postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » הפרטת ה"בריאות", קופות החולים – מעזרה הדדית למסחור

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הפרטת ה"בריאות", קופות החולים – מעזרה הדדית למסחור

נושאים בריאות ואיכות סביבה, שולחן הניתוחים ב 25.03.10 5:15

קופות החולים מעבירות יותר ויותר תחומים אל הביטוחים המשלימים למיניהם.  הקופות יוצרות קשרים עם חברות ביטוח, לכאורה ניגוד עניינים, למעשה שיתוף פעולה. משרד הבריאות לכאורה "חלש" למעשה שותף ברוח המסחור
מאת: שרון אסיסקוביץ'

האם קופות החולים מוותרות על תפקידן ההיסטורי?

אפשר למצוא תיאורים מגוונים לכיוון שבו מערכת הבריאות הציבורית וחוק ביטוח בריאות ממלכתי צועדים בו בשנים האחרונות. המונח קריסה שמשמש חדשות לבקרים לתיאור מערכות ציבוריות שונות כחינוך ובריאות איננו הולם. עדיין יש לנו מערכת בריאות שנותנת מענים סבירים למרבית האנשים ולמרבית המצבים. נראה כי תיאור הולם יותר של מערכת הבריאות הציבורית בישראל וההסדר המרכזי לביטוח ברפואי בה הוא כשל אדם שחובטים בו. החבטות הן אותן מגמות הפרטה של מימון ואספקה של שירותים. בדומה לאדם שתש כוחו ככל שגדל מספר המכות שאותן הוא סופג ותכיפותן גדלות, כך הסדרי הבריאות הציבוריים בישראל מצויים במצוקה גדולה יותר.

את ה"מכות" אנחנו כבר מכירים – ביטוחים משלימים, ביטוחים משלימים משופרים, ביטוחים משלימים נפלאים – שעדיין לא המציאו יסודות כימיים מתאימים כדי שהוגיהם ומפרסמיהם יוכלו לתאר את הברק הנוצץ מהם שיאיר את חיינו… יש גם מכות קטנות יותר בדמות הביטוחים שמציעים חברות ביטוח פרטיות (אך חשיבותם למיסחור מערכת הבריאות מצומצמת יותר). כדי להשלים את המטאפורה, המכות מתלוות לתחושת העלבון שהמגזר הציבורי במערכת הבריאות סופג בדמות קיצוצים מכוונים ואי-עידכון תדיר של צורכי המערכת. כנראה שזהו הגורל שנגזר על מערכת שמנה שמתקשה לעשות דיאטה (וגנטית, גם כנראה לא יכולה)… כמו אנשים שמנים שסופגים חיצי לעג מהסובבים אותם (אני מדבר כבעל משקל עודף בעל ניסיון בסוגיה; אם מישהו נפגע – אני מתנצל).

האח-הידד! בעקבות שירותי בריאות מכבי, נתבשרנו כי גם שירותי בריאות כללית וגם קופת חולים (חולים? קופה!) לאומית הצטרפו ל"מהפכה" – שלושת המבטחים, ללא-כוונת-רווח, הללו יציעו תמורת דמי ביטוח חודשיים, ממש פעוטים, כיסוי לתרופות שאינן בסל (אם לקופת חולים מאוחדת עדיין אין תוכנית כזאת, אני בטוח שעד שהטור הזה יראה אור כבר נדע שיש לה). בכלל, מרוב יחצ"נות של אמצעי התקשורת למבטחים רפואיים ולספקי שירותים רפואיים (תמיד חשוב לדעת באיזה בית חולים פרטי ידאגו שלא תראו בטעות חולים אחרים) נדמה לי שכאשר אנחנו לא שומעים על עוד "מהפכה", הרי שאנחנו ניצבים בתחילת תהליך מהפכני אמיתי.

כמובן שהכיסוי הביטוחי החדש מחורר עד כדי כך שלא ברור האם יש בו לחמם מישהו. אמנם בחודשים הראשונים יתנו לנו להצטרף לתוכנית הביטוח ללא התנייה במצבנו הרפואי (כמה נחמדים הם!)… פרט כמובן, אם אנחנו כבר זקוקים לתרופה. אז יוק! כי הם לא פראיירים האנשים הגדולים במערכת הבריאות הציבורית… הפרטית… הציבורית… הפרטית… התבלבלתי. יש גם דמי השתתפות ובטוח "יעשו לכם את המוות" כשתזדקקו לתרופה, אבל למה לעשות עניין מכוונות טובות?! רק תבחרו כמה אתם רוצים לסבול בדרך לגיהינום. מה שבטוח מישהו כבר ירוויח עליכם.

הבעיה העיקרית שאני רואה בסוג הביטוחים הללו הוא בקשר ההדוק בין קופות החולים – גופים ציבוריים – לבין חברות ביטוח פרטיות. נכון, הקשרים בין הגופים הללו קיימים כבר זמן רב, אבל אם נשתמש בלשון הכתבים הצבאיים, מדובר כאן "בעליית מדרגה": כדי לעקוף את האיסור החוקי לכלול תרופות למחלות קשות דוגמת סרטן בביטוחים המשלימים, קופות החולים מהדקות את קשריהן עם חברות הביטוח הפרטיות, לכאורה היריבות שלהן על שוק ביטוחי הבריאות. שתי הסכנות העיקריות הן צירוף עוד תמריץ לשחוק את סל השירותים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי – סכנה ברורה וקיימת – והויתור של קופות החולים על תפקידן החשוב בהגנת מערכת הבריאות הציבורית.

ארבע קופות החולים אימצו בעקבות חוק ביטוח בריאות ממלכתי תפיסה כלכלית לעיתים תוך הקרבת האינטרסים של מבוטחיהן. גם קופות חולים כמו כללית ולאומית שקודם לחוק הונעו על-ידי שיקולים נוספים. לא היתה זו רק אשמת קופות החולים. חוק ביטוח בריאות ממלכתי יצר מערכת לחצים שבסביבה שבה הגידול בעלויות שירותי הרפואה רק מתגבר, קשה לאמץ עקרונות פעולה שונים. יש לקבל החלטות קשות כיצד לנצל את המשאבים המוגבלים, ופרט לבזבוז על פרסום ובנייה בלתי מרוסנת של מרפאות, היה עליהן לקבל החלטות אמיתיות וקשות. אבל, וזה אבל חשוב, קופות החולים הוכיחו את מקומן החשוב במאבק למען צמצום ככל הניתן (גם אם לא תמיד בהצלחה) של המימון הציבורי לשירותי הבריאות שאותן היו מחויבות להגיש. כל קופות החולים – גם אלו שלא אבו לעשות זאת – אולצו לקחת על עצמן תפקיד היסטורי עם כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקפו של מימוש ביטוח בריאות ציבורי אוניברסלי.

ככל שחלף הזמן מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי פנו קופות החולים משותפות במאבקים ציבוריים שנועדו להגן על סל השירותים הבסיסי לעבר התמקדות בהגנה על האינטרסים שלהן.  את התפתחות הביטוחים המשלימים ניתן היה לראות בתחילה כניסיון לאזן בין הלחצים הצולבים ולאפשר נגישות סבירה (גם אם לא לחלוטין זולה) לרוב המבוטחים לשירותים חיוניים (לצד שירותים מיותרים לחלוטין). ברם קופות החולים לא הפסידו מהביטוחים המשלימים. להפך, כפי שמלמדים דו"חות משרד הבריאות, הביטוחים המשלימים נושאים רווחים נאים לקופות החולים. למשל, ב-2008 כל קופות החולים צברו רווחים של כ-525 מיליון ₪ במסגרת הביטוחים המשלימים (שב"ן). בכלל, השב"נים גילגלו כ-2.8 מיליארד ₪ ב-2008 כאשר עלות של השירותים הבסיסי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי היתה כ-24.9 מיליארד ₪ בשנה זו.

נראה שגם בקופות החולים החליטו להניח לביטוח בריאות ציבורית ולתת לו לשקוע. יתכן שמדובר כאן בהבנה כי המשחק הפוליטי אינו מאפשר שינוי מהותי וייתכן שהתפיסה העסקית קנתה לה מקום מכריע. יתכן שהקשרים הסבוכים בין קופות החולים לבין חברות הביטוח הפרטיות עשו את שלהם. ומעל לכל אלה ניצב לו משרד הבריאות – משרד חלש, לאחרונה יותר מתמיד, שהרוחות שמצדדות בו ביוזמות של "כלכלה חופשית" כנראה חזקות יותר מאלו המצדדות בהגברת הסולידריות החברתית ומאפשרות לקופות החולים ולחברות הביטוח הפרטיות לרסק עוד יותר את הגבולות הראויים בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי ולאיים על יכולתה של מערכת הבריאות הציבורית למלא את יעדיה. אני חוזר בי – יכול להיות שכן מדובר במהפכה.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , ,

10 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    זאת משמעות נצחון הימין ב-1977 ושליטתו המוחלטת מאז ועד היום.
    ניצול ללא רחם של האוכלוסייה בפרנסתה בבריאותה וברווחתא לטובת פלוטוקרטייה תאבת בצע המנפנפת בדגל "אהבת המולדת".

  2. איתי :

    קודם כל תודה לשרון על מאמר נפלא.

    הדבר העצוב בו הוא שלא נראה באופק משהו שיכול להפוך את כיוון הנסיעה, אפילו לא ההתפעלות ממהלך הפוך בארה"ב.

    חומרת הבעיה הפוליטית גדולה במיוחד משום שאוכלוסיית המצביעים המסורתית של העבודה ומרצ היא אוכלוסיה מבוססת ומבוגרת, ששיטת "ביטוחי הפלטינה" חביבה עליה, ואינה מעוניינת לממן שירותי בריאות לעשירונים התחתונים. ניתן היה לראות דוגמה לכך בהתגייסות המוחלטת של חה"כ לשעבר קולט אביטל (עבודה), מחוקקת מצטיינת למען זכויות ניצולי השואה, נגד יוזמה של השר לשעבר בן יזרי (בעברו יו"ר ועד עובדים במערכת) להחליש את ביטוחי הפלטינה. היו גם פעילים המגדירים עצמם סוציאל-דמוקרטים שהצטרפו לעמדה של קולט אביטל (כגון חברנו דני בלוך ז"ל).

    בשנים האחרונות חלק גדול מהאוכלוסיה המבוססת שהצביעה לעבודה-מרצ "נזל" אל שינוי, הגמלאים וקדימה – אבל זה לא משנה.

    מבחינה דמוגרפית אנו מדברים על אוכלוסיה שהיא בעיקרה יהודית, אשכנזית, ומתגוררת ביישובים מבוססים.

    אם לשים את הדברים על השולחן – לא מתאים להם לשלם מס גבוה (מס הכנסה או מס בריאות – לא משנה) שחלק גדול ממנו יסבסד שירותי רפואה (או חינוך וכו') של חרדים, רוסים מזרחים וערבים.

    כידוע, השמאל הישראלי לא ממש מצליח לגרוף תמיכה בשלוש מתוך ארבע הקבוצות הללו (ואצל הקבוצה האחרונה העניים הולכים אחרי עמותות החסד של התנועה האסלאמית, שזה לא ממש שמאל).

    בסופו של דבר הנדפקים מן השיטה הם לא רק חרדים, רוסים מזרחים וערבים, אלא * כל * מי שאינו שייך לשני העשירונים העליונים.

    איך מסבירים את זה לכל מי שאינם ב-20% התחתונים ואינם ב-20% העליונים – הלוואי וידעתי.

  3. שרון :

    איתי,

    אני מסכים לחלוטין עם דבריך.
    לצערנו, בישראל כמו במקומות אחרים, לרבים הנמנים על מעמדות הביניים ולמעמדות הגבוהים יש העדפה לשלם למסגרות רווחה פרטיות (בריאות, חינוך, פנסיה)שנועדו להיטיב עם עצמם ועם עם מי שהם רואים כדומים להם.

    מסגרות רווחה פרטיות משמשות זירה מרכזית להצבר הון, ולא פחות חשוב – אמצעי לקבוצות חברתיות סוציו-אקונומיות חזקות לבדל את עצמן מהשכבות הנמוכות.

    הנכונות לממן אלטרנטיבות פרטיות על-פני אלו הציבוריות מתחוללת אפילו אם התשלום במסגרת הפרטית גבוה יותר. הכל כדי ליצור הבחנה והפרדה חברתית. הרציונל למימון של תוכניות פרטיות על-פני ציבוריות הוא שאלו הפרטיות יעילות יותר ולכן טובות יותר. במיוחד בתחום הבריאות, נצבר יותר ויותר ידע כי רק למתי-מעט, העשירים ביותר, האלטרנטיבות הפרטיות "יעילות" יותר.

  4. איתי :

    שרון,

    לצערי הידע על תפקוד לקוי לאחר הפרטה שאתה מדבר עליו כמעט אינו מגיע לציבור הרחב, ואין פה כמעט שום דיון ציבורי בנושא.

    מצד אחד (וזה פתח לתקווה) – מי שיכולים לממן ביטוח משלים/מושלם/פרטי עושים זאת לא אחרי שהם קראו את שטרסלר והפנימו את עמדותיו ביחס לחרדים (והעניים בכלל) או ביחס למגזר הציבורי.

    הם עושים זאת כי זהו שדרוג למה שהרפואה הציבורית נותנת ממילא, והם יכולים להרשות לעצמם. אם פלוני המשתכר שכר ממוצע יכול לשלם עוד כמה עשרות שקלים לחודש ולהרחיב את הכיסוי, ברור שזה עדיף על פני הימור שאם יקרה לו משהו שיצריך טיפול שאינו בכיסוי – הוא יקרוס כלכלית או ימות מחוסר טיפול.

    מצד שני – אין בתקשורת חשיפה של חוסר יעילות, חוסר מקצועיות ואף תאוות בצע של מערכות פרטיות, או סיפורים ספציפיים על התעמרות חברות ביטוח במבוטחים (בסגנון הסרט SICKO של מייקל מור, שאובמה חייב לו הרבה קרדיט על סיוע בקמפיין למען רפורמה).

    אלו בדיוק הדברים שהטור שלך צריך לדעתי להתמקד בהם – למצוא אירוע אקטואלי (או מחקר אקדמי) ולפרש אותו לציבור בהקשר רחב.

    נראה לי שיותר קל לשכנע את הציבור הרחב באמצעות סיפורים קונקרטיים ואפילו "צהובים" (בדיוק כמו שסיפור הקברים בבי"ח ברזילי הוא כלי מעולה לחיזוק הכוח הפוליטי של המחנה האנטי-חרדי, ש"רוקד על הקברים").

    שים לב לציטוט הבא ממפגש פעילי עבודה שחורה עם קרן נויבך.
    אמנם שם ההקשר הוא רייטינג לאתר, אבל אני חושב שזה גם רלוונטי לרייטינג לרעיון שעומד מאחוריו.

    "ניבה העלתה את שאלת ה"סיפור הצהוב" והעדר דיון מעמיק בתקשורת, קרן מסכימה עם ניבה אך הדגישה כי לצורך השגת המטרה, דיון במקרו, יש לעגל פינות ולתת קצת סיפורי אווירה, למשל: סיפור גינת חדרה הוא סיפור מצוין. סיפורים אישיים
    המעידים על תופעה רווחת הם המפתח להצלחת האתר, אותם מחפשים העיתונאים והם שיביאו בסופו של דבר את ה"רייטינג" . עיגול הפינות כולל קבלת דעות שונות לויכוח ענייני. לא לפחד להציג עמדות מנוגדות למטרות האתר הדיון המתפתח והפתיחות מרחיב את קהל היעד ומביא עמו סיפורים נוספים."

  5. שחר: שום ביטוח לא יכול לחסות 100% מהמקרים :

    אפילו בשבדיה המדינה לא מכסה את כל הטיפולים הרפואים. בישראל יחסית לעולם הכיסוי והטיפול הרפואי הוא טוב.
    אלה שמתנגדים באופן מוחלט לביטוחים משלמים פוגעים למעשה אומרים שלאף אחד לא יהיה טיפול או תרופה.

  6. עמית-ה :

    איתי
    קשה מאוד להסביר דברים מורכבים.
    אחת התופעות המענינות במערכות חיוניות כמו בריאות היא התייקרות כתוצאה מהפרטה.
    ככל שגדל שיעור ההשתתפות של האזרח במחיר הבריאות כך עולה המחיר ואיכות הבריאות יורדת.

    התופעה הקיצונית היא ארה"ב כפי שאפשר לראות כאן – (http://apps.who.int/whosis
    /database/core/core_select_process.cfm?country=usa&indicators=nha )
    ההשתתפות של ממשלת ארה"ב במחיר הבריאות לתושב גבוהה יותר מאשר כל מחיר הבריאות הישראלית לתושב.
    התוצאה היא פחות בריאות עבור עלות גבוה בהרבה (בארה"ב עלות הבריאות גדולה במונחים אבסולוטיים פי 4 מישראל ואורך החיים ואיכותם נמוכה יותר).

    המוזר הוא שמשרד האוצר מקדם קופ"ח פרטית מצד אחד ומתנגד לביטוחים מצד שני.
    קופ"ח פרטית – http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2004/09/des2563.htm
    היא חלק מהרצון לאפשר כניסה של נותני שירותים זרים (סיניים?) לשוק – http://www.israeltrade.gov.il/NR/rdonlyres/1E78FE29-BB28-4AED-8CD4-DCE74E0B8922/0/wtoadva.pdf
    איך זה מסתדר עם ההתנגדות לביטוחים פרטיים?

  7. שרון :

    תגןבה לעמית-ה:

    בקשר לקופת חולים למטרות רווח – ככל הידוע לי, יש מאבק בתוך משרד האוצר בין מצדדי הרעיון לבין מתנגדיו. זהו ביטוי נוסף לקונפליקט בתוך המחשבה הקפיטליסטית בין הפרטה לבין תוצאותיה דוגמת הגדלת ההוצאה הלאומית, ובללה ההוצאה הציבורית.

    נראה לי כי יותר משמשרד האוצר רוצה לאפשר פעולת קופת חולים חמישית למטרות רווח, הרי שהוא משתמש ברעיון כ"שוט" כלפי קופות החולים הקיימות, משרד הבריאות והפוליטיקאים כדי שיקבלו את "כללי המשחק" שהוא מנסה (בהצלחה) להכתיב.

    בקשר להתנגדות משרד האוצר לביטוחים פרטיים – המחקר שלי בנידון (שגם פורסם לפני מספר חודשים בספר "נגישות לצדק חברתי בישראל" (בהוצאת מרכז טאוב) מעלה מתוך ניתוח עמדות פומביות של משרד האוצר שהם לא מתנגדים לביטוחים פרטיים-למחצה בידי קופות החולים אלא לתוצאות ה"פוליטיות" של ביטוים הללו. מסתבר (וזה לא מפתיע) שהביטוחים המשלימים מעניקים לקופות החולים הכנסות ניכרות ממקורות שלא תלויים בממשלה. במילים אחרות, לקופות החולים יש משאבים עצמאיים ויכולת להתנגד למשרד האוצר. משרד האוצר חושש מכך.

    משרד האוצר מצדד בכלכלה של "שוק חופשי" כל עוד זה לא מאיים על העוצמה הפוליטית שלו.

  8. עמית-ה :

    שרון
    שלח לינק למחקר שלך.

  9. שרון :

    מסתבר שמרכז טאוב העלה את הספר בשלמותו לאינטרנט.

    http://www.taubcenter.org.il/files/Access%20to%20Social%20Justice.pdf

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אם זה מצב וזו המגמה בקופות החולים ועושים למטופל חיים קשים בהשגת אישורי תרופות, הפניות לבדיקות חשובות, הפניות למומחים עקב שיקולים כלכליים
    א-י-ן להעביר את שירותי בריאות הנפש לקופות החולים, חייבים להשאיר את התחום הזה באחריות המדינה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.