חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

למה זקוק השמאל עכשו – מה לא ומה כן

נושאים דעות, פוליטי ב 26.10.09 6:08

המצב במדינה הולך ומידרדר. הכול כמעט זורם ימינה והקרקע נסחפת מתחת רגלי השמאל. כדי שהשמאל יתחדש נחוצה תפיסת עולם סולידארית, ותכנית פעולה המבוססת על: ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, גישה סוציאל-דמוקרטית בכלכלה ובחברה, חתירה לפיתרון מדיני של שתי מדינות לשני העמים

מאת אורי יזהר

למקרא הדיונים בפוסטים ובתגובות ב"עבודה שחורה" על הדרך לכונן כוח סוציאל-דמוקרטי חדש, ועל האורך הרצוי של הטקסטים הסוציאל-דמוקרטיים אינני יודע אם לבכות או לצחוק. המדינה הולכת ומידרדרת ואנשים מתעסקים בזוטות. לא רק באתר הזה אלא בשמאל  כולו. מול תהליכים סוחפים של ריאקציה והתפוררות חברתית יש בשמאל התכתשויות פעוטות על דקדוקי עניות כאלה ואחרים, כולל ענייני אגו למיניהם.

תראו מה קורה כאן: תהליכי ההפרטה נמשכים. ביבי הצליח, בתמיכת ברק, להעביר את הרפורמה הקרקעית שלו והתיאבון שלו להפרטות רק גובר. החינוך הממלכתי מצטמק והולך לטובת החינוך החרדי ובתי הספר האליטיסטיים. הפערים הכלכליים-חברתיים והעוני לא פוחתים. קיפוח המגזר הערבי נמשך וסופו אינו נראה באופק. הניכור והעוינות בין יהודים לערבים מתחזקים. הלאומנות והגזענות חוגגים. ההשכלה הגבוהה בצרות. האלימות משתוללת בראש חוצות. הפיצול המגזרי לא מצטמצם. השחיתות נועצת ציפורניה במשאבי הכלל ואינה מרפה. המערכת הפוליטית מפוצלת מדי ונוטה לאי יציבות. ההנהגה הפוליטית נמוכת קומה ונעדרת שאר רוח. אמון הציבור במוסדות הפוליטיים נמצא בשפל המדרגה. השיח הציבורי רדוד ומקוטע. הטלוויזיה המסחרית ממשיכה לטמטם את הציבור, במיוחד את הצעירים והילדים, בשידורי הבל וזבל. המגזר החרדי שאינו תורם לכלכלה ולביטחון גדל ומתעצם. הציבור היהודי נמצא בחלקו הגדול בתהליך של מעבר מהגדרת זהותו במונחים לאומיים להגדרתה במונחים דתיים. אין כמעט חילוניות בעלת הכרה בקרבו. בקרב הצעירים של הציבור החילוני, ההולך ונעשה מיעוט, פורחים הנרקיסיזם והנהנתנות לשמה. אנחנו מסובכים עם השטחים, לא לבלוע ולא להקיא. הימין הקיצוני מצפצף על המדינה ושלטון החוק, יוזם פרובוקציות בירושלים ומשתולל בשטחים. כל אלה ועוד אחרים הם תופעות ותהליכים פנימיים הרסניים המסכנים את קיומה של ישראל כמדינתו הדמוקרטית של העם היהודי.

בתחום החיצוני מצבנו הולך ומחמיר. עקב הפעלה לא מידתית של כוח צבאי במבצע "עופרת יצוקה" (שהיה מוצדק, לדעתי, אבל שגוי באופן בו נוהל) והתנהגות חסרת תבונה של "מנהיגינו" בזירה הבינלאומית (כולל בהקשר דו"ח גולדסטון), גוברת המגמה בעולם להפיכתה של ישראל למדינה מנודה. ההנהגה המדינית-ביטחונית הנוכחית של ישראל סבורה כי לסכסוך בינינו לבין הפלסטינים אין פתרון כי "אין פרטנר" והמאמץ צריך להיות מכוון לניהול הסכסוך עד אין קץ. למותר לומר עד כמה התפיסה הזו היא אווילית ומסוכנת. כאשר אומרים שלסכסוך אין פתרון, זוהי נבואה המגשימה את עצמה. אין שום מדינאות אצלנו, רק טקטיקה מול האמריקנים ופוליטיקה פנימית. במשפט אחד: אנטי-אובמה וחוטובליזם.

