מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המשבר הכלכלי – לחלץ את האמת מהפרסומים
מה הוא באמת מצב הכלכלה בארצות הברית ומה באמת עומד מאחרי הידיעות האופטימיות על "תום המשבר הכלכלי"
מאת: ק. טוכולסקי
בזמן שהעיתונות מלאה בדיווחים על יציאה מהמשבר והתאוששות פיננסית, הרחק הרחק מהכותרות הראשיות של עיתוני הכלכלה ומטורי הפרסום של בכירי העיתונאים הכלכליים, נמצאת המציאות הקודרת של המשבר. בארצות הברית, שם נשפכו למעלה מטריליון דולר להצלת תאגידים, בנקאים בעלי משכורות עתק ובעלי הון, כ-14% מכלל המשפחות (17 מיליון משקי בית) נזקקים לעזרה בכדי לרכוש מזון. ה"ניו יורק טיימס" דיווח החודש שקצב ההצטרפות של זכאים לקבלת סיוע באמצעות "בולי מזון" הגיע במהלך החודשים האחרונים לממוצע של 20,000 ביום. 36 מיליון אמריקנים (כל אמריקני שמיני) זכאים כיום לקבלת תלושים. לפי נתוני הממשל יש כיום בארצות הברית 37 מיליון איש מתחת לקו העוני, חלק ניכר מהם עובדים עניים. זה המקום לציין שתחת ממשל בוש, יקיר התאגידים והעשירים, הייתה אמורה תוכנית בולי המזון להיות מופסקת במהלך 2008. בארצות הברית, המדינה העשירה בעולם, איש לא חושב היום ברצינות שאפשר להפסיקה. למשטרו הדמוקרטי של הנשיא אובמה נתוני עוני ועוני של ילדים מציקים, תודה לאל, יותר.
וכך, בזמן שהבורסה נחלצת לאיטה מהמשבר ותאגידים, חברות ובנקים חוזרים לחלק דיבידנדים שמנים לבעלי הון ושכירים בכירים, העוני בארצות הברית שובר שיאים. השוקת השבורה שהותיר ממשלו הניאו ליבראלי הקיצוני של ג. בוש לממשלו הניאו ליבראלי המתון של ב. אובמה, ממשיכה לטפטף מתוכה עוני קיצוני. בארצות הברית, אוניית הדגל הגאה של הקפיטליזם הניאו ליבראלי, של הרייגניזם הבוטה, של הסגידה הדתית לפולחן היד הנעלמה, יותר ויותר אנשים היו עלולים להגיע לרעב. תוכנית בולי המזון אינה מחלקת לאנשים בשר ושאר מוצרי מותרות אלא חלב ומוצריו, לחם, ירקות ופירות. 30 שנות ניסוי ניאו ליבראלי הותירו את החברה האמריקנית מקוטבת ומפורקת.
כי מי שיוצא מהמשבר הם מי ששולטים במנגנוני התעמולה הפרטית (סליחה התקשורת החופשית), הם אותם אנשים שממשיכים להרוויח יותר ולדרוש לשלם פחות מיסים. בימים אלו מנסה ממשל אובמה להעביר רפורמה במערכת הבריאות. לא, חס וחלילה, מעבר לשיטה הקומוניסטית המקובלת כל כך באירופה ובישראל של קופות חולים וביטוח רפואי מסובסד חובה, אלא רק באמצעות העלאת מס שולית לעשירים ביותר בכדי לאפשר לעניים ביותר נגישות לבריאות. אלא שזה כבר נתפס כמסוכן! אותם אדירי הון שנתנו לחברות התקשורת שלהם ולעיתוניהם לקדם בברכה או בשתיקה בהסכמה את הזרמת טריליון הדולרים להצלתם נלחמים כעת ברפורמת הבריאות שתפגע בערך המקודש של עשיית רווחים באמצעות בתי חולים פרטיים וחברות ביטוח פרטיות שגורפות רווחים אדירים מדי שנה על חשבון בריאותם של האזרחים.
