מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הספירה לאחור של ממשלת בנימין נתניהו
התנהלות לשכתו של ראש-הממשלה, בנימין נתניהו, שאינה פועלת כתזמורת שיש לה מנצח אחד ואשר מיצרת קולות צורמים, היא עדות לכך, כי במלאת מאה הימים הראשונים לממשלתו החלה הספירה לאחור לקראת מאה הימים האחרונים
מאת: דניאל בלוך
אני יודע למי ניתנה הנבואה מיום שחרב בית המקדש – לשוטים, לקטנים ולעיתונאים. בכל זאת אעז להסתכן ולומר כי במלאת מאה הימים הראשונים לממשלת נתניהו החלה הספירה לאחור לקראת מאה הימים האחרונים. אינני אומר בכך שמתקרבות הבחירות הבאות או שנתניהו לא יהיה גם ראש הממשלה הבאה, אבל בדרך הנוכחית, בהרכב ובמבנה העכשווי הממשלה הזאת הולכת לשום מקום, במקרה הטוב.
יש כמה דברים שעוד יכולים להצילה זמנית – השגת הסכם מהיר לשחרור גלעד שליט או הצלחת הפעילות לבלימת הגרעין האיראני. שני הדברים מוטלים בספק. הגורם להתדרדרות הכה מהירה של ממשלת נתניהו הוא הזגזוג המהיר, העדר כושר החלטה וביצוע, בלגן מתמיד בלשכת ראש הממשלה והאינפלציה במספר השרים וסגני השרים שאין לה כל הצדקה.
הבעיה החמורה ביותר היא בדרך התנהלותה של לשכת ראש הממשלה. מן ההתבוננות שלי בדרכי עבודתם של כל ראשי הממשלה בישראל אני למד כי תנאי הכרחי (אם כי לא תמיד מספיק) להצלחת ראש ממשלה הוא כי אדם אחד מנהל את לשכתו וכל לוח הזמנים של ראש הממשלה. דרכי ההתקשרות עמו וההחלטות על פעילויותיו מתנהלות במקום אחד. אותו אדם צריך להיות אמין, לויאלי ויעיל, מי שמבין שתפקידו לא לחסום את ראש הממשלה אלא להבטיח דרכי עבודה יעילות ונינוחות, העדר כפילויות ופשלות, ולשכה המדברת בקול אחד. ברור כי חייבת להיות גישה מהירה וישירה לראש הממשלה לדובר הבכיר, המזכיר הצבאי והמזכיר המדיני ולשרים הבכירים, אך תוך תיאום מלא. אחרת אנו מגיעים לכאוס מוחלט.
דרך ההתנהלות הזאת איננה שייכת למהות ההחלטות. אפשר להיות בעד מע"מ על ירקות ופרות או נגד, בעד מדינה שנייה או נגד, השאלה היא איך מחליטים ואיך מודיעים על כך. מותר לראש ממשלה לשנות דעתו מטעמים פוליטיים או מטעמי בינלאומיים השאלה איך עושים זאת ובאיזה עיתוי. אותם דרכי התנהלות פגעו בנתניהו בקדנציה הראשונה, באהוד ברק ובאהוד אולמרט. חשבנו שנתניהו הפיק לקחים כלשהם אך טעינו.
בינתיים יש לנו לשכה לא מתפקדת ולא מתואמת. מינויים כושלים כמעט לכל התפקידים מן השרים, דרך חברי מועצות ועד לפקידות הבכירה. ככה לא בונים ממשלה.
תגיות: ביבי-נתניהו, בנימין-נתניהו, יציבות-שלטונית, קואליציה
קישור קבוע
16 תגובות
Email This Post
12 ביולי, 2009 בשעה 8:59
כתבות ענק על תככים וסכסוכים בחצר המלוכה קראתי על כל ראש ממשלה מאז שהתחלתי לקרוא את צהובוני סוף השבוע, לכן אני לא מתרגש ולא רואה בכך "תחילת הקץ" של ממשלה שאיני רוצה בה.
זו המומחיות של סימה קדמון יוסי ורטר ושאר חובבי הרכילות – לא לדווח על העיקר אלא על הטפל. הנזק המצטבר: תפיסת הציבור את המערכת הפוליטית כעולם יצרי אפל שאין בו שום אידיאולוגיה אלא אגו וקומבינות, ומכאן – בריחת אנשים ממעורבות פוליטית.
