חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כשעופר עיני צודק או: הבכיינים התורנים

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, פוליטי ב 7.06.09 6:02

חוק ההסדרים הוא מפלצת של חקיקות, רפורמות, ביטולי חוקים ודחיית החלטות ממשלה. הכנסת חוקי עבודה לחוק ע"י עופר עייני , הפכה אותו לחרב פיפיות, מה הפלא שנשיא איגוד לשכות המסחר מר אוריאל לין מתבכיין.

מאת : נמרוד ברנע

יש לי הרבה ביקורת על עופר עיני. אני חושב שהוא מקדם טרייד-יונייוניזם צר [אפילו התחלתי לכתוב בכותרת הזו], שהדחיפה שלו את מפלגת העבודה לממשלה ריסקה אותה באופן סופי ושהבגידה שלו בעמיר פרץ לטובת האדם, תוקע המציאות, הגנרל ברק מגלמת נורמות מדאיגות ומוסר אישי ירוד. הברית שלו עם שרגא ברוש והתמיכה בתקציב ההפרטות הענק מדברות בשם עצמן. למה אני כותב את כל זה? בגלל שאני הולך להגיד שעופר עיני צודק. לפעמים.

הבכיינות של אוריאל לין

הסיבה שבגינה התייצבתי להגן על עופר עיני היא אוריאל לין והבכיינות שלו. לין, למי שלא מכיר, הוא לשעבר ח"כ מטעם הליכוד וכיום נשיא איגוד לשכות המסחר. הוא הספיק גם לשמש כממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר וכמנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות.

איגוד לשכות המסחר למי שלא מכיר הוא כמו הסתדרות לעסקים. לתעשיינים יש את התאחדות התעשיינים ואת שרגא ברוש, לעצמאיים יש את להב ואת יהודה טלמון ולכל השאר יש את איגוד לשכות המסחר ואת אוריאל לין. איגודי המעסיקים והארגונים היציגים של העסקים הם לא פאקטור משמעותי במשק הישראלי וביחסי העבודה. כשבעל הון רוצה הקלה רגולטורית או כופר מס הוא סוגר את זה מול הרשות הממונה באמצעות לוביסט או שכיר חרב. בסופו של יום, הארגונים היציגים של המעסיקים חלשים בישראל. ומה עושים כשאתה חלש ומרגיש שמישהו רוצה לפגוע בך? מתחילים להתבכיין, לצעוק, להפגין.

לפני יומיים ערך איגוד לשכות המסחר כינוס חירום נגד קידום חוקי העבודה החדשים שהוכנסו בעסקת החבילה במשק אל תוך חוק ההסדרים. לין וחבריו חרגו לדעתי מגבולות המותר והאסור בציבוריות הישראלית; אבל מכיוון שחריגות כאלו נעשות כאן חדשות לבקרים כבר מזמן אי-אפשר להגיד: "לא דמיינתי לעצמי ש-X" או "אף פעם לא חשבתי ש-Y יקרה.". או בניסוח שונה: במדינה שבה אריק שרון היה ראש ממשלה נערץ הכל יכול לקרות.

איגוד לשכות המסחר מקדם כלכלת שוק חופשית, ליברליזציה וגלובליזציה, את צמצום מערבות השלטון בעולם העסקים, הסרת חסמים וצמצום הבירוקרטיה במשק. עד כאן כל שמות הקוד מוכרים לנו: "הסרת חסמים" = ביטול רגולציה, ליברליזציה" = ריסוק העבודה המאורגנת.  למרות זאת קצת תמהתי שראיתי את הטינופת שהם הטיחו ביוזמה לגבות את חוקי העבודה בכלי אכיפה וסנקציות. "רוצים להפוך את המעסיקים לפושעים" זועק לין.