המשבר נגמר עבור מי ששולטים בחברות הפיננסים, בתאגידים ובבנקים. הוא נמצא בעיצומו עבור מי שזקוק לעבודה, לתשתיות, לביטוח בריאות, לשכר הוגן. עכשיו כשהמשלה מנסה לסייע להם, נזכרים נציגיה בקדושת השוק החופשי. התקשורת הימנית והפוליטיקאים הימנים בארצות הברית נאבקים בכל הוצאה ציבורית שלא נועדה להציל בנקים אלא חיי אדם, שלא נועדה להציל משרות ב"וול סטריט" אלא את מקומות העבודה של הפועלים, שלא נועדה לתחזק את מערכת העשרת העשירים אלא לשפר את התשתיות הקורסות מהזנחה ברחבי המדינה, לשפר את מערכות החינוך והרווחה הציבוריות בכדי להעלות את רמת החיים של כלל התושבים, להבטיח בפעם הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית את הנגישות של כל תושב לשירותים רפואיים בסיסיים.
הניאו ליבראליזם הביא את ארצות הברית לאן שהיא היום, מדינה שיש בה יותר עושר מאי פעם אבל המדינה עצמה שקועה בחובות, ויותר ויותר מאזרחיה נזקקים לסיוע באופן שלא היה כמוהו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. הכסף שנדרש לתיקון המצב נמצא בה, בהיכלי-הקודש של התאגידים ובעלי ההון והגיע הזמן לקחת חלק ממנו משם, לא חס וחלילה לשם השגת שוויון ברוח הכל כך יהודית של שנת יובל, אלא רק במיסוי טיפה יותר פרוגרסיבי ברוח הכי ורדרדה של הסוציאל-דמוקרטיה. רק שלא יאשימו את אובמה בבגידה קומוניסטית בשל הקמת מדינת רווחה.
תגיות: איכות-החינוך, ארצות-הברית, בעלי הון, מדיניות-רווחה, משבר-כלכלי, ניאו ליברליזם, תאגידים
קישור קבוע
22 תגובות
Email This Post
16 בדצמבר, 2009 בשעה 12:31
נתונים קשים ומחשיכי עיניים. תודה ק.
האם מישהו מכיר שם או מונח לתופעה של גורמים קפיטליסטיים המתעלקים על מנגנונים סוציאליים(הצלת חברות זבל פינאנסיות על ידי הממשלה, מענקים ופטורים לבעלי הון קשי-יום וכד')?
16 בדצמבר, 2009 בשעה 15:58
לעודד גלעד,
יש מונח מבית היוצר של ארץ הקודש:"מדינת כל עשיריה".
יש אפילו מונח קומוניסטי:"סוציאליזם לטייקונים התפרנים".
16 בדצמבר, 2009 בשעה 17:24
אני השוק החופשי התנגדו להצלת הבנקים מהיום הראשון.
אנשי השוק החופשי התנגדו להדפסת שקלים כדי לקנות דולרים מבעלי הון – מהיום הראשון.
דווקא הסוציאל דמוקרטים (ויש לי מספיק אימיילים מעוזרים פלרמנטריים של חברי כנסת) הם אלה שמגינים על זה.
זה נקרא סוציאליזם לעשירים, וזה הסוג היחידי האפשרי לסוציאליזם.
גם היום, במדינת ישראל – הבנקים זוכים לערבות מלאה של המדינה להלוואות שהם לוקחים (מאיתנו, הלקוחות).
אם הבנק לא יכול להחזיר לנו את הכסף שהוא לקח מאיתנו – מדינת ישראל ערבה לו ומצילה אותו.
אם אתה לא יכול להחזיר לבנק כסף שלקחת ממנו בהלוואה – מדינת ישראל תדאג לשלוח אליך את ההוצאה לפועל.
