חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

האג'נדה של יעקב נאמן

נושאים דעות, פוליטי, פותחים שבוע ב 12.04.09 6:10

מבין כל חברי הממשלה, יעקב נאמן מסתמן כמינוי המקוצעי ביותר. בטורו השבועי, עוסק דניאל בלוך באיש, יעקב נאמן, בנושאים שעל סדר היום, ובאפשרויות הפוליטיות העומדות בפניו

פותחים שבוע / מאת דניאל בלוך

בהשקיפנו על הממשלה החדשה אנו רוצים לבחון אותה גם מעבר לחילוקי הדעות הרעיוניים והפוליטיים. אחד המבחנים החשובים הוא התאמת השר למשרדו. האם הוא יכול לתפקד במשרדו ביעילות ובאובייקטיביות ולשרת בנאמנה את צורכי המשרד לטובת כלל הציבור, בין אם הוא תומך עקרונית בממשלה ובין אם הוא מתנגד לה. מדובר במיוחד במשרדים הנותנים שירות לציבור כולו וכמעט כל אחד מאיתנו נזקק להם בין מרצון או בכורח הנסיבות. אלה משרדים כגון חינוך, פנים, רווחה, דתות וכד'. בטור הפעם אני מבקש לבחון את משרד המשפטים בראשותו של יעקב נאמן. 

אין כמדומני מחלוקת כי יעקב נאמן ניחן יותר מרוב קודמיו, במיוחד מאז סיים דוד ליבאי את כהונתו כשר משפטים ב- 1996, בכישורים הדרושים לתפקיד: הכשרה וידע תיאורטי ומעשי, ניסיון עשיר ומגוון בסקטור הפרטי והציבורי, מזג שיפוטי ויכולת לפעול מתוך רצון לשכנע ולהגיע לפשרה שרוב הציבור יכול לחיות עמה. כמובן עלינו לבחון כיצד יפעל בעתיד אך בשלב זה הוא בהחלט נראה לי מועמד במקום טוב ברשימת שרי המשפטים הטובים שהיו לנו והכוללת לטעמי בשורה הראשונה את פנחס רוזן, יעקב שמשון שפירא, חיים צדוק, דן מרידור ודוד ליבאי. 

בהרבה נושאים הוא נוטה לכיוון השקפותיו של השר הקודם, דניאל פרידמן, אך בניגוד לו הוא אינו נושא עימו מטען של שנאה אישית כלפי שופטי בית המשפט העליון, בהווה ובעבר, הוא אינו שועט אלי קרב כפיל בחנות חרסינה אלא מוכן להידברות בדרכי נועם. 

נאמן מבין היטב את המערכת הפוליטית. הוא יודע כי לכל רפורמה עליו להשיג תמיכה רחבה קודם כל של הקואליציה, אך רצוי גם מן האופוזיציה, כי לא ניתן לשנות חוקי יסוד אלא בהסכמה רחבה של, לפחות, כל מרכיבי הקואליציה ועל כן עליו לחפש את שביל הזהב הפרלמנטרי מבלי לקומם נגדו את שופטי בית המשפט העליון, את האקדמיה ואת הנהגת לשכת עורכי הדין ובוודאי שלא את כולם ביחד, כפי שהצליח לעשות קודמו. 

יעקב נאמן גם מבין כי מה שלא יצליח לעשות בשנה הראשונה לכהונת הממשלה לא יוכל להשלים בקדנציה הנוכחית שאין לדעת מה יהיה אורכה. מצד שני ברור כי רפורמות יסודיות בשיטת הממשל, במערכת החוקתית וביחסי הרשויות אסור להשיג בשיטת "זבנג וגמרנו". אנו עדיין סובלים מההנהגה החפוזה של הבחירה הישירה לראשות הממשלה וביטולה המהיר.  

יש בהצעות נאמן שינויים ארגוניים חיוביים שניתן לטפל בהם במהירות, כיוון שלא קשה לתקנם במהירות מבלי שייגרם נזק רב. כזה הוא נושא התקציב הדו-שנתי. בכל עת ניתן להגיש תקציב נוסף ולתקן עיוותים, להעביר מסעיף, לסעיף וכו'. כך גם לגבי ההכבדה על הגשת הצעות חוק פרטיות בעלות משמעות תקציבית ניכרת או העלאת הסף הנדרש בהצבעות על פיזור הכנסת והצעות אי-אימון.  

