מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
על הסוציאל דמוקרטיה בישראל להיאבק לקיצור שבוע העבודה
במצב של התמעטות מקומות עבודה, הגיוני לחלק מקומות עבודה ליותר אנשים. מפלגת השמאל בגרמניה הכניסה למצעה סעיף קיצור שבוע העבודה. אלא שהעסקת יותר אנשים באותה עבודה מצמצמת רווחיהם של בעלי-ההון, והם מתנגדים לכך. גם הסוציאל דמוקרטיה בישראל צריכה להיאבק לקיצור שבוע העבודה
מאת: ק. טוכולוסקי
לא צריך לעבוד כל כך הרבה
מפלגת הלינקה בנורדריין וסטפליה בגרמניה החלה בהכנותיה לבחירות במדינת המחוז. אחד הסעיפים המרכזיים במצעה של מפלגת השמאל הוא קיצור שבוע העבודה ל-30 שעות בלי לפגוע במשכורתם של העובדים. שבוע העבודה בגרמניה נע בין 35-38.5 שעות תלוי בענף, במקצוע ובהסדר הקיבוצי בענף. אולם, כפי שטוענת מפלגת השמאל, במציאות של פחות עבודה בשל שיפורים טכנולוגיים מצד אחד, וצורך קיומי בעבודה בשביל להתפרנס, מן הראוי לקצר את שבוע העבודה, ובכך לאפשר ליותר אנשים לעבוד ולעובדים עצמם יותר פנאי.
גם בגרמניה, מדינת רווחה מהסוג שבישראל אפשר רק לחלום עליו, הצעה זו מותקפת בידי כל המפלגות האחרות ובמסע שיסוי מתואם להפליא של העיתונות הפרטית. סביר להניח שמפלגת השמאל לא תהפוך, בעקבות הצעה זו בפרט ומצעה בכלל, למפלגת השלטון במדינת המחוז המאוכלסת ביותר בגרמניה. לאור ההתפוררות של השמאל מרכז הגרמני, היא גם מן הסתם לא תהיה שותפה לשלטון. מה שכן, כפי שעולה מהסקרים, בין 8-11 אחוזים מהמצביעים יצביעו למפלגה. זו עלייה של בין 5-8 אחוזים מכמות מצביעי שני הפלגים שהתאחדו למפלגה זו בבחירות הקודמות. סביר להניח שסעיף זה של קיצור שבוע העבודה לא הובלט סתם כך לא בידי תומכי המפלגה וודאי שלא בידי מתנגדיה. בכל העולם עולה לפרקים הנושא, לאור העובדה שלמרות שיפורים טכנולוגיים ניכרים, היעלמותם של מקצועות והתמעטות מקומות העבודה, שבוע העבודה אינו מתקצר באופן מקביל, מה שיוצר יותר מובטלים, יותר אנשים שעובדים בעבודות שאולי לא היה בהם צורך, ויותר אנשים עובדים שעובדים מספר הולך ועולה של שעות, למרות שניתן היה לחלק את העבודה שהם עושים עם עוד אנשים.
הסיבה לכך ששבוע העבודה אינו מתקצר פשוטה. בחברה שקידשה את הבעלות הפרטית ואת מכסום הרווחים של בעלי העסקים וההון, אין מקום לבוא ולבקש מבעל עסק מכל סוג, לוותר על חלק מרווחיו בשביל להעסיק יותר אנשים בפחות שעות. בכך שיותר אנשים יעבדו וכל אחד מהם יעבוד פחות זמן, יש היגיון רב לצרכים של החברה, אבל אין הצדקה כלכלית. כל ניאו ליבראל ידחה על הסף את הרעיון שמן הראוי לשלם יותר בשביל פחות עבודה. הרי העובד הוא מכונה, ותכליתו העשרת הבעלים ולא חיי רווחה. רק מחליטה מדינה על שכר מינימום או העלאתו, על קיצור שבוע העבודה או על מתן תנאים סוציאליים בסיסים לעובדיה, מיד מאיימים בעלי העסקים בעקירה למדינה אחרת, נוחה יותר להעסקה. האידיאל של שלטון ההון הוא מדינה שאינה קובעת את שבוע העבודה באופן שיאפשר לעובד להיות לא רק מכונה אלא גם אדם, בעל משפחה, שאיפה להרחבת ההשכלה והדעת, רצון להנאה מתרבות פנאי.