ומול כל אלה – מה קורה בשמאל?

שום דבר חשוב. השמאל המדיני מובס. מרצ קיבלה רק שלושה מנדטים ואינה יודעת כיצד להתאושש. מפלגת העבודה בהנהגת ברק היא עסק אבוד. היא שותפה לנתניהו בגרירת הרגליים המדינית והיא צפויה להתרסק כליל בבחירות הבאות. לנוכח התחזית הזאת, שוודאי ידועה לברק ולהקתו (שמחון, פואד, בוז'י, ועוד כמה) לא אופתע אם ברק ואולי גם כמה מהם יופיעו כחטיבה ברשימת הליכוד ואחרים יצטרפו לקדימה. ארבעת המורדים של מפלגת העבודה עדיין לא החליטו מה לעשות עם עצמם. הם לא בפנים ולא בחוץ. אם הם לא יחליטו בקרוב על פרישה הם יתפוגגו. הם יאבדו את שארית כוחם הפוליטי ואף אחד לא ירצה בהם. גם התנועה הירוקה עוד לא החליטה מה היא רוצה: להמשיך להיות מפלגת נישה או לחבור לכוחות נוספים ולהיות מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית.

השמאל החברתי מפוצל להמון קבוצות קטנות שעוסקות כל אחת בטיפוח חלקת אלוהים הקטנה שלה, או בשמירה על הבאסטה הקטנה שלה, כאשר הכל כמעט זורם ימינה  והקרקע כולה נסחפת מתחת רגלינו. הפעילות הפרטנית של הקבוצות והעמותות היא מפעל אנושי ממדרגה ראשונה, אבל בהסתכלות כוללת היא משולה לריצה במעלה המדרגות היורדות. ככל שתתאמץ לא תצליח לשנות את המגמה הכללית. לתיקונים פרטניים יש ערך בר קיימא רק אם הם משולבים בתוכנית כוללת ורק אם הם מקדמים תפיסת עולם סולידאריסטית.

המטה הסוציאל-דמוקרטי זכה לאחרונה לכמה התייחסויות ביקורתיות באתר הזה. כמרכז הפעילות של המטה ברצוני להבהיר מספר דברים. המטה הוקם לפני כשנה על-ידי קבוצת חברים במטרה לסייע לכוחות סוציאל-דמוקרטיים במפלגות ומחוצה להן להשיג את מטרותיהם. במהלך הפעילות נוסח גם מסמך בשם "מה רוצים הסוציאל-דמוקרטים" שמפרט את המטרות והאמצעים להשגתן בקנה מידה כלל מדינתי. למסמך יש שתי גרסאות – ארוכה בת 12 עמודים שקיבלה את אישור הפורום הרחב וקצרה בת 3 עמודים, שהיא תמצות של המסמך הארוך. המטה מקיים פגישות לדיונים בנושאים שונים אחת לחודשיים שלושה. עד כה הצטרפו לרשימת התפוצה כ-120 חברות וחברים, כאשר המשתתפים בפועל מונים 30 – 40 חברות וחברים. עם זאת איננו עושים סלקציה לפי פעילות, מכיוון שאנו מעריכים שבשלב זה או אחר גם חברים שאינם פעילים כיום יגיעו לפגישות ולפעילות.

