חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הביאו את השינוי, התפקדו למפלגות

נושאים דעות, פוליטי ב 2.09.09 6:04

בעקבות מאמרו של יאיר טרצ'יצקי, הקורא לאזרחים לגלות מעורבות על מנת לשנות, מזכיר לנו איתי אשר שהדרך הנכונה לשנות היא דרך הפוליטיקה

מאת: איתי אשר

"לא צריך לחכות שהשינוי יגיע מלמעלה" כותב יאיר טרצ'יצקי, עורך ערוץ "חברה" המומלץ באתר NRG, ואחד מבעלי הבלוג המומלץ לא פחות "לחץ חברתי", וקורא לאזרחים להתחיל לעשות.

הפעם, ההקשר הוא גל האירועים האלימים בחודש אוגוסט. זו פתיחת מאמרו:

"האלימות היא מכת מדינה, וככזאת ראוי שהמדינה תיקח עליה אחריות: תגדיל תקציבים, תחוקק חוקים ותטמיע ערכים. ובכל זאת, גם עלינו כאזרחים מוטלת החובה לעשות ככל שביכולתנו להפוך את החברה הישראלית לאלימה פחות: חינוך, התנדבות לעמותות שעוסקות בנושא, אכיפה אזרחית ובעיקר דוגמה אישית."

בהמשך מציע לנו יאיר באופן ספציפי להתנדב למשמר האזרחי או לארגון חברתי העוסק בנוער בסיכון, בחינוך להתנהגות אלימה, או בטיפול בנפגעי אלימות. כמו כן יאיר ממליץ לשלוח את הילדים לתנועת נוער לפי בחירתנו.

אני מסכים מאוד עם יאיר בטענה שאם אנחנו יושבים בסלון (או בפורום אינטרנטי) ורק מקטרים על כך שהמדינה לא עושה כלום או לא עושה מספיק, גם אנחנו הופכים לחלק מהבעיה.

אם אנחנו רוצים שינוי אנחנו צריכים להניע אותו בכוחותינו – כל אחד בכלים שמתאימים לו ובמינונים שמתאימים לו.

באשר להמלצות של יאיר – יישמתי. בעצמי הייתי חניך ומדריך צעיר בתנועת נוער (חוגי הסיירות), ואח"כ עשר שנים מדריך בוגר, מתוכן חמש עם נוער עולה מאתיופיה. שניים מחניכי היו המדריכים הצעירים הראשונים בני העדה בירושלים. רוב הזמן הזה התנדבתי במקביל גם במשמר האזרחי, התנדבות שאפשרה לי להוציא נשק לטיולים ולחסוך בעלויות להורי החניכים.

הרעיון של אזרחים הלוקחים אחריות ומביאים שינוי נכון לא רק לנושאי חינוך ומניעת אלימות, אלא לכל תחום. יאיר היה יכול לכתוב מאמר דומה על מתנדבי "במעגלי צדק" ו"קו לעובד" העושים עבודת קודש בהגנה על זכויות עובדים חלשים, או על מתנדבי "מגמה ירוקה" הפועלים בשטח וגם בלובי בכנסת לקידום מאבקים סביבתיים. מאמר אחר היה אפשר לכתוב על מתנדבים למען ניצולי שואה, נכים, חולי סרטן וכו'.

עם זאת, משהו אחד מאוד חסר לי בהמלצות של יאיר והוא המעורבות הפוליטית. יאיר בעצמו מכיר בעובדה שמי שנושא בעיקר האחריות זו המדינה – באמצעות תקציבים, חקיקה ואכיפה, כלומר תקנים בשירות הציבורי (זה שביבי קורא לו "האיש השמן").

מכאן נובעת המסקנה שלאזרח אכפתי יש בגדול שתי דרכים: להיכנס לריק שמותירה המדינה או להכריח את המדינה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות.

הדרך הראשונה היא הדרך של החברה האזרחית. למשל, להתנדב או לעבוד בשכר בעמותת על"ם ולחפות על העומס בלשכות הרווחה המיובשות ע"י האוצר. היתרון – אתם עושים משהו "אמיתי תכל'ס" – עם סיכוי גבוה לשינוי ממשי במעגל קרוב. הצלתם נפש אחת – הצלתם עולם מלא. החיסרון – למעשה אתם עוזרים למדינה להתחמק מהאחריות שלה ולהפיל את האחריות על האזרחים-המתנדבים ועל התורמים (רובם מחו"ל).

