חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הרפורמה ברשות השידור – זו אינה הרפורמה הנחוצה

נושאים דעות, חינוך ותרבות, פוליטי ב 21.03.10 5:10

מה שמתואר בתקשורת כרפורמה ברשות הציבור, אינו מה שדרוש לשידור הציבורי בישראל.  מה שמתימר להיות רפורמה הוא בסה"כ הסכם להיפטר מעובדים.  השידור הציבורי עודנו בסכנה, אולי רבה מאשר לפני ההסכם
מאת: יעקב לקס

התקשורת חוגגת, המנכ"ל ויו"ר ההסתדרות קורנים מעל כל אקרן, צג וכותרת.  השידור הציבורי בישראל ניצל, ניפטר משבע מאות עובדים (הועדים נתנו את הסכמתם, הושגו תנאים משופרים למפוטרים) ונעלה על דרך חדשה…

דרך חדשה…?  לאן בעצם?

תרגומה המילולי  של רפורמה הוא עיצוב מחדש, כלומר רשות השידור נכנסת, אליבא דְחֱתָנֶיהָ היום, למהלך של שינוי מהותי, של הוייה חדשה.  הוייה חדשה כזו היא בודאי תוצאה של עבודת תכנון יסודית שתביא לצופי ערוץ 1 ולמאזיני רשתות הרדיו תכנים חדשים בעיצוב משובב עין ומעניין גם לאוזן.

כמי שמקצועו תכנון אני יודע שתכנית טובה היא תוצאה של מהלכים סדורים שראשיתם הגדרת היעדים (אלה האפקים שאליהם רוצים / שואפים להגיע) מתוכם גוזרים את המטרות שהן הדברים המהותיים לביצוע, ובמושגי רשות השידור הם בודאי תכניות שבהן נצפה ואליהן נאזין.  בהליך התכנוני משהוגדרו היעדים ונגזרו המטרות צריך לכמת את עלויותיהן במונחי אנשים, כסף וציוד.  וכשמדברים ברשות השידור אלה הם בודאי תוצרים של דיון ציבורי מעמיק שכן אנחנו מדברים בשידור הציבורי, לא באח הגדול ובפרסומת לנקניק ואבקת כביסה.

אינני זוכר דיון ציבורי מעמיק בתכנים, חשבתי שזכרוני הנקלש השכיח אותו ממני, אולי ישנתי שנת חורף ארוכה במיוחד.  הלכתי לחפש ולא מצאתי מלוכה, גם לא אתונות.  מצאתי מצגת (רשות השידור – רפורמה) ובה עיקר הדיון הוא על האיך, איך ייעשה שידור טוב, לא על מה יכיל השידור הזה.  ובאיך ייעשה שידור טוב עיקר הדברים הוא שיפור המצב הכספי של הרשות ובשיפור המצב הכספי של הרשות עיקר הדברים היא אותה היפטרות מעובדים, חזרנו למקום שבו התחלנו.  מעגל.

לתומי חשבתי שלפני שמחסלים נכסים (ועובדים ותיקים ומנוסים הם נכסים – ומסתבר בדיעבד שהם נכסים דניידי) בודקים את הצרכים לאור התכנון,  אבל מה שקרה נדמה כתהליך שהתחיל מהסוף, הכריזו על עובדים מיותרים לפני שבדקו כמה עובדים צריך למערכת תכניות…  שלא עוצבה ושלא נבנתה.
וכאן מתגנב חשש, אולי… אולי מנסים להיפטר מהותיקים בכדי לשכור מה שמכונה בעגה הניאו-ליברלית עובדים "דור ב' ", או אולי יביאו קבלנים ("מיקור חוץ" באותה עגה), או "נותני שרותים" – שמות יצירתיים אינם חסרים.

ישנו חוק רשות השידור שבו מפורטים העקרונות, ניתן לראות את החוק כמי שמציב את היעדים, אבל החוק הוא משנת תשכ"ה 1965 ויש בו תיקונים משנת תשכ"ט 1969 ומשנת תשנ"ו 1996.  במקום אחד מצאתי שבשנה וחצי האחרונות עמלים על חידוש החוק, נראה.
באשר לגזירת מטרות מאותם יעדים ולתהליך התכנון המפורט – אנשים, ציוד תקציב.  כאן נזקקתי לפרוטוקול של ועדת בקורת המדינה (22 בפברואר 2010) ומה שקראתי שם לא שימח אותי, גם תשובות לא מצאתי.

