חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם בית-המשפט הוא הזירה הנכונה בהתמודדות לבחירות בארגון המורים

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 22.10.09 6:09

"רוח חדשה בארגון המורים" בראשותו של דודי פרידמן הגישה תביעות משפטיות חוזרות ונשנות כדי להוביל לבחירות המנוגדות לנוהלי תקנון ארגון המורים. האם ההיעזרות בזירה המשפטית היא ראויה, או שיש להתמודד לפי התקנון של האיגוד המקצועי? המאמר סוקר את ההליכים המשפטיים ומביא את תגובתו של דודי פרידמן

מאת: דליה בלומנפלד

לאחר שביתת המורים הגדולה וערב הבחירות לארגון המורים, החליטו מספר מורים להתאגד ולהתמודד לראשות ארגון המורים בתנועת "רוח חדשה" בראשם הועמד דודי פרידמן מורה לפיזיקה בעל ותק של 5 שנים בהוראה. כדי לממש את מטרתו ולהיבחר לראשות הארגון בבחירות, שהיו אמורות להתקיים בפברואר 2009, פנה פרידמן בכתב לארגון המורים וביקש לקבל את מאגרי המידע של חברי הארגון, שמות נציגי הועידה והמועצה, רשימת בתי הספר שבהם חברי ארגון וכן פירוט מקבלי השכר במועצת הארגון. לשני מכתבים ראשונים ששלח, סורב. תקנון הארגון קובע חיסיון על נתוני החברים, ולכן לא קיבל פרידמן את המידע המבוקש.לאחר שלא נענה במכתב שלישי ורביעי, פנה לבית המשפט .

מ- 27 ביולי 2008 עד היום (אוקטובר 2009 ועדיין בתהליך שלא הסתיים) מנהל פרידמן מאבק נגד ארגון המורים בבתי-המשפט. הוא פנה לפחות שש פעמים לערכאות משפטיות שונות (בית המשפט המחוזי בת"א- שלוש פעמים, בית המשפט העליון- שתי פעמים, בית דין חברים של ארגון המורים- פעם אחת), בבקשה חוזרת ונשנית לקבל את המידע שלא קיבל במכתבים ששלח.  כמו כן ביקש שבית המשפט יורה על מינוי שופט בדימוס שיפקח על הבחירות בארגון המורים. בית המשפט המחוזי דחה את כל שלוש פניותיו, בית המשפט העליון דחה את שתי תביעותיו. היה עליו לפנות מלכתחילה לבית דין חברים, אך הוא פסח על ערכאה זו. הערכאות הגבוהות החזירוהו לבית דין חברים למצות בו את הדין. רק לאחר סיום ההליך בערכאה זו, יוכל פרידמן לשוב אל הערכות הגבוהות יותר. בין השאר נאמר בהחלטת השופט יהודה זפט: "……. מדרך התנהלות המבקשים בדיוני בית הדין עולה החשש שהמבקשים לא ממש מעוניינים בקיום ובמיצוי הדיון בבית הדין של הארגון, ובחירתם האסטרטגית  היא להעביר את זירת הדיון לבית-המשפט. פרידמן אולץ לשלם עבור מימוש הערבות שנפסקה לו, ועוד הוצאות שבית הדין חייב אותו בהן. (סה"כ 15000 ₪)

למרות שכל שש פניותיו לערכאות משפטיות נדחו על ידי בית המשפט, ממשיך פרידמן לפנות אליהן.הוא משתמש בבית המשפט כזירת המאבק הפוליטי נגד ארגון המורים. סביר להניח שהוא ימשיך ויתבע את הארגון בערכאות משפטיות שונות.

התנהלותו של דודי פרידמן מעלה את השאלה  האם כל המידע שביקש פרידמן מבית המשפט, הכולל ששה סעיפים ועוד אחד המבקש למנות שופט חיצוני, נחוץ לו כדי להציג מועמדות לבחירות לראשות הארגון? בדיונים המשפטיים התברר שחלק מהמידע שהוא מבקש ידוע ומפורסם, והוא עצמו אף מפרסם אותו באתר האינטרנט שלו. כל המידע שהוא מבקש אינו נחוץ לו כדי להשתתף בבחירות לארגון.

פרידמן רצה להציג מועמדות לבחירות שהיו אמורות להתקיים בחודשים ינואר – אפריל 2009. אלא שפניותיו החוזרות ונשנות לבית-המשפט והתמשכות הדיונים, גרמו לדחיית הבחירות בארגון המורים למועד לא ידוע.  אם היה מנצל את הזמן אחרי דחיית פנייתו הראשונה לבית המשפט, והיה פונה ישר לבית דין חברים, היה חוסך זמן יקר. אלא שהוא העדיף לערער לבית-המשפט העליון. אחרי שגם בית המשפט העליון דחה את בקשתו, והוא פנה סוף סוף לבית דין חברים, גם בערכאה זו עפ"י תגובת ארגון המורים בהידיינות המשפטית נוצרה סחבת: "….למרות ניסיונם המתמיד של בית דין חברים והמשיבים לקדם את בירור התובענא, לא חדלו המבקשים מניסיונם לעכב/למנוע/לפגוע/להכשיל/ לסרבל/ לדחות את בירור המחלוקת באופן יעיל, ענייני ומהיר בבית דין החברים של הארגון כפי שהורה בית משפט זה….." (סעיף 48, עמ'10),  פרידמן יוצר סחבת, אך מאשים את בית דין חברים בדחיית הבחירות ב- 2009. זוהי עילה מצידו לפנות שוב לבית המשפט המחוזי כדי לקצוב את תקופת הדיונים בבית דין חברים. התנהלותו המשפטית של פרידמן היא הגורמת לדחיית הבחירות, אך זה אינו מונע ממנו להאשים את ארגון המורים בדחייתם.

פרידמן בחר בדרך פעולה שלא על פי הנוהל הרגיל. הנוהל הרגיל הוא זה המתחייב מן התקנון של ארגון המורים, והוא כולל שלבים אלה:

שלב א' יגיש מועמדות  בבית ספרו לשמש כציר בוועידה. רק אם ייבחר ע"י מורי בית ספרו המכירים אותו יוכל להיות ציר בוועידה הארגון. לשם כך לא זקוק לפנקס הבוחרים הארצי.,

שלב ב' בחירות בסניף הארגון למרכז – המורים שנבחרו בבתי הספר של הסניף כ- 30-40 בוחרים 3-4 מורי למרכז ארגון המורים.

שלב ג' בחירות להנהלת הארגון – אם ייבחר למרכז יוכל להגיש מועמדותו להנהלה. 96 חברי המרכז בוחרים את 8 חברי ההנהלה.

שלב ד' – חברי ההנהלה יבחרו את יו"ר הנהלת ארגון המורים.

אם קיים קושי להיבחר לפי נוהל התקנון לראשות הארגון, פתוחה  הדרך  לאסוף דרישה מ-25% מחברי הארגון לכנס את הועידה הארצית, שלה סמכות לעצב את מדיניות הארגון ולשנות את תקנון הארגון.

התביעות המשפטיות של פרידמן אינן מבוססות על תקנון ארגון המורים, שאינו מקובל עליו, והוא רוצה לשנותו באופן גורף. הוא רוצה לשנות את שיטת הבחירות בארגון, לבטל את ההתנהלות לפי התקנון (תקנון שניתן לשנותו אותו רק בוועידה הכוללת מאות מורים שנבחרו לייצג את בית ספרם.), ולהוביל לשיטת בחירות חדשה ופתוחה לפי מודל הבחירות הכלליות במדינה. פרידמן רוצה לשנות את הכללים באמצע המשחק, והוא מצפה  שבית המשפט יעשה בשבילו את העבודה, יתעלם מתקנון הארגון וישנה את הליך הבחירות מבחוץ. אלא שבתי המשפט המחוזי והעליון דחו תביעותיו.

אחד הסעיפים בחזון של "רוח חדשה" מבטיח שהנהלת הארגון והעומד בראש יהוו מופת ודוגמא לדמות חינוכית. האם התנהלותו של פרידמן בבתי-המשפט נגד ארגון המורים  יכולה לשמש מופת חינוכי? האם מורה הרואה עצמו מחנך ורוצה להיבחר לראשות האיגוד המקצועי שלו, ומחליט לעקוף את הכללים הנהוגים בתקנון הארגון, ובוחר לפעול בדרך  של משפטיזציה תזזיתית שהיא על גבול הטרדת בתי-המשפט, האם הוא יכול לשמש דוגמא חינוכית? אזרח שמכבד את בית-המשפט, אמור לחשוב היטב לפני שהוא פונה אליו. בית-המשפט אינו אמור לשמש אמצעי בשירות קידום מטרות אישיות של אזרח. הוא קיים כדי לעזור בבירור מחלוקות אמיתיות בין אזרחים, ולתת סעד בעת צורך.  אם ירבו האזרחים שיטרידו את בית המשפט וישתמשו בו ככלי לקידום אינטרסים אישיים, לא יהיה ערך לבתי-המשפט. אזרחים, ובמיוחד כאלה שהם מחנכים, אמורים להוות מופת גם ביחס לבית המשפט, ולהשתמש בו רק כשנוצר צורך אמיתי.

לסיכום:

התעוררות, התחדשות, העלאת קרנם של החינוך ושל המורים- מטרות ראויות ביותר .

הידברות, שיתוף פעולה, גישה פוזיטיבית – ערכים חשובים לכל הדעות.

ביקורת, ואף ביקורת נוקבת – נחוצה והכרחית.

אבל בחוץ אורבים גורמים שאינם מסתירים את עניינם בשבירת כוחם של ארגונים מקצועיים, כולל ארגון המורים.

"אופק חדש" מעצים כוחם של המנהלים עד כדי פגיעה ממשית בזכויות המורה, והדברים ידועים וגלויים.

לפיכך, במציאות הלא וירטואלית, מתחייב לברר היטב:

– מיהו האויב האמיתי;

– נגד מי, מתי, ואם בכלל, מנהלים מלחמת חורמה ללא שבויים (רן ארז, למשל?) ;

לאור ההתנהלות של "רוח חדשה" עד היום, כולל התהלוכה הבלתי נלאית של תביעות משפטיות נגד ארגון המורים- מתבקשת השאלה – האם הכתובות למאבק ודרכי הפעולה אכן סומנו כראוי על ידי רוח חדשה.

כתבה על פי עיון במסמכים המשפטיים: דליה בלומנפלד

דודי פרידמן: הפנייה לבית המשפט רק כאשר אין דרך אחרת

תגובתו של דודי פרידמן

1. לשאלה אודות התהליך המשפטי שמנהל פרידמן  נגד הארגון, הוא ענה שהבחירות בארגון המורים זה יותר גרוע מהבחירות באיראן. חברי הנהלת הארגון ומועצת הארגון הם המנהלים את הבחירות. לבית דין חברים אין סמכות כי נבחר באותה שיטה. פרידמן מודה כי בית המשפט לא הסכים איתו. יחד עם זאת, הוא ממשיך ומגיש תביעות כי אינו מרוצה מתגובות בית המשפט.  הוא מקווה שבמהרה יקבל תגובה בבית דין חברים של הארגון. אם לא, ייגש שוב לבית המשפט.

2. לשאלת האסטרטגיה האלטרנטיבית למצב הקיים, מפרט פרידמן: הארגון מתנגד לכל שינוי. אם ימשיך להתנגד, כוח הארגון ייחלש. חייבת להיות נכונות לשינויים. רן ארז משאיר את המצב על כנו. לא חל שינוי לא במבנה משרת המורה , איכות ההוראה לא השתנתה. כשהשביתה היא הנשק היחיד, דרך הפעולה הזאת נשחקת.   התנהלותו של רן ארז היא אנטגוניסטית. הוא מנהל מאבק אישי נגד במקום לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי החינוך והאוצר, ולהסכים לשינויים. הנשק  העיקרי שמפעיל רן ארז במאבק המקצועי של הארגון הוא נשק השביתה ופניות לבית-המשפט. במקום זאת, צריך להרחיב את אסטרטגיות המאבק: לפעול לשיפור הדימוי הציבורי של ארגון המורים, ולגייס תמיכה ציבורית. כמו כן, לשתף פעולה עם הסתדרות המורים. להסתדרות יש כוח, ולשני האיגודים יש אינטרסים משותפים.

פרידמן מציין שמטרתו היא לנצח. לא סתם אף אחד לא התמודד נגד רן ארז. צריך להפסיק עם דרך ההתנהלות במועצת הארגון, ולהביא לבחירות דמוקרטיות. כיום הארגון זה לא דמוקרטיה. המטרה של פרידמן היא לנצח. כשנשאל פרידמן אם יש לו ניסיון במאבקי עובדים, הוא הודה שאין לו ניסיון, אך לכשייבחר, ירכוש ניסיון. בקבוצה ששותפה איתו יש פעילים מנוסים שהיו חברים בהנהלת הארגון ובמועצת הארגון.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , , , , , ,

78 תגובות

  1. אריאלה חזן :

    יוחאי העלת שאלות חשובות לגבי שימוש למטרות של קידום אינטרסים אישיים או פוליטיים בבית המשפט.

    לדעתי התנהלותו של פרידמן בבתי-המשפט נגד ארגון המורים אינה יכולה לשמש מופת חינוכי. מורה הרואה עצמו מחנך כדי להיבחר לראשות האיגוד המקצועי שלו עוקף את התקנון ובוחר "לפעול בדרך של משפטיזציה תזזיתית שהיא על גבול הטרדת בתי-המשפט", לא יכול לשמש דוגמא חינוכית הראויה לחיקוי.
    הזדהתי במיוחד עם הדברים הבאים שכתבת: "אזרח שמכבד את בית-המשפט, אמור לחשוב היטב לפני שהוא פונה אליו. בית-המשפט אינו אמור לשמש אמצעי בשירות קידום מטרות אישיות של אזרח. הוא קיים כדי לעזור בבירור מחלוקות אמיתיות בין אזרחים, ולתת סעד בעת צורך. אם ירבו האזרחים שיטרידו את בית המשפט וישתמשו בו ככלי לקידום אינטרסים אישיים, לא יהיה ערך לבתי-המשפט. אזרחים, ובמיוחד כאלה שהם מחנכים, אמורים להוות מופת גם ביחס לבית המשפט, ולהשתמש בו רק כשנוצר צורך אמיתי."
    השופט יהודה זפט כתב לפי הציטוט שהבאת: "……. מדרך התנהלות המבקשים בדיוני בית הדין עולה החשש שהמבקשים לא ממש מעוניינים בקיום ובמיצוי הדיון בבית הדין של הארגון ובחירתם האסטרטגית היא להעביר את זירת הדיון לבית-המשפט."

    יש כאן ניצול בתי משפט העמוסים לעייפה והטרדתם כאשר ברור שלא יוכלו לפסוק כנגד תקנון שנקבע ע"י מאות מורים, לפי בקשת היחיד שהתקנון לא מתאים לו.
    שש פניות שבכולן פסקו נגדו אומרים הכל כולל 2 פסיקות של בית המשפט העליון.

    לא ייתכן שכל אזרח כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו כביכול הציבוריים יפנה לבית המשפט, ובכך יגרום לדחיית בחירות. העונש שקיבל מבית המשפט 15,000 ₪ לא מספיק עובדה שלא הרתיעו אותו להמשיך.

    שאלה הדורשת תחקיר, מהיכן כל הכספים כדי לממן כל כך הרבה תביעות למטרות קידום אישי? האם יש גוף חיצוני המעוניין בהכפשת האיגוד המקצועי כדי להחלישו?

  2. איתי :

    אני לא השתכנעתי בצדקתו של אף צד פה, ובטח שאני לא מקבל את הטענה שפנייה לבית משפט חיצוני כחלק ממאבק פוליטי אינה לעניין או אינה חינוכית.

    במעקב אחר המתרחש במפלגת העבודה נוכחנו פעם אחר פעם כי רק פניה לבית משפט חיצוני הצליחה לאלץ את היור והמזכל לפעול כמתחייב מחוקת המפלגה.

    פניות לבית המשפט הן חלק בלתי נפרד ממאבק פוליטי, לדוגמה – המאבק הפוליטי של תושבי ערד באחים עופר.

    אני מתרשם שכללי המשחק בארגון המורים הופכים את ההסתברות למהפך פוליטי לכמעט בלתי קיימת.

    ב"קדימה" אוהבים לדבר על יציבות שלטונית – מה שקורה בארגון המורים זו הקצנה חמורה של המושג יציבות שלטונית. המערכת בנויה בצורה שמחזקת מאוד את סמכותו של העומד בראש הפירמידה, הוא יכול להישאר שם גם 50 שנה.

    השיטה דפוקה ובאמת צריך לשנות אותה, אבל כדי לשנות אותה צריך פרידמן (או מישהו אחר) להיבחר, על פי כללי השיטה.

  3. איתי :

    עוד נקודה למחשבה

    "לפיכך, במציאות הלא וירטואלית, מתחייב לברר היטב:
    – מיהו האויב האמיתי;
    – נגד מי, מתי, ואם בכלל, מנהלים מלחמת חורמה ללא שבויים (רן ארז, למשל?)"

    אם מחליפים את המלים "רן ארז" במלים "יוסי וסרמן" ניתן להפנות את השאלות הרטוריות הללו כלפייך, כלפי ענת שניידר וכלפי כל המורים שהתארגנו כדי להילחם בדרך הקלוקלת והפסולה שבה העביר וסרמן את האופק.