16 בדצמבר, 2009 בשעה 18:05
לדניאל,
אין לי מספיק נתונים כדי להבין את אמירתך:"דווקא ס"ד מגינים על סוציאליזם לעשירים".אשמח ללמוד ממך ולהבין צורת ראייתך.
באשר לבנקים בארץ,נכון שיש להם גיבוי מלא של המדינה,ונכון ש"האזרח הקטן נדפק בגדול".
מכאן כמה מסקנות שונות.1)הבנקים הם תרנגולת המטילה ביצי זהב על חשבון האוכלוסייה.(80% מהרווח בא ממשקי הבית-מאיתנו),על כן למה הפריטו אותם ורוצים לקנח בהפרטת בנק לאומי.כמה אוליגרכים "מקורבים" שלא ייצרו דבר מימיהם מקבלים עשרות מיליארדים על בסיס שנתי ,שחסרים מאד לבריאות הציבורית,ניצולי השואה ,קשישים,רווחה,תשתיות.זאת "גניבה חוקית",כי הימין בשלטון חוקק זאת.2)סיפורים על רגולציה לבנקים,לביטוחים,למנהלי "הסדרים פנסיונים",לחברות התקשורת,הם מניפולציה וספין ל"ציבור המפגר".3)"מדינת ישראל" היא תמיד הכח הפוליטי-כלכלי השולט.
זה אלמנטרי מיסטר וואטסון(דניאל),הכל פוליטיקה ויחסי-כח.
16 בדצמבר, 2009 בשעה 21:55
השאלה היא מה הלאה.
האם המשבר הזה עלול ליצור שינוי רציני בגישה של האמריקאים? כי הם יכולים באותה מידה לטייח, להפציץ איזו מדינה ולהמשיך כאילו לא קרה כלום.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 8:44
רק תיקון טעות למר טוכולסקי-
לבנקים וגם לתאגידים נשפכו 14 טריליון דולר, ולא טריליון. יחי ההבדל הקטן.
כל זה נעשה דרך הפד, בשקיפות מינימלית, כשהם מקבלים כסף ב-0% ריבית. הם לא נותנים הלוואות, לא לאנשים ולא לעסקים, והעלו את העמלות ואת ריביות כרטיסי האשראי.
בראשות הפד יושבים נציגי הבנקים.
זה עדיין לא סוף המשבר. ואתמול הדמוקרטים ויתרו על הרחבת מדיקר ל-גילאי 55 והברירה הציבורית -(PUBLIC OPTION) בגלל ג'ו ליברמן, סגן הנשיא של אל גור. אגב, את ההצעה להרחיב את מדיקר לגילאי 50-55 העלה… ג'ו ליברמן.
בקרוב יהיה גל פופוליסטי נגד הקפיטיליזם הקיצוני, וארה"ב תהפוך למדינה סוציאלדמוקרטית. כמו שהמשבר ב-1929 הוביל לבחירת רוזוולט ב-1933, כך שאת ההשפעות הפוליטיות של המשבר עוד לא ראינו.
אובמה הוא לא רוזוולט. אולי ראלף ניידר יהיה…
17 בדצמבר, 2009 בשעה 10:07
מיכאל,
יש הרבה דרכים לנהל בנקאות פרטית גם מבלי שהם יהיו כזאת פרה חולבת,
ובטח שבטח שאין מקום שמדינת ישראל תהיה ערבה לבעלי ההון הבנקאיים.
אני לא יודע איך האנגלית שלך,
אבל אני ממליץ מאוד על סדרת הסרטונים שנקראת "Money as debt" ביוטוב.
גוגל קצר ימצא לך אותם.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 10:12
חופש,
כשבנק מרכזי מדפיס כסף ומחלק טריליונים לבנקים – זה לא קפיטליזם.
אולי אתם לא רואים בזה סוציאליזם, אבל זה מאפיין של מדינה שיש לה הרבה יותר מדי כוח.
חבר הקונגרס (הקפיטליסט הקיצוני) רון פול הוציא לאחרונה ספר – "End the fed". אני יכול להבין שאת איתנו במאבק?
האמריקאים לא הולכים להתנגד לקפיטליזם. האמריקאים הולכים להתנגד לממשלה שלהם, ליכולת של הממשל להכנס לחובות עתק, וליכולת של הבנקים לשלוט במדינה – כשבתמורה המדינה מעניקה טריליונים בחזרה לבנקים.
התורמים הגדולים ביותר לקמפיין של אובמה היו הבנקים והמוסדות הפיננסיים.
הם גם היו התורמים הגדולים ביותר לקמפיין של מקיין.
גם בוש, וגם אובמה שפכו הרבה מאוד כסף אל הבנקים, ובתמורה הכניסו את האמריקאים לחובות עמוקים.
זה לא קפיטליזם. לא משנה כמה פעמים תנסי לעשות לזה ספין – זה לא קפיטליזם.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 11:28
דניאל,
זה בטח לא קומוניזם, מרקסיזם או סוציאליזם.
אתה מדבר על בנק מרכזי שיש לו כח. לא מדינה. כך צריכים חברי הקונגרס להגיש הצעת חוק שתחייב את הפד לחשוף את הספרים, כי בן ברננקי לא מוכן לספר למי וכמה טריליונים הועברו.
אותו גוף פרטי, שנשלט בידי חברות הביטוח והבנקים (תסתכל בדירקטוריון של הפד בניו יורק לדוגמא) היה אמור לפקח. אבל שלט בו תלמידה של איין ראנד, ואידיאולוגיית הדהרגולציה ומיתוס השווקים החופשיים.
שוק הנגזרות, הגיע לשווי שוק של 563 טריליון דולר, פי 10 מכלכלת העולם. לא ראיתי שזה הופיע בקפיטל של מרקס.
הניתוח שלך מתעלם מהעובדה שהאבטלה הגואה, גל פינויי הבתים ושוק העבודה הנצלני ידחוף אותם יותר ויותר לסוציאלדמוקרטיה סקנדינבית. גם בשפל הגדול רק ב-1933 רוזוולט עלה לשלטון, והוביל את הניו דיל.
אני רואה את כל הקוקואים שיוצאים שם נגד הממשל, ה-teabaggers, חסידי גלן בק. פעם קראו להם הקו קלוקס קלאן…
אני בעד לרסק את הבנק המרכזי, ולהחזיר את הדפסת הכסף לעם, ע"י נציגיו הנבחרים. אם כבר fractional reserve system, אז שיהיה בידיים דמוקרטיות.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 13:51
"אני רואה את כל הקוקואים שיוצאים שם נגד הממשל, ה-teabaggers, חסידי גלן בק. פעם קראו להם הקו קלוקס קלאן…"
בחיי, עם טיעונים עלובים שכאלה כבר הזמן לא התמודדתי.
מי שמתנגד לממשל הוא חסיד גלן בק.
מי שמתנגד לממשל הוא קו קלוקס קלאן.
לא "אם כבר fractional reserve system". שום Fractional reserve system – נקודה.
שיטת בנקאות הרזרבה מאפשרת לבנקים לייצר כסף מהאוויר, ולגזול עושר מהאזרחים.
זה כוח שלא צריך להיות גם למדינה.
אם המדינה רוצה לקחת כסף מהאזרחים, שתעשה זאת בצורה ברורה וישירה על ידי מיסוי. לא על ידי תחמנות וגזילת כסף סמויה.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 14:30
לחופש,
6)אני שמח לקרוא תגובותייך שהן בעלות ערך אינפורמטיבי רב.אשר לאובמה,את קצת אופטימית-הוא תמיד יהיה מחוייב לבנקים וכרישי הוול-סטריט שמימנו אותו.
לדניאל,
7 ) "יש דרכים לא להיות פרה חולבת", "אין מקום שמדינת ישראל תהיה ערבה לבנקים" .נכון,אבל אם יש מימשל ריאקציוני רחום וקשוב, למה שהבנקים לא "יעשו חיים".
לדניאל,
8)אתה כותב לחופש:" כשבנק מרכזי מחלק טריליונים לבנקים – זה לא קפיטליזם.,,
זה מאפיין של מדינה שיש לה הרבה יותר מדי כוח"
אז תגיד לי : במדינה שהטייקונים מקבלים עד 14 טריליון דולר כדי "לעבור בשלום תקופה קשה",ובו בעת יותר ויותר אנשים מאבדים פרנסתם והמעמד הבינוני נשחק,איך קוראים בדיוק למשוואה הזאת?.אז אם זה "לא קפיטליזם",אז נקרא לזה גמילות חסדים לנצרכים ביותר.
יא חביבי ,הבעייה היא לא ש"למדינה יש מידי כח,אלא פשוט שאותה מדינה נשלטת על ידי הימין הטורף.אגב,נציגו בארץ נקרא ביבי..
17 בדצמבר, 2009 בשעה 14:44
מיכאל,
כפי שאתה שם לב,
גם אני וגם אתה מתנגדים לחלוקת טריליונים מכספי ציבור לבנקים.
ההבדל הוא שאתה איכשהו מצפה בתמימות שאם תשאיר את היכולת למדינה לחלק טריליונים, היא תעשה זאת רק למי ש"ראוי".
אני מפוקח. אני מבין שלא משנה אם זה ימין או שמאל – הם תמיד יהיו חברים של בעלי ההון ומוקדי כוח, ותמיד יגזלו לנו את הרכוש כדי לעזור להם.
ההבדל הוא רק בתחכום, וביכולת שלהם לגרום לך להאמין שהם באמת הפעם יתנהגו אחרת, ולא ישתמשו בכסף שלך כדי לעזור לבעלי הון.
האם אובמה, בספר שלך, הוא "הימין הטורף"?
17 בדצמבר, 2009 בשעה 15:21
לדניאל,
"הימין הטורף" זה המממנים של אובמה,ומוטבי קרן השפע של הטריליונים.אובמה לעיתים קרובות עושה רושם של בובת בארבי חמודה של השלטון האמיתי.
אתה כותב:"לא משנה ימין או שמאל – הם תמיד יהיו חברים של בעלי ההון ומוקדי כוח".
ובכן,לא בדיוק,תלוי על איזה שמאל אנחנו מדברים.ה"שמאל" נוסח ישראל,או השמאל נוסח סקנדינביה שנשען על "בעלי-הון ומוקדי-כח משלו" ,דהיינו ,השליטה בכלכלה של קרנות הפנסייה של האיגודים המקצועיים,ועוצמתם של מפלגות הס"ד.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 15:34
דניאל,
תגיד מה שאתה רוצה. 70 המיליון שהצביעו לאובמה לא יהפכו לליברטריאנים מינארכיסטים אנרכוקפיטליסטיים.
זכותי לחשוב ממה שאני רואה משם, זה שעיקר המתנגדים לממשל, הם לבנים, שאני לא בטוח אפילו שנמצאים בעשירון העליון של משלמי המיסים, שמתקשים להשלים עם העובדה שיש נשיא שחור. פוקס וגלן בק הם הפראבדה שלהם…
הזעם הציבורי מול שחיתות הבנקים רק יאיץ את המעבר לסוציאלדמוקרטיה.
איכשהו הצלחת להתעלם ממה שכתבתי לפני ה-teabeggers. שוק הנגזרות, העובדה שהפד הוא עסק פרטי בשליטת הבנקים וחברות הביטוח והעובדה שיש גל של פינויי בתים, שיותיר מיליונים ברחובות, אבטלה גבוהה (יותר מהמספרים הרשמיים) ועוד.
