חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שיקום השמאל: שכל אחד יעשה מה שהוא טוב בו

נושאים דעות, על עצמנו, פוליטי ב 28.10.09 6:02

בתגובה למאמרו של אורי יזהר: "למה  זקוק השמאל – מה כן ומה לא", אני מציע שכל אחד מאיתנו פשוט יתחיל לעשות, כל אחד במסגרת המתאימה לו, במקום להגיד לאחרים מה הם צריכים לעשות.

 

מאת: איתי אשר

 

אורי שלום

בקריאת מאמרך האחרון מצאתי קווי דמיון בין הזלזול שלך בפעילות פוליטית שלי ושל אחרים באינטרנט ובין יחסם המתנשא של נחום ברנע וכרישי עיתונות וותיקים אחרים לעולם הבלוגים והאינטרנט. מה שמשעשע הוא שבעוד לנחום ברנע יש מדיום רב תפוצה לפרסם בו את הגיגיו, אתה מזלזל במדיום אך בה בעת משתמש בו בתור כלי מרכזי להפצת הגיגיך ולהפצת הודעות על מפגשי המטה שאתה מרכז (אתר זה, האתר הנהדר של חוג חיפה וכו') .

לפעילות באינטרנט יש יתרונות חשובים כמו גישור על מגבלות זמן ומרחק, אך גם חסרונות. אחד מהם הוא שכל רעיון-נפל שיוצא ממוחו הקודח של פלוני נשאר שם, ואלמוני יכול להיאחז בו ולתלות בו תיאוריות שלמות. אתה נתפסת לטקסט אחד שלא הצליח לעורר התלהבות – ולכן הוא כישלון. התעלמת מההקשר וגם התעלמת מכל מיני דברים אחרים של "עבודה שחורה" שהצליחו (חלקם בזכותי וחלקם לא בזכותי, דוגמה אחת מוזכרת כאן). אתה הרי יודע טוב מכולם מה צריך לעשות ומה לא. אחח… אם רק היו לך 10000 פועלים לבצע …

המאמר האחרון שפרסמת כאן, ובו ביקורת על השיח באתר, הדגיש לי דווקא את קווי דמיון רבים בין המטה הסוציאל-דמוקרטי, שהיית בין מקימיו ובין עבודה שחורה, שהייתי בין מקימיה.

שני הגופים לא מאמינים בזבנג וגמרנו אלא בפעולה סבלנית ומתמשכת בצעדים קטנים. מס"ד פועלת שנה, עבודה שחורה כמעט שלוש שנים וחצי.

מספר הפעילים בשני הגופים הוא דומה, אך אני מתרשם שאצלנו יש מגוון גדול בהרבה של השתייכות מפלגתית, פריסה גיאוגרפית שונה ובעיקר איזון בין בעלי וותק בפוליטיקה ובין חדשים בתחום.

שני הגופים מאמינים בצורך לחבר בין שיח חברתי אלטרנטיבי ועשייה פוליטית-מפלגתית-ארגונית, דווקא בתקופה שבה המילה "פוליטי" הפכה למילת גנאי. עם זאת, שני הגופים אינם פועלים כקבוצה בתוך מפלגה אחת, ויש בהם דעות שונות ביחס לשאלה של הקמת מסגרות חדשות או פעולה במסגרות קיימות.