הדרך השנייה היא הדרך הפוליטית, שהצעד הראשון בה הוא התפקדות למפלגה. חברות במפלגה עולה כמה עשרות שקלים בשנה ודורשת מעט מאוד זמן, אך אתם יכולים לעשות שימוש בכרטיס החבר שלכם כמה פעמים שתרצו (ובלי לצאת מהבית) כאמצעי לחץ על הנבחרים שינהלו את התקציב ויצביעו על חוקים כפי שאתם רוצים,  או שישכחו מכם בפריימריס.

לבעלי ההון יש אפשרות להחזיק פוליטיקאים בביצים באמצעות תרומות גדולות (לעתים קרובות למועמדים ממפלגות מתחרות – אפילו מבקר המדינה העיר שזה מסריח, אבל זה לגמרי כשר). רק ההתפקדות של הרבה אזרחים "קטנים" למפלגה נותנת להם כוח המתקרב ולו במעט לכוחו של בעל הון. את הלקח הזה הצליחו להבין קבוצות אינטרס רבות ומגוונות (חקלאים, מתנחלים, חברי וועדי עובדים, תושבי שבט בדואי). ללא קשר לדעתי האישית על המטרות של המתנחלים – אני מלא הערכה על יכולתם לפעול כקבוצה מאורגנת למען טובתה של הקבוצה כולה, דבר שרובנו שכחנו מהו. בציבור הרחב התפקדות למפלגות נראית מעשה חסר טעם ואפילו מסריח אם הוא נעשה בצורה מאורגנת. לכן ארגוני חברה אזרחית וותיקים ואהודים כמו התנועה לאיכות השלטון והחברה להגנת הטבע מרשים לעצמם להעניק פרסי הצטיינות לפוליטיקאים, אך הם לעולם לא יקראו לתומכיהם להתפקד למפלגות, איש לפי בחירתו. אחוז הישראלים החברים במפלגות הולך ויורד עם השנים. ומי נהנה? אלה שכוחם גדל כאשר רובנו בורחים מהפוליטיקה: בעלי ההון מזה וקבלני הקולות מזה. ואז מגיעה ההצבעה על התקציב ופתאום אין כסף לתקנים לעו"סים לטיפול בנוער בסיכון, אין כסף לזקנה במסדרון בבית החולים, וניצולי השואה ימשיכו לחכות.

אין כסף? בטח שיש, תשאלו את יאיר, אבל לא בשבילנו. בשיח בתקשורת החילונית נהוג לדבר על הסחטנות של המפלגות החרדיות או על כסף ציבורי שנשפך כמים בהתנחלויות ובמאחזים בלתי חוקיים, וכמובן כל שנה חוגגים בעיתונים את מכונת הקפה ושיעורי האנגלית היקרים של איזה ח"כ חסר טאקט. אבל לכל מי שיעשה חשבון יסתבר שכל זה רק כסף קטן ביחס לנדרש לשינוי אמיתי בסדר העדיפויות ולמדיניות תקציב אחרת. רוב הציבור עשוי לתמוך בשינוי דרסטי שכזה*, אם הדברים היו עומדים במרכז מערכת בחירות (כמו שקרה בארה"ב).

ומי אחראי? לא "נערי האוצר" הידועים לשמצה וגם לא "הפוליטיקאים המושחתים" (במרכאות, רובם אינם כאלה). האחראים הם אנחנו, שהעדפנו לא להתלכלך בניקוי אורוות הפוליטיקה. טפטפו לנו במשך שנים שבפוליטיקה הכל רקוב ואי אפשר לשנות, המציאות סיפקה מאות עדויות תומכות, ואנחנו קנינו את המסר. אנחנו חלק ממעגל הקסמים.

לסיום, חשוב לי להדגיש שאין צורך לבחור בין האפיק הפוליטי ואפיק החברה האזרחית – אפשר ורצוי גם וגם (ראו לקט הדיונים "מאיפה תבוא המהפכה?"). בשיטת "גם וגם". נוקטים פעילים סביבתיים וחברתיים בולטים שהשתלבו במפלגות פוליטיות במרכז ובקצוות של הקשת הפוליטית. דווקא מי שצברו שנים רבות של ניסיון בשדה החברה האזרחית הבינו שכדי לשנות צריך להגיע לכנסת ולממשלה, או לכל הפחות להגיע להשפעה על חברי כנסת ושרים. אז כן – תמשיכו להתנדב במשמר האזרחי, בעל"ם, בתנועה לאיכות השלטון, ב"קו לעובד" או ב"מגמה ירוקה", רק תעשו טובה ותתפקדו**.