עד 2016, תום כהונת אובמה, ארה"ב תהייה הרבה יותר קרובה לסקנדינביה, מאשר לחלומות שלך.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 16:06
חופש,
הנאצים התנגדו לקפיטליזם, ולכן זכותי לחשוב שכל מי שמתנגד לקפיטליזם הוא נאצי.
זה הערך האינטלקטואלי שאתה מוסיף לדיון.
אני רוצה שהפד יפסיק להתקיים.
שהיכולת ליצור כסף תחזור לידי הקונגרס, כפי שהופקד בחוקת ארצות הברית.
שאובמה לא יוכל לגמול לבנקאים שמימנו לו את הקמפיין על ידי הדפסת טריליונים ו"תוכניות חילוץ לבנקים".
כמו שהוא ממשיך לגמול להם כשהוא שולח עוד עשרות אלפי חיילים אמריקאים כדי לרדוף אחרי דמות פיקטיבית בהרי אפגניסטן.
יש לך הערכה מועטה מידי לרצון של העם האמריקאי בחופש. גלן בק מנסה לתפוס גל על הליברטנים, אבל הוא ממש לא מייצג אותם.
אם אתה מחפש קול לליברטנים – זה רון פול.
ולעניין הכן שחור/לא שחור, רק נזכור שעד לפני כמה עשרות שנים, מדיניות ההפרדה בארה"ב הייתה מדיניות ממשלתית.
http://en.wikipedia.org/wiki/Racial_segregation_in_the_United_States#National_issues
דווקא הגזענים של אז נעזרו בכוחה של המדינה – בטח שלא התנגדו להתערבות ממשלתית.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 17:11
משהו שפורסם כאן לא מזמן.
http://www.blacklabor.org/?p=12725
17 בדצמבר, 2009 בשעה 17:33
לקסי,
אני באמת ובכנות מעריך את הניסיון בפוסט שלך להבין "מהו כסף".
ראוי לזכור שעד לפני תקופה לא מועטה, כסף היה כל דבר שאנחנו בוחרים שיהיה כסף.
אם אני הולך לשוק, והדבר הכי סחיר שכולם מוכנים לקבל הוא עגבניה, מאוד יתכן שבשוק נבצע החלפות של אגסים תמורת עגבניות, ואח"כ עגבניות תמורת תפוחים.
העגבניות הופכות עבורנו ל"כסף" לכל דבר.
עם הזמן, שתי מתכות התפתחו להיות "הכסף" – הזהב, ואיך לא – הכסף.
במשך שנים מדינות וממשלות נאבקו במטבעות האלה.
במאה שנים האחרונות, הממשלות החלו על פי חוק להכריח אותנו להשתמש בדפי נייר חסרי ערך.
אפילו אם אתה ואני היינו רוצים לסחור בינינו במטבעות זהב, מדינת ישראל אוסרת זאת עלינו על פי חוק.
לכן, אתה אכן מוצא את עצמך עובד תמורת דפי נייר חסרי ערך, וקונה אוכל עם דפי הנייר האלה.
בזימבבואה, קיבלנו לאחרונה עדות קטלנית לכוח העצום שהמדינה נטלה כשהכריחה אותנו להשתמש בדפי הנייר שלה, ודפי הנייר שלה בלבד.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 19:39
הנאצים לא התנגדו מעולם לקפיטליזם. הם גם לא פגעו בשיטה הקפיטליסטית. זה נכון שכל המשק שהיה קשור להכנה למלחמה ובזמן המלחמה הייתה בו התערבות ממשלתיית של תמיכות וחוזים כבדים אבל כך עובדות גם מדינות קפיטליסטיות. הכלכלה של הרייך השלישי ידעה מעורבות ממשלתית אבל השוק החופשי, התחרות, שוק ההון ודיכוי העובדים נמשכו בעליזות לאורך כל ימי הרייך השלישי בהם לבעלי הון נותר החופש לעשות כרגיל המון כסף ולעובדים היה החופש לעבוד יותר בשביל להרוויח פחות.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 19:48
לחופש,
14)מן הפה שלך לאלהים.את אומרת שעד 2016 ארה"ב תהיה קרובה יותר לסקנדינביה.גם אני הייתי רוצה.אבל איך הדבר יהפוך למציאות כשאין שם לא תודעה סוציאליסטית ולא מפלגה סוציאליסטית?
