חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עבודה שחורה » דני-יתום

מאמרים בענין עבודה שחורה » דני-יתום


שלי יחימוביץ', עדיף שתפרשי מהמירוץ

נושאים מכתבים, פוליטי ב 17.05.11 3:17

עמית פרי, פעיל וותיק במפלגת העבודה, טוען כי חה"כ יחימוביץ' עדיין אינה בשלה להנהגה ומבקר את התנהלותה האנוכית, אך הוא אינו חוסך עקיצות גם מהמועמד המועדף עליו , עמיר פרץ להמשך »

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , ,

מעריב, גוגל והקרב אהוד ברק-עמיר פרץ

נושאים דעות, פוליטי ב 17.03.08 6:00

עיתון "מעריב" נותן באופן שיטתי סיקור מוטה כנגד חה"כ עמיר פרץ ולטובת יורשו בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה ושר הביטחון – אהוד ברק. הדה-לגיטימציה של האחד היוותה תשתית לרה-לגיטימציה של השני. והשאלה – למה?  

מאת: איתי אשר
להמשך »

נערך על ידי איתי
תגיות: , , , , , , , , ,

הכורח באבטחה

נושאים מדיני-בטחוני, פותחים שבוע ב 9.03.08 6:05

למה לא היו מאבטחים בישיבת מרכז הרב? האם השאננות גרמה למספר רב מדי של נפגעים? ולמה כל ניסיון לאתר את האחראים דינו להיכשל?

מאת דניאל בלוך

להמשך »

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

רק לא נפוליאון-ברק

נושאים פוליטי ב 27.05.07 1:27

דניאל בלוך בוחר ומנמק:

"אופיר פינס טרם נתנסה בהנעת מערכות גדולות. עמי אילון, לאחר שעמד בדרישות הסף, נראה לי כמתאים ביותר משום שאינו מתנהג כנפוליאון אלא כיושב ראש מועצת מנהלים, כמי שמוכן ללמוד ולשמוע ולשתף אנשים אחרים.
לכן אני מצביע עמי אילון".

 

נערך על ידי שושי
תגיות: , , , ,

המתאים ביותר: אופיר פינס

נושאים פוליטי ב 27.05.07 1:10

אורי קציר מפרט

"גילוי נאות, תחילה: הצבעתי בעבר כמה וכמה פעמים למפלגת העבודה, אבל בעשור האחרון לפחות אני לא זוכר שהכנסתי פתק "אמת" למעטפה. ועוד: עבדתי בעבר עם אהוד ברק, אבל התפטרתי מהג'וב הזה זמן רב לפני שהוא נבחר לראשות הממשלה ומאז לא היה לי כל קשר עימו. אין לי גם היכרות עם אף מועמד אחר בפריימריז לראשות העבודה, לא ישירה ולא עקיפה.


ועכשיו, ברשותכם, לפריימריז עצמם. חמישה פוליטיקאים מתמודדים על הזכות לנהל את המפלגה הזו, שבשנים האחרונות ירדה מנכסיה הכלכליים והאלקטוראליים כאחד. כשהחלטתי לבדוק מי המועמד המועדף עלי הסכמתי ביני לביני שזה יהיה על פי קריטריונים שקשורים לאישיותו, לקריירה שלו ולסדר היום שלו – ולאו דווקא לסיכוייו להביא למפלגת העבודה ניצחון בבחירות הכלליות. אין בהכרח מתאם חיובי בין בחירת מנהיג מפלגה כריזמטי לבין היותו ראש ממשלה מוצלח. וההיפך הוא הנכון: דווקא מנהיגים כלוי אשכול ושמעון פרס – שבשום סיטואציה לא היו יכולים להיבחר כיום לראשות ממשלה, בעיקר נוכח הטלגניות המפוקפקת שלהם בעידן התקשורת המשודרת – עשו עבודה מצויינת כראשי ממשלה.