* עפ"י סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בישראל של שנות האלפיים רוב הציבור רוצה מדיניות כלכלית סוציאליסטית אך זו קצת רמאות, לא מצד המכון אלא מצד הציבור. הסוציאליסט שבליבנו רוצה שהמדינה תיתן לנו שירותי חינוך בריאות ורווחה כאילו היתה סקנדינביה, אבל הקפיטליסט שבנו בשום אופן לא רוצה לשלם על זה במסים בסגנון סקנדינביה.

** לקריאה נוספת: התוכנית הסודית למלחמה בשחיתות / מאת איתמר כהן, זוכה פרס פראט לתקשורת ( 2008 ).

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

15 תגובות

  1. עודד גלעד :

    מאמר מצויין – וזריקת כפפה חמה לחלה"ט ולתנועה לאיכות השלטון ודומיהם. לפעמים הם משקיעים באיסוף התנגדויות מהציבור, אותם הם מעבירים למדינה, או מעודדים כתיבת מכתבים לרשויות.
    אבל הקריאה להתפקדות למפלגות היא מבחן האש האמיתי שלהם – האם הם פועלים למען עצמם או למען המטרות אותן הם באים לקדם.

  2. איתי :

    עודד, תודה

    אני לא חושד בשום אופן בחלה"ט ובתנועה לאיכות השלטון בכך שהם פועלים למען עצמם. עבדתי בחברה להגנת הטבע כמדריך ולא ראיתי שם שום פירור שיכול לעורר חשד כזה.

    יש פה גישה לגיטימית לחלוטין הטוענת שכדי למקסם את ההשפעה הציבורית ואת היוקרה הארגון צריך להיות בלתי מזוהה פוליטית.

    אם לדוגמה החלה"ט היתה מזוהה עם השמאל, שרים בממשלות ימין היו מתנכלים לה בצורה מוצהרת (ע"ע היחס של ביבי ברק וליברמן ל"שוברים שתיקה") או בצורה שקטה (טענות של אנשי הכיפות הסרוגות על יחס יולי תמיר לבנות השירות הלאומי ולמכינות קד"צ). בנוסף, אילו החברה היתה מזוהה פוליטית כשמאל, היא לא היתה יכולה לגייס מדריכים מצביעי ימין ולא יכולה לחנך נוער ומבוגרים מצביעי ימין.
    ההתנהלות הלא פוליטית מאפשרת לחבר בתוך החברה להגנת הטבע גם "כתומים", גם "אדומים" (כמוני) וגם בלתי מזדהים, וכמובן תערובת נדירה של דתיים וחילונים. בפרויקט נוער יוצא אתיופיה בו הדרכתי זה היה בולט מאוד (וכמובן שרוב המדריכים היו בתקופתי בני העדה).

    הבעיה היא שהדרך של החברה להגנת הטבע (וארגונים אחרים) להשפיע על מקבלי ההחלטות לא מספיק אפקטיבית. לרוב זה כולל עצרות בשטח (היינו מביאים את החניכים בלי לשאול אותם, בדיוק כמו המתנחלים) וגם מתקפות מיילים ועצומות רשת. למגמה ירוקה יש גם פרוייקט לוביסטים, וזה קצת יותר טוב. אבל הכי טוב זה להחזיק פוליטיקאים בביצים, במפלגות שבהן היו"ר או הח"כים נבחרים.

    הטקסט הכי טוב שקראתי על הדרך להעצים את ארגוני החברה האזרחית הוא של מקס הזועם:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209718&blogcode=5349582

  3. איתי :

    עודד, מה דעתך לנסח מכתב להנהלת החברה להגנת הטבע (או התנועה לאיכות השלטון) ולהציע להם תוכנית קונקרטית של מבצע התפקדות למפלגות, איש לפי בחירתו?

  4. ק. טוכולסקי :

    כמעט שש שנים הייתי חבר במפלגת העבודה ופעיל במחוז שלי בשביל עמיר פרץ ושלייחימוביץ, אם התארגנות בתוך מפלגה לא תהיה בצורה של מסה מאורגנת לדעתי זה חסר משמעות. אם ההשתלטות לא תהיה מכוונת מראש להגשמת מטרה שבסופה מפלגה אמיתית וסיעה של 12 מנדטים שייוצגו לא בידי ערב רב של ביטחוניסטים ומשרתי הון ובתוכם רק צדיק אחד בסדום כמו בעבודה אחרת אין טעם לכלום.

  5. איתי :

    טוכולסקי,

    מה שאתה מציע בעצם הוא מפקד המוני מאורגן של סוציאל-דמוקרטים.

    זו הצעה מצוינת.

    במקום להיות טופס בארגז של ח"כ זה או אחר, להתחיל למלא ארגזים של חיילים נאמנים למצע.

    הבעיה היחידה היא שעליך להסביר מראש לקהל היעד שלך אם הארגזים האלה יתפקדו בבוא היום לפלטפורמה קיימת (העבודה, קדימה, אולי אפילו מרצ) כדי לעשות בה הפיכה ס"ד, או ישמשו בסיס להקמת פלטפורמה חדשה. אי אפשר להחתים אנשים על הצטרפות לגוף שזירת הפעולה שלו לא ברורה.

    כמובן ישנה האפשרות (שאתה בטח לא תאהב) שהמפקד הזה יכיל יותר מסוג אחד של ארגזים –
    ארגז סוציאלדמוקרטים בעבודה,
    ארגז סוציאלדמוקרטים בקדימה, סוציאלדמוקרטים במרצ, סוציאלדמוקרטים למען מפלגת עבודה חדשה, סוציאלדמוקרטים בירוקה, במימד בחד"ש, וכן הלאה.

    החסרון הגדול הוא הפיצול, היתרון הוא שכל אחד ימצא לו ארגז לפי טעמו. כך ייפסק הויכוח האינסופי (כמו שקורה באתר הזה) לגבי מהי הפלטפורמה המתאימה לפעול בה.

    בשונה מהמצב הקיים כיום בו יש יריבות ברורה בין פעילי חד"ש לפעילי מרצ, בין פעילי מרצ לעבודה וכן הלאה, ה"תאים" השונים ישתפו ביניהם פעולה ויפרגנו זה לזה. ייתכן שתאים כאלה יוכלו לקדם מלמטה מיזוגים בין תנועות.

    אם אתה מחליט להוביל את ביצוע הרעיון של מפקד המוני "מלמטה", אני מוכן להיות חייל לשרותך.

  6. עודד גלעד :

    איתי – לא צריך לחשוד באל"מים (ארגונים לא ממשלתיים – NGO's) שהם פועלים למען עצמם – הדבר ברור מאליו וטבעי כמו החוק הראשון של ניוטון הקובע שכל גוף שואף להתמיד.
    יש בכך גם הצדקה לכאורה, שכן חלה"ט גדולה וחזקה יותר, לדוגמא, תוכל להיטיב לקדם את הגנת הטבע, למרות היעדר הסמכויות שלה.
    אני רוחש כבוד גדול מאוד לאל"מים, אבל לא יכול שלא לראות בעלייתם חלק מהסיבה לנסיגת כוחם וחשיבותם ויעילותם של מוסדות המדינה.
    המכתב שאתה מציע הוא רעיון מצויין, וחושב שמכתב כזה צריך להישלח לכל האל"מים החשובים במדינה, ובטוח שבהרבה מהם תהיה אוזן קשבת ונכונות להצטרף לקריאה האזרחית החשובה הזו.
    מי שבטוח צריכים לברך ולסייע ליוזמה הזו הם חברי הכנסת, ובמיוחד אלו שאנחנו מכירים ואוהבים, מכל סיעות הבית.
    הרעיון הוא פשוט – לקחת את "היוזמה הסודית למלחמה בשחיתות" של איתמר כהן, ולהזמין אליה את כל העמותות בישראל.

    לעניין הצורך שלא להיות מזוהה פוליטית, אני חושב שעדיף להשתמש במונח "לא להיות מזוהה מפלגתית". כי הכל, כמאמר שירה המופלא של ויסלבה שימבורסקה, פוליטי.

  7. איתי :

    אני מסכים עם כל מילה שאמרת, כולל על שימבורסקה.