17 בדצמבר, 2009 בשעה 20:09
דן,
“We ask that the government undertake the obligation above all of providing citizens with adequate opportunities for employment and earning a living.
The activities of the individual must not be allowed to clash with the interests of the community, but must take place within its confines and be for the good of all. Therefore, we demand…an end to the power of the financial interests.
We demand profit sharing in big business.
We demand a broad extension of care for the aged.
We demand…the greatest possible consideration of small business in the purchases of the national, state, and municipal governments.
In order to make possible to every capable and industrious [citizen] the attainment of higher education and thus the achievement of a post of leadership, the government must provide an all-around enlargement of our entire system of public education….We demand the education at government expense of gifted children of poor parents….
The government must undertake the improvement of public health – by protecting mother and child…by the greatest possible support for all clubs concerned with the physical education of youth.
[We] combat the…materialistic spirit within and without us, and are convinced that a permanent recovery of our people can only proceed from within on the foundation of The Common Good Before the Individual Good.”
זה לא נאום של אובמה למפלגה הדמוקרטית, גם לא נאום של מקיין למפלגה הרפובליקנית.
זה חלק מהמצע של המפלגה הסוציאליסטית לאומנית בגרמניה, כפי שהתקבל במינכן ב1920.
היטלר ב1927 אמר:
, “We are socialists, we are enemies of today’s capitalistic economic system for the exploitation of the economically weak, with its unfair salaries, with its unseemly evaluation of a human being according to wealth and property instead of responsibility and performance.”
היטלר לא התנגד לקפיטליזם?
Try again.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 20:23
לדן,
נכון מאד ועוד.עצם עלייתו וצמיחתו של המשטר הנאצי קשורה קשר ישיר לתמיכה המסיבית, הישירה והסמוייה של קודם כל הבורגנות הגבוהה בגרמניה(בהם גם יהודים-לבושתנו הרבה),ואח"כ כמובן העולם המערבי הקפיטליסטי,שראה בהיטלר בן-ברית ממדרגה ראשונה במאבק בסטלין ובקומוניזם.מכאן ה"רפיסות" נוכח כניסת הצבא הנאצי לאזור הריין,חימושה מחדש של גרמניה(כל זאת בניגוד לחוזה ורסיי),הסכם מינכן,כניסת הנאצים לחבל הסודטים וה"אנשלוס" באוסטרייה,ה"עמידה מהצד" נוכח מלחמת האזרחים בספרד כאשר הנאצים מתערבים שם נגד הרפובליקה.
כאשר סטלין חתם על הסכם מולוטוב- ריבנטרופ עם היטלר ,היו לו סיבות טובות מאד לחשוד שהמערב "מבשל" נגדו משהו.
17 בדצמבר, 2009 בשעה 20:54
לדניאל,
נכון שהיטלר הכריז על עצמו בהתחלה כסוציאליסט לאומי.אולם כבר בשנות ה-20 במינכן הוא התחיל לרקום קשרים עם בעלי-הון שמימנו אותו.לאחר מכן ,בתחילת שנות ה-30 הוא פקד לרצוח את ארנסט רים וחבורתו על פי בקשת ראשי הקפיטל(קרופ) וגם הצבא שראו בו "סוציאליסט מסוכן".
להיטלר היתה רטוריקה סוציאליסטית,אבל למעשה זה היה קפיטליזם בחסות המדינה(משהו כמו סין דהיום).גם לסטאלין היתה רטוריקה סוציאלו-קומוניסטית ,אבל למעשה הוא הקים מישטר רצחני ביותר בשרות ה"בורגנות האדומה".