חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

מה משפיע יותר על הפוליטיקה – בלוגים אישיים או קבוצתיים?

נושאים דעות, על עצמנו ב 3.06.09 6:08

תחילתה של שיחה עם טל גלילי, בעקבות קמפיין שהוא מריץ בימים אלה למנוע הטלת מע"מ על פירות וירקות. איתי אשר מסביר שהמפתח להשפעה פוליטית אפקטיבית של בלוגרים הוא אתרים קבוצתיים

הי טל, 

פעם טענת שכדי שבלוגים ישפיעו יותר על הפוליטיקה צריך שיהיו יותר בלוגים שכותבים על פוליטיקה. אני חושב שהיוזמה הברוכה שלך בנושא מע"מ על פירות וירקות, מדגימה דווקא את ההיפך.

יש לנו בלוגר שמבין טוב מאוד בבלוגים ובאינטרנט אבל מודה בעצמו שהוא לא מבין הרבה בפוליטיקה ובכלכלה (ולכן לא כותב על זה הרבה). יום אחד חוטף הבלוגר ג'נאנה ממה שהוא שומע בחדשות ומחליט לעשות מעשה. הבלוג שלו הופך לחמ"ל של איש אחד במאבק, חמ"ל מקצועי מאוד מבחינת הבנה באינטרנט, אבל עדיין חמ"ל של איש אחד. היוזמה מכה קצת גלים ברשת, ואולי אפילו תצא החוצה לאיזו כתבה בעיתון (כמו שקורה בקמפייני בלוגרים מוצלחים שאחיך מומחה בהם), אבל זה הרבה פחות ממה שהיוזם היה רוצה. לעומת זאת, הג'נאנה של עיתונאי כמו עודד שחר המתארח בתוכנית (המעולה) "סדר יום" ברשת ב' "הממסדית", מכה הרבה יותר גלים ובאמת משפיעה על סדר היום. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלבלוג שלך ולכל מי שקישר לבלוג שלך וסיפר לחברים שלו וכו' לעולם לא יהיה אותו הרייטינג כמו לעודד שחר – האם זה באמת המקסימום שאפשר לעשות?

לדעתי המפתח לאפקטיביות של בלוגרים הוא לא מבצעים קצרי מועד בבלוגים אישיים אלא כתיבה באתרים או בלוגים קבוצתיים.

רק כך אפשר להפוך כתיבה עצמאית למקור שמושך אליו המוני קוראים, כאלה שבלוגים וקורא רסס זה סינית בשבילם (רוב צרכני האינטרנט לא זזים מאותם כמה אתרים שהם התרגלו אליהם).

רק כך אפשר להתגבר על העובדה שכל אחד מאיתנו מבין רק בתחומי ידע מסוימים: חינוך, בריאות, זכויות אדם וכו'. גם לקוראים יש תחומי עניין שונים. אם אנחנו כותבים בלוג על אפייה או על קידום אתרים ופתאום רוצים לעשות מעשה פוליטי, לא בטוח שזה מעניין את הקוראים שלנו, ומאוד יכול להיות שזה מעניין קוראים שבחיים לא שמעו עלינו.   

רק כך אפשר להתגבר על השונות העצומה במשך הזמן שאנו יכולים להשקיע בהתנדבות בכתיבה ברשת (ועל הנטייה של בלוגרים רבים כל כך לכתוב בלוג מעניין מאוד שמתייבש אחרי שנה-שנתיים).

רק כך אפשר להתגבר על העובדה שאנשים שמבינים בריאות, חינוך, כלכלה, וגם יודעים לכתוב מעניין הם לא בהכרח חיות אינטרנט ולהיפך. במודל הקבוצתי חיות האינטרנט מספקות לאנשים האלה פלטפורמה ידידותית למשתמש, שגם מי שיודע רק להפעיל תוכנת דוא"ל ומעבד תמלילים יכול לתרום לה.

בקיצור: כמו במקום העבודה גם באינטרנט – חלשים לחוד חזקים כאיגוד

רוצה לראות שזה לא חלום? ראה דוגמה כאן: בלוג אישי שהפך לאתר חדשות ודעות עם מערכת של כמה עורכים בשכר ועשרות כותבים מתנדבים, ביניהם נשיא לשעבר וסנאטור שהפך לאחרונה לנשיא.  

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

10 תגובות

  1. יהושע בן משה :

    הנני חולק על ההנחה שהכתיבה בבלוגים יש לה השפעה אפקטיבית בתחום הפוליטי,וההבחנה בין אתרים קבוצתיים לבין בלוגים אישים, היא מלכותית.
    ההשפעה היחסית נובעת מהכותב, עומק ידיעתו, ופרסום הבלוג בעולם האינטרנט .
    החזרה על הדוגמה של ברק אובמה, היא לא נכונה, הבלוגים שמשו ככלי עזר לגיוס כספים, עברת מסרים, וכו', אבל העבודה השחורה נעשתה ברגליים, במפגשים, בשיחות ובכנסים.
    בעיה נוספת היא שבלוג קבוצתי נהפך לכלבו , וריבוי הנושאים פוגם באפקטיביות.
    דפקה מבצעים של בלוג אישי עשויים להפוך לגורם אפקטיבי, תלוי בנושא והעטוי .

  2. איתי :

    יהושע,

    לא טענתי שבלוגים או כל פעילות שהיא מאה אחוז ברשת יכולה להחליף פעילות בשטח. בלוגים יכולים לסייע ולגשר על פערי מרחק וזמן.

    אי אפשר לעשות פוליטיקה רק עם אינטרנט כמו שאי אפשר לעשות פוליטיקה רק עם טלפון ופקס. אבל כמו שאף אחד בימינו לא יטען שטלפון לא עוזר לעשייה פוליטית כך גם הדבר לגבי אינטרנט. יותר מזה, היום אין דבר כזה פעילות פוליטית בלי טלפון (אחד לפחות). בקרוב יהיה כך גם לגבי אינטרנט.

    אתה בעצמך יודע כמה קשה להביא אנשים לפגישה – במיוחד כשמדובר באנשים עובדים / לומדים / הורים / קשישים / נכים / אנשים שגרים רחוק – באינטרנט הפגישה מתרחשת כל הזמן ומשתתפים בה אנשים ממקומות מרוחקים.

    אם בלוגים *מסייעים* לבניית פעילות שטח, להתארגנות, לגיוס כספים, לשכנוע מתלבטים – הרי שהם משפיעים.

    במיוחד, לאינטרנט יש יכולת לתת העצמה לאנשים שנמצאים במיעוט מפוזר גיאוגרפית. למשל הסוציאל-דמוקרטים במפלגת העבודה – ראה הבלוג הקבוצתי של חוג רעננה ז"ל שהקמת והבלוג הקבוצתי של חוג חיפה יבדל"א שפתחה נורית פגי.

    המסקנה – כשהקבוצה מתפקדת ומתקיים בה שיח מעניין גם הבלוג מתפקד ומשגשג, ומושך אליו קהלים חדשים, של אנשים שאינם פעילים פוליטית (וזה כמובן הרוב הגדול בציבור). השאלה היא מי יעבור את האבולוציה מקורא פסיבי למגיב, ממגיב לכותב, מכותב לפעיל פוליטי אמיתי בשטח – כמוך. לי זה לקח כמה שנים אבל בסוף נפל האסימון, גם בזכותך.