בשלב זה אנו פועלים בעיקר כגוף רעיוני והסיוע שלנו לפעילות של גופים ואישים אחרים הוא מצומצם. וזאת לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל מגבלות יכולת. אין לנו מנגנון ואין לנו כסף. גם יחסי ציבור מאורגנים אין לנו. אנו נעזרים במטה השיתופי של התנועה הקיבוצית, במידת יכולתו לעזור לנו. יש לנו מחשבות כיצד לחזק ארגונית את המטה, אבל הן עדיין לא יצאו מן הכוח אל הפועל. אבל בנבדל מכל מיני יוזמות אחרות שעוררו רעש לזמן קצר ואז דעכו, אנחנו מתמידים לפעול, ולו גם על אש קטנה בינתיים, בתקווה לצבור כוח ולהגביר את הפעילות. כל מי שיש לו רעיונות קונסטרוקטיביים (בנבדל מנזיפות לח"מ וחבריו שעדיין לא הורידו לאדמה את מלכות השמיים) מוזמן להעלותם בכתב או בעל פה.

בנייתו של כוח סוציאל-דמוקרטי חדש, שיחליף את המפלגות הקיימות, זו משימה לא פשוטה והיא לא תושג במהירות ובקלות. לצערי הרב, רבים מהמתדיינים כאן אינם מבינים מהי אסטרטגיה של בניין כוח פוליטי. לא בונים אותו באמצעות וויכוחים לוהטים בהייד-פארק אינטרנטי, ניסיונות פתטיים לאיסוף סלבריטאים, מנשרים מתלהמים בנוסח הספרי ויניב (שהבאזז סביבם כבר דעך), או גימיקים ונוסחאות פשטניות הלקוחים מעולמה של הפרסומת המסחרית. זו מלאכה קשה, ארגונית ורעיונית, איטית ומתסכלת, כמעט סיזיפית, הנעשית כתהליך כפול: מלמטה, על-ידי פעולת שטח, ומלמעלה באמצעות מסרים רלוונטיים לקבוצות רחבות ומנהיגות מתאימה. המסרים אינם יכולים להיות רק הצעות לפעולה אלא צריכים גם להתאים לזהויות המגזריות השונות. כתבתי את זה כאן בעבר וממה שאני קורא נראה לי שהמסר לא נקלט. לכן אני שב ואומר כי הבקע בין השמאל, כולל הסוציאל-דמוקרטיה, לבין השכבות העממיות לא יכול להיות מגושר על-ידי הצהרות עקרוניות והצעות לפעולה בלבד, תהיינה הטובות ביותר האפשריות. המסרים בכתב ובעל פה, הגלויים והסמויים, צריכים לשדר שותפות של השתייכות לאותו קולקטיב. אז יש סיכוי שהם ייקלטו. לצערי, אינני רואה בדיונים ובוויכוחים המתנהלים בשמאל את הבנת הפרובלמאטיקה הזאת.

אני מקווה שבתקופה הקרובה נחליט במטה על פעילות בשדה הפוליטי למען גיבושו של כוח ס"ד/שמאלי חדש. יחד עם זאת נמשיך בהתכנסויות על נושאים שונים ובבוא הזמן המתאים גם נפרסם מצע או ניירות עבודה בגרסאות ארוכות וקצרות. עד אז אינני רואה טעם רב בוויכוחים אם צריך לפרסם עמוד אחד או שניים, בטוויטר או בשמיטר. בשיחותיי עם חברים בודדים ונציגי קבוצות אני מציג את הכוח שצריך לקום כמבוסס על שלושה עקרונות: ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, גישה סוציאל-דמוקרטית עקבית לנושאי כלכלה, חברה וסביבה, חתירה לפיתרון מדיני של שתי מדינות לשני העמים. ברמה הארגונית אנחנו משתדלים לפעול לליכוד כוחות ס"ד ושמאל ציוני, אבל בינתיים ללא הצלחה, כי, כאמור, כל אחד שומר על הבאסטה שלו. עם זאת לא נפסיק לפעול בתקווה להצליח בכך. תנאי הכרחי להצלחה היא המשך גידולו והתחזקותו של המטה. כשיש פעילות וכוח, הנימוקים בדרך כלל משכנעים יותר. ואם אנחנו סופגים ביקורת על מחדלינו זה רק מחזק אותנו בדרכנו, להמשיך ולפעול במגמה להתחזק ולשמש גרעין מוצק להתחדשות השמאל.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

18 תגובות

  1. שחר: התנועה הקיבוצית וסוציאל-דמוקרטיה זה ניגוד :

