חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תנובה מחסלת את הונה העצמי

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 12.08.09 6:02

תנובה תחלק לבעליה דיבידנד בסך 570 מיליון ש"ח סכום הגדול מרווחה השנתי, מכירת תנובה הייתה טעות עליה ישלמו הצרכנים ויצרני החלב, חלוקת הדיבידנד מסמלת יותר מהכל את תחילת הדרך לחיסול יצור החלב במדינת ישראל.

מאת: ק. טוכולסקי

 

לא הרבה רעש נוצר בתקשורת לאור הדיווחים על הדיבידנד השמן שתנובה עומדת לחלק לבעליה. גם העובדה שהדיבידנד גדול מהרווח השנתי, לא הביאה אף לא אחד מעיתונאי הכלכלה הבכירים של ישראל לזקוף גבה. מי שהתעלמו ממותה של הכלכלה הריאלית לטובת רולטת הספסרים של הבורסה, אינם מסוגלים להבין מה לא בסדר בחלוקת דיבידנדים שמנפחים את הערך הבורסאי של החברה בשעה שערכה הריאלי הולך ופוחת. זוהי הכלכלה החדשה, לא משנה מה באמת קורה בשטח, במפעלים, בשדות במחלבות, חשוב רק מה שקורה בבורסה, על הצגים הממונפים. העובדה שחברת תנובה מחסלת את נכסי הנדל"ן שלה ואת הונה העצמי, לא לטובת הרחבת פעילותה או החלפת ציוד ישן בציוד מתקדם או שמירת רזרבות הון ניכרות לימים פחות טובים אלא בשביל להעביר כסף לכיסיהם הפרטיים של בעליה אינה יוצאת דופן בהתנהלות שוק ההון בישראל. הרגולטור אינו מחייב דירקטוריון או הנהלה לשמור אחוז מסוים מהרווח לטובת התייעלות או ימים קשים. המחוקק אינו עוצר חלוקת דיבידנד שגדולה מההכנסה השנתית. גם המדינה במיסים שהיא תגבה מהדיבידנד וגם המחוקק המופעל באמצעות יחצנים כבובה של שלטון ההון, לא יתנו דעתם לחלוקת דיבידנד שמסמלת את תחילת הסוף של יצור החלב במדינת ישראל.

זה יקח עוד לפחות 9 שנים, סביר להניח שקצת יותר מכך, אבל ברגע שההתחייבות לקניית מכסות החלב וקיום המפעלים והעובדים הקיימים תגמר, סביר להניח שחברת תנובה שכבר תיובש ממאגרי ההון שלה כפי שנעשה בחלוקת הדיבידנד הנוכחי, תתחיל בתהליך של צמצום עלויות נוסף בכדי לאפשר לאדוניה לשמר את רמת החיים לה התרגלו בשנים של חלוקת דיבידנדים. למה לקנות חלב טרי במחיר מטרה מובטח מחקלאי ישראלי? הרי אפשר יהיה להקים מחלבה בירדן שתעביר לישראל חלב טרי לטובת יצור מוצרי החלב. למה בכלל להחזיק בישראל את יצור מוצרי החלב, אפשר להעביר מדי יום מסיני, מהשטחים או מירדן מוצרי חלב טריים שעלות הפקתם זולה. המפעל ברומניה מקרטע היום, אבל מחר הוא יהיה מקום מצויין לייצור מוצרי גבינה עמידים וקשים למשלוח לישראל, לפחות כל עוד עלות העבודה ברומניה תשאר נמוכה. המטרה של בעלי הון משוק ההון אינה הבטחת קיומה של תעשייה חקלאית ישראלית או חקלאות בישראל, לא המשך הקיום של חקלאים קטנים בפריפריה או הבטחת איכות החלב הנשמרת כיום בישראל. המטרה של בעלי הון משוק ההון היא להרחיב את הונם.

עד עכשיו שמרתי על אופטימיות מסוימת בכך שהמשכתי להניח שאספקת החלב הטרי ומוצרים מבוססי חלב טרי בישראל תמשך. אבל מי מבטיח לנו שחברת תנובה לא תבקש למקסם את רווחיה באמצעות יבוא אבקת חלב מארצות הברית שזולה בהרבה מחלב טרי? הציבור בישראל לא נעים להודות, אדיש ולא חכם במיוחד, התייחסותו לפגיעה ברמת חייו נמוכה והדיון הציבורי הרציני מתנהל ברובו באתרים קטנים באינטרנט. מי מבטיח לנו שבחסות התקפה תדמיתית מתוזמנת לא יוכח לציבור באותות ובמופתים שאבקת חלב מפוסטרת הרבה יותר בריאה משתייה ואכילה של חלב טרי? התקשורת תסתיר מהציבור את המציאות בטיוח עדין שהיא כה מיומנת בו כל עת שהיא נקראת לשרת בעלי הון. במחי יד וללא כל צורך בהתמודדות עם יצרני חלב או באחזקת מחלבה יכולה תנובה להגביר את יצור ההון שלה באמצעות מעבר לשימוש באבקת חלב.

מכירת תנובה הייתה טעות שאת מחירה עוד נשלם צרכני ויצרני חלב בישראל ולא בעתיד הרחוק מאוד. היצרנים מכרו את החברה במחיר נמוך ללא הבטחת עתידם לטווח הרחוק וללא יכולת להתמודד עם תאוות הרווחים של החברה המופרטת בתום עשר שנים מיום המכירה. איש לא יוכל להכריח את בעלי תנובה לקנות חלב טרי בארץ ואיש לא יוכל להבטיח את קיום בעלי משקי החלב הקטנים בפריפריה. הגדולים יוכלו לנסות ולהתחרות בתנובה אולם איש לא מבטיח להם קיום מול המנגנון המנוסה של החברה שהם עצמם בנו ומכרו. לצרכן לא ניתן להבטיח את שמירת איכות החלב ומוצריו, לא בזמן שבמקום להשקיע בשמירה על איכות יצור החברה משקיעה בעיקר בחלוקת דיבידנד לבעליה ולא ביום שהחברה תעשה את הדבר הכלכלי הנכון ותעבור משימוש בחלב טרי מקומי ויקר לאבקת חלב זולה תוצרת חוץ. עד שזה יקרה נמשיך לקרוא פה ושם על דיבידנדים מנופחים שאחריהם תבוא כמו תמיד הדרישה להפרת ההסכם הקיבוצי ומעבר לעובדי קבלן, הדרישה לחיסול מחיר המטרה בכדי להבטיח את המשך קניית החלב, הדרישה לתמיכה מהמדינה בכדי שלא לעבור לירדן ועוד ועוד עד החיסול הסופי של החברה, ושל חקלאות החלב בהתיישבות העובדת.

נערך על ידי גליה
תגיות: , , , , , ,

14 תגובות

  1. לינדנבאום מיכאל :

    ל"קורט טוכולסקי",
    תודה על כתיבתך הנפלאה והמדוייקת.אתה פשוט מוציא לי מילים מהפה.טוכולסקי האמיתי,ממנוחת העולמים שלו בשבדיה,ודאי היה גאה בך.

  2. יוני :

    מאמר מעולה, פשוט ולעניין.
    קושר את הרגעי והאוורירי עם ההשפעה התכל'סית המאד ברורה ומורגשת הצפויה על כולנו.
    מצויין!
    מה עושים?

  3. יונתן :

    לגבי יבוא חלב ואבקת חלב-תנובה מוכרת מוצרים כשרים וחלב נוכרי אינו כשר בהגדרה.

    רוב תעשיות המזון כמו אוסם ותנובה נשארות בארץ לא בגלל הסכמים אלא בגלל שהכשרות מונעת מהם מעבר לחו"ל.

    אף אחד לא טוען שמטרתם של בעלי תנובה היא לדאוג למשק הישראלי וזכותם לעשות בחברה שלהם כרצונם,גם לקחת ממנה דיבנד גדול ואפילו לפרק את החברה,סביר להניח שהם לוקחים את הדיבדינד כדי לכסות הפסדים במקום אחר.

  4. לינדנבאום מיכאל :

    איזה יופי,הדיבידנדים ילכו ל"בעלי תנובה",והאזרח הקטן ישלם בעליית מחירים ובירדת האיכות של מוצרי החלב…כמו שקורה תמיד בהפרטה.

  5. נגה תדמר :

    "תנובה מחסלת (!) את הונה העצמי" טוען טוכולסקי בלהט, וכפרפרת נוסף לכך גם חזון אפוקליפטי מפחיד. אני משום מה לא מצליח להתרגש כל כך. ולכך כמה נקודות הסבר:

    א) טוען טוכולסקי: "מי שהתעלמו ממותה של הכלכלה הריאלית לטובת רולטת הספסרים של הבורסה, אינם מסוגלים להבין מה לא בסדר בחלוקת דיבידנדים שמנפחים את הערך הבורסאי של החברה בשעה שערכה הריאלי הולך ופוחת."

    אבל מהי משמעותו של המונח ערך ריאלי שנתקע לנו כאן? כרגיל, אפשר לייחס למונח זה שתי משמעויות מקובלות, האחת – במשק הסוציאליסטי המתוכנן ניתנה תשומת לב לתכנון הפיזי של תפוקות ובראש וראשונה למזון. בתנאים אלה אפשר היה,למשל, לגזור מה תורם הייצור בתנובה לאספקת המזון במדינה, אני מניח שלא לזה מתכוון ק.טוכ'. או השנייה, כמקובל בכלכלת השוק, ערכה ה"ראלי" של חברה הוא תזרים הרווחים הצפוי מפעילותה בעתיד. לא ראיתי אצלו עדות שתנובה צפויה לסכנה מכיוון זה. אז איזה משמעות יש במציאות לטענה כי "ערכה הריאלי (של תנובה) הולך ופוחת" ? ואגב, אין גם בסיס לטענה שלכלכלה הבורסאית "לא משנה מה קורה בשטח", להיפך, הכלכלה הריאלית היא בסיס הכלכלה גם במשטר השוק החופשי, ועליה נסמכות כל הפעולות הבורסאיות וכו'. הבעיה כמובן היא שלצורך השגת הרווח לבעלי ההון אין כל מקום לשיקול של צורכי החברה כולה.

    ב) וכן: "העובדה שחברת תנובה מחסלת את נכסי הנדל"ן שלה ואת הונה העצמי, לא לטובת הרחבת פעילותה או החלפת ציוד ישן בציוד מתקדם או שמירת רזרבות הון ניכרות לימים פחות טובים אלא בשביל להעביר כסף לכיסיהם הפרטיים של בעליה אינה יוצאת דופן בהתנהלות שוק ההון בישראל."

    קצת משעשע הנסיון של ק.טוכ' לנהל את תנובה. תנובה אינה מחסלת את הנדל"ן ש ל ה . אלא את מה שהיא א י נ ה צריכה לצורכי הייצור שלה, ובהתרכזה במוצרי החלב במקום בשיווק ירקות ופירות נעשה לה השוק הסיטונאי שאינו נדרש לתפעול השוטף, לנכס נדל"ן שכמובן רווחים גדולים בצידו. כשתזדקק תנובה למימון השקעה להרחבת הייצור היא תשקול שיקולים עסקיים האם לממן זאת ממקורותיה העצמיים, או ממקור חיצוני, כפי שעושה כל העולם הקפיטליסטי משחר ימיו ועד בכלל. נותני האשראי במשק ישמחו להעניק לה אותו תמורת ריבית נאה שיזכו לה. אמנם, אותנו כס.ד.-ים, צריכה לעניין שאלה אחרת לגמרי: מי וכיצד משפיע על חלוקת ההכנסה הלאומית בין רווחי תאגידים לשכירים העובדים בהם, אבל זאת כבר שאלה מעבר לבעיות המינוף בתנובה …

    ג) טענה אחרת: "הרגולטור אינו מחייב לשמור אחוז מסוים מהרווח לטובת התייעלות, […] גם המדינה […] וגם המחוקק […] לא יתנו דעתם לחלוקת דיבידנד שמסמלת את תחילת הסוף של יצור החלב במדינת ישראל."

    זה פשוט לא נכון ! חוק החברות אמנם אינו קובע הגבלת דיבידנד על פי אחוז מהרווח, אבל הוא מסייג במפורש שחלוקת דיבידנד אפשרית 'ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות'.
    ובעיקר, טעותו היסודית של ק.טוכ' היא שהוא מהלך עלינו אימים שמחר לא יהיה במדינה חלב לשתות כי הוא אינו מבדיל בין שני המרכיבים של ההון העצמי בחברה עסקית. חלקו האחד הון מניות, ו ב נ ו ס ף חלקו השני- העודפים הנצברים מהרווח השנתי. לא תנובה ולא שום חברה אחרת אינה יכולה לחסל מתוך ההון העצמי את המרכיב של הון המניות באמצעות חלוקת דיבידנד.
    הדיבידנד יכול להיות גדול מהרווח בשנה מסוימת, אבל הוא מחולק מן העודפים הנצברים בלבד.
    אינספור חברות בארץ ובעולם מחלקות דיבידנד מתוך הרווח הנצבר, ושום קטסטרופה לא יוצאת מזה.

    ד) עכשיו מגיע תור גילוי הקונספירציה הנוראה התורנית. הרומנים ימכרו לנו גבינה מממליגה. פרות הירדן, אלה שהתקשורת הסתירה מאתנו שעברו הינדוס גנטי בהשתלה מפרות הבשן, יתחילו לספק שבעת אלפים ליטר חלב בשנה ולא חמש מאות כמו היום, ולפריפריה לא יהיה כלום כי לא יהיה כדאי לשנע אבקת חלב על פני מרחקים ארוכים, מחשש לפגיעה ברווחי הטרסט החדש שיקום במזרח התיכון.
    במציאות שום מדינה שפויה אינה נסמכת על יבוא נרחב של מוצרי מזון שאפשר לגדל בשטחה, ובסופו של יום תצטרך לתמוך בחקלאות אלא אם כן ימשכו פחמן חד חמצני מן האטמוספרה וגם חנקן, וכך יפיקו באמצעות חשמל חינם מתעלת הימים, חלבון מאוויר בלבד.

    חוכמתה העסקית של תנובה, כמו כל עסק יצרני אחר היא באספקת מוצרים דרושים, תוך תפיסה ושימור נתח שוק, באמצעות משחק בין מחיר לצרכן לרווח להון. ולא- אני לא בדיוק חבר דירקטוריון שם, ואני רוצה מאוד בקידום העניין הסוציאל דמוקרטי, אבל הקריאה זאב! זאב! מזיקה ומחלישה, ואני מפקפק בתועלת שיכול איזשהו דיון, מעשי או רעיוני, להפיק מציור שדים על הקיר.

  6. ק. טוכולסקי :

    לבי תגובה 5 יש לי רק דבר אחד לומר. יצרני החלב בגרמניה נאבקים ולא בהצלחה גדולה נגד הורדות המחירים של מוצרי החלב ורשתות השיווק שמעדיפות חלב פולני זול. המציאות חזקה כתמיד מכל תיאוריה גם אלו שבאו מבית מדרשו של מילטון פרידמן. תנובה לא תהיה החברה הראשונה שפורקה בשביל רווח.אין כאן שום קונספירציה רק הפקת לקחים על בסיס המציאות. כמובן שתנובה תוכל תמיד להמשיך להסתמך על יצור מקומי, היא פשוט תדרוש מהממשלה לסבסד את החלב שהיא קונה או להוריד את מחיר המטרה. עוד משהו, חלב נוכרי כבר היום נאכל בישראל בידי רוב הדתיים המסורתיים ואפילו שומו שמיים חלק מהחרדים שימו לב לתווית כשר בהשגחת U.