    מי שבעצם הציע להפנות זרקור לארגונים זה אתה (ר' תגובה מס' 1 "זריקת כפפה"), בטקסט הפוסט אני יצאתי מהנחה שזה אבוד, אתה האופטימי.

    אני אשמח לראות את המכתב פרי עטך מתפרסם כאן ועוד יותר את תשובות הארגונים. מוכן לסייע בהערות על טיוטה לפני שליחה.

  8. למי שלא מכיר - האלילה :

    הכל פוליטי
    מילים: ויסלבה שימבורסקה
    לחן: אלון אולארצ'יק
    תרגום: אלון אולארצ'יק ורפי וייכרט
    ביצוע: גידי גוב

    אנחנו ילדי התקופה,
    התקופה היא פוליטית.

    כל המעשים היומיומיים
    או הליליים שלך, שלנו, שלכם
    הם מעשים פוליטיים.

    תרצה או לא תרצה,
    לגנים שלך עבר פוליטי,
    לעור גוון פוליטי,
    לעיניים היבט פוליטי.

    כך או אחרת
    לכל דבריך הדהוד,
    לכל שתיקותך ההשתמעות
    פוליטים.

    אף בלכתך בסבך היער
    אתה צועד צעדים פוליטיים
    על קרקע פוליטית.

    גם שירים לא פוליטיים הם פוליטיים,
    ובמרומים מאיר ירח,
    זה מכבר לא-ירחי,
    להיות או להיות, זו השאלה.
    איזו שאלה, חביבי, השב בהקלה.
    שאלה פוליטית.

    אינך חייב להיות בן אנוש
    כדי להיות בעל משמעות פוליטית.
    די בכך שתהיה נפט גולמי,
    מספוא מרוכז, חומר גלם ממוחזר.

    או אף שולחן ישיבות, שעל צורתו
    התווכחו חודשים ארוכים:
    מסביב לאיזה שולחן יש לשאת-לתת
    על אודות חיים ומוות, עגול או מרובע.

    בינתיים אנשים נהרגו,
    חיות גוועו,
    בתים עלו בלהבות.
    ושדות צמחו פרא
    כמו בתקופות קדם,
    פחות פוליטיות.

    כל דבר שאתה עושה אתה פוליטי
    אין בכלל דבר שלא יוצא פוליטי
    אתה פוליטי, אני פוליטי
    איך אני רוצה שלא יהיה פוליטי
    גם אני רוצה שלא יהיה פוליטי
    אתה פוליטי, אני פוליטי

  9. עמית-ה :

    תודה

  10. איתמר כהן :

    בקשר לארגונים לא ממשלתיים –
    לדעתי חשוב להפריד בין ארגונים שפועלים למען שינוי ("מגמה ירוקה", התנועה לאיכות השלטון, "אדם טבע ודין" וכו') – שעושים עבודה מאוד חשובה, שתמיד יהיה בה צורך; לבין ארגוני "צדקה", שלא מועילים, ואולי אפילו מזיקים, כפי שאיתי ציין ("לתת" או על"מ).

  11. איתי :

    איתמר,

    זה לא שחור ולבן, יש יותר משתי קטגוריות של ארגונים לא ממשלתיים.

    מצד אחד – בשום אופן לא הייתי שם את לתת ועלם באותה קטגוריה, עלם זה לא ארגון צדקה. ארגוני צדקה – זו המדרגה הנמוכה ביותר בעיני – לתת דגים במקום חכות, ועדיין יש בעיני הבדל גדול בין האימפריה של "לתת" ובין עמותה קטנה שפועלת לאיסוף שמיכות וצעצועים לילדי פליטים מאפריקה או תנורים לקשישים.

    ראה כאן סוגי פעילות http://www.elem.org.il/lm/cat2.asp?catid=127&parentid=0

    אינני יודע אם עלם גם מבצעת עבור המדינה שירותים ומקבלת על כך מימון (קבלן מיקור חוץ). זה שונה מאוד ממצב בו עמותה נכנסת לואקום שהותירה הממשלה אך לא ניזונה משולחן הממשלה.

    מצד שני, גם בארגונים שאתה מתייג כ"טובים" אני לא רואה מקשה אחת. מגמה ירוקה מלכלכת את הידיים בפעילות לובי בכנסת בעוד התנועה לאיכות השלטון פועלת דרך בגצים וקמפיינים יקרים בתקשורת. התנועה לאיכות השלטון מקפידה היטב להישאר בתחומי קונצנזוס (לפחות במגזר היהודי-בורגני-ציוני) כגון וועדת חקירה למלחמת לבנון או "גיוס לכולם". זה שונה מאוד מארגונים לא ממשלתיים כמו "שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם" שיצאו בקריאה לחקור את התנהלות צהל בעופרת יצוקה. עוד ארגוני שינוי חברתי "ממש לא בקונצנזוס" אפשר למצוא בקואליציה כאן http://www.shatil.org.il/sites/shivyon/org_list

    אני לא מסכים עם ההאשמה שהתפתחות הארגונים האלה היא "חלק מהסיבה לנסיגת כוחם … של מוסדות המדינה" (דברי גלעד למעלה). אני מסכים שזו תוצאה (כניסה לואקום) אך לא שזו סיבה.

    כדי שארגון לא ממשלתי יצליח להיות גורם משמעותי בהחלשה של המדינה הוא צריך להיות ממש אימפריה ("אור ירוק" למשל, וייתכן של"הכל חינוך" יש שאיפות בכיוון).

    בכל מקרה את הקריאה לארגונים לא ממשלתיים שהציע גלעד הייתי שולח לכמה שיותר כתובות, ודווקא התשובות שלהם יכולות להעיד עליהם.

  12. ע :

    שתי הערות

    1. ככל שהנתח של האל"ם גדל, שאלת המימון היא קריטית יותר.
    בסוף הכסף צריך להגיע מאיזשהו מקום ולעבור באיזשהם ערוצים.

    ברור שהמדינה לא תממן ארגון כמו האגודה לזכויות האזרח, אבל מדוע שהיא לא תממן את ער"ן, באופן שיבטיח רצף ובלי פסטיבלים של איומי סגירה כל שני וחמישי.
    הקו המבדיל הזה אמור להיות ברור מאליו.
    אם המדינה היתה פועלת לפי ההבחנה הברורה הזאת, היא היתה צריכה לקחת יותר מיסים וברור מי הם המתנגדים הראשונים למסקנה כזאת.
    בתקופת משבר, כשהתרומות מצטמצמות, כך גם ממילא המיסים (ראה לבייב – גם מפסיק לתרום גם לא משלם מס וגם לא מחזיר חובות).
    מסקנה אחת אפשרית, על פנין – יש מידה רבה של חוסר יעילות בפירוק האל"ם לרסיסי עמותות וגופים ו"התמחות" יתר. הבעייה הזאת מאפיינת הן את הגופים שטבעי שיפעלו מול המדינה והן את אלה שצריכים להיות חלק מאחריות המדינה.
    מלבד ההערה של עודד על האינרציה של הגופים האלה, כדאי לשאול פעם איך הפירוק הזה לחתיכות משרת את בעלי ההון לסוגיהם ואיך איפשר למדינה, בעזרתם, לסגת מתחומי אחריותה.

    2. אל"ם ופוליטיקה – האם האגודה לזכויות האזרח היא גוף פוליטי? האם היא צריכה להיות חלק מתנועה פוליטית רחבה? עד כמה מוגדרת צריכה להיות הזהות הפוליטית של התנועה הזאת? איך זה אמור להשתקף מזווית המימון? וכמה רציני זה יכול להיות, בלי שישתקף מזווית המימון?

  13. יובב משמשון ויובב :

    ברוך השם שיש נסיגה בכוחם של מוסדות המדינה.

  14. עמית-ה :

    כשמוסדות המדינה הדמוקרטית נחלשים מתעצמים הכוחות האנטי דמוקרטיים – כוחות פוליטיים וכוחות הון.

  15. עודד גורא :

    ומה עם אלי אפללו ? אתה יודע איך צדים אפללו ? יושבים בשיח ביער נטוש עם קצת בגדי הסוואה, אתה זורק צ'ופרים על שביל מרכזי ומחכה. אחרי שעה האפלולו יוצא ממקום מחבואו ואז ניתן לצוד אותו בצעקות. כמו שכתוב באתר למה לי פוליטיקה http://www.lamalipolitica.com בדרך כלל אחרי שאתה מפתיע אותו מהשיח הוא מייד מתהפך על הגב ועושה את עצמו מת… מה הבעיה ? בעקבות צייד יתר- החיה על סף הכחדה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.