דני יתום אינו מועמד רציני. הוא עצמו אינו איש בלתי-רציני, כמובן. נהפוך הוא. אבל לדני יתום אין גייסות במפלגת העבודה. הוא לא גיבש לעצמו בסיס כוח מיגזרי נוסח עמיר פרץ (הסתדרות) או אהוד ברק (קיבוצים). יתום ידוע כמי שמקורב מאוד לאהוד ברק ולכן סבורים רבים כי מועמדותו היא בעצם פיקציה כדי שכאשר יפרוש יוכל להמליץ לתומכיו המעטים לתמוך בברק. במידה ומועמדות זו אינה מתואמת עם ברק, היא נועדה לאפשר ליתום לשאת ולתת על תפקיד עתידי בממשלתו של האחרון, אם וכאשר יקים אותה. יתום שב ומצהיר כי יישאר במרוץ עד סופו, אבל דומה שגם הוא מבין כי אם לא יחבור לאחד משני המובילים בסקרים לפני סיבוב הבחירות הראשון, יקשה עליו מאוד לבצר לעצמו עמדה אצל מועמד כלשהו בעתיד.

עמיר פרץ הוא אכזבה קשה. מי שקיבל מנדט להפוך את האג'נדה החברתית השאננה של מפלגת העבודה על ראשה ולייצר אלטרנטיבה סוציאלית קורצת לקפיטליזם הרפובליקני של נתניהו, מצטייר כיום כמי שרימה את בוחריו. הוא הסכים להצעת אולמרט לקבל לידיו את תיק הביטחון, כנראה מתוך מחשבה שכך יצליח להשיג את הניסיון הצבאי הנדרש כדי להציג עצמו כמועמד רציני לראשות הממשלה בבחירות הכלליות הבאות. העבודה תחת הנהגתו הצטיירה כמפלגה מפולגת ומסוכסכת שאינה מוכנה להירתם במלוא כוחה לקידום סדר יום שעיקרו צמצום העוני, חקיקה סוציאלית ומלחמה בתופעות של ניצול נשים, קשישים ועובדים זרים. העובדה שבמשך קרוב לשנה לא רצה איש משרי העבודה לקבל לידיו את תיק הרווחה (שהוא אולי המזוהה ביותר עם הרעיונות שהציג פרץ במהלך התמודדותו לראשות המפלגה) הפכה אותו ואת חבריו ללעג ולקלס. תיפקודו במהלך מלחמת לבנון השנייה ספג ביקורת חריפה. כל מי שסבר, אפוא, שפוליטיקאי חברתי יכול לכהן כשר ביטחון סביר גם ללא ניסיון רב בתחום זה, קיבל תשובה ניצחת. ממש, אגב, כשם שמי ששימש כגנרל או כאדמירל אינו מוכשר בהכרח לניהול מערכות של חינוך ורווחה. בחירה נוספת בעמיר פרץ כמוה כאמירה שמי שאינו רצוי לנו כשר ביטחון גרוע צריך להיות ראש ממשלה.


