חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חוק הנכבה – לא ניתן לשלוט ברגשות האנשים

נושאים מועד ב', פוליטי ב 25.05.09 10:26

הצעת החוק האוסרת על ציון יום הנכבה מעוררת זעם רב. בטורו השבועי, מסביר יהונתן קלינגר את האבסורד שבחוק. לא ניתן לשלוט ברגשות האזרחים

מאת יהונתן קלינגר

היה זה בוקר בהיר בחודש מאי. מאי הקטנה, בת חמש, הלכה לגן השעשועים עם אחיה עוז בן השמונה. אחיה עלה על המגלשה והחליק כלפי מטה; המגלשה, שעשויה מפיברגלס, נשברה ועוז נפל ושבר את אגנו. עוז, פורץ בבכי ובכאבים, ומאי, עומדת חסרת אונים ובוכה. חיש מהר מגיעות שתי ניידות, הראשונה ניידת טיפול נמרץ לטפל בעוז הפצוע, השניה ניידת משטרה לעצור את מאי, שהביעה צער וכאב ביום חודש מאי זה, יום העצמאות.

מקרים אבסורדיים הופכים למעניינים יותר; אולם, אם הצעת חוק הנכבה אכן תעבור (עכשיו שיש לה תמיכה ממשלתית). "הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ט–2009" קובעת כי "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער" (עם עונש מאסר של שלוש שנים). כלומר, לא יהיה ניתן לערוך באותו יום אזכרות לחללים (שאינם חללי מערכות צה"ל) או לזכור רגלים אחרים, לא יהיה ניתן לחגוג את יום X הקדוש בנצרות, שעשוי להיות יום אבל, ובכלל.

יש מן הפסול בהצעות חוק שקוראות לשנות את הרגשתו הפנימית של אדם. כשם שלא ניתן להכריח אדם להתנצל, לא ניתן לאסור עליו להתאבל. האם השלב הבא יהיה לאסור על אדם לחגוג ביום השואה (גם אם אותו יום הוא יום הולדתו) או לשמוח ביום כיפור? האם ניתן להכריח אדם להרגיש (או לבטא את הרגשתו)? הצעת חוק מסוג הצעת החוק של מילר גורמת לנו להבין כי מדינת ישראל מנסה, יותר מכל, להכנס למוחותיהם של אזרחיה ולשנות את תודעתם.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

16 תגובות

  1. נורית עילם :

    בעיני מדובר לא רק על שליטה ברגשות ,זוועה בפני עצמה,אלא על נסיון עיוועים לשלוט בזכרון .אחרי בעלות על האדמה כולה,אחרי בלעדיות השליטה במנגנוני הכוח ,אחרי יומרת הצריבה של התודעה,הגיע שלב מחיקת הזכרון . השלב הבא:מחיקת האנשים הזוכרים אחרת ומבקשים לספר עוד סיפורים :ערבים ויהודים גם יחד.

  2. נגה תדמר :

    בצדק מדגישה נורית עילם בתגובתה את המומנט הפוליטי רעיוני, והיה לי מוזר שיהונתן הסתפק במימד האישי המצומצם. הצעת החוק היא צורה של חבלה בדמוקרטיה,והיא מעשה קרוב מאוד לשיטות פשיסטיות של דיכוי מחשבות. כל חינוך לזיכרון לאומי יש בו יסוד של אנדוקטרינציה, אבל בדיוק מה שעושה את ההבדל הוא המרחב שנשאר לפרשנויות שונות ולדעות אחרות. סילוק הקרע בינינו ובין ערביי ישראל אינו יכול לבוא בדרך של
    סתימת פיות.
    הוותיקים שבינינו זוכרים או לפחות שמעו על הקריאה של השבאב: "א(ל) דולה מענה". שמשמעותו, הלא מילולית כמובן,היא, הנימוק בויכוח
    הוא כוחו של הרוב המתלהם. זהו בדיוק מה שמציגים, לבושתנו, מציעי החוק – תרבות האספסוף הזועם.
    הביקורת על הצעה מפלצתית צריכה לדעתי להדגיש קודם כל את הפן הזה שבהצעה.

  3. עומר כרמון :

    מה יהיה? שוב אתם נופלים לספינים השקופים של ליברמן וברק.

    שום חוק נכבה לא יחוקק. ליברמן רוצה לעשות סיבוב על בוחריו, אהוד ברק רוצה להראות שהוא לא ליברמן (למרות שאין הבדל אמיתי בינו לבין שר החוץ). והשמאל כרגיל נופל למלכודת, קופץ וצועק ומחזק את ישראל ביתנו.

  4. אורי פולגר :

    אהוד ברק לא מתנגד לחוק.

    http://bit.ly/Gdiiv

  5. עמית-ה :

    וכל זה קורה במדינה בה האח הגדול = תוכנית טלביזיה.

  6. לקסי -ערד :

    אנחנו בפיגור, מאז 1984 עברו כבר עשרים וחמש שנים שבזבזנו בלי להגשים את החזון של ג'ורג' א. !!!

