חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

התחדשות בשמאל דורשת בניית רשימות

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 1.11.09 6:06

בשמאל הישראלי יש יותר התארגנויות חוצות מפלגות מאשר מפלגות, והחדשה בהן היא מיזם "הרשת". כנסים, דיונים, פעילות שטח וניסוח מצע – אך איש לא עוסק במשימה החשובה ביותר: פירוק והרכבה של רשימות

מאת: איתי אשר

ב-2 בנובמבר צפוי להיערך בתל אביב אירוע השקה למיזם "הרשת"', המוגדר ע"י מקימיו כ"זירה לדיון ולעשייה פוליטית לצעירים בצד השמאלי של המפה, שנועדה לעודד שיח פוליטי מתקדם ושיתופי פעולה בין פעילים ממסגרות שונות". מבט מהיר בשמות הפעילים ביוזמה מגלה רוב לצעירים ממרצ (שניים מהם פעילים גם ב"עבודה שחורה") ומיעוט מהמשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. מהבחינה האידיאולוגית אין כאן עדיין מגוון גדול, משום שהמשמרת הצעירה של מפלגת העבודה היתה בשנים האחרונות קרובה הרבה יותר למרצ בציר המדיני (עד כדי מפגשים עם אנשי חמאס), בציר הכלכלי-חברתי ובמיוחד בנוכחות בפעילות שטח נגד כפייה דתית. אפשר לקרוא למשתתפים "נוער הכאפות" ואפשר גם לקרוא להם דור העתיד של השמאל הציוני. בנוסף, חלק מאנשי "הרשת" שותפים גם ליוזמת "אפשר אחרת", גם היא יוזמה צעירה שהוקמה ע"י צעירים, אך בה הדומיננטיות היא של פעילים חברתיים, אנשי "אגף שמאל" בתנועה הירוקה ו"האגף היהודי" בחד"ש.
 
במבט מרוחק מהרי ירושלים – זה נראה דומה מאוד
 
לשתי היוזמות החדשות מאפיינים משותפים רבים, עד כדי כך שלפחות לצופה מבחוץ לא ממש ברור למה יש הצדקה לקיים שני מפעלים כאלה במקביל, במיוחד כשהשמאל בישראל שרוי במוות קליני מבחינת כוחו בכנסת.
 
ראשית, נראה שיש בשתי היוזמות ניסיון מכוון לשבור את הדימוי המיושן והמרתיע של מחנה השמאל, ולהתגבר על הסלידה ההולכת וגוברת בציבור ממעורבות פוליטית. מספיק להביט באתרי האינטרנט המעוצבים לעילא שלהם (ובטוויטר ובפייסבוק) ולהשוות אותם לאתרים המיועדים ל"שמאלנים בדם" כמו "הגדה השמאלית", אתר מרצ או אתר מק"י (וחבל להכביר מלים על חוסר הרלוונטיות הטוטאלי של אתר מפלגת העבודה). גם המקום שנבחר להשקת "הרשת" אינו "צוותא" או מרתף מוכר אחר של זקני השמאל, אלא "הלופט של קסטיאל". בתור חנון ירושלמי שמתקרב לגיל 40 אני לא יודע מי זה קסטיאל ומה עושים בלופטים, אבל זה נשמע הרבה יותר "קול" (או מילה אחרת שאומרים היום בתל אביב ועוד לא הגיעה אלינו). 
שנית, שתי היוזמות מציגות את עצמן כ"יוזמות מלמטה" (אם כי בניגוד למשל לרשימת "עיר לכולנו", שתיהן ממומנות בכספים מחו"ל) ונמנעות מזיקה ברורה מדי למפלגה מסוימת או לפוליטיקאי מסוים. אלא שטבען של "יוזמות מלמטה" הוא שקשה להן מאוד להתמזג זו עם זו, כי כל אחת מהן נבנית על בסיס "חבר מביא חבר" וכל אחת מהן מפתחת אופי משלה. כך למשל, זה לגמרי בלתי אפשרי ליצור מיזוג בין "אפשר אחרת" ו"המטה הסוציאל-דמוקרטי", אעפ"י ששתיהן הוקמו באותה תקופה, ועל רקע אותה אכזבה ממה שקורה במערכת הפוליטית.
 
לבסוף, לשתי היוזמות משותף הרצון לאיחוד כוחות ושיתוף פעולה בין מסגרות שמאל שונות. הנסיגה בכוחו האלקטורלי של השמאל הניבה בשנים האחרונות יוזמות רבות ל"איחוד השמאל", אך הן לא הצליחו לתפוס תאוצה, ונדמה שהפיצול בין "יוזמות לאיחוד" גדול אפילו יותר מהפיצול ברמה המפלגתית (אסוציאציה מתבקשת).
 
רשימת שמאל משותפת – הטאבו הגדול
 
ההיסטוריון ד"ר אודי מנור דן לאחרונה בפיצולי השמאל לגווניו, וסיכם בחוכמה שהפתרון האמיתי לפיצול הבלתי נגמר הוא גיבוש במסגרת מפלגתית, או לכל הפחות רשימה משותפת. אך למרבה הצער, העיסוק הגלוי בבניית רשימה שכזו הוא כמעט בגדר טאבו. פעילים שיעסקו בנושא זה יפגעו בקשריהם עם הח"כים, ואילו ח"כים שיצהירו על יעד שכזה ייחשדו ע"י עמיתיהם וע"י פעילים רבים בחוסר נאמנות למסגרת. לכן, את מיזוג הרשימות משאירים כולם לאנשים אחרים (בדיוק אלה שאסור לסמוך עליהם) ולזמנים אחרים (בדיוק הזמן שבו לא יהיה זמן). לאן מנתבים את האנרגיות ואת השאיפה לשיתוף פעולה? לדיונים, למפגשים חברתיים ול"מאבקים אזרחיים" (שם קוד למאבק פוליטי שאסור לקרוא לו פוליטי). אך מה שהפעילים לא מבינים או לא רוצים להבין הוא שאין הרבה משמעות לשת"פ ב"מאבקים אזרחיים" ללא ריצה משותפת ברשימה מאוחדת לבחירות לכנסת, או לפחות יוזמה גלויה למהלך כזה.
 
בסופו של יום, שלי יחימוביץ' מהעבודה, אילן גילאון ממרצ, דב חנין מחד"ש וערן בן ימיני מהתנועה הירוקה שעומדים על הבמה באותה הפגנה, מתחרים זה בזה על קולות הקהל בהפגנה ועל קולות הצופים בבית. כל אחד מהם רוצה את הקרדיט לעצמו ולמפלגה שלו וכל אחד רוצה להיות במרכז הבמה. זה לא נרקיסיזם ולא דודוטופזיזם אלא כלל בסיסי בהישרדות פוליטית. לעתים קרובות, החיוכים הנחמדים ולחיצות הידיים על הבמה מסתירים נסיונות של צד אחד להכשיל במכוון את הצד האחר (אפילו בתוך אותה מפלגה) והמטרה המשותפת נשכחת. ככל שביצת השמאל מתכווצת, מתגברים הדיבורים על הצורך באחדות אך אין בהכרח קשר בין דיבורים ומעשים. המצב העגום, כמו בתוכנית מציאות, ממש לא מעודד שיתוף פעולה אלא להיפך, מעודד פוליטיקאים  ומפלגות להתייחס לשותפים אידיאולוגיים כאל יריבים שיש להכשילם. אם רוצים שיתוף פעולה צריך לשים על השולחן את האתגר האמיתי, ולא להתעסק בפירורים כמו הפגנה נגד חוק ההסדרים, יום עבודה בג'סר א-זרקא, או אתר וקבוצת פייסבוק. דברים חשובים כאלה היו גם לפני "הרשת" ו"אפשר אחרת" ויהיו כאן תמיד, וכל פעיל חברתי ופוליטי תמיד בחר לו במה להשתתף – החל מעצרת קונצנזוס למען גלעד שליט וכלה בהפגנות נגד הגדר בבלעין.
 
אני מאחל לאנשי "הרשת" ו"אפשר אחרת" בהצלחה, ומקווה שידעו לכוון את האנרגיות שלהם לדבר החשוב באמת – ההכנה לבחירות הבאות.
 
נ"ב: ברשימה הבאה – למה רשימת שמאל משותפת תהיה אסון ולמה לשתיים יש אולי סיכוי.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , ,

13 תגובות

  1. נמרוד ברנע :

    בוקר טוב איתי,

    לא ברור לי מדוע יוצא קצפך נגד היוזמות החדשות שמתעוררות בשמאל. אתה מקדיש תשומת לב רבה לתאר את המרקם האידאולוגי הדומה בין כל היוזמות הללו ויוצא נגדן בטענה שהן אינן מתמזגות לכדי מסגרת מפלגתית אחת.
    כמי שמסכים עם עמדתו של ד"ר מנור בנוגע לחיוניותיה של המסגרת המפלגתית (או כדבריו של אחד מחברי "הרשת", יו"ר המשמרת הצעירה לשעבר עו"ד ערן חרמוני: "אני מאמין במפלגות, לא בלשחק שש-בש"), אני חושב שאנו נמצאים – מבחינת תהליך ההתפתחות – בשלב די ראשוני של התאוששות אחרי הבחירות, אנשים עדיין בשלב ניעור אבק התבוסה מבגדיהם והיוזמות החדשות אכן מתבססות, בין היתר, על מעגלים ישנים.
    אך למה ציפית?
    שיום אחרי הכישלון בבחירות פתאום כולם יתעוררו ויבינו מה קרה?
    הרי המפלה של השמאל לא נולדה היום, כאן על גבי 'עבודה שחורה' חזינו אותה, כתבנו עליה, סימנו אותה. היא הייתה ברורה לכולנו. השמאל צועד בנתיבים לא נכונים כבר שנים וההנהגה הנוכחית כשלה מלהבין זאת.
    הרי באם למחרת הבחירות הייתה מתגבשת קבוצת ח"כים משמאל ממספר מפלגות ומכריזה על התחלת תהליך להקמת מפלגה סוציאל-דמוקרטית חדשה אף אחד מן הארגונים הללו לא היה קם. הארגונים הללו קמו כתוצאה מכישלון של המסגרות הוותיקות שקרסו ואינן פועלות. לא ניתן לצפות להיווצרותה של מסגרת מפלגתית חדשה יש מאין – יש שלבי גיבוש והתבשלות שכל ארגון ותנועה צריכים לעבור.
    כמו כן לא ברורה לי ההערה לגבי המימון בכספים מחו"ל. לכל בר דעת ברור כי על מנת לקיים ארגון דרושים משאבים. האפשרויוות הניצבות מבחינת משאבים בארץ הן או פנייה לבעלי הון פרטיים (שברור מדוע אין הם רוצים לתרום לארגונים סוציאל-דמוקרטים שמשנתם כוללת הגדלת נטל המס לעשירים) או פנייה למימון באמצעות קרנות ציבוריות בחו"ל. למי שתהה, גם 'אפשר אחרת' ממומנת בעזרת כספי קרנות אירופאיות.

    גילוי נאות: הנ"ל חבר הן ב'אפשר אחרת' והן ב'רשת'.

  2. איתי :

    נמרוד בוקר טוב

    נראה לי שלא הבנת אותי כראוי, אולי באשמתי ואולי באשמת כותרת המשנה של המאמר עם "במדינת הגמדים"
    שלא היתה על דעתי (שיניתי אותה לחלוטין).

    אני בעד ההתארגנויות החדשות ולא נגדן, רק מבקש לשנות את סדר העדיפויות שלהן.

    השאלה הגדולה היא האם מה שקורה בהתארגנויות הללו הוא חלק מתהליך הבשלה (כפי שאתה רוצה לחשוב) או חיפוש המטבע מתחת לפנס (כפי שאני טוען) – הרבה יותר קל לארגן יום פעילות בג'סר א-זרקא מאשר בלתפור רשימה לכנסת.

    הטיעון שלך "הרי אם היו עוסקים בהקמת מפלגה הארגונים החדשים לא היו קמים כלל" יכול גם להיות טיעון שלי באותה מידה. הייאוש מן המסגרות הקיימות וחוסר היכולת של פעילים לעסוק בבניית מסגרת מפלגתית חלופית גורם לכך שעושים את מה שקל יותר לעשות ולא בהכרח את מה שחשוב יותר לעשות.

    לגבי הכסף מאירופה – זה דבר מבורך, אני מסכים איתך לחלוטין. לא היתה פה שום נימת ביקורת. אי אפשר לעשות הרבה בלי כסף, והיה טוב מאוד אם לעבודה שחורה היתה יכולת לתת משכורות לעורכים ולכתבים מקצועיים.

  3. ק. טוכולסקי :

    אני חושב שכל ההתארגנויות החדשות הן בזבוז זמן מיותר. לא מספיק שהן לא עושות שום דבר חדש, אלא רק מוסיפות לאמייל העמוס עוד גורם שמודיע על אותן פעילויות, בראש כל התארגנות שכזו יש גנרל חדש שרואה עצמו מנהיג. יש לנו מספיק מפלגות ומספיק מנהיגים. מה הצורך בהתארגנויות חדשות ובהן אותם פעילים? צריך איחוד שורות באמצעות איחוד מפלגות או מסגרות על מפלגתיות לריצה משותפת לכנסת כמו מרצ בבחירות 1992. לא עוד גוף עם יו"ר ודובר ועמותה ורשימת פעילים של חברים ב-12 גופים אחרים.

  4. דניאל :

    יוזמה מבורכת.
    כמה שיותר יוזמות – ככה יותר טוב.
    ריבוי דעות זה טוב לעם היהודי.
    כולם סוציאליסטים, אבל רק אם יהיו ריבוי של דעות, נהיה גם דמוקרטיים.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אולי מה שנראה חדש, הוא חלק מהישן שהוביל למצב הפוליטי הקיים?

    אין סוף זרועות שמצטופפות במגזר השלישי, ומתחרות על מימון מאותם מקורות, זה משהו חדש?

    נסיונות לחבר באופן רופף ולא מחייב בין הזרועות האלה, זה משהו חדש? (הקרן החדשה, שתיל, וכו').

    האנשים הטובים במרכאות ושלא במרכאות, שעמדו ועומדים בראש הזרועות מהמגזר השלישי, במקום ללכלך ידיים במדמנה הפוליטית, זה משהו חדש? (ארבעה עיתונאים חצו את הקווים, ואיזה מהומה).

    בקיצור, האם הרשת ודומיה, הם "שחר חדש" או דמדומי השקיעה של מה שהיה?

  6. מה הקשר בין מחט לתחת? החרוז :

    למגיב/ה מס' 5.

    תמי זנדברג – מס' 2 בסיעת מרצ בעיריית ת"א, לשעבר עוזרת של רן כהן

    נמרוד ברנע – עוזר לאילן גילאון

    תומר רזניק – לשעבר יור נוער מרצ

    ערן חרמוני – לשעבר יור המשמרת הצעירה

    מדובר באנשים שבהחלט פועלים באינטנסיביות בשדה הפוליטי-מפלגתי ולא בשדה "המאבק האזרחי"

    בזכות אנשים כמו נמרוד ותומר אילן גילאון הסוציאל-דמוקרט "למהדרין" הוא הזוכה בפריימריס של מרצ. ההישג הסוציאלדמוקרטי הזה כביר במיוחד לאור העובדה שמרצ קיבלה 3 מנדטים – היור ג'ומס (שנבחר בנפרד), גילאון כמס' 2 והורוביץ ששוריין כמועמד של התנועה החדשה (הורוביץ)

    לגבי בעיית המימון ע"י קרנות – לא בהכרח יש כאן "תיאוריית קונספירציה" להפרטת הפוליטיקה אלא מציאות בעייתית.

    גם קרן פרידריך אברט הגרמנית שתומכת ב"הרשת" וגם מפלגת הירוקים הגרמנית שתומכת ב"אפשר אחרת" לא יכולות לממן הקמת מפלגה או רשימה.

    גם תרומה שכזו היא חוקית גם בגרמניה וגם בישראל (אני בספק), זה מריח רע מאוד וכאשר ייחשף בתקשורת התוצאה תהיה נזק יותר מתועלת.

    על אחת כמה וכמה כשהכסף הוא גרמני, עם כל האסוציאציות המתבקשות, ולאור הטינה שרוחשים ישראלים רבים לאירופאים בכלל, בשל ביקורתם על מדיניות ישראל בשטחים ובלבנון.

    כך יוצא שכולם אולי יסכימו שצריך לעשות X אבל בסוף יעשו Y, כי ל-Y יש כסף ול-X אין, והרי לכולנו ברור שאי אפשר לעשות כלום בלי כסף.

