חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תקציב 2009: מנאו ליברליזם – לקורפורטיזם?

נושאים כלכלה ותקציב, עלו ברשת ב 17.05.09 6:01

הסדר קורופורטיסטי הוא הסדר שבו לממשלה אין אוטונומיה בקביעת המדיניות הכלכלית, וזו נקבעת במשא ומתן בין הממשלה, ארגוני מעסיקים וארגוני עובדים. נדב פרץ בוחן את תקציב 2009 עם מבט אל האתמול ובחזרה לעתיד

הקרבות שנערכו טרם לאישור התקציב אתמול היכו בתדהמה רבים. רבים פרשו אותם כבלגן וכאובדן עשתונות.לטעמי, מדובר כאן בהסבר מורכב יותר, מעניין יותר ובעיקר- עשוי להעיד על שינויים עמוקים מאוד באופייה של הפוליטיקה הישראלית. אבל לפני שאתחיל את הניתוח, אזהיר רק שניתוחים סוציולוגיים בפרספקטיבה של 24 שעות הם עניין מסוכן מאוד, וסביר מאוד שבקרוב יתברר שאני מדבר שטויות.

אז מה בעצם קרה אתמול

כל הדיווחים בעיתונות מסכימים על שני דברים: המפסיד הגדול של התקציב האחרון הוא אגף התקציבים, שבניגוד לעבר הפך לעוד משתתף בדיון על התקציב. ההסכמה השנייה נוגעת למנצח הגדול – עופר עיני, שהפך להיות אחת הפיגורות הכלכליות החשובות ביותר בישראל.

נשאלת השאלה – למה? במה שונה תקציב 2009 שהכין רוני בראון, שבו הייתה לעיני השפעה מינורית לעומת אגף התקציבים, מתקציב 2009 שהכין שטייניץ (אעלק) ובו עיני רמס את בלניקוב? ההסברים המקובלים מתייחסים ליחסי הכוחות – הפוליטיים והאישיים – בין ביבי, שטייניץ, עיני ובלניקוב. נראה לי שדרוש כאן ניתוח קצת יותר מבני. אבל קודם – קצת רקע.

לפוסט המלא

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. ל רפי :