שבוע העבודה בעולם כולו ארוך מדי. אין צורך ברופאים בתורנות של 24 שעות יש צורך ביותר רופאים. מאנשי הייטק שעובדים 14 שעות ביום מרוויחים רק בעלי חברות, החברה עצמה מפסידה, היא מפסידה בניכור ההולך וגובר בין הורים וילדיהם, מהנזקים הבריאותיים שעבודה בשעות כה ארוכות גורמת לאדם, מהעובדה שיותר בעלי יכולת לעבוד במקצוע, מתחרים על כל מקום עבודה, ונותרים מובטלים, ובכך מסייעים לשמור על רמות שכר נמוכות יחסית לרווחים שגורף בעל החברה עצמה.
ההתפתחות הטכנולוגית והגידול באוכלוסייה היו צריכים להותיר אותנו נכון להיום עם שבוע עבודה של 20-25 שעות. יותר אנשים היו יכולים לקבל הכשרה מקצועית ולעבוד בתחומים שבהם אין מספיק עובדים או שהעובדים נשחקים והולכים. אבל כל זה עולה כסף. הפשרה הסוציאל דמוקרטית הרפורמיסטית, הותירה את השוק החופשי בידי בעלים פרטיים ולקחה על עצמה את הייצוג של העובדים, אולם בעוד שעל מספר הולך וקטן של נושאים כמו קרן השתלמות ותוספת שכר ניתן להתמקח בהצלחה כל שהיא, נושא קיצור שעות העבודה בשוק חופשי גלובאלי הוא הוא מקרה קלאסי שבו מה שההיגיון מכתיב נדחה משיקולים של רווח.
שבוע העבודה בנורדריין וסטפליה לא יתקצר בקרוב, הוא ימשיך לנוע בין 35-38.5 שעות. בישראל הוא ימשיך לנוע בין 40-48 שעות על הנייר ובין 44-65 שעות בפועל. אם היה לנו שמאל אולי זה היה משתנה לא באופן קיצוני, אלא רק לשבוע של 40 שעות עבודה, כמו זה שהושג בצרפת רק לפני 73 שנים. מה שנחשב אז לאידיאל של הסוציאליזם המערב אירופאי. אבל השמאל שלנו סבור שפלגנות של רסיסי מפלגות סביב שאלות תיאורטיות רבות משמעות חשובה יותר מהתארגנות למפלגה שתתן אלטרנטיבה, ותביא לקיצור שבוע העבודה, הטלת מיסים פרוגרסיביים, הקפדה על זכויות אדם, זכויות עובדים ואיכות סביבה. היות שכך, מאות אלפי עובדים בישראל ימשיכו לעבוד יותר מדי, רק בשביל הרווח של הבעלים הפרטיים והציבוריים, שמעדיפים לשלם כמה שפחות לכמה שפחות עובדים.
תגיות: בעלי הון, גלובליזציה, זכויות-עובדים, מדיניות-רווחה, סוציאל-דמוקרטיה, קיצור שבוע העבודה, שכר
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
18 בנובמבר, 2009 בשעה 7:19
אתה יודע מה סרקוזי אמר על זה?
"עובדים יותר – מרוויחים יותר"
18 בנובמבר, 2009 בשעה 15:40
נכון מאוד.
אורית ואני שנינו עובדים במשרה חלקית.
על אובדן ההכנסה, יחסית למשרה מלאה, אנחנו מפצים בכך, שאין לנו רכב פרטי, אנו גרים בדירה עירונית פשוטה, ולא קונים מותגים מיותרים.
בעינינו זהו אורח חיים שנותן הרבה יותר אושר לפרטים; והרבה יותר רווחה לקהילה, לחברה ולסביבה.