    גם אתכם ניתן להאשים בקעקוע הלגיטימציה של ארגון עובדים, ובפעולה המשרתת מדעת או שלא מדעת את הימין הכלכלי המבקש לפורר את כוחה של הסתדרות המורים.

    האשמה דומה ניתן להפנות אל אתר עבודה שחורה שנתן סיקור מוטה מאוד נגד אופק חדש ולא סיקור מאוזן.

    גם בארגון המורים וגם בהסתדרות המורים קיימים ליקויים מבניים קשים המאפשרים לעומד בראשם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות והארגון הוא לא באמת דמוקרטי. אם הראש לא מתחשב בדעת המורים קשה מאוד למורים לעצור אותו.

    ביקורת דומה על ליקויים מבניים בההסתדרות הכללית השמיע כאן ד"ר עמי וטורי, שבחר (בכובד ראש ולא בפזיזות) להקים ארגון עובדים דמוקרטי, ולא בניסיון חסר סיכוי לכבוש את ההסתדרות מידי עופר עיני ואז לשנות את החוקה והמבנה הארגוני שלה, בדומה למהלך שמנסה להוביל פרידמן.

    גם את וטורי וחבריו ניתן להאשים בכך שהם פלגנים המחלישים את ההסתדרות ומשרתים את בעלי ההון, וכמובן שאני דוחה את ההאשמה הזו.

    אם בארגון המורים ובהסתדרות המורים יש בעיות מבניות קשות, אזי צריך לעשות שם מהפכות (או להקים ארגון שלישי), ורן ארז ויוסי וסרמן אינם האנשים המתאימים לכך, כי הם נהנים מהשיטה (בדיוק כמו שברק ופואד נהנים מהבעיות המבניות במפלגת העבודה).

    אני מקווה שדודי פרידמן וחבריו לא ישפכו את התינוק עם המים בדרך למהפכה, אך בוודאי שהנימוקים בדבר איחוד כוחות מול "האויב האמיתי" אינם לעניין – לא במקרה של וסרמן ולא במקרה של ארז. איראן וחזבאללה הם אויב אמיתי לישראל, ומסכנים את החיים שלי ושל משפחתי (אם כי בניגוד לדעה הרווחת בציבור אני חושב שהם מסוכנים פחות מחוק ההסדרים). האם זה אומר שאני צריך להתיישר מאחורי ביבי או שאסור להציב מולו מועמד/ת לראשות ממשלה?

  4. דניאל :

    אני חושב שזה מעולה.
    צריכה להיות רגולציה ממשלתית הדוקה על ארגוני העובדים, וטוב שבתי המשפט מתערבים בנעשה בהם.

  5. ע :

    הבעייה העקרונית היא לא בעצם הפנייה לבתי המשפט.
    הבעייה היא בהתעלמות של פרידמן מהערות בתי המשפט אליהם הוא פנה, שמתיחסות לאופן הפניה החוזרת אליהם. (השופט יהודה זפט).
    האם דליה יכולה להביא ציטוט בנידון מנוסח תשובת בית המשפט העליון?

  6. ע :

    תגובה שפורסמה בקפה דה-מרקר לדודי פרידמו שמציין שם בדבריו:
    "אכן נפגשנו עם אנשי עסקים שהחינוך קרוב לליבם. שמענו הערות על המצע.נפגשנו גם עם אנשי תקשורת ובראשם משרד "ארד תקשורת" של אייל ארד, אשר אימץ אותנו ללא תמורה"
    (26.8.09 ).

    דודי פרידמן לא ענה לתגובה.

    דירוג: לדודי
    שכחתי לציין שאני מורה לשעבר (אזרחות בין השאר).
    אין ולא היה לי קשר מעולם לרן ארז ו/או לעסקנים סביבו.
    אין לי עניין במועמד זה או אחר לראשות ארגון המורים.
    יש לי כן עניין בארגון מורים עצמאי, חזק מעודכן ודמוקראטי.

    מתוך תשובתך: "נפגשנו עם אנשי תקשורת ובראשם משרד "ארד תקשורת" של אייל ארד אשר אימץ אותנו ל ל א ת מ ו ר ה"!

    אימוץ ללא תמורה איננו "שיתוף פעולה".
    מאחר שיש לכם כל כך הרבה יועצים משפטיים (גם הם ללא תמורה?) מוזר שלא הזהירו אתכם שהאימוץ הזה ללא תמורה עלול להיות נגוע בחשד לשוחד.

    ממתי יש לאייל עניין בארגון עובדים בכלל ובארגון המורים בפרט? מה זה עניינו להתערב בבחירות פנימיות בארגון מקצועי ללא תמורה?
    ומה פירוש האימוץ כאן?
    האם אייל ארד מתנגד נמרץ לאופק חדש? זו המוטיבציה שלו?
    עלינא כמאן?

    אתה מעיד על חוסר נסיון, ואכן נסיון יכול לעזור בפיתוח חושים פוליטיים אבל איננו הכרחי.
    חושים פוליטיים בריאים מחייבים לכל הפחות ספקנות בריאה כלפי "האימוץ הזה ללא תמורה".

    אם נוסיף על זה מגעים עם תעשיינים שלא ברור מה האינטרס שלהם, התמונה העולה בפני כל אדם שמבין דבר או שניים בפוליטיקה ובמקצוע אזרחות – ההורים המאמצים הללו מעוניינים להבטיח שאתה תהיה המועמד היחידי מול רן ארז. זו התמורה שלהם, חביבי.

    דבר אחד זה כשארגון כארגון מחליט עם מי הוא משתף פעולה, כמה שיתוף פעולה ובאילו תנאים.

    דבר אחר לגמרי זה כשתנועה שהולכת לבחירות, ועדיין לא זכתה, והמועמד מטעמה, מערבים גורמים עסקיים בהליך הבחירות, ללא תמורה.

    עצם העובדה שצריך להסביר לך את המובן מאליו מעוררת השתאות.

    אם אכן אלפי מורים הצטרפו אליך והם אינם חשים בבעיתייות המובנת מאליה, יתכן ויש לנו כאן הסבר לאחת הסיבות החשובות להדרדרות החינוך.

    ביחס לניסוח המצע – ראינו כבר מצעים בחיינו, וראינו איך הם ננעלים במגרה וזכרם לא נודע.

    ויתכן שאתם בעצם לא כל כך תמימים, גם זאת אפשרות.

  7. מיכאל לינדנבאום :

    ארגון המורים,הסתדרות המורים,ההסתדרות והמערך של ברק,אכן מתנהלים בצורה דיקטטוריאלית כפי ע"י המגיבים למעלה.לכאורה צריך לברך על המאבק של דודי פרידמן.
    אבל כאשר(כפי שכתבה ע.)מעורבים אנשי עסקים ותקשורת במאבק פנימי באיגוד מקצועי,אז באמת התמונה משתנה מקצה אל קצה.קוראים לזה השתלטות עויינת של בעלי הון על איגוד מקצועי,מושחת לכאורה,אבל עצמאי!!!!,במטרה להכפיף אותו לאינטרסים זרים לעבודה המאורגנת.
    רצוי מאד שדודי פרידמן יפזר את העננה שמקורה בציטוט משלו ב"דה-מרקר".

  8. דליה :

    להלן מידע על פניותיו לבית-המשפט:

    1. פנייתו הראשונה הייתה לבית המשפט המחוזי בת"א-יפו באמצעות עורכי-דינו. הדיונים בערכאה זו נמשכו מ -27.7.08 עד 29.10.08. פסק הדין קבע ש"הסכסוך או המחלוקת נושא התובענה קשורים באופן מובהק לארגון, למוסדותיו ולפעילות הארגון." השופט פסק שעל הנושא להיות נידון בבית דין חברים של הארגון, ודחה את התביעה.

    2. הפנייה השנייה הייתה ערעור לבית-המשפט העליון על פסיקת השופט בבית-המשפט המחוזי. הדיונים בבית-המשפט העליון נמשכו מ – 13.11.08 עד 15.12.08. השופטים דחו את בקשותיו אך בית הדין העליון פסק שהליך הבחירות בארגון המורים יתחיל רק חודש אחרי שייגמר ההליך בבית דין החברים בארגון.
    תחילה חשב פרידמן שערעורו בבית המשפט העליון התקבל, אך הבהרה של בית-המשפט לימדה אותו שערעורו נדחה, והוא חויב לממש את הערבות של 5000 ₪ שנפסקה לו, ולא בוטלה, גם לאחר שביקש זאת.

    3. הפנייה השלישית הייתה לבין-דין חברים של ארגון המורים. בית-דין זה היה הערכאה הראשונה שעל פרידמן היה לגשת אליה ולהגיש בקשותיו. פרידמן העדיף לפסוח על ערכאה ראשונה זו, אך הוחזר אליה כדי למצות בה את ההליך. מיצוי הליכים בבית-דין חברים פותח את הדלת להגיש תביעות בערכאות הגבוהות יותר (בית-משפט מחוזי ואחריו בית המשפט העליון). הדיונים בבית-דין חברים נמשכו מ – 16.12.08 עד 8.3.09.

    4. הפנייה הרביעית הייתה לבית המשפט המחוזי בת"א יפו. פרידמן ביקש לפסול את בין דין חברים של הארגון בטיפול במחלוקת בינו לבין הארגון, ולקבוע כי בית-המשפט המחוזי הוא הפורום המתאים. כמו כן ביקש לדון בתביעת הארגון להוצאתו של פרידמן מן הארגון. הדיונים התמשכו מ – 9.3.09 עד 26.3.09. פסק הדין הזה נדחה אף הוא.
    בין השאר נאמר בהחלטת השופט יהודה זפט: "……. מדרך התנהלות המבקשים בדיוני בית הדין עולה החשש שהמבקשים לא ממש מעוניינים בקיום ובמיצוי הדיון בבית הדין של הארגון, ובחירתם האסטרטגית היא להעביר את זירת הדיון לבית-המשפט. השופט חייב את פרידמן בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

    5. הפנייה החמישית – שוב ערער פרידמן לבית המשפט העליון על החלטת בית-המשפט המחוזי. שוב ביקש פרידמן לדון בבקשה לפסול את בית דין חברים של ארגון המורים מדיון בעניינו. בקשתו נדחתה ב- 2.4.09.
    ב-7.4.09 נדחתה בקשה נוספת של פרידמן להבהרת החלטה ולעיון חוזר (בבקשת הערעור). בהחלטת הדחייה כתבה השופטת מ. נאור: "בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתי מיום 2.4.09. הבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון לגרום לשינוי של החלטתי הנזכרת ואיני רואה מקום לשנותה….."

    6. הפנייה השישית – למרות שבית המשפט דחה את כל תביעותיו, חזר פרידמן ופנה שוב לבית-המשפט המחוזי ב- 26.4.09. הפעם הוסיף בקשה לקצוב את תקופת הדיון בבית-דין חברים לאור התארכות הדיון בו. אלא שמי שגורם להתארכות הדיון הוא פרידמן ובאי כוחו.

  9. ע למיכאל :

    קשה להכריע-
    האם דודי פרידמן תמים עד כדי כך שאיננו מבין את המשמעות של ה"אימוץ".

    או שהוא משוכנע שה"אימוץ" הזה "ללא תמורה" הוא לגמרי במקום.

    בין אם האפשרות הראשונה נכונה ובין אם השנייה נכונה – המסקנה אחת, התנועה שלו לא מבשרת טובות.
    (הדרך לגיהנום….וכו').

    וזו רק דוגמה אחת לכך שהשיח הציבורי בישראל מצוי תחת שליטה כמעט טוטאלית של ההגמוניה הניאו ליברלית. השיח הזה מוביל כמובן לפעולה בהתאם.

    איך מערערים את השיח הזה?
    מן הסתם נחוצה פעולה בכמה וכמה מישורים.
    בין השאר-
    נחוצה נשימה ארוכה.
    נחוץ ניתוח רציני.
    נחוצה פעולה עקבית שיטתית.
    נחוץ שיתוף פעולה בין כל הגורמים.
    חלוקת עבודה ביניהם.

    נחוצה סולידריות אמיתית בין כל הפועלים לשינוי. (אה, מה זה סולידריות אמיתית?).

    ואולי איזה קטסטרופה קטנה לניעור.

  10. לקסי :

    לאיתי – (2)

    המאבק של תושבי ערד איננו "מאבק פוליטי", זה פשוט מאבק להשגת צדק.

    קרא בבקשה כאן:
    http://www.nobarir.com
    את העתירה ותיווכח.

    לא כל מאבק ציבורי הוא בהכרח מאבק פוליטי.

  11. ע לאיתי :

    יחי ההבדל ה"קטן" בין עמי וטורי לבין דודי פרידמן.

    מתוך ויקיפדיה

    "וטורי נולד וגדל באזור חיפה, הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית. עבד שנה במשרד האוצר. את התואר השני עשה באוניברסיטת תל אביב בבית הספר להיסטוריה. ב-1996 הגיש עבודת מאסטר שהשוותה בין הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים והסוציאל-דמוקרטים השבדים בשנים 1933-1918. את עבודת הדוקטורט עשה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וזו אושרה ביוני 2005. נושא הדיסרטציה היה "מדוע לא הצליחו הגולים הסוציאל דמוקרטים הגרמנים בסקנדינביה להביא לאימוץ הרעיונות והאידאלים של הסוציאל דמוקרטים הסקנדינבים על ידי המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית לאחר 1945". עשה פוסט-דוקטורט בווינה.

    וטורי הוא מרצה במכללה החברתית כלכלית ושימש כחבר בוועד המנהל שלה מ-2006 ועד 2009. בנוסף הוא חבר הקשת הדמוקרטית המזרחית ונמנה עם חוג יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית). וטורי אוחז בהשקפת עולם המוגדרת כ"סוציאל-דמוקרטיה רדיקלית" ומרבה להדגיש את תפקידם המרכזי של ארגוני עובדים דמוקרטיים ביצירת חברה סוציאליסטית.

    בנובמבר 2006, בעת שעבד כסבל, הוביל וטורי את שביתתם של חמש מאות וחמישים הפועלים הארעיים בחטיבת התפעול של נתב"ג, זאת במחאה על פיטורי מאה ועשרים מהם ודרישה לקבל קביעות. בית הדין הארצי לעבודה חייב את השובתים לחזור לעבודתם והתיר לרשות שדות התעופה להמשיך בהליך הפיטורים שבגללו שבתו, תוך איום על השובתים בתביעות נזיקין בהיקפים ניכרים. עם זאת בעקבות השביתה צומצם מספר המפוטרים מ-120 ל-70. השביתה הייתה השביתה הממושכת ביותר בתולדות נתב"ג.

    וטורי הוא ממייסדי ומראשי ארגון כוח לעובדים, ארגון עובדים כללי שקם באמצע שנת 2007 ומשמש כחבר ורכז צוות הנהגת הארגון."

    וטורי לא היה חולם להיות "מאומץ ללא תמורה" על-ידי אייל ארד, ולא היה מתייעץ עם תעשיינים לגבי המצע שלו.

    זה לא אומר שצריך ללכת עד לקצה השני ולפעול רק במאבקים חזיתיים מיליטנטים.
    בדרך לשם יש עוד אפשרויות ביניים. "אימוץ ללא תמורה" ע"י אייל ארד אינה אחת מהן.

    דודי פרידמן קושר עצמו לגורמים שבלשון המעטה, לא ברור מה הקשר בינם לבין עבודה מאורגנת ואיגודים מקצועיים דמוקרטיים עצמאיים.

    המשפטיזציה במקרה הזה מתקשרת עם שיטות האימוץ שפרידמן בחר.

  12. ע למיכאל :

    באמצעות ההזמנה לכנס רוח חדשה

    שלחתי להם אימייל ובו שאלתי:
    "אייל ארד יהיה שם?"

    כעבור דקות קיבלתי את התשובה הבאה:
    "חיובי. מאיזה סיבה?" חנן.

    ובכן מיכאל העננה שאתה רואה הופכת לחשרת עננים.

  13. נילי קשת :

    התנהלותו של דודי פרידמן לאורך כל הדרך נראית תמוהה. מורה שנמצא 5 שנים ולא כיהן בוועד מורים בביהX" רוצה להנהיג ולייצג את זכויות המורים?!! הוא עוד לא עלה לכיתה א' וכבר רוצה לסיים אוניברסיטה.
    עברתי בזמן השביתצה מהסתדרות המורים לארגון. י שמנסה להשוות בין 2 ראשי הארגונים – לא היה בהסתדרות.מיד כשעברתי התעוררה בעייה רצינית עם ורי החינוך התעבורתי. אם אנחנו עובדים היום (רק בחלקיות המשרה במ/קצוע רק תודות לרן ארז. עתידו של המקצוע מונח בימים אלה לפיתחו של בג"צ שידון בזכות הקיום של המקצוע בקרוב. את הבג"צ כמובן יזם ועודד רן ארז וגייס לצורך כך גם את ארגון ההורים. רן ארז עבר תחת שלטונן של לימור ליבנת ויולי תמיר – רצח אופי. אין שום סיבה היום להחליף מי שבאמת דואג למורים. יחסיו עם גדעון סער טובים כך שהיום בוודאי כשקיים קיפאון בתנופת "אופק צר" של תמיר יש סיכוי ל"עוז לתמורה" שמערבת מייצגת ברפורמה את המורים- שלא כמו רפורמת ההסתדרות. חברי לוועד מורי החינוך התעבורתי מוקירים תודה לרן ארז ומקווים שימשיך לנהל את הארגון לרווחתם של המורים.

  14. איתי :

    אני לא בא לסנגר על פרידמן, אייל ארד מחליא אותי וזו עוד נורה אדומה.

    הבעיה פה היא מורכבת ותיאוריית הקונספירציה דורשת הוכחות יותר מוצקות מסיפור אייל ארד. התייחסות אך ורק לנורות האדומות בצד של פרידמן אינה הוגנת. צריך להתייחס גם לחלופה ששמה רן ארז.

    א. רן ארז כמיטב הבנתי (המבוססת על קריאה ביקורתית של תקשורת ניאוליברלית וכו וכו) הוא דיקטטור המזיק למורים וטובת המורים היא שהוא יודח.

    ב. החוקה של ארגון המורים מבצרת את מעמדו של ארז, בית הדין הפנימי אינו בלתי מוטה ופנייה אליו היא אמנם מחוייבת על פי הנהלים (ולכן הפניה לביהמש היא טעות) אבל חסרת סיכוי. קו ברור מחבר בין הנסיון של וסרמן להעיף את ענת שניידר ובין הניסיון של ארז להעיף את פרידמן. זו בדיוק אותה הדיקטטורה.

    ג. שת"פ של האופוזיציה עם גורמים בעלי כוח כמו חבורת לאוטמן-דברת-ברקת, וגם ארד וכו' הוא מגעיל בעיני, אבל אני תוהה האם זו לא הדרך היחידה שבה יש סיכוי לחולל מהפך בארגון המורים.

    לכל המתייפיפים – בריתות אד-הוק עם יריבים אידיאולוגיים זה חלק בלתי נפרד מפוליטיקה. לדוגמה, החוקים החשובים של יחימוביץ' בכנסת ה-17 הושגו במידה רבה בזכות חבירתה למחנה ברק, שאותו היא תוקפת בשנינות ובארס בימים האחרונים.

    ד. נניח שמהפך כזה יתרחש, ישנה שאלה גדולה – למה יהיה פרידמן מחוייב, לערכים הס"ד שמבטאים ברהיטות שותפיו שמולי בינג וד"ר ינקי טפלר, או לארנק של לאוטמן-ברקת-דברת? האם פרידמן הצעיר יוכל לעמוד מול תעלולי הממונה על השכר באוצר, או שיאכלו אותו שם בלי מלח?

    אלו שאלות קשות שצריך לברר לפני ההצבעה, אבל לבחור ברן ארז כרע במיעוטו ע"ס החשדות הנסיבתיים שהועלו כאן – זה נראה לי פתרון רע מאוד.

  15. דליה :

    לאיתי
    דבר אחד זה – נסיון להחזיר דמוקרטיזציה לארגון עובדים שהסתאב. (ויש הבדל בין וסרמן שמכר עצמו לתעשיינים, לבין ארז שמנהל ארגון עצמאי אבל באמצעים לא דמוקרטיים).
    דבר אחר זו- פעולה שבאה לכאורה להחזיר את הדמוקרטיה, אבל קושרת עצמה לגורמים, שספק אם יש להם בכלל עניין בקיומם של ארגונים מקצועיים דמוקטיים ועצמאים.

  16. לדליה :

    וסרמן

    קראתי טונות של פוסטים ביקורתיים על אופק חדש, השתכנעתי שזו רפורמה עקומה למרות הרבה כוונות טובות.
    יישום טוב יותר של הכוונות היה נראה כמו עוז לתמורה והיה עולה למדינה יותר כסף, אבל הביקורת מצד המורים על העומס המוגבר לעומת העלייה בשכר היתה נותרת בעינה (ר' טבלאות ההשוואה של רפי מיארה בקו לחינוך – מרתק).

    השתכנעתי שההתנהלות בהסתדרות המורים לא היתה דמוקרטית ושהתנהלותה של תמיר ב"שכנוע" מורים להצטרף היתה פסולה.

    לא השתכנעתי שוסרמן "מכר את עצמו לתעשיינים" (וחבל דרך אגב ש"התעשיינים" נהיה שם קוד לאנשים רעים, יש תעשיינים טובים ורעים, כמו שיש פועלים טובים ורעים ומורים טובים ורעים).

    ***
    פרידמן

    ההאשמה החמורה ביותר כלפי פרידמן היא שהוא שתול של "הרעים", סוס טרויאני בארגון המורים. להאשמה הזו אין לך הוכחות, רק פירורים (אם התיק היה תפור – זה היה סקופ מדהים).

    האשמה פחותה היא שהוא לא בורר מספיק את שותפיו לדרך ונעזר גם באנשים שהאינטרס שלהם אינו חופף לאינטרס של מורי ישראל.

    זו שוב שאלת נקודת האופטימום בין הטהרנות הלא פרקטית ובין ההתקרנפות המוחלטת.

    למרבה הצער, אם דודי פרידמן יקשור את עצמו לדליה או לדני גוטויין או לתמר גוז'נסקי זה לא יעזור לו להיבחר בגרוש, אבל להזמין את הסלב המחליא וחסיד ביזור החינוך יאיר לפיד לכנס בחירות בהחלט יכול לעזור…

    אותו דבר – אם שלי יחימוביץ' היתה מפנה גב לברק ב-2007 ומצטרפת לחד"ש ול"עיר לכולנו" היא לא היתה היום בכנסת, ובטח לא מועמדת ריאלית להחליף את ברק.

    עם כל הכבוד לאידיאולוגיה ויש כבוד, פוליטיקאי גם צריך לדעת להיבחר (מה שהתנועה הירוקה מימד ששנינו פעלנו למענה לא ידעה לעשות, ואולי היה עדיף לקחת איזה אייל ארד שייתן לנו ספין ברגע הנכון).

    איך נבחרים לתפקיד בלי למכור את נפשך להון ולציניות, ובלי לוותר ברגע האמת על המטרות שלשמן באת – אינני יודע.

    אם הייתי יודע אולי הייתי עובד במקצוע של אייל ארד ומביא את הרב מלכיאור (או יחימוביץ' או פרץ או חנין או גילאון) לראשות הממשלה.

    איתי

  17. ד"ר ינקי טפלר :

    אינני מכיר את הכותבת ולכן אינני יכול לדעת את מניעי כתיבתה שדגל החד-צדדיות המוחלטת מתנוסס מעליה.
    אף אינני יודע היכן כותבת המאמר קיבלה את חינוכה ואת עיצובה התרבותי.
    אני נולדתי וגדלתי לחברה האמונה על יסודות הדמוקרטיה. חברה שבה לכל אחד הזכות לבחור וגם להיבחר, ומתוך כך הזכות הבלתי מעורערת לפנות אל ציבור הבוחרים ולהציג את מרכולתו לשיפוטם.
    זכות אלמנטרית זו נמנעה ממני ומחבריי על ידי רן ארז וראשי ארגון המורים. הפנייה לבית המשפט נעשתה מתוך תחושה שבמקרה זה הופרו כללי הצדק הטבעי. בית המשפט דחה את בקשתנו לסעד מנימוקים פרוצדוראליים, שעיקרם הוא שבית המשפט אינו מתערב בנעשה בארגונים וולונטריים. בית המשפט העליון קיבל עקרונית את עמדת המחוזי אך פסק שהבחירות לא יתקיימו עד למיצוי ההליך בבית הדין הפנימי, וכך נעשה.
    אך כל אלה הם עניינים משפטיים ומן הדין שלא נוסיף על כך עד לפסיקתו של בית דין חברים של הארגון שלפתחו עומדת כעת עתירתנו.
    לגופו של עניין ולגופה של הכתבה, שנראית כאילו יו"ר הארגון עצמו כתב אותה, כדאי לרענן קצת את ההיסטוריה, ולהעמידה על מסד קצת יותר הוגן.
    יו"ר ארגון המורים המכהן, רן ארז, איש חכם השולט בפרטי הפרטים הקטנים ביותר, המטיל אימה (על פי פרסומים) על אנשי האוצר ונציגי ממשל אחרים, "מגן המורים האולטימטיבי" על פי חסידיו, מכהן כבר 13 שנים תמימות בראשות הארגון, בנוסף לשנים ארוכות בהם כיהן בתפקידים בכירים בהנהלת הארגון. רן ארז חוגג בר מצוה בראשות הארגון כשהמורים בבתי הספר העושים מלאכתם נאמנה שבורים ומוכים כפי שלא היו אי-פעם. תוצאות מנהיגותו מסתכמות באפס עגול ומוחלט. מעמדנו בשפל שלא היה מעולם. "כוחו" מטיל המורא לא עמד לו אפילו כדי לגרום לממשלה לקיים את התחייבויותיה לאחר סיומה הקטסטרופלי של שביתת המורים. לזה יש להוסיף את דבריה של שופטת בית המשפט העליון גב' ברלינר על הדוגמה הציבורית של אדם המייצג מורים ומחנכים שלא התבייש לקבל שכר עבודה על שעות עבודה שלא התקיימו. אינני רוצה שאדם כזה שדבק בו רבב ציבורי ייצג אותי ויהיה מראה פניי בציבור.
    דבריה של הכותבת על "מטרות אישיות" של המתמודדים על ראשות הארגון לוקים גם הם באי-הבנת כללי המשחק הדמוקרטיים. דודי פרידמן, מלח הארץ, לוחם באחת היחידות המובחרות בצה"ל, שסיים בהצטיינות שני תארי מהנדס בטכניון, שהיה יכול להשתכר פי חמישה ויותר בתעשייה, בחר להיות איש חינוך.
    שמולי בינג שמוזכר גם הוא בכתבה, בוגר תוכנית "רביבים" למצטיינים להוראה, שהקים את ארגון "מעגלי צדק" ו"התו החברתי" כלוחם למעןמטרות חברתיות ראויות, שבגילו הצעיר, 31, הוצע לו לנהל בי"ס תיכון בירושלים – תפקיד שהיה והינו משאת נפשו, ואנוכי, שמסלול התקדמות אקדמית מבטיח מאד נקטע עקב פעילותי זו – לשלושתנו אכן יש "מטרות אישיות". אותן "מטרות אישיות" שבגינן דודי ויתר על חיים נוחים ומפנקים בהיי-טק, אותן "מטרות אישיות" שבגינן שמולי ויתר על חלומו לנהל בית ספר, ואותן "מטרות אישיות" שבגללן אני זונח את המחקר ועוצר את מסלול הקידום שלי – שמי יודע אם אוכל לחזור אליו עקב גילי. אכן יש לנו ולי מטרות אישיות מאד: שבנותיי תגדלנה אל תוך חברה נאורה, משכילה ומתקדמת, שבתי הספר של נכדיי יהיו בתים של ספר ולא חממות אלימות של אולימפיאדות ציונים ריקות מתוכן. שהמכללות להוראה הריקות והמתרוקנות יימלאו ממיטב הארץ וצעיריה שישאו בגאווה את לפיד השליחות החינוכית. אכן, מטרות אישיות מאד יש לומר.
    זכותה של הכותבת לתמוך במי שתרצה. זכותם של אחרים לתמוך במי שליבם חפץ. זכות ציבור המורים כולו לקבל אינפורמציה בסיסית על המתמודדים, טיבם, אופיים וכישוריהם, ולהחליט איש איש על פי טעמו. אין לאף אחד זכות, כולל לרן ארז, למנוע חשיפתם של מתמודדים לציבור המורים.
    אז ילינו המתלוננים, יכפישו המכפישים וישתעשעו מחבבי הקונספירציות בתיאוריות דימיוניות. המורים איתנו. כוחנו הולך וגדל מדי יום ביומו. את המידע שנמנע מאיתנו אספנו באלפי שעות עבודה ובכיתות רגליים בכל רחבי הארץ. אנשים רבים תומכים בנו. גם לאייל ארד יש ילדים במערכת החינוך. גם הוא אזרח ישראלי שאכפת לו. אכפת לו מאד. וצר לי, אך אינני יכול להיות שותף לתפיסה המעוותת וחסרת התקווה של הכותבת שכולם מביטים בעולם רק דרך החור שבגרוש. יש עוד אנשים טובים, ראויים ואכפתיים בארץ הזאת. רבים מהם – בעיקר מורים אך גם אזרחים אחרים – גילינו במהלך הקמפיין הנוכחי. הם, המורות והמורים, האזרחיות והאזרחים, התלמידות והתלמידים, הם תקוותנו, וכל עוד קיימים אנשים כאלה, והם הרבה יותר מל"ו, לא אבדה תקוותנו.

  18. ע לאיתי :

    "לכל המתייפיפיפ" – מיותר.

    מה שאחד רואה כנורה אדומה, יכול אחר לראות, לאור הנתונים, כרמזור אדום.

    יש גם כמובן נסיון והתמצאות בתחום, שמשתנים מאחד לשני.

    האימוץ על ידי אייל ארד הוא בהחלט כמתכון להבטיח שלא תוכל לקום אופוזיציה אחרת לרן ארז.
    זו – התמורה.

    אין שום קונספירציה.

    הסכמה לקבל יעוץ ללא תמורה מאחד ממשרדי הפרסומת הגדולים בארץ –

    זה ל א ת ק י ן!

    אם בעל אותו משרד היה ידוע ומוכר ברבים כמי שסומך ס"ד נגד הממסד – אז היתה מתעוררת דילמה.
    זה לא המקרה.

    זה גם לא דומה לחבירה קוניקטוראלית של ח"כ פלוני לח"כ אלמוני, למען העברת חוק מסוים. המשל כאן לא דומה לנמשל.

    אם אתה רוצה- תחשוב שאייל ארד יאמץ ללא תמורה את שלי יחימוביץ במסע הבחירות שלה בתוך המפלגה, בטענה שזו הדרך היחידה לסלק את ברק, זו ההשוואה הרלבנטית.
    מי היה מאמין לה, שזו הדרך היחידה?

    אני במחילה גם לא קונה שזו הדרך היחידה של רוח חדשה. הם מציגים את ה"שותפות" עם כל הגורמים כעניין עקרוני, כולל תעשיינים שקראו את המצע שלהם והעירו הערות. (וזה בניגוד לארז, שלטעמם לוחמני ולעומתי מדי).
    האימוץ ע"י ארד מוצג כחלק מהשותפנות הנ"ל.

    דרך אגב, כבר עכשיו סופגת ש"י ביקורת על חבירתה לעיני, אז קו"ח שבחיבור בין רוח חדשה לאייל ארד, הביקורת היא הכרחית.

    אין בביקורת הזאת אמירה אישית על דודי פרדימן או על האנשים שהולכים איתו.

    הניאו-ליברלים שברו רבים וטובים. מתוך מגוון השיטות שלהם, ראוי להזכיר את השיטה של הצבת ברירה בלתי אפשרית, וחסימת כל אופציה שלישית.(את הותיק המאוס כבר יזרקו ההמונים, עכשיו צריך לשפוך כסף במקום הנכון ולסתום כל אופציה להתארגנות אחרת).

    אם אחרי כל זה אתה מאמין שאחרי הניצחון של רוח חדשה הם יגלו עצמאות ויפתחו דף חדש – איש באמונתו יחיה.

  19. דליה :

    לאיתי
    ב"תעשיינים" הכוונה לאותם אלה שמרשים לעצמם להציע רפורמה בחינוך כשהחינוך אינו תחום התמחותם. הכוונה לדו"ח דוברת, שאופק חדש הוא אחד מסעיפיו. חתימת וסרמן על אופק חדש- דוברת משמעותה "מכר עצמו לתעשיינים". והרפורמה הזאת היא ניאו ליברלית ברוחו של ארווינג קריסטול, שמעמיד את אנשי העסקים ובעלי ההון למיניהם כמחנכי הדור ומעצבי רפורמות (בחינוך).
    אני מודעת לעובדה שיש תעשיינים טובים בתעשייה ואולי אפילו חלק מאותם אלה שהרשו לעצמם להיכנס לתחום לא להם. אל תדביק לי סטיגמות. לא אמרתי שכל התעשיינים הם רעים. אותם תעשיינים יכולים להיות טובים בתעשייה ולא כל כך טובים ומועילים לחינוך.(כולל גם באוניברסיטאות כמו זו של תל-אביב, אם אתה מבין מה קורה שם עם פיטורי גליל ומינוי קלפטר, כולל מה שקורה שם במעונות הסטודנטים, כולל תגובותיו של מבקר המדינה בעניין).
    לגבי פרידמן, אני מסתייגת מניסוחיך המנסים להכניס לפי מושגים שאני לא משתמשת בהם. לא אמרתי שפרידמן "שתול". גם ניסיונך להעמיד את דברי כאילו אני מציגה אותם בשחור ולבן היא הטעייה.
    אני מציעה לך להתחיל לקרוא קצת את קריסטול, שטיגליץ, נעמי קליין. אולי אז תבין מכך את שיטת יישומה של האידיאולוגיה הניאוליברלית במדינתנו הקטנה.

  20. למגיב 17 :

    למגיב 17
    הכותב מציג עצמו דמוקרט. דמוקרטיה באה לביטוי בשלטון החוק ובמערכת בתי-המשפט האוכפת אותו. המשפט : "אך כל אלה עניינים משפטיים" מציג את העניין המשפטי כאילו הוא שולי. אלא שהוא הוא עצם העניין.

    האם התעלמות מבית דין חברים היא התנהלות דמוקרטית?
    האם הגשת ערעורים חוזרים ונשנים על פסיקות בתי המשפט בערכאות השונות היא התנהלות דמוקרטית?

    לאחר שנדחתה פנייתו של פרידמן בפעם החמישית בערעור לבית המשפט העליון על החלטת המחוזי, והוא שוב הגיש בקשה לעיון חוזר, אמרה השופטת מרים נאור בהחלטת הדחייה הנוספת: "בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתי מיום 2.4.09. הבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון לגרום לשינוי של החלטתי הנזכרת ואיני רואה מקום לשנותה….." המשתמע מהתנהלות זו של פרידמן הוא ניסיון לכפות על בית הדין את רצונותיו במקום לכבד את החלטות בית-המשפט. האם זוהי התנהלות דמוקרטית?
    כחבר ב"רוח חדשה" על המגיב לקשוט עצמו ואחר כך לקשוט אחרים בעניין הדמוקרטיה.

    עניין נוסף. פירוט עברם המפואר של חברים ברוח חדשה והצגתם כמלח הארץ אינה מכשירה אותם להיות מועמדים לראשות איגוד מקצועי. זה לא שייך לעניין. זה אוויר (כך גם ההשמצות האישיות כלפי) בקיאות בחוקי עבודה ויכולת ייצוג של עובדים במאבקים מקצועיים הם הדברים שיכולים להכשירם לעמוד בראש איגוד מקצועי. ולשם כך עליהם לעבוד בשטח ולהראות למורים שהם מבינים עניין. ואם מורים ישתכנעו, יתמכו בהם. אלא שבמקום לעבוד בשטח מעדיפים הם להשתמש בבית המשפט שאינו הזירה המתאימה כדי להגיע לראשות איגוד מקצועי. התנהלות זו מעוררת חשד שיותר משרוצים הם לבנות, הם מעוניינים להרוס את ארגון המורים כולו על ידי הכפשת העומד בראשו.
    דליה

  21. ד"ר ינקי טפלר :

    כותבת המאמר ממשיכה באדיקות להתעלם מהפרת כללי צדק טבעי של תרבות דמוקרטית. תגובתה שוב אינה מתיחסת לחסימת אינפורמציה בסיסית שבלעדיה מתמודד אינו יכול לממש את זכותו.
    אם תנבור הכותבת בהיסטוריה הקרובה והרחוקה היא תגלה לא מעט מקרים שבהם ביקשו מתמודדים במערכות דמוקרטיות סעד מבית המשפט כאשר חשו כי זכויות אלמנטריות נמנעו מהם.
    הכותבת ממשיכה להתעלם במופגן מהאקט הדיקטטורי שמגולם בתביעה שהגיש רן ארז לסילוקו של דודי פרידמן מהארגון, האדם היחיד בהיסטוריה של ארגון המורים שהעמיד אתגר אמיתי לפתחו של היו"ר.
    האם זו גם הייתה עמדת הכותבת אילו ביבי נתניהו היה מכריז על מפלגת העבודה כעל התארגנות חתרנית ובלתי חוקית? ואם הממשלה הייתה מונעת ממפלגת העבודה, או מכל מפלגה אחרת, את הגישה לכלי התקשורת ומפלגה זו הייתה מבקשת סעד מהמקום היחידי האפשרי – בית המשפט, האם הכותבת הייתה תומכת בעמדת ראש הממשלה? האם היא אינה רואה שכללים דמוקרטיים הם כללים דמוקרטיים הם כללים דמוקרטיים בכל מקום ובכל ארגון?
    בית המשפט על שתי ערכאותיו פסק כפי שפסק ואנו מכבדים את פסיקתו. קיבלנו את המלצתו ותביעתנו מתבררת כבר קרוב לשנה בבית דין חברים של הארגון. עקב כללי סוב יודיצה וצו איסור פרטים שהוציא בית הדין הנכבד אני מנוע מלהתייחס לברור הדין שמתקיים עדיין בימים אלה.
    אז אם קיבלנו את הכרעת הדין של בתי המשפט (וזכות הערעור עדיין שמורה על פי חוק ועל פי כללי הצדק לכל המבקש סעד) ופעלנו לפיה אינני מבין על מה בדיוק מלינה הכותבת.
    אני יכול רק להצטער צער עמוק ואמיתי על כך שאתר 'עבודה שחורה' שמייצג תפיסות הומניסטיות, ליברליות וסוציאל דמוקרטיות, אתר שמחוייב לערכים חברתיים ולצדק חברתי, בחר באמצעות הכתבת להציג אותנו בצבעים שחורים משחור ורוויים תיאוריות קונספירטיביות וחתרניות ממיטב הז'רגון של "הדמוקרטיות העממיות".
    עברנו הוא "אוויר" עבור הכותבת. אך מה היא יודעת על ההווה שלנו? על ידיעותינו? על מאות המורים הפעילים שידיעותיהם אינם נופלות מאלה של רן ארז וחבר מרעיו? היא אינה יודעת. יחסי עבודה, שכר, פנסיות ועניינים אחרים אינם תורת סוד שידועה ליודעי ח"ן בלבד. הנהגת ארגון אף אינה אמורה לפעול ללא סיוע וייעוץ של מומחים. כך גם פועלת ממשלה. שרים אינם בהכרח מבינים בתחומים עליהם הם מופקדים. כך קיימת גם השיטה הבריטית שמבחינה בין Lay Leaders לבין Professiobals. אנחנו דווקא כן מבינים ומבינים היטב בכל אשר נדרש מהאיגוד המקצועי. ולכך נוסיף גם שבענייני בית הספר ובעיותיו הפרופסיונאליות הייחודיות, אני מעז לומר שאיש אינו מבין יותר טוב מאיתנו המורים.

    ולסיום, תקוותי היא שכאשר נעמוד בראש ארגון המורים נוכיח לאתר חשוב ומוערך זה את ההיפך מעמדותיו המוצהרות שבאות לידי ביטוי בכתבה. נקווה אז לקרוא את דעתה של הכותבת.

  22. מיכאל לינדנבאום :

    ד'ר ינקי טפלר הנכבד,
    ברור שההתנהלות בארגון דיקטטוריאלית,ואין מקום לנסיון להתפטר מדודי פלדמן-זו שערורייה.העניין הוא מה ה"קרדו" הפוליטי,מה בדיוק אתם מציעים למורים?.האם אתם חותרים לכיוון תאצ'רסטי או להעצמת כוחו של ארגון המורים.הנהגת הארגון אולי זקוקה למומחים,אבל רק כטכנאים.קודם כל היא צריכה לקבוע את המדיניות תוך הסכמה דמוקרטית של מרבית המורים המאורגנים,ורק הם,לא "מומחים" .כאשר אתם מדברים על שיתוף פעולה עם האוצר ומשרד החינוך,על התייעצות עם תעשיינים ואייל ארד,זה נראה כשתפנות מדאיגה עם גורמים שאינם מעוניינים באיגוד מקצועי חזק.
    להזכירך ,חיים רמון דיבר על "ריענון" ההסתדרות,ובפועל חיסל את האיגוד המקצועי.

  23. נעמי ט :

    תגובה 24 שלי,
    ע'

  24. לינקי :

    ה"עמדות המוצהרות" הן של הכותבת בלבד ולא של "אתר עבודה שחורה". אתם מוזמנים לכתוב מאמר תשובה נוקב.

    יוחאי העורך ודאי יסכים איתי.
    גליה

  25. לדר' ינקי טפלר :

    תבין בבקשה שאם הרקורד האישי שלכם היה שאתם בעצם כנופיה של מלחכי פנכה שמשרתים במודע ותמורת תשלום אינטרסנטים שמחפשים להרוס את האיגוד המקצועי, לא היה צריך בכלל להתאמץ ולהתווכח אתכם, מספיק היה לחשוף אתכם.

    הבעיה מתחילה כשאנשים דמוקרטים, עם כוונות טובות, מלח הארץ – מתנהגים באופן שמעורר שאלות כבדות – כמה הם באמת מתמצאים במטרייה ובתחום שבו הם רוצים להנהיג.

    החלפת ארז כשלעצמה אינה מטרה מספיקה. האלטרנטיבה שאתם מציעים היא:
    א. על הנייר
    ב. השותפויות שלכם עומדות בסתירה להצהרות שלכם. קבלת יעוץ חינם ממשרד פרסום, שאפילו לא מתיימר לייצג איזה אג'נדה חברתית דמוקראטית באופן מוכח – איננה תקינה.

    זו כמעט טרגדיה. התופעה הזאת חוזרת שוב ושוב בחברה הישראלית. השיח הס"ד שכולל גם את הזכות הדמוקראטית לקיים ארגוני עובדים חזקים – השיח הזה הפך לסינית בחברה הישראלית.

    במקום פייר פליי, יש לנו בתי משפט סתומים. עורכי דין ויחצנים מנהלים את הדמוקרטיה שכל כך יקרה לך.

    לצערי איתי מביא כאן את הדוגמאות הקיצוניות, כאילו רק הן קיימות כאופציה.

    אני טוענת שאם שלי יחמוביץ למשל, היתה מופיעה כמאומצת על-ידי אייל ארד, בטרם הוכיחה עצמה בתחום שעבורו היא מבקשת את קולנו, איתי למשל, לא היה מצביע לה. (אלא על בסיס של היכרות אישית חברית). היא ממילא לא היתה עושה את זה, לא לפני שרכשה קבלות ולא אחרי זה

    ובבקשה – אין צורך לחזור ולהשוות קואליציות פוליטיות לא נעימות עם הנכונות להיות מאומץ בחינם…על-ידי אייל ארד.
    וגם – בין חבירה לתמר גוז'נסקי או לאייל ארד יש הרבה אפשרויות באמצע.
    זה לא או-או.

    יש כאן בעייה יסודית שאנחנו לא מצליחים להסביר לכם, כי אנחנו לא מדברים אולי אותה שפה.

    מבחינתי האישית, המסקנה החוזרת לאורך 30 שנה חבל על הזמן. אולי אתם יודעים משהו שאני לא יודעת.

    ואולי השכן שלי שמציב את העשור הזה על נקודת קליגולה בזמן ההסטורי יודע יותר טוב מכולנו.
    שבת שלום.

  26. ד"ר ינקי טפלר :

    התשובה לכל שאלותייך יכולה להיות רק אחת. הפגשי איתנו, דברי איתנו, שאלי אותנו שאלות ולו גם הנוקבות ביותר פנים אל פנים, ואחר כך פרסמי. בעניינים כאלה הרי אין טוב ממראה עיניים וממשמע אזניים (גם אם חברנו לארגון הפשע הידוע של אייל ארד. אני מניח שמוטי מורל הלוחש על אזנו של רן ארז תמורת מאות אלפי שקלים שממומנים מכספי זה בסדר).

    052-5829794. האם תרימי את הכפפה?

  27. לגליה :

    "העמדות המוצהרות" אינן של הכותבת בלבד, אלא של הרבה אנשים טובים, ישרים, מנוסים, ובעלי קבלות, שהיו מועמדים טובים להחליף את רן ארז. האנשים האלה, מה לעשות, לא היו מוכנים להגיש את המצע שלהם לבדיקה אצל תעשיינים שמתעניינים בחינוך. (גם לא לתמר גוז'נסקי, דרך אגב).

    ההנחה שזה או – רן ארז- או אימוץ על-ידי אייל ארד, היא הנותנת, והיא לב הדיון.

    לא תהיה פה התחדשות אמיתית, אם אלה יהיו האופציות ואם לא יקומו פה אנשים עם עמוד שדרה. (ואל תספרו לי שרוח חדשה מנצלת את ארד יותר ממה שהוא מנצל אותה………)

    אנחנו יודעים את מי חוסם ארד באמצעות רוח חדשה, וזה לא רק את רן ארז.

    תעשו טובה, אל תשחקו את התמימים, אפילו אם אתם באמת כאלה.

    ואל תמהרו בקלות כזו לזרוק החוצה אנשים ש"העמדות המוצהרות" שלהם אינן מייצגות את עבודה שחורה.
    כאילו אני, למשל, מבינה מה כן מייצג בדיוק את עבודה שחורה או את השפה הס"ד של ע"ש, אם יש בכלל דבר כזה.

    מישהו פגע פה בחבר של מישהו?
    אז למען הגילוי הנאות, אני חברה של דליה, וגם יודעת מאין היא יוצאת אל הביקורת שהציגה פה.
    היא לא מכירה אישית את האנשים של רוח חדשה, ובמשך שנים שמעתי ממנה לא פעם ביקורת על רן ארז.

    היא פשוט בן אדם אמיץ שלא עושה חשבון לאף אחד ולא מבקש שכר על האמונה שלו.

    היא לא מתחבאת מאחורי אף אחד, ולא חייבת לאף אחד.

    מחלוקת היא דבר בריא, ומי שכבר עכשיו מתקשה לקבל ביקורת ומגיב עליה בשיטות שמזכירות אחרים, מעורר שאלות לגבי הבשלות שלו להנהיג תנועה.

    נעמי

  28. לינקי :

    האם אתה במקרה מורה להסטוריה?

    1. בניגוד לאיתי שהתבטא כלפי ארד בסגנון שיש לו תחליפים, אין לי שום דבר מעניין להגיד על אייל ארד. אנחנו פשוט, למיטב ידיעתי, לא אוחזים באותה אסכולה.

    2. אם איל ארד היה גובה מכם תשלום על שירותיו, ואפילו בהנחה לאור יכותלכם הכספית – דיינו.
    איפה דרך אגב, אפשר לקבל מידע על הניהול הכספי של רוח חדשה?

    3. אם לא הייתם משתפים תעשיינים נחמדים וטובי לב בעניני המצע של התנועה – דיינו.

    4. אם דודי פרידמן (לא מכירה), לא היה מציין ביוזמתו ש"אייל ארד אימץ אותנו ללא תמורה" – דיינו

    5. וכן, אם הייתי חושבת שזה לטובת הארגון הייתי משלמת למוטי מורל.
    אם השיטה שלכם זה להראות שאתם יכולים לעשות טוב יותר ובזול יותר את מה שרן ארז לא צריך לעשות, ואם הנימוק שלכם הוא "מסכנות", אז אולי אתם פשוט לא בשלים.

    6. לפעמים הסבלנות משתלמת. הרושם הוא שאין לכם סבלנות ואין לכם הנסיון וההכשרה לפעול באופן מתוחכם בתוך הארגון.גם זה, מה לעשות, פקטור שנוטים להמעיט בחשיבותו.

    7. כשבית משפט אומר לכם פעמיים – חזרו לבית הדין של התנועה, אין צורך לחזור שוב ולבלבל לשופטת נאור את המוח. זה בזבוז זמן, וזה מעורר מחשבות.

  29. ע :

    אלף התנצלוית, יש לי כאן איזה לקונה.
    סליחה, סליחה. 28 זו תגובה שלי.
    בחיי
    לא יקרה שנית.

  30. שירה :

    כמה תובנות מהדיון פה :
    1. ההצלחה היחידה של רן ארז היא היותו החסם האחרון בפני הפרטת בתי הספר האמצעות אופק חדש=דוברת.
    2. אפס ההישגים של רן ארז הם תוצאה של מדיניות ממשלתית מכוונת מזה 20 שנה, ואין לכך קשר לאישיותו, "חוסר הדמוקרטיה" בארגונו וכן הלאה קשקושים. ישנה מדיניות ברורה של השלטון לשבור את ארגוני העובדים החזקים והגדולים, ומשם הדרך להפרטה סלולה. בד"כ זה מצליח ב"קניית" הארגון ע"י "תשלום" בזכויות לאלו שהוועדים חפצים ביקרם (ההסתדרות הכללית משופעת בדוגמאות) או הצגת הסכמי הפרטה כ"אם כל הרפורמות" ופמפום האגו של ראשי הארגון (הסתדרות המורים, ווסרמן ואופק חדש).
    3. משום מה, תמיד נמצאים בשטח כל מיני לוחמים לשעבר, טייסים מהוללים, אנשי סיירות וכן הלאה מיתוסים, להלן בחורינו המצויינים(…) שבאו להציל (שוב) את המולדת, וויתרו על קריירות והתעשרות ורק עובדים מטופשים וכמה תקנונים של ארגונים עוצרים אותם מלעשות את מבצע אנטבה של החיים שלהם, הפעם במערכת החינוך. מה לעשות שגם בית המשפט לא השתכנע ? ולא יודעת למה, פתאום נזכרתי בעוד אחד מצויין-אהוד ברק.
    4. ומאחרי כתפיהם, כרגיל, מציצים כל מיני יחצני"ם, תעשיינים, נדבני עמותות נפלאים, שכמובן חפים מכל אינטרס, ורק רוממות החינוך במעשיהם…
    .
    5. וסתם שאלה-אם אני מורה מצטיינת, מלח הארץ, גם אני יכולה לפי ההגיון הנ"ל להיות מחר מח"ט, טייסת, או סתם מפקדת בצה"ל של בחורינו המצויינים ? או שיציעו לי , פשוט כך, לנהל בי"ס תיכון? (שסתם מורה מצטיין מהשורה צריך לעבור שבעת מדורי פרוטקציות, מכרזים והשפלות כדי לא לזכות בסוף)?

    אין, אין גבול.

  31. ענת שניידר :

    יש מקום לבקר עשייה בכל מקום, ביקורת חשובה ביותר, פנייה לחוק חשובה. כדי לשמור על דמוקרטיה צריכה להיות אופוזיציה.

    הדוגמה שהובאה בפוסט לא דומה כלל למאבק על האופק החדש. המאבק שניהלתי היה על קיום התקנון בהתאם לתקנון ולא נגד התקנון.

    בדמוקרטיה ובאיגוד מקצועי ובכל קבוצה יש חוקים שנקבעו ע"י נציגי החברים וזהו התקנון.

    כל בעיה המתעוררת לחברים באיגוד מקצועי על מילוי תקנון בחירות וכו' צריכה להתברר בשלב א' בבית דין חברים. רק אחר כך ניתן לערער לבית הדין המחוזי. בית דין חברים סמכותו לכפות את התקנון על ההנהלה וחבריו. זוהי דמוקרטיה. רק אחרי פנייה לבית דין חברים ניתן לפנות לערעור למחוזי.

    היפוך ההליך ואי הסכמה לחוקי התקנון היא הבעיה כאן בפוסט.
    אם המטרה הייתה ליצור סחבת כדי לדחות את הבחירות בשנה היא הושגה במלואה.

    כל עו"ד מתחיל יבהיר לכל עובד הרוצה לפעול בניגוד לתקנון לפנות שלב א' לבית דין חברים.

    התקנון בארגון המורים לא מאפשר להוציא את הדטה-בייס של מורי הארגון לאף מורה או גורם.

    שיטת הבחירות בארגון היא אישית בית ספרית, לאחר מכן אזורית ובסוף ארצית.

    למטרות בחירות אין צורך לאף מורה הרוצה להיבחר בארגון המורים לקבל את מאגר הנתונים הזה.

    לא ייתכן שכל מורה שיחפוץ במאגר הנתונים של כל 45,000 המורים, יקבל את שמותיהם ת.ז. כתובותיהם הטלפון המייל וכו'. . ולו רק כדי שלא ידלוף המאגר לגורמי חוץ מסחריים כלשהם. העברת הדטה-בייס אסורה עפ"י חוק לא רק בארגון.

    את שיטת הבחירות וכלליה יכולה לשנות רק הוועידה. לא המועצה לא ההנהלה ובודאי לא בית המשפט. בועידה כ- 550 מורים . כל ציר כזה נבחר בבית ספרו לייצג את המורים בוועידה.

    יש שיטות שונות לבחירות בדמוקרטיה. לכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה.
    לכל שיטת בחירות יש כללים ברורים מי, מתי ואיך יכולים לשנות את שיטת הבחירות או לעשות בה תיקונים / שינויים.

    כללי הבחירות נקבעו לפני 50 שנה ע"י הוועידה ונעשו בהם שינויים קלים בכל וועידה עם השנים.
    חברי הארגון שהתפלגו מהסתדרות המורים שינו את שיטת הבחירות כדי שלכל מורה ללא כספים, יש הזדמנות שווה לייצג את המורים ולהיות פעיל בוועידה במועצה ובהנהלה.

    להבדיל מהסתדרות המורים לכל מורה בארגון המורים יש סיכוי להיבחר לוועידה בלי צורך להשקיע כספים, בלי תעמולת בחירות.

    מורה הרוצה לתרום מזמנו למען המורים והחינוך ולעשות שינוי, צריך להיבחר בבית ספרו. לצורך זאת לא צריך לפנות לכל מורי הארץ רק למורי בית סיפרו, אינו צריך אתר, אינו צריך תעמולה יקרה ואינו צריך להפקיד כספים.

    בודאי אינו צריך תרומות מאנשי ציבור שמטרתם להחליט למורים מי ייצג את המורים בישראל והאינטרסים שלהם אינם בהכרח של המורים.

    מורי בית הספר מכירים את המורה ואת כישוריו. הם שיחליטו אם הוא מתאים וראוי לייצג את בית ספרם בוועידה. אם ייבחר יהיה חבר בוועידה. כחבר בוועידה הוא יכול להציע שינויים בשיטת הבחירות. אם אכן רוב מורי הוועידה יחשבו שיש צורך בשינוי שיטת הבחירות, זה המקום לעשות שינוי. שיטת הבחירות והתקנון קיים בארגון יובל שנים.
    כדי להיות במועצה, בשיטת הבחירות הקיימת, למורה יש כחודשיים מהרגע שנבחר בבית ספרו כדי לשכנע את המורים שנבחרו בבתי הספר האחרים בסניפו, שהוא ראוי להיבחר ליצג את סניפו במועצה. גם לכך מורה לא זקוק לרשימת מורי הארגון בכל הארץ לתעמולה או לכספים. הוא צריך לבדוק מי נבחר בעשרות בודדות של בתי הספר בסניפו, להיפגש איתם ולשכנעם שהוא ראוי לייצג את הסניף במועצה. אם יצליח במשימה ייבחר למועצה. כנ"ל לגבי ההנהלה, עליו לשכנע רק מורים שנבחרו בסניפיהם למועצה. שוב משימה לא קשה במיוחד.
    בהסתדרות המורים הסיכוי למורה להגיע לוועידה קיים אך שואף לאפס. שם הבחירות לפי סיעות. בהסתדרות אם מורה רוצה להציג מועמדות לסיעה חדשה א-מפלגתית, הוא צריך להפקיד 50,000 ש"ח, בנוסף צריך להביא אלף חתימות מורים שמסכימים להקמת סיעה חדשה. לאחר שעמד במשימה זו, אותו מורה צריך להשקיע כספים רבים כדי לשווק את הסיעה החדשה בכל הארץ. כל מורה בארץ מצביע עבור סיעה אחת לכן חשובה החשיפה הארצית. עליו לשכנע את כל המורים בארץ שסיעתו ראויה. כך שהסיכוי להגיע לוועידה הוא נמוך ביותר. בסיעות הקיימות בהסתדרות המורים הפוליטיקה חוגגת, רובן משתייכות למפלגות פוליטיות. רובם פנסיונרים מנהלים לשעבר עם קשרים.

    היה ברור למורים, שעזבו את הסתדרות המורים, שהחליטו להקים ארגון מורים שייצג את מורי העל יסודיים, שחייבים להחליף את שיטת הבחירות, משיטת סיעות לשיטה של בחירות אישית, שבה לכל מורה יש אפשרות לבחור ולהיבחר, ללא כספים וללא תעמולה.

    איתי,

    ההקבלה בין המאבק שהובלתי באופק החדש לסוגייה כאן לא קיימת.

    כשהתנגדתי לאופק, הבעתי את התנגדותי על כך שהוא נקבע תוך הפרה ברורה של תקנון הסתדרות המורים. אי קיום ישיבות על פי התקנון, ישיבות התקיימו במקום אחת לחודשיים לפחות, אחת לחמישה שישה חודשים. עפ"י התקנון המוסד המאשר את ההסכמים הוא מרכז הסתדרות המורים בו הייתי חברה. אופק חדש אושר במרכז בלי שניתן לחברי המרכז המאשרים לקרא את ההסכם ולראות את הרעות התנאים וכו'. לכן יצאתי במחאה נגד הפרת התקנון ונגד הסכם שהתקבל בניגוד לכללי התקנון.

    הפנייה שלי למאבק משפטי היתה על פי המקובל בתקנון.

    פניתי לבית דין חברים בגלל מספר מהלכים של ההסתדרות בראשותו של וסרמן שהיו בניגוד לתקנון שאותו כיבדתי. ביקשתי צווי מניעה לחתימה על הסכם האופק החדש כיוון שהופרו כללים של התקנון בקבלת ההסכם:
    א. אי קיום ישיבות מרכז אחת לחודשיים כפי שמחייב בתקנון.
    ב. המרכז מאשר הסכם בלי שהובא לפניו העותק של ההסכם והרעות תנאי עבודתם של המורים
    ג. שינוי התקנון והתאמתו להנהלה לא בוועידה. שינו את התקנון כדי להרחיק אולי ואת שותפתי תמי חנוני מההסתדרות בגלל המאבק נגד ההסכם. הרחקת חברי מרכז באמצע קדנציה מנוגדת לתקנון הקובע שרק חבר המרכז יכול להתפטר מרצונו.
    רק כשהחשש התגבר שלא יזמנו את בית דין החברים והחתימה על ההסכם קרובה, פניתי לבית הדין המחוזי למתן צווי מניעה זמניים לחתימה על הסכם גורלי למורה עד דיון והחלטה בבית דין חברים.

    בגלל שהעזתי לפעול עפ"י ההליך הזה בדרך חוקית החלו לפעול נגדי אישית להרחקתי מההסתדרות ותביעת דיבה שמטרתם להשתיק את מחאתי נגד ההסכם שהושג בניגוד לתקנון.

    כל יועץ משפטי יבהיר לכל מי שיש לו תלונות לגבי כל דבר בארגון בשלב ראשון הפנייה לבית הדין של החברים רק אם התוצאות לא ירצו את החבר יש מקום לפנייה לבית המשפט.

  32. ד" ינקי טפלר :

    ענת שניידר, את לא הראשונה ולצערי גם לא האחרונה שעם החלפת האדרת השתנתה בתוכו גם הגברת. היית לנו במשך תקופה ארוכה דוגמה ומופת למאבק במנגנון כוחני ודורסני שנהג בך בדיוק כפי שמיטיבך דהיום נוהג בנו. איך נפלו גיבורים וכיצד במחיר כה זול נמחקים ערכים כלא היו.

  33. ד" ינקי טפלר :

    ועוד דבר לענת שניידר. את מתוחכמת מדי וחריפה עוד יותר מכדי לנפנף בתקנון ולהסביר עד כמה הוגנת שיטת הבחירות. היה כבר מי שפעל בדרך הזו של "שכנוע הנציגים בסניפו" ותו לא. קוראים לו נחום חופרי. הוא השיג בבחירות במועצה 7 קולות מתוך 47. כל יתר הנציגים במועצה היו אלה שנבחרו בבחירות שבדרך כלל רק הם ידעו עליהם. רבים מהם סמוכים על שולחנו של רן ארז ומשתכרים מידו. אבל הכל, הכל על פי התקנון. אני בספק אם 10% מכלל ציבור המורים ידע אי פעם שמתקיימות בחירות, ובכוונת מכוון. מעולם לא פורסם דבר הבחירות לארגון באותו סדר גודל שבו מפרסם ארגון המורים מצעים ושמיכות. ובכוונת מכוון.
    אז הכל כשר ענת. מסריח למרחוק כמו הסיפור על מרק העוף שתחתוני האישה נפלו לתוכו, אבל כשר.
    חבל, ענת. היית גיבורת המורים. ועדיין קשה לי להאמין שמקולמוסך יצאה ההיתממות הזאת.

  34. לד"ר השובניסטי :

    לד"ר שתשובותיו אין מכובדות בכלל אלא מאד תוקפניות. התחלת עם כותבת הפוסט בפגיעות אישיות ולא ענייניות והגדלת לעשות עם תחתוני האשה והגועל עלה בי שזה מי שרוצה לייצג את המורים בכל מחיר. חופרי נבחר 7 קולות מתוך 47 . זה למזלם של המורים, לצערינו מורי רעננה היום הוא ראש העיר. לפני הבחירות כשנשאל לפני הבחירות הבטיח שלא יכניס את האופק החדש לבתי הספר, והיה הראשון לקפוץ להכניס את האופק החדש בגלל התקציבים שקיבל. כדאי שתקרא על ההפגנות שקיימנו כנגדו בנושא. אם גם אתם כמוהו גם כסף ותשובות אגרסיביות לא ענייניות לא יעזרו לכם. זה מה שחופרי קיבל בבחירות על מה אתה מלין. מה הקשר לחופרי? מדוע אתה לא עונה לעניין? מדוע פניתם כל כך הרבה פעמים לבית המשפט ובידיעה ברורה שזה לא ההליך המשפטי?

  35. נעמי ט :

    1. במקום להציע לדר' ינקי, לכתוב "מאמר תשובה נוקב" שיקטע את הדיון כאן באופן מלאכותי –

    2. מתבקש שמערכת עבודה שחורה תבהיר-

    מהי עמדת המערכת לגבי – מעורבות גורמים עסקיים פרטיים בהליכי בחירות פנימיים בארגון עובדים.

    3. איך העמדה הנ"ל מתיישבת עם
    הצהרות האתר לגבי מטרותיו.

    4. נכון לרגע זה, מכל תגובותיו של דר' ינקי בדיון, נראה כאילו הוא אינו מבין את משמעות הסוגיה הזאת, ואת חשיבותה. האם הדבר נכון גם לגבי מערכת עבודה שחורה?

    5. נכון לעכשיו דר' ינקי הגיב כאן בהיקף שעולה על מאמר , ועדיין הוא מתבצר כמעט בחירוף נפש מאחורי האסטרטגיה של שותפות עם גורמים חיצוניים במהלך הבחירות לארגון העובדים שלו.
    לא מדובר רק בארד אלא גם
    ב:
    "אכן נפגשנו עם אנשי עסקים שהחינוך קרוב לליבם. שמענו הערות על המצע". (ראי תגובה 6)

    "שמעמנו הערות על המצע?"

    ה ע ר ו ת ע ל מ צ ע לבחירות בארגון עובדים? מטעם אנשי עסקים פרטיים?

    !מתבקש דחוף הבהרת עמדת המערכת בעניין.!

    ע'

  36. בת מצווה :

    ענת שניידר, את לא הראשונה ולצערי גם לא האחרונה שעם החלפת האדרת השתנתה בתוכו גם הגברת. היית לנו במשך תקופה ארוכה דוגמה ומופת למאבק במנגנון כוחני ודורסני שנהג בך בדיוק כפי שמיטיבך דהיום נוהג בנו. איך נפלו גיבורים וכיצד במחיר כה זול נמחקים ערכים כלא היו.

  37. ד" ינקי טפלר :

    תשובה למאשימי בשוביניזם ולע'

    צר לי, אך אני יוצא מנקודת הנחה שקוראי האתר הינם אנשים משכילים. סיפור "תחתוני האישה" הוא משל חסידי עתיק ומבודח שיש לו – כדין משלים חסידיים – תפקיד דידקטי ומוסר השכל, על אישה שפנתה לרב וסיפרה לו שבעת הכנת מרק העוף לשבת נפלו תחתוניה לסיר הבישול, ולכן, שאלה האישה, האם המרק עדיין כשר. תשובת הרב הייתה כיהמרק כשר, אך מסריח.
    מצאתי לנכון להשתמש במשל חסידי זה כנגד מאמרה של ענת שניידר שבו היא הציגה את תקנון הארגון וגוננה בחירוף נפש על כך שמתמודד בכוח אינו צריך להתארגן ברמה הארצית לקראת הבחירות אלא יכול להסתפק ברמה המקומית; כלומר, ענת הציעה מתכון מוכר לכישלון, כפי שקרה לנחום חופרי שלא השכיל להתארגן ברמה הארצית שאז היה לו סיכוי לנצח.
    וזה מוביל אותי לתגובתו של ע' (ואגב, מדוע האנונימיות? ממי אתם חוששים?)
    פנינו לאנשי הון ולא רק אליהם משתי סיבות:
    הראשונה: מכוח התקנון, אליבא דענת שניידר, הנהלת הארגון לא אפשרה לנו גישה למאגר המיילים של הארגון; לא אפשרה לנו לפרסם את דבר התארגנותנו באתר הארגון; לא אפשרה לנו לפרסם מאמר שמציג את עצמנו בעיתון הארגון "קשר עין", ולא אפשרה לנו אפילו להכניס מודעה בתשלום. בקיצור, סתמה את פינו ואת האפשרות האלמנטרית להציג לציבור המורים ולשיפוטו באופן דמוקרטי ופתוח את מרכולתנו. היות שחשנו כי כללי הצדק הטבעי הופרו לא נותר לנו אלא לבקש סעד משפטי. וזה עולה כסף, והרבה. בנוסף, היה עלינו לבנות מאגר נתונים באופן עצמאי. וזכור, אנחנו מורים ושכרנו ידוע ומוכר. דודי פרידמן הוציא מחסכונותיו ומכספי משפחתו. וכל זה הוא פרוטות ביחס למה שהיינו צריכים. מלבד זאת היה עלינו לאתר מורים שאכפת להם מכל הארץ ולהציע להם להצטרף לשורותינו, פעולה שעולה ממון רב. תאר לעצמך: משלוח מכתב אחד שעלותו שקל ומשהו ל-ארבעים אלף מורים היה עולה לנו בסביבות חמישים אלף ש"ח. אין לנו את הכסף הזה. זאת ועוד פעולות שנדרשות להתארגנות ברמה כלל ארצית שעלותן גדולה מיכולותינו. לכן פנינו לתורמים. רוב תורמינו, אגב, הם מורים מן השורה.
    הסיבה השניה לפנייה לאישי ציבור כאלה ואחרים היא החלטה אסטרטגית שלנו לבנות חזית ציבורית שתסייע לנו כאשר נעמוד בראשות הארגון להשפיע על ממשלת ישראל לשנות את עדיפויותיה ולהעמיד את החינוך במקומו הראוי. במציאות חיינו – מה לעשות – כתבה אוהדת של יאיר לפיד או של אורלי וילנאי – משפיעות על נתניהו הרבה יותר מכל פעולה אחרת של אלפי מורים.
    במציאות חיינו, שבה לצערנו אנשי הון קרובים לאזנו של ראש הממשלה הרבה יותר מאנשי רוח וודאי ממורים, אין ברירה אלא לנסות ולשכנע אנשי הון בחשיבות המאבק לשימורו ולחיזוקו של החינוך הציבורי, ויש כאלה שמשתכנעים, ואינני מוכן לקבל אמירות בולשביקיות שלפיהן כל קשר עם אנשי הון הוא פסול וכולם פסולים לעצה, לסיוע ולתרומה. פגשנו בין אנשים אלה לא מעטים שהיפנו לנו כתף קרה ואדישה, אך גם פגשנו מעטים שגם הם הורים לילדים בחינוך הציבורי, שכואבים את ההדרדרות בחינוך ואת עברי פי הפחת שאנו ניצבים מולם, ושהחליטו לתרום למאמצנו. לא התחייבנו לאף אחד לשום דבר פרט למאבק על מעמד המורה, שכרו, תנאי עבודתו ומתוך כך השבחת מערכת החינוך שיקרה לי כמורה וכמחנך בעל ותק של 30 שנה במערכת, לשמולי בינג, מייסד הארגון החברתי "מעגלי צדק" ו"התו החברתי" – יוזמות שמעידות יותר מכל על האג'נדה שלו-שלנו – ושל דודי פרידמן, איש שבחר בחינוך מתוך תחושת שליחות.