  7. ניר יעקבי :

    יש גם צדדים טובים בכך שייצרו פה פחות חלב. סך הכל, גם היום החלב רובו מיובא. החלק גדול מהעובדים הם זרים (תאילנדים) את האנרגיה אנחנו יבאים מזון רובו מיובא השאר מגודל במים שהם במחסור וגם הרפת עצמה צורכת כמות לא מבוטלת של מים וכשהם יגמרו ייבאו אנרגיה כדי להתפיל. גם האנרגיה וגם הזבל מהווים מקור אדיר לזיהום מים ואויר. כך שאלי באמת הכי טוב לייבא חלק גדול מהחלב

  8. נגה תדמר :

    בדרך כלל אני משתדל מאוד להקפיד לא להציג טיעונים חוזרים ונשנים לאיזשהו דיון. הפעם יש באמת סיבה קוריוזית לחריגה מהכלל. כאילו לפי הזמנה מופיעה למחרת הפרסום והתגובות לרשימתו של ק. טוכ' ידיעה בתקשורת, בעניין התערבות הרגולטור בנוהל חלוקת דיבידנד, ואחריות הדירקטוריון לחלוקה כזאת.

    הידיעה מתפרסמת ב"כלכליסט" היום, 13.8 וכותרתה היא: "זהר גושן שם קץ למשיכות דיבידנדים חריגות".
    ובפרטים – על פי הנחייה חדשה של רשות ניירות ערך, שנכנסה לתוקף ב 6.8.09, על החברות הציבוריות לכלול בדיווח על חלוקת הדיבידנד, את אישורו של הדירקטוריון בדבר עמידת החברה במבחני החלוקה – מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון. וכן ל פ ר ט את הבחינה שערך הדירקטוריון בעת קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות.

    תודו שזה היה שווה ציטוט…

  9. תנובה כמשל :

    לנגה,
    1. כתבת: "… ואגב, אין גם בסיס לטענה שלכלכלה הבורסאית "לא משנה מה קורה בשטח", להיפך, הכלכלה הריאלית היא בסיס הכלכלה גם במשטר השוק החופשי, ועליה נסמכות כל הפעולות הבורסאיות וכו'. הבעיה כמובן היא שלצורך השגת הרווח לבעלי ההון אין כל מקום לשיקול של צורכי החברה כולה."

    הבט גלובלי: עד למשבר הפיננסי הנוכחי היה יחס כמות הכסף לצרכים ריאליים אל כמותו לניפוחי "כסף מכסף" אחד לחמישה. כלומר על בסיס הכלכלה הריאלית ניפחו פי ארבעה כלכלה וירטואלית. אייפקס היא חברת פיננסים ולא חברת ריאליה ובעידן הגלובליזציה ייתכן בהחלט שהם יעבירו פעילות לארצות עבודה זולה. על הפער הטכנולוגי הם יתגברו ביצוא הרפתנים המצטיינים להדרכת וניהול הענף באותן ארצות.
    החשש להברחת ייצור החלב לחו"ל הוא חשש ריאלי.
    אם אפשר בטכסטיל בהחלט אפשר בחלב.
    ומהכרות עם כמה מיושבי הטמיון זה אחד החולומות שלהם.

    … כי יש שיטה בשגעון There is a system to the madness
    ויליאם ש.

    2. כתבת: "… כשתזדקק תנובה למימון השקעה להרחבת הייצור היא תשקול שיקולים עסקיים האם לממן זאת ממקורותיה העצמיים, או ממקור חיצוני, … …נותני האשראי במשק ישמחו להעניק לה אותו תמורת ריבית נאה שיזכו לה. אמנם, אותנו כס.ד.-ים, צריכה לעניין שאלה אחרת לגמרי: מי וכיצד משפיע על חלוקת ההכנסה הלאומית בין רווחי תאגידים לשכירים העובדים בהם, אבל זאת כבר שאלה מעבר לבעיות המינוף בתנובה …"
    נגה, פיספסת: הכותרת שאני הייתי נותן למאמר היתה "חיסול חברות ייצור ל"טובת" מגזר ההון, תנובה כמשל". גם אם קורט נגרר לפרטים, העניין העקרוני נותר.

    3. שיקול בטחון-מזון היה אחד השיקולים המרכזיים בדיוני הטווח הארוך ועיצוב המדיניות במשרד החקלאות. עם כל השאיפה והתקווה לשלום אסור לישראל לנטוש את השיקול הזה. בעבר היה המגזר ההתיישבותי והתעקשותו על המשך ייצור המזון נדבך חשוב במארג "בטחון מזון + פריסה גיאוגרפית של הנוכחות שלנו בארץ הזו". הגלובליזציה עשתה שמות בשני רכיבי המארג הזה. שיקולי קוניוקטורה פוליטית תרמו להגברת השחיקה הזו. השיטה שבה נקט הנשיא דהיום בפתרון משבר האינפלציה ב-1985 הנחיתה על ההתיישבות את מכת הקורנס שיצרה גם מהפך חסלני בתודעה.

    אכן תנובה כמשל…

    לקסי

  10. לינדנבאום מיכאל :

    כאשר נכסים כמו השוק הסיטונאי בת"א מבוזבזים כדבידנדים ל"אנשי ההון",זה פוגע בתנובה כיצרן,כי זה יעמיס הוצאות פיננסיות מיותרות על חשבון ההשקעה בייצור.כאשר הרכבות בבריטניה הופרטו,ה"פיננסיירים" חלבו אותן על חשבון רמת התחזוקה ובטיחות הנסיעה.משהו דומה קורה בהדרגה ב"אל-על",ולבטח יקרה כאמור בתנובה.

  11. לקסי :

    תאגידים פיננסיים "חיים" מתזרימי מזומנים של "עושים כסף מכסף" שזה מהיר ופשוט.

    הם לא אוהבים לעשות כסף מייצור גבינה ולבן, שזה מחייב גם להתעסק עם עובדים (איכס!).

    הם מאוד לא אוהבים להשקיע כסף בדברים מיותרים כמו חידוש ציוד ושיפוץ מבנים – תהליכים שבהם הכסף "מחזיר את עצמו" אחרי הרבה זמן. וגם צריך להתסק עם מכרזים (איכס!) ועם קבלנים (איכס!). הרבה יותר נעים – כשיש כסף – להתעסק עם בנקאים (איזה כף!) ולנסוע לדאבוס (כף אמיתי!).

    אז תאגידים פיננסיים נוטים לקנות – בזול – עסקים יצרניים ממוכרים ש"מתים" למכור (מסיבות שונות ומשונות), ואז הם מרוקנים את העסק מקופת המזומנים הצבורה בו לצורך חידושו. את הכסף מחלקים לבעלים, שלא מזמן השקיעו ברכישת החברה. החברה נותרת ללא קופה לחידוש ואז או שמוכרים ומגלגלים את החברה למי שבסופו של דבר יחסל אותה (ראו מקרה "פולגת"), או שלצורך חידוש הציוד לווים כספים מהבנקים – או מהבעלים עצמם – ברבית נאה, שוב משיכת הון מהעסק. בסופו של התהליך העסק מתדלדל נעשה חייב לכל מיני מלוים וראו פרי הגליל… עוף העמק…

    לכל אחד מאלה יש ים של סיבות הסברים ותרוצים.

    הסיבה האמיתית היא לרוב אחת.

    כשקפיטל פיננסי נכנס לעסק יצרני זה כמעט תמיד תהליך סופני.

    עוד משהו…
    זה כמעט קרה ל"אורמת" – חברה תעשייתית מיבנה בתחום האנרגיה הנקייה – שהוקמה מאפס ע"י יהודה ויהודית ברוניצקי והיתה לענק עולמי בתחומה.
    שני ישראלים ש"עשו את זה" בנדל"ן ובמרכזי קניות בארה"ב התחילו לאסוף מניות של "אורמת".
    מכיון שהשליטה היתה בידי משפחת ברוניצקי, הם "הצליחו", בהשקעת כספים רבים, להשאיר את החברה בידם ולמנוע את מה שב"כלכלית" נקרא השתלטות עויינת.