מה גורם למעסיקים לטעון כי "הממשלה רוצה להפוך אותנו לעבריינים ?" חוק הקובע כי הלנת שכר ועבירות אחרות על תעסוקה פוגענית יהפכו לעבירות פליליות. או למשל חוק הקובע קנס של 200 אלף ש"ח למעסיק שמונע כניסה של נציג עובדים למקום העבודה. וגם חוק שמחייב מעסיקים לנהל משא ומתן על הסכם קיבוצי עם ועד העובדים, חוק שהיה מונע את השביתה הנוכחית באוניברסיטה הפתוחה.

המצחיק הוא שהבכיינות היא על כך שההתערבות ביחסי העבודה היא בכפייה ובאמצעות חקיקה ולא באמצעות הסכמות ומשא ומתן. ובכן מדוע הכפייה? מכיוון שאיגוד לשכות המסחר פרש מלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בראשות ברוש. חברי האיגוד מצאו לעצמם סידור מאוד נוח: כל עוד לשכת התיאום דפקה את העובדים והם היו יכולים להמשיך לשלשל לכיסם את הג'ובות, הכל היה טוב. ברגע שיש קצת הישגים לעובדים (וכאמור – לא מדובר באיזושהי חקיקה שמשנה דרמטית את יחסי העבודה בישראל, אלא רק מגדילה את הסנקציות על מפרי חוקי העבודה) מייד מתפלגים, בוכים, מוחים, עותרים לביה"ד הארצי לעבודה ואח"כ לבג"ץ. מישהו צריך להזכיר לראשי האיגוד שהעובדים בישראל לא נלחמים על הקצפת והשמנת אלא על הלחם והחמאה.

גם הרטוריקה של הבכיינים התורנים מקוממת. נשיא קבוצת 'סקאל' סולי סקאל אמר שהוא "מרגיש מושפל ולא מוערך". מעניין אם הוא פעם מילצר או היה נציג שירות לקוחות. מנכ"ל איקאה שלומי גבאי אמר ש"כל הסכם קיבוצי כובל יאלץ את המעסיקים להתנהל מול סיטואציה בלתי אפשרית של שינויים שידרשו ביחס לתקופות משתנות". מר גבאי – מתי בפעם האחרונה היית מובטל? הגדיל לעשות אבי כץ, סיו"ר כפר השעשועים (שצוטט בשני מקומות) חולק עם הציבור את צרותיו הרפואיות "אין איש עסקים שאין לו אולקוס או טחורים מהדאגות לעסק ולעובדים. עד גיל 45 לא היה רופא אחד שלא עברתי אצלו.". האם מר כץ עבדת פעם בתור כפועל ניקיון בתנאי העסקה של עובד קבלן? האם פעם סבלת מפריצת דיסק מתוקף עבודתך כסבל? או אפילו סתם כאבי רגליים שכל מי שעובד בקייטרינג חווה?

כשעופר עיני צודק

עד כאן הסברנו למה המעסיקים בכיינים. עכשיו אסביר מדוע עופר עיני צודק (ולא רק למה אנחנו שונאים את הבורגנות).

עופר עיני עשה מעשה מרקסיסטי במהותו בהכנסת חוקי העבודה לחוק ההסדרים. מדוע מרקסיסטי? מכיוון שהמרקסיזם הוא משנה המכילה עקרונות, הנחות יסוד וכלים לניתוח ופירוש המציאות. המעשה המרקסיסטי הוא התאמת העקרונות למצב הנוכחי, הקונקרטי (או קוניונקטורה פוליטית כמו שתמי אומרת). עיני הבין את כללי המשחק במשק הישראל: כל חקיקה פרטית שתפריע לתוכניות של האוצר תמצא את דרכה לפח האשפה של ההיסטוריה, לשרים אין באמת כוח מול חשבי המשרדים והרפרנטים באגף תקציבים ולאיגודי העובדים אין באמת כוח מול המעסיקים. בכל מקרה שאיכשהו הכוחות המתקדמים הצליחו לגבור על המכשולים האלה ובדרך פלא שלפה הממשלה את חרב הקסמים שלה – חוק ההסדרים. החוק שהוא מפלצת של חקיקות, רפורמות, ביטולי חוקים ודחייה ביישום חוקים והחלטות ממשלה (עוד מידע על חוק ההסדרים ניתן למצוא בפרוייקט היפה הזה). ומה עשה עיני? אחרי שהבין את כללי המשחק הוא יישם את העקרונות שלו באמצעות חוק ההסדרים.