בסופו של דבר אם יש רוב ברור בכנסת המתנגד לממשלה והיכול להקים ממשלה חליפית או בהקדמת הבחירות הרי שום כוח לא יכול לעמוד בדרכו. אך אם אין רוב ברור עדיף להימנע מן הפרסה של מבול הצעות אי-אימון כל שני וחמישי שרק גורמות לביזוי הכנסת ולחיזוק המיאוס מן המשטר הדמוקרטי-פרלמנטרי.  
 
 
 

לעומת זאת יש לדחות מכל וכל את ההצעה שגובשה בין הליכוד לישראל ביתנו להקל על פילוג סיעות גדולות בכנסת, שבעצם מכוונת למטרה אחת בלבד – להקל על קבוצת "מורדים" בקדימה בראשות שאול מופז להתפלג ולהצטרף לקואליציה. כיום זקוק מופז לשליש סיעה – דהיינו 10 ח"כים כדי להתפלג. הצעת נאמן מורידה את הרף ל-7. אינני יודע אם יוכל מופז לגייס עוד 6 ח"כים. הדבר ייתכן רק במקרה של פרישת אחד ממרכיבי הקואליציה שיפנו עבור מופז ושות' כמה תיקים חשובים. זהו חוק שמשמעותו שוחד פוליטי שאסור לקבלו.  

אני מסופק בשאלת מוסריותו של החוק המתיר פילוג סיעה בשיטת הבחירות היחסיות. במדינות נאורות שבהן יש בחירות אישיות מקובל שכאשר נבחר משנה את מפלגתו הוא מתפטר ועומד לבחירה מחודשת וכך ציבור בוחריו יכול להחליט אם הוא ממשיך לתמוך בו, אם לאו. בשיטה שלנו אנחנו מצביעים בעד רשימה כחבילה אחת, כולל העומד בראשה. האם נתנו רשות למי מן הרשימה לעשות דין לעצמו ולפרוש? אם הפרישה היא על רקע אידיאולוגי – אולי, אבל על רקע של טובת הנאה מיניסטריאלית – האמנם? בזמנו לאחר התרגיל המסריח והמיצובישי של גולדפרב נקבע רף של שליש המאפשר פילוג. כל עוד אין לנו צורה כלשהי של בחירות אישיות זהו רף סביר, בבחינת הרע במיעוטו. אין מקום לשנותו כעת.  

שני עניינים חוקתיים מהותיים בהצעות נאמן: הגדרה ברורה של סמכויות בית המשפט הגבוה לצדק מול הכנסת והממשלה והפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה לשניים – יועץ לממשלה וראש התביעה הכללית. ברור שבמדינה דמוקרטית בית המחוקקים קובע את סמכויות הרשויות השונות בחקיקה. אבל חייבת להיות לכך מסגרת חוקתית מחייבת ונוקשה כך שעניינים חוקתיים לא יקבעו ברוב מקרי ובהליך מזורז, במיוחד שאין לנו לא חוקה ולא בית שני בפרלמנט. לא בית המשפט נטל לעצמו סמכויות לא לו, אלא הוא מילא בלית ברירה חלל ריק שהותירה הכנסת. לכן, לפני כל דיון לגופו של עניין, יש לקבוע מסגרת חוקתית, לפחות בכל הנוגע לחלוקת הסמכויות בין הרשויות, מסגרת מחייבת קבלה ושינויים ברוב מיוחד, לדעתי של 71 ח"כים לפחות, ובתהליך המותיר מרווח זמן בין השלבים השונים, כדי לאפשר דיון ציבורי רחב ככל האפשר. 

אשר לפיצול תפקידי היועץ המשפטי – אני עקרונית בעד ההפרדה. הצעתי זאת ב"דבר" עוד ב- 1977. דעתי לא השתנתה מאז. אך השאלה איך עושים זאת ולאיזו תכלית. מי שמונע רק משנאה אישית פסול. אך יבורך מי שרוצה לעשות זאת ממניעים חוקתיים-עקרוניים. השאלה איך עושים זאת מבלי לפגוע במהות ובעצמאות היועץ המשפטי והפרקליטות. לדעתי, הדרך הטובה ביותר היא לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה הוא בעל סמכות הייעוץ ופרוש המצב המשפטי לממשלה ולמוסדותיה והוא גם מי שמייצג את המדינה בפני בג"צ ובמשפטים מנהליים. הוא האחראי לכל הנושאים האזרחיים של המדינה – חוזים, מכרזים, רכישות, רכוש המדינה וענייני עבודה. התביעה הכללית אחראית לכל הנושאים הפליליים וראש התביעה או פרקליט המדינה הוא האחראי לתבוע, להעמיד לדין או להפסיק הליכים, כאשר הוא עצמאי לחלוטין בסמכויותיו. 

