במשבר האחרון תובעות מדינות השתתפות בנטל גם מבעלי ההון, אך ההון בורח למדינות אחרות. אצלנו קיבלה ההסתדרות בתמורה לקיצוצים הטבה בדמות חקיקה להקלת התארגנות העובדים, זה לא עוזר. בעלי הפריבילגיות מאמינים שזכויות היתר שלהם טבעיות, ולא יוותרו עליהן לטובת הכלל
מאת: ק.טוכולסקי
מחוץ לסולידאריות
ידיעה בעיתון: שלושה רבעים מעשירי בריטניה שוקלים לעזוב את המדינה בשנה הקרובה בשל העלאת הרף העליון של מס ההכנסה ל-50%. לאחר שנשארו במדינה מספיק זמן כדי לראות איך המדינה ערְבה לקיום הונם הפרטי באמצעות הצלתם של בנקים וחברות בורסאיות, מרגישים המרוויחים הגדולים, לפי הדרך בה הגיע המשבר והדרך בה נפתר (לפחות בינתיים), שהם יכולים להסתלק.
ידיעה בעיתון: עובדי המדינה ביוון עומדים לפתוח בשביתות. הם מרגישים מרומים, לא תהיינה השנה העלאות שכר והמדינה צפויה להעלות את גיל הפנסיה. בניגוד לבעלי הון שיכולים לעבור ממדינה למדינה, עובדים בכלל ועובדי מדינה בפרט, אינם יכולים לשוטט ממקלט מס אחד למשנהו על פני הגלובוס. הם יישאו בנטל, הם יחשקו שיניים, יורידו את רמת חייהם, יבזבזו היום חסכונות שנועדו להבטיח את העתיד, אבל הם יישארו.
הגלובליזציה של ההון מאפשרת לעשירים לנדוד כמו ציפורים נודדות, המיסים עולים ואז נודדים למדינה הבאה. איש לא מבקש מהם מס עזיבה על הנכסים שצברו ועל ההון שערמו, הם חופשיים ללכת, למצוא מקלט מס חדש בו ישלמו פחות מיסים, בזמן שהחברה כולה משרתת את צבירת ההון שלהם. עובדי מדינה ישרתו אותם, שכירים ועצמאיים קטנים יקריבו בשבילם, ויום אחד אחרי שהמערכת תקרוס מחוסר יכולתה לממן את השירותים שהיא נותנת גם לעשירים הנודדים, הם ימלטו למקלט המס הבא, משאירים מאחוריהם כלכלה הרוסה שאת פירותיה הם לוקחים עימם הלאה.
עובדי המדינה ביוון כועסים ובצדק. נכון, המצב הכלכלי הקשה מחייב קורבנות קשים מכולם, אולם לעובדי המדינה ביוון נמאס להיות היחידים שנושאים בנטל. לו ראש ממשלת יוון היה מודיע, בצד הקפאת השכר, על העלאת המיסים על ההון, על נקיטת אמצעים כדי למנוע בריחת הון ועל רפורמות שלא יבואו רק על חשבונם של שכירים, יכול להיות שהם היו נוקטים עמדה אחרת. אבל לעובדים בכלל ועובדי מדינה בפרט מתחיל להימאס- קשה לשאת לבד בנטל הסולידאריות החברתית.
בישראל לדוגמא נקטה ההסתדרות צעדים שונים. ב-2003 הסכימה ההסתדרות שעובדי המדינה, השכירים והעניים יישאו בנטל, וכך לתפארת שלטון ההון שיקם הקוסם את המשק תוך קיצוץ במדינת הרווחה, בהפרטות והטלת מס על שכרם של עובדי ציבור בכלל ועובדי המדינה בפרט. את החגיגות בשוק ההון מימנו מי ששילמו מס עידוד צמיחה, לא העשירים אלא העובדים, לא הנהנים אלא הקורבנות. את המחיר גבתה ההסתדרות בדרישתה, בזמן המשבר הנוכחי, להקלת יכולתם של עובדים להתאגד. התוצאה הייתה כמובן התקפות בתקשורת הפרטית על האיגודים. עשירי ישראל, לפחות אלו שלא ברחו מכאן כמו לב לבייב למקלט המס החמים דאז של בריטניה, אמנם לא נדרשו לשאת בנטל עידוד הצמיחה, אבל הם זועמים. מה פתאום שעל העובדים תוקל ההתאגדות? לא די להם שהם משלמים מיסים מגוחכים, הם גם רוצים לשלם פחות לעובדים.
המשבר האחרון מבליט ביתר שאת את האנוכיות של בעלי ההון. בזמן שהחברה כולה נקראת לשאת בנטל בשל החורבן הכלכלי של שיטה שאפשרה את התעשרות העשירים, הם מחפשים מקלט. בארצות הברית ובבריטניה, מקומות בהם העשירים נקראו לשאת בנטל באמצעות העלאה מינורית של המיסוי על הכנסתם, הם מאיימים בעזיבה. מה שברור לכל שכיר שרואה את שכרו נשחק אבל מבליג, לא מוכנים הטוטמים שכיסיהם פוטמו בעמלה שעל החברה לשאת. הם מעדיפים לעזוב את ארצותיהם ואת החברות שעשו אותם למה שהם, וללכת הם וממונם, למקלט מס כלשהו, העיקר לא לתרום כמו כולם. בסך הכול אפשר להבין אותם, כמי שהתרגלו רק לקחת ולא לתת, קשה להם להבין את התמורה הזאת, את הדרישה הפתאומית להחזיר משהו לחברות שהם בזזו. בעלי פריבילגיות שהורגלו להאמין שזכויות היתר שלהם טבעיות, לא ממהרים לוותר עליהן לטובת הכלל.
עורך הטור: נגה תדמר
Tags: בעלי הון, ההסתדרות-הכללית-החדשה, המגזר-הציבורי, התאגדות-עובדים, מסים, סולידריות
טוכולסקי שלום, הצגת את הבעיה. מה הפתרון?
מיסוי פרוגרסיבי. מיסוי כבד על העברת נכסים. מיסוי של הון גם לתושבי חוץ. מאבק במקלטי מס. לא חסר מה לעשות
דליה – מרכיב מרכזי בפיתרון הבעיות שנוצרות על ידי הגלובליזציה של ההון הוא הגלובליזציה של מוסדות המדינה, מה שמכונה "פדרליזם עולמי".
כי עם כל הרצון הטוב של הסוציאל דמוקרטיים הלאומיים, מדינות מקומיות לעולם לא יוכלו להתמודד בהצלחה עם הכוח של השווקים העולמיים. זה עניין מבני. במקרים שנראה שזה כן קורה, הרי שזה נעשה על חשבון אחינו בני האדם ואמנו האדמה המנוצלים – ללא גבול – מעבר לגבולות מדינות המיעוט העשירות.
רק ממשלה פדרלית עולמית – שמייצגת את כל בני האדם בעולם – תוכל לסגור את פער הגודל המקולל שבין השווקים שלנו למדינות שלנו, בין הכלכלה לבין החברה.
ועד אז, השילוב המכוער של אנרכו-קפיטליזם עולמי עם סוציאליזם לאומי (לא אשתמש הפעם במינוח הלועזי של המושג הזה) ימשיך להרעיל את הקיום האנושי בעולמנו.
הפתרון של טוכולסקי יותר הגיוני ובעיקר יותר ישים.
צריך רק לרצות את זה פוליטית ולהעתיק את המודל הסקנדינבי.
לאנשים,קבוצות ומדינות יש אינטרסים.אני לא רואה,לצערי, אפשרות לפדרציה עולמית.
מיכאל – אני מסכים שפדרציה עולמית היא לא דבר ריאלי במצב הפוליטי הנוכחי, אבל מי רוצה להישאר בריאליה הפוליטית הנוכחית? ולאיזה עולם באמת היא מובילה אותנו?
לגבי הסיפא של דבריך, גם בפדרציות של אמריקה, הודו, אוסטרליה או ברזיל יש אנשים וקבוצות עם אינטרסים שונים, ואף תרבויות ושפות ולאומים שונים, ובכל זאת הם מצליחים לקיים מערכות שלטונית משותפות – אנושיות, בעלות חסרונות רבים ומובנים, אבל עדיפות על הפרטה וריבונות וחופש מוחלטים.
לא הפיתרון של טוכולסקי לא הגיוני.
בערך כחצי מתוצר הישראלי הולך ליצוא, ובערך מהצריכה מגיעה מיבוא. איך בדיוק אתה מתכוון להגביל תנועות הון פנימה והחוצה מהמדינה במצב כזה?
מה זאת אומרת מאבק במקלטי מס? הרי מאבק כזה הוא לא דבר שלמדינה הישראלית אין אינטרס לעשות כבר עכשיו. אבל יש מעט מאוד שמדינה קטנה כמו ישראל יכולה לעשות כדי להפעיל לחץ על מקלטי מס כמו שוויץ. במיוחד כאשר מדינות כמו גרמניה נכשלות בדיוק באותה סיטואציה… מה הכוונה במיסוי הון לתושבי חוץ? הרי הם כבר היום מחויבים בתשלום מס רוויחי הון ומס חברות על נכסים שלהם בארץ. איך בדיוק תחייב דיווח הכנסה על משהו שגר בחו"ל?
מה שאתה כן יכול לעשות זה להתחיל לבטל את הפטורים המטורפים שמדינת ישראל מעניקה להון. יש היום הבדל של 10% בין המיסוי הסטטוטורי למיסוי בפועל. הפער הזה נובע מפטורים מטורפים שמקבלים מפעלים, חלקם (כמו המפעל טאוור של האחים עופר) מפעלים פיקטיביים, באיזורי עדיפות לאומית דרך המנגנון של מרכז השקעות הידוע לשמצה.
יש לי רעיונות טובים יותר משל כולכם ביחד ,בואו נבטל את הדמוקרטיה כאן ועכשיו ונבנה מדינת רווחה לתפארת בסגנון צפון קוריאה.
העלאת מיסים גורמת לבריחת הון,הורדת מיסים גורמת לכנסית הון,זה חלק מההגיון של אי העלאת מס,ניסיון לכפות על ההון להישר בכוח החוק צפוי לכשלון,קודם כל כי עד שחוק נכנס לתוקף אפשר להבריח את כל מה שניתן למיסוי לחו"ל(ולכן אני מציע לבטל את הדמוקרטיה כדי שניתן יהיה להחיל חוקים רטרואקטיבית).
אנחנו חלק מהעולם הגלובלי כולל תנועות הון,בן אם נרצה בכך ובין אם ל המשק שלנו בנוי על הגלובליות הזאת(מוכוון יצוא).
בכל מקרה המאיון העליון נושא ברוב נטל המס.
לעודד גלעד, תודה על ההסבר. אבל לשם מה ממשלה פדרלית עולמית? קיימים היום מוסדות גלובליים כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי. התפקיד אמור להיות שלהם.
אין צורך להיחפז ולבטל את הדמוקרטיה. במצב הגלובליזציה הנוכחית, זה יקרה מעצמו. הדינמיקה כבר פועלת לנגד עינינו. שב בכורסה וצפה להנאתך בנחת.
דליה, ממשלה פדרלית נחוצה לעולם כמו שהממשלה המרכזית בירושלים נחוצה לתושבי הרשויות המקומיות בישראל. הרשויות המקומיות – באופן מבני – אינן מסוגלות לראות ולפעול למען האינטרס הלאומי.
פדרציה עולמית (ממשלה, פרלמנט, ובית משפט פדרליים) נחוצים כדי להטיל מיסים פדרליים, לספק חקיקה ואכיפה, רגולציה וסובסידיות, בנושאים שהיקפם עולמי ושכיום אין מי שנושא באחריות מיניסטריאלית-ניהולית כלפיהם.
בעולם של שווקים גלובליים אנו זקוקים למטבע אחד, ולבנק פדרלי מרכזי. המוסדות הבינלאומיים הקיימים היום הם ייצוגיים בלבד. ולראיה – התקציב השנתי של כל סוכנויות האו"ם קטן מהתקציב השנתי של הרשויות המקומיות בישראל (40 מליארד ש"ח).
מס על הוצאת הון מהמדינה, שיורד עם הזמן. כך לא נאפשר הכנסת הון ספקולטיבי, שהוא זה שנעלם בן רגע כשהתחזיות פחות ורודות. בניגוד למטרה השגורה – הון ספקולטיבי דווקא פוגע במשק כי הוא מערער את היציבות. משק בלי הון ספקולטיבי הוא משק אתה יודע שמניות ואג"ח אינן מנופחות זמנית – וזה מעודד השקעות במובן הישן ובטוב.
"הון ספקולטיבי",וגם מקלטי מס—סרטן לכלכלה בריאה.
