חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מה עדיף: מפלגה גדולה ומתקרנפת או מפלגה קטנה ופעילה?

נושאים דעות ב 29.07.07 16:00

    שיחה עם תמר זנדברג, עוזרתו הפרלמנטארית של ח"כ רן כהן (מרצ)

השיחה עם תמר החלה סביב נושא הפליטים ופועלו של ח"כ רן כהן, ומשם התרחבה לשאלות עקרוניות וחשובות שרבים מאיתנו מתלבטים בהן: האם לחזק מפלגה קטנה, או לתת את קולנו למפלגה גדולה ובטוחה? האם לתמוך במפלגה שסיכוייה להפוך לשותפה קואליציונית קטנים, ומה כוחן של מפלגות האופוזיציה?

אחד הלקחים האישיים שלמדתי מהתעסקותי בנושא הפליטים הוא שמידת האכפתיות והמוכנות של ח"כים ללמוד נושא לעומק, עומדת לא פעם ביחס הפוך לגודל המפלגה, וככל שהמפלגה גדולה יותר, כך נבחריה משתדלים פחות ונוטים יותר לפעול משיקולים אינטרסנטיים. ח"כ אחד מחד"ש וחמישה ח"כים ממרצ, לדוגמה, יזמו במושב האחרון יותר הצעות חוק מאשר מרבית הח"כים מהקואליציה ביחד. ומצד שני, לא ניתן להתעלם מכך שכוחו של ח"כ או שר אחד פעיל ממפלגה גדולה שווה לעיתים יותר מכוחם חמישה ח"כים ממפלגת אופוזיציה קטנה.

מסובך? השיחה שלהלן לא נועדה להקל עליכם. אך היא ראשיתו של דיאלוג אותו מחויב כל אחד מאיתנו לנהל עם סביבתו ובעיקר עם עצמו.

שקדיה: קראתי את הכתבה הזו בהארץ, והשתוממתי. לא מתאים לח"כ כהן להסכים לדחייה של חודשים בדיון כה חשוב. איך זה קרה?

תמר: בניגוד לאמור בידיעה שצירפת (את יודעת לא תמיד צריך להאמין למה שכתוב בעיתון…) הדיון לא נדחה בשל נסיעתו של ח"כ כהן, שבכלל שהה בארץ ובכנסת ביום בו הדיון היה אמור להיערך. הדיון נדחה על מנת לקיים אותו בעיתוי יותר נוח מבחינה מהותית.
דיון של 40 חתימות מטרתו לחייב את ראש הממשלה להשתתף בדיון ולמסור לכנסת הודעה בנושא מסוים. במקרה זה, הדיון נקבע סמוך מאוד להחלטת הממשלה המפורסמת בנושא, ועלה אצל ח"כ כהן חשש (שאף נרמז לנו ע"י גורמים מוסמכים) כי הדיון יהיה עקר מכיוון שראש הממשלה יקריא לכנסת את החלטת הממשלה ולא יהיה בפיו כל חדש, ולכן הדיון יהיה ריק מתוכן.
לכן למרות הנטייה הטבעית לקיים את הדיון כמה שיותר מהר החלטנו הפעם להתאזר באורך רוח ולדחות את הדיון כדי לצבור עוד זמן וניסיון, ובכדי שיהיה אפשר לנגח את הממשלה על סמך מחדליה האמיתיים ולא להסתפק בהצהרת כוונות שאין מאחוריה מעשים.

איתי: אני כמובן משוחד ומאמין לרן כהן ולא לעיתון / לאולמרט. אבל אני לא מבין כיצד אני כאזרח, או רן כהן כח"כ, יכול לגרום לכך שתהיה החלטת ממשלה כפי שאני רוצה, ובהקדם. מטרת הדיון אינה "לנגח את הממשלה" כפי שנכתב בתגובה של תמר, אלא לגרום לממשלה להחליט אחרת (או לכל הפחות להחליט!).
אין זו הפעם הראשונה מאז שאני התחלתי לעקוב, שבה מתגבש גוש גדול של חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה למען מטרה צודקת (ע"ע ביטול/עיקור חוק ההסדרים), אך התוצאה הסופית היא שאין לכך כל השפעה תכל'ס וראה"מ עושה לפי ראות עיניו.