אהוד ברק נכשל ברוב הדברים שעשה כראש ממשלה. הוא הקים קואליציה בלתי-אפשרית שהייתה רעועה כמעט מרגע היוולדה. מסיבות פוליטיות מינה שרים לתפקידים שלא היו קשורים כלל לרקעם (למשל, את שלמה בן עמי לשר לביטחון פנים ואת בנימין בן אליעזר לשר התקשורת). אינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה בימי כהונתו, הולידה את ועדת אור. זו, מצידה, קבעה שברק נכשל באי התייחסות מספקת לתהליכים שהתרחשו אצל ערביי ישראל לפני האירועים ובאי קיום דיון בעניינם שנדרש שוב ושוב על ידי מערכת הביטחון; ובאי מתן הוראה למתן את תגובת המשטרה במהלך הימים הראשונים של האירועים ובאי מתן הנחיה לתחקר את פעולות המשטרה במהלך ימים אלו. הוא הודיע על קידום סדר יום אזרחי שירופף את הקשר בין דת למדינה, אך חזר בו מכוונה זו תחת לחץ המפלגות הדתיות. כשהעלה אותה שוב, נתפס הדבר כניסיון לנופף בשוט של נייר מול ש"ס הסוררת ותו לא. חוק טל, שהעניק לבני ישיבות את האפשרות לבחור בין שירות צבאי לבין פטור ממנו, ספג אף הוא ביקורת נוקבת בשל אלמנט אי-השוויוניות המובהק שבו. נוסף על כל אלה, הסתבך בפרשת העמותות שנועדו לגייס כספים עבורו וכך לעקוף את חוק מימון מפלגות. ברק טען כי לא היה מודע לפרטי ניהול העמותות והעברת הכספים – טענה שלא התקבלה כרצינית וכאמינה. ההשתדלות שלו אצל הנשיא קלינטון למען הענקת חנינה לעבריין הבינלאומי מארק ריץ' – השתדלות שלא זכתה לשום הסבר מברק עצמוזקפה גבות נוספות. כל אלה, בלוויית התנהלותו האישית הבעייתית של ברק, לא עוררו בו יותר מדי אמון. בקיצור, לא בדיוק המנהל שדרוש למדינה כעת.

עמי אילון יכול להיות בחירה לא רעה בכלל. קיבוצניק במקור, מושבניק בהווה, קצין מעוטר ונערץ נקרא אל הדגל כדי להציל מפלגה ששכחה כבר מזמן היכן שורשיה ושמשרה עליה ארומה ביטחונית, שנדמה כי בעידן הנוכחי היא אחד הדברים הנדרשים לה ביותר. איילון נחשב לאדם ישר דרך ומעולם לא הסתבך בשום פרשיות מפוקפקות נוסח העמותות למיניהן (ובכנסת שמדי שני וחמישי נפתחות נגד חבריה חקירות, זהו יתרון בלתי מבוטל). אלא שלאיש הזה, שאין שום ספקות לגבי יכולותיו בתחום הניהול הביטחוני, יש מגרעת בסיסית אחת: הרזומה שלו מזכיר יותר מדי את זה של אהוד ברק מודל 99'. לאילון, כמו לברק, אין ניסיון אזרחי של ממש (פרט לתקופת כהונה כיו"ר דירקטוריון נטפים) למעט פעילות ציבורית פוסט-צבאית (כמו פרויקט "המיפקד הלאומי" שארגן יחד עם סרי נוסייבה). לא בטוח שהוא הפנים עד הסוף את הקודים הסבוכים של הפוליטיקה האזרחית. את התנהלותם של קצינים בכירים שהיו בטוחים שהפוליטיקה היא בסך הכול שדה שצריך ליישם בו פתרונות פשוטים וברורים ושפוליטיקאים מקצועיים רק מסבכים את העניינים לחינם, כבר ראינו. גם את אלה שסברו כי מעברם מהצבא לפוליטיקה אמור להעבירם ישירות לראשות ממשלה ולא, חלילה, לתפקיד של מחוקק פשוט, כבר הכרנו. זה קרה לאריאל שרון, שרק לאחר עשרים שנה ויותר הבין כיצד יש להתנהל בחיים הפוליטיים; זה קרה ליצחק רבין, שכרמטכ"ל לשעבר היה ראש ממשלה בעייתי מאוד, אבל לקדנציה השניה שלו הגיע כשהוא כבר משופשף ובשל בהרבה; ויתכן מאוד שזה נכון גם לגבי קצינים נוספים שירצו בעתיד לפתוח בקריירה פוליטית, כמו דן חלוץ, בוגי יעלון ואחרים. מזווית אחרת, דומה שאילון ניחן ביותר אסרטיביות מאשר גנרל אחר שעמד בראש העבודה ושלקה בתמימות פוליטית של ממש, הלא הוא עמרם מצנע. דומה שעמי אילון יהיה מועמד מצוין לאחר שיבלה לפחות קדנציה או שתיים מלאות בכנסת, יצבור ניסיון פרלמנטרי ויכהן כשר. השתפשפות כפוליטיקאי אינה חשובה פחות לצורך השגת משרה פוליטית רמה מאשר ניסיון צבאי כמנוף לתפקיד פיקודי בכיר.

אופיר פינס הוא אולי האפור ביותר בין המועמדים, לפחות ככל שהדבר נוגע לתדמיתו התקשורתית. אין לו את הרזומה הבוהק של מפקד סיירת מובחרת או יחידת קומנדו ימית. הוא לא עמד בראש ארגון עובדים גדול ולא ניהל שירות מודיעין רב מוניטין. הוא עשה מסלול פוליטי רגיל ובדרך ניהל דווקא גופים שעסקו בשיקום אסירים, בקליטת עולים, במיסוי שכר, בעובדים זרים ובחפירות ארכיאולוגיות. הוא נחשב לחבר כנסת – ואחר כך גם לשר – חרוץ ויעיל. כמו אילון, לא דבק בו שום רבב מוסרי. בשונה מכל שר אחר של העבודה, הוא עמד מאחורי התחייבות פומבית שנתן וויתר על כיסאו כמחאה על צירוף רשימת ליברמן לממשלה. הוא ניחן, כנראה, בסוג של היגיון בריא שהפך נדיר למדי במקומותינו בשנים האחרונות.


נראה לי שמכל המועמדים דווקא פינס הוא המועמד המתאים ביותר להנהגת העבודה בימים אלה. בין הביטחוניזם המוצהר של שלושה מהמועמדים לבין הטרייד-יוניוניזם הבוטה של הרביעי, הוא מצטייר כאלטרנטיבה המאוזנת ביותר.

אני רוצה להידרש כאן לרגע לשאלת ניקיון הכפיים. ארבעת ראשי הממשלה האחרונים שלנו הצליחו להסתבך בלא מעט פרשיות שהכתימו את תדמיתם. הרבה מאוד שרים וחברי כנסת טובעים עד צווארם בחקירות משטרה ובשאר פרשיות שנחשפו ושהראו כיצד הם שולחים יד בקופה הציבורית, מסדרים מינויים למקורבים ומערבים שיקולים זרים בכל הנוגע למכרזים. זו חבורה שצריך להעיף מהחיים הציבוריים במהירות האפשרית.

ובכל זאת, קיימים גם ח"כים אחרים. אנחנו לא תמיד זוכרים אותם, אבל הם שם. לא תמיד יעלה בידם להתברג אל המטבחונים למיניהם, אבל לולא הם ספק אם לא היינו מתדרדרים למעמד של רפובליקת בננות גם כאן. בעבר היו אלה נבחרי ציבור כבני בגין, יוסי שריד ואברהם פורז. כיום אפשר למנות ביניהם, בין השאר, את חיים אורון, יצחק לוי ואריה אלדד. קשה להאמין שאנשים מעין אלה, ללא קשר לאמונתם הפוליטית, יסתבכו בפרשיות שחיתות מהסוג שלמדנו להכיר טוב כל כך בשנים האחרונות. ודומני שאופיר פינס – לפחות ממה שאני רואה אצלו עד כה – שייך אף הוא לחבורה זו.

בפוליטיקה, ואת זה חשוב להבין תמיד, אין מעשי קסם. בעיות וכשלים שנגרמו במשך עשרות שנים לא ייפתרו רק באמצעות העלאתו לשלטון של אדם זה או אחר. ישנם גם מקרים שבהם התבדות התחזיות היא, כשלעצמה, עניין צפוי מראש. בחירה באופיר פינס אינה יוצאת דופן בהקשר זה. היא לא תפתור באחת את כל בעיותיה של העבודה. כדי לעשות זאת יש צורך בחיסול חובות, בשיקום אידיאולוגי, בפתיחת שורות ובבידול של ממש בינה לבין מפלגות אחרות, כמו מרצ משמאל וקדימה מימין. מרבית הקצינים הבכירים שהתפקדו לעבודה לא סבלו את העיסוק המנגנוני השוטף הזה. לא דיין, לא רבין ולא ברק. אלה שכן למדו כיצד לתקשר עימו (פואד, למשל) הפכו לקבלני קולות. הרושם שלי הוא שפינס, כמי שצמח במפלגה הזו ולא צנח לתוכה, הוא המתאים לה ביותר מבחינות אלה. לפחות כרגע".

