סיסמאות, סיסמאות!
חופש דיבור ופלורליזם מחשבתי הם הקובעים את ערכם של צינורות תקשורת, ולא מי מממן את התכנית, העיתון, האתר, הבלוג, הרשת החברתית או הערוץ הטלויזיוני.
מבחינה זו אין בישראל מסגרת חסרת פניות לחלוטין.
דמוקרטיה אינה שייכת לנושא זה כלל ועיקר ואמינות קיימת רק ביחס לדווח עובדות ולא ביחס לדעות ופרשנויות. אלו לעולם אינן אוביקטיביות, אמינות או חפות מאינטרסים.
בואו לא נעוור את עינינו אנו…
נחשוב על אמצעי התקשורת מה שנרצה, נגנה את בעליהם ככל שנוכל.
בסופו של יום הופעה אחת מוצלחת בערוץ 2 אפקטיבית קצת יותר ממאמר דעה ב"עבודה שחורה", אלה החיים.
המושג לא מדובשך ולא מעוקצך עובד
בהקשר לערוץ 2 שעות נוספות,
עמיר פרץ שיתף פעולה בממלכתיות האופיינית לו, ובתום לב עם הערוץ השני וקיבל בתמורה את המגפון בארץ נהדרת
ואת תמונת המשקפת האטומה המפורסמת שעשתה בו שמות מבחינת תדמית תקשורתית,
כך שהדוגמא של ח"כ עמיר פרץ היא בדיוק הסיבה למה עדיף לא ללכת.
באמצע שנות ה90 עוד כשח"כ שלי יחימוביץ הגישה את תוכנית החדשות בשש בערב בערוץ 2,
קראו לי כיו"ר פורום מזון ומכולת ארגון העסקים הקטנים בענף המזון להתראיין כאייטם לתוכנית החדשות, תמיד כהמשך למאמר שהתפרסם באותו היום בבוקר במעריב כלכלה בנושא(פרסומים של הכתבת הכלכלית המוכשרת מדי לטעמו של העורך, יעל גרוס שבינתיים נעלמה ממצבת הכותבים במעריב כלכלה?)
בשעה 6 בבוקר היו משכימים אותי בבהלה ובחפזון מתקשרים מחברת החדשות של הערוץ משריינים ומתאמים את הגעתי לאולפן לנוה אילן ו תמיד בשעה 12 באותו בוקר יד נעלמה גרמה להורדת האייטם המאיים כנראה מאוד על הישראוליגרכים בעלי ההשפעה כמפרסמים כבדים בערוץ,וכך חזר ונשנה המקרה מספר פעמים,מתקשרים להזמין והאייטם מתבטל, ללא הסבר כל שהוא, עד שבפעם החמישית ידעתי מנסיוני כבר להודיע לתחקירנית שהתקשרה בבוקר, שחבל לה על הזמן שכן אין סיכוי שבערוץ 2 יעזו לדבר על מאבק המכולות הקטנות ברשתות הגדולות.
וכך נפרדתי מהערוץ הממוסחר והממונף בישראל
ובמקביל התראיינתי פעמים רבות בשאר הערוצים בטלויזיה שמצאו את הדרך האובייקטיבית לצלם ,לשדר ואף להעביר את המסר לציבור.
אוי אלי, באמת.
עמיר פרץ לא היה מגיע להוביל מפלגה עם 19 ח"כים אם היה מחרים את ערוץ 2. זה לא "עם אחד".
גם יחסי ה"תן-וקח" שאתה מתאר פה, אין להם קשר למציאות, וטוב שכך. עמיר פרץ לא צריך "לשתף פעולה בממלכתיות" עם ערוץ 2 (מה זה אומר? לבוא להתראיין אצל שלי יחימוביץ'?) אלא להשתמש בו כדי להעביר את המסרים שלו, וערוץ 2, מצדו – לא חייב לו כלום. אבוי לנו אם "שיתוף-פעולה" של פוליטיקאים עם כלי-תקשורת מסוים יקנה להם חסינות מפני פארודיות בתוכניות סאטירה, ויהיו בלתי-מוצלחות ככל שיהיו.
סיפור המשקפת יצא בכל כלי-התקשורת, לא רק בערוץ 2 והוא פאשלה שיועצי התקשורת של פרץ היו צריכים למנוע.
לנאוה
אני מזמין אותך לעיין במאמר הבא http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/report5.pdf
ולהבין ולהפנים שמפלגת העבודה בגיבוי תקשורתי שוויוני ולא מוטה בערוץ 2 בדיוק כפי שניתן למפלגת הבועה הון, שלטון, המכונה קדימה.
לי אין כל ספק, שהמועמד ח"כ עמיר פרץ בדיעבד, היה זוכה להישג של למעלה מ25 מנדטים ואף להפוך ולהיות, ראש ממשלה חברתי לעם ישראל.
מייד עם פרסום תוצאת הבחירות, במקומו ותחליף ראוי לדעתי ולדעת רבים וטובים, במקומו של א, א, הידוע והמפורסם.
[…] בלילה שאחרי הבחירות בבריטניה צפיתי בשידורי ה-BBC, בסיקור תוצאות הבחירות. ראיתי ושמעתי כתבים "נייטרליים" ושאינם כאלה. כן, גם לעיתונאי ה-BBC יש העדפות פוליטיות אישיות שנחשפות, לא רק אצלנו. […]
6 במאי, 2010 בשעה 8:55
ערוץ תקשורת מרכזי ומשמעותי ככל שיהיה , הממנף עצמו לדעת בעזרת קשרי הון, שלטון, תקשורת ורגולציה,מעניין מבחינה פוליטית דמוקרטית אמיתית כקליפת השום.
6 במאי, 2010 בשעה 9:30
מקבל את הדעה של סתוי, אבל אם כן – אשמח לראות את ק. טוכולסקי בפאנל, אפילו אם בצללית מושחרת…
6 במאי, 2010 בשעה 9:45
סיסמאות, סיסמאות!
חופש דיבור ופלורליזם מחשבתי הם הקובעים את ערכם של צינורות תקשורת, ולא מי מממן את התכנית, העיתון, האתר, הבלוג, הרשת החברתית או הערוץ הטלויזיוני.
מבחינה זו אין בישראל מסגרת חסרת פניות לחלוטין.
דמוקרטיה אינה שייכת לנושא זה כלל ועיקר ואמינות קיימת רק ביחס לדווח עובדות ולא ביחס לדעות ופרשנויות. אלו לעולם אינן אוביקטיביות, אמינות או חפות מאינטרסים.
בואו לא נעוור את עינינו אנו…
6 במאי, 2010 בשעה 10:51
אלי סתוי,
מי שרוצה להשפיע צריך שדיעותיו תיחשפנה לרבים.
נחשוב על אמצעי התקשורת מה שנרצה, נגנה את בעליהם ככל שנוכל.
בסופו של יום הופעה אחת מוצלחת בערוץ 2 אפקטיבית קצת יותר ממאמר דעה ב"עבודה שחורה", אלה החיים.
6 במאי, 2010 בשעה 10:53
זו הזירה שבה אנו פועלים. אין לנו הלוקסוס להחרים אותה.
לפי ההגיון שלך אפילו עמיר פרץ צריך לסרב להזמנה להתראיין בערוץ 2.
אם תחרים את כל כלי התקשורת שמוחזקים בביצים ע"י בעלי ההון, איך בדיוק תגיע לקהל רחב ותשכנע אותו? דרך עבודה שחורה ו"קול המוסיקה"?
6 במאי, 2010 בשעה 14:31
לעודד גלעד,
זאת התשובה שקבלתי משלי לב-ארי
"תודה על ההענות מיכאל אך כרגע לא זה לא אקטואלי
תודה בכל זאת
שלי
6 במאי, 2010 בשעה 14:33
המושג לא מדובשך ולא מעוקצך עובד
בהקשר לערוץ 2 שעות נוספות,
עמיר פרץ שיתף פעולה בממלכתיות האופיינית לו, ובתום לב עם הערוץ השני וקיבל בתמורה את המגפון בארץ נהדרת
ואת תמונת המשקפת האטומה המפורסמת שעשתה בו שמות מבחינת תדמית תקשורתית,
כך שהדוגמא של ח"כ עמיר פרץ היא בדיוק הסיבה למה עדיף לא ללכת.
6 במאי, 2010 בשעה 14:38
התקשורת העויינת היא שדה המוקשים שצריך לחצות בכדי להגיע אל יעד השלטון.
שדה מוקשים חוצים ב ז ה י ר ו ת !
6 במאי, 2010 בשעה 15:39
תשמעו סיפור מקרה אמיתי על ערוץ 2
באמצע שנות ה90 עוד כשח"כ שלי יחימוביץ הגישה את תוכנית החדשות בשש בערב בערוץ 2,
קראו לי כיו"ר פורום מזון ומכולת ארגון העסקים הקטנים בענף המזון להתראיין כאייטם לתוכנית החדשות, תמיד כהמשך למאמר שהתפרסם באותו היום בבוקר במעריב כלכלה בנושא(פרסומים של הכתבת הכלכלית המוכשרת מדי לטעמו של העורך, יעל גרוס שבינתיים נעלמה ממצבת הכותבים במעריב כלכלה?)
בשעה 6 בבוקר היו משכימים אותי בבהלה ובחפזון מתקשרים מחברת החדשות של הערוץ משריינים ומתאמים את הגעתי לאולפן לנוה אילן ו תמיד בשעה 12 באותו בוקר יד נעלמה גרמה להורדת האייטם המאיים כנראה מאוד על הישראוליגרכים בעלי ההשפעה כמפרסמים כבדים בערוץ,וכך חזר ונשנה המקרה מספר פעמים,מתקשרים להזמין והאייטם מתבטל, ללא הסבר כל שהוא, עד שבפעם החמישית ידעתי מנסיוני כבר להודיע לתחקירנית שהתקשרה בבוקר, שחבל לה על הזמן שכן אין סיכוי שבערוץ 2 יעזו לדבר על מאבק המכולות הקטנות ברשתות הגדולות.
וכך נפרדתי מהערוץ הממוסחר והממונף בישראל
ובמקביל התראיינתי פעמים רבות בשאר הערוצים בטלויזיה שמצאו את הדרך האובייקטיבית לצלם ,לשדר ואף להעביר את המסר לציבור.
6 במאי, 2010 בשעה 19:30
אוי אלי, באמת.
עמיר פרץ לא היה מגיע להוביל מפלגה עם 19 ח"כים אם היה מחרים את ערוץ 2. זה לא "עם אחד".
גם יחסי ה"תן-וקח" שאתה מתאר פה, אין להם קשר למציאות, וטוב שכך. עמיר פרץ לא צריך "לשתף פעולה בממלכתיות" עם ערוץ 2 (מה זה אומר? לבוא להתראיין אצל שלי יחימוביץ'?) אלא להשתמש בו כדי להעביר את המסרים שלו, וערוץ 2, מצדו – לא חייב לו כלום. אבוי לנו אם "שיתוף-פעולה" של פוליטיקאים עם כלי-תקשורת מסוים יקנה להם חסינות מפני פארודיות בתוכניות סאטירה, ויהיו בלתי-מוצלחות ככל שיהיו.
סיפור המשקפת יצא בכל כלי-התקשורת, לא רק בערוץ 2 והוא פאשלה שיועצי התקשורת של פרץ היו צריכים למנוע.
6 במאי, 2010 בשעה 20:16
שלחתי להם מייל, הם מחזירים תשובה?
7 במאי, 2010 בשעה 0:08
לנאוה
אני מזמין אותך לעיין במאמר הבא
http://www.tau.ac.il/institutes/herzog/report5.pdf
ולהבין ולהפנים שמפלגת העבודה בגיבוי תקשורתי שוויוני ולא מוטה בערוץ 2 בדיוק כפי שניתן למפלגת הבועה הון, שלטון, המכונה קדימה.
לי אין כל ספק, שהמועמד ח"כ עמיר פרץ בדיעבד, היה זוכה להישג של למעלה מ25 מנדטים ואף להפוך ולהיות, ראש ממשלה חברתי לעם ישראל.
מייד עם פרסום תוצאת הבחירות, במקומו ותחליף ראוי לדעתי ולדעת רבים וטובים, במקומו של א, א, הידוע והמפורסם.
7 במאי, 2010 בשעה 1:06
אלי,
אני מסכים אתך שפרץ אכל מרורים מערוץ 2 (ולא רק ממנו). הסיקור המוטה של כלי התקשורת כלפי מנהיגי ארגוני עובדים הוא לא חדש.
באשר להנחה שלך "מה היה קורה אילו…" – אשרי המאמין.
10 במאי, 2010 בשעה 12:57
[…] בלילה שאחרי הבחירות בבריטניה צפיתי בשידורי ה-BBC, בסיקור תוצאות הבחירות. ראיתי ושמעתי כתבים "נייטרליים" ושאינם כאלה. כן, גם לעיתונאי ה-BBC יש העדפות פוליטיות אישיות שנחשפות, לא רק אצלנו. […]