אני מניח שניתן לבנות מערכות אלו בכמה דרכים. יש גם המתנגדים להפרדה מנימוקים כבדי משקל. אבל זה נושא ראוי לדיון ביישוב הדעת ולא בחיפזון. בכל מקרה מבחנו העיקרי של שר המשפטים יהיה ביכולתו להקל על העומס המוטל על בתי המשפט, לקצר את עינוי הדין ולחזק את אמינות מערכת המשפט לגבי יכולתה לעמוד לימין האזרח הרגיל בחיי היום-יום

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , ,

6 תגובות

  1. ל רפי :

    למקרא הדברים של בלוך דומה שהאג'נדה שעליה הוא מדבר היא לא של יעקב נאמן אלא של דניאל בלוך. לאחר שהחמיא לנאמן במשורה וברוח ה"תקינות הפוליטית", הוא עובר לעיקר המסר: אילו צעדים צפויים של נאמן יהיו מקובלים על בלוך ואילו לא. סביר להניח שנאמן ישכיל לבחור לעצמו סדר-עדיפויות בלתי-תלוי בהשקפותיו של בלוך, שכן במה עדיפות ההשקפות של בלוך על ההשקפות שלי, למשל?

    כמה הערות לדבריו של בלוך:
    ראשית, איני מקבל את לוח הזמנים ש"קוצב" בלוך לפעולתו של נאמן. השנה הראשונה אמנם חשובה, אבל אין שום סיכוי שסדרה שלימה של תהליכים מורכבים, בין היתר כאלה שעליהם מצביע בלוך עצמו, יתחילו ויסתיימו בשנה אחת. מאחר ושינויים גדולים כרוכים בדרך כלל גם בתקציבים ובשינוע ושיבוץ מחדש של בני-אדם, קל וחומר שהם אינם יכולים להיות מבוצעים בשיטת "זבנג וגמרנו".
    שנית, מן הדין שנאמן יחתור לשינויים בחזית רחבה, משום שמספר הבעיות השוחקות את המערכת המשפטית ודורשות טיפול יסודי ודחוף גדול, ולא ניתן לדחותן בקש. עם זאת ברור שמשאבי הזמן והקשב של השר יתחלקו תמיד בין הדחוף לחשוב.
    שלישית, צפוי שהיועץ המשפטי לממשלה הנוכחי יסיים את תפקידו עוד בשנה זו. חשוב שהיועץ הבא יגיע לתפקיד כאשר החקיקה הקשורה בהפרדה בין יועץ לממשלה לבין תובע כללי ראשי הושלמה והכול יודעים מהם כללי המשחק החדשים. כלומר, מלבד אילוצי ה"מסה הקריטית" של היקף הנושאים שבהם נדרש לטפל שר המשפטים, קיימים גם אילוצי זמן. לא ספקולציה מאולצת לגבי משך כהונתה של הכנסת הנוכחית הוא הקובע, אלא שיקולים ענייניים לגופם של הנושאים שעל סדר היום.
    רביעית, השאלה אם ח"כ נבחר כנציג מפלגה והמנדט שלו שייך למפלגה, או שהוא נבחר על בסיס אישי והמנדט שייך לו, היא עקרונית ומהותית. בשאלה זו יש להכריע ללא קשר להשלכה שתהיה להכרעה זו על הממשלה הנוכחית או על מפלגה כזו או אחרת. אני סבור שבמערכת הפוליטית-פרלמנטארית הנוכחית שלנו, המנדט שייך למפלגה ולא לח"כ הנבחר במסגרת רשימה מפלגתית. אם ננהג כך, פירושו של דבר הוא שח"כ הפורש ממפלגה – ואין זה משנה מהי סיבת הפרישה – אידיאולוגית או אחרת – גם מתפטר מהכנסת ובמקומו נכנס חבר המפלגה הראשון שהיה בשימת מועמדי המפלגה ולא נכנס. בכך תפטר השאלה כמה ח"כים דרושים כדי לפרוש ממפלגה ולהקים סיעה עצמאית. מאידך צודק בלוך שבבחירות אזוריות, כאשר המרכיב האישי בבחירת ח"כים הוא דומיננטי, יהיה שיקול שונה. במצב הקיים, שליש סיעה או רבע סיעה כבסיס לפרישה הם בעיני היינו-הך – זו נבלה וזו טריפה. במציאות הקיימת חשובה בעיני הרבה יותר הסדרה בחוק של השאלה עד כמה ראוי לראות כלגיטימית הