חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חוק ההסדרים: אין שמאל, אין מדינת רווחה

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 9.07.09 6:05

טרם זמזמו לחצני ההצבעה, וכבר נשמעות קריאות ניצחון לאחר הסרת חלק מהגזירות בחוק ההסדרים. אך במציאות  האוצר נחל ניצחון אדיר, שכן בחוק אין הרחבה ביכולת הממשלה לגייס כסף ואין העלאת מיסים על ההון. כל עוד השמאל בישראל מונה 11-12 מנדטים, המאבק למען מדינת רווחה הוא חסר סיכוי.

מאת: ק. טוכולסקי 

חוק ההסדרים במשק לא נחתם וכבר נשמעות קריאות ניצחון לאור הסרת חלק מהגזירות היותר בולטות בכיעורן וקבורת החמור להן זכו בכנסת. ארגונים חברתיים חוגגים ניצחונות ומחפשים את הסיבה, לחץ חברתי, עצומות באינטרנט, שתדלנים חברתיים לוחצים בכנסת, המיאוס הכולל מתחושת היהירות הזחוחה של נערי האוצר? כולם שמחים, המע"מ לא יוטל על פרות וירקות, קופות החולים לא יורשו לגבות 90 ש"ח מחולים, בעלי היתר העסקת עובד זר לא יצטרכו לותר עליו כאשר הם מעסיקים בעצם עובד ישראלי, ובא לציון גואל. אלא שכרגיל בזמן שהחברה האזרחית חוגגת את ניצחונה, מאחורי אבק הקרב שעוד לא שקע, מסתתרת האמת המרה על עוד ניצחון אדיר של אויבי מדינת הרווחה.

ההפרטות בחוק ההסדרים ממשיכות להתקדם, מנהל מקרקעי ישראל, הנמלים, חברת החשמל, כולם בדרך משלטון העם לשטון ההון. יש מחסור ברופאים? לא נורא גם אחיות יוכלו לרשום מרשמים, נכון רק לחולים כרונים רק בעצם לחדש מרשם שרופא כבר נתן אבל הפרצה נפרצה, בשנה הבאה, יחזור משרד האוצר וידרוש יותר. לא בונים דירות בדיור הציבורי? נוציא את בניהם של זכאים שירשו מהוריהם העניים רק את הזכות לחיות בדירה החוצה והופ, הנה דירות פנויות. כן כרגיל מאחורי העיזים השמנות מכותרות של המע"מ על ירקות וגזילת חצי נקודת זיכוי מסטודנטים לשעבר, מסתתרות הרעות החולות, אותן בלי כותרות הצליח שוב משרד האוצר להעביר. בזמן שה"חברתיים" ממהרים לחגוג את ביטול הרחבת תוכנית ויסקונסין, איש לא תוהה מדוע היא נמשכת גם במתכונתה המצומצמת. האוצר כרגיל ניצח, מה שפקידיו רצו באמת עבר, כן הם הפסידו כל שנה כמה עיזים, מן הסתם גם כמה הפסדים אמיתיים, אבל מה זה משנה, כל בחירות הכנסת הופכת חברתית פחות ופחות וחוק ההסדרים המוגש עבה ויותר. מצהלות הניצחון החברתי, או החשיבה שביבי באמת הקשיב לרחשי העם, חסרות כל שחר.

משרד האוצר נחל ניצחון אדיר שכן חוק ההסדרים לא כלל בתוכו שום התייחסות למה שבאמת נזקקת לו המדינה בעת משבר, אין בחוק שום הרחבה של יכולת הממשלה לגייס כסף. אין העלאת מיסים על ההון, אין כלים למניעת התחמקות ממס באמצעות תרגילים חשבונאיים. משרד האוצר לכאורה הובס השנה פעמיים בחוק התקציב וחוק ההסדרים, אולם מי שיצחקו בסוף יהיו פקידי האוצר. השנה הם כאילו הפסידו, למעשה היות והתקציב הועבר בלי הבטחת מקורות מימון הם למעשה ניצחו. עוד שנה כאשר ישראל תעמוד לפני שוקת שבורה וקופה מרוקנת הם ישלפו את כל העיזים של השנים האחרונות ויעבירו אותם בחוק ההסדרים, סעיף אחר סעיף כביכול בשביל להציל את המשק. התקציב השנה, על העלאת המיסים הרגרסיבים הוא אסון כלכלי שיגרור את המשק הישראלי עמוק למטה.