נערך על ידי שושי
תגיות: , , , ,

שאלות זהות למועמדים לראשות מפלגת העבודה – בגיליון אופקים חדשים

נושאים מכתבים ב 17.05.07 10:33

שי ברק יידע אותנו שבימים אלה יצא גיליון חדש של "אופקים חדשים" מבית היוצר של "קרן בית ברל".
בגיליון האחרון בעריכת איריס הרפז נשלחו מכתבים לכל המועמדים לראשות המפלגה, בבקשה לפרט את עמדתם בנושאים שונים. אנו מצרפים את המכתב ואת תשובותיהם של כל המועמדים.

נוסח המכתב שנשלח
אנחנו מבקשים לדעת, איזו מהות ותוכן אתם מציעים לחברי מפלגת העבודה כיום, ומחר למדינת ישראל, בנושאים הבאים:
להמשך »

נערך על ידי טל
תגיות: , , , , , , ,

רשמים ומסקנות בעקבות כנס אהוד ברק בירושלים

נושאים פוליטי ב 17.05.07 7:19

מכתב שהגיע מאברהם גל, תומך מושבע של עמי אילון:

16.5.07
שלום חברים,

ביום 14.5.07 נערך בירושלים מפגש חברי "העבודה", שאורגן ע"י מטהו של אהוד ברק.
למאמץ נרתמו מיטב הכוחות העסקניים במפלגה, וביניהם השרים פואד בן אליעזר, בוז'י הרצוג ואפילו עסקן פוליטי נשכח
(שלא ברור מתי חזר לשורות המפלגה) כזיסמן.
גם בכנס זה דבק מחנה ברק בקו העקבי של "אין מסר"! לא ניתן היה – ולא במקרה – לזהות בדברי הדוברים נקיטת עמדה
אידיאולוגית או פוליטית כלשהי. אותם דיבורים ומסרים, שהושמעו בכנס ברק, ניתן היה לשמוע לו הכנס היה של מגדלי העופות או ועידת ויצ"ו…
להמשך »

נערך על ידי איתי
תגיות: , , , ,

בעד תוספת תקציב שנתית לסל הבריאות – תשובת דני יתום לאודי

נושאים מכתבים ב 14.05.07 23:50

חה"כ דני יתום משיב לשאלת אודי מנור

9 מאי 2007

אהוד שלום,

מדיניות הבריאות בישראל חייבת לאפשר טיפול שווה ונגישות מלאה לכל אזרחי ישראל עשירים ועניים כאחד.
להמשך »

נערך על ידי איתי
תגיות: ,

הממשלה הזו מושחתת ואנחנו בעצם ישיבתנו בה נותנים לגיטימציה לשחיתות

נושאים פוליטי ב 1.05.07 21:18

"חלק מהמועמדים סובלים מדיסלקציה חברתית ומדיסלקציה בניסיון שלהם.
אני היחיד שלא חסר בו דבר מהתחומים שהזכרתי"

צביקה ברוט מראיין את דני יתום ל"הבמה הרעיונית" [הקישור אינו בתוקף] של תנועת העבודה.

נערך על ידי שושי
תגיות:

אל תטרידו אותנו עם מיסרונים

נושאים עלו ברשת ב 22.04.07 18:43

אנחנו זוכרים את יום הזיכרון גם ללא SMS מדני יתום ומוותרים על ברכת SMS מטרידה לפסח מאהוד ברק. אל תעשו שימוש לרעה במס' הטלפון שלנו. "אשתו של".

נערך על ידי שושי
תגיות: , ,

« ישן יותר