עמית פרי, פעיל וותיק במפלגת העבודה, טוען כי חה"כ יחימוביץ' עדיין אינה בשלה להנהגה ומבקר את התנהלותה האנוכית, אך הוא אינו חוסך עקיצות גם מהמועמד המועדף עליו , עמיר פרץ המשך…
Posts Tagged ‘דני-יתום’
שלי יחימוביץ', עדיף שתפרשי מהמירוץ
יום שלישי, מאי 17th, 2011מעריב, גוגל והקרב אהוד ברק-עמיר פרץ
יום שני, מרץ 17th, 2008עיתון "מעריב" נותן באופן שיטתי סיקור מוטה כנגד חה"כ עמיר פרץ ולטובת יורשו בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון – אהוד ברק. הדה-לגיטימציה של האחד היוותה תשתית לרה-לגיטימציה של השני. והשאלה – למה?
מאת: איתי אשר
המשך…
הכורח באבטחה
יום ראשון, מרץ 9th, 2008למה לא היו מאבטחים בישיבת מרכז הרב? האם השאננות גרמה למספר רב מדי של נפגעים? ולמה כל ניסיון לאתר את האחראים דינו להיכשל?
מאת דניאל בלוך
רק לא נפוליאון-ברק
יום ראשון, מאי 27th, 2007דניאל בלוך בוחר ומנמק:
"אופיר פינס טרם נתנסה בהנעת מערכות גדולות. עמי אילון, לאחר שעמד בדרישות הסף, נראה לי כמתאים ביותר משום שאינו מתנהג כנפוליאון אלא כיושב ראש מועצת מנהלים, כמי שמוכן ללמוד ולשמוע ולשתף אנשים אחרים.
לכן אני מצביע עמי אילון".
המתאים ביותר: אופיר פינס
יום ראשון, מאי 27th, 2007אורי קציר מפרט
"גילוי נאות, תחילה: הצבעתי בעבר כמה וכמה פעמים למפלגת העבודה, אבל בעשור האחרון לפחות אני לא זוכר שהכנסתי פתק "אמת" למעטפה. ועוד: עבדתי בעבר עם אהוד ברק, אבל התפטרתי מהג'וב הזה זמן רב לפני שהוא נבחר לראשות הממשלה ומאז לא היה לי כל קשר עימו. אין לי גם היכרות עם אף מועמד אחר בפריימריז לראשות העבודה, לא ישירה ולא עקיפה.
ועכשיו, ברשותכם, לפריימריז עצמם.
דני יתום אינו מועמד רציני. הוא עצמו אינו איש בלתי-רציני, כמובן. נהפוך הוא. אבל לדני יתום אין גייסות במפלגת העבודה. הוא לא גיבש לעצמו בסיס כוח מיגזרי נוסח עמיר פרץ (הסתדרות) או אהוד ברק (קיבוצים). יתום ידוע כמי שמקורב מאוד לאהוד ברק ולכן סבורים רבים כי מועמדותו היא בעצם פיקציה כדי שכאשר יפרוש יוכל להמליץ לתומכיו המעטים לתמוך בברק. במידה ומועמדות זו אינה מתואמת עם ברק, היא נועדה לאפשר ליתום לשאת ולתת על תפקיד עתידי בממשלתו של האחרון, אם וכאשר יקים אותה. יתום שב ומצהיר כי יישאר במרוץ עד סופו, אבל דומה שגם הוא מבין כי אם לא יחבור לאחד משני המובילים בסקרים לפני סיבוב הבחירות הראשון, יקשה עליו מאוד לבצר לעצמו עמדה אצל מועמד כלשהו בעתיד.
עמיר פרץ הוא אכזבה קשה. מי שקיבל מנדט להפוך את האג'נדה החברתית השאננה של מפלגת העבודה על ראשה ולייצר אלטרנטיבה סוציאלית קורצת לקפיטליזם הרפובליקני של נתניהו, מצטייר כיום כמי שרימה את בוחריו. הוא הסכים להצעת אולמרט לקבל לידיו את תיק הביטחון, כנראה מתוך מחשבה שכך יצליח להשיג את הניסיון הצבאי הנדרש כדי להציג עצמו כמועמד רציני לראשות הממשלה בבחירות הכלליות הבאות. העבודה תחת הנהגתו הצטיירה כמפלגה מפולגת ומסוכסכת שאינה מוכנה להירתם במלוא כוחה לקידום סדר יום שעיקרו צמצום העוני, חקיקה סוציאלית ומלחמה בתופעות של ניצול נשים, קשישים ועובדים זרים. העובדה שבמשך קרוב לשנה לא רצה איש משרי העבודה לקבל לידיו את תיק הרווחה (שהוא אולי המזוהה ביותר עם הרעיונות שהציג פרץ במהלך התמודדותו לראשות המפלגה) הפכה אותו ואת חבריו ללעג ולקלס. תיפקודו במהלך מלחמת לבנון השנייה ספג ביקורת חריפה. כל מי שסבר, אפוא, שפוליטיקאי חברתי יכול לכהן כשר ביטחון סביר גם ללא ניסיון רב בתחום זה, קיבל תשובה ניצחת. ממש, אגב, כשם שמי ששימש כגנרל או כאדמירל אינו מוכשר בהכרח לניהול מערכות של חינוך ורווחה. בחירה נוספת בעמיר פרץ כמוה כאמירה שמי שאינו רצוי לנו כשר ביטחון גרוע צריך להיות ראש ממשלה.