    ארגוני המורים אינם לתפיסתי עוד איגוד מקצועי. הם הרבה יותר מזה. שלא כחברת החשמל או בזק או עובדי נמל חיפה, המורים נושאים באחריות לעתידה של החברה הישראלית. עובדי חברת החשמל צריכים רק להוריד את השאלטר וכל מבוקשם יינתן להם לאלתר. ולכן הם עומדים בראש סולם השכר הציבורי. כך גם בזק ורשות שדות התעופה.
    למורים לבדם כנראה אין כוח כזה. לפני כשנתיים שבתנו 64 ימים. אולמרט לא ממש נפל מכסאו. השביתה – נשקו האולטימטיבי של הפועל והשכיר – נכשלה. גם לרן ארז היה חלק מהותי בכישלון זה. האיש חשש להורות למורים להפר צווי מניעה של ביה"ד לעבודה מחשש לשלם מחיר אישי. אנחנו היינו שוברים את כל הכלים – ואולי עוד נעשה זאת. איננו חוששים מכמה ימי מעצר עבור מאבק כה גורלי.
    יתרה מזו: ממשלת ישראל איננה מקיימת אפילו את מה שחתמה עליו מול רן ארז. מדוע? כי הוא חלש; כי אין לו תמיכה ציבורית; כי גורמים בעלי השפעה בציבור אינם איתו. ופקידי האוצר יודעים זאת.
    ארגון המורים צריך את הציבור לצידו. צריך את אמון חבריו בראש ובראשונה (אמון שאבד ואיננו), את אמון כלי התקשורת שאין מאבק ציבורי מוצלח ללא שגייסת אותם לצידך, את אנשי הרוח, חתני פרס ישראל בתחומים רבים, את אנשי התעשייה שלרבים מהם אכפת מאד, ולא כולם הם נציגי השטן עלי אדמות. אינני יכול להסכים עם תפיסה כוללנית וחסרת תקווה זו.

    אלו הן הסיבות שבעטיין פנינו לאישי ציבור ולאנשי הון.
    אני שמסתובב בשנים האחרונות במאות בתי ספר, שפוגש מורות ומורים רבים מספור, חווה מדי יום ביומו את הייאוש, את החידלון ואת חוסר התקווה של הציבור הנפלא הזה שלנו. נפלא אך מוכה ורצוץ. בי נשבעתי, לא עוד.

  38. ד"ר בת מצווה :

    ד"ר טפלר=בת מצווה (הודעה 32= הודעה 36), טיעוניך הם לגופו של איש ולא לגופו של עניין. נראה שכל התעמולה שלכם מבוססת על הכפשות של אנשים. דבריך המובאים כאן לא הוסיפו לך כבוד וחשפו את יחסך למי שלא מסכים איתך. לא נעים לקבל ביקורת, במקום להתמודד יצאת במחול הכפשות ועלבונות ברמה הנמוכה ביותר. דבריך האחרונים הראו בבירור מה קורה כשאין לך תשובה לטיעונים.
    הגנה הטובה ביותר היא התקפה. במקרה הזה קראתי שוב ושוב את דבריה של ענת שלא פגעה בך אישית אלא הביאה את העובדות בלבד. יכולת להזים אותם אך כיון שאין לך איך, העדפת להכפיש ברמה הנמוכה ביותר. (תגובה 33)תחתוני האישה המסריחים שבחרת מעניין שלא בחרת בתחתוני גבר מסריחים…. האם כך אתה רוצה לעמוד בראש סקטור שרובו הגדול מורות.
    קיבלתי את המייל שלכם שבו מיניתם כבר אחראים על סניפים ואתה משובץ בסניף של ענת סניף השרון, האם מכאן הזעם הגדול שהוצאת עליה והחלפת שמך לבת מצווה. התואר ד"ר לא יכול לכסות על העלבות פגיעות אישיות ושובניסטיות. כל התעמולה הנמוכה הזאת לא מוסיפה כבוד למורים. חבל שאינך סומך על המורים ופועל בשיטות פסולות. מקווה שאת תלמידיך אתה מלמד לתת כבוד גם למי שחושב אחרת ממך.

  39. ד"ר בת מצווה :

    דברי נכתבו לפני שקראתי את תגובתך האחרונה. רוצה להאמין שמישהו אחר לא כתב את דבריך האחרונים, הסגנון שונה הרבה יותר מכובד וענייני אולי מקצועי בעקבות הביקורות.

  40. נעמי ט :

    1. איכשהו, עם כל המאמץ ההסברתי – התפלק לך הביטוי "ממי א ת ם פוחדים?"

    ובכן, הסר דאגה מעל ליבך אני = אני, ואין עלי "אתם".

    2. לגופו של עניין – אני מוכנה שתכנה אותי בולשיביקית, אם זה מרגיש לך נוח.

    לא במקרה שאלתי אותך אם אתה מורה להסטוריה. כי בברה"מ –
    היתה אסורה כל התארגנות עובדים עצמאית –
    (וראה ערך גדנסק, ולך ולנסה. מול הדיקטטורה האמיתית שם, אפשר היה להבין כל קואליציה. להבין, אבל המחיר, אוי המחיר. בכל מקרה זו לא המציאות פה, וארז הוא לא ברז'נייב).

    3. וכן – מה לעשות שהמציאות פה היא כזו, שאנחנו חיים במשטר הפרטה חסר גבולות, ושאיגודים מקצועיים נהרסים בזה אחר זה, כמו דומינו.

    ומה לעשות שבמרבית המקרים, זה אכן קרה וקורה תחת סיסמאות יפות של ריפורמה ותחת טיעונים של "אין ברירה", וכולנו נתגייס ביחד למען המטרה.

    ומה לעשות שבאופן עקבי השיטה הזאת חוזרת ופוגעת תמיד באותם חלקים של הציבור ואיכשהו מדלגת "על האנשים הטובים שרוצים באמת לעזור", עד שמגיע המשבר הראשון והכיס שלהם נסגר, יחד עם הפעילות היפה שהם עזרו לממן, ובלי שרמת החיים האישית שלהם נפגעת (אולי נשרטת בשוליים).

    4 דווקא לאור המציאות הזאה, מתחייבים – אומץ, יצירתיות, חדשנות, ושמירה על עצמאות.*

    הבחירה שלכם איננה בשום אופן האלטרנטיבה היחידה לבעיות שאתה מציג*.

    זו בהחלט הבחירה הקלה ביותר, חסרת המעוף ביותר, הנוחה ביותר (רמזה עליה שירה ברמז לא דק). אתם פותחים כאן פתח, שאין לכם מושג אם תוכלו לסגור, ושתהיה לו השפעה שמעבר לשליטתכם.

    מי שקונה את התיזה הזאת "שבשביל להעיף את הסטלין הזה – ארז, כל הקואליציות כשרות", ושרק עם הגביר לצידכם תוכלו להשפיע על האוצר, בעצם מוותר כבר מראש על
    המאבק ה ע י ק ר י, עוד לפני שהוא התחיל.

    ע'

    *נ.ב. דווקא היום, באמצעות הרשת, ראינו דוגמאות לגיוס אנשים וכספים,
    כמו למשל ההתארגנות של שלי יחימוביץ.

    דווקא היום יש דרך אפקטיבית לעקוף את בעלי המאה ולהגיע ישירות לבעלי הדעה שבכיסם רק מעה.

    מעה ועוד מעה הופכות למאה, בלי לוותר על הדעה.
    ואז רק אז, אחרי שנבחרים מבלי לאבד את העצמאות – רק אז מחליטים על קואליציות אד-הוק, כאלה ואחרות.

    אתם בחרתם ללכת הפוך ולכן אל תיבבו על הביקורת ואל תסיטו אותה לסמטאות צדדיות. נקודה.

  41. נעמי ט :

    והכי מצחיק או טראגי- באסטרגיה שלכם אתם דווקא מחזקים את רן ארז.

    כדי לנטרל את האפקט הזה אתם נדרשים לעוד ועוד כסף, ולעוד אמצעים "לא הכי חינוכיים".

    ומעניין כמה זמן לקח לכם לכתוב את תגובה 37 , אחרי שראיתם ששאר האמצעים לא עובדים, ובאין לכם ברירה, דחקתם עצמכם לפינה שבה אתם מציגים אסטרטגיה רשלנית ולא רצינית, כאיזה הכרח אידיאולוגי.
    נו, באמת.

    ע'

  42. ע נעמי ט :

    אם אני שר האוצר, בדבר אחד כבר שכנעתם אותי –

    אין לכם עמוד שדרה, אין לכם כוח עמידה עצמאי, אתם תלותיים, אתם משדרים חולשה.

    ע'

  43. מיכאל לינדנבאום :

    בראוו ע. ,תגובה ס"דית אמיתית חדה ותמציתית.
    עדיין יש שאלה ,מה עושים אלה,דוגמת דליה ושירה,שלא רוצים לא את סטלין ולא את ביבי-תאצ'ר.
    אני מתייחס לדברי ינקי:ההנהלה " לא אפשרה לנו לפרסם התארגנותנו באתר הארגון; לא לפרסם מאמר שמציג את עצמנו בעיתון הארגון "קשר עין", ואפילו לא להכניס מודעה בתשלום. בקיצור, סתמה את פינו".
    דבר נוסף:אמת דיבר ד"ר ינקי באומרו שארז "השתפן" אחרי 62 ימי שביתה כאשר ציית לצו בית דין לחזור לעבודה.יש דוגמאות שוועדים לוחמניים יותר "ציפצפו" על הצו כאשר רצו להגיע לתוצאות קונקרטיות.היכולת להשבית מאות אלפי תלמידים לא הולכת ברגל.
    חוץ מזה ע.,עוד פעם chapeau!!.מיכאל לינדנבאום.

  44. ע נעמי ט :

    ראשית, האמת היא שהחיים לא קלים.

    שנית, מדובר בבחירות בארגון מקצועי
    כלומר:

    1. יש חיים מחוץ לאתר ולעיתון של הארגון:
    – יש קשר בין המורים, גם מחוץ לבתי הספר (השתלמויות מורים למשל).

    – יש היכרויות על בסיס מקצועי שנמשכות מעבר להשתלמויות.
    (השתלמויות המורים הן לפעמים בתחום מקצוע ההוראה, למשל מתמטיקה, ולפעמים בנושא כללי חינוכי שמפגיש מורים ממקצועות שונים וממקומות שונים בארץ).

    יש היכרויות על בסיס אישי, חברי משפחתי.

    אנחנו לא כזאת מדינה גדולה.

    – יש בלוגים, ומורים בלוגרים ואתרים אחרים ברשת.
    אפשר להכניס מידע בתגובות באתרים שונים ברשת (למשל, ע"ש).

    – יש תפוצות של אימיילים.

    מכאן והלאה עצות – אני גובה תשלום…סת..ם

    2. כפי שאתה בעצמך ציינת, צריך גם תשתית, רעיונית. (הערה 22 ).

    ברור שזה לא יהיה רציני, אם אני אתיימר לתפור כאן עכשיו את כל החליפה.

    אני מנסה להבהיר, אכן על קצה המזלג, שהמגבלות ששאלת לגביהן, הן לא כאלה בלתי עבירות.

    לא הן העניין, בחייך.

    חוץ מזה לא ברור לי בדיוק עניין הפרת הצווים – מי בדיוק הפריע להם להפר את הצווים בזמן אמת?
    "האיש חשש להורות לאנשיו להפר צווי שביתה?"

    ואז, מה הם עשו אנשיו – הפרו או לא הפרו?
    זאת היתה הזדמנות בשבילם, שווה פי כמה מהעיתון החשוב של הארגון. אז הפרו או לא?

    ובכלל סליחה שאני מפנה אותך לתגובות שלי 41, 42 .

    ע'

  45. מיכאל לינדנבאום :

    ל ע. (אין לי מייל שלך)
    משהו מחכים שראיתי זה עתה ב"העוקץ".http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4550

  46. ע נעמי ט :

    לשאלתך "האם לאותם תורמים יש תכניות זדוניות…….וגו'".

    א. איך באמת יודעים?

    ב. זו לא עניין של איזה תכנית ערמומית שנתפרת בחדרים אפלים.

    לא כל מי שמפריט הוא שטן זדוני שמזיל רוק כשהוא זורק פועלים לרחוב.
    זה לא עובד ככה.

    ג. ולכן השאלה (כן גם לח"כים אבל הם לא הנושא כאן), השאלה היא:

    למה מישהו בוחר מראש לוותר על העצמאות שלו,

    ומראש בוחר להכריז שהוא חלש לבד,

    ומראש רותם את הבחירות שלו לסוסים שאחר כך אולי יתקשה להתיר עצמו מהם –

    וזה בעידן שבו מתנהלת מתקפה גלויה על עצמאותם של ארגוני עובדים, וברור בניתוח מקרו איזו אינטרסים משרתת המתקפה הזו (לא מתקפה של שטנים עם עיניים רושפות).

    הטענה ש"רח" צריכה המון כסף ושלא נותנים לה לפרסם בעיתון היא לא תשובה רצינית. היא בכיינית.

    לא הוכח שנוסו ברצינות אלטרנטיבות אחרות. והדגש על – ברצינות.

    הקואליציה של רוח חדשה עם גורמים עסקיים במשק, היא הקואליציה הלא נכונה בזמן הלא נכון. (שלא לדבר על העובדה שיש כאן חשש ליחסי חסות, "אימוץ ללא תמורה").

    הם מחזקים את ארז במקום להחליש אותו.(ארז הוא ממילא סוס בדרך החוצה, השאלה לעתיד היא האם בכלל תישאר אורווה לסייחים החדשים והחמודים לאללה).

    דיונים על חינוך בין גורמים שונים בחברה – על הכפאק, לא במסגרת של בחירות לארגון עובדים גדול, מאחרוני הארגונים החזקים במש.

    גם אני לא חברת ארגון. גם אני הייתי מעדיפה שלא תהיה לי עמדה, ובעצם מה אכפת לי? הא? מה אכפת לי?

    אז זהו – שאכפת לי – כי אני חייה פה וזה החינוך שקיבלתי, ומבהילה אותי הנסיגה שכבר מזמן איננה זוחלת אל חיקו החם של מה שקוראים פה קפיטליזם חזירי או ניאו-ליברליזם, או איך שרוצים לקרוא לזה. (תירוצים, אף פעם לא חסר).

    בתנאים אחרים ,רוח חדשה" היתה יכולה לקבל את עזרתי (לא את קולי כי אין לי זכות הצבעה) ואת עזרתם של אחרים כמוני. תתפלאי כמה פנסיונרים, מורים לשעבר היו יכולים ומוכנים להושיט עזרה, בתנאי שמעבר לכתף, אכן לא יציץ לתוך המצע, בעל הדעה.

    בקשר לעמדת המערכת , נו, אולי העין והאוזן שלי קלטו מוזיקה שלא היתה צריכה להיות שם, ואם זה רק בראש שלי, עימך הסליחה.

    ע'

  47. גליה :

    א.
    במערכת עבודה שחורה אנשים שונים בעלי עמדות שונות. המאמר הנ"ל אינו מאמר מערכת אלא מאמר דעה של דליה.
    איני טוענת שאין לעמדותיה של דליה שותפים.
    ב. בואו נפרק את הדמוניזיצה:
    מי הם אותם "בעלי ההון" ? ומה הם רוצים ?
    ובכן אם הכוונה לתנועת הכל חינוך. הרי שתנועת הכל חינוך היא תנועה גדולה וגם בה אנשים שונים ודעות שונות. יש על מה להתווכח ולדבר אם וכאשר נדון במדיניות הכל חינוך. שגם היא משתנה מיום ליום ומאוד לא ברורה. חוק החינוך הציבורי אותו קדמו הורד מסדר היום – מישהו מבין המגיבים יודע למה ?!

    חברי רוח חדשה בארגון המורים, אינם מכחישים שהם נעזרים ב"בעלי הון" – האם לאותם תורמים יש תוכנית זדונית להרוס את ארגון המורים ? להחליש אותו ? אולי אותם תורמים אלמונים מפנטזים/ומהמרים להרויח מהמכרזים של ארגון המורים ? אולי לאיל ארד יש פנטזיה להחליף את מוטי מורל – מה חדש כאן ?
    הרצון להחליף את רן ארז הוא לגיטימי הלוואי והייתה התארגנות כזו בהסתדרות המורים. מהפך שכזה דורש סכום התחלתי גדול – שלא ניתן לגייס אותו בחדר מורים אחד.

    את אותה מתקפה דמונית, ניתן לעשות נגד מרבית חברי הכנסת המכהנים – ויש סיבות הרבה יותר טובות לעשות כן. במקרה הנדון הקונספירציה היא שחברי רוח חדשה יפעלו נגד האינטרסים שלהם עצמם ? נשמע לי די הזוי.

    ובאשר לעניין עצמו (בתי המשפט) – נדמה לי שיש תשובה. אפשר להסתפק בה ואפשר שלא.