לדוגמה – כשאני רומז לאשתי שלא ממש מעניינים אותי התככים של ההורים בגן (מי יביא עוגה ומי יקטין ראש ויביא שתייה, היא שואלת בציניות "מה מעניין, תגיד לי, אופיר פינס?". לפחות היא הולכת למשמרות של גלעד שליט…
מכיוון שמשמאל לליכוד עוד לא התרחש שום תהליך משמעותי, כל בחירות שהיו נערכות היום היו מביאות למצב דומה או גרוע יותר, עם ביבי או בלי ביבי (בטח בנושא הכלכלי-חברתי, גם ממשלה של קדימה לא היתה שונה במיוחד)
לשכה לא מתפקדת מפחיתה את היעילות של ראש הממשלה בהגשמת מטרותיו, אבל אני לא מתרשם שיש מתאם כלשהוא בין זה ובין אורך ימיה של ממשלה, כנרמז בכותרת.
אני מעדיף את ביבי כראש ממשלה לא יעיל ומזגזג מאשר את ביבי כראש ממשלה יעיל וחזק או את ברק כראש ממשלה יעיל וחזק. לגבי ציפי לבני – יש לה יתרון על ביבי מבחינת אמירות בנושא המדיני, אבל אני לא בטוח שהיא היתה מסוגלת באמת להביא הסדר קבע על פי "מתווה אובמה" ולהעביר אותו בציבור. לכן ביבי חלש ומזגזג זה הרע במיעוטו עד שנבנה לו חלופה.
12 ביולי, 2009 בשעה 10:11
תלך תעשה בדיקה הממשלה הזאת תעשה את מלוא ימיה
12 ביולי, 2009 בשעה 10:17
אני מדבר על תהליכים לא על ההעדפות הפרטיות שלי. הבעיה היא שלשכה שיש בה כאוס יכולה שלא בכוונה להמיט אסון מדיני- ביטחוני, כלכלי, חברתי או סביבתי בהחלטה שגוייה שנתקבלה בתהליך לא נכון וראש ממשלה המחליט לפי הלוחץ האחרון או סקר מפוקפק הוא בעיה. זה מה שקרה לממשלת אולמרט-פרץ בהחלטות השגויות החפוזות והכאותיות במלחמת לבנון השנייה.
לכן האמירה "ביבי חלש ומזגזג זה הרע במיעוטו עד שנבנה לו חלופה" היא אמירה מסוכנת. עד שהתנועות החביבות עליך יבנו לו חלופה לא יישאר בשביל מה לבנות חלופה.
12 ביולי, 2009 בשעה 10:38
1. תגובה 2 לא שלי
2. דני אתה צודק עקרונית, אבל אני לא אהיה רגוע יותר כאשר ברק או לבני ינהלו את קבלת ההחלטות.
לכן מה שנותר לי כעת זה להתפלל…
12 ביולי, 2009 בשעה 10:41
לדעתי מרגע שהצליחו להעביר תקציב לשנים 2009-2010 אין שום דבר שיגרום למספיק חברי קואליציה להתנתק מהכיסאות שלהם. ואם כל מפלגות הימין יפרשו ביחד בגלל התקדמות עם הפלסטינים אז קדימה תיתן איזו "רשת ביטחון". הממשלה אכן לא הולכת לשום מקום, אבל המקום האחרון אליו תלך הוא הבחירות. כך שלדעתי צפוי שיתוק לפחות עד סוף 2010.
12 ביולי, 2009 בשעה 11:14
עמית – אם הימין הקיצוני יפרוש וקדימה תצטרף זהו סיפור שונה לחלוטין.
לאיתי – אינני בטוח עם מי אהיה רגוע יותר. ייתכן שמבין השלושה דווקא עם ציפי לבני.
12 ביולי, 2009 בשעה 11:34
אני אהיה הכי רגוע ככל שהממשלה בהנהגת ביבי/ליבני/ליברמן/ברק תהיה חלשה ומסוכסכת יותר.
הנזקים שכנופיית הארבעה האלו מסוגלים לייצר בכוונה גדולים מאות מונים על הנזקים שסתם קורים להם.
אפשר לומר שההבדל בין בכוונה ולא בכוונה במקרה שלהם, הוא כמו ההבדל בין הנזק שקורה למכשיר שנפל מגובה 2 מטר לבין הנזק שיקרה אם יזרקו אותו משני מטר, במקרה 2 הוא יתרסק על סלעי המציאות במהירות רבה פי כמה.
אני חושב שאפשר גם במקרה הזה ללמוד מהפלשתינאים – אנחנו כאן בצוּמוּד, מחכים שהזוועה תחלוף.
12 ביולי, 2009 בשעה 12:15
אין לי ספק שמבחינת עמדות בציר המדיני-בטחוני, ראש הממשלה לבני היא הקרובה ביותר לעמדותי. אבל בקואליציה שתכיל את שס וליברמן, לבני לא תוכל להוביל שום תהליך משמעותי, ואני לא רואה את לבני מובילה קואליציה עם חד"ש ומרצ ובלי ש"ס וליברמן.