    מבוא לפרשנות קונסטרוקטיבית בהבנת המציאות…

    סליחה שאני לא מתרגש מהניתוח המקצועי הנוכחי, כפי שלא התרגשתי מכתובים אחרים שהדביקו לאירועי הכנת והעברת התקציב החדש תוויות מתוויות שונות. אני פשוט נגד תוויות, ובמיוחד נגד תוויות שלקוחות מתאוריות עבריות ('פוסטיות') שלאף אחת מהן אין חזקה בל 'מבינת עיניין'.
    לא היינו בניאו-ליברליזם ולא גלשנו לקורפורטיזם. אנחנו בתהליך מתמשך של התפכחות מתאוריות-עבר שלא פתרו אף בעיה כלכלית-חברתית מהותית במאת השנים האחרונות לעבר תמהיל של כלים ושיטות ותובנות שיטפלו בחוליים שהתגלו בכל הנסיונות הלא מוצלחים – סוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם, ליברליזם וכל הניאו (ים) למיניהם – you mame it – באופן מעשי ובהקדם האפשרי. ההתפתחויות בעולם הכלכלי-חברתי של המאה ה-21 , בזכות התקשורת, המיחשוב, הגלובליזציה (שהיא יציר כפיה של הטכנולוגיה החדשה וקצב השתנותה), האקולוגיה ושינויים דמוגרפיים מואצים – מחייבים מתן תשובות אופרטיביות ואפקטיביות, הרבה לפני שתתגבש תיאוריה או פרדיגמה חדשה, ש'מסבירה' או 'צופה' את האירועים, או את המגמות הראשיות שלהם.
    מה שקרה בגיבוש התקציב הנוכחי שייך גם הוא למציאות החדשה. אחרי שביבי, כשר אוצר, הניח לאגף התקציבים 'לנווט' אותו (=לשכנע אותו) לקיצוצים הדרסטיים של 2003, ולאחר שלמד את המחיר הפוליטי של התהליך ושל העובדה שדאג לעמוד במרכז הבמה ולמשוך אש, ואיפשר לשרון למקד בו את מירב הביקורת על מדיניותה הכלכלית של ממשלתו, לאהתכוון לחזור על טעותו הפעם. אגף התקציבים, וכל הצמרת המקצועית של האוצר, ככל הנראה לא הבינה זאת. במציאות הכלכלית שנוצרה בעקבות המשבר הגלובלי, ללא קשר לקו העיקרי שהוביל בכלכלת ישראל בעשור האחרון, לא היה שום היגיון פוליטי שלא לחלק את נטל הטיפול במשבר עם כל הכוחות המרכזיים במשק, מקום לבזבז זמן אנרגיה ומשאבים על התכתשות פנימית. האם תמיד נכון לבחור בדרך זו? – לא בהכרח. לכן, גם איני סבור שהמקרה הנוכחי מבשר שינוי גישה יסודי של ראש הממשלה לסוגיות המשק ודרכי ניהולו. יתר-על-כן, גורם הזמן היה הפעם פקטור מרכזי לגבי דרך הפעולה שנבחרה ובלעדיו איני בטוח שהיינו עדים לאותה דרך פעולה.
    לאירועים שהיו בגיבוש התקציב האחרון שתי משמעויות נילוות חשובות: א. חיזוק מעמדו של עיני במפלגת העבודה; ב. הלקחים שיפיקו מההתרחשות שר האוצר, וצמרת משרדו.
    חיזוק מעמדו של עיני, הגם שהצהיר לא מכבר שאין לו יומרות פוליטיות ממלכתיות, משנה יחסית את מעמדו של ברק. כאשר איזון פנימי חדש זה יעמוד למבחן, תהיינה לו השלכות על דרכה של מפלגת העבודה ועל מעמדה בציבור. בעבר היתה ההסתדרות גורם מפריע ומעכב את התפתחות המשק. החלשותה בשנות ה- 80 איפשרה שינויים מבניים חשובים, לא כולם בהכרח מוצלחים ולא כולם מספיקים. התנהלות אחרת של ההסתדרות כיום, תהפוך אותה לגורם מסייע למשק, בצד דאגתה לאינטרסים של העובדים. אם תפעל כך, עיסקת החבילה לא תשאר אפיזודה חולפת, ואולי תהפוך לשיטה, גם אם לא נממרה לחזור ולקרוא לה 'קורפורטיזם'… ('נוסטלגיה' טרמינולוגית באמת לא חשובה כאן)
    הלקחים שיפיקו שר האוצר וצוות המשרד צריכים להיות מקצועיים, פוליטיים וניהוליים; התחום החשוב ביותר הוא התחום הפוליטי. אילו נדרשתי לכך אני, הייתי מציע את הלקחים הבאים: 1. משרד האוצר אינו כל-יכול ואל לו לנסות ולשאוף להפוך לשק החבטות הלאומי. יחד עם זאת, עליו להשאר נאמן לשיקולים מקצועיים, אבל פתוח לתובנות פוליטיות. 2. ראש הממשלה אינו מתכוון לחזור למדיניות הגזרות הקודמת שלו. צריך לעבד עקרונות תכנון וניהול חדשים ומותאמים לראיה פוליטית שונה. 3. המציאות במשק השתנתה, בין אם הדבר נובע משינוי במעמדה של ההסתדרות ובין אם מאופיו השונה של המשק. בעוד צעדיו של נתניהו כשר אוצר ב- 2003 כוונו לשינויים מבניים במשק, שמטרת-על שלהם היא גם מאבק ראש בראש בהסתדרות, כיום זו אינה מטרת-על.
    המשק הישראלי כמו משקים במדינות המערב המתפתחות ימשיך ךהיות משק של הרבה יוזמה פרטית, של עידוד וקידום עסקים פרטיים קטנים, של צימצום מעורבות ממשלתית בניהול הכלכלי הישיר של חברות ותאגידים והגברת פיקוח ורגולציה בכל התחומים. המינון ישתנה בהשפעת המציאות המקומית והעולמית. כדי לשרוד בשוק התחתרותי העולמי, לא תוכל ישראל לדרוך במקום, ובוודאי שלא תוכל לחזור על עיקבותיה. הבעיות החברתיות המקומיות – פערי הכנסה, פערי השכלה ועיוותי זכויות סוציאליות, יעמדו במרכז ההדברויות במשק, משום שנדרשים בהם תיקונים משמעותיים ומזורזים, לאחר שבמשך זמן רב דשדשו אלה במקום. המשק יהיה חייב לצמוח, לצמצם באופן קבוע, אבל לאו דווקא בשיעור קבוע, את הגרעון והחוב הלאומי, להתיעל, להתחדש ולהשתכלל (לקיים כושר תחרות) ולשנות את תמהיל חלוקת ההכנסה הלאומית. אין זה משנה אם 'כוחות השוק' יעשו זאת או מעורבות ממשלתית תעשה זאת, המבחן האמיתי הוא בקביעת יעדים שנתיים ורב-שנתיים רצויים (או דרושים = יעדי מינימום) ועמידה בהם באותה נחישות ובאותה החלטיות כמו, למשל, צימצום החוב החיצוני.
    הצעדים הקונקרטיים שנכללו בתקציב הנוכחי – גרעון תקציבי, שיעור המע"מ, גודל התקציב, וכו' – אינם חשובים במיוחד, וניתנים לעדכון במקרה של צורך. חשוב יותר לנהל את הפעילות המשקית במטרה להשיג את מטרות העל, ולהתאים לכך את הפרמטרים הפרטניים. הסקטור העיסקי צריך להרגיש נוח בכדי ליקח סיכונים ויתפתח, אבל עליו להפנים שמטרת הכלכלה הלאומית היא לא הסקטור העיסקי, אלא כלל הציבור, ולכך יהיה צריך לתרום גם הוא; לא בדרך האינוס, אלא בדרך ההדברות והשכנוע הנחוש.

