת דירה.

חלק מן המשפחות האלה פגשתי השנה בגן "בור שיבר" במרכז העיר בירושלים. המשפחות, רבות מהן חד הוריות, שנותרו ללא קורות גג מעל ראשן התאספו בגן ושהו בו מתחילת חודש יוני ועד חודש ספטמבר.
כתבת הווידאו בטלוויזיה החברתית מתארת את המאהל של המשפחות מחוסרות הדיור.

המאהל פורק בחודש ספטמבר ולרוב המשפחות נמצא פיתרון כזה או אחר. אבל הזכות הבסיסית כל כך לקורת גג מעל הראש אינה מוכרת במקומותינו, ואף אין דנים בה ברצינות, ואינה מתקיימת לגבי רבים מידי מתושבי המדינה, כאילו ייתכן קיום בכבוד, או אכפת לאנשים מחירויות אחרות, כאשר הם נטולים קורת גג.

עוני
במאמר של שטרסלר אותו הזכרתי בהתחלה, נכתב כי בשנים האחרונות חלה ירידה חדה בשיעורי האבטלה. אין ספק שזה יכול היה להיות שיפור חשוב במצב החברתי בישראל. אך תמונת המצב העגומה העולה מהדו"ח של מרכז אדוה לשנת 2007 היא כי יותר מ-36% מהשכירים חיים מתחת לקו העוני, זאת לעומת כ-20% בסוף שנות ה-80'. את תוצאות המציאות העגומה הזאת פוגשות העובדות הסוציאליות שאיתן אני עובדת, רבים מן הפונים המגיעים אליהן יום-יום עובדים אך עדיין אינם מסוגלים לגמור את החודש.

א' היא אם חד הורית לשני ילדים, פגשתי אותה לפני כמה שנים בבאר שבע. א' מועסקת כעובדת ניקיון באחת מחברות הקבלן הגדולות בבאר שבע ועובדת במשרה מלאה, אבל מרוויחה 3200 ₪ לחודש (פחות משכר מינימום!). עד השנה א' עוד איכשהו הסתדרה, אבל הילדים שגדלים מובילים להוצאות בלתי צפויות. א' סיפרה לי, שלמרות הקושי, השנה היא התחילה לפנות לעמותות שמספקות מזון.

יש מקרים בהם המצב חמור עוד יותר: דו"ח (אי-)הצדק הסביבתי של ארגון חיים וסביבה (ארגון הגג לארגונים הסביבתיים בישראל) מתאר תמונת מצב חמורה לפיה אזורים שלמים במדינת ישראל יכולים להיחשב ל"איים של עולם שלישי" ואינם ראויים לחיי אדם.

הכפרים הבלתי מוכרים בנגב הם דוגמא טובה לכך, שלוש וחצי שנים אני בנגב ועדיין כל פעם שאני מגיעה לאחד מהכפרים האלה אני נדהמת מחדש, המצב: מחסור במים, מחסור בחשמל, כמעט ללא תשתיות – מחייב פיתרון, ועדיף אתמול. גם שכונות בערים ישראליות מוזכרות בדו"ח, לדוגמא שכונת ברבור בעכו בה אין מדרכות, אין כבישים ואין תאורה, הביוב זורם והפסולת אינה נאספת.

ויש עוד כל כך הרבה על מה לכתוב, על הקיצוצים בבריאות הנפש שמשאירים פגועי נפש ללא מסגרת; על הנכים שחיים מקצבאות שמספיקות בקושי לאוכל; על לשכות הרווחה שקורסות מעומס התיקים ומהמחסור בתקנים; על מדריכים בפנימיות שמקבלים שכר נמוך משכר המינימום. וזו רק ההתחלה.

שטרסלר טוען כי תמונת המצב המוצגת על ידי הארגונים החברתיים השונים היא אינטרסנטית, ואני תוהה אלו אינטרסים בדיוק היא מייצגת?
סוף-סוף מישהו צריך לייצג את האינטרסים של השכבות המוחלשות, המודרות, שאינן זוכות לקיום בסיסי בכבוד במדינת ישראל. לבעלי-ההון הרי לא חסרים לוביסטים במסדרונות הכנסת, וגם סנגורים כמו שטרסלר בתקשורת.

לקריאה נוספת:
סיכום שנה חברתית – הארון תחאוכו – נענע10

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. אהרן לוינשטיין :

    בסרט המפורסם הקיץ של אביה מגיעה נערה ניצולת שואה לארץ המובטחת. היא מתמודדת בגבורה עם סיוטי העבר ומתנתקת מאמה המטורפת. במדינת ישראל של שנת 2008 אי אפשר להתנתק מטרוף המערכות. הפחתת השרותים הבסיסיים פוגעת בציבור רחב של שכירים המשתכרים שכר ממוצע. מעמד המאיון העליון יכול להרשות לעצמו לרכוש את השלמת השרות ולהנצל. נחמיה שטרסלר ודומיו נמנים עם האליטה השלטונית ומפרסמים מאמרים מטעםם. רוב אזרחי ישראל נמצאים במצוקה מתמדת בכל הקשור והנוגע לשרותי בריאות חינוך ורווחה ומבינים היטב עובדה זו. לכן צריכה לקום מפלגה חברתית חדשה שתחרוט על דגלה אך ורק את האגנדה החברתית. בעזרת יח"צ נכונים היא תקבל לפחות עשרה מנדטים. היא תשפיע על החלטות הממשלה ותקדם את הענינים החברתיים למקומם הראוי – בתקוב – ולא בדמגוגיה נבובה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.