התכנית להילחם במקלטי מס כבר הותנעה לפני כמה חודשים:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=nh20100211_12&from=haaretz
לדליה ואחרים-
"קיימים היום מוסדות גלובליים כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי. התפקיד אמור להיות שלהם."-
כן. אבל הוא לא תמיד נעשה בהצלחה דרכם. וגם אם כן, הרי שאם משווים את זה לישראל, הארגונים הללו משמשים כמעין משרד אוצר/ תמ"ת/ רווחה עולמי. כלומר מדובר בארגונים כלכליים. (וזאת בנוסף, אגב, לארגוני חברה אזרחית בינ"ל). אך הפעילות שלהם לא תוכל להיות יעילה וצודקת ללא מוסדות פוליטיים בינ"ל יעילים שיכולים לפקח ולנקז אליהם השקפות דמוקרטיות, שקיפות, ייצוגיות ושיתופיות לטובת הציבור. כלומר גם אם אין צורך כרגע בממשל עולמי הרי שיש צורך לתת ביטוי משמעותי יותר למוסדות ולארגונים פוליטיים. לצורך העניין – האו"ם, מועצת הביטחון, הארגון לשת"פ כלכלי, נאטו, האיחוד האירופי, איחוד אפריקה ועוד. ולא בהכרח באותו סדר עדיפות.
אם ניקח את האו"ם למשל הרי שמתכונתו לא השתנתה במיוחד מאז שהוקם עם סיום מלחמה"ע ה-2. לאפריקה ולדרא"מ אין נציגות קבועות במועצת הביטחון, עם או בלי זכות וטו. השאיפה היא להכניס כמה שיותר מדינות מאוכלסות, ומיבשות שונות, למועצת הביטחון, אבל עם מינימום פגיעות וסיכון למדינות הדמוקרטיות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3601067,00.html
ובמובן הזה צודק גלעד בדבריו ש: "ממשלה פדרלית נחוצה לעולם כמו שהממשלה המרכזית בירושלים נחוצה לתושבי הרשויות המקומיות בישראל. הרשויות המקומיות – באופן מבני – אינן מסוגלות לראות ולפעול למען האינטרס הלאומי". רק כאמור הייתי מחליף את המילים "ממשלה פדרלית" במילים כמו "מוסדות פוליטיים בינ"ל 'מחוזקים' ". כמו כן, יש כלים נוספים שצריכים להילקח בחשבון, כמו אמנות בינ"ל ותקצוב מתאים.
אך לדעתי האתגר האמיתי הוא להפוך את הארגונים הללו לרלוונטיים, ובמיוחד לשכנע את המעצמות, ובראשן ארה"ב, שמהלך כזה בסופו של דבר יועיל להן. (כמו שבסוגיית המשבר הכלכלי האחרון פורום הג'י-20 הפך להיות רלוונטי יותר לפתרון המשבר מאשר הג'י 8, וכמו שהמעצמות לא יכולות להתעלם מהסכסוך במזרח התיכון).
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1146576.html
אך בכל מקרה כל התקדמות כזו היא מהלך מורכב מאוד, שיכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת, לטוב או לרע.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3845000,00.html
ועוד כמה חומרים למחשבה:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/896/757.html
http://www2.lse.ac.uk/researchAndExpertise/Experts/d.held@lse.ac.uk
ליונתן-
"המאיון העליון נושא ברוב נטל המס"- וטוב שכך. למי שיש יותר- נושא יותר בנטל. ושאלה נוספת היא האם זה מספיק? המיסוי (במידה וקיים) לעשירונים התחתונים מגרד להם כבר את העצמות. זה רחוק מלהיות המצב אצל העשירונים העליונים. ולכן צריך לאזן זאת ע"י מיסוי יותר פרוגרסיבי.
"צפון קוריאה"- אתה מוזמן לנהל ויכוח ענייני.
"אנחנו חלק מהעולם הגלובלי כולל תנועות הון,בן אם נרצה בכך ובין אם לא המשק שלנו בנוי על הגלובליות הזאת(מוכוון יצוא)"- כן, ולפעמים זה טוב. אבל כנראה שיש בעיה בקבלת המצב שהזכרת כמובן מאליו. רק המשבר האחרון הביא לקריסה של כמה כלכלות מערביות והיד עוד נטויה. גם ארה"ב ובריטניה היו כפסע משם, ואם זה היה קורה אז יכולת להגיד ביי ביי לקפיטליזם ולדמוקרטיה משאות נפשנו. לגבי פוליטיקאים, כמו גם לגבי בעלי הון- חשדהו וכבדהו!