    לסיום – אני לא חברת ארגון, אין לי עמדה חד משמעית ואיו לי המלצות. אני חושבת שרן ארז עושה עבודה טובה בתקופה האחרונה אולי בזכות האופוזיציה הרועשת .

  48. ע נעמי ט :

    ליובל

    בקיצור, רן ארז=סטלין.

    בסדר, הבנו את זה. אז זרקנו את סטלין ואת ברז'נייב ואפילו את גורבצ'וב וקיבלנו במקומם שליטה עולמית של קפיטליזם משולח רסן.

    אתה מפספס את הנקודה, הדיון כאן הוא על האלטרנטיבה, על המחר, לא על האתמול.

    למיכאל –

    זהו עצם העניין, כושר מנהיגות נבחן בשעת כושר…..

  49. יובל אוליבסטון :

    להבנתי יש בתגובות שכתבתם לעיל פספסוס של הנקודות המרכזיות בדיון.
    הביקורת המרכזית של דליה נגד דודי פרידמן היא שהתנהלותו נגד רן ארז אינה חינוכית מכיוון שפנה פעמים רבות לבתי משפט חיצוניים ולא מיצה את ההליכים בבית-דין חברים של הארגון.
    אשתדל לא לחזור על הביקורות שנכתבו לעיל על רן ארז, אך כדאי לזכור ש:
    *רן ארז העביר בחטף תיקון לתקנון הארגון ושינה את הסעיף המונע ממנו להתמודד לכהונה נוספת (ע"פ התקנון המקורי יכול יו"ר הארגון לכהן בתפקידו שתי קדנציות בלבד)
    *רן ארז השתמש בכספי ארגון המורים למטרות רבות ושונות, כגון לניגוח אישי של שרי חינוך בפרסומי עיתונות מוגזמים, ללא כל דין וחשבון על היעילות של פרסומים אלה ועל הוצאת מאות אלפי שקלים מכספינו.
    *רן ארז משתמש בבית-דין חברים, בו יושבים חבריו כשופטים, ככלי פוליטי בתביעה שהגיש בשם הארגון (וגם בשמי) להוצאת יריבו הפוליטי אל מחוץ לשורות הארגון. דמוקרטיה במיטבה.
    *רן ארז וחבריו, כפי שכבר נכתב לעיל, הם המפקחים היחידים על הבחירות לארגון המורים, בה הם מועמדים.
    * מאז ה-16.12.08 ועד היום מתנהל משפט בבית-דין חברים על בקשותיו של דודי פרידמן לפיקוח חיצוני ולקבלת רשימת החברים. ההאשמות כלפי דודי פרידמן שהוא מעכב את הדיון בבית הדין הן מגוחכות. ארגון המורים מעכב את ההחלטה. אין שום צדק בכך שבית-דין חברים "ימרח" דיון כזה על פני עשרה חודשים (והוא עדיין לא נגמר).

    לאור כל זאת, אי אפשר להאשים את דודי פרידמן בכך שחש אי-אמון כלפי ארגון המורים ופנה לערכאות משפטיות.
    חשוב להדגיש – החלפת רן ארז היא בהחלט מטרה בפני עצמה.
    אני מאמין שדודי פרידמן והחבורה הרצינית שסביבו תביא לשינוי מהותי ביחס למורים בישראל. אך גם אם הדבר לא יצליח בידם, הם יפתחו פתח ליצירת שינוי כזה – וייצרו מציאות של בחירות הוגנות ודמוקרטיות לארגון המורים, זו הפעם ראשונה זה עשרות שנים. ארגון המורים יהפוך להיות ארגון המתנהל בצורה תקינה ושקופה ופועל בצורה עניינית ומקצועית לקידום מערכת החינוך בישראל, כל זה בזכות חוצפתו והעזתו של דודי פרידמן.

  50. מיכאל לינדנבאום :

    ל ע.,
    כדברייך," זאת היתה הזדמנות בשבילם".באופן מוזר ארז "התחרפן",וכפה דעתו על הנהלה צייתנית.לדעתי המורים לא יכלו לנהוג אחרת באין כוח חלופי בתוך ההנהלה דאז.עדר זקוק לרועה.

  51. ע נעמי ט :

    כנראה שלא הבהרתי את עצמי
    אנסה שוב.

    1. מצע הוא חשוב, אבל הוא מלכתחילה בערבון מוגבל. חייבים לבדוק אותו בהקשרים הנכונים.

    2. ההקשר הנכון במקרה זה – מידת השמירה על חופש הפעולה ועל עצמאות, בתנאים שתארתי למעלה –

    "…וזה בעידן שבו מתנהלת מתקפה גלויה על עצמאותם של ארגוני עובדים, וברור בניתוח מקרו איזו אינטרסים משרתת המתקפה הזו (לא מתקפה של שטנים עם עיניים רושפות)…" (תגובה 49).

    כמו גם ההערה על מצב אפשרי של חסות "אימוץ ללא תמורה" וכו'.

    3. חשוב שהאנשים יהיו ישרים ואמינים, אבל צריך לבדוק גם את ניתוח המציאות שהם עושים ואת ההכרעות שהם מקבלים.

    נכון לעכשיו הם מציגים אידואולוגיה של שתפנות לפני שביססו את העצמאות שלהם. הם בונים את עצמם כשותף בר חסות. האם זה מוצא חן בעיניך?
    בעיני לא.

    4. האם זה היה הכרחי – ממש לא. למשל, אחרי השביתה נשארה תשתית שהם יכלו למנף בלי טובות של עיתון הארגון.
    אבל הם בחרו ללכת "כמו הגדולים" ועשו מעצמם קטנים.

    אם את מתרשמת בעניינים כאלה על בסיס מפגש אישי, את כנראה לא אדם פוליטי, ואין זה בכלל לגנותך.

    ע'
    ע

    49).

  52. ד"ר ינקי טפלר :

    לבת מצווה.

    אני מקפיד לכתוב רק בשמי. מעולם לא הסתתרתי מאחורי כינויים. לאמת שלי יש שם ואינני מתכוון לשנות זאת.

    הסיבה שהפוסט שלי הופיע תחת הכותרת "בת מצווה" היא טעות טכנית. כאשר פותחים פוסט תגובה מופיעה בתיבת השם שמו של הכותב האחרון. במקרה המדובר שהעלה את חמתך הופיע השם "בת מצווה" ולא שמתי לב לכך.

    ולהערתך שתגובתי השנייה עם ההסבר על המעשייה החסידית שבעטייה הואשמתי בשוביניזם אולי נכתבה על ידי מישהו אחר… נו. צדיק באמונתו יחיה. מה כבר אוכל להשיב לזה? אז שתנוח דעתך. כל הנכתב לעיל תחת שמי (והטעות בשימוש "בת מצווה") נכתב על ידי ועל ידי בלבד.
    אינני אדם ברוך כשרונות, כמו שטענו מוריי בשנות לימודי בבית הספר. אז אנא אל תגזלי ממני את הכשרון (אולי) היחיד שאולי אולי אני יכול להתהדר בו.

    ושיהיה לנו שבוע טוב.

  53. ל ע' :

    המצע של רוח חדשה גלוי ופתוח, האם לדעתך בגלל חבירתם לאנשי העסקים הם יסטו מהמצע שלהם וימכרו את עצמם לדעת ?
    או יפלו מהאוכף ויגררו אחרי הסוס ?
    אם לדעתך הם מציגים עצמם כחלשים – אל תתמכי בהם.
    אך האם הם מואשמים כאן במשהו ?

    בהסתדרות המורים, לא תקום התארגנות כזו (לצערי). גם שם כדי להקים מפלגה צריך הרבה יוזמה והרבה כסף (לפי ענת שניידר). אם תקום יוזמה כזו ואתרשם על בסיס מפגש אישי – שכוונותיהם טהורות – לא אחטט בכיס שלהם ואתמוך בהם.

    גליה

  54. מיכאל לינדנבאום :

    לגליה,
    ככה זה בחיים,הנבחר מחוייב לספונסור שלו ולא לבוחריו.בכנסת 115 ח"כ לפחות מחוייבים להון והצבעותיהם בהתאם.בארה"ב אובמה מחוייב לאנשי הוול-סטריט,ומכאן 11 טרליון הדולר שנשפכו בשוק ההון,ורק 1.5 טריליון לעידוד המשק הריאלי.אם את סבורה שמעורבות בעלי-הון באיגוד מקצועי גדול היא לשם שמיים ולא נגועה בניגוד אינטרסים בסיסי זועק לשמיים,הרי את נותנת אשראי רב לטבע האדם.

  55. שמולי בינג :

    שלום לכולם,
    אני שמח לראות שבפעם הראשונה בחיי אני מואשם בחבירה לאנשי ההון ובכך שכל מטרתי בחיים היא להחליש ארגוני עובדים. אני שמח גם לקבל שיעורים על הדמוקרטיה מאנשים אנונימיים שפוחדים להזדהות בשמם ומרשה לעצמי להניח שהם אינם קיימים, אלא שליחים של ארגון המורים אשר מממן אותם מכספי.
    אציג עצמי בקצרה ודליה או ע. אתן מוזמנות לבדוק.
    מזה עשר שנים רוב זמני הפנוי ושאינו פנוי מוקדש לנושאים חברתיים. הקמתי מן היסוד את עמותות 'שכן טוב' ובמעגלי צדק', רכזתי את תחום עובדי הקבלן בעמותה והשגתי יחד עם חברי שיפור תנאיהם של עובדים רבים. ישבתי רבות עם החשב הכללי באוצר ויחד עזרתי בהערותי לנסח את הוראת החשב הכללי אשר מי שמבין בתחום, ולא רק מקשקש במייל, אלא גם עושה יודע שיש בו שיפור משמעותי בזכויותיהם של עובדי הקבלן. מזה שנים אני מחכה לכך שיום אחד יקום ארגון עובדים במובן המלא של המילה. ארגון אשר ערכי הסולידריות לא יהיו זרים לו, ארגון אשר יבין שיש מטרה רחבה ויש משמעות להתאגדות עובדים נגד ההון, ואם להיות יותר ספציפי ארגון מורים אשר יהווה כתובת חינוכית ויהיה מופת חינוכי ובכך יהיה האויב הגדול ביותר של הפרטת החינוך. חברים יקרים, ניתן לקטול אותנו עוד רבות וניתן לחשוב שרן ארז טוב לחינוך אך לפנינו ישנה גם מציאות. מציאות בה אנשים טובים כבר פחות באים לחינוך, מציאות בה כמעט כל יום נפתח עוד בית ספר פרטי ואם לא נזדרז ונפעל לא יהיה פה חינוך ציבורי.
    דליה וע. יקרות, אני מזמין אתכן להיפגש עימנו וכמו ינקי הנה פרטי האישיים: הנייד שלי הוא 0528909561 ואשמח להציג את עצמי.
    ודבר אחרון, מה לעשות בפוליטיקה לא עושים מהפכות בצורה תמימה. על מנת לנצח את הבחירות אנחנו צריכים ללמוד הרבה דברים שלא הכרנו עד כה. וכשבררנו איך התנהלו עד כה הבחירות התברר שמורים רבים כלל לא ידעו שהיו עד היום בחירות בארגון, ולכן יש צורך בפיקוח על הבחירות. איני עוסק כאן בהכפשת הארגון ,אך שווה לבדוק איך התנהלו הבחירות עד היום. חבל דליה שאת מתיימרת להיות רצינית ולא ערכת מדגם אצל מורים לבדוק האם אי פעם הם כלל הצביעו לארגון המורים?! את תופתעי מהתשובה של המורים.
    לפני כמה שנים קראתי מאמר ביסוד שחילק את השמאל לשמאל טהור ושמאל מלוכלך, ושם דובר על כך שרוב השינויים מתרחשים על ידי השמאל המלוכלך. גם בתחום עובדי הקבלן אני נאבקתי על כך שעובדי הקבלן יקבלו את זכויותיהם ופחות נאבקתי לשנות את השיטה, ובכך הפכתי להיות שמאל מלוכך ועל כך אני גאה, ואני יודע שמסכימים איתי על כך עוד עובדים רבים שבזכותי קבלו את זכות הפנסיה וימי החופשה.
    כן, פוליטיקה היא תחום מלוכלך. התלבטתי אם להיכנס לתחום ולא להישאר ולנסות להשפיע מבחוץ והחלטתי שאין ברירה אלא להיכנס לבוץ על מנת להופכו לבהיר יותר ולהראות שיכול להיות יותר טוב, שיכולה להיות הנהגה שמבטיחה ומקיימת. ידעתי שכשאכנס לחיים הפוליטיים יהיו כאלה שיכפישו אותנו ואני מוכן לכך.
    לסיכום, מי שרוצה להאמין בתיאוריות קונספירציה על כך שאנחנו רצים כשליחים של דברת שיהיה לו לבריאות. מי שרוצה להאמין שכל מטרתנו היא להחריב את החינוך הציבורי גם לו אאחל בריאות.
    מקווה מאד שניפגש עוד שנה כאשר תצטרכו לכתוב את הכתבה על ארגון המורים החדש ועל כך שפעם הראשונה יש ארגון מורים שמייצג בצורה מכובדת ואמיתית את ציבור המורים.
    שלכם,
    שמולי בינג [email protected] 0528909561/
    לצערי מקוצר זמן ועבודה על הכנס אל אגיב עוד בפורום חשוב זה, אך מי שרוצה לשמוע פרטים באופן אישי אשמח.
    כמו כן כולכם מוזמנים לכנס שייערך ביום שני הקרוב בסמינר הקיבוצים בשעה שבע. בנוסף עוד פרטים ניתן למצוא באתר שלנו http://www.4morim.co.il.
    ע. יקרה, את מוזמנת להתקשר ואולי גם להיות חשופה בשמך כיאה לסוציאל דמוקרטית אמיתית.

  56. למיכאל :

    תקרא היטב את תשובתי.

    האם כתבתי לשם שמיים ?

    במה אתם מאשימים את תנועת רוח חדשה ? באולי ? ביתכן ש..? שהם נוהגים כפי שנהוג בכל העולם וגם במדינתנו הקטנה ? אין לי אפשרות אחרת אלא לתת אשראי לטבע האדם, בדיוק מהסיבות שאתה מיכאל, מציין. אחרת באמת מוטב לא להצביע כלל.
    גליה

  57. ד"ר ינקי טפלר :

    למיכאל.

    כנראה שיש בינינו הבדל דק בעניין האמונה בטבע האדם. אני סוציאל-דמוקרט. אינני נאו-קפיטליסט ואינני נאו-קומוניסט. אני בעד חברה שמתקיימת בה תחרות חופשית לצד מגבלות חוקיות ומדיניות רווחה.
    בעניין החינוך אני לחלוטין נגד ההפרטה ונגד התחרות. מחויבותי היא לחינוך הציבורי ולו בלבד. אני מפנה אותך למאמריי ב-YNET ובאתרים אחרים בהם אני תוקף את משרד החינוך על מתן היתרים לחינוך פרטי לעשירים ועל פתיחת בתי הספר לתחרות על לב ההורים באמצעות פרסום הישגים וציונים.

    ההגדרה "ספונסרים" היא קצת מרחיקת לכת. היות שאנו רשומים כחוק אצל רשם העמותות אפשר לבדוק את התנהלותנו הכספית. על פי חוק זה יש לפרסם ברבים כל תרומה שמעל 20,000 ש"ח. אין לנו תרומה כזו. הלוואי שהייתה. זה היה פותר לנו הרבה מצוקות.
    היו כמה תרומות בודדות שהגבוהה ביניהן הייתה בסך 10,000 ש"ח.
    אני מקווה שלמרות גישתך הפסימית תוכל להאמין לי שאיננו חייבים דבר לאיש ושאיננו ניתנים לקנייה (למרות שמקובל לומר שאין איש שאין לו מחיר). לא בגדולה ולא בקטנה.
    מחויבותינו פורסמו ברבים. והן אך ורק לחינוך הציבורי, למורות ולמורים ולעתיד טוב יותר למערכת החינוך השוקעת.
    כאמור אני מורה ומחנך מזה 30 שנה. עבדתי במסגרות חינוכיות רבות ומגוונות. כיום אני מלמד בתיכון ואיש סגל בכיר במכללה להכשרת מורים. אין מיטיב ממני לראות ולחוות מכלי ראשון את מצוקת החינוך. אני חלק ממנה. מאסתי בה במצוקה זו. הבנתי את טעותי הגדולה שכל השנים האלה של הדרדרות קשה בחינוך ובחברה הבטתי בגועל ובקבס על פוליטיקה. היום אני םועל לאורה של מסקנתי שאין טעות גדולה מזו. כי כך אנו מותירים את ההנהגה, הן במדינה והן בארגוני המורים בידי אנשים לא ראויים.
    החלטתי יחד עם חבריי שזה הזמן לעשות מעשה. אישית, יש לי הרבה מה להפסיד. וגם לחבריי. אבל תחושתנו היא שהחברה הישראלית הניחה לפתחנו צו 8. וכמו בעת גיוס למילואים אנחנו רוטנים אבל (לא כולנו) מתגייסים.
    אני מרשה לעצמי להעריך את עצמנו כחבורה של מורים ומחנכים איכותיים ואידיאליסטיים, ויחד עם זאת לא נהסס לצאת למלחמת חורמה; לא נהסס לשבור את הכלים ולא נהסס לרגע גם אם נצטרך לשלם מחירים אישיים כבדים. סיכנתי כבר יותר מזה (ולא נכנס לפירוט) עבור מטרות ראויות. כך צריכה לנהוג מנהיגות של איגוד מקצועי וכך ננהג. באחריות אך בנחישות רבה. ואיש לא יקנה אותנו ולו גם בנזיד הטעים ביותר.
    רשום את מילותיי לפניך ונתראה כאשר ננצח.

