חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ביקורת תקשורת על סיקור מותו של אסף רמון ז"ל

נושאים מדיני-בטחוני, תא אופק ב 17.09.09 6:10

שלמה פשקוס, דובר תא אופק, מבין שסיפור התרסקות מטוס F16 בתאונת אימונים הוא סיפור גדול. בטור נוקב, הוא מוחה על ההתמקדות של התקשורת בטרגדיה המשפחתית ולא בתחקיר מעמיק אודות הגורמים לתאונה, תחקיר שיכול לעזור למנוע מקרים כאלה בעתיד

כל מי שעסק בתקשורת בשנים האחרונות לא יכול היה שלא להתמוגג מנחת כשראה את האפיזודה בסדרה מסודרים בה ד"ר גדי טאוב, בתפקיד יועץ התקשורת של תומר לוי, מסביר ללוי מה הוא צריך לעשות כדי למנוע פרסום תקשורתי רע אודתיו. Bigger elsewhere מסביר טאוב בקול צווחני, כל מה שאתה צריך, כדי למנוע תקשורת רעה, זה לייצר אירוע תקשורתי גדול יותר במקום אחר לגמרי, התקשורת כבר לבד תרד לך מהגב. בצמד המילים bigger elsewhere מסכם טאוב את התורה הבסיסית לספין תקשורתי, תורה אותה מכיר כל יועץ תקשורת מתחיל. מהפסטיבל התקשורתי סביב מותו של אסף רמון טאוב יכול ללמוד משהו, אפילו לא צריך elsewhere מספיק bigger.

התרסקות מטוס F16 היא אירוע חדשותי גדול בפני עצמו מדובר במטוס קרב שהוא תפארת חייל האוויר הישראלי. התרסקותו של מטוס כזה במהלך טיסת אימונים מעוררת סימני שאלה רציניים סביב כשירות המטוס, נהלי התחזוקה שלו, כשירותו הרפואית והמקצועית של הטייס ונהלי הבדיקות שלו. ב2007 לצורך ההשוואה, כשהתרסק סקיהוק מיושן עקב תקלה טכנית מובהקת והטייס נחלץ בשלום, עצם ההתרסקות תפסה כותרות ראשיות בעיתונים.

אכן בגדר הסביר הוא שאירוע חדשותי יידחק לשוליים עקב קיומו של אירוע חדשותי גדול יותר. הבעיה עם התקשורת הישראלית, שבולטת בפסטיבל התקשורתי סביב הטרגדיה של משפחת רמון, טמונה בהגדרתה מהו אירוע חדשותי גדול. לטרגדיה של משפחת רמון כמה שהיא עצובה ונוגעת ללב אין ערך חדשותי אמיתי, יש רק ערך טראגי אנושי. לעומת זאת לסימני השאלה שמעוררת התרסקות מטוס הקרב העיקרי של חייל אוויר, חייל שהוא חוד החנית המבצעית של צה"ל, יש ערך חדשותי אמיתי. עיסוק עיתונאי רציני בסימני השאלה הללו יכול לחסוך חיי אדם בעתיד. לעומתו העיסוק האובססיבי בכאבה של משפחת רמון במקרה הטוב ימחה דמעות מעל עיניהם של מאות אלפי אזרחים, במקרה הרע יהפוך אותנו לאדישים עוד יותר לסבלם של אחרים.

בתחילת דרכי בעולם התקשורת ככתב מקומונים הבאתי איתי רצון עז לשנות את המציאות בעזרת התקשורת. רציתי להביא לידיעת הציבור דברים עם ערך חדשותי, מידע שבעזרתו הציבור יפעל לעצב לעצמו עולם טוב יותר ונכון יותר. מהר מאוד למדתי על בשרי שאת עורכי העיתון לא מעניין הערך החדשותי של הסיפורים, אלא ערך הרייטינג שלהם, ובתפיסתם צהוב שווה רייטינג. כתוצאה מכך עיתונאים עסוקים פחות בלהביא לציבור מידע בעל ערך, ויותר בלהביא לציבור מידע צהוב. את מקומי בעיתונות לא מצאתי, אולם המשכתי לעסוק בתקשורת מכיוונים שונים. עם השנים מתחדדת לי הבנה אחת אחת פשוטה לא צריך elsewhere ולא צריך bigger צריך אך ורק yellower .

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

21 תגובות

  1. אריה גור :

    אני ממש לא מסכים עם הגישה הזו. דווקא כמי ש"משוגע" על נושא תאונות מטוסים ועוקב בעניין רב אחרי כל תחקיר של התרסקות מטוס שמוצגת בערוץ נשיונאל ג'אוגראפיק,
    אני חושב שהפרטים הטכניים הנוגעים להתרסקותו של אסף רמון מעניינים הרבה פחות מהסיפור הכל כך אישי ומרגש של ילד שרוצה ללכת בדרכו של אביו שהיה פורץ דרך לאומי בתחום התעופה – ומוצא את מותו בהתרסקות בשמיים בדומה לאביו שהתרסק בשיבה מהחלל.
    בעיני, לעומת המימד האנושי שבטרגדיה הזו והעוצמה הריגשית המגולמת בה, השאלה אם ההתרסקות נבעה בגלל טעות או בגלל איזה צ'ופצ'יק של בורג שלא היה במקומו
    היא שולית לחלוטין.

    נקודה חדשותית חשובה מאוד בהקשר זה, ואף היא קשורה לרגשות יותר מאשר לכל דבר אחר, העלה דוד עברי מי שהיה מפקד חיל האויר ווגם בנו נספה בתאונה אוירית, שהעלה את החשש ש"בנים של" משתדלים להיות טובים יותר מאחרים ואולי זה מביא לאסונם. מסר חשוב ביותר שבא מפיו של אב שכול וגם הוא לא קשור ל"צ'ופצ'יק של הבורג".

  2. מיכאל לינדנבאום :

    אריה שלום,
    כאשר המימד הרגשי הופך לאבל לאומי ארוך ומתוקשר מאד,הוא בהכרח פוגע בזכרם של שאר החללים שלא קוראים להם רמון.זכור שיש משפחות שהשכול פוקד אותם זה 3 דורות.האם יש אליטה שהדם שלה כחול יותר?.אתמהה.
    אני חושב שפשקוס צודק.המימד הטכני והדיון התקשורתי כיצד למנוע אסונות דומים בעתיד, הוא מהותי יותר.

  3. אריה גור :

    מיכאל בוקר טוב,

    עם כל הצער והכאב הרב על מותו של כל חייל בצה"ל, הסיפור הנוגע למותו של אסף רמון הוא סיפור מיוחד.
    אני משער שרוב הציבור לא "מחובר" למושגים מעולם התעופה הן במישור הטכני והן במישור התפעולי כך שאין בסיבות אלה עיניין ממשי אלא לחייל האויר וכולם מניחים שאת הצד הזה של התחקירים חייל האויר מבצע היטב(חייל האויר מפורסם ביסודיות התחקירים שהוא עורך).

    לדעתי, אם ללכת לפי קו המחשבה שלך, צריך למשל לדרוש מצ.ה.ל לפרסם לציבור תוצאות תחקיר מכל תאונת מכוניות שבה נהרג חייל. אתה באמת מאמין שזה מעניין מישהו?

  4. איתי :

    אני מסכים עם אריה, וזה כמובן ללא קשר לשאלה האם דמה של משפ' רמון כחול יותר הנדון כאן http://roeerotman.wordpress.com/2009/09/15/%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%94/.

    במקרים רבים אכן בולטת התופעה המתוארת במאמר שהתקשורת עוסקת בצהוב ולא בחשוב, אבל במקרה הספציפי שלנו התמקדות בהבאת מידע על תחקיר שטרם הושלם היא חסרת משמעות לציבור ולא רק חסרת רייטינג. האם זה באמת חשוב שהציבור הרחב יידע אם החשוד העיקרי בתקלה (כמה שעות לאחר התרחשותה) הוא בורג בכנף או בורג במנוע?

    יותר מזה – נניח שאכן יסתבר כפי ששמעתי בתחילת הדיווחים (אח"כ נאטמתי) שלא היה כשל טכני
    והבעיה היא המונח המכובס "הגורם האנושי". המשמעות עלולה להיות שאסף ז"ל (או אחד מאנשי הצוות הטכני) פשוט עשה טעות קולוסאלית שהביאה למותו הטראגי ולאובדן כסף רב למדינה). האם זה מה שהיינו רוצים לשמוע בחדשות כל היום – שאסף זל נהג בפזיזות או שפלוני התרשל והרג אותו? מסופקני.

    אם שואלים אותי כצרכן של רדיו (אין לי טלויזיה) איך אני רוצה "ימים נוראים" (תאונת מטוס או תאונת דרכים, חיילים שנהרגו כשעלו על מטען או אזרחים שנפצעו בפיגוע, רצח רבין או תרדמת שרון) – כל מה שאני מבקש זה דיווח קצר בלי טונה פרשנים-קשקשנים ובלי פריצות לשידור של כתבנו מהשטח כל חמש דקות שלא מחדשות כלום. לא מעניין אותי אם מי שהגיע לזירת הפיגוע זה המפכל או מפקד המחוז, לא מעניין אותי מה שיש להם להגיד (אין להם מה להגיד, וכולם יודעים את זה). לא מעניין אותי העד ששמע את הבום ולא מעניינת אותי השאלה מי עקף את הצנזורה. וכמובן אני לא רוצה לראות את התמונה של רונה רמון מקבלת את הבשורה – איחס.

    קרה אסון? דברו מעט והשמיעו מוסיקה שקטה ומחבקת.

    זה בעיני המתכון הטוב ביותר למניעת התקהות החושים הנזכרת במאמר.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    צפרא טבא ידידי,
    מדובר על תאונות מבצעיות,לא תאונות דרכים "רגילות".
    גם אם נעשים תחקירים יסודיים,יש נושאים לדיון ציבורי.להזכירך מטוס starfighter f-104 נקרא בזמנו "מטוס האלמנות" בגרמניה כאשר 300 מכלל 900 המטוסים התרסקו בתאונות אימונים.
    גם צה"ל עובר הפרטה וחלק מתחזוקת המטוסים עבר לידי "חברות פרטיות" ששורת הרווח חשובה יותר מאיכות העבודה.(ממש כמו בכל הפרטה).
    לבסוף אתה לא עונה לגבי סוגיית כל חללי צה"ל שלא קוראים להם רמון ,והם לא שייכים לאצולה המתוקשרת.

  6. צוף :

    אני לא מסכימה עם התוכן, אבל במיוחד לא נעמה לי הכותרת. צריך גסות לב גדולה מידי כדי לקרא לעצב, ואבל "פסטיבל".

  7. איתי למיכאל :

    יש בעיה גדולה מאוד בהבאת מידע לידי הציבור על ליקויים בתפקוד בעקבות מיקור חוץ.

    לדוגמה, המידע על תקלות חמורות בשירות של מוקד במיקור חוץ של הביטוח הלאומי זכו להתייחסות מעטה בתקשורת (כן עלו לדיון בכנסת).

    סיבה אפשרית אחת היא חוסר הנכונות של התקשורת להתעסק עם הנושא, בין אם בגלל אינטרס ישיר של בעלי כלי התקשורת ובין אם בגלל אינטרס עקיף (הבעלים של החברה הזוכה במכרז הוא גם בעלים של חברה אחרת והוא מפרסם אצלו מוצר/שירות אחר)

    סיבה אפשרית אחרת היא העובדה שחברות מיקור החוץ מעסיקות בתפקידים בכירים אנשים מהשירות הציבורי. אם מפקד הטייסת חושב על הג'וב לעת פנסיה (גיל 45) הוא עשוי להירתע מחשיפה ציבורית של בעיות בתחזוקה המבוצעת עי קבלן מיקור החוץ – מעסיקו העתידי בפוטנציה. את העבודה הוציאו החוצה אבל את הכביסה הזו יכבסו בפנים.

    איך יוצאים מהברוך הזה אינני יודע, בייחוד לאור הבעיה לבנות כאן תקשורת עצמאית חזקה (כולל מערכת תחקירים מקצועית) שאינה תלויה בהון (ר' סיפור "שקוף", אך זו בעיה כלל עולמית).

  8. יונתן :

    אולי תתנו לגופה להתקרר לפני שתבואו ותפגינו כמה אתם צודקים ומתוחכמים ושיוויוניים?
    עוד לא עבר שבוע מהמוות אפשר לחכות קצת בכל הניתוחים האלו.

  9. אריה גור :

    כן ממש לא בסדר שאנו מזכירים את הנושא. עד עכשיו לא נאמרה אף מילה, ואנו חוצפנים וגסי רוח שכמותנו, מעיזים לדבר.

    לא בדיוק ברור לי אם אנחנו או אתה משחקים אותה יפי נפש.

  10. ע :

    מה?

    1. "הפסטיבל" דווקא העלה למודעות מצבן של משפחות שכולות בכלל ואלה ששכלו יותר מאחד בפרט.

    2. ה"פסטיבל" גם הבליט את שאלת התאונות יותר מתאונה שמסתייימת בצניחת הטייס בשלום.

    3. המאמר הזה גורם לי אי נוחות. אם השאלה העולה פה היא כל כך חשובה, אפשר היה לדחות אותה לפחות אחרי השבעה?
    מה לעשות? כשהדמויות מוכרות זה מכה בבטן באופן מיידי. מי ששולט ברגשות שלו עד כדי כך שהוא יכול להימנע מהתגובה המיידית הזאת, אפשר רק לקנא בו, ואולי לא.

    4. אחת הבעיות של השמאל היא עודף השליטה השכלית שלו על הרגש.
    כל הכבוד. באמת, כל הכבוד.

    נקודת האיזון בין רגש לשכל, בלי להידרדר לסחטנות רגשית מצד אחד או לקור שכלי מקפיא מצד שני, היא חמקמקה, והשמאל לא יודע לזהות אותה טוב יותר מאחרים.

    5. ביקורת על התקשורת יכולה לפרנס טור יומי, כי אלה אינן חסרות, אבל אם אפשר לבקש – לא ככה.

  11. יוחאי :

    בעקבות ההערות, שיניתי את הכותרת.

    תודה,
    יוחאי, העורך התורן.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    רק עכשיו קראתי התגובית(ככה קוראים לטוק-בק??) מספר 7 שלך.
    אהבתי אותה ,הן על התקשורת "מטעם" והן על מיקור החוץ בצבא שמתגמל קצינים נוחים לאינטרסים של קבלן מיקור החוץ.
    douze points!!

  13. אורי יזהר :

    העיסוק המרובה של הפוליטיקאים והתקשורת בתאונה הטראגית בה נהרג אסף רמון ז"ל הוא ניצול ציני של האסון הכפול של משפחת רמון כדי לצבור נקודות בדעת הקהל מצד הפוליטיקאים, ורייטינג עבור התקשורת. גועל נפש! הכל מתמסחר. שום איפוק. הם עשו את הפסטיבל ולא הציבור.
    עם כל הכבוד למגיבים, אני לא חושב שניתן לקיים על יסוד מקרה אחד דיון ציבורי רציני ומעמיק על הסיבות לתאונה, האם היה כאן כשל טכני, או טעות אנוש, או אבדן הכרה. אין לנו אפשרות אלא לסמוך על הוועדה שמונתה על-ידי חיל האוויר ולחכות למסקנותיה. כל דיבור אחר הוא חסר ערך ומיותר.
    ההשוואה עם מה שקרה בגרמניה מופרכת. אצלנו אין שיעור כזה של התרסקויות מטוסים.

  14. רועי שהגיע אחר-כך :

    יוחאי (11),
    דווקא חבל ששינית את הכותרת. אין ספק שהיא לא נעימה, אבל יש היה בה משהו מדויק יותר, שהעביר את הביקורת טוב יותר. צריך לזכור שההתייחסות ל"פסטיבל" אינה אמורה לפגוע במשפחת רמון, כי אם במסקרים. משפחת רמון, יש לזכור, נפגעה אף היא מהפסטיבל הזה (אלא אם כן מישהו פה יצליח לשכנע אותי שלקבל בשורת איוב שכזו באמצעות צלמי פפראצי לא נקרא "פגיעה").