אני לא מאמין בחברה האזרחית כמי שיכולה לנהל מאבק א-פוליטי מוצלח בשדות הקרב של הפוליטיקה, באמצעות מאמרים, עצומות אינטרנט והפגנות של עשרות, זה לא בדיוק מאבק איתנים חברתי. כל עוד השמאל בישראל מונה 11-12 מנדטים, כל יכולת לנהל מאבק למען סוציאל דמוקרטיה ומדינת רווחה במצב שכזה חסר סיכוי. את מדינת הרווחה לא יפרקו ביום אחד ואת כל גזירות חוק ההסדרים לא יעבירו בשנה אחת. אבל מי שמאמין שהחברה הישראלית ניצחה את האוצר בקרב על חוק ההסדרים חי בארץ הסוכריות. ביבי הצליח לצייר עצמו להמונים כאב מטיב, הגזירות הקשות נשארו, הפרטה, פחות רווחה, יותר עוני, זוהי משמעות חוק ההסדרים שמתאשר לו בכנסת בחסות ימין כלכלי של למעלה מ-100 מנדטים. 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , ,

11 תגובות

  1. ע :

    כבר ציטט איתי את דברי שלי יחימוביץ (תגובה בפוסט על מס הבריאות).
    לכן האסטרטגיה של פעולה במיקרו, היא מתכון להצלחה בקרב, או קרבות, ולכשלון במלחמה.
    השאלה היא איפה הביצה כאן ואיפה התרנגולת. האם השמאל קטן ולכן חסר אונים, או שהוא חסר אונים ולכן קטן והולך.
    ואולי,באין אסטרטגיה במקרו, שאלת הביצה והתרנגולת בכלל לא רלבנטית.
    אסטרטגיה במקרו, זה למשל הבהרת הקשר בין המצב המדיני פוליטי לבין המצב הפנימי, החברתי כלכלי.
    כדי שיהיה סיכוי לחדש דיון כזה, צריך כנראה להוציא אותו מהמסגרת המקובעת של חד"ש ואולי להתחיל בשאלה – איך נתפסת עוצמתה של מדינה
    בעיני השכנים שלה, כשהיא מרסקת את מעמד הביניים שלה, את מעמד העובדים שלה, ומבריחה את החזקים יותר החוצה.
    התשובה, דרך אגב, למי שטורח להאזין ולצפות, לא ממש מלבבת.

  2. achso :

    לשמאל באופוזיציה פשוט עדיף לתת לממשלה להעביר את חוק ההסדרים, גם ככה הכל נתפס כפועלה של הממשלה, דמיינו מה היה קורה אם היו נותנים לביבי לעשות כחפצו, ללכת עד הסוף, אולי בפעם הראשונה הוא היה סובל מנחת זרועו של המון אוהדיו השוטים.

  3. לקסי :

    גישת הכל-או-לא-כלום מסוכנת.

    achso: "אולי בפעם הראשונה הוא היה סובל מנחת זרועו של המון אוהדיו השוטים."
    אולי… ואם לא?

    האם גישת "כמה שייעשה רע יותר, כן ייטב" היא גישה תקפה במחוזותינו כיום?

    בהערכת הסיכונים שלי: לתת "לביבי לעשות כחפצו, ללכת עד הסוף." זה הימור מסוכן ביותר.

    המאזן אכן רע, אבל לא הרע ביותר.
    "מה לעשות?" מה שאנחנו עושים, כאן ובאתרים אחרים.

    עוד משהו: קראו את ספרו של אורי יזהר "תיקון כולל לישראל", יש שם הצעת דרך.

    ובעיקר לא להתיאש ולא לבוז ליום קטנות.

  4. עמית-ה :

    אני חושב שיש לתקן לא מדובר באוייבי מדינת הרווחה, כי אם באוייבי הכלכלה.
    על פי סיכומי מרכז אדוה הצמיחה בישראל בשנים 1997-2006 43% הצמיחה העולמית 67% הצמיחה האירופית 68%.
    כלומר העולם צמח ב-56% יותר מאיתנו בעשר שנות כלכלה קפיטליסטית מבית מדרש נערי האוצר.
    זה נותן להם ציון 44% יעני לא עובר (נכשל, אפס, לא שווה) אפילו עם פקטור 24%.

  5. לקסי :

    ספר נוסף שראוי לקרוא (לעיין מחדש) הוא ספרה של אסתר אלכסנדר: יתרון השוויון בכלכלה.
    פרופ' אלכסנדר מנתחת את כלכלת ישראל ומראה את הקשר המהותי שבין פערים קטנים בחברה לבין צמיחה אמיתית ובת קיימא.
    וכמובן ספרה החדש והמצוין של תמר בן-יוסף חברת "עבודה שחורה": "ברוכים הבאים לשוק החפשי".
    תמר מראה בספרה איך בעלי התפישה הניאו-קפיטליסטית – לרוב במשרד האוצר – שברו את כלי העבודה של התכנון הכלכלי ובכך יצרו את המדרון שבו המשק הישראלי מתדרדר.

  6. שאול חנוכה :

    היוזמה להטיל מע"מ על פירות וירקות לא רק שהייתה עז. היא הייתה עז טרוינית. לו מפלגת העבודה הייתה מייצגת את האינטרס החברתי הם היו צריכים לברך על הטלת המע"מ על פירות וירקות ודורשים במקביל להעלות את תקרת המס הישיר ל 50 אחוז כדי לממש את חזונו של שר האוצר ממוקד החוץ שלנו פרופסור עומר מואב ולהגשים את חזונו של עזרה לנצרך ולר למצרך.

  7. לקסי :

    לשאול חנוכה,
    מזכיר לי את הסיפור על ג'.ב. שאו (פילוסוף וסופר אירי-בריטי ידוע) וקלודט קולבר (שחקנית שנודעה ביפיה).
    השחקנית הציעה לשאו: בוא ונוליד ביחד ילד שיהיה חכם כמוך ויפה כמוני.
    השיב לה שאו: ומה אם יהיה יפה כמוני וחכם כמוך?

    הנמשל הברור, היו מקבלים את העלאת המע"מ ומצפצפים על הדרישה להעלאת תקרת המס.

  8. שאול חנוכה :

    אני הייתי בטוח שהסיפור הזה מסופר על איינשטיין ומרלין מונרו.
    מה שרציתי לומר שלמרות שמואב וביבי לא חברתיים יש בטיעון שלהם אמת שאם היו עומדים מאחוריה לא הייתי מהסס לתמוך ביוזמה. ברור שבפי מואב מדובר בדמגוגיה זולה.
    אז אם כבר קלישאות אני הצעתי את
    You talk the talk but can you walk the walk
    או כמו שברק קרא לזה
    לחשוף את פרצופם האמיתי של הליכודניקים.

  9. עמית-ה :

    היתרון הגדול של "עזרה" למצרך ולא לנצרך טמון בכוח הקבוצה.
    כאשר קבוצה באה לספק (נניח של נעליים) ומציעה לו אנחנו ניתן לך מקדמה של 100 ובתמורה תמכור לכל אחד מחברי הקבוצה בהנחה של 40% זה כדאי לו וכדאי לקבוצה.
    דוגמא קונקרטית: ייצור ככר לחם עולה 3 ש"ח מחירו לצרכן 6.23 ש"ח.
    המחיר נבנה כך (20% בכל החלפת ידיים) האופה-3.6 ש"ח, המוביל -4.32, הסוכן – 5.19 הקמעוני – 6.23.
    המדינה מחליטה לסבסד את הלחם ב-1 ש"ח.
    עכשין האופה – מקבל 2.4 ש"ח + 1 ש"ח סובסידיה, המוביל – 2.88, הסוכן – 3.46 הקמעוני – 4.15.
    האזרח שילם סה"כ 1 ש"ח סובסידיה + 4.15 = 5.15 וחסך לעצמו 21% מהמחיר, זאת קניה קבוצתית ברמת המדינה.
    אבל יש לזה השפעות הרבה יותר רחבות, משום שא. גם העשירים שהם עיקר משלמי המיסים מקבלים תוצרת זולה ושמחים. ב. זה מוריד את סה"כ העלויות במשק ומאפשר תחרות בעולם.
    לדוגמא: גבינת גרוייר בת שנה מחלבן שוויצרי שמרוויח בממוצע 23.624 ש"ח לחודש עולה 40 ש"ח לק"ג וגבינת עמק בת שבועיים עולה אצל חלבן ישראלי(שמרוויח 7.800 ש"ח לחודש) 45 ש"ח לק"ג(גבינה בת שנה עולה בישראל כ-65 ש"ח לק"ג).
    כשרוצים להבין איך צמח ההבדל הולכים לטבלת הסובסידיות ומגלים כי בישראל אין סובסידיה ובשוויץ הסובסידיה לייצור מזון נעה בין 60 ל 80%.

    בישראל היום מספר ייצרני המזון ממקורות טבעיים נמצא בנסיגה לכן זה לא נוגע לרובנו. מצד שני כמעט לכולם יש טלפון סלולרי, מחיר כרטיס סים + 50 שיחות עולה בשוויץ בממוצע שליש מהעלות בישראל.
    ולתופעה הזאת אני מציע שאתם תמצאו הסבר.

  10. עבודה שחורה » מאבק בימין הכלכלי: מיאוש לתוכנית פעולה חברתית :

    […] חוק ההסדרים: אין שמאל, אין מדינת רווחה  9 עמית-ה, שאול חנוכה, לקסי, שאול חנוכה, לקסי, עמית-ה […] […]

  11. דר' אדי סימון :

    "כל עוד השמאל בישראל מונה 11-12 מנדטים, המאבק למען מדינת רווחה הוא חסר סיכוי"
    – אתה צודק, אבל מטעם אחר: רק גורם פוליטי שיש לו אג'נדה לאומית, או לפחות שאינו מניף או מצהיר על סדר יום 'שמאלי' מובהק – יוכל להגיע לכוח מספיק כדי להשליט סדר יום שהוא גם סוציאל דמוקרטי. ההסטוריה הפוליטית של ישראל מוכיחה זאת – ראה ערך מפא"י ואחדות העבודה, שלאחר שזיהו את עצמן יותר ויותר כ'שמאל' פוליטי – ירדו פחות או יותר מהבמה. ועד אז הן עשו הרבה למען מדינת רווחה – בכפיפה עם אג'נדה 'לאומית'פחות או יותר, ולאו דוקא 'ימנית' מבחינה פוליטית. מה לעשות – המעמדות הנמוכים מזדהים ומצביעים קודם כל למי שמי שיש לו אג'נדה לאומית, ואם יש לו סדר יום שהוא גם סוציאל דמוקרטי – מה טוב. אפשר להתוכח על הרציונליות של הנטיה הזו – אבל זו עובדה מוכחת, כפי שהראה לאחרונה גם באופן מחקרי מדעי ע"י החוקר האמריקאי דר' שוי.

    אני ממליץ לכל שוחרי הצדק החברתי במדינה שלנו – להתחיל לנהוג בהתאם, ובמקום רטוריקה שמאלית – להעדיף לחתור להקמת גוף שיפעל למען העיקר הסוציאל דמוקרטי שלא יהיה על פניו מזוהה אידיאולוגית לא עם הימין ולא עם השמאל.

    דר' אדי סימון
    התנועה הסוציאל דמוקרטית החדשה
    [email protected]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.