חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הוראה – מקצוע או חלטורה? שאלות של מורה

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 18.02.10 5:06

המשתתפת הקבועה והדעתנית בדיונים ובכתיבה ב"עבודה שחורה" מפנה שאלות רבות אל הקוראים
מאת: נעמי חיצין

בתכנית הריאליטי שבה מתחרים המשתתפים על הצעת הפטנט הטוב ביותר לפתרון בעיות החינוך, לא אוכל לשמחתי להשתתף.

בשעה שכולם מחפשים את הפטנט שאיננו בנמצא, אני לשמחתי עדיין זוכרת שתהליך הלמידה הוא אחד התהליכים האנושיים המופלאים ביותר. ככזה הוא ריתק אותי מגיל צעיר והוא עדין מרתק אותי היום.

אודה ולא אבוש, מורה הייתי ומורה אהיה כנראה עד סוף ימי.

לא טייסת, לא מהנדסת, לא אשת היי-טק ולא סלב. במשבצת המקצוע אני פשוט – מורה.

מורה כזו שצופה בשיעור אזרחות בפריפריה ונרגשת לעקוב אחר תלמידה שעוברת תהליך שינוי מתחילת השיעור ועד שהיא מצהירה בסופו:  "אוי אני סותרת את עצמי". רק מורה, נעבעך, יכול להתרגש מ"זוטות" שכאלה.

וכמורה, מה לעשות, יש לי תמיד המון שאלות.

–   אם הלמידה היא תהליך כל כך מורכב, איך קורה שכל כך הרבה אנשים מתייחסים אל ההוראה כאל חלטורה?

–   איך קורה שככל שמישהו הוא פחות מורה, ככה הוא "מבין" יותר בהוראה ו"יודע" מה בדיוק צריך לעשות כדי להציל את החינוך?

–   איך קורה שיותר ויותר מורים מקצועיים זורמים ממערכת החינוך החוצה ויותר ויותר אנשים בלתי מקצועיים נכנסים במקומם פנימה?

–   איך קורה שאיש לא טורח להתייחס למתאם שבין שני התהליכים המנוגדים האלה לבין ההידרדרות המתמדת בחינוך?

–   האם יש קשר סיבתי בין שני התהליכים המנוגדים, ואם כן מהו?

–   האם יתכן שפשוט נמאס למורים מהזלזול במקצוע?  בואו נודה – אם מישהו יגיד היום שהמורים חמורים, התקשורת לא תזדעזע, אלא תניע ראשה בהסכמה. כבר היו דברים מעולם כי בטרנד הקיים  כולם אוהבים את החינוך, אבל מי, בינינו, סובל את המורים?

–   האם יתכן שלמורים פשוט נמאס מכל הקיביצערים שנותנים להם אין סוף עצות מנוגדות ובלתי מקצועיות?

–   האם יתכן שנמאס למורים מאנשי העסקים, יועצי השכר, אנשי התקשורת, היחצנים, הסלב למיניהם, הפולטיקאים – ש"יודעים" טוב יותר מהמורים מה צריך לקרות בשיעור אזרחות ולמי צריך להצביע בבחירות לארגון המורים?

–   האם יש איזשהו סיכוי שקורא שאיננו מורה ויזדמן לקרוא את הדברים, לא יגיב במשפט כמו: "המורים יכולים להאשים רק את עצמם"?

ולמה שיהיה סיכוי כזה? הנה, הסיעה "האלטרנטיבית"  מציעה להעמיד בראש ארגון המורים מהנדס שעוסק בהוראה אך איננו מורה במקצועו, ושלמרות הצהרותיו על מחויבותו לחינוך הוא לא טורח להכשיר עצמו להוראה.

שימו לב על מי הוא מעיד שמצאו אותו מתאים להנהיג.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

33 תגובות

  1. איתי :

    את מעלה שאלות חשובות מאוד. כמורה (במכינה ובאוניברסיטה) ובן למורה לשעבר (עשרות שנים בתיכון, חבר הסתדרות המורים) סביר מאוד שתהיה חפיפה רבה בין דעתך לדעתי, גם אם בדברים מסוימים לא נסכים.

    אך אופן ניסוח הטקסט מרמז כאילו יש "אנחנו" ו"הם" – אם מישהו לא מסכים איתך אפילו בקצת הוא מיד (מדעת או מתוך תמימות) חלק מ"הם", אותם כוחות אופל השואפים לרסק את החינוך.

    ברגע שאומר משהו שלא כדעתך, מייד אסומן על ידך או על ידי אחד הטוקבקיסטים כתם או כרשע. זה סוג מאוד לא נעים של תוקפנות גם אם אין בו נאצות וקללות מהסוג שעורכי האתר נוהגים לצנזר.

    ולכן זה לא עושה לי כל חשק להגיב עניינית לשאלות שהעלית.

  2. דליה :

    איתי
    תגובתך רגשית. והלא אנו עוסקים בטיעונים הגיוניים. כל מה שאמרת בתגובתך אינו לעניין נושא הפוסט. אתה מנסה לייחס לכותבת תכונות לא לה. חבל. היה יותר מעניין אם היית מתיחס לגופו של ענין ולא לגופו של אדם.
    מה אתה אומר על בחישתם של גורמים חיצוניים בחינוך? זה בסדר? האם ראוי שאנשי היי טק יוזמנו על ידי משרד החינוך להיות מורים?
    תגובתך לענינים אלה יכולה היתה להיות יותר מענינת. וכן תגובתך לשאלות שמועלות בגוף המאמר.

  3. מורה באולפן :

    מזמן לא קראתי חיבור מבריק, חריף,שנון ואפילו הומוריסטי כמו המכתב הזה שכתבת.
    יש רק להתקנא בתלמידייך שזכו ללמוד אצל מורה בכל רמ"ח אבריה שלא פוזלת למקצוע אחר או לתפקיד אחר.
    אגב רק מורה שאוהב את עבודתו יכול להבין את ההתרגשות שאוחזת בך כאשר תלמיד מבין פתאום וההבנה הזאת באה בזכותך.
    כן ירבו מורים כמוך.

  4. נעמי ט :

    1. תודה על התמיכה.

    2. אני כבר כמה שנים מחוץ למערכת הרשמית, אבל ממשיכה לעסוק בהוראה, זה מה שאני יודעת ואוהבת לעשות.

    נ.ח.

  5. לטובת האתר :

    לטובת האתר הזה

    אני פורשת ולא תראו אותי כאן יותר.
    נעמי

  6. מיכאל לינדנבאום :

    המגיב מספר אחד (1) מתעלה על עצמו בעוצמת הכתיבה התוקפנית שלו נגד מחברת פוסט נרגש זה להצלת החינוך.
    הוא מקטלג את נעמי כ"לא ראוייה לתגובה",ובזה הוא מעיד על בינוניות מחשבתו,ועל עצמו כאדם שאינו מסוגל להתמודד עם טיעוניה הרציניים והשקולים.
    זאת לא הפעם הראשונה שהוא בוחר לברוח למעשה מדיון.
    עד היום הוא לא נתן לנו תשובות ענייניות על על טענותיו הקשות של ארטור נגד קיללת האופק החדש,ועל ההתנהלות התמוהה של ר"ח

  7. מיכאל לינדנבאום :

    לנעמי,
    אני מבין את סערת רגשותייך,אך אל תתני להם להשפיע על תרומתך הרבה לאתר זה.
    מנהלי אתרי אינטרנט,כמו ינקי באתר ר"ח, רשאים לטעות ,וחובתינו להעמידם על טעותם.

  8. שושי פולטין :

    לאיתי,
    צר לי , אבל תגובתך לא לעניין! אני בהחלט מבינה את סערת הרגשות שהתלוותה לתגובה של נעמי.
    אני חושבת שהיא מביעה דעות לגיטמיות (ואין זה משנה אם אני /אתה מסכימים איתה או לא)והיא ראויה להתנצלות.

  9. שרה :

    נעמי, למה את נותנת לאדם אחד להשפיע עליך כל כך?
    את לא פורשת לטובת האתר אלא לטובת איתי בלבד. השאלות שלך נכתבו גם מליבי. ואם איתי רוצה לפסול גם אותי, אדרבה ואדרבה. אגב, אני עצמי פרשתי מחברת הייטק להוראה מתוך תחושת שליחות (אך לי היתה תעודת הוראה) ובאופן מגוחך אני נחשבת היום "לא שווה" יחסית ל"מורים הנהדרים שנביא מההייטק" עם הטבות מיוחדות.

  10. שירה :

    נעמי,
    כנראה שנגעת בנקודה רגישה של איתי, אם הוא הגיב בכזו תוקפנות.
    הוא קורא לעצמו "מורה" אבל אין דין מורה במכינה ובאוניברסיטה כדין מורה מן השורה בבית ספר כלשהו. למעשה, זה יום ולילה.
    לאיתי,
    כן, יש "אנחנו" ו"הם". "אנחנו" זה 80,000 מורים שנושאים על גבם וסופגים את כל החוליים של החברה הישראלית – התוקפנות, הוולגריות, היעדר הגבולות, אפס הנימוסים, וגם משמשים מטרה קלה לכל פוליטיקאי מזדמן וכל עיתונאי זב חוטם, והחשודים המידיים של כל הורה מתוסכל בכל נושא ועניין. אנחנו לא אוניברסיטה – אין לנו חניית סגל, אין לנו אפילו כיסא ראוי לשבת עליו בהפסקות. התלמידים לא באים אלינו מבחירה כמו לאוניברסיטה, הם פשוט חייבים עפ"י חוק. יחי ההבדל הקטן.
    ו"הם" זה כל החכמולוגים והמתחכמים, שבאו מכל מקום – מהייטק ועד סיירת, גברים בד"כ, חסרי ניסיון,שוביניסטים שלא במודע, שבאו ללמד את עדר המורות הפתיות איך בונים חומה.
    זה סוג מאוד מסויים של התנשאות מאוד לא נעימה.
    כן, האמת – נמאסתם.

  11. איתי :

    קודם כל אציין בפעם המאה שאיני תומך לא ברוח חדשה ולא ברן ארז ובפעם האלף, שאופק חדש לדעתי תוכנית גרועה.

    לתגובה מס' 10 אוסיף (בפעם הראשונה) שלא רק שאין לי חניית סגל [אני נוסע ללמד באוטובוס], אלא גם קביעות אין לי, ואני מוגדר עמית הוראה (לשעבר מורה מן החוץ). מבחינת שכר לשעה מצבי טוב יותר מד"ר המלמד משרה בתיכון, מבחינת בטחון תעסוקתי – מצבי על הפנים. באקדמיה שלנו אפשר להעסיק אותך ככה שנים רבות.

    יש להבדיל בין דעתה הלגיטימית לחלוטין של נעמי על רוח חדשה ועל קמפיין הבחירות שלה, ובין הדרך שבה בחרה להעביר את המסר, שגם היא לגיטימית לחלוטין, אבל אותי היא לא מעודדת להיכנס לשיחה.

    בדרך הזו מתחלק העולם לרעים וטובים. בצד של הרעים עומדים נערי האוצר, לאוטמן, דברת, נחום ברנע, יאיר לפיד, וסרמן, תמיר, שושני, סער, אייל ארד, פרידמן, טפלר, בינג, וגם יאיר וטלי מלכיאור (ג"נ – אנחנו חברים).

    כלומר, כל סוציאל-דמוקרט שאינו מתייצב לצד "הטובים"
    (במקרה דנן בראשות רן ארז) הריהו אחת מן השתיים – או נבלה המתחזה לסוציאל-דמוקרט ושוחר החינוך, או תמים שנפל ברשתם של הנבלות.

    לדוגמה, מן הטקסט שלעיל נובע מיד ההיקש הלוגי שכל התומך בר"ח מבקש בהכרח להחליף את המורים בחלטוריסטים. אינני יודע כיצד מתיישבת הטענה הזו עם הרקורד של ד"ר טפלר הוותיק המרצה במכללה למורים בית ברל, ואינני יודע בכמה מורה להתעמלות עם תעודת הוראה הוא יותר פרופסיונלי כמחנך ממורה לפיסיקה בלי תעודת הוראה (אם היו שואלים אותי, הייתי מריץ את ענת שניידר עם ינקי טפלר לצידה לראשות הארגון).

    וכך, אני שהתחלתי את ההתבוננות במע' הבחירות כ"קול צף" (וירטואלי, שכן איני חבר ארגון) גיליתי מצד אחד עוד ועוד נורות אדומות (לפיד, ברנע וכו) שדחפו אותי לתמוך ברן ארז, ומצד שני שיח "הלנו אתה או לצרינו" מהסוג של נעמי, שבמקום לשכנע אותי, עשה את האפקט ההפוך.

    אין זה המקרה הראשון ולא האחרון שבו התמודדות פוליטית גרמה לכך שסוציאל דמוקרטים יבחרו משיקולים שונים להימצא בשני צדי מתרס. במקרים כאלו חובה עלינו לשמור על סגנון שיחה שיאפשר שיתוף פעולה גם ביום שאחרי.

    לדוגמה, שני מקרים שנטחנו כאן לעייפה הם ההתייצבות של שלי יחימוביץ' לצד אהוד ברק וחבורת המפריטים שלו ב-2007 ולצד רון חולדאי נוגש עובדי הקבלן מת"א ב- 2008.

    אני מקווה ומאמין שלמרות ביקורתי הקשה על בחירתה של חה"כ יחימוביץ' בשני הצמתים הללו, לא הטחתי בה ובתומכיה כפי שנוהגים כעת תומכי רן ארז בכל מי שאינו מתייצב כחייל ממושמע בשורותיהם.

    ב"מטווח" הוירטואלי הזה אין שום יכולת לדון לעומק בשאלות כמו איך מביאים כ"א איכותי מן התעשייה להוראה (בלי קיצורי דרך כמובן!) או מה מקומם של תעשיינים ושל מורים בתכנון רפורמות בחינוך.

  12. דקל עוזר :

    נעמי שלום רב,
    במקום להיגרר לויכוח סתמי אם את צודקת או לא החלטתי להשיב לשאלותיך; אמנם דעתי אינה חשובה, אך פתרונותיי אפקטיביים ותשאלי את מכריי.

    ש: אם הלמידה היא תהליך כל כך מורכב, איך קורה שכל כך הרבה אנשים מתייחסים אל ההוראה כאל חלטורה?

    ת: הסיבה שמתייחסים להוראה כחלטורה היא היעדר גילדה כמו לשכת עורכי הדין; אם הייתה חובה להיבחן מבחני לשכה אז זה היה משפר את המצב; כמובן שהגילדה תהיה אחראית לפרסום חיובי של מורים ולהכנת תכניות ריאליטי וטלנובלות שהגיבורים בהם הם מורים.
    הפתרון בשלב הראשון הוא להכין עמותה משותפת לארגון והסתדרות המורים שתכשיר מורים באופן "לא פורמלי" וההכשרה הזאת תקבל חותמת מוסרית ופרקטית בדרך של שיפוט משמעתי מרצון, וכו' בדומה למועצת העיתונות בעבר וארגוני המאמנים כיום.

    ש: איך קורה שככל שמישהו הוא פחות מורה, ככה הוא "מבין" יותר בהוראה ו"יודע" מה בדיוק צריך לעשות כדי להציל את החינוך?

    ת: מכיוון שאין גילדה, אי אפשר לטעון שלימוד הוא באמת מקצוע, הרי כל אחד עם תואר יכול להתקבל להיות מורה! ולכן כבעל הכשרה זהה אני יכול לטעון שאני "אורח לרגע רואה כל פגע" וקשה לטעון שאני אדם חיצוני.

    ש: איך קורה שיותר ויותר מורים מקצועיים זורמים ממערכת החינוך החוצה ויותר ויותר אנשים בלתי מקצועיים נכנסים במקומם פנימה?

    ת: שמת לב שאני חוזר על עצמי? מכיוון שאין הגדרה חוקית ל"מורה מקצועי" ואין אפילו גילדה לא פורמלית אז הציבור לא מכיר בדבר כזה שנקרא "מורה מקצועי".

    ש: איך קורה שאיש לא טורח להתייחס למתאם שבין שני התהליכים המנוגדים האלה לבין ההידרדרות המתמדת בחינוך?

    ת: אנשים אוהבים להתייחס למהות ולא לדברים "טכניים" כמו אופן התאגדות, למרות שההיסטוריה והמחקרים מוכיחים באופן חד משמעי שאופן הרכבת הארגון והמדדים שנקבעים להצלחתו הם הגורמים העיקריים לתיפקוד שלו; כן, יותר חשובים מהמנהיג ויותר חשובים מ"איכות האנשים".

    ש: האם יש קשר סיבתי בין שני התהליכים המנוגדים, ואם כן מהו?

    ת: הקשר הסיבתי הוא לא בין שני התהליכים, שני התהליכים קשורים בקשר סיבתי לעובדה שאין גילדה.

    ש: האם יתכן שפשוט נמאס למורים מהזלזול במקצוע? בואו נודה – אם מישהו יגיד היום שהמורים חמורים, התקשורת לא תזדעזע, אלא תניע ראשה בהסכמה. כבר היו דברים מעולם כי בטרנד הקיים כולם אוהבים את החינוך, אבל מי, בינינו, סובל את המורים?

    ת: ברור שנמאס למורים על הזלזול במקצוע, גם לחיים מהמכולת נמאס מהליכלוך על הרצפה. ברגע שתהיה גילדה יפסיק להימאס להם והם יתלוננו על משהו אחר, כי בלי להתלונן אין חיים ואין קידמה (עצוב אבל נכון, כמי שמבינה בתהליכי למידה את בטח מבינה).

    ש: האם יתכן שלמורים פשוט נמאס מכל הקיביצערים שנותנים להם אין סוף עצות מנוגדות ובלתי מקצועיות?

    ת: לאור העובדה שאף אחד לא יודע מה העצות ומי נותן אותם, הרי שמדובר בעוד תלונה בתוך הבועה. הפתרון היחיד הוא שינוי מדדים ויצירת גילדה.

    ש: האם יתכן שנמאס למורים מאנשי העסקים, יועצי השכר, אנשי התקשורת, היחצנים, הסלב למיניהם, הפולטיקאים – ש"יודעים" טוב יותר מהמורים מה צריך לקרות בשיעור אזרחות ולמי צריך להצביע בבחירות לארגון המורים?

    ת: שוב, נמאס להם, אז מה? גם לי נמאס שהצבע של קרטון החלב לבן. זה לא נראה לך טיפשי? אני חושב שקרטון חלב שחור עם איורים של במבי יימכר טוב יותר וזה יהיה מעניין על המדף.

    ש: האם יש איזשהו סיכוי שקורא שאיננו מורה ויזדמן לקרוא את הדברים, לא יגיב במשפט כמו: "המורים יכולים להאשים רק את עצמם"?

    ת: אם הוא יתייחס רק למהות – לא. אם הוא ייתייחס לדברים שאני אמרתי, אז הם יבינו שאין לכל מורה כאדם יחיד משמעות בהישגי או בעיות המערכת. הבעיה היא במדדים ובהיעדר הארגון של המורים.

    מקווה שהשבתי כשורה.

    דרך אגב, כתבתי לפני כמה שנים מאמר שנקרא "בעולם לא נורמלי הנורמלי הוא לא נורמלי" שבו כתבתי שמי שמחפש את האמת צריך לשמוח שאנשים "קוראים לו בשמות", גם אובמה כתב את זה בספרו – בסופו של יום שמישהו לא מסכים איתך, ולא חשוב באיזה אופן, אז או שהוא מוסיף ידע או שלא צריך להתייחס למה שהוא אמר (-:

  13. יאיר מלכיאור :

    כל כך נהניתי מתחילת הטור, ובגלל זה כל כך סבלתי מסופו.
    המעבר המאוד לא ענייני בין הדברים המאוד נכונים שכתבת (אגב כמעט מילה במילה דברים שנאמרו ונכתבו גם ע"י אנשים מר"ח) לבין המסקנה הסופית פשוט מבאס, אין לי מילה אחרת.

    אני חייב להסכים עם איתי, זה פשוט דוחק החוצה כל מי שחושב אחרת ממך וחבל, נראה לי ששיתוף פעולה ודיון רציני אמיתי דווקא יכול היה להיות מעשיר ובונה.
    דיון כזה צריך להכיל את היתרונות והחסרונות בכל דעה, להעיר ולהאיר על הבעיות ולתת טיעונים טובים בתוך מכלול הבעיות למה לבחור בדרך זו או אחרת.

  14. מיכאל לינדנבאום :

    ל-11

    כאשר האוצר(ממשל הימין של ביבי-ברק) מתנכל באופן שיטתי לשכירים ולאיגודים המקצועיים(והמורים בתוכם),הס"ד יהיה תמיד נגדו.
    משום מה הנושא לא מובן מאליו.

    המגיב מיצר שאין אפשרות להעמיק בנושאים כמו "איך מביאים כ"א איכותי מהתעשייה להוראה",וגם "מה מקומם של תעשיינים ומורים בתכנון רפורמות בחינוך".
    אני לתומי חשבתי שהבעייה היא 30 שנות הזנחת המורים והחינוך על ידי ממשל הימין.
    במקום לתהות איך מכשירים ,ומשאירים במערכת,את הכוחות הפדגוגיים הטובים ביותר,מגיב 11 מעדיף לברוח לסוגיית יבוא כח-אדם איכותי מהתעשייה.
    מקומם של התעשיינים ברפורמות בחינוך, מעסיק משום מה יותר מהשאלה הבסיסית ,מה לבעלי -הון ולחינוך,ומדוע אין מדיניות חינוך ממלכתי מוכוונת שיוויון.
    נושא ההפרטה הזוחלת של מערכת החינוך והפגיעה בכל אלה שידם אינה משגת,אפילו לא זוכה לאיזכור .

  15. שושי פולטין :

    לשאלות הספציפיות (ללא קשר למשפט הסיום) התייחסתי מספר פעמים, כך לדוגמא כתבתי על כך בפוסטים:
    האם יש כאן מקום לאנשי עסקים?
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=350036

    אין מורים אינסטנט
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1379069
    בעבר התייחס פרופ' רון אהרוני לנושא: חינוך אינו הייטק
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3035851,00.html

    לגבי העדר תעודת הוראה למועמד הר"ח, התייחסתי לכך כאן בע"ש בפוסט: הבחירות בארגון המורים: תמונת מצב
    http://www.blacklabor.org/?p=16314
    "…דודי אולי לא מייחס לעובדה שהוא חסר תעודת הוראה חשיבות , אבל המורים כן! יש בכך מסר מאוד בעייתי – ניתן להיות מורה ואפילו יו"ר ארגון המורים ללא שהוכשרת לכך."

  16. דליה :

    לתגובה 1 איתי
    כתבת
    "אך אופן ניסוח הטקסט מרמז כאילו יש "אנחנו" ו"הם""
    ועוד כתבת
    "ברגע שאומר משהו שלא כדעתך, מייד אסומן על ידך"
    אתה מזכיר לי את אותו שליח שבא לבשר את הבשורה הרעה והענישו אותו על כך. במקום להעניש את עושה הרעה, מענישים את השליח. זה מה שאתה עושה לנעמי בתגובתך. נעמי מבינה לעומק מה עושה ר"ח. היא השליח. אלא שלדידך היא הפכה האויב. חבל.
    התובנות שלה הביאו לכתיבת מספר פוסטים מבריקים. היא תורמת לדיון רבות בתובנותיה. היא מעשירה את האתר, ומה שנעשה כאן זה להרוג את השליח. שיטה טובה להרחקת אנשים מהאתר במקום לקרבם.

  17. דליה :

    והנה שלב ההוכחות לדברי:
    נעמי היא זו שמן ההתחלה הציבה סימן שאלה על אסטרטגיית הרעים והטובים של ר"ח.

    בפוסט: "מי אחראי למעמד המורה" כתוב:
    "איך הגענו עד הלום? איך הגענו לכך שעיתונאי בכיר מטיל על רן ארז את האחריות לאלימות בבתי-הספר?
    איך קרה שחבורת מורים מסורים, מלח הארץ, מתמוגגת למראה פרסום מכפיש וירוד שכזה וממהרת להציג אותו בעמוד הבית באתר שלה, בגאווה בלתי מוסתרת?
    רן ארז איננו חף מטעויות ואינו יכול לטעון לחסינות מביקורת. אבל איך הפך לפתע ל"אויב העם"?"

    בפוסט:" הבחירות לארגון המורים – לשחרר את החינוך" כתוב:
    "ר"ח עשתה הכול כדי לנטרל מועמדים ניטראליים אמיתיים מלהיחשף כמועמדים להחליף את רן ארז. לכן לא הסתפקה בפחות מאייל ארד (שאימץ אותה ללא תמורה). ר"ח נקטה מלכתחילה באסטרטגיה של "זה רן ארז או אנחנו".
    על כך יש להשיב – בברירה הזאת – מי שתומך באמת בזכות של מוסדות חינוך, של הלומדים והמלמדים, לפעול ללא התערבות גורמים זרים, אמור לתמוך באנשים שפעלו למען המורים, לעיתים תוך לקיחת סיכונים אישיים (ענת שניידר, למשל), ואין לו אלא לתמוך באנשי רן ארז".

    שנית, נעמי חזרה במספר תגובות והזהירה שר"ח משחקת משחק סכום אפס.

    שלישית, וראה גם שושי פולטין
    http://sfoltyn.cafe.themarker.com/view.php?t=1332273
    "התוכניות הבאות למצוא פתרונות מהירים של הסבה מקצועית לאנשי ההייטק, ללא התייחסות למורים הוותיקים, רק מגבירות את התסכול".
    וכן: http://www.news1.co.il/Archive/003-D-34181-00.html?tag=18-01-17
    פילנתרופיה בחינוך ומחירה בעידן משבר כלכלי

    רביעית, וכן מאמרו של דודו רוטמן
    http://www.blacklabor.org/?p=16118

    אז מה, החלטת לירות בשליח?

  18. ענת שניידר :

    נעמי יקרה,

    תודה על הפוסט השאלות והעברת התחושות. מאמינה שכל מורה בשטח ולא בן של מורה, הזדהה והסכים עם כל דבריך.

    אינני מבינה את תגובתו התוקפנית של איתי כלפי פוסט זה. התגובה של איתי מוכיחה יותר מכל שדבריך נכונים. אני מקווה שאיתי מצא את הדרך להתנצל על ההשתלחות שלא היתה במקומה.

    לצערי בגלל השאלות שהעלית מורים רבים מתביישים לומר שהם מורים.

    אני מורה גאה, והחלתי את פעילותי הארצית כשהבת שלי השתחררה, והצעתי לה להיות מורה. לא אשכח את תשובתה עם נימת הזלזול, "אמא, את רוצה שאהיה מורה? בשביל זה הצטיינתי בלימודים?" את הר' הגרונית במילת מורה והבוז למקצוע שאני כל כך אוהבת לא אשכח. רק בשלב זה הסתכלתי סביבי בחדר המורים וגיליתי ממרומי גילי שאני בין המורים הצעירים בחדר המורים. זה השלב שהחלטתי לעשות כדי לשנות. הבנתי שהצעירים סולדים מהמקצוע כתוצאה מהמסר של זלזול במקצוע.

    נעמי חבל שבגלל הביקורת שלא הייתה במקומה הגעת למסקנה ושברת את הכלים. (אולי זה היה הקש ששבר את גב הגמל).
    כתיבתך ודרך הניתוח של המציאות מעוררת הערכה רבה וכבוד לך ולאתר עבודה שחורה. אני מאד מקווה עבורנו ועבור אתר עבודה שחורה שתמשיכי לכתוב ולהיות פעילה באתר.

  19. מיכאל לינדנבאום :

    אני רוצה להביע את תדהמתי על השתיקה הרועמת(חוץ מדליה,שרה ושירה) של אנשי האגף השמאלי בע"ש אשר אינם דורשים דין וחשבון ממנהל האתר אשר עלב בחברתנו למאבק נעמי חיצין.
    עקב יחס דוחה זה נעמי נאלצה לפרוש מע"ש,נעמי אשר "כתיבתה וניתוח המציאות מעוררת הערכה וכבוד לה ולאתר ע"ש" כדברי מנהיגת המורים האמיצה ענת שניידר.

  20. לקסי :

    לנעמי,
    אז איתי כתב מה שכתב (וחבל), אז מה?

    האם זו סיבה להפסיק את השתתפותך כאן?

    אין אדם נתפס על צערו/כעסו.

  21. רביב נאוה :

    טוב, זה מתחיל להיות מוגזם.

    אני קורא שוב ושוב את התגובה של איתי ולא ברור לי על מה הוא צריך להתנצל. התגובה שלו הרבה פחות תוקפנית מתגובותיהם הרגילות של מרבית הכותבים פה, כולל עבדכם הנאמן.

    איתי הגיב כאן כקורא פרטי, לא כעורך ע"ש, ואין שום דבר לא-לגיטימי – לא בתוכן הדברים שלו ולא בסגנון. נדמה לי שהירי בשליח דווקא לא בא מהכיוון שלו הפעם.

    נעמי יודעת עד כמה אני מעריך את כתיבתה וכל מי שעוקב אחרי התגובות שלי שם לב בודאי שבכל הקשור לבחירות בארגון אני הרבה יותר קרוב בעמדותיי לעמדות שלה מאשר לעמדות של יאיר, למשל (או אפילו של איתי). אבל מה שקורה כאן בתגובות האחרונות הוא ניסיון לשתק את השיח.

    לאיתי, ביחד עם אנשים יקרים אחרים (חלקם משתתפים בדיון הזה), יש חלק מרכזי בכך שע"ש היא כרגע כלי התקשורת היחיד שמספק גם מידע שוטף ומהימן וגם מקום לדיון רציני בנושא הבחירות לארגון המורים. לדעה שנעמי מייצגת כאן ניתן מקום נרחב מאד, גם בפוסטים קודמים וגם בתגובות. הבעיה שאיתי מעלה, שהחלוקה של "לנו או לצרינו" מקשה עליו להזדהות עם הדברים, היא טענה דומה לזו שאחדים הפנו כאן רק לא מזמן, ובצדק, לדוברי ר"ח. זו טענה רצינית שאפשר להתווכח איתה (אני, אגב, מסכים איתה לגמרי), אבל אין בה שום דבר פוגעני או מעליב, ומותר, גם למי שהוא לא מורה בתיכון, לטעון אותה.

    אני מציע שנחזור לדיון הפתוח והמעמיק שאפיין את האתר הזה עד עכשיו. אני אשמח מאד אם גם נעמי תשתתף בו, בין שאר הבמות שבהן היא מביעה את דעתה.

    מספיק עם העלבויות והתנצלויות, הכוחות שמרוכזים בין הכותבים והקוראים של האתר הזה, חשובים מדי מכדי לבזבז אותם על זה.
    מי בא למפגש פעילים?

  22. מיכאל לינדנבאום :

    כשמנהל האתר החליט לא להגיב לתהיות של נעמי,הוא הכריז שכל האומרים, שיש "אנחנו והם" ,אינם כלל ברי-שיח עבורו.
    הדבר החמור הוא שנעמי כלל לא אמרה זאת, אלא הציבה שאלות ענייניות ומדוייקות על המצב הקיומי של המורה בימינו.
    מנהל האתר בחר להאשים את נעמי בדיוק במה שהוא עשה ב"תגובה לא תגובה" שלו.
    נעמי,מורה מסורה בנפשה,זכאית לקצת יותר מאשר "עזבי, לא קרה כלום!".
    אי אפשר לבקש ממנה לתרום לע"ש ואחר כך לסנן :"לא ראוייה לתגובה".

  23. דליה :

    מיכאל
    מי הוא מנהל האתר? לא ידעתי שיש כזה.

  24. מיכאל לינדנבאום :

    אין "גבר" אחד שיקום ויגיד:"עד כאן בהתקרנפות!!" .
    מדוע שתיקת הכבשים!!
    איפוא הסולידריות עם נעמי חיצין!!

  25. אין לאתר מנהל יש מערכת :

    יש לו מערכת.

    בתוך המערכת יש הסכמה על המטרות (מדינת רווחה ס"ד).

    יש מחלוקת קשה על האמצעים שמקדמים אותנו אל המטרות הללו. ב"אמצעים" הכוונה גם לצינורות פוליטיים כגון מפלגות ואישים וגם לסוג ולסגנון הטקסטים המתפרסמים כאן בפוסטים ובטוקבק.

    המחלוקת היא לא אם X שייך "לטובים", "לרעים" או שהחיים יותר מורכבים מזה. ישנה מחלוקת באשר לגבול הסביר של ביקורת שמחובתנו למתוח דווקא על מי שנמצאים "במחנה שלנו" וגם על היחס הרצוי למי "שאינם במחנה שלנו".

    דעתי בעניין הזה היא שאם איננו רוצים להישאר שלולית למשוכנעים בלבד בסגנון אתר "מאבק סוציאליסטי" או אתר "שווים", עלינו לאמץ גישה דומה יותר לשל עיתונאים כקרן נויבך ועודד שחר: דעתנו האישית צריכה להשפיע על בחירת הנושאים לסיקור, אבל עלינו להקפיד לתת במה למגוון גדול של דעות ועמדות, ולתת כבוד ויחס אדיב גם למי שבפירוש מייצג עמדה שאינה כשלנו (עינת וילף למשל). על אחת כמה וכמה כשמדובר במאבק בו אנשים בעלי עמדה ס"ד מובהקת נמצאים משני צידי המתרס (ע"ע עדותו של שי כהן מכוח לעובדים על שמולי בינג).
    בסיקור חדשותי, עלינו להקפיד בכללי האתיקה, גם אם עמדתנו האידיאולוגית דוחפת אותנו לפרסום סנסציוני ללא בדיקה.

    אנחנו משתדלים ולא תמיד מצליחים, לשמור את המחלוקות בין העורכים לפורום פנימי, ולהחמיא זה לזה כלפי חוץ.

    יישוב המחלוקות (שעולות כמעט יום יום) דורש מאמץ רב ומתיש. הרבה יותר קל היה לכל אחד מאיתנו לפתוח בלוג אישי ולעשות בו ככל העולה על רוחנו.

    לא יכול להיות שהתוצאה הסופית תספק את כולם, ובטח לא את המיעוט המבוטל שמתבטא בטוקבק (רוב הקוראים הקבועים של האתר אינם מגיבים בו כלל). מי שמעוניין להשפיע על הדרך של האתר מוזמן להשתתף בכתיבת תכנים, במקום לכלות את זמנו בהתקוטטות טוקבקים, או גרוע מזה – בעידוד אחרים להתקוטט.

    איתי

  26. מיכאל לינדנבאום :

    יפה מאד,
    נעמי חיצין שהוזמנה להשפיע על הדרך של האתר,מוצאת עצמה כלא ראוייה לתגובה.
    ויכוחים מהותיים בענייני כלכלה וחברה הופכים ל"התקוטטות טוקבקים".

    קריאה לסולידריות עם מי שזכתה להתעלמות מצלצלת מצד 25 ,הופכת לעידוד אחרים להתקוטט…
    אורוול במיטבו.

  27. דקל עוזר :

    הדיון פה זה כמו ליברמן ומדיניות החוץ של ממשלת ישראל.