"ניסיון לכפות על ההון להישאר בכוח החוק צפוי לכשלון,קודם כל כי עד שחוק נכנס לתוקף אפשר להבריח את כל מה שניתן למיסוי לחו"ל(ולכן אני מציע לבטל את הדמוקרטיה כדי שניתן יהיה להחיל חוקים רטרואקטיבית)."- א. גם בדמוקרטיות מכילים חוקים רטרואקטיבית. ב. למה אתה כזה בטוח שכל בעלי ההון ירצו לברוח? הרי הם באו לכאן לא רק בגלל המיסוי הנמוך אלא גם בגלל יתרונות אחרים שיש לישראל לספק. אני רואה איך במשתמע אתה מזלזל בזה, רק בגלל השקפותיך האידיאולוגיות בגנות המס הגבוה. ועל הדרך אתה מנסה לייצר גם פאניקה. וחבל.
הי עודד,
בתגובתך 5 כתבת"בפדרציות של.. הודו… ברזיל יש קבוצות שונות,ואף תרבויות ושפות שונים, ובכל זאת הם מצליחים לקיים מערכות שלטוניות משותפות אשר עדיפות על הפרטה וריבונות וחופש מוחלטים.
בינינו- לא הבנתי במה פדרצייה כמו הודו עדיפה על מדינה ריבונית כמו פינלנד.
מיכאל – גם פינלנד הריבונית וגם הפדרציה ההודית הן שתיהן מדינות ריבוניות בסופו של דבר, למרות השוני הפנימי העצום בינהן.
בתנאי שוק חופשי עולמי, החוקים המצויינים של פינלנד להגנה על העובדים והסביבה נעצרים בגבול, ובכספי הייבוא שלהם הם מממנים (ומכאן תומכים ב) תעשיינים וממשלות שממשיכים לדכא את צלם האדם ומחריבים את עולמו, בניגוד מוחלט לכל הערכים הנפלאים שעליהם מושתתת כביכול המדינה הפינלנדית.
והודו היקרה, היהלום שבכתר, ממשיכה להימכר בזול, בגלל שהיא ריבונית וחופשיה, כביכול. כי העניים, כתמיד, זכאים באמת רק לחירות אחת – החירות למכור את עצמם בזול.
מכעיס אותי שארה"ב ריבונית ליצור יותר מרבע מכלל הזיהום בעולם – כלומר שהיא פוגעת בי ולי אין למי להתלונן.
מכעיס אותי שאיראן ריבונית, שירדן ריבונית, ושאיי קיימן בשם הריבונות המקודשת החליטו להיות מקלט מס.
תראה, ריבונות ללא גבול היא פתח לרוע ללא גבול. בישראל הריבונות האישית מוגבלת ואדם אינו רשאי להתעלל בילדיו שלו בתוך הבית שלו. מה שנכון לאדם פרטי נכון קל וחומר למדינה פרטית. את האחריות ההדדית של כל בני האדם אלו לאלו צריך לעגן במוסדות מדיניים, פוליטיים, חוקיים, שישימו גבול קטן ככל האפשר לריבונות הפרטית.
עודד בתגובה האחרונה כל מילה בסלע.
ברמה הגלובאלית המטרה:
שהמדינות המפותחות ירסנו את הצמיחה שלהן "ויעבירו" אותה למדינות נחשלות. כלומר הרעיון הוא לא להוריד את רמת הצמיחה שלהן אלא לצמצם אותה. (אם כי ייתכן שגם הורדה ברמת הצמיחה יכולה להישקל, בהתאם להשלכות הכלכליות של זה)
המדינות המתפתחות יעבירו חלק מהצמיחה המטורפת שלהן גם הן למדינות הנחשלות יותר.
ולמרות האמור לעיל חשוב להבהיר: הבעיה היא לא רק כלכלית. אי אפשר סתם להעביר צמיחה. זה לא עובד ככה. הבעיה היא גם, ואולי בראש ובראשונה- פוליטית. ורואים את זה במיוחד באפריקה.