    הכל בגלל הקומוניסטים ממפא"י ששלטו כאן ולא נתנו לעשות מה שצריך, פוי!

  7. לקסי -ערד :

    ותודה לעמית שהרים לי…

  8. עומר כרמון :

    לאורי: שמחון מודיע שהוא "מתנגד". הפודל שלו, ברק, יודיע מחר שגם הוא מתנגד.

    אז מה זה אומר? שכולכם תהללו את אהוד ברק (ושלי יחימוביץ' תשלח מייל לתומכיה שהיא מתנגדת לכניסה לממשלה, אבל צרי להודות ש…)?

    נו,באמת…

  9. נדב פרץ :

    עומר – יש מקרים שבהם אין לך ברירה אלא לשחק את התפקיד שכתוב לך במחזה.
    נכון, ליברמן רוצה שהשמאל יעשה רעש, כדי לסחוב עוד קצת כותרות.
    אבל אם השמאל לא יעשה רעש, מצבנו יהיה הרבה יותר גרוע. כי כמו שאמרת, אני לא סומך על ברק שיתנגד לחוק הזה מטעמים עניניים – אם הוא יראה שרק הח"כים הערבים מתנגדים, הוא עוד עלול לחשוב שזה בסדר.

  10. ע :

    שאלה היפותטית –
    ונניח שהחוק יעבור קריאה טרומית?
    ונניח שהוא בכל זאת יעבור?
    מה נעשה אז?
    אם ליברמן הוא המחזאי, יש לו סיבות טובות להמר ולהניח שהשמאל לא ישבור את הכלים, בגלל התיקון הזה.
    ליברמן ראה כבר הרבה צפרדעים שהשמאל בלע פה והמשיך הלאה. מנין לנו שזאת הפעם ליברמן רק מנפח בלון?
    האם אין זה מתפקידנו "להתערב" לו קצת בטקסט ולהודיע – עבור לא יעבור?
    על מה אנחנו סומכים, ששוב יצילו אותנו החרדיםו/או הערבים?
    ומה זה עבור לא יעבור, ישאל הצופה משורה 4 ?
    אכן, לשמאל אין מסורת כזאת, ולמה שמישהו יאמין לנו?
    אפילו התנגדות מאורגנת בלתי אלימה, גנדאית, השמאל לא הפעיל פה מעולם. מקסימום עשה הצגות ובסוף הערב הלך הביתה.
    מישהו רואה פה אלפי אנשים מאיימים ואף מבצעים, למשל, להחזיר את תעודות הזהות שלהם ואת הדרכונים שלהם, אם החוק עובר קריאה טרומית?
    הא.
    ולמה, אם מדובר פה במחזה, למה לא לנצל את זה כדי להראות שיש פה עוד כוחות דמוקרטיים ולהציג את כשלון החוק ככשלון של ליברמן, בבחינת, אל תתגרו בנו?
    אני לא יודעת אם החוק יעבור או לא, אבל ההתגרות הזאת, מזיקה לנו כבר עכשיו.
    הערבים יציגו את זה בעולם או כנצחון שלהם – אם לא יעבור, ומה שיקרה אם יעבור – שאלהים ישמור.
    עצם העובדה שהממשלה כבר אישרה, מופצת עכשיו בעולם כולו כקריאה לעזרת האזרחים הערביים.
    הלכו לנו הברגים, בחיי.

  11. עומר כרמון :

    לנדב ולע' – החוק פשוט לא יעבור, מפני שממשלת ישראל לא תרצה להעבירו אם תחשוב שיש לו רוב.

    כנ"ל לגבי המע"מ על הפירות והירקות. הממשלה משתמשת באופוזיציה לצרכיה, והשמאל פתטי – לא יוזם, רק נגרר ומובל, ולכן הולך ונחלש.

  12. עומר כרמון :

    ועוד הערה חשובה: על הנכבה יש בכל מקרה חרם לא רשמי במערכת החינוך ובתקשורת הישראלית. חוק כזה יעשה טוב למודעות היהודית בנושא.

    חוק כזה, אם יחוקק, יקרוס בדיוק כפי שהחוק נגד מפגשים עם אנשי אש"ף התרסק עם חתימת הסכמי אוסלו.

    זה טיפשי לשחק לידי היריב הפוליטי. תנו להם להתבשל בדייסה שהם מבשלים לעצמם.

  13. דני בלוך :

    ואל נשכח כי נציג מפלגת העבודה בוועדת הבחירות, איתן כבל, הצביע בעד פסילת בל"ד!

  14. יעל לובה :

    על אף שאני ממתנגדי החוק, אני סבורה שהכותרת והתוכן של הפוסט הזה הם פופוליסטים ואינם תורמים לדיון. החוק בפירוש מתיחחס לעריכה של "פעולה או אירוע" ולא לרגשות.