הדבר העצוב ביותר – בשני הגופים חברים אנשים שיודעים לדבר או לכתוב הרבה יותר מאשר לארגן. במלים אחרות, אף אחד מאיתנו לא יודע להיות קבלן קולות. מכאן גם נובעת חולשתם של שני הגופים ביחס למנגנונים משומנים יותר כמו ההסתדרות, התנועה הקיבוצית וכו', שיש להם מנופי לחץ על הפוליטיקאים, ששווים הרבה יותר מכל טקסט מנוסח לעילא. בפרט, בשני הגופים יש אנשים שיודעים לכתוב מסמכים (ואפילו ספר שלם) על "מה צריך לעשות"  ובמקרה הטוב לגבש הסכמה של מספר אנשים על מסמך שכזה, אבל אין ממש אנשים שיודעים להוציא את המסמכים האלה מן הכוח אל הפועל. זה יכול להסביר מדוע המטה טרח וניסח מסמך למצע סוציאל-דמוקרטי באורך 12 עמודים, קיצר אותו ל-3 עמודים, אך שתי הגרסאות מעולם לא יצאו לאור בשום מסגרת מלבד רשימת תפוצה פנימית בדוא"ל. מהותית, אין שום הבדל בין "פרלמנט" של חברי מס"ד שנפגש פעם בחודשיים בת"א, ובין "פרלמנט" של קוראים קבועים באתר שנפגש וירטואלית כל יום. זו שיחת סלון וזו שיחת סלון. וכאן מסתכמים הישגי מס"ד בשנה שלמה, כפי שנמנו על ידך במאמר: מסמך מצע אחד, "פרלמנט" שנפגש כמה פעמים בשנה להרצאות ודיון קצר (מהסוג שמתקיים במסגרות רבות אחרות), ורשימת תפוצה דוא"לית ("פרלמנט" מורחב, אך וירטואלי) שמס' מנוייה קטן משל מס' המנויים בבלוג אישי אחד מוצלח.

לכן, אני מאחל לך שתצליח במה שאתה יודע ויכול לעשות, ומאחל לעצמי להצליח במה שאני יודע ויכול לעשות. ואולי יום אחד נמצא גם מספיק אנשים שיודעים ויכולים לעשות את מה שבאמת צריך לעשות (שהרי על מה שצריך אנחנו מסכימים ב-95%), ואנחנו בעצמנו לא יודעים או לא יכולים.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. דניאל :

    רגע רגע רגע!

    "שכל אחד יעשה מה שהוא טוב בו"
    "אני מציע שכל אחד מאיתנו פשוט יתחיל לעשות, כל אחד במסגרת המתאימה לו, במקום להגיד לאחרים מה הם צריכים לעשות. "

    זה נשמע לי מאוד כמו קפיטליזם ושוק חופשי. מסתנן!

  2. ציטוט מאודי מנור :

    "אבל מה לעשות והשמאל מפולג ומפוצל על כל מיני רקעים וביחס לכל מיני ענינים. הנה רשימה חלקית:

    ציונות-פוסט ציונות
    סוציאלדמוקרטיה-סוציאליזם\אנרכיזם רדיקלי
    פעולה פוליטית-'פעולה ישירה'
    פעולה פוליטית-סלידה עקרונית מכל פעולה פוליטית
    לא לזכות השיבה-כן לזכות השיבה
    מלחמה בחמאס-מו"מ עם החמאס
    ירושלים מאוחדת-ירושלים מחולקת
    שת"פ עם ההון היצרני-מלחמה בכל סוגי ההון
    מדינת רווחה רציונלית-מדינת רווחה מקסימלית
    חינוך ממלכתי-חינוך רב תרבותי
    פלורליזם תרבותי הנותן מקום גם לדת-אנטיקלריקליזם רדיקלי
    אמת בהיסטוריה-נראטיביזם ['לכל אחד האמת שלו']

    וזו רשימה חלקית מן הסתם.

    ויש שיגידו שהיא לא הדבר המכריע כי מדובר 'רק' ברעיונות ועל רעיונות אפשר להתפשר. לעומת זאת הם יגידו, הפיצול האירגוני בלתי ניתן לגישור. אני לא מסכים לטענה שרעיונות הם 'רק' רעיונות ולא רק כי על חלק מהם אי אפשר להתפשר [מבחינתי למשל אין מקום לדבור על זכות השיבה ובחמאס יש להלחם ולא להכיר בו ומדינת רוחה מקסימלית בלי הבחנה היא דבר רע ועוד ועוד], אבל אני בהחלט מקבל את הטענה בדבר הבעייתיות במישור האירגוני. הנה כמה בעיות:

    הזרם השיתופי בתנועה הקבוצית לא ממש מצליח לשתף פעולה במישור הפוליטי עם התנועה הקבוצית הרחבה. יש כאלו בזרם השיתופי שחושבים שאם אתה בעד הפרטת חדר האוכל אתה בעד הפרטות. מהצד השני יש כאלו הרואים במנהיגי הזרם השיתופי מרקסיסטים-טרוצקיסטים שלא מבינים מה מתרחש במציאות.
    אגף המשימות מתקוטט עם כל מה שזז ועושה בערך מה שמתחשק לו, עם או בלי הבנה פוליטית [בדרך כלל בלי].
    העיתונות הקיבוצית עסוקה בלהתחרות זו בזו.
    לאנשי תנועת הבוגרים של הנוער העובד אסור לשמוע שום רעיון שלא עבר אישור מהאפיפיור, והדברים ידועים.
    כל תנועה מחזיקה עמותה המגייסת תרומות מאותם תורמים ולכן ברור שהיא מתחרה בכל עמותה-אחות-לכאורה שנמצאת בסביבה.
    במרצ שואפים לרשת את המקום של 'העבודה' שחלקים בתוכה רוצים לרשת את מקומה של 'קדימה'.
    אקדמאים של השמאל בדרך כלל לא ירצו ללכלך את הידיים בעניני פוליטיקה. הם יכתבו מאמרים ויסתפקו בכך.
    ועוד לא אמרנו כלום על זה שכל שבוע בערך מתארגנת קבוצה חדשה להקים מפלגה חדשה על חורבות המפלגות הקיימות.
    ולא על תנועות פוליטיות לא-מפלגתיות כי פוליטיקה זה איחסה.
    או על הירוקים שנמנעים מלהיות אדומים כי אדומים זה איחסה.
    וכל אחד פותח בלוג. מי כמוני יודע. יש לי כבר שנ יים.

    רשימה חלקית של בעיות.

    לסיכום: אני לא רוצה להשמע פסימי, גם אם העובדות מדברות בעד עצמן. אומר לך שלפני תשע שנים היה לי את הכבוד להקים את הארגון 'יסו"ד', שחתר בדיוק למקום אליו אתה מכוון: שיתוף פעולה, במישור החינוכי-תודעתי קודם כל, של כל הגורמים המזוהים עם השמאל ושחושבים שבעיית הבעיות של ישראל היא הפערים החברתיים וההקצאה הלא נכונה של המשאבים. אם זה משמח אותך, התנועה היחידה שממש שיתפה פעולה, בהתחלה לפחות, היתה 'השומר הצעיר'. על הנוער העובד כבר אמרתי מה שאמרתי וחוץ מלבכות ולשבת שבעה על כל 'תינוק שנשבה' שם, אין הרבה מה לעשות. בעיקר כשלגורמים כמו הזרם השיתופי ואגף המשימות, חשוב מאד להציג את 'תנועות הבוגרים' למיניהן כעתיד של הרעיון השיתופי, דבר נכון לחלוטין לכשעצמו, אבל שמונע מהם להעלות שאלות ולתהות תהיות, מה שמקטין את הסיכוי לשיתוף פעולה אמיתי, כי שיתוף פעולה דורש שיחה, והנהגות תנועות הבוגרים ברובן לפחות נמנעות משיחה עם 'סוטים מהדרך'. אם לחזור ליסו"ד, זו היתה מבחינתי התנסות בה למדתי על הצרות הללו של השמאל, כפי שתארתי אותן קודם.

    אפשר לסכם את הבעיה באופן הבא: כל הגורמים שהזכרתי ושלא הזכרתי, כולם ללא יוצא מהכלל, מודאגים מהמצב הכללי, החברתי, הישראלי, האזורי ואפילו העולמי. אבל כל גורם פועל ביחידנות גמורה, תוך הפניית גב, לעתים עויינת ממש, לכל גורם אחר שבדיוק כמוהו רוצה את טובת הכלל.

    למצב הבלתי נסבל הזה יש רק פתרון אחד: מפלגה פוליטית שתאגד את מקסימום האינטרסים הללו. כך, ביום יום החינוכי, אנשי הנוע"ל יוכלו להמשיך לחשוב על עצמם כעל 'בני האור' ולהשיג תרומות נגיד מנוחי דנקנר, זה בסדר, רק לא צריך לעשות מזה תמונה בעיתון, ואילו ביום הבוחר הם יצביעו למפלגה שתקדם בכנסת ובממשלה את היעדים הפוליטיים שיתקנו את המצב באופן הדרגתי.