    אז אפשר לומר שבלוג שהייתי בין מקימיו השפיע לפחות עלי, וזה גם בגלל פגישה בינינו שלא היתה מתרחשת אילולא הבלוג…

  3. יהושע בן משה :

    איתי,כתבתה :המפתח לאפקטיביות של בלוגרים הוא לא מבצעים קצרי מועד בבלוגים אישיים אלא כתיבה באתרים או בלוגים קבוצתיים.
    ואני כותב (לא בפעם ראשונה):הנני חולק על ההנחה שהכתיבה בבלוגים יש לה השפעה אפקטיבית בתחום הפוליטי,וההבחנה בין אתרים קבוצתיים לבין בלוגים אישים, היא מלכותית.
    במידה שיש לי חלק בגיבוש דרכי פעילות שלך או אחרים אין לי אלה לברך על כך.
    בברכה

  4. הראל לייבוביץ :

    בוודאי שקבוצת אנשים בעלי מכנה משותף רעיוני אשר מאחדים כוחות ופועלים למען ה"אני מאמין" שלהם יעיל יותר מפרט בודד במערכה לבדו.

  5. איתי :

    יהושע, בוא נתקדם:

    הייתי שמח לשמוע ממך למה פתחת לחוג רעננה בלוג (קבוצתי) ולמה אתה כותב על פוליטיקה בבלוגך האישי, בנוסף לפעילותך בשטח כחבר מפלגה שהיא (ובכך שנינו מסכימים) הדבר העיקרי.

    לפי דבריך כעת – כל עיסוקך בפוליטיקה באינטרנט (כולל טוקבקים כאן, היום) היה הינו ויהיה תמיד ברכה לבטלה – בזבוז זמן טוטאלי…

    נראה לי שמעשיך סותרים את דבריך.

  6. יהושע בן משה :

    איתי
    אינני מבחין בשום התקדמות בלעסוק בי , ( או בך ).

  7. ליהושע :

    מכיוון שאין לנו יכולת לנהל מחקרים מדעיים על תופעות חברתיות, אנחנו מנסים להפיק לקחים מהחוויות שלנו.

    לדוגמה, העובדה שחוג רעננה (הממש לא וירטואלי) לא הצליח לקדם את המטרות שלשמן הוקם לימדה אותך רבות על היכולת להשפיע פוליטית במפלגת העבודה. את המסקנות שלך השמעת ברבים: לאחר שהבעת במשך כמה שנים דעה נחרצת על כך רק תיקון הצינור המקולקל ששמו מפלגת העבודה הוא המפתח למהפך ס"ד, הגעת לבסוף למסקנה הפוכה והיום אתה קורא לפילוג מפלגת העבודה.
    לכן אני חושב שכמו שהגעת לתובנות בנוגע למפלגת העבודה יש לך גם לקחים מהניסיון האישי שלך לגבי היכולות והמגבלות של פעילות פוליטית ברשת, מעניין אותי לשמוע מהן מעבר לאמירה "זה לא שווה כלום". אם אינך מעוניין לפרט, אשאל את נורית פגי מחוג חיפה – לדעתי האתר שלהם הוא הישג עצום וגם כלי חשוב בגיבוש כוחו של החוג.

  8. יקי :

    יהושע בתגובה 1 – הדוגמא שניתנה בפוסט לא היתה הבלוג של ברק אובמה, אלא הבלוג דיילי קוז, בלוג מוביל בשמאל האמריקאי, בו התארח בין היתר גם ברק אובמה ככותב אורח (תיכנס לקישור בפוסט).

    איתי, אני מסכים איתך שהאתגר מס' 1 של בלוגר פוליטי הוא להגיע לציבור רחב ככל האפשר על מנת למקסם את ההשפעה. החיבור דרך בלוג קבוצתי היא דרך אחת שיכולה להגדיל את מספר הקוראים (בהנחה שהכותבים השונים מייצרים מוצר אטרקטיבי) אולם יש דרכים אחרת להגיע לקהל המטרה.

    אני כותב מזה למעלה משנתיים את הבלוג מודיעין-ווטש שעוסק בפוליטיקה המקומית במודיעין, ומטרת הבלוג היתה להשפיע על הבחירות המקומיות שנערכו בנובמבר 2008. הדרך שלי להגדיל את החשיפה לבלוג היתה לא להתבצר בתוך ד' אמות הבלוג, אלא להשתתף באופן פעיל בזירות וירטואליות פופולריות של קהל הגולשים תושבי העיר, ולהעלות בהן את הטיעונים, כמו גם קישורים לפוסטים בבלוג.

    תוכל לקרוא על שיטות אלה בהרחבה בסיכום הזה שכתבתי על השפעת הבלוג על מערכת הבחירות:

    http://watch.modiin.us/?p=1032

  9. נמרוד ברנע :

    אומנם המכתב הוא לטל אבל בכל זאת אני מוצא את עצמי מגיב.
    הצורך בכתיבה בבלוג עצמאי ולא רק באתר\בלוג קבוצתי הוא מובן ו'עבודה שחורה' צריכה ללמוד לקבל אותו ולא לדחות אותו. לרבים מכותבי 'עבודה שחורה' יש בלוג עצמאי – נדב פרץ, יוחאי עילם, יהונתן קלינגר, דניאל בלוך, איתמר (אופנן) כהן וגם סחבק. לפעמים הטקסטים שאנחנו כותבים לא מתאימים לעבודה שחורה ולפעמים הם כן. בעבר לדוגמא פירסמתי מאמר בנושא הניסיון לרצוח את פרופ' זאב שטרנהל והמערכת של עבודה שחורה לא רצתה לפרסם אותו מכיוון שהנושא מזוהה עם מה שנתפם כ"שמאל המדיני", של השלומניקים המקצועיים, ובסוף פירסמתי אותו באתר מרצ כשעבודה שחורה הסתפקה בהפנייה אלי. לאחרונה פרסמתי בבלוג שלי רשומה על נאום אובמה ועל איש הימין הקיצוני כצל'ה – האם רשימות אלה מתאימות ל'עבודה שחורה'? אינני חושב.
    המודל של עבודה שחורה, שהוא אתר שיקר לליבי ואני משתדל לתרום לו כמה שאני יכול, מבוסס על כך שהוא עוסק במספר תחומי תוכן תחת המטרייה של עיסוק בנושאים חברתיים-כלכליים מנקודת ראות שמאלית (סוציאל-דמוקרטית, סוציאליסטית, ביקורתית – תקרא לזה איך שאתה רוצה). אפשר להרחיב את האתר לעיסוק מוצהר ומובהק – ולא רק בהבלחות פה ושם – בנושאים שונים, כמו שעסקנו בנושא דרפור למשל, אבל צריך לשקול את היעילות של זה.
    באופן אישי הרעיון שמקונן במוחי – והצעתי אותו גם במפגש לפני שנה פלוס אצל יוחאי בבית – זה המודל של הדיילי קוז. צריך לשקול להרים איזושהי פלטפורמת וורדפרס חינמית לבלוגרים שעוסקים (בתדירות של נגיד אחת לחודש) בנושאים פוליטיים ותפיסת עולמם היא שמאלה ל'קדימה' – וליצור איזושהו ארגורטור שיבליט את הרשומות שקיבלו הרבה תגובות, הקלקות וכ'.

  10. לנמרוד :

    זה לא או או אלא גם וגם.

    יש צורך בבמות אישיות וגם בבמה קבוצתית.

    היחידים שהייתי ממליץ להם "לסגור את הבסטה" ולכתוב רק באתר קבוצתי הם אלה שמפרסמים רשומה פעם בכמה חודשים – אני חושב שעם תדירות כזו קשה להם לבנות קהל קוראים וכבר עדיף שיפרסמו כאן וינצלו את הרייטינג שלנו ואת החיבה מצד גוגל (שמביא לנו 2/3 מהקוראים).

    כל האחרים יכולים לחזק אותנו גם ע"י פרסום מאמרים כאן מדי פעם (כמוך) או באופן קבוע (דני, יהונתן) אבל במיוחד ע"י מתן קישורים לאתר (ובזה המצטיינים הם איתמר ושושי).

    איתי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.