מאת: אלעד הרשקוביץ
המאמר הזה עלול להיות משעמם במיוחד. איך אפשר אחרת? ישנה קבוצה של חברי כנסת בקדימה, שכל מה שייכתב עליהם, יהיה, בדיוק כמותם, משעמם, ארכני, טרחני ומלא בחשיבות עצמית נלעגת. כל מילה שאכתוב בזכותם או בגנותם, במקרה הטוב תעלה פיהוק על פי הקוראים. במקרה הגרוע, יחוש הקורא דחף בלתי נשלט לגרד בין אצבעות הרגליים, כמי שרוצה לסלק משם פיטריה מציקה.
אסור לטעות, יש בקדימה חברי כנסת שמייצגים עשיה וכישורים, שמובילים דרך, ושמשדרים תבונה. אפשר לחלוק על דרכם, אבל אי אפשר לזלזל בכישורים שלהם. ד"ר רחל אדטו למשל, טרם שמונתה לכנסת, היתה סגנית המנהלת של שני בתי חולים גדולים. יוליה שמאלוב ברקוביץ' עמדה בראש שני גופי תקשורת גדולים עוד טרם שמלאו לה ארבעים. רונית תירוש היתה מנכ"לית משרד החינוך. עתניאל שנלר היה ראש מועצת יש"ע, ומנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים, אבי דיכטר היה ראש השב"כ. וכמובן, חברי הכנסת הבכירים: מאיר שטרית, דליה איציק, שאול מופז, ורוני בר-און שהיו שרים לא רעים בכלל, הרבה יותר מפעם אחת.
וכנגדם, בל אחטא בשפתי… עסקנים אופורטוניסטיים, דמויות אפורות ועילגות שהצליחו לצבור פז"ם, מי יותר ומי פחות באינטריגות, במפלגתיות, בכיתתיות ובעיקר אפסיות. עסקנים אלו אינם מייצגים לא דרך, לא יכולת, ולא כישורים! קחו למשל את ח"כ מרינה סולודקין (ח.מ.ס). נחמן שי עמד בראש ארבעה גופי תקשורת גדולים. וח.מ.ס? באותו זמן היא הספיקה להיות חברת כנסת מטעם ארבע סיעות (ישראל בעלייה, ליכוד, ואחריות לאומית שהפכה לקדימה). וקחו למשל את יובל צלנר,שפיסת המידע החשובה ביותר שויקיפדיה מנדבת עליו היא העובדה שהוא ארוסה של דפנה שחר,שהופיעה בסדרת הטלביזיה "מעושרות".
אפשר לאהוב את מופז, ואפשר לשנוא אותו. אפשר להצטער על כשלונותיו, ואפשר להאמין ולקוות שהוא יצליח. וכפי שהוכיחה ארץ נהדרת, אפשר גם לצחוק עליו, בחביבות או ברישעות. אבל, דבר אחד ברור – אי אפשר להתעלם ממנו. זה הרבה יותר ממה שאפשר לומר על הסולודקינים והסולודקיניות שהרושם היחיד שהם מותירים הוא זה של בובת בבושקה, כלומר נפוח מבחוץ, ומכיל העתק חלול של עצמו מבפנים.
כמו דוד לוי, הסולודקינים הם נעלבים כרוניים. כמו דוד לוי, הם יוליכו את עלבונם לקצווי ארץ. אבל שלא כמותו, הם יכולים להיות שנים אחרי שנים, קדנציה אחר קדנציה בכנסת, מבלי להותיר כל חותם. הם יתנפחו כטווס בכל פעם שעיתונאי או פרשן יצליח לאיית את שמם בלי שגיאות. הם אולי יצליחו פעם לכתוב מאמר לאתר "יאללה קדימה" בלי שגיאות כתיב מביכות בכותרת, ובעיקר יצליחו לא לעשות כלום.
שיא ההישג הציבורי של הסולודקיניסטים יהיה כאשר איזה מתחרה ב"תפוס את המיליון" יכריז מבלי להתבלבל: "התמונה שמימין היא זו של אורית זוארץ, וזו שמשמאל היא נינו אבסדזה!" אבל, לנו, ציבור הבוחרים זה לא ממש משנה. מותר ורצוי להתבלבל בין אורית זוארץ ונינו אבסדזה, בין שי חרמש ובין רוברט טיבייב. והמתקדמים, יכולים אפילו להשתעשע ולשחק רביעיות בארבעת חברי הכנסת של קדימה ששם משפחתם חסון. מי שיכול להבחין בין בבושקה אחת, ובבושקה שניה המצוייה בתוכה, שיקום!
אפשר גם להמשיך לגחך כשסולודקינה אחת נעלבה כשאהוד אולמרט החליט להימנע מלהעליב את האינטליגנציה שלנו.ולא מינה אותה כשרה, ואפשר להמשיך ולקטלג את הכלומניקים והכלומניקיות שהתנחלו בקדימה. זה לא משנה ממש. מה שחשוב הרבה יותר הוא שאנחנו, כמו הטבע, שונאים וואקום. ומה שחשוב הוא שיש לנו בקשה מאוד נואשת מכם, מתפקדי קדימה. במשפט אחד, אני מבקשים שחסכו לנו את הדחף לגרד פטריות מבין אצבעות הרגליים.
יש חברי כנסת מוכשרים, טובים, ורציניים בקדימה. אם רק קדימה תסלק את הסולודקיניזם מתוכה, היא תוכל למלא את הצורך הדחוף במפלגת מרכז אמיתית ורצינית שבה יש מנהיגים אמיתיים ורציניים במקום סדרה ארוכה ומשעממת של סולודקינים מיותרים.
1. אלעד מעיד על עצמו כי לא הצביע לקדימה ואינו חבר מפלגה, אך הוא שוקל ברצינות להצביע למפלגה זו.
2. נציין כי באתר זה מתועדת פעילות משמעותית של חברות הכנסת אורית זוארץ ונינו אבסדזה, בנוסף לחה"כ נחמן שי ורחל אדטו, הזוכים כאן לשבחים בזכות עברם, בתחומים הקשורים למדינת הרווחה.
מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