בנוסף אני לא בטוח שבמקרה של תגובה על אירוע בטחוני ראש הממשלה ציפי לבני לא תחזור בדיוק על הטעות של אהוד אולמרט ועמיר פרץ לאחר אירועי החטיפה של שליט ושל רגב וגולדווסר – הצורך של ראש ממשלה אישה ואזרחית להוכיח שהיא "לא פראיירית". גנרלים כמו מופז, ברק, שרון ולהבדיל רבין יכלו להרשות לעצמם מדיניות מאופקת יותר ממה שאולמרט הטרי בתפקידו היה יכול להרשות לעצמו (השווה התגובה לחטיפה בהר דב בימי ברק והתגובה לחטיפה של רגב וגולדווסר).
לגבי משנתה הכלכלית-חברתית של ציפי לבני, אין כמעט הבדל בינה ובין זו של ביבי וברק. ולכן בטח שבעניין זה לא אוכל לישון יותר טוב כשהיא תהיה ראש ממשלה, אלא אם כן זו תהיה ממשלה שמרצ וחד"ש יחזיקו אותה בביצים, אבל כאמור הסיכויים לכך הם אפסיים.
12 ביולי, 2009 בשעה 12:23
איתי – מדינאות היא אומנות האפשרי ואתה דוגל במדיניות הבלתי אפשרי. לא תהיה בישראל בעתיד הנראה לעין ממשלה עם חד"ש. בוועדת וינוגרד הוכח שבלא מעט נקודות בעת המלחמה עמדותיה היו נכונות יותר. לכן אין מקום לגישתך הפוסלת אותה מכל וכל מול נתניהו וברק, שאת גדולתם כראשי ממשלה כבר בחנו.
ומי אמר שאולמרט לא יכול היה להרשות לעצמו תגובה אחרת? מי הפריע לו לחכות עוד כמה שעות, מרגע שהיה ברור שהחטופים לא בשטח ואנו לא על עקבותיהם, ובינתיים להתייעץ גם עם אישים אחרים, ואפילו עם מופז, ברק ועוד?
12 ביולי, 2009 בשעה 12:52
לבני איננה אלטרנטיבה לשלטון לא מבחינה כלכלית, ולא מבחינה מדינית. אדם שקורא להמשך בניה בגושים שפועל זה המשך הבניה בהתנחלויות, וקורא לתקדימים שאין בעולם כמו להכיר באופי של מדינה יכשיל כל תהליך מדיני.
צריך לקרות אחת מהשנים: חיזוק השמאל שנמצא שמאלה לעבודה ולקדימה ו/או לעודד את נתניהו ללכת בדרכו של מנחם בגין או לפחות אריאל שרון בנוגע לפינוי ההתנחלויות.
אני מצטער אבל השתלחות אישית בנתניהו איננה אלטרנטיבה או איזה שהיא מדיניות.
12 ביולי, 2009 בשעה 12:55
אז שמרצ תצטרף לקואליציה
12 ביולי, 2009 בשעה 13:23
למיטב ידיעתי לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נוהלה למופת והייתה צוות מלוכד של יועצים ועוזרים עם חלוקת סמכויות ברורה.
איתי – אפשר לזלזל בשאלת הניהול, אך לצערי הרב, בטח מאז התחלתי לשוטט במסדרונות הכנסת, אני נאלץ להגיד כי סוגיית הניהול חשובה מאוד. לא מספיק להיות אידאולוג, ישר, תקשורתי וכריזמטי – צריך לדעת לסנכרן את הכל, לעשות אינטגרציה, להפעיל אנשים, להבין תהליכים ולדאוג שהכל ידפוק ביחד.
12 ביולי, 2009 בשעה 13:32
כלל וכלל לא. איזה צוות מלוכד – שולה זקן, יורם טרובוביץ', שלא החזיק מעמד, דוברים שהתחלפו? ריב סמכויות בין מנהל הלשכה למנכ"ל המשרד. יועץ לביטחון לאומי ללא השפעה?
12 ביולי, 2009 בשעה 13:53
אתה צודק שהיום בו חד"ש תהיה בקואליציה נראה כדמיוני (לא רק "בלי מק"י ומק"י" מצד הקונצנזוס הציוני, אלא גם בגלל הבדלנות-צדקנות של חד"ש)
מצד שני אני לא רואה איך ממשלה שבערך 30 מהח"כים שלה הם מישראל ביתנו וש"ס חותמת הסכם קבע עם הפלסטינים ומחלקת את ירושלים.