    איתי, תכתוב את ההודעה הבאה:

    "נעמי, סליחה".

    כל מילה מעבר מיותרת ותפגע במטרה, אם אתה לא חושב שאתה צריך להתנצל אני מרגיע אותך: זה לא חשוב, העיקר שזה יסיים את התגובות המטופשות כאן.

    ולגבי המחשבה שעכשיו עולה לך לראש "אבל אז בעתיד תמיד יידרשו ממני להתנצל" – שכח ממנה, זה סתם חארטה של אנשים כמו ליברמן, זה לא נכון ולכתוב "סליחה" זה לא פגע מעולם באף אחד.

    קדימה איתי, אני בעדך, תסיים את הפארסה הזאת באמצעות מילות הקסם.

  28. לדקל :

    מאז שהחל הסיפור של הבחירות לארגון המורים אני נתון למתקפה מתמשכת במייל ובטוקבק בשל סירובי להתייצב נאמנה לשורות רן ארז והתעקשותי על מה שנראה לטעמי כסיקור הוגן לבחירות, בהם מתמודדים סוציאל-דמוקרטים כרן ארז ושמולי בינג זה מול זה.

    תוכל להיווכח בכך בעצמך אם תעקוב אחרי השיחות בטוקבק בנושא הבחירות.

    בחלוקת העבודה שנוצרה כאן, הגב' המסתתרת מאחורי הכינוי "נעמי חיצין" (אולי שמה לפני נישואין) טרחה להסביר לי שוב ושוב כמה אני טמבל שלא מבין כלום (כולל בפנייה במייל), בעוד המחרה-מחזיק אחריה מר לינדנבאום טרח להכריז שוב ושוב כי אני בוגד וגיס חמישי.

    אתה מוזמן לקרוא שוב את הטקסט ה"תוקפני" לכאורה שיצא ממקלדתי בעקבות כך בתגובה מס' 1. לא תבעתי את עלבוני ולא ביקשתי התנצלויות, רק אמרתי שאין מה לדבר על מעמד המורה בקונטקסט שבו אדם נדרש לבחור – או שאתה בעד רן ארז או בעד מורים-חלטוריסטים-אינסטנט.

    אם הגב' "חיצין" פורשת "באצילות" או "מתוך עלבון" בגלל טקסט זה, היא מענישה בעיקר את עצמה ואת העמדה אותה היא מבקשת לקדם.

  29. דקל עוזר :

    משמעות המילה "סליחה" היא זאת:

    "אם נפגעת זאת בעיה שלך, אין לך זכות להיפגע. אבל אם אומר את המילה "סליחה" שאין לה שום משמעות מלבד שילוש של 5 אותיות שונות תעזור לכך שתפסיק/י לבלבל לי את המח ותתחיל/י לדבר לעניין אז הנה לך"
    (תבדוק במילון ותראה)

    אני לא חושב שזה סותר באיזה אופן שהוא את מה שאמרת, לא?

  30. נעמי חיצין :

    חברה, בבקשה.
    לחלק מכם שהעלו כאן את הפנייה לאיתי שיתנצל, הסברתי שאני מודה על התמיכה ועל המילים החמות, אבל אין פה מצב של התנצלות ואז אני חוזרת.

    מכיוון שלא לכולם אני יכולה להגיע באופן אישי, אז בבקשה.

    אם איתי הבין שהוא נדרש להתייצב בעד רן ארז, הוא טועה ובגדול.
    כהראה שמקור אי ההבנה הוא בין השאר בניסוחים לא מוצלחים, בין השאר שלי.

    הוויכוח האמיתי עם איתי היה בדיוק להיפך, שאתר ע"ש לא צריך להתייצב לצידו של אף אחד, ושאין זה מובן מאליו שכולם מתייצבים לצד שמולי בינג. (ועל כך כבר העיר דודו רוטמן בנוסח שבוודאי ברור משלי).

    העניין הוא שאת רן ארז כולנו מכירים, על מעלותיו וחסרונותין.
    לא כן ר"ח. לכן היה מקום לשאול שאלות.
    זו היתה לפי הבנתי חובתי להבין מה בדיוק אומר דודי פרידמן במקור שמצורף למעלה.

    זו היתה ר"ח שהציבה את המשוואה "רן ארז או אנחנו" כשדודו פרימן מוצב בראש (לא טפלר, למשל)ומופיע בתקשורת, כולל אתמול ברשת ב', כאנטגוניסט של רן ארז.(ולמרות שיטת הבחירות, כפי שהבהירה כאן היטב שושי פולטין).

    זו היתה ר"ח שהבטיחה שקיפות, אבל:
    מידע על דבר התביעה שהגישה ר"ח מלכיאור מקבל מע"ש.
    נוסח התביעה – כנ"ל
    נוסח 2 החלטות השופטת – כנ"ל.
    נוסח פרוטוקולים של וועדת בחירות -כנ"ל (ובאתר ארגון המורים).
    נוסח מלא של דברי פרידמן בתשובה לשאלת מורה – כנ"ל כאן.

    אנחנו שואלים מי התעשיינים? (שנדע אם הם רעים או אולי טובים כמו פרידריך אנגלס למשל)-
    אין תשובות!
    (מהארץ נודע על פרומצ'נקו ולניר, שתומכים בדברת ובפרידמן).
    עכשיו יאיר מתחיל לפזר רמזים על חכ"ים.
    מנין לו המידע, כאשר את המידע המוצק הוא מקבל כאן ולא מר"ח?
    ומנין הטענות החוזרות ונשנות של יאיר על השמצות בלתי מבוססות מצידי למשל? האם הן מהראש או מהבטן?

    אני לא רוצה לחזור על עצמי, אבל מי שנכנס והשתיק את השיח היה איתי בתגובה 1. והוא ממשיך ועושה קודם כל עוול לאתר.

