מערכות בחירות – מעגלי קסמים בחסות התקשורת
הרהורים על מקומה של התקשורת במערבולת פוליטית, האם התקשורת רק מדווחת, או שהיא יוצרת מצבים להגדלת רווחיה ומציאות רעה לחברה. מה עושים
מאת: יעקב לקס
בלילה שאחרי הבחירות בבריטניה צפיתי בשידורי ה-BBC, בסיקור תוצאות הבחירות. ראיתי ושמעתי כתבים "נייטרליים" ושאינם כאלה. כן, גם לעיתונאי ה-BBC יש העדפות פוליטיות אישיות שנחשפות, לא רק אצלנו.
לא עקבתי אחרי מערכת הבחירות שם אבל הצפייה הארוכה השיבה מחשבות משכבר על יחסי הגומלין שבמשולש בין חברות יחסי הציבור לבין העיתונות המסחרית ולפוליטיקה.
בעשורים האחרונים נדמה שעניין הבחירות אינו יורד כלל מסדר-היום הציבורי, איך זה עובד ולמה זה קורה?
הבון-טון בשיח הציבורי הוא שנציגי מפלגה ראוי שייבחרו בבחירות מקדימות, זה "דמוקרטי", כך שוכנענו. (ומי עובד שעות נוספות בכדי ללמד אותנו שכך ראוי?). ומכיון שכך מיד אצים כל הרואים עצמם מועמדים ומשלחים בנו את הסוקרים מחד ופושטים את ידם לתרומותינו מאידך.
במקביל הם שוכרים את החברים של הסוקרים שיתכננו להם "אסטרטגיה" ומערכה (קמפיין באמריקאית) ואז נשלחים הסוקרים לבחון את תוצאות עבודתם של ה"אסטרטגים" ומנהלי המערכה וחוזר חלילה.
משתמה המערכה במפלגות פנימה מתחילים את ה"סיבוב" במערכה הלאומית, באותם סבבים, אבל "בגדול", כך גם הסכומים.
עלו ליגה.
במקביל נערכת גם מערכה, שמנצחים עליה אותם "אסטרטגים", לדחוף את המועמד לכמה שיותר "אירועים מתוקשרים" שחלקם – הקטן או הגדול – נוצרו רק לשם ה"מערכה".
ה"אסטרטגים" משלחים סוקרים גם בכדי לדעת אלה נושאים שטרם נהגו אצלם, "יתפסו" את דעת הקהל. נושאים אלה מקבלים חשיבות יתר בדברי המועמדים, בלי שום קשר לכוונותיהם לעשות אותם או לא (הזקנה במסדרון בית-החולים, ההתנצלות לעולי מרוקו וכיו"ב הפרחות מופרכות).
ומשחולפות הבחירות מתחילה מייד הבחישה לבחירות חדשות, ראשית במפלגות המפסידות. אחר-כך מתחילים לכרסם בלגיטימיות של הממשלה ומקוים להתחיל הכל מחדש.
אז מי כאן הביצה ומי התרנגולת?
בתוך כך גם ה"אסטרטגים" של שרי הממשלה משכנעים את שולחיהם להיראות כ"פני הכלב", לאן ללכת? מה לעשות? לא לעשות מה שלא ימצא חן, ומי הם שאומרים מה מוצא חן?
אור השמש והחשיפה אליו הם טעם החיים של דמוקרטיה.
התָּוֶוך התקשורתי, שתפקידו לחשוף, נעשה למי שמעמעם את הנעשה, הוא גם נהנה מאוד מהיותו התווך המעמעם, יוצר עוות של המציאות ושם לקלס את הדמוקרטיה. רוב הדברים המתפרסמים בתקשורת אינם המציאות אלא תסנין שלה. בלשון המעטה, המסננים הם לא תמיד חסרי פניות.
איך יוצאים ממעגל הקסמים הרע הזה?
אין פתרונות קסם מהירים. צריך מפלגות, סניפים, בירורים רעיוניים. גם באינטרנט, אבל בעיקר בקבוצות של אנשים שנפגשים זה עם זה.
שינוי תרבותי שנשמע ארכאי, כמעט לא מציאותי, אבל מה החלופה? האם נצטרך לעבור תקופה מסַכֶּנֶת-בית-שלישי, של פשיזם מלא לפני שנתפכח?
תגיות: בחירות, בחירות-פנימיות, יחסי ציבור, מפלגות, סקרים, עיתונות, פוליטיקה, פוליטיקה-ברשת, קמפיין-בחירות, תקשורת
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
10 במאי, 2010 בשעה 9:05
תגובה שפירסמתי ומתאימה גם כאן
אני מזמין אותכם לעיין במאמר הבא
http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/report5.pdf
ולהבין ולהפנים שמפלגת העבודה בגיבוי תקשורתי שוויוני ולא מוטה בערוץ 2 בדיוק כפי שניתן למפלגת הבועה הון, שלטון, המכונה קדימה.
לי אין כל ספק, שהמועמד ח"כ עמיר פרץ בדיעבד, היה זוכה להישג של למעלה מ25 מנדטים ואף להפוך ולהיות, ראש ממשלה חברתי לעם ישראל.
מייד עם פרסום תוצאת הבחירות, במקומו ותחליף ראוי לדעתי ולדעת רבים וטובים, במקומו של א, א, יקיר ההון ,הידוע והמפורסם.