בעיקרו נראה כאילו היתה החלטה במקום כלשהו (בדרג ממשלתי?) להיפטר לא רק מעובדים ברשות השידור אלא מהשידור הציבורי בכלל, מה שמזכיר את דברי יצחק לבני (בעבר מנהל הרשות) שפורסמו כאן: "הרפורמה לא בוצעה בגלל אי הרצון הפוליטי של הממשלה להוציא את ידה מהעניין. האוצר התנהג באופן שערורייתי והוריד את התקציב כדי ללחוץ. העניין הזה לא לגיטימי".

ולסיום דברי אחד מותיקי הרשות, וגם מותיקי "עבודה שחורה", דני בלוך ז"ל, לפני שנתים 12 במרס 2008:
לכאורה, המאבק הוא על המשך תעסוקה, שכר ותנאי עבודה. כך נראה מאבקם של עובדי רשות השידור מול תכנית השחיטה, הקרויה "רפורמה", שמנסה להוביל הוועד המנהל של רשות השידור בלחץ משרד האוצר. למעשה זהו מאבק נגד מדיניות של הפרטה בכל מחיר והרס השידור הציבורי. נכון, רשות השידור אינה יותר מונופול. בוודאי לא בתחום הטלוויזיה. אבל חשיבותה לדמוקרטיה הישראלית לא פחתה. בתחומים מסוימים – השכלה, ידע, עיון, תרבות, מוסיקה, שידורים לעולים, לתפוצות וחלק מן השידורים בערבית – אין לה תחליף. בתחום החדשות זהו הגוף היחיד המסוגל לעסוק בנושאי כלכלה וחברה ללא תלות בקשרי הון – שלטון – מדיה. הוא חייב להמשיך ולהתקיים בכבוד תוך שימוש יעיל בכוח האדם המנוסה שבו.כמו כל מוסד ותיק יש בו עיוותים ועודף כוח אדם. צריך לטפל בכך בעדינות וברגישות. אבל אסור לשפוך את התינוק עם המים."

הסכנה עכשו היא שהאוצר – כדרכו – יקח ולא יתן, העובדים יפוטרו, תקציבים לרשות לא יוזרמו והשידור הציבורי ימשיך להיות מטרת החיסול של ממשלת הימין הזו, או לחילופין תהיה הרשות, חלילה, לדוברתו של השלטון.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , ,

17 תגובות

  1. אורי שטרן :

    ללא הכרת הנושא, התנהלות הממשלה לא ממש מפתיעה.
    כנראה שהליכי תכנון בסיסיים לא מוכרים לממשלה ולכן המדיניות שלה לא ברורה ולא מובילה להתקדמות לא מדינית ולא ברפורמות הפנימיות שהיא מובילה.

  2. לקסי :

    לאורי,

    מה שאתה כותב פשוט לא יעלה על הדעת.
    הרי ראש הממשלה הוא אדריכל בהשכלתו.

  3. עובד רשות :

    אכן צודק הכותב במאתיים אחוז. כל דיוני הרפורמה עוסקים בגולגלות תמורת כסף. גולגלות של העובדים תמורת כסף שלכאורה יתפנה כאשר אלה ילכו הבייתה. אבל איש לא עוסק בחובות התכנים שאמורים להיות משודרים לאחר "פרוץ" הרפורמה". וכאשר הנושא הזה ידון יתברר שוב שכל הכסף שיתפנה יילך לבעלי ההון המחזיקים את האולפנים הגדולים ואת הערוצים המסחריים ביד.

  4. איתי :

    אין לי מספיק נתונים כדי לנקוט עמדה בעד או נגד ההסכם. המאמר לא שכנע אותי.

    ראשית, זה נראה לי די ברור שההסכם לא עוסק בהרכב התכנים הרצוי בשידור ציבורי אלא בתנאי העסקה. מטבע הדברים, הסכם בין האוצר לוועד העובדים נוגע אך ורק לנושאי הרפורמה שלגביהם הוועד הוא צד במו"מ (כפי שאין מו"מ עם ארגון המורים בשאלה אם לימודי הערבית לבגרות יהיו חובה, כפי שאופק חדש לא עסקה בכל המחלות של מערכת החינוך – למשל גודל הכיתות).

    אם היתה פה ממשלה סוציאליסטית, היה אפשר להשיג רפורמה עם אפס מפוטרים ועם מיליארדי שח של תוספת תקציב לחידוש הציוד. אם היה תקציב לחידוש ציוד, היה אפשר להימנע ממיקור חוץ של הפקות. אבל גם לך ברור שזה לא המצב, ומהפך סוציאליסטי או ס"ד לא צפוי בישראל בעשור הקרוב.

    יש פה נסיבות שהשפיעו מן הסתם על החלטת ראשי הוועדים. הם יכלו להכריז עד מחרתיים שמבחינתם הסכם קביל זה אפס מפוטרים וערימות תקציבים. זה בערך כמו שראש ממשלה ישראלי היה בא למו"מ עם הפלסטינים עם קו אדום ששורטט ע"י בני אלון. פשוט חבל"ז.

    בכל מקרה, הסכם היה הסכם פשרה, והשאלה היא איזו.

    אני מתנגד לכך ש-700 איש שהם נכס יפוטרו, אבל שאלה קריטית היא כמה מתוך ה-700 הם נכס לשידור הציבורי, וכמה מהם נכנסים במה שדני בלוך ז"ל הגדיר בעצמו "כמו כל מוסד ותיק יש בו עיוותים ועודף כוח אדם".

    כסוציאל-דמוקרט, אני מאמין שבייחוד בשביל רגעים כואבים ונוראיים כאלה קיים ארגון יציג ונבחר, כי נער אוצר לא יכול להבין מיהו עובד שהוא נכס ומיהו עובד שאינו נכס, ואף מהווה נטל על הארגון.

    גם במגזר הפרטי ישנם לפעמים רגעים שבהם פיטורין הם תנאי הכרחי להישרדותה של חברה במשבר. תפקידו של וועד להבין מתי יש לשתף פעולה עם המהלך כדי לשמור על רוב העובדים ובפרט על העובדים הטובים, ומתי יש להילחם בו מלחמת חורמה.

    אני חושב שיש טעם לפגם אם כל עוד וועד מתנגד להסכם רפורמה אנחנו תומכים בו בשתי ידיים ורואים בו גורם מקצועי השומר לא רק על האינטרס הצר של מאות עובדים אלא על האינטרס של האזרחים כולם, ואילו ברגע שנחתם הסכם מיד אנו הופכים את ראשי הוועד לאנשים שאין להם מחויבות לכלל האזרחים, למשת"פים של המפריטים בע"מ ונערי האוצר.

    אותו דבר קרה לוסרמן אחרי שחתם וזה גם מה שיקרה לרן ארז כשיום אחד (כן, כן) גם הוא יחתום על רפורמה בעל יסודי (וגם בה המורים יעבדו יותר שעות עבור משרה מלאה, ותוספת השכר לא תביא אותם לרמת מורה בפינלנד).

    זו חוכמה מאוד קטנה להסתכל מהצד ולהגיד "למה לא נלחמו על הורדת המפוטרים לאפס" או להגיד שהחתימה גרועה כי "האוצר בטח לא יקיים את חלקו".

    כפי שקיים מאבק בין עובדי הרשות ובין האוצר על השידור הציבורי, קיים גם מאבק בין עמים על הארץ הזו. מי שמחזיק בעמדות נציות יכול לטעון בהתאם שבכל הסכם מדיני (קמפ דיוויד, אוסלו, וואי…) ראש ממשלת ישראל התורן יצא פראייר, כי הוא ויתר יותר מדי ו/או כי הצד השני לא ישלם את התמורה. תראו איזה פראייר ובוגד בגין – נתן את כל סיני עד המילימטר האחרון וקיבל בקושי שלום קפוא. למה לא דרש שלום חם תמורת נסיגה מחצי סיני, או רבע?

    מכאן מגיעים רבים למסקנה שעדיף לשמור על המצב הנוכחי בינינו ובין הפלסטינים והסורים על פני הסכם, שבו נידרש לויתורים כואבים מאוד. אני לא מסכים איתם, כי הזמן משחק לרעתנו.

    גם בנושא רשות השידור תחושתי היא שהתמשכות המצב הקיים במשך שנים רבות פגעה בשידור הציבורי לא פחות ואולי יותר מן ההסכם שנחתם. מאוד יכול להיות שחתימה במועד מוקדם יותר על עקרונות דומים היתה מצילה יותר עובדים מפיטורין, כי הייבוש והגירעון היו חמורים פחות.

    אם כל ארגון עובדים במגזר הציבורי שמשיג הסכם שיש בו הישגים לצד פשרה כואבת ביחס לרצוי הופך אוטומטית למשת"פ של ההפרטה, מי פראייר להיות בוועד? להיבחר, להתרוצץ, להילחם, לשבת בישיבות מו"מ מתישות, לחטוף הכפשות מהיריב, ובסוף כשאתה יוצא עם הסכם – לקבל יריקה בפרצוף מאלה ששלחו אותך.

    כשזה המצב, האנשים הטובים בארגון לא פראיירים לכהן בוועד. נוצר מעגל קסמים שבו בוועד יכהנו טכנוקראטים נטולי חזון במקרה הטוב ומושחתים שהמעסיק יכול לקנות בזול במקרה הרע.

    אותו דבר רלוונטי לא רק לייצוג עובדים אלא לכל מעשה פוליטי שיש בחובו אחריות – החל מוועד הורים וכלה בתפקיד של חכ ושר בממשלה.

    לכן כפי שאין לתת אמון עיוור בנציגינו בזמן המאבק, יש להימנע מהכפשתם בתום המאבק.

  5. לקסי :

    לאיתי,
    אשאר בתחומי הפוסט הזה ולא אעבור למזרח הכנרת…

    מה שהפוסט הזה מנסה לומר הוא שמה שפומפם בתקשורת כ"רפורמה" אינו כזה.
    לא נקבל שידור אחר, לא נקבל שידור שיקסום לרבים וימשיך להיות כלב השמירה. מה שמנסים לעשות הוא לעקור את השיניים שעוד נותרו בפיו של הכלב הזה.
    אז לקרוא להסכם היפטרות מהעובדים "רפורמה" זו במקרה התמים יומרה ובמקרה הלא-תמים אחיזת עינים.
    נותר לי רק להתפלא עליך – בעל ראייה בקורתית בדרך-כלל – שלא ראית את אלה.

  6. איתי :

    ההסכם הוא "רפורמה" בדיוק כמו ש"אופק חדש" הוא "רפורמה" – זו רפורמה באופן ההעסקה.

    "בין היתר, הוסדרו בישיבה עדכון טבלאות השכר, כללי קידום בדרגות ובשכר, הטמעת שינויים טכנולוגיים, הנהגת שעון נוכחות, קביעת מבנה שבוע עבודה, הגדלת החיסכון הפנסיוני של העובדים וגמישות ניהולית. כמו כן, סוכם כי עם חתימת ההסכמים וכניסתם לתוקף יזכו עובדי רשות השידור לעדכון השכר בתוספת בשיעור של 5%, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2008, בהתאם לתוספת שניתנה לכלל המגזר הציבורי. נקבע כי פרטי ההסכם ינוסחו עד תחילת מאי, ואז יובאו לחתימת הצדדים ואישור הממונה על השכר באוצר.

    אם הכל ילך כשורה, הרפורמה תצא לדרכה כבר ביולי-אוגוסט. על פי הסכמי הפרישה שנסגרו כבר לפני כשנה, כ-700 עובדים יפרשו (רובם, כך מקווים, מרצון), במסגרת זמן של 30 חודשים. 150 עובדים חדשים יקלטו במסגרת זמן זה, כדי להכניס דם חדש לרשות."

  7. המשך :

    אם המקור מדייק בעובדות היבשות, הכינוי "הסכם היפטרות מהעובדים" מציג תמונה חלקית.

    העובדים שיפרשו לא ייזרקו לכלבים כפי שקורה במגזר הפרטי

    העובדים שיישארו ירוויחו יותר כסף. מצד שני הם יפסידו במידה מסוימת בטחון תעסוקתי ("גמישות ניהולית") אך סביר שעדיין יהיה להם הרבה יותר בטחון מבשוק הפרטי. בפסילה גורפת של כל צעד לעבר "גמישות ניהולית" אנחנו מגנים גם על עובד מסור ונאמן למטרות הארגון (לא בהכרח לשביעות רצון הבוס) אך גם על אחרים שלא עושים כלום כל היום. לכן אני לא חושב שאפס גמישות ניהולית זה מצב רצוי לארגון.

    עובדים חדשים שיהיו העתודה לדור המובילים הבא ייקלטו, וזה חיוני אם רוצים העברת הידע לדורות הבאים. מצבת העובדים תקטן רק ב-550 (האם זה שווה או יותר מ"עודף כוח האדם" שציין דני ז"ל – אינני יודע).

    האם בסה"כ זה יחליש או יחזק את השידור הציבורי? לא ניתן לדעת.

    כפי שאני לא קונה את הסיסמה שזה פתרון הקסם אני גם לא קונה את הסיסמה שזה המתכון להרס. תלוי מאוד את מי מפטרים ואת מי משאירים, ותלוי עוד יותר איך ייראה הניהול בעתיד. יכול להיות שיהיה אסון ויכול להיות שתהיה פריחה.

  8. דני זקן :

    לקסי היקר
    אני יו"ר אגודת העתונאים בירושלים וככזה מנהל את המו"מ על ה"רפורמה" שאתה כה נהנה לבעוט בה מול האוצר וההנהלה. יש בלבול מושגים וזהויות במה שכתבת ומכאן גם אופן ההצגה המוטעה של מאמרך. ראשית אני סומך ידיד על כל מה שכתב איתי, הוא עם או בלי לדעת ת הנתונים קלע לדברים במאה אחוזים. שנית אנחנו ולא ההסתדרות מנהלים את המו"מ על עתיד העתונאים והעתונות כלומר על עתיד השידור הציבורי. יש בכך גם הסכם פרישה, גם הסכם שכר וגם שינויים מבניים. לכל שלוש הרגליים יש משמעות לשידור עצמו והיה סמוך ובטוח שאנו עוסקים בראש וראשונה בתכנים ובמהות השידור הציבורי עצמו בטרם עולה בכלל שאלת השכר וכו'. אנא תן לנו קרדיט. שנית הסכם הפרישה היה כורח בגלל צמצום הקצאות, אגרה וכו'. אם אתה ושכמותך היו נלחמים נגד הורדת האדגרה, דבר לא פופולרי אבל חשוב מאין כמותו אולי היינו מצליחים להגן טוב יותר על רשות השידור. המשבר שנוצר אני מקווה יפתר באמצעות הרפורמה שיש בה דברים שליליים ואנו מצליחים לנטרל את רובם. אבל היא תביא בטחון כלכלי לרשות ולעתונאים בצד החזרת כלים שידוריים עם מינימום התערבות מלמעלה לידי העתונאים שלנו וכאן הוא המאבק האמיתי.
    יש עוד הרבה אסתפק בזה בינתיים אתה מוזמן ליצור קשר כדי לשמוע.
    דני

  9. מיכאל לינדנבאום :

    לחובבי ההפרטות,והגמישות הניהולית!!.
    תעשו סימולציה קטנה.אתם בני 45-50,בעלי משפחות והתחייבויות .
    ופתאום באמצע החיים ,מישהו מחליט שאתם לא נכס ,אלא נטל למקום עבודתכם ,ואחת דתכם–לעוף לתהומות האבטלה וההתרוששות .

    תמשיכו במכבסת המילים?!

    אלא אם כן אתם חושבים שאתם יושבים באולימפוס,וכל הבעיות יהיו "בעיות של אחרים".

  10. איתי :

    דני תודה.

    אתה צודק, אני לא יודע את הנתונים ולא יכול לחוות דעה אם ההסכם טוב או רע. כתבתי ברמה העקרונית. אשמח אם תכתוב לאתר מאמר משלך.

    אני חושב שחלק גדול מהביקורת על ההסכם אינו ענייני.

    אי אפשר לחבוט בהסכם על כך שאין בו התייחסות לסוגי התכנים שיתמקד בהם שידור ציבורי טוב (האנטיתזה לריאליטי) או להגדרת מידת היכולת של עיתונאים לבקר את הממשלה, כי זה לא שייך למומ.

    אני מניח שגם כל הביקורת של איתי לנדסברג על כשלים בניהול רשות השידור נכונה (מאמר שפורסם בעין השביעית ולקסי הביא כאן לחיזוק טענתו).

    אבל – זה לא קשור למומ עם ועד עובדים. ועד עובדים לא יכול להגיד לממשלה כמה אגרה לגבות או להפסיק להשקיע ב"ערוץ התעמולה" של רענן כהן.

    אם גם האנשים שרוצים שידור ציבורי חזק ועצמאי מודים שיש ברשות הסכמי שכר מעוותים (איתי לנדסברג) ועודף כוח אדם (דני בלוך ז"ל), אזי תפקידו של וועד עובדים אחראי הוא להתייחס גם לבעיות האלה, ולא להגן על שימור בכל מחיר של מערכת קיימת שאינה אופטימלית.

    הגנה עיוורת כזו משרתת בסופו של דבר את האינטרסים של חובבי ההפרטה, ונותנת להם לגיטימציה ציבורית למצוא "מסלולים עוקפים" של העסקה במיקור חוץ (זה קורה גם במערכת החינוך).

    בניגוד לדעתו של מר לינדנבאום, שמצא לו טעם לחייו ברדיפה אישית אחרי, אני לא חובב הפרטות. יש לנו חילוקי דעות בשאלה מה צריך להיות בבעלות המדינה ומה צריך להיות בבעלות פרטית. לדוגמה, לדעתו של לינדנבאום צריך להלאים את פז, לדעתי לא. שנינו (וגם לקסי ודני זקן) מסכימים שצריך במדינה רשות שידור ציבורית חזקה ועצמאית, חס וחלילה לא מופרטת.

    אני חושב שיש כמה גישות להילחם בהפרטות מסוכנות, חלק מהן יותר חכמות וחלק מהן פחות. גישה לפיה יו"ר ועד עובדים הוא גיבור כל עוד הוא לא חותם ובוגד כשהוא חותם על הסכם שכולל הישגים וויתורים היא גישה לא חכמה.

    צריך לשפוט כל הסכם לגופו ולשאול האם ההישגים מצדיקים את הוויתורים, מה התועלת והנזק בהמשך המצב הקיים, והאם היה אפשר אחרת בהינתן הנסיבות החיצוניות.

    במקרה של ההסכם הקיבוצי של עיני בעניין מאבטחים – שוכנעתי שהוא רע. במקרה של אופק חדש – שוכנעתי שהוא רע לחלק מהמורים וטוב לחלק מהמורים, לא הבנתי את האחוזים. במקרה של רשות השידור אינני יודע.

  11. מיכאל מירו :

    לצערי גם איתי וגם דני אתם טועים בהבנת המציאות וחבל שכן משמעות הדבר שמערכת ממשלית מצליחה לשכנע אותה כמעט ללא כל צורך אפילו להוכיח שהטענה שהיא מעלה אכן נכונה. ראשית, אף ולא אחד מאנשי הועדים ראה את הדוחות הכספיים של רשות השידור. דני זקן מקבל את אמירת ההנהלה על גירעון כדברי אלוהים חיים. אבל מה לעשות במהלך שנות עבודתי נתקלתי גם בשקרים של אנשי אוצר. ואני לא לבד אפילו מבקר המדינה התריע לא אחת שהם נותנים דיווחים חלקיים ולא מסודרים כדי לקבל הסכמה של מקבלי החלטות. די שתקראו את הדו"ח של בנק ישראל שמטיח ביקורת על התנהלות הממשלה, משרד האוצר בנושא פרוייקטים של סלילת כבישים. לנערי האוצר יש כישרון לסבך את מדינת ישראל ולבזבז את המשאב הציבורי בשם עקרונות חסרי הגיון כלכלי. לפיכך לפני שחותמים על הסכמים עם אנשים כאלה יש לבדוק את האיתנות של הסכם כזה ואת ההשלכות שלו על הארגון לאורך שנים. שכן אקמול בדרך כלל לא פותר מחלות קשות.
    הטענה שלי כעת נכונה בדיוק כמו טענת האוצר זאת אומרת שיש סיכוי שאני צודק ויש אפשרות שהם צודקים. זאת אומרת כעת בתורת הסיכויים מדובר על חמישים אחוזים הצלחה אבל יש גם חמישים אחוזים לכישלון וביזבוז משאבים ציבוריים ופגיעה מיותר בשידור הציבורי ובעובדיו.
    אני בטוח שאם מי מכם יצטרך להשקיע את הפנסיה שלו על חמישים אחוז כישלון כי אז היה מוותר מיד על העניין.
    כמובן שהדוגמא הזו נועדה רק לשם ההמחשה. שכן אני עדיין טוען שמה שהנהלת רשות השידור והאוצר מכנים רפורמה זה רק פיטורים של עובדים טובים והכנסת עובדים אחרים שיהיו אולי טובים בעוד שנים ומה עד אז. הכל יקרוס בדיוק כמו האופק החדש, הרפורמה בתכנון ועוד שפע של רפורמות שהוכחו כקישקוש ובזבוז משאבי אנוש. ספרו לי שהתחבורה הציבורית השתפרה בעקבות הכנסת עוד חברות אוטובוסים למערכת, ספרו לי שמחירי השיחות הסלולאריות הוזלו בעקבות הכנסת מפעילים נוספים.
    אני לא נגד רפורמות, אני נגד בזבוז של כסף ציבורי. ובקצת חיוך אומר, ניסויים עושים במעבדות באוניברסיטאות ולא בבני אדם, זה אסור על פי אמנת הלסנקי

  12. איתי :

    מיקי, בוא נחדד את הדיון במקום להרחיב אותו לרפורמות אחרות, (שלגביהן אנחנו מסכימים).

    1. האם אין או יש ברשות עודף כוח אדם? האם אין או יש ברשות הסכמי שכר בעייתיים?

    אם הייתי שומע את זה רק מנערי האוצר לא הייתי מאמין, אך זה מגיע מבפנים, מפי אנשים שאני מאמין להם שטובת השידור הציבורי לנגד עיניהם (דני ז"ל ואיתי לנדסברג יבדל"א)

    2. האם כל העובדים ברשות הם חרוצים ומסורים לשירות הציבור כמוך?

    האם אין בכלל כאלה שניצלו את הפוליטיזציה ואת הקביעות כדי לשבת על תקן בלי לעשות דבר?

    3. אם יש כאלה, האם תפקידו של ועד עובדים הוא להגן עליהם?

    4. האם בהכרח הסכמי הפרישה יביאו להעפתם של אנשים טובים? אולי זו דווקא הזדמנות להגדיל את אחוז המיקי מירואים בארגון?

    5. האם אי חתימה על הסכם, בהינתן המצב הפוליטי הקיים והצפוי בקרוב זה מה שעדיף לעובדים? אולי המשך ההתבצרות היה מביא לנזק עוד יותר גדול בטווח הארוך?

  13. מיכאל לינדנבאום :

    בראוו מיכאל מירו,
    מדובר על פיטורי עובדים ולא על שיפור מערכת השידור היחידה שלא בשליטת האוליגרכים.היחידה שיכולה לתת פייט רציני לכל ההבלים של הרשתות המסחריות.
    יפה אמרת "בזבוז הכסף הציבורי".

    לחובבי ההפרטות אני רוצה להזכיר שהבזבוז הבריוני ביותר של כסף הציבורי נעשה על ידי "הפרטות" של "פז","בזק",החברה לישראל",שתוצאתן היחידה היתה שוד של מאות מיליארדים מקופת הציבור לטובת 20 משפחות שגרפו כל הקופה בעזרת ידידיהם הפוליטיקאים.

  14. לקסי :

    כוונתי העיקרית בניסוח המאמר היתה לחשוף את ה"ניו-ספיק", השיחדש, האורווליאני.

    משתמשים ב"שם גדול" "רפורמה" בכדי לכסות על "תכנית" (בשיח ישן מזימה) שעיקרה "ייעול" (פיטורי עובדים).

    כך היה גם ב"אופק חדש" שהיה כסות שיחדש להרעת תנאי עבודת המורים. (שם זה "הצליח" מעל למצופה ואחת התוצאות פורסמה כאן: http://www.blacklabor.org/?p=17890).

    אני מציע לכולנו, בעיקר כשנכנסים לפרטים, לא לשכוח את ההקשרים הכוללים של המערכת הממשלתית המופנה בעיקר להעדפת הון על עבודה, הכל נובע משם.

  15. מיכאל מירו :

    איתי, אין ברשות השידור עודף כוח אדם. אני אומר זאת כל עוד אין תוכנית מפורשת ומדויקת מה מצפים מרשות השידור לעשות, אין כל אפשרות לדעת מה המשאבים הנחוצים למימוש המטרות והיעדים.
    אתה נכנס למלכודת שפקידי האוצר מכניסים את כולנו. הם תמיד מתחילים כל משא ומתן באמירה שיש עודף כוח אדם. אני לא בטוח שאפילו היום יש הסכמה אם על ידי רשות השידור או האוצר כמה עובדים יש באמת ברשות השידור. אתה ודע למה זה קורה? כי בניין בונים מהיסודות ולא מהגג. אם רוצים לעשות שינוי צריך להגדיר את החזון, את המטרות ואת היעדים ורק אז לגזור את המשאבים הנחוצים אם של בני אדם אם של כסף. ברור שאף אחד לא רוצה להגן על עובד שלא רוצה לעבוד. מה שאני מתנגד בכל פה זה לדבר בסיסמאות ולצערי במקומותינו אוהבים להשתמש בביטויים של עודף כוח אדם כאילו מדובר בשוק בשר. עובדים לא אשמים בכישלון ניהולי. יש דרכים להשביח עובדים ולסנן כשאין אפשרות לעשות זאת. בכל מקרה אסור לאבד צלם אנוש.
    לגבי סעיף 5 אענה לך בפשטות. ההתנהלות של רשות השידור, כך אפשר לקרוא בדו"ח של ועדת הביקורת של הכנסת, נמצאת בבחינה של המבקר, העיתונאימשה נסטלבאום קיבל מהמבקר הגנה כחושף שחיתויות. אני חושב שברגעים כאלה אסור לקדם דברים שכן לא ברור מה מניע את אלה החשודים באי סדרים ונמצאים בחקירה. משרד האוצר לא יכול לפעול בניגוד לעמדת המבקר ושתי ועדות בכנסת שהעירו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שמשהו רקוב בממלכת דנמרק. כשיש בעיות ניהול מטפלים בהן לפני עשיית רפורמה.

  16. מיכאל לינדנבאום :

    למגיב 10,
    האמירה:
    "במקרה של אופק חדש – שוכנעתי שהוא רע לחלק מהמורים וטוב לחלק מהמורים, לא הבנתי את האחוזים." ,פשוט לא נכונה.

    ארטור כבר הוכיח שחור על גבי לבן שאופק חדש הוא אסון מהדהד.

    מוזרה ההיצמדות לאי-אמת.

  17. איתי :

    מיקי,

    בדיוק בשביל זה ביקשתי כבר פעם אחת תוכנית "מן היסוד" שבה ייכתבו לא רק המטרות של שידור ציבורי חזק ועצמאי (שעליהן בוודאי נסכים), אלא גם מצבת כוח אדם מפורטת, ופירוט העלויות של כוח האדם וחידוש הציוד.

    את התוכנית הזו יש להשוות למצב הקיים, כדי שנדע אם צריך לשכור עוד טכנאים או שיש יותר מדי, וכנל לגבי עיתונאים ואנשי מנהלה. עד היום לא ראיתי תוכנית כזו וחבל.

    כאשר מציבים מול השיח הרציונלי (או כאילו רציונלי) של כלכלני האוצר, את השיח הרחמני על העובדים שנזרקים לכלבים, זה לא דיון ציבורי אפקטיבי.

    לכלכלן צריך לענות בשפה כלכלית של עלויות ותשומות, ואת זה אנחנו ה"חברתיים" פשוט לא יודעים לעשות, פרט לחריגים מבורכים כמו פרופ' אביה ספיבק.

    הפתרון הקל שלנו הוא לנבוח על בעלי ההון, או להתבכיין על אלו שנזרקים לרחוב.

    אבל מכאן לא צומח כוח פוליטי, בוודאי לא כאשר הארגון היציג של העובדים הופך בשיח הזה להיות משת"פ של בעלי ההון.

    וכך רכבת ההפרטה ממשיכה לדהור, וכולנו עליה – אל התהום.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.