    בקשר לשמות המשפחה שלי,
    יאללה קחו קישור ותסתלבטו. (זה מה שאיתי רצה מזמן, בינינו).
    אבל לפני זה 2 הבהרות:
    1.חיצין הוא השם שבו הכניסה אותי בת-דודתי היקרה לעץ המשפחה שגמרה לאחרונה לבנות.
    2. אם אתם נכנסים לקישור, אני ממשיכה עדיין להחזיק בדעתי במה שנוגע לשני העיתונאים המוזכרים בו, שאני מעריכה אותם מאוד. יש דרכים שונות לזלזל במורים. אחת מהן כפי שאנחנו רואים היום – להתערב באופן אגרסיבי בבחירות הפנימיות לארגון שלהם.
    http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=756&AcatID=81#At

  31. מיכאל לינדנבאום :

    מוחו הקודח של 28 ממציא לנו פטנטים.
    מר לינדנבאום מעולם אבל מעולם לא!! "טרח להכריז שוב ושוב כי מגיב 28 הוא בוגד וגייס חמישי".

    הגב' נעמי חיצין מעולם לא כתבה שמדובר על "טמבל שלא מבין כלום".

    רק אדם שלא מסוגל להשיב לטענות הרציניות שהעלינו ,מסוגל להתייחס רק לגופם של הטוענים ולא לדבריהם.

    או בראותו שטענותיו שלו חלשות ולא משכנעות,הוא "שולח לועדה מכובדת" ובעיקר דיסקרטית את בר-הפלוגתא ארטור.

    הוא לא מסוגל להפסיד בכבוד.

  32. דליה :

    לדקל עוזר – תגובה 12

    תגובה לנושא הגילדה. גילדה היא אגודה מקצועית העוסקת בפיתוח הפרופסיה והמאפשרת כניסה לשורותיה בעקבות מבחנים פרופסיונאליים.
    כדי להגיע למענה אפקטיבי, צריך להכיר את תולדות הארגון. תולדותיו טומנים בחובו את התשובה לשאלת הגילדה.

    כשהוקם ארגון המורים ב- 1958, עמדתו הרשמית הייתה לקבל לשורותיו מורים בעלי השכלה אקדמית.
    אלא שהתנאים בהם התקיים הארגון בראשיתו לא איפשרו עמידה על תנאי זה. הארגון נוסד מתוך התנגדות, מאבק ותחרות עם הסתדרות המורים ובמיוחד בשנים הראשונות לקיום הארגון. להסתדרות היו קשרים פוליטיים עם ממשלות מפאי למיניהן, והממשלות שיתפו פעולה עם ההסתדרות, והתעלמו מקיומו של הארגון. הארגון נאבק שנים רבות להכרה בו.
    הוספת מורים לשורות הארגון הייתה נחוצה כדי להוכיח את כוחו של הארגון לממשלה ולציבור. ככל שיותר מורים יהיו חברים בארגון, הוא יהיה חזק יותר. אילוץ זה, בין השאר, גרם לכך שלא הייתה הקפדה על עניין ההשכלה האקדמית. זה בא לביטוי לגבי מורי חטיבות הביניים.
    בעקבות הרפורמה להקמת חטיבות הביניים התנהל מאבק בין ההסתדרות לבין הארגון על הצטרפותם של מורי החטיבות לאחד משני האיגודים המקצועיים. אם הארגון היה עומד על דרישתו להשכלה אקדמית, מורי חטיבות רבים לא היו יכולים להצטרף לשורות הארגון. יש לזכור שבראשית הקמת המדינה חלק ממורי היסודיים היו חסרי השכלה אקדמית. הם קיבלו ממשרד החינוך דירוג הוראה של מורה בכיר. מורים כאלה לימדו בכיתות א – ח. נוצר מצב שמורי חטיבות היו חסרי השכלה אקדמאית. אם הארגון היה מתעקש לקבל לשורותיו רק אקדמאים, הוא היה נשאר ארגון קטן ולא אפקטיבי.
    עניין נוסף שאינו מאפשר קיומה של גילדה הוא עניין היציגות.
    מאחר שקיימים שני איגודים מקצועיים של מורים, השאלה היא מי מהם הוא הארגון היציג למו"מ עם הממשלה בנושאי שכר, הסכמים קיבוציים ועוד. היציגות מתאפשרת רק אם מדובר באיגוד מקצועי גדול שבו חברים מורים רבים. מכאן שלארגון היה אינטרס כל השנים להרחיב את שורותיו ולקבל אליו כמה שיותר מורים. הצורך להרחיב את השורות ככל שניתן מנע הקפדה על התנאים שהציב הארגון בראשיתו.
    עד כאן היסטוריה. היום המצב שונה. הארגון נאבק שנים רבות כדי שיכירו בו ובכוחו. לאחר שהוא התבסס, יש מקום להשקיע בעניינים פרופסיונאליים המאפיינים גילדה. אך ש לזכור שההסתדרות עדיין קיימת ועדיין מזנבת בארגון, וזה מקשה על פיתוח של גילדה.

    המעמד הפורמאלי של הארגון הוא משהו בין איגוד מקצועי כלכלי לבין גילדה. כך מתארים אותו מומחים.

  33. דקל עוזר :

    1. איתי – יכולת לסיים את זה כמו שאמרתי וזה היה לטובת כולם, סמוך עלי כשאני מציע הצעות כאלו. זה עדיין בתוקף (-:

    2. דליה – תודה על התשובה המקיפה.
    הפתרון מבחינתי היא הקמה של "לשכת העוסקים בהוראה" – זה יוקם בחוק ובמהלך שלוש שנים כולם יתאימו את עצמם.
    אפשר להקים את זה אחרי מחשבה (של וועדה מקצועית שאני לא אהיה חבר בה כי אני לא מקצועי(-:) אם מחליטים להמשיך במודל חטיבת הביניים או לא, ואז להחליט אם מקימים שתים או שלוש לשכות שונות או שמקימים לשכה אחת עם מחלקות (נראה לי יותר מתאים שלוש לשכות שונות אבל שוב, זה לא מידע מתוך מומחיות).
    בצורה זו אנו מגבשים סופית את מעמד המורה, מקדמים התמחות ונותנים מעמד ממשלתי לארגוני העוסקים בהוראה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.