במשך שנים הממשלה, שר האוצר ואנשי האוצר חשבו שהנשק הכול יכול שלהם, אותו חוק מקולל שהומצא בעסקת החבילה ב-84', ישרת רק את צרכיהם.  "רפורמות מבניות" (שם מכובס להפרטות), ביטול חקיקה תקציבית של הכנסת והעברת הכוח מנבחרי הציבור לבירוקרטיה. ממציאי החוק, שכמובן חשבו שמדובר בהוראת שעה, לא שיערו לעצמם שהזמני יהפוך לקבוע ( האין זה תמיד כך ?). כל מי שהשתמשו בכלי הזה כחלק מהמכשירנות והציניות הכללית במערכת הפוליטית והפכו אותו לחיל החלוץ של הניאו-ליברליזם הישראלי לא העלו את הדעתם שיום יבוא וחוק ההסדרים יהפוך להיות מכשיר לעיגון חקיקה שמגנה על העובדים.

יכול להיות שהחוקים האלה בסוף יצאו מחוק ההסדרים ויעבור למסלול חקיקה ממשלתית הרגילה, ויכול להיות שהם גם לא יעברו קריאה שלישית במסלול זה. אלא שעיני לימד את אנשי האוצר לקח – חוק ההסדרים הוא חרב פיפיות. נגמר העידן שבו חוק ההסדרים משמש רק כלי לא דמוקרטי להעברת יוזמות ממשלתיות שלא היו עוברות חקיקה רגילה בשום דרך אחרת ומימוש אידאולוגיות שוק חופשי קיצוניות.

הערה לפני סיום

למען הסר ספק, אני עדיין חושב שעסקת החבילה הזו במשק היא גרועה, ומאפשרת החלטות מזוויעות כמו- הפרטת קרקעות המדינה וחברת חשמל, ושבסך הכל מעשיו של עופר עיני פוגעים בנו במסווה של תיקונים קוסמטיים לתקציב.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

7 תגובות

  1. האדם הסביר » ארכיון הבלוג » כשעופר עיני צודק או: הבכיינים התורנים :

    […] (פורסם במקור ב’עבודה שחורה‘) יש לי הרבה ביקורת על עופר עיני. אני חושב שהוא מקדם טריידיוניזם צר [אפילו התחלתי לכתוב רשומה בכותרת הזו], שהדחיפה שלו את מפלגת העבודה לממשלה ריסקה אותה באופן סופי ושהבגידה שלו בעמיר פרץ לטובת האדם תוקע המציאות הגנרל ברק מגלמת נורמות מדאיגות ומוסר אישי ירוד. הברית שלו עם שרגא ברוש והתמיכה בתקציב ההפרטות הענק מדברות בשם עצמן. למה אני כותב את כל זה? בגלל שאני הולך להגיד שעופר עיני צודק. לפעמים. […]

  2. נעמי ט :

    אתה בטוח שזה בחוק ההסדרים?
    אני מבינה שמדובר בהתחייבות של נתניהו
    להגיש לחקיקה רגילה.
    איפה הטקסט, שיצביע לי על טעותי?

  3. עומר כרמון :

    נמרוד, אל תתרשם מהבכיינות של לין, שרגא ברוש שלח מכתב לחבריו התעשיינים ובו הוא מסביר כי "ההישגים" של עופר עיני הם ספין ולמעשה העובדים לא זכו בשום דבר חדש.

