יואב לוי, ציר ועידת מפלגת העבודה כתב מכתב לחברי המפלגה בנוגע לנסיון ההדחה של איתן כבל על ידי אהוד ברק
לכבוד חברי מפלגת העבודה
אני רוצה לפתוח בשיר מחאה קצר שכתבתי, המבוסס על שירו הידוע של הכומר הפרוטסטנטי הגרמני הידוע, מרטין נימלר – "לא הרמתי את קולי": "במפלגת העבודה לקח אהוד ברק תחילה את שמעון פרס, אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי בעד שמעון פרס, וחוץ מזה שיילך הביתה הזקן.
- ואז ברק פגע בכוחם של מוסדות המפלגה,
- ואני לא הרמתי את קולי, כי זה לא פגע בדרכי אל המזכ"לות,
- ואז ברק פגע בעובדי המפלגה,
- ואני לא הרמתי את קולי, ואף שיתפתי פעולה, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי וגם לא הייתי צריך את הועד,
- ואז ברק המשיך וריסק את הדמוקרטיה במפלגה, ובישיבות המרכז,
- ואני לא הרמתי את קולי, ואף הייתי עושה דברו, כי מבחינתי הדמוקרטיה היא רק המלצה (זוכרים שהצבעתי בעד פסילת בל"ד – בניגוד לעמדת המפלגה?),
- ואז… או אז, באו ברק ואנשיו וניסו לקחת אותי,
- אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני…."
מר כבל, פעם סיפרת איך שישיבות מרכז היו בעבור אביך חגיגה של ממש, ואירוע מיוחד במינו. האם אתה מודע לכך שאתה הוא מהגורמים העיקריים לכך שישיבות ועידה הפכו לבדיחה אנטי-דמוקרטית? במקום להראות אומץ, לאורך זמן שיתפת פעולה עם התעלמות מהתקנון המפלגתי, לטובת החלטותיו של ברק. לפני כמה שנים, מר כבל, עמדת על במת מרכז המפלגה, וניסית למנוע מערן חרמוני (יו"ר המשמרת הצעירה דאז) להעלות את הצעתו לסדר היום הקוראת לחברי הכנסת של המפלגה, לצאת מממשלת שרון. לבסוף דחית את הצעתו לסוף הישיבה. כאשר הצעתו לצאת מהממשלה הועלתה להצבעה, רוב מוחלט באולם (כמדומני הישיבה נערכה במלון דן פנורמה בתל אביב), תמך בהצעתו של חרמוני. חיוך גדול עלה על שפתיי, אך הצלחת להחריב אותו בן רגע, כאשר הכרזת בקול "ההצעה לא עברה". מה לגבי הכלל הבסיסי בדמוקרטיה לפיו הכרעות מתקבלות על ידי רוב? או שמא למזכ"ל ישנה סמכות מיוחדת לקבוע מהו בעצם רוב? לעמוד על הבמה ולבקש מכולם "בשם הדמוקרטיה" שלא לסתום פיות, זה לא מספיק. במיוחד לא כאשר עשרים דקות לאחר מכן, התעלמת מכך שבידי יו"ר המשמרת הצעירה, מעיין אמודאי כמות חתימות מספקת לקיום הצבעה חשאית, וערכת הצבעה גלויה בניגוד לתקנון המפלגה, תוך ידיעה כי בכך קידמת אינטרס של פואד ושל שלום שמחון, על חשבון הדמוקרטיה. (מזל שהמוסד לבירור עתירות במפלגה היה שם בכדי לתקן את העיוות) לאור כל זאת, לא ברורה לי ההתגייסות של חברי המשמרת הצעירה במפלגה, לסייע למר כבל בשעת משברו. נדמה שהתנגדותו של כבל להצטרפות לממשלה, מכשירה אותו לפתע, על אף שלאורך זמן הוכיח כי הפוליטיקה הקטנה והאינטרסנטית גוברת מבחינתו הן על הדמוקרטיה המפלגתית והן על ערכי תנועת העבודה השורשיים והאמיתיים. המאבק נגד מהלכי הזוועה של אהוד ברק, הוא אמנם מהמוצדקים שבמאבקים, אבל אקט ההדחה של כבל, שאותו מוביל ברק, הוא בבחינת מלאכתם של צדיקים שנעשית בידי אחרים. בחיאת, תנו לו.
Tags: אהוד-ברק, איתן-כבל, המוסד-לבירור-עתירות, ועידת מפלגת העבודה
זו שמחה לאיד מה שאתה מתאר. לא יותר מכך. חבל מאוד.
הדחתו של כל בכיר במפלגה היא לגיטימית ובתנאי שהיא מתקיימת בהליך חוקתי על פי חוקת המפלגה.
אין ספק שאיתן כבל הוא לא רק מזכ"ל גרוע – הוא מזכ"ל רע! למפלגה.
אינני מתנגד שאיתן כבל יודח מתפקידו.אני מתנגד לקפריזות של אהוד ברק! לא יתכן שכל עוד המזכ"ל רומס ברגל קשה את החוקה ואת הדמוקרטיה למענו הוא טוב! אבל כשהמזכ"ל מסרב לעשות כן-הוא גרוע ויש להדיחו.הגיע הזמן שנחדל להיות חותמת גומי/משרתם של אדונים!
קודם להדחתו של המזכ"ל חובה להדיח את היו"ר ע"י קיומם של פריימריז לראשות המפלגה ויפה שעה אחת קודם.
זו לא שמחה לאיד, זו תופעה שאיתן כבל מייצג אותה נאמנה.