  58. חנן רובין :

    שלום לכולם,
    שמי חנן רובין, ואני מנהל המטה של רוח חדשה בארגון המורים.
    אני עובד, כפי שראוי (אני מניח) בשכר.
    דודי, שמולי, ינקי וכל שאר הפעילים ברוח חדשה הם מורים.
    ואת הנקודה הזו אתם מפספסים כאן בעקביות.
    אלו אנשים שחוזרים לביתם אחרי ימים שלמים בהם מלמדים,
    אלו אנשים שבודקים מבחנים, שיעורי בית, עבודות,
    אלו אנשים שהולכים לאסיפות הורים וישיבות מורים.
    אלו לא האנשים שיכולים להרשות לעצמם לרוץ לבחירות, בוודאי לא כשעומד מולם מנגנון משומן (ועשיר) אשר עושה שימוש בכספי חברי הארגון על מנת לקדם את בחירתו מחדש.
    חלקיכם בעצמכם מורים ואתם יודעים כיצד נראה תלוש המשכורת שלכם..האם אתם הייתם יכולים לממן בעצמכם מסע בחירות שכזה?
    ונשאלת השאלה, במידה ולא הייתי מועסק ע"י רוח חדשה בארגון המורים, ובמידה והם היו מנהלים לעצמם את הלו"ז, האם לא היו מועלות טענות כנגד כך שהם לא משקיעים בעבודתם כי הם עסוקים במסע בחירות?
    האם ניתן לחשוד גם במורים שבוחרים לעזור לנו (בכספם ובזמנם) שזה "שוחד בחירות"? או במומחי החינוך? ביאיר לפיד? בנמרוד אלוני? בתמר אריאב?
    האם כל מי שאכפת לו מהחינוך בישראל וחושב שזה המאבק הכי חשוב שמתקיים כאן בשנים האחרונות ומוכן לתת מיכולותיו להצלחת הקמפיין (כמוני, למשל) נחשד בכך גם הוא?
    תחושתי העצובה היא שהכותבים כאן מתעקשים למצוא את הפגמים ואת החסרונות, את השחיתויות ואת הבעיות,
    בעוד האמת היא,
    שמעולם לא הוכח ולו קמצוץ של הוכחה ב"שמועות" הללו.
    ואם היה בהן אמת, האם רן ארז ומנגנוניו לא היו מזמן חושפים אותן?
    אני מזמין כל אחד ואחת לבוא ולעיין בכל מסמך אשר הם חפצים בו,
    לשאול כל שאלה (כפי שראיתם, גם שאלות תמוהות כמו "האם אייל ארד יהיה שם" נענות בתשובות שכולן אמת) ולבדוק לפני ולפנים את כל אשר ירצו.
    אני מתחייב שלא ימצאו דבר.
    האם ארגון המורים יכול להזמין אתכם לעשות את אותו הדבר? האם גם ארגון המורים יכול להתחייב שלא ימצאו פגמים בהתנהלותו?
    בבקשה קראו את נוהל "טוהר הבחירות" של היועץ המשפטי לממשלה (http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/684E467E-6D8E-4F8E-853D-8DFDB0AFE481/0/11910.pdf)
    הגדרת "שוחד בחירות" היא טובת הנאה או ההפך (איומים וכו') לבוחר. על כך אין לחשוד דווקא בנו (ודי לחכימא ברמיזא).

    אנחנו רק מבקשים בחירות הוגנות ושיוויוניות בארגון. בחירות בהן כל צד מקבל את אותם הכלים לצאת למלחמה, ואז מנצח מי שטוב יותר.

    האם לא ראוי לפרסם מועמדות בקרב כל המורים? או לשלוח להם דואר ובו מידע עלינו?
    האם לא ראוי שבחירות בארגון המורים ינוהלו ע"י מפקח אובייקטיבי? שופט שאין לחשוד בו?
    האם הגיוני שאם היה לנו כל כך הרבה מה להסתיר – אלו היו דרישותינו?

  59. פוס משחק! :

    אחד מחברי מערכת האתר כתב דבר חכם

    "העמדה שלנו צריכה להיות – לתת קול לשני הצדדים, ולאפשר ביקורת על שני הצדדים… זו הדרך הטובה ביותר לאתר, ולטעמי גם הטובה ביותר לארגון המורים. אם רן ארז יספוג הרבה ביקורת על חוסר דמוקרטיה, הוא יצטרך להתחשב בה – וכנ"ל לגבי ביקורת על דודי על חבירה לגורמים לא ראויים."

    ולכן אני מציע לשני המחנות

    1. אם יש לכם מה להגיד – חבל לבזבז את האנרגיה שלכם בטוקבקים ארוכים בפוסט שתיכף יעטפו איתו דגים – שילחו טורי דעה לאתר [email protected] .

    2. אם יש לכם שאלות קשות, היו אתם המראיינים: נסחו שאלות לצד השני (או שאלות זהות לשני המועמדים) – ושילחו למערכת באותה כתובת. אנחנו נסנן ונרכז את כל השאלות, נפנה אותן לרן ארז ולדודי פרידמן, ונפרסם את התשובות בפני כל הציבור.

    איתי

  60. נעמי ט :

    חברים יקרים-

    קראו את הפוסט של ליאת.

    זה מתחיל עם שבירת העובדים החלשים. זה נמשך במצור על הארגונים החזקים. איפה שאפשר, מתערבים בהליכי בחירות פנימיים במתק שפתיים, וזה נגמר במה שמתואר בפוסט של ליאת.

    כמעט תמיד מעורבים בתהליך אנשים טובים המאמינים שטבע האדם טוב מנעוריו.

    זה לא הנושא כאן.

    מי שלא מבין את הדינמיקה, את התמונה הכוללת, את התהליכים הגדולים, גם אם כוונותיו טובות, סופו שהוא מחליש מראש את הארגון שאותו הוא מבטיח לחזק.

  61. נעמי ט :

    איתי

    אתה מתפרץ לדלתות פתוחות.
    רן ארז הוא פחות או יותר העבר. השאלה היא מהו העתיד.

    שום דבר לא צויר כאן בשחור לבן.
    אבל אם אתה מעיד על נסיון דל במדעי החברה, אז בהמשך תמצא שני קישורים להרחבת ההשכלה.

    אני פשוט לא רואה איך מישהו שמתיעץ, נגיד עם לאוטמן, על מצע הבחירות שלו, והולך עם הכל חינוך, יפר בעתיד צווים של בתי משפט.

    על משקל הצדק צריך להיראות לא רק להיעשות, לא הולכים לבחירות בארגון עובדים אנגז'ה עם תעשיינים.
    דרך אגב, פורסם באיזשהו מקום, מיהם, שמות?

    כדי להבין איך נראה העתיד שלנו בבקשה:

    http://www.anh.com/Content/The_Union_Free_Privilege.asp

    http://www.irconsultants.com/services-unionavoidance.html

    ע'

  62. קישור לפוסט :

    http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4550

    כך שוברים איגודים מקצועיים

  63. ל-ע :

    מנסיוני הדל במדעי החברה הניסיון לנסח חוקים כלליים בשחור-לבן ולטעון שהעולם נוהג לפיהם תמיד וללא יוצא מן הכלל הוא ניסיון סרק.

    למעשה אין שום הבדל בין הפונדמנטליזם הימני של הניאו-ליברל שרוצה שוק חופשי בכל מחיר ובין הפונדמנטליזם השמאלי שרואה את האויב הניאוליברל בכל פינה.

    אבל גם אם נניח בהנחה פסימית שלכלל אין יוצאים מן הכלל, יש לעבודה שחורה ככלי תקשורת שתי דרכים להתמודד עם העניין.

    האחת היא להתייצב חד משמעית לצידו של רן "הרע במיעוטו" ארז, תוך התמקדות בחשיפת הבעייתיות בהתנהלות של פרידמן וחבריו.
    השניה היא לחשוף את הבעייתיות בהתנהלות של שני הצדדים, ולמרבה הצער לא חסרים דברים בעייתיים אצל ארז.

    אני בעד האופציה השנייה.

    אני חושב שהיא מקנה לנו יותר אמינות ומאפשרת לנו לפנות לקהל רחב שאינו "משוכנע מראש". אצלנו שני הצדדים צריכים לזכות לבמה להציג את עמדותיהם, ולא פחות חשוב – למקום בו יישאלו שאלות קשות ויתבקשו לענות עליהן.

    זה ההבדל בין פראבדה ובין עיתונות רצינית וחופשית. בפראבדה מי שנמצא בצד שלך הוא מוגן מביקורת, שמא הביקורת הזו תשמש בידי היריב. כלי תקשורת שכזה הופך ללא אמין בעיני הציבור הרחב ולכלי תקשורת פנימית של המשוכנעים בלבד.

    איתי

  64. נעמי ט :

    אפשר לגחך כל דבר ולעשות אנאלוגיות פנטסטיות בלי סוף.

    1. אני לא יודעת מי גישש אצל מי.(קדימה אחורה וכו').
    אני יודעת מה אומרת ר"ח בשם אנשיה.

    2. לא יודעת מאיפה הבאת את ה"שפוט של".

    אנחנו צריכים אולי לסדר קצת בינינו את הא"ב של השפה הס"ד.

    וכן – העתיד מעורר חשש, זה העניין בדיוק.
    החשש הזה עלול בין השאר להתבטא דווקא בחיזוקו של רן ארז (בעצמו סוציאל-דמוקראט מוצהר, אז מה? איך אני מתייג את עצמי פחות חשוב מאיך אני פועל – דהיינו איזה הכרעות אני עושה. ההכרעות של ר"ח, אכן מעוררות חשש).

    ע'

  65. נעמי ט :

    דיברתי קצרות עם שמולי.

    אני מקווה שהוא השתכנע ש:
    א. אני קיימת.
    ב. אין לי עניין עם רן ארז.

    אני מקווה שהוא הבין את עיקר הטיעון שלי:

    א. זו לא אני שמחזקת את רן ארז.

    ב. הדרך שהם בחרו ללכת בה, תטפח להם בעתיד בפנים במקומות בלתי צפויים, ותגבה את המחיר.

    רק העובדה שהאפשרות הזאת סבירה ביותר, היתה צריכה להפעיל אצלם את כל פעמוני האזעקה.

    מכיוון שלא כך קרה, אני מפעילה אותם פה.

  66. ל-ע' :

    א. "רן ארז הוא העבר" אך הוא עדיין מתמודד, ולא ידוע לי ש(כנהוג בדיקטטורות אחרות) הוא מינה לו יורש.

    לכן הבחירה המצערת בהינתן שתי חלופות היא בין עבר שאנחנו יודעים איך הוא נראה (רע) ובין עתיד מעורר חשש.

    א. יש מרחק גדול בין התייעצות ואפילו קבלת סיוע ובין להיות "שפוט של", אבל מי שרוצה לחשוד תמיד יראה צל הרים כהרים ויאמר שאין עשן בלי אש.

    רוצה תיאוריית קונספירציה בשקל? הנה:

    1. פורסם בתקשורת שחברי קבוצת "הארבעה" במפלגת העבודה נפגשים ומתייעצים עם בכירי קדימה ובהם ציפי לבני.

    2. לכל תינוק ברור שללבני יש אינטרס ברור בהחלשתה של מפלגת העבודה.

    3. קדימה היא מפלגה שידועה בקשרי הון שלטון שלה. עיון בהסטוריה הרחוקה של לבני (דף מידע באתר זה) מגלה את חלקה במהלכי הפרטה.

    4. המסקנה ברורה – עמיר פרץ הוא בעצם סוס טרויאני של ראובן אדלר נוחי דנקנר והאחים עופר (שקדימה היא בובה שלהם). כל פועלו של פרץ נועד למטרה אחת – לפרק את המבצר הסוציאל-דמוקרטי המופתי שבנה גנראל ברק

  67. מיכאל לינדנבאום :

    ל-ע' ערב טוב,
    אני אוהב את ניתוח הדברים החד-משמעי,מה עוד שאני מובטל בגלל שילוב של הפרטה+חב' כח-אדם+גילי ה"רך".
    רוח חדשה עורכת כנס מחר(26.10 בין 19-21) בסמינר הקיבוצים .תמיד טוב ל"קחת מודיעין",ולהתרשם אישית מאנשים עם כוונות טובות שאינם רואים את התמונה הכוללת.אני מתכונן(אם יתנו להיכנס) להגיע.
    בתור ותיק ובעל ידע "אינטימי" על נכלולי ההון מחד ושיתוף הפעולה של ההסתדרות עם ההפרטה מאידך ,אני מקבל בהחלט את " לא הולכים לבחירות בארגון עובדים אנגז'ה עם תעשיינים".

  68. נעמי ט :

    נכנסתי לאתר של ר"ח.

    ראשית ראיתי שינקי הוא ראש החוג להסטוריה במכללת בית ברל. הנה שאלה שעליה קיבלתי תשובה מלאה ומעניינת.

    לעומת זאת – לא מצאתי באתר פרטים כמו:

    דיווח מפורט על ההתנהלות המשפטית שר"ח מנהלת.

    דיווח מפורט על הגורמים איתם קשורה ר"ח. טוב, נניח דיווח כללי.
    מכל הדיון פה, אין התכחשות למגע עם גורמים עסקיים אבל מלבד אייל ארד, אף שם לא מוצג בגלוי.

    הפורום באתר מעניין מאוד – טביעות אצבעות שאי אפשר לטעות בהן, מכל הכיוונים האפשריים.
    (אולי בגלל זה הם מניחים שהדיון בע"ש מתנהל באותו אופן. ולא היא)

    מידע? עובדות? לא מצאתי.

    אולי אני לא מחפשת נכון?

    ע'

  69. נעמי ט :

    תגובה 52 – נכנסתי על-פי הצעתך.
    ע'

  70. לנעמי :

    ולמה את שואלת אותי ?
    האם אני בחבר המנהלים של ר"ח ?
    או בהנהלת ארגון המורים ?
    אההה אני בועד המורים של ביה"ס ! ואם אתם רוצים דיווח מי שילם לועד ומי לא – גם את זה אני לא יודעת – אבל כולם שותים קפה !
    כל טוב
    גליה

  71. נעמי ט :

    עדיין, אחרי כל הדיון פה, נשאר בערפל –

    מי הם התעשיינים שלא הפנו אורף קרה ומוכנים לסייע ליעץ ולתרום?

    האם השמות שלהם חסויים?

    איפה, בשם השקיפות, מתפרסמים שמותיהם?

    ע'

    שלא מועמדת לתפקיד ציבורי כלשהו.

  72. ג'ני :

    ל-ע'

    את רוצה לעשות לתעשיינים הללו פרסומת חינם?

  73. ג'ני :

    ל-ע'

    האם את רוצה לתת להם פרסומת חינם?

  74. ג'ני :

    ל-ע'

    את רוצה לתת להם פרסומת חינם?

  75. לג'ני :

    אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.

    אם יפורסמו שמות בעלי ההו, בעלי הכתף החמה שמוכנים לסייע, ליעץ ולתרום, אכן יש חשש לפרסום בחינם.

    מצד שני, לא בטוח בכלל שהנ"ל מעונינים בפרסום בהקשר שבו אנחנו עומדים.
    אבל באין פרסום שמותיהם, נפגעת השקיפות.

    החכם (שימי לב, החכם, לא הצודק), החכם יודע איך לא להיכנס למלכודות כאלה.
    הפיקח, מר תסמכו עלי, משוכנע שידע איך לצאת מהן.

    עובדה – כאן באתר עבודה שחורה, מודים ראשי רוח חדשה ש:

    נו, בשביל לנצח בבחירות צריך לדעת גם להתלכלך.

    נו, בשביל לנצח בבחירות (לארגון עובדים!!) צריך סיוע של הלחשנים על אוזנו של שר האוצר.

    ולא, שמם של הלחשנים שמור היטב.

    היה משכנע הרבה יותר אם את המידע שמסרו לנו כאן, היו מפרסמים באתר המצוחצח של רוח חדשה.

    אבל האתר ההוא שמור להבטחות על דמוקרטיה, שקיפות, וטוהר מידות.

    אני (מן טהרנית שכמותי) רוצה לקוות שלא, אבל מי יודע? אולי חברי ארגון המורים דווקא יאהבו את מה שנמסר כאן, וירצו אפילו עוד מאותו הדבר.

  76. נעמי ט :

    http://www.blacklabor.org/?p=13116#comment-305120

  77. הבחירות לארגון המורים – השופט דן ארבל, הראיון וההודעה :

    […] את השופט בדימוס דן ארבל שמונה לפקח על הבחירות בעקבות התביעות המשפטיות שהגישה ר"ח נגד ארגון המורים. כותרת הכתבה המשודרת […]

  78. דליה :

    העתירה של ר"ח המופנית לבית המשפט המחוזי (http://www.blacklabor.org/?p=16479)בשעה שבית המשפט המחוזי פסק שעליה למצות את ההליכים בבית דין חברים, היא עוד הוכחה שזירת המאבק שבחרה ר"ח היא בית המשפט. והפעם המטרה היא לעכב או לפסול את שלב א בבחירות לארגון. ההידיינות בבית המשפט אמורה לפחות לעכב את תהליך הבחירות, אם לא לפסול אותו לגמרי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.