  15. מיכאל לינדנבאום :

    בעקבות אסון המסוקים בשאר ישוב בפברואר 97 דובר שהאסון היה נמנע אם היה מותקן התקן אלקטרוני להתראה על קירבת יתר של המסוקים.אינני יודע אם המידע הופנם והופקו לקחים או נזרק לפח.

  16. אייל אוסטרינסקי :

    אייל אוסטרינסקי – תגובתך הבלתי ראויה צונזרה. אם תמשיך כך תיחסם בפניך האפשרות להגיב כאן.

    איתי

  17. אורי יזהר :

    למערכת,
    את תגובה 16 אסור היה לפרסם. צריך להיות רף שמתחתיו לא מפרסמים. אפילו בטוקבקים הכי פראיים שקראתי באתרים השונים עוד לא נתקלתי בדבר כזה. אני מבקש לא להסתתר מאחרי עיקרון חופש הביטוי כי זה הופך במקרה הזה להיות חופש הביזוי שמביא להתבזות האתר.

  18. לאורי :

    לא נתקלת בדבר כזה ? דפדף כמה דפים אחורנית !

    שים לב איך חברך לאתר מר נגה תדמר התבטא כך (ועוד בהודעה אחת) כלפי מישהו שנגד את דעתו:

    תיאור המתנגד: "שרץ נקלה", "פאשיסט נתעב", "לאומן נחות, מן הסוג הבזוי ביותר", "צאצא של חולדה ונחש"
    השוואתו לנאצים: "כזאת הייתה גם תורתם של שונאי יהודים, בעיקר בדור האחרון".
    בתפקיד הפסיכיאטר: "מהמעט שאני יודע על אנשים כמוך, השלב הבא שלך יהיה באשפוז בכפייה, כי אפילו אתה לא תוכל לשאת כבר את עצמך".

    התבזות הופכת לדבר שכיח פה…תתרגל.

  19. צוף :

    תודה לעורך יוחאי.

  20. הראל לייבוביץ :

    מאמר כל כך מיותר.
    הניסיון הזה להציג את העיסוק בטרגדיה המשפחתית של משפחת רמון, כמשהו מוגזם – הוא פשוט חוסר רגישות משווע.
    ברור שבימים הראשונים אין מה לפרסם אודות האירוע פרט לסיפור האישי המרגש והנוגע ללב.
    ועדת החקירה שהקים מח"א פועלת ובעיצומה וטרם נשפך אור על הגורם לתאונה.
    חיל האוויר הוא אולי החיל שבטיחות בראש סדר מעיינו, ואומר זאת מפקד בחיל. היה בטוח שברגע שיידעו מה גרם להתרסקות, הנושא יועבר עד אחרון החיילים.
    במקרה הזה אין כאן רק את ה"צהוב" שבתקשורת שאתם מחפשים כל הזמן לתקוף ולהשמיץ. כן, יש כאן אסון אישי-משפחתי מצמרר אך יחד עם זאת סיפור לאומי הנוגע בכולם.
    מספיק עם התייפייפות הנפש המתנשאת הזו. יש סיפורים נוגעים ללב, שמבחינה אנושית ורגשית צריכים לעסוק קודם בהם.

  21. ליאור שוורץ :

    העיסוק בתקשורתי בטרגדיה של משפחת רמון, גובל לדעתי בפורנוגרפיה של השכול,האיטים התקשורתי היה מוגזם, שמלצי,ופטטי
    ויותר מכל מרגיז.הטרגדיה היא של משפחת רמון,כמו כל אדם שמאבד איש יקר.
    לטעמי הכל נעשה בוולגריות צהובה
    ברובד הנוכה ביותר.
    מבחינה מה שחבל הוא שזה חדשות עסססיות,ופלוני ואלמוני שנהרגו בקרב או בתאונה אחרת לא מעניינת
    בכלל.

    חבל.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.