אהוד ברק נכשל ברוב הדברים שעשה כראש ממשלה. הוא הקים קואליציה בלתי-אפשרית שהייתה רעועה כמעט מרגע היוולדה. מסיבות פוליטיות מינה שרים לתפקידים שלא היו קשורים כלל לרקעם (למשל, את שלמה בן עמי לשר לביטחון פנים ואת בנימין בן אליעזר לשר התקשורת). אינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה בימי כהונתו, הולידה את ועדת אור. זו, מצידה, קבעה שברק נכשל באי התייחסות מספקת לתהליכים שהתרחשו אצל ערביי ישראל לפני האירועים ובאי קיום דיון בעניינם שנדרש שוב ושוב על ידי מערכת הביטחון; ובאי מתן הוראה למתן את תגובת המשטרה במהלך הימים הראשונים של האירועים ובאי מתן הנחיה לתחקר את פעולות המשטרה במהלך ימים אלו. הוא הודיע על קידום סדר יום אזרחי שירופף את הקשר בין דת למדינה, אך חזר בו מכוונה זו תחת לחץ המפלגות הדתיות. כשהעלה אותה שוב, נתפס הדבר כניסיון לנופף בשוט של נייר מול ש"ס הסוררת ותו לא. חוק טל, שהעניק לבני ישיבות את האפשרות לבחור בין שירות צבאי לבין פטור ממנו, ספג אף הוא ביקורת נוקבת בשל אלמנט אי-השוויוניות המובהק שבו. נוסף על כל אלה, הסתבך בפרשת העמותות שנועדו לגייס
עמי אילון יכול להיות בחירה לא רעה בכלל. קיבוצניק במקור, מושבניק בהווה, קצין מעוטר ונערץ נקרא אל הדגל כדי להציל מפלגה ששכחה כבר מזמן היכן שורשיה ושמשרה עליה ארומה ביטחונית, שנדמה כי בעידן הנוכחי היא אחד הדברים הנדרשים לה ביותר. איילון נחשב לאדם ישר דרך ומעולם לא הסתבך בשום פרשיות מפוקפקות נוסח העמותות למיניהן (ובכנסת שמדי שני ו
אופיר פינס הוא אולי האפור ביותר בין המועמדים, לפחות ככל שהדבר נוגע לתדמיתו התקשורתית. אין לו את הרזומה הבוהק של מפקד סיירת מובחרת או יחידת קומנדו ימית. הוא לא עמד בראש ארגון עובדים גדול ולא ניהל שירות מודיעין רב מוניטין. הוא עשה מסלול פוליטי רגיל ובדרך ניהל דווקא גופים שעסקו בשיקום אסירים, בקליטת עולים, במיסוי שכר, בעובדים זרים ובחפירות ארכיאולוגיות. הוא נחשב לחבר כנסת – ואחר כך גם לשר – חרוץ ויעיל. כמו אילון, לא דבק בו שום רבב מוסרי. בשונה מכל שר אחר של העבודה, הוא עמד מאחורי התחייבות פומבית שנתן וויתר על כיסאו כמחאה על צירוף רשימת ליברמן לממשלה. הוא ניחן, כנראה, בסוג של היגיון בריא שהפך נדיר למדי במקומותינו בשנים האחרונות.
נראה לי שמכל המועמדים דווקא פינס הוא המועמד המתאים ביותר להנהגת העבודה בימים אלה. בין הביטחוניזם המוצהר של שלושה מהמועמדים לבין הטרייד-יוניוניזם הבוטה של הרביעי, הוא מצטייר כאלטרנטיבה המאוזנת ביותר.
אני רוצה להידרש כאן לרגע לשאלת ניקיון הכפיים. ארבעת ראשי הממשלה האחרונים שלנו הצליחו להסתבך בלא מעט פרשיות שהכתימו את תדמיתם. הרבה מאוד שרים וחברי כנסת טובעים עד צווארם בחקירות משטרה ובשאר פרשיות שנחשפו ושהראו כיצד הם שולחים יד בקופה הציבורית, מסדרים מינויים למקורבים ומערבים שיקולים זרים בכל הנוגע למכרזים. זו חבורה שצריך להעיף מהחיים הציבוריים במהירות האפשרית.
ובכל זאת, קיימים גם ח"כים אחרים. אנחנו לא תמיד זוכרים אותם, אבל הם שם. לא תמיד יעלה בידם להתברג אל המטבחונים למיניהם, אבל לולא הם ספק אם לא היינו מתדרדרים למעמד של רפובליקת בננות גם כאן. בעבר היו אלה נבחרי ציבור כבני בגין, יוסי שריד ואברהם פורז. כיום אפשר למנות ביניהם, בין השאר, את חיים אורון, יצחק לוי ואריה אלדד. קשה להאמין שאנשים מעין אלה, ללא קשר לאמונתם הפוליטית, יסתבכו בפרשיות שחיתות מהסוג שלמדנו להכיר טוב כל כך בשנים האחרונות. ודומני שאופיר פינס – לפחות ממה שאני רואה אצלו עד כה – שייך אף הוא לחבורה זו.
בפוליטיקה, ואת זה חשוב להבין תמיד, אין מעשי קסם. בעיות וכשלים שנגרמו במשך עשרות שנים לא ייפתרו רק באמצעות העלאתו לשלטון של אדם זה או אחר. ישנם גם מקרים שבהם התבדות התחזיות היא, כשלעצמה, עניין צפוי מראש. בחירה באופיר פינס אינה יוצאת דופן בהקשר זה. היא לא תפתור באחת את כל בעיותיה של העבודה. כדי לעשות זאת יש צורך בחיסול חובות, בשיקום אידיאולוגי, בפתיחת שורות ובבידול של ממש בינה לבין מפלגות אחרות, כמו מרצ משמאל וקדימה מימין. מרבית הקצינים הבכירים שהתפקדו לעבודה לא סבלו את העיסוק המנגנוני השוטף הזה. לא דיין, לא רבין ולא ברק. אלה שכן למדו כיצד לתקשר עימו (פואד, למשל) הפכו לקבלני קולות. הרושם שלי הוא שפינס, כמי שצמח במפלגה הזו ולא צנח לתוכה, הוא המתאים לה ביותר מבחינות אלה. לפחות כרגע".
שאלות זהות למועמדים לראשות מפלגת העבודה – בגיליון אופקים חדשים
יום חמישי, מאי 17th, 2007שי ברק יידע אותנו שבימים אלה יצא גיליון חדש של "אופקים חדשים" מבית היוצר של "קרן בית ברל".
בגיליון האחרון בעריכת איריס הרפז נשלחו מכתבים לכל המועמדים לראשות המפלגה, בבקשה לפרט את עמדתם בנושאים שונים. אנו מצרפים את המכתב ואת תשובותיהם של כל המועמדים.
נוסח המכתב שנשלח
אנחנו מבקשים לדעת, איזו מהות ותוכן אתם מציעים לחברי מפלגת העבודה כיום, ומחר למדינת ישראל, בנושאים הבאים:
המשך…
רשמים ומסקנות בעקבות כנס אהוד ברק בירושלים
יום חמישי, מאי 17th, 2007מכתב שהגיע מאברהם גל, תומך מושבע של עמי אילון:
16.5.07
שלום חברים,
ביום 14.5.07 נערך בירושלים מפגש חברי "העבודה", שאורגן ע"י מטהו של אהוד ברק.
למאמץ נרתמו מיטב הכוחות העסקניים במפלגה, וביניהם השרים פואד בן אליעזר, בוז'י הרצוג ואפילו עסקן פוליטי נשכח
(שלא ברור מתי חזר לשורות המפלגה) כזיסמן.
גם בכנס זה דבק מחנה ברק בקו העקבי של "אין מסר"! לא ניתן היה – ולא במקרה – לזהות בדברי הדוברים נקיטת עמדה
אידיאולוגית או פוליטית כלשהי. אותם דיבורים ומסרים, שהושמעו בכנס ברק, ניתן היה לשמוע לו הכנס היה של מגדלי העופות או ועידת ויצ"ו…
המשך…
בעד תוספת תקציב שנתית לסל הבריאות – תשובת דני יתום לאודי
יום שני, מאי 14th, 2007חה"כ דני יתום משיב לשאלת אודי מנור
9 מאי 2007
אהוד שלום,
מדיניות הבריאות בישראל חייבת לאפשר טיפול שווה ונגישות מלאה לכל אזרחי ישראל עשירים ועניים כאחד.
המשך…
הממשלה הזו מושחתת ואנחנו בעצם ישיבתנו בה נותנים לגיטימציה לשחיתות
יום שלישי, מאי 1st, 2007"חלק מהמועמדים סובלים מדיסלקציה חברתית ומדיסלקציה בניסיון שלהם.
אני היחיד שלא חסר בו דבר מהתחומים שהזכרתי"
צביקה ברוט מראיין את דני יתום ל"הבמה הרעיונית" [הקישור אינו בתוקף] של תנועת העבודה.
אל תטרידו אותנו עם מיסרונים
יום ראשון, אפריל 22nd, 2007אנחנו זוכרים את יום הזיכרון גם ללא SMS מדני יתום ומוותרים על ברכת SMS מטרידה לפסח מאהוד ברק. אל תעשו שימוש לרעה במס' הטלפון שלנו. "אשתו של".
מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