    התנועה הקיבוצית וסוציאל-דמוקרטיה זה ניגוד כמאט כמו שיתוף פעולה של ועד תושבי קיסריה למען סוציאל-דמוקרטיה.
    התנועה הקיבוצית מאז הקמת המדינה לא קלטה כמאט אף: מזרחי (כן יש מזרחים חברי קיבוץ שהם אחוז נמוך מאוד), עולים חדשים מברה"מ ואתיופיה שלא לדבר על כך שערבים מנויים מלגור שם, ועובדים זרים מסולקים מהקיבוץ לאחר שסיימו לעבוד שם.
    בכל הנושאים שעומדים על הפרק יש ניגוד חריף בין הקיבוצים לשמאל הלא מדיני: ייבוא עובדים מחו"ל, קרקעות, זיהום סביבתי, אפליה במגורים, ותנאי ההעסקה במפעלים הקיבוצים.
    לאחר שבמרצ ממשיך הקיבוץ הארצי לתת יד לג'ומס בועידה לדחות את הבחירות לכל בעלי התפקידים, ובמפלגת העבודה להדחף לכל ממשלת ימין על מנת לתת הטבות למגזר לכל גוף סוציאל-דמוקרטי שיקום אסור שהתנועה הקיבוצית תשתלט עליו.
    קיבוצניקים כאינדבדואלים יכלו להתקבל רק בתנאי שיהיו מוכנים לשינויים בקיבוצים עצמם שמטרתם לשים סוף לאפליה ההיסטורית של סקלציה בקבלת חברים, וויתור על משאבים שקיבלו שלא כצדק.

  2. רביב נאוה :

    הדוגמאות שהבאת לא מעידות בכלום על רמת הסוציאל-דמוקרטיה בקיבוצים.

    אפשר (ורצוי) לבקר את הקיבוצים על התנהלותם בהרבה תחומים אבל אין שום קשר בין קליטה של ערבים, מזרחים או עולים חדשים כחברי קיבוץ, לבין סוציאל-דמוקרטיה. אגב, הנתונים שהבאת לא ממש נכונים, בלשון המעטה. התנועה הקיבוצית היתה שותפה מובילה בקליטת כל העליות מאז קום המדינה. מעטים יחסית מבין אותם עולים נקלטו אח"כ בקיבוצים ויש לכך מגוון סיבות, לאו-דווקא חוסר הסולידאריות החברתית של התנועה הקיבוצית. בנושא המזרחים, אתה מדקלם ססמאות, שכמו ססמאות – יש בהן שמץ אמת, אבל הן בד"כ מעידות על חוסר עדכון.

    באשר, לעובדים זרים – לא בדיוק ברור לי מה אתה רוצה.
    אני מעדיף שקיבוצים לא יעסיקו עובדים זרים בכלל – אבל אם הם מעסיקים, מה בדיוק אתה מצפה שיעשו אתם בתום תקופת ההעסקה? יקבלו אותם לחברות?

  3. שחר: רביב הטענות לא רציניות :

    בקיבוצים יש היום את פרוייקט נעל"ה שלאחריו אף אחד לא נקלט בקיבוץ. הקיבוצים מוכנים כיום לקלוט רק אנשים צעירים, ורצוי חוזרי קיבוץ. אחוז המזרחים ועולים של שנות ה-90 שנקלטו בקיבוצים הוא זניח לעומת: ת"א, חיפה, אשדוד, נתניה, רמת גן וכו'..
    אני מצפה שתנועה שמתיימרת לכל הפחות להיות סוציאל-דמוקרטית לא תקלוט עובדים זרים, ואחרי תום התקופה בשכר ניצול יגרשו אותם. הרי הקיבוצים עצמם מתיימרים להיות גוף שחבריו עובדים בו בכל העבודות בצורה שויונית ללא מעמד של מנהלים ועובדים פשוטים.

  4. לקסי :

    שחר, הטענות (שלך) לא רציניות.

