חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מגמת מסחור שירותי הבריאות נמשכת

נושאים בריאות ואיכות סביבה, שולחן הניתוחים ב 26.11.09 6:13

בטורו השבועי, חופר שרון אסיסקוביץ', בדו"ח משרד הבריאות על ההתנהלות הפיננסית של קופות החולים לשנת 2008 ומגלה שמגמת מסחור שירותי הבריאות נמשכת. הנתונים לפניכם

מאת שרון אסיסקוביץ'

דו"ח משרד הבריאות על ההתנהלות הפיננסית של קופות החולים לשנת 2008

מעת לעת מפרסם משרד הבריאות דו"חות על ההתנהלות הכספית של קופות החולים, ובשנים האחרונות מתפרסמים דו"חות נפרדים גם לפעילות של קופות החולים בתוכניות שירותי הבריאות הנוספים. באוקטובר פירסם משרד הבריאות באתר האינטרנט שלו את הדו"חות הללו לשנת 2008. מה ניתן ללמוד מהדו"חות הללו?

אין בכוונתי לסקור את כל הפרטים והנתונים בדו"ח. הקישור לדו"חות באתר האינטרנט של משרד הבריאות מופיעים בסוף הטור. ברצוני להתמקד כאן בהמשך מגמת המיסחור של שירותי הבריאות.

תופעת המיסחור של שירותי הבריאות היא מצב שבו הגישה של הפרט אל שירותי הבריאות מותנית יותר ביכולת כלכלית ופחות במצב רפואי. בפרט אמורים הדברים כאשר קבלת טיפול רפואי נאות מותנית בתשלום מכיסו של הפרט בתמורה לשירות או בהזדקקות למימון ביטוח בריאות פרטי או פרטי למחצה (למשל, ביטוחים משלימים).

ביטוחי בריאות ציבוריים ממומנים גם כן על-ידי הפרט, בין אם בדרך של מיסוי ייעודי או באמצעות מערכת המס הכללית, ואולם שני העקרונות המנחים בהם (גם אם אינם מתקיימים במלואם) הינם: (1) צריכת שירותי בריאות מושתתת על צורך רפואי ו-(2) המימון המשותף של שירותי הבריאות קשור ליכולת כלכלית – באמצעות מימון פרוגרסיבי.

טענה רווחת היא כי התניית קבלת שירות רפואי או תרופה בהשתתפות כספית שאינה קשורה ביכולתו הכלכלית של הפרט מונעת מחלק מבני קבוצות סוציו-אקונומיות חלשות (דוגמת עניים, קשישים, חולים כרוניים ומיעוטים אתניים) לקבל שירותי בריאות נאותים. ואמנם נתונים של מכון ברוקדייל ושל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שכ-15%-20% מהפרטים בקבוצות אלו הצהירו כי נמנעו מלצרוך שירות רפואי או תרופה שנרשמה להם על-ידי הרופא משום העול הכלכלי ומגבלת המשאבים שבידיהם.

בשנת 2008 נמשכה המגמה ההדרגתית שהחלה כבר לפני שלושה עשורים של צמצום חלקן היחסי של קופות חולים כללית ולאומית בנתח המבוטחים ועליית חלקן היחסי של קופות חולים מכבי ומאוחדת. מגמה זו ניזונה בחלקה מיכולתן הכלכלית של קופות החולים. היכולת הכלכלית של קופות החולים מושפעת מפרופיל המבוטחים ומההוצאות הנגזרות מהן. בקופות חולים כללית ולאומית שיעור המבוטחים הקשישים, למשל, גבוה יותר. עוד לפני חוק ביטוח בריאות ממלכתי חלק מהמבוטחים החזקים (והבריאים) יותר עברו לקופות החולים מכבי ומאוחדת. מגמה זו לא נבלמה, גם אם הואטה מעט, לאחר חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

בשנת 2008, בדומה לשנת 2007, שלוש קופות החולים הקטנות יותר (מכבי, מאוחדת ולאומית) שמרו על איזון (ועודף קטן) פיננסי, בעוד קופת חולם כללית "שמרה" על מאזן גרעוני. במשך מרבית התקופה שלאחר כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף אופיינה התנהלותן הכספית של קופות החולים בגירעונות שוטפים. הסיבות העיקריות לכך הן (1) העדר מימון הולם לקופות החולים עבור הוצאותיהן לכיסוי הצרכים של קבוצות פגיעות דוגמת קשישים, שהם בדרך כלל חולים יותר ומחלותיהם יקרות יותר לטיפול (בישראל היחס בין עלות טיפול בבן-עשרה לעומת בן 85 ומעלה הוא 15:1, ובקנדה – קרוב ל-25:1); (2) העדר עידכון מלא של גידול בצרכים החברתיים ורפואיים-טכנולוגיים; ו-(3) התנהלות "בזבזנית" של קופות החולים הנגרמת מהתמריצים הנובעים מקיומן ההיסטורי של מספר קופות חולים, ממרכזיות ערכי ה"בחירה" וה"תחרות" (המעודדים כפילויות במתקנים ובכוח-אדם) ומהקצאת משאבים לא-אופטימלית (שמצדיקה דרישה ל"התייעלות"). מעת לעת הסכמי שכר עם רופאים ועם קבוצות מועסקים אחרות מגדילות את הנטל על קופות החולים, כמו בשנת 2008.

קופות החולים עומדות תחת לחץ מתמיד של הממשלה (דהיינו משרד האוצר) "להתייעל" ולצמצם את הוצאותיהן. על רקע העלאות שכר כתוצאה מהסכמים עם הרופאים, היה עליהן למצוא סעיפים אחרים ולקצץ בהן. אחד הסעיפים שבהם נמשכה "ההתייעלות" היה הוצאת הקופות לתרופות (בסל ומחוץ לסל) וציוד, והנתונים מצביעים שבכל קופות החולים ההוצאה לנפש ירדה. לעומת זאת, שיעורי הכנסות הקופות מהשתתפויות עצמיות עבור תרופות שנכללות בסל נשמרו בכל הקופות בין 2007 ל-2008. במילים אחרות, קופות החולים "מגלגלות" חלק מההוצאות/גירעונות שלהן על המבוטחים.

בחינה של מגמות בשיעורי ההשתתפות העצמיות של מבוטחים מסך-הכל עלות הסל בשנות האלפיים מצביעה על עלייה הדרגתית מתונה מ-10.5% ב-2001 ל-12.4% בשנים 2006-2007. ב-2008 שיעור זה ירד ל-11.2% (כשלושה מיליארד ₪ מתוך קרוב ל-27 מיליארד ₪). אולי יש מקום לאופטימיות שכן הרחבת הסל בשנים האחרונות הואצה, אם כי יכול להיות שחלק מהירידה נגרמה מכך שחלק מחסרי היכולת אינם יכולים לשלם עבור התרופות והשירותים שכרוכים בהשתתפות עצמית.

ככל שהדברים נוגעים לשירותי הבריאות הנוספים של קופות החולים, לעומת זאת, קופות החולים נהנות מעודפים בשיעורים משתנים. בין הסיבות לכך ניתן למנות לא רק את דמי הביטוח הנפרדים ואת עלויות ההשתתפויות העצמיות בעד חלק מהשירותים הנכללים בהן, שעשויים להוות נטל כבד למדי לרוב האוכלוסייה, אלא גם לכך שלא מעט מבין המבוטחים בתוכניות אלו מתקשים למצות את זכאויותיהם במסגרת התוכניות הללו. נדרש ידע בדבר מבנה התוכניות וכלליהן המשפטיים העמומים בכדי לממשן. למבוטחים רבים אין את ה"כלים" הללו.

עד כאן כמה מסקנות מעיון בדו"ח של משרד הבריאות על ההתנהלות הכספית של קופות החולים לשנת 2008.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.