  15. ל רפי :

    קל מאוד כנראה לשכנע את המשוכנעים, והרבה יותר קשה לעשות את ההיפך. אם לא לשכנע, אזי אנסה בכל זאת לחרוג מן הקונצנזוס 'המפחיד' של המגיבים עד כה – קולקטיביות רעיונית למשעי.
    החוק המוצע אינו בא לשלוט ברגשות, כשם שאף חוק אחר אינו עושה זאת. החוק בא לשלוט בדרכי התנהגות, וכך עושים למעשה כל החוקים.

    גם אם אני כועס על הערבים על שהם מנהלים נגדנו מלחמה כבר 120 שנים, אין פרוש הדבר שאתחיל עכשיו, משום ש'החלטתי פוליטית' שזה זמן מתאים לכך, לצאת לרחובות ולארגן טכסים שבהם אומר כל מה שיש לי לומר על ה'נכבות' היהודיות שלהן אחראים הערבים.
    לדידי, הגישה לנושא הנכבה היא חלק מנטיה גוברת אצל הערבים להכחיש את השואה ולפגוע במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. ככל שיבליטו את 'אסונם', כך להערכתם יצליחו לגמד את אסונותינו וקשיינו שלנו.
    יום העצמאות מסמל את יום הכרזת המדינה. הנכבה הפלשתינאית אינה קשורה ליום זה דווקא, ובוודאי לא יותר משהיא קשורה לכשלונם במלחמת העצמאות והסכמתם לשביתת הנשק. יצירת קשר מן הסוג המוצע על ידם מכוונת להפוך כל ארוע וסמל הקשור בישראל כמדינת הלאום היהודי לאירוע בעל קונוטציה שלילית.
    הכשל הערבי התחיל במלחמתם במתישבים היהודים בא"י, כשעדיין לא היה עם פלשתינאי, לא היה שלטון פלשתינאי ולא היתה אפילו תביעה לכך. הוא נמשך דרך הכשלים שלהם במאורעות 29 ו-36', בהתנגדותם לתכנית החלוקה, בכשלונם במלחת העצמאות כולה, בכשלונותיהם הצבאיים בכל המלחמות לאחר מכן, באינתיפאדות ועוד – זהו תהליך ארוך ומתמשך שתחילתו לפני יום העצמאות וסופו מי ישורנו. אבל יכולות להיות בו עבורנו 'סיבות רבות למסיבות'; מישהו מעלה על דעתו גישה כזו?!
    בחירת יום העצמאות דווקא, לציון הנאכבה, היא סימלית במהותה, ארוגנטית במניעיה, קנטרנית ומתריסה.
    דווקא משום שההתנהלות הערבית הופכת ליותר ויותר תוקפנית ומתריסה נגד המדינה שהם מתימרים להיות אזרחיה, יש לרסן אותה. כל אחד רשאיט להרגיש מה שהוא רוצה או מה שהוא הנסיבות זימנו לו באופן אישי, אבל אין הוא צריך ואינו רשאי להפגין זאת כך שיפגע באחר – מהלכים כאלה אינם נשארים חד צדידיים, והחוק המוצע הוא נסיון ממותן למנוע הסלמה נוספת.
    ועוד מלה:
    מותר לערבים לחשוב שהקמת מדינת ישראל לא שרתה את מטרותיהם הלאומיות ושעובדה זו מבחינתם היא אירוע קשה. אבל מותר גם לנו לחשוב שזו בעקר תוצאה של התנהלותם שלהם, ושבהסטוריה לא כל גלגל ניתן להחזיר לאחור, כשם שלא ניתן לחיות את המתים. הבדלי הדעות שבנינו לבינם עמוקים מכך, אבל זו אינה הצדקה להתגרות אלה באלה במכוון. בעבר עשו כמיטב יכולתם להגביר ולהעצים את הכשל ולקבע את דעת הציבור היהודי בישראל, שכל מה שעשו וכל מה שהם פועלים גם עתה, אינו מכוון להיטיב את מצבם כשם שהוא מכוון להרע את מצב היהודים כאן. אין שום סיבה שניתן לכך יד.
    בניגוד לכמה "משקיפים – פרשניים" בין המגיבים אני מקווה שהחוק כן יעבור, כי דעת הרוב בכל זאת תהיה זו שקובעת הלכות בדמוקרטיה הישראלית ולא איומי פרישה… אבל מי שלא ירצה להיות כאן ביגינו, מוזמן לפרוש.
    עצם העובדה שיש מי שסבור שאיום עזיבה שלו הוא תחליף נאות לשכנוע בצדקת עמדתו, אומרת שאל לנו לסמוך עליו יתר-על המידה, במוקדם או במאוחר הוא ימצא את "התרוץ התורן" האולטימטיבי ויראה לנו את זנבו.

  16. דני בלוך :

    דובר ישראל ביתנו: בני בגין, מיכאל איתן, דן מרידור מתנגדים לחוק ויש להם מעט הבנה ורגש לאומי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.