    מי המפלגה הנכונה כרגע? הייתי רוצה לכתוב 'מפלגת העבודה'. זה מה שכתבתי וחשבתי עד לא מזמן. היום אין לי אלא להמתין מהצד.

    כן, אחת הבעיות של השמאל היא שאנשים רבים וטובים כמוני וממני, עומדים בצד, ומחכים.

    לפעמים זה מה שנותר לעשות. אנחנו בצומת דרכים, המצב מעורפל למדי, אנחנו יודעים לאן אנו רוצים להגיע, לא כל כך ברורה לנו מהיכן בדיוק מתחילה הדרך, כי מישהו [המציאות] חרב את הצומת וכל התחלות הדרכים מטושטשות."

    http://udimanorblog.blogspot.com/2009/10/blog-post_28.html

  3. יהושע בן משה :

    מצאתי את עצמי מסכים לדברים רבים שאיתי כתב, וברצוני להוסיף כמה הערות משלי:
    איתי כתב:
    "בשני הגופים חברים אנשים שיודעים לדבר או לכתוב הרבה יותר מאשר לארגן. במלים אחרות, אף אחד מאיתנו לא יודע להיות קבלן קולות. מכאן גם נובעת חולשתם של שני הגופים ביחס למנגנונים משומנים יותר כמו ההסתדרות"
    א- קשה לקרוא לשני הגופים אישות מאורגנת שאפשר להשוות ביניהם ובודאי לא בינם להסתדרות. חברי מערכת של בלוג או משתתפי הפגישות של המטה רחוקים מההזדהות אישית הבונה גוף, ומסתפקים במתן ביטוי לדעותיהם.
    ב- פעילות פוליטית מאורגנת איננה דומה לעבודת קבלני קולות ,ובנית גוף פוליטי אלטרנטיבי הוא הצעד הראשון הנחוץ לשינוי המצב בשמאל.
    ג- אין טעם להתנצחות מי או מה יותר מוצלח, מאחר שבשלב הזה לא המטה ולא הבלוג מסוגלים להתקדם ליעד של בנית גוף פוליטי חדש.
    ד- לדעתי הגורם אשר יקבע את סיכוי השיקום של השמאל הוא גורם הגיל. כל עוד לא ימצוה כמה עשרות צעירים אשר יעשו את הצעד של תחילת הבניה של גוף חדש (גם אם זה לא מה שהם יודעים לעשות) הסיכוי שמזקני תנועת העבודה תבוא הישועה היא תקוות שוו.

  4. איתי :

    יהושע, אני מסכים בגדול עם התוספות לניתוח.

    לגבי עניין הגיל שאליו אנו נושאים עיניים אני חושב שהנושא מורכב יותר.

    אכן קשה לצפות מ"זקני תנועת העבודה" להוליד ילד חדש, ועוד כזה שמצליח להיראות שונה לגמרי מהסחורה עבודה-מרצ-שלום-עכשיו שהציבור ברובו מאס בה.

    ומצד שני, גם לכל שכבת גיל שתסתכל עליה יש חסרונות:

    הצעירים מחפשים "אקשן" (הפגנות למשל) ולא בנייה אפרורית של מנגנון, המחויבות שלהם נמוכה (אם יש חברה חדשה או קצת עומס באוניברסיטה הם נעלמים) ולעתים קרובות חסרה להם ההבנה המעמיקה וקל לקנות אותם בסיסמאות פופוליסטיות וספינים.

    לעומתם, בני השלושים-ארבעים (כמוני) כורעים תחת נטל העבודה וגידול הילדים (למאושרים בינינו יש גם משכנתא). סבירות נמוכה מאוד שתמצא אותנו מתפנים למפגשי הקמה תדירים של גוף פוליטי (מפלגה או מחנה במפלגה קיימת) – שאותו כמובן אי אפשר להקים דרך האינטרנט.

    אם תוסיף למימד הגיל גם את מימד "מרכז-פריפריה", את מימד "עשירון הכנסה" ואת מימדי העדה והיחס לדת, תגלה שאין פתרון אלא ביצירת גרעין הקמה שהוא עצמו מגוון ככל האפשר וזה אתגר לא פשוט.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.