    "ההישג" של עיני:

    "מתן אפשרות לנציג הסתדרות העובדים להיכנס לכל מפעל, לארגן ועד עובדים ולהתסיס את יחסי העבודה".
    האמת

    אין שינוי במצב הקיים. התיקון לחוק הסכמים קיבוציים שנחקק ב- 2001 מאפשר כבר 8 שנים כניסה של נציגי ההסתדרות לכל מפעל (בתאום כמובן) במטרה לארגן את העובדים. באותו חוק נקבעו כבר בעבר סעדים לרבות פליליים כנגד מעסיק הפוגע בחופש ההתארגנות.

    "ההישג" של עיני:

    "העברת חלק גדול מדיני העבודה שהם בעלי אופי אזרחי לתחום המשפט הפלילי".

    האמת

    מגמה זו קיימת כבר שנים, וכבר היום קיימים 149 סעיפים ב- 17 חוקי עבודה שבגינם ניתן לתבוע אחריות פלילית מפירי חוק. פעלנו להרחקת הענישה הפלילית ממעסיקים תמי לב ושומרי חוק בדרך של חקיקת החוק לאכיפת חוקי העבודה.

    "ההישג" של עיני:

    "לקבוע בחקיקה ולכפות על המעסיק ניהול מו"מ להסכם קיבוצי עם נציגות העובדים שנבחרה"

    האמת

    אין שינוי בדרך ובתנאים הקבועים בחוק לגבי התארגנות ארגון עובדים יציג.

    כל שהוסכם הוא שאם וכאשר נבחרה נציגות עובדים כדין בהליך הקיים כבר שנים, יש לנהל איתה משא ומתן. זו גם המגמה בפסיקת בתי הדין לעבודה. הוספנו במפורש שאין חובה על המעסיק להסכים או לחתום על הסכם קיבוצי. תוספת זו תמנע את האפשרות לפרשנות מרחיבה בנושא.

  4. נמרוד ברנע :

    ע' – אנחנו נצטרך לחכות עד שיניחו את חוק ההסדרים על שולחן הכנסת.

    עומר – מן הסתם לברוש יש אינטרס להציג את זה כאילו שעיני לא השיג שום דבר, אבל כשאתה קורא את התוכן אתה מבין שיש שינוי במצב, לא משנה איך ברוש מסובב את זה.

  5. עומר כרמון :

    לנמרוד, באותה מידה גם ללין יש אינטרס ברור לעוות את העובדות ולהציג את הנושא כ"מכה" למעסיקים.

    מה שרלבנטי הם לא האינטרסים, אלא העובדות.

    היחידים שמרוויחים מהקומבינות של עיני הם המעסיקים ועסקני ההסתדרות הבכירים. אם בתקופת עמיר פרץ היה ניסיון לגייס את כוחם של הוועדים החזקים לטובת העובדים החלשים, עיני דואג רק למקורביו החזקים ולקשריו עם בעלי ההון.

  6. נמרוד ברנע :

    עומר – תסביר לי איך הפיכת העבירה על חוקי העבודה לעבירה פלילית מאזרחית משרתת את מקורביו של עיני ואת קשריו עם בעלי ההון.
    או איך מעבר ליחסי עבודה עם משא ומתן (כמו שיש נגיד בגרמניה) זה דבר שלילי. אני כמובן מתנגד לפוזיציה שעיני תפס כמתווך ומפשר בין מעסיקים ועובדים, כי זה לא תפקידו, ואני חושב שהשביתות שפרץ הוביל כיו"ר הסתדרות היו חיוביות כי הן נתנו להסתדרות את הכוח שיש לה היום – כוח הרתעה עצום – אבל גם משא ומתן זה דבר חיובי. מי יודע, אולי נגיע לדמוקרטיה תעשייתית?

  7. עומר כרמון :

    לנמרוד – מו"מ עם מי? מה השיגו העובדים בפועל (ולא במילים ריקות)?

    כל "הישגיו" של עיני הם ספין. הוא מנכס לעצמו החלטות ישנות של בית הדין לעבודה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.