    באוטופיה יש סוציאליזם.
    בעולם הזה אנחנו מחפשים פשרה בין סוציאליזם לבין קפיטליזם. לפשרה הזו אנחנו קוראים סוציאל-דמוקרטיה.
    למרות כל הקילקולים – והם רבים והם לא אלה שמנית – החברה הקיבוצית ברוב הקיבוצים היא עדיין הקרובה יותר להיות סוציאל דמוקרטית מכל חברה אחרת.
    שלמות – שחר – יש בעולמות אחרים, לא כאן.

  5. לקסי :

    גילוי נאות – אני חבר במטה הס.ד.

    שחר הסיט את הדיון מהעיקר אל היטפלות למקום שבו נערכים הדיונים ולמי שעוזר לנו בביסקויטים. זה האיזכור היחיד של קיבוצים בכל המאמר.

    אני מצפה ממגיבים נוספים להתיחסות עניינית ורצינית יותר ומתנצל על שנסחפתי להתקשקשות שלמעלה.

  6. שחר: הבדלים :

    לקסי, יש בהחלט הבדל בין סוציאל-דמוקרטיות לאוטופיזם אבל גם הבדל בין סוציאל-דמוקרטיות לאופרטוניזם.
    זכותם של התנועה הקיבוצית לחשוב שמקום מגורים עם סלקציה, והעסקת עובדים זרים מנוצלים כנגד העובדים המקומים הוא דבר הכרחי וטוב.
    אבל, אל תגידו אח"כ שאתם חלק מהמאבק הסוציאל-דמוקרטי. המאבקים מתחילים מבית.

  7. איתי :

    שחר, אתה מוזמן לשלוח לעבודה שחורה טור מפורט בנושא התנועה הקיבוצית, ואני חושב שיהיה מעניין אם רביב או לקסי יענו לך בטור שיתפרסם באותו יום.

    אני חושב שמוקד הבעיה פה הוא נקודת האופטימום בין דאגה מגזרית לקולקטיב ובין דאגה לאינטרס של כלל החברה.

    דוגמאות לקולקטיב: קיבוץ, וועד עובדים, העדה החרדית, מתנחלים, חמולה בדואית,

    וגם – אתה והמשפחה שלך!!

    אני לא חושב שהתנועה הקיבוצית (או החברה החרדית או החברה הבדואית) היא חבורת עלוקות, אבל אני בהחלט מסכים שהכוח הפוליטי של הקולקטיב נוטה היום הרבה יותר לטובת המגזר מאשר לטובת החברה המדינה.

    הקיבוצים היום הם כבר מזמן לא חיל החלוץ של הציונות כפי שהיו פעם, אלא חברה מרוסקת שנאבקת להחזיק את הראש מעל המים ולכן רואה בעיקר את עצמה.

    אם הם הכי שוויוניים יחסית לחברה, ואם מתקיימת שם ערבות הדדית נפלאה, אבל לא אכפת ממה שקורה מעבר לגדר (אפילו בקרוואנים של התאילנדים) זו לא סוציאל-דמוקרטיה, וזה לא שונה ממה שקורה אצל החרדים או הדתיים-לאומיים.

    פעילות שממוקדת באחר שמחוץ לקיבוץ
    (אימפריית יואל מרשק למשל: שליט, פליטים, מסיק וכו) היא היוצא מן הכלל ולא הכלל.

    אבל מצד שני, כך הוא גם המצב ברוב הקולקטיבים בסביבה העירונית (= משפחות).

    אובדן הסולידריות זו בעיה של כל החברה הציונית, לא רק של הקיבוצים.

  8. דניאל :

    המאמר הזה, והתגובות – תענוג.
    הפיצול הזה בשמאל, שנובע מזה שאנשים כבר מזמן לא רואים את עצמם כחלק מה"קולקטיב", אלא רוצים להתקדם אישית, מבלי שאחרים ימשכו אותו אחורה – הוא נפלא ומעולה.
    לא יכולנו לבקש יותר מזה.

    "השמאל החברתי מפוצל להמון קבוצות קטנות שעוסקות כל אחת בטיפוח חלקת אלוהים הקטנה שלה, או בשמירה על הבאסטה הקטנה שלה"

    אכן – מסתבר, הסוציאל דמוקטריה היא רק מסווה לקחת כסף מהמדינה, ולשפר את המצב שלך ושל הבוחרים שלך, תוך כדי שאתה פוגע בכל השאר.