    תופעות שבהן עושים את מה שיש לו תקציב ולא את מה שכולם יודעים שצריך מתרחשות כל הזמן, לי יצא להיתקל בהן בצבא ובאקדמיה, אבל אני מניח שכל אחד שיש לו ניסיון בשלטון מקומי, משרדי ממשלה או עמותות יכול לספר חוויות דומות.

    איך יוצאים מזה אינני יודע. תיאורטית היה רצוי להתרים גרוש ועוד גרוש מן הציבור הרחב (כך התחיל אובמה, כך מנסה לעשות שלי יחימוביץ') עד שמגיעים לסכומים שמשתווים לאלו שמגייסים פוליטיקאים בשירות ההון או פוליטיקאים שהם בעצמם בעלי הון (ברקת & ברק למשל). הבעיה היא שבמציאות הנתק בין הישראלים לפוליטיקה למודל הכלכלי הזה יש הסתברות הצלחה נמוכה מאוד (בדיוק כמו לגבי מודל אתר "שקוף" לעומת החינמון "ישראל היום").

    איתי

  7. גרי :

    שלום,

    צריך לפנות אל המאגר הטבעי של השמאל החברתי- בני עיירות הפתוח.
    להקים בעיירות ובפרברי הערים גוף טרום מפלגתי נושא דגל חברתי כלכלי בלבד.
    ובבוא העת לכבוש את מפלגת העבודה.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    הקשר בין מחט לתחת – נמצא בקופת חולים.

    איך יוצאים מזה?

    יומיים קשה קצת לשבת ואח"כ זה עובר.

    עד הפעם הבאה.

    בינתיים, כשמחכים בתור, אפשר לעבור על הרשימה הגדולה של מי שמעדיפים את המגזר השלישי – הלא פוליטי, על פני הפוליטיקה.

  9. עוד דרך להשיג מימון לשבירת מסגרות והקמתן :

    שלי יחימוביץ' מפרסמת היום בבלוג שלה את הצהרתו של אדם המעוניין להפסיק חברות במפלגת העבודה ולהעביר את סכום דמי החבר ישר אליה.

    http://shelly.org.il/node/2793

    אני מניח שאילו ההצעה היתה מנוגדת לחלוטין למה שרוצה יחימוביץ זה לא היה עולה לבלוג

    אני מסכים עם הכותב – עדיף לשלם 60 שח לשנה לשלי יחימוביץ' מאשר למנגנון שכל תפקידו להדביק את אהוד ברק לכורסת שר הביטחון ולתת הטבות למגזרים המיוצגים ביתר במפלגת העבודה.

  10. תתרשמו | הרשת :

    […] אשר (פורסם באתר "עבודה שחורה") Share this on FacebookShare this on del.icio.usTweet This!Email this to a friend?Share this […]

  11. אלי סתוי :

    מפעילי המנוף הגדול בפוליטיקה הישראלית ,השואבים את כוחם הפוליטי, ממינוף קשרי הון, שלטון, תקשורת ורגולציה,
    מסתכלים למטה ,על מפעילי המנופים הקטנים ,האידיאולוגים המפולגים ביניהם וחסרי התקציב המינימלי,
    ופשוט צוחקים עליכם בלגלוג ובביטול, כל הדרך אל הקלפי.

  12. ואולי כבר עדיף להתפקד לקדימה? | הרשת :

    […] בטור הקודם ניסיתי להבין מדוע בשמאל הישראלי המוכה והחבול צצות חדשות לבקרים התארגנויות על-מפלגתיות חדשות ("המטה הסוציאל-דמוקרטי", "הרשת", "אפשר אחרת", "חברה אחרת אפשרית" ועוד) ומדוע אף אחת מהן לא עוסקת במשימה האפרורית והחשובה ביותר: פירוק והרכבה של רשימות לקראת הבחירות הבאות. ברשימה הנוכחית וברשימות הבאות אני מבקש לבחון כמה חלופות לבניית רשימות כאלה. […]

  13. קדימה + עבודה + מרצ = "הדמוקרטים" של ישראל? :

    […] שחורה", וביקשה ממני גם לכתוב משהו לאתר "הרשת". במאמר הזה הצבעתי על קווי דמיון רבים למספר יוזמות […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.