    ותודה לדליה שהזכירה…

  12. לינדנבאום מיכאל :

    ללקסי,
    "כשקפיטל פיננסי נכנס לעסק יצרני זה כמעט תמיד תהליך סופני". אני חותם בהתלהבות על מסקנה זו ומאמץ את הניתוח המבריק שלך שהוליך לאמור.

  13. נגה תדמר :

    אני מצטרף ברצון לוויכוח אתך, לקסי, כשאני מצידי רואה את הדברים בצורה אחרת.

    1. בעניין כלכלה ריאלית מול כלכלה פיננסית, וכמות הכסף במחזור- בלשונך:"על בסיס הכלכלה הריאלית ניפחו פי ארבעה כלכלה וירטואלית". "כסף מכסף" שייך לאשראי ובצידו גזירת קופון בצורת רווחי עתק על ההון.
    אין כל קשר ישיר ולפיכך אין מגבלה כמותית, ליחס בין סה"כ הכסף המתגלגל בהשקעות – שהוא הביטוי הממוני לבעלות ההון על כלל אמצעי הייצור והשירותים במשק, לעומת ערך הייצור השנתי (מה שנקרא בלשון האקונומטריקה- סה"כ התפוקה הלאומית). אמצעי הייצור (השקעות בציוד וכו') נוצרו ונצברו במהלך ש נ י ם ר ב ו ת, מדרך הטבע ערכם גדול פי כמה וכמה מערך התפוקה המשקית השוטפת במהלך ש נ ה א ח ת.
    חלק אחד של הכסף במחזור, משמש את הכלכלה הריאלית – ואילו "כסף מכסף" מגלגל את הבעלות מצד לצד, על כלל הנכסים במשק, שנצברו במשך שנים רבות ובהכרח היקפם גדול הרבה יותר מייצור שנה אחת מאשר פי חמישה ועשרה.
    במילים "הכלכלה הריאלית היא הבסיס עליו נסמכת הכלכלה הוירטואלית" הכוונה היא שבסופו של דבר היסוד הראשון של כל פעילות משקית הוא הייצור, וחברות תעשיתיות וחקלאיות לא ייעלמו מהעולם. גלגול כסף מאפשר קבלת רווח אך ורק מערכים משקיים שכבר נוצרו, לכן פעילות הייצור בסופו של דבר איננה נפסקת.
    בהמשך אני מסביר למה המקום המיוחד של משק החלב במדינה יישמר גם בעתיד.

    3. בהמשך סעיף 1 ובסעיף 3, חוזרים הטיעונים להעברת הפעילות לחו"ל וכו'. בזה לא הושם לב ליוזמות חקיקה בסוף הכנסת הקודמת..

    ציינת ובצדק שהתמיכה ב"בטחון מזון + פריסה גיאוגרפית" היתה מדיניות ממשלתית קבועה לאורך שנים. לאחרונה קיבלה מדיניות זו חיזוק כשהוגשה לכנסת (28.7.08) הצעת חוק תכנון משק החלב. בדברי ההסבר שם מובלטים שני דברים: התחייבות הממשלה לפריפריה וליצור חלב במדינה, והקשיים הטכניים של אספקת חלב ומוצריו, המחייבים המשך הרגולציה. הצורך בשמירת הענף נומק גם באזכור שמשק החלב הוא "עתיר הון וטכנולוגיה, ורוב ההשקעה בתשתיות ובמתקנים אינה ניתנת להסבה לשימושים אלטרנטיביים". לדעתי לפי כל אלה ולמרות הגלובליזציה, לא יהיה זה נכון להניח שבעתיד נראה לעיין צפוי שינוי דרסטי במדיניות זו.
    וכאן אני צריך להסתייג. יכול להתהוות מצב שיתחשק לממשלה, נניח בהמלצת האסטרולוג הממשלתי כשכוכב הלכת בומבוזה יהיה במזל שירקוזה, לשוב לסורה ולפגוע בהסדר בשל שיקולי הפרטה וכו'. אבל סכנה כזאת אין לה שום קשר להון של "תנובה". ובשום דרך לא נובעת מחלוקת רווחים אצלה.
    אגב, האם גם אתה מכיר נתון ש"החלב ר ו ב ו מיובא" כפי שטען ניר יעקבי בתגובתו ?
    עוד הערה קטנה: בפתח הדיון בהצעת החוק בו. הכלכלה (3.11.08), אמר בן-דוד, סמנכ"ל כלכלה משרד החקלאות, "[בתקופת] המחסור בחומרי גלם בשוק העולמי [אפשרה] הערכות החקלאים […] לצרכני ישראל להמשיך ולקבל אספקה סדירה של מוצרי חלב במחירים שבהרבה חודשים היו נמוכים מהמחירים בשוק העולמי". לגלובליזציה מסתבר יש פנים שונות…

    בתגובה נוספת, מהיום, חזרת לטענה שתאגידים פיננסיים "עושים כסף מכסף", וכרכת שם יחד כמה תהליכים, שלדעתי חשוב מאד להפריד ביניהם.

    תנובה מתנהלת בנפרד כעסק יצרני, היא תאגיד ואישיות משפטית נפרדת משאר עסקי אייפקס, אייפקס תיהנה מרווח בהתאם להיקף בעלותה על המניות בחברה. חלק מבעלי המניות הם גם ארגוני הקניות של ההתישבות, והרווחים זורמים גם לקיבוצים ומושבים שלא מכרו חלקם בתנובה.
    משום מה יש התעלמות ממה שכתבתי על חובת הזהירות המוטלת על הדירקטוריון (של כל חברה ציבורית) כפי שנקבעה לאחרונה בתקנות של ענתבי. מכאן והלאה "ריקון" הקופה של חברה ציבורית אינו אפשרי.
    רווחי הון ממכירת חברה הם הטרמת רווחים שיתקבלו בעתיד,ואילו המקרים שאתה מזכיר של מכירת וקניית חברה הם רישאפלינג של בעלות ולא שינוי בחלוקת ההכנסה הלאומית.
    פולגת שייכת לעניין אחר ולעידן אחר. כאן דווקא הוכתה התעשיה המקומית בגלל שינויים גדולים שחלו בעולם, וד"ל.
    עם כל החיבה לזוג שהצליח באורמת, המקרה לא שייך לענייננו. ושוב, דווקא הצלחתו הייצורית של המפעל היא שמשכה את תשומת לב "המשתלטים". מה שלא היו גלגולי הפרשה קיומה של אורמת כחברה תעשיתית, לא היה נפסק.

    האמנם השתמש שק. ויל. במילה System ? מאהבת העברית וידיעת האנגלית אני לא בטוח. בכל אופן, טענתו העיקרית של ק.טוכ' היתה: "תנובה מחסלת את הונה העצמי וזה סימן ברור שצפוי חיסול כל משק החלב המקומי בארץ."
    זה לא נכון.

  14. ע :

    הדיון הזה, חשוב, מעניין, מאתגר –
    אבל בשבילי קצת מבלבל.
    לא בטוח שמישהו יכול היום לדעת לאן פניה של תנובה עוד 10 שנים, בכל זאת ראינו איך עסקים יצרניים מפורקים לחתיכות על ידי תאגידים גלובליים.
    לא הצלחתי להבין מה מבטח את תנובה מפני אפשרות כזאת, האם רק העובדה ש"זה לא תסריט וודאי"? האם רק בגלל העובדה שהדיווידנד מחולק מרווחים שנצברים על פני יותר משנה?
    האם משום שבעתיד היא תוכל להחליט אם לממן מתוך מקורות עצמיים או באמצעות אשראי?
    לא בטוח שהבנתי מאיפה מובטחים המקורות העצמיים האלה, לצורך אותו שיקול עתידי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.