    ובדיוק, אבל בדיוק בגלל זה, לעולם לא תוכל להתקיים סוציאליזם יחד עם דמוקרטיה.

  9. דליה :

    לדעתי אין סתירה בין שייכות לקולקטיב לבין רצונו של האינדיבידואל לפתח ולממש את עצמו. אינדיבידואלים שמשתפים פעולה בתוך קולקטיב יכולים לפעול למימוש אפקטיבי יותר של מטרות. עצם העובדה שקיימות הרבה קבוצות קטנות ס"ד מפוצלות, היא תופעה חיובית בניגוד לקפיטליסטים ניאו ליברלים יחידים ובודדים שמעמידים בראש מטרות אינדיבדואליסטיות אגואיסטיות תועלתניות עד כדי איבוד הסולידריות וניכור כלפי האחר. בהמשך הדרך הקבוצות ישתפו פעולה ויצטרפו לגוף גדול אחד שיביס את הקפיטליסטים הקיצוניים שרואים את עיקר תכליתם במקסימום רווחים אפילו במחיר הרס החברה והרס השירותים שפותחו לטובת כלל החברה.
    דניאל
    האם לדעתך ס"ד = סוציאליזם?

  10. שחר: איתי תודה על ההזמנה :

    אני בהחלט מוכן לכתוב תור על ההתיישבות העובדת בכלל והתנועה הקיבוצית בפרט.

  11. אורי יזהר :

    אני מאוכזב מאד מהדיון שהתפתח כאן בעקבות המאמר שלי. זה קורה לא פעם במאמרים באתר הזה ובכלל באינטרנט, שאיזה מגיב אובססיבי סוחב את הדיון לפינה לא חשובה ועושה זאת בסגנון קנטרני ואז הדברים המשמעותיים באמת לא מקבלים את ההתייחסות הראויה. המצב של המדינה ושל השמאל חמור וכל מה שמעסיק את שחר זה פסילת התנועה הקיבוצית. התייחסתי לתנועה הקיבוצית רק בהיבט של קבלת סיוע טכני לפעילות המטה הסוציאל דמוקרטי וזה מה שהעלה אצלו את הסעיף. שיהיה בריא. זו עוד דוגמה לעקרות של רוב הדיונים בשמאל.
    לדניאל,
    כנראה שלא הבנת מה שכתבתי. הפיצול של הארגונים החברתיים אינו סימן לאינדיבידואליזם מהזן הקפיטליסטי. זו גישה המחליפה פעולה פוליטית בפעולה פילנטרופית. אבל מי אני שאפריע לך לפרש כל דבר ברוח האידיאולוגיה שלך…
    המשך בדרכך זו והבא ישועה לישראל.

  12. אורי יזהר :

    אורי, העניין אנינו שולי כל כך כמו שאתה חושב. בעבודה ובמרצ התנועה קיבוצית חוסמת צעירים או סתם אנשים עירונים שרוצים לפעול. דבר שני, מה לעשות שהתנועה לא מייצגת היום שום סוציאל-דמוקרטיות.

  13. שחר :

    כמובן שתגובה 12 שייכת לי (שחר).

  14. איתי :

    אורי, זהו טבעו של המדיום – יש לכך יתרונות וחסרונות.

    כשתקים אתר אינטרנט למטה הסוציאל דמוקרטי תוכל לחסום בו את האפשרות לתגובות, כפי שקורה ברוב האתרים של פוליטיקאים – שידור חד כיווני. כך אף אחד לא יסיט לך את הדיון. לחלופין, כשהאתר יהיה שלך, תוכל להעיר למגיבים שיסטו מהנושא ואפילו לחסום את תגובותיהם. יש בלוגרים שנוהגים כך.

    אתה רואה את החסרון בהסטת הדיון, אבל אני יכול לציין שבמקרים רבים השיחה בבלוג או באתר מעניינת אותי יותר מהמאמר המקורי, ומלמדת אותי הרבה דברים חדשים.