אולי לברק אובמה יש פתרון.
לכן כל השאלה מי יהיה ראש הממשלה ביבי או ציפי לא משנה בגרוש לגבי השאלות הגדולות באמת.
נמרוד, אני לא חושב שעניין איכות הניהול לא משפיע, להיפך. אני חושב שמזלנו הגדול שבממשלות של ביבי, שרון, ברק ואולמרט היה כל כך הרבה ברדק ניהולי, אחרת הנזק שלהן למדינה היה הרבה יותר גדול. קראתי בעיתון ש-80% מהחלטות הממשלה (בניתוח שאינו ממוקד בקדנציה אחת) אינן יוצאות לפועל. ממה שאני קורא על החלטות הממשלה (גם ישירות באתר ראש הממשלה, ללא תיווך עיתונאים) אני די שמח שזה המצב.
איתי.
12 ביולי, 2009 בשעה 14:14
מי אמר שנגזר עלינו שישראל ביתנו וש"ס חייבות לשבת בממשלה? יש אופציות אחרות – קואליציה של ליכוד, קדימה ועבודה, אם או בלי ש"ס.
ואשר לברדק – נכון, טוב שהרבה החלטות שגויות לא יצאו לפועל, אבל יכול היה גם להיות אחרת, בהרכבים אישיים או מפלגתיים אחרים.
12 ביולי, 2009 בשעה 15:08
לך יש ניסיון רב משלי בהתבוננות על הפוליטיקה.
הרושם שלי הוא שאעפ"י ש"הציבור" כמה לממשלת אחדות, השיטה הזו היא רעה מאוד לניהול מדיניות עקבית (לכן דבק בממשלות האלה השם "ממשלת שיתוק לאומי").
עדיפה בהרבה ממשלת ימין מוצהרת או ממשלת שמאל מוצהרת. בממשלת אחדות כל מפלגת שלטון שלא באה על סיפוקה מסנדלת את יריבתה ועסוקה כל הזמן בפזילה אל הקדנציה הבאה, ולכן גם אל השותפות הפוטנציאליות להקמת ממשלה צרה (אפילו לפני בחירות – ע"ע התרגיל המסריח).
מבחינה מדינית – אני חושב שרב הסיכוי שביבי יחלק את ירושלים תחת לחץ אובמה כאשר הוא ראש ממשלה "אחראי" עם ליברמן וש"ס, מאשר שמהלך כזה יתרחש בממשלת רוטציה בינו ובין לבני, כאשר שני הצדדים ייאבקו זה בזה יומם ולילה.
בציר הכלכלי – ממשלה של הליכוד וקדימה היתה מפריטה כמו משוגעת (לדוגמה – לא היית רואה התנגדות נציגי קדימה בדירקטוריון קקל לעיסקה עם המדינה) ובטח שלסחבה הקרויה מפלגת העבודה לא היה ממש מה להגיד. העבודה נכון להיום היא בגדול מפלגה מגזרית לפחות כמו שס וישראל ביתנו, גם אם מערך הכוחות בהנהגתה לא משקף את ציבור בוחריה (אבל כך הוא הדבר גם בש"ס, שהנהגתה חרדית). לשאלה אם היא בממשלה או לא אין השפעה רבה על מי שאינו מושבניק או קיבוצניק או אחד מהעובדים שעופר עיני חפץ ביקרם (ממש לא כלל העובדים).
במלים אחרות, במצב הפוליטי הנוכחי המשמעות של "הגברת המשילות" היא הסרת החסמים בפני הפרטה מוחלטת של המדינה. לא משנה אם הטריק הוא ממשלת אחדות של ליכוד א+ליכוד ב' או משטר נשיאותי / דו מפלגתי. כיום דווקא לחוסר המשילות ולברדק השלטוני יש השפעה חיובית בבלימת רפורמות חשוכות. בתקשורת שלנו נהוג להתייחס לכל מי שאינם ליכוד/קדימה/עבודה בתור "המפלגות הקטנות והסחטניות" אבל האמת היא שאין זה כך. המגזר שסוחט את המדינה בצורה היעילה ביותר אינם החרדים, המתנחלים, עובדי חברת החשמל או הקיבוצניקים אלא כמה עשרות משפחות.
נ"ב: אני מעולם לא אמרתי שלבני פסולה מכל וכל.
דעתי כמוך שהיא החלופה הכי פחות גרועה, אך ההבדלים בינה ובין ביבי וברק אינם דרמטיים כפי שעשוי להשתמע מהדימוי התקשורתי שלה, ומעצם העובדה שהיא זה כרגע "מה שהוא לא ביבי".