תמר: אני מזדהה עם התסכול העולה מדבריו של איתי, זוהי המציאות בה אנו חיים יום יום ושנה שנה בספסלי האופוזיציה. החלטות מתקבלות תוך התעלמות ולעיתים אף ניגוד לסיכומים, החלטות, הצבעות ואף חקיקה כשרה ותקינה שמתקבלת אחרי תהליך חקיקה ארוך בכנסת (והדוגמה הבולטת ביותר היא אכן חוק ההסדרים). לכן, כיוון שאנחנו לא יכולים לקבל החלטות בעצמנו, מכיוון שלא מספיק אזרחים בחרו בנו כדי שנוכל לשבת בממשלה, חלק גדול מפעולותינו מתמקדות בייזום דיונים בכנסת, פעולות ציבוריות ותקשורתיות ועוד. איסוף 40 חתימות על פי נוהל כזה הוא בדיוק סוג כזה של פעולה – איננו יכולים להכריח את ראש הממשלה לעשות מה שברצוננו, בשביל זה הוא נבחר ולא אנחנו – אבל אנו יכולים לחייב אותו לבוא לכנסת ולדווח על פעולתו. ולכן אנו גם צריכים לעשות שיקול טקטי מתי הכי מתאים לקיים דיון כזה, על מנת להפיק ממנו את המרב מבחינת מהות העניין. וזאת עשינו.

שקדיה: בהמשך לדברים שכתבת לאיתי, בנושא כוחן הדל של מפלגות קטנות, ברצוני לנסות ולהאיר כמה פינות: מדבריך משתמע שלמעשה אין כל טעם שניתן את קולנו למפלגות כגון מר"צ, שהסיכוי שלה לחבור לקואליציה נמוך. אם כך הוא, הרי שאנו חורצים את גורלן של המפלגות הקטנות למוות.
לצערי, במשך שנים נוצר מצב של אופוזיציה חלשה ומהוססת, שהפכה בעיקר לחותמת גומי של הממשלה. במצב זה אשמים לא מעט מפלגות כגון העבודה, שלא השכילו להבין שאופוזיציה לוחמת חשובה לא פחות מהקואליציה, ושכוחה ומשמעותה של אופוזיציה אמיתית הוא בריסון הממשלה. ואכן, אחד מהליקויים החמורים בשנים האחרונות נגזר מכך שאין מי שיבלום את תאוות לממשלה והעומד בראשה, ומכאן גם הפגיעה האנושה בחברה – על כל ורבדיה ומגזריה.
המסר שלמפלגת אופוזיציה אין כוח לעמוד מול הממשלה, רק מקטין עוד יותר את כוחם של האזרחים, ומכאן גם האדישות והייאוש שמכלים כל חלקה טובה במה שהייתה החברה הישראלית.
הסיכוי של מרצ ומפלגות השמאל להגדיל את כוחן הפרלמנטארי טמון דווקא בהצקה בלתי נפסקת ומתפשרת לממשלה, כזו שתצריך את אולמרט והשרים להתעמת יום-יום ושעה-שעה עם טענות ודרישות האופוזיציה. כשזה יקרה, אולי תתעורר גם החברה ותאמר "עד כאן".

תמר: להבנתי, מהדברים שכתבתי לא עולה ש"אין טעם לתת את הקול למפלגות קטנות", או ש"לאופוזיציה אין כוח לעמוד מול הממשלה", ההפך הוא הנכון. ראשית, ככל שיותר אנשים יתנו את קולם למפלגות בהן הם מאמינים אידיאולוגית, ולמרצ בפרט, כן יגדל כוחה. לאחר הבחירות האחרונות מרצ קיימה משא ומתן על כניסה לממשלה, וגם אם היא נותרת באופוזיציה, תפקידה חשוב ולא יסולא בפז. לראיה, חמשת חברי הכנסת של מרצ הם הפעילים ביותר בכנסת בוועדות, בחקיקה, ביוזמות ציבוריות וגם בהופעות בתקשורת, שם הם עולים בהרבה על כוחם היחסי.
אני גם לא מסכימה עם הקביעה שהאופוזיציה היא "חותמת גומי" של הממשלה. הסיבה שהאופוזיציה חלשה נובעת משני גורמים: האחד, מגודלה, או יותר נכון מקוטנה. הממשלה הנוכחית מונה 78 חברי כנסת, מספר גדול בהרבה מממשלות קודמות שדשדשו על גבול ה-61. השני, מהעובדה שהיא מאוד שסועה, ונקרעת בין שמאל וימין, כאשר הקואליציה נמצאת במרכז. גם זה מצב חדש יחסית, בעבר הקואליציה הייתה ימנית או שמאלית והאופוזיציה נתנה את העמדה שמנגד.
המסר העיקרי שרציתי להעביר לאיתי ולכולכם הוא דווקא הפוך – רציתי לתאר את הכלים שעומדים לרשותן של המפלגות הקטנות, של חברי הכנסת מהאופוזיציה וגם אזרחים אחרים. אנו יוזמים ומפיקים עימותים בלתי פוסקים עם ראש הממשלה, משרדי הממשלה ונציגים אחרים של הקואליציה, במטרה לקדם את עמדותינו ולדרוש פעולות ממשיות לכיוונן. לראיה מספר חוקים שהצליח ח"כ רן כהן להעביר בניגוד לעמדת הממשלה דווקא מספסלי האופוזיציה, וכן הדיון שיזם בנושא פליטי דרפור שהוא הסיבה הראשונה לדיון הזה שאנו מקיימים.
ואמנם, עם כל זאת, וגם את זה רציתי להעביר לאיתי, כוחנו הוא מוגבל. ולכן כאשר אנו נתקלים באמירה שעלינו "להכריח" את ראש הממשלה לעשות כרצוננו (ציטוט חופשי מרוח הדברים של איתי, לא מתחייבת שהשתמש במילים אלה בדיוק), אני מוצאת לנכון להבהיר מדוע זה לא לגמרי אפשרי, מהם הדברים שכן אפשריים ולתאר קצת מאחורי הקלעים כיצד אנו מנהלים את ענייננו כך שנוכל להפיק מהם את האפקטיביות המרבית.
———————————————————————————————-
מספר הערות לסיום –
1. שיחה זו מתפרסמת באישורה של תמר.
2. הדיון לא הסתיים, ותמר תשמח להמשיך את הדיאלוג ולענות לשאלות נוספות.
3. הכנסת יוצאת היום לפגרה, ולכן הזמינות של תמר תהיה נמוכה יותר, אך אנו מקווים שהיא תצטרף להמשך הדיון תגובות.
4.ההדגשות בגוף הטקסט נעשו על ידי.

ועד כאן אנחנו, ומכאן תורכם.

שקדיה

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

13 תגובות

  1. שונית :

    תודה שקדיה ואיתי.
    אין לי ספק שעדיף לתמוך במפלגה קטנה ולוחמת. אם ננהג כך כולנו( או רובנו) המפלגות הקטנות כבר לא יהיו קטנות. אני סבורה שמר"צ בראשות רן כהן תוכל להכפיל את כוחה.

  2. שווה קריאה :

    מה עדיף: מפלגה גדולה ומתקרנפת או מפלגה קטנה ופעילה?…

    שיחה עם תמר זנדברג, עוזרתו הפרלמנטארית של ח”כ רן כהן (מרצ)
    השיחה עם תמר החלה סביב נושא הפליטים ופועלו של ח”כ רן כהן, ומשם התרחבה לשאלות עקר…

  3. דני האדום :

    ניסוח מחודש לשאלה שבכותרת – מה עדיף, מפלגה גדולה ומתקרנפת או מפלגה קטנה ומתקרנפת? מרצ של יוסי ביילין וזהבה גלאון רחוקה מלהיות ראויה לשבחים שהדבקתם לה כאן, ולראייה – חברות הקואליציה (שלי יחימוביץ', רוחמה אברהם, ולפרקים גם נדיה חילו ואורית נוקד) היו פעילות נגד חוק ההסדרים יותר מכל ח"כ של מרצ.
    ובאופן כללי, הייתי שמח לראות ראיה לטענה שבפוסט – לפיה 'ח”כ אחד מחד”ש* וחמישה ח”כים ממרצ, לדוגמה, יזמו במושב האחרון יותר הצעות חוק מאשר מרבית הח”כים מהקואליציה ביחד'. יוסי ביילין, לדוגמא, יזם 12 הצעות חוק. אם תשוו אותו לנאדיה חילו או לשלי יחימוביץ' (מעל 60), שיזמו כ-60 הצעות חוק כל אחת – והטענה הזו נראית קצת מגוחכת.

    *דרך אגב, מה קרה? ערבים לא נחשבים?

  4. עידי :

    עדיף מפלגה גדולה ופעילה. אז עדיף שכולם יצטרפו לעבודה וינסו להשפיע עליה לטובה ולקחת אותה למקומות טובים.

    מפלגה קטנה ופעילה זה טוב בעיקר למצפון של חבריה

  5. הראל לייבוביץ :

    עדיף מפלגה כמה שיותר גדולה וכמה שיותר פעילה ודבקה למצע שהציגה לבוחריה.
    עד כמה שאני מעריך את חברי הכנסת של מרצ (פרט לזהבה גלאון), ואת פועלם והרצון העז שלהם לשנות וליזום דברים חדשניים – העובדה שהכוח שלהם מסתכם ב-5 קולות במליאה, מקשה עליהם מאוד לבסוף להשיג את התוצאות.

  6. שקדיה :

    דני – על השאלה נשאיר לך ולאחרים לענות. באשר להצעות חוק – שלי יחימוביץ' ללא ספק ראויה לצל"ש, אבל היא אחת מ-19 ח"כים של עבודה, ואם תבדוק תגלה שלרבות מהצעות החוק שהעלתה יחימוביץ' שותפים ח"כים ממפלגות קטנות ומהאופוזיציה.
    (והערבים נחשבים, לצורך זה, כמו כל ח"כ אחר)

  7. דני האדום :

    השאלה לגבי הערבים נבעה מהניסוח של הפוסט. 'ח"כ אחד מחדש'? יש שם שלושה, פעם אחרונה שספרתי.

    ולגבי יחימוביץ' (וחילו. יש לך נטייה לשכחה היום) – לא באתי לטעון שחברי העבודה פעילים פרלמנטרית יותר מאשר חברי מרצ. הטענה שלי הייתה טענה חלשה הרבה יותר – אם אתם רוצים לטעון שחברי מרצ פעילים יותר מחברי העבודה, אל תדברו בקלישאות אלא במספרים. כמה הצעות הציעו חמשת חברי הכנסת של מרצ? כמה הצעות הציעו 12 חברי הכנסת של העבודה (שאינם חברי ממשלה)?

  8. שושי :

    קודם כל אמינות. אין טעם והצדקה להעדיף מפלגה גדולה אם אינה משתמשת נכון בכוחה.

  9. דני האדום :

    וכאן אפנה לשאלה הראשונה שלי – האם יש טעם להעדיף מפלגה קטנה אם אינה משתמשת נכון בכוחה?
    רן כהן הוא איש יקר עם הדעות הנכונות. לצערנו, רן כהן במיעוט במרצ, שהעדיפה את ביילין-את-גלאון על אילן גילאון.
    מפלגת העבודה היא גוף שמפוצל בין כוחות סוציאל-דמוקרטיים לכוחות שאינם כאלה, וכך גם מרצ. זוהי הפוליטיקה הישראלית 2007, ומי שלא רוצה חד"ש – לא ימצא מפלגה על טהרת השמאל הכלכלי. לא צריך להסתיר את העובדות האלה, ולהעמיד פנים שבמרצ שוררת איזושהי אחדות שורות בנושא הכלכלי.

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מה עדיף: מפלגה גדולה ומתקרנפת או מפלגה קטנה ופעילה?…

    השיחה עם תמר החלה סביב נושא הפליטים ופועלו של ח”כ רן כהן, ומשם התרחבה לשאלות עקרוניות וחשובות שרבים מאיתנו מתלבטים בהן: האם לחזק מפלגה קטנ…

  11. ירדן :

    לפי דעתי האישית אזרח צריך לתת את קולו גם למפלגה קטנה אם זו מייצגת את דעותיו. אם חד"ש, לדוגמא, פועלת כדי לחוקק חוקים שאני מסכים איתם, ואני חושב שהם פועלים נכון, אז כל מה שנשאר זה בשבילי לעשות את התפקיד שלי בסיפור ולתת להם את הקול שלי. אם במקום זאת אני נותן את הקול שלי למי שהצליח להיות פופולרי וחזק, אז אני לא ממלא את התפקיד שלי ומחזק את הגישה של השולט לשלוט בכל מחיר. וזה בדיוק מה שלטעמי העבודה עושה.

  12. דרומי :

    אני חושב שאתה שואל את השאלה הלא נכונה.
    השאלה היא לא 'מי מייצג את עמדותי בצורה הטובה ביותר'. פוליטיקה היא לא תחרות יופי ואפילו לא תחרות אופי. השאלה היא 'מי יצליח לקדם את המטרות שאני מאמין בהן הכי טוב'.

    מכאן, כמובן, לא נובע שצריך להצביע למפלגה גדולה. אבל זה מסבך את השאלה. קח לדוגמא את הערכת חופשת לידה (כן, אני עדיין בשוונג מהתיזה) – החוק הזה עולה על סדר היום מאז שנות ה-80. סיעת עם אחד – שהצבעתי עבורה בעבר בכל הפעמים שרצה – העלתה אותו פעמיים. נשות ישראל לא הרוויחו מזה אפילו דקה עם התינוק. רק הפעם – כשנוצרה קונסטלציה שבה במפלגות הגדולות ישבו מספיק אנשים שתמכו באג'נדה הזו, החוק עבר.
    כמובן שיש דוגמאות נגדיות. פוליטיקה היא עסק מסובך. אבל הוא מסובך לשני הצדיים.

  13. דני ואלה, יטבתה :

    איפה משפיעים בפוליטיקה יותר – 'בפנים' או 'מבחוץ' ? איתי הפנה את תשומת-לבי לראיון עם תמר, עוזרתו הפרלמנטארית של רן כהן, בעקבות העתק מכתב ששלחתי לאיתי. המכתב, נשלח במקור לח"כ 'אבו' וילן ממרצ בעקבות דבריו הישירים לעמי איילון ביום השבעתו כשר בלי תיק בממשלת אהוד אולמרט. אמר 'אבו' בתמצית, ומהזכרון:" היום, עמי, נתת גט-כריתות ליושרה בפוליטיקה הישראלית… מדוע שאנשים בישראל ימצאו טעם בשירות פוליטי…?!" העתק המכתב נשלח גם ל'מטה' של עמי איילון (משם הוא חזר עם הערה: "לא התקבל ע"י הנמען"), ולחברי-כנסת נוספים, לעתונאים ולאתרי-חדשות באינטרנט. במכתב שאלתי – לא בפעם הראשונה – שאלה המתחברת גם לנושא הראיון עם תמר: בידיעה שכל המעשה הפוליטי שזור וספוג 'חשבונות, בחלקם הגדול אישיים, וחישובים של כדאי או לא כדאי' – האם כדאי יותר, ויעיל יותר לנסות 'להשפיע מבפנים', או 'מבחוץ' ? זאת שאלה כללית ועקרונית הנוגעת להשפעה בתוך מפלגה או מחוץ לה; בתוך הכנסת או בפעולות 'חוץ-פרלמנטאריות' ראו מסקנתו של עמרם מצנע בעבר, ושל פרופסור שלמה ברזניץ מ'קדימה' רק הבוקר לעומת למשל פרופסור מנחם בן-ששון או הפרופסורים דניאל פרידמן, אריה אלדד, או בן-ישראל; בתוך הקואליציה או מנגד, באופוזיציה; ובהקשר של מפלגת העבודה (ראו דוגמת מצנע קודם) – צעדם של אופיר פינס ואיתן כבל שהממשלה עשתה לטעמם דברים שאסור שייעשו ולכן לא יכלו להמשיך להיות שותפים 'מיניסטריאליים' לאחריות למעשיה, לעומת צעדו של עמי איילון אתמול, שכתב לי ולרבים אחרים (בערך): "בעת ה'קובעת' הזאת אני מעדיף לשבת ליד השולחן סביבו משפיעים על ההחלטות החשובות ולא על הספסלים אחוריים".
    ואני שואל את השאלה שאצלי נשארת עדיין 'פתוחה': האם כמו שאמר ארכימדס – "תנו לי נקודת-משען מחוץ לכדור-הארץ ואזיז לכם אותו ממקומו", או "להשפיע אפשר רק מבפנים ומקרוב; לא מ'עמדת-תצפית'!". וענין המפלגה או הסיעה הגדולה או הקטנה בכנסת אינן חזות-הכל. דוגמה אקטואלית: שמחתי לשמוע ששלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך תחת שר-החינוך יוסי שריד, חזרה לתפקידה ההוא ! מעבר לתפקוד המינהלי היעיל וההגון בו התנהל המשרד תחת הנהלתה (למיטב זכרוני והתרשמותי), גם השקפת-עולמה ניכרה בהתנהלותה, ואני מקווה שהמינוי הזה של יולי תמיר יחזיר במשהו את עטרת משרד-החינוך ליושנה, מלפני זמנן של לימור ליבנת ועושת דברה, היום חברת-הכנסת רונית תירוש (שלהערכתי משפיעה מאז נעשתה חברת-כנסת הרבה פחות מבימיה כמנכ"לית משרד-החינוך, רק שהיום היא יותר 'נגישה' למיקרופונים ולמצלימות)- לתפארת החינוך במדינת-ישראל. אז, 'מבפנים' או 'מבחוץ', רבותיי?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.