מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
בעלי הבית לא בבית
ד"ר יפתח גולדמן מסתכל על הגורמים המעורבים בסוגיית הכלא הפרטי: משרד האוצר, לב לבייב, ארגונים לזכויות אדם ובג"צ. מי לא משתתף? נבחרי הציבור שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. במאמר המתפרסם בבלוג שלו, קורא גולדמן להעיר את הציבור, וטוען שפסיקת בג"צ מקלה על הענין
מתוך המאמר המקורי:
אכן, טוב האקטיביזם השיפוטי בעל הרגישות החברתית של בייניש, על פני האקטיביזם השיפוטי הנאו-ליברלי של קודמה בנשיאות. ובכל זאת, הבעיה היסודית נעוצה בעצם הצורך של בית המשפט לנקוט צעדים אקטיביים על מנת "להציל אותנו מעצמנו". נזכור שההכרח "להציל אותנו מעצמנו" הוא גם האידאולוגיה המוצהרת של פקידות-האוצר.
…
את מתקפת ההפרטה צריך להביס בשדה שבו היא מתנהלת, כלומר: בשדה הפוליטי. אך כדי להצליח בכך צריך קודם לחולל שינוי אמיתי בדעת הקהל. צריך ליצור דה-לגיטימציה ציבורית למהלכי הפרטה גורפים (ובעתיד הלא-מיידי, אולי גם לגיטימציה ציבורית למהלכי הלאמה-מחודשת). לשם כך יש להמשיך ללכת בדרך הארוכה, הנפתלת והמסתכלת של ההסברה והחינוך הפוליטי. בסופו של דבר עשויים אנו לגלות שעיקר חשיבותה של פסיקת בג"ץ מיום חמישי הוא דווקא בתחום הזה. היוקרה הציבורית שבית המשפט העליון נהנה ממנה עשויה להקרין עכשיו מידה של יוקרה גם על המאבק נגד ההפרטה. ייתכן שעכשיו, לאחר פסיקת בג"ץ, יהיה קל יותר למצוא אזניים קשובות בבואנו להסביר את סכנות ההפרטה. ייתכן שעכשיו יהיה קל יותר להעיר מתרדמתו את בעל האנייה.
תגיות: בגצ, דמוקרטיה, הפרטת בתי הסוהר, יפתח גולדמן, משרד-האוצר
קישור קבוע
תגובות