    השאלה מה מעניין או במה חשוב לדון היא שאלה שהתשובה לה היא סובייקטיבית.

    אני יכול להגיד לך בוודאות שרוב קוראינו לא מתעניינים כלל בתוכניות תיאורטיות (שלך או שלי) לשיקום השמאל, לא במצבה העגום של מפלגת העבודה וגם לא בתנועה הקיבוצית אלא בנושאים אחרים לגמרי כמו אופק חדש, זכויות מאבטחים וכו'.

    מכיוון שגם לדעתי ראוי להפריד בין הדיון הכללי על עתיד השמאל ובין הדיון במקומה של התנועה הקיבוצית (כארגון, לא כפרטים) בתוך המחנה ביקשתי משחר מלקסי ומרביב להתייחס לכך בטקסטים נפרדים, כך שהדיון כאן ימשיך ויתמקד בנושא שפתחת.

    אבל כל עוד אתה אינך שותף בהפעלת האתר אלא אורח-משתמש, בדיוק כמו שחר, אתה מוזמן לקבל את הנורמה הקיימת כאן (מותר לסטות מן הנושא, אסור להכפיש ולהשמיץ) או לחפש לך במה אחרת לפי טעמך.

  15. אורי יזהר :

    לאיתי,
    הבעתי דעה, לא הצעתי צעדים מנהליים. אינני סבור שצריך לחסום תגובות שאינן קללות וגידופים, אבל בהחלט מותר לי לומר מה דעתי על התגובות, אם הן לעניין או לא. וזאת למען השבחת השיח הציבורי שסובל מקטעיות ורדידות נוראיים.
    לגבי הנושאים שמעניינים את הקוראים, זו זכותם, אבל זכותי גם להציע להם נושאים כלליים ולהסביר מהי הרלוונטיות שלהם גם לנושאים הספציפיים שמעניינים אותם.
    לשחר,
    אינני נכנס לדיון על התנועה הקיבוצית. במאמר שלי אני לא מתייחס אליה למעט בנושא טכני. אני חושב שזו טעות להשתמש באיזכור הקטן הזה לפתיחת דיון מהותי על התנועה הקיבוצית, בעוד הבעיות הקשות אליהן אני מתייחס אינן זוכות לשום התייחסות ממך.
    אין לי בעיה עם זה שתכתוב טור על התנועה הקיבוצית ואםיהיה לי מה להגיב, אעשה זאת לגופו של עניין.
    רצוי רק שאם אתה כותב מאמר, שלא יהיו בו שגיאות כתיב (טור כותבים ב-ט', לא ב-ת') ושתעשה עליו הגהה לפני שאתה שולח אותו לפרסום.

  16. איתי :

    אחת הביקורות הנפוצות על השמאל, המשמשות גם כאחד ההסברים לירידה המתמשכת בכוחו היא הטענה שהשמאל מתנשא.

    הן המאמר שלך והן התגובה האחרונה מדגימים זאת היטב.

    מבחינת מדיניות התגובות באתר, זו כמובן זכותך המלאה לכנות דיון מסוים רדוד ושטחי, להגיד לאנשים שהם מבזבזים את הזמן על שטויות, או ללעוג לטעות כתיב מקרית של מגיב שנראה שבקיאותו בעברית אינה נופלת משלך.

    זכותך.

    אבל אחרי זה אל תתפלא שאתה (וביילין, ובורג, וזהבה גלאון, ושמוליק הספרי, והשמאל כולו בעצם) לא ממש מצליח להתחבר אל מה שאתה מכנה "השכבות העממיות" ולהוציא מן הכוח אל הפועל את החזון שלך.

    יש דברים שכדאי לכולנו ללמוד, אולי דווקא מפעילי שס וליברמן ה"עממיים"

  17. איתי :

    ולבקשתך שנגיב לתוכן המאמר ולא נעסוק בעניינים שממש לא קשורים אליו, זו תגובתי:

    http://www.blacklabor.org/?p=13239

  18. יאיר צבן בפגישת המטה הסוציאל דמוקרטי (שינוי שעת הפגישה) :

    […] אורי יזהר […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.