  2. עמית-ה :

    ניתוח מעניין, תודה.
    ברור שאין אפשרות לחזות איך הדברים יתגלגלו, אבל נכון לבחון את האפשרויות ואולי גם להשפיע.

  3. ע :

    צריך עוד לראות, מעבר לתיאוריות ולפרדיגמות, מה יעשה ביבי, שר על למשרד האוצר, כאשר התקציב הסופי, כולל הסדרים, יגיע חזרה לאוצר לביצוע.
    הערכה שלי – שם הוא יממש במהירות את הסעיפים הנראים לו וימסמס את מה שמפריע לו.
    אני רוצה לקוות שכל הכוחות הסוציאל -דמוקרטיים (פחות או יותר), יקחו את האפשרות הזאת בחשבון, ולא יתלהבו יותר מדי מההצלחה שלהם, שהיא ברובה, בינתיים על הנייר בלבד.
    מרוב בלאגן וניירות, מי בכלל יודע איזה תקציב באמת הולך לעבור.
    ההתקפלות המהירה של ביבי, הדליקה אצלי אור אדום.
    נא להתאזר בזהירות ובסבלנות.

  4. ע :

    חובה לקרוא מאמרה של אבירמה גולן מ"הארץ" יום ו'
    15/5/09 .
    אם המצג העובדתי נכון – אכלנו אותה בגדול, ולא סתם נדלק אצלי האור האדום.
    בכל מקרה :
    1. איפה אפשר להשיג נוסח עסקת החבילה המפורסמת?
    2. חייבים לקבל תגובת עיני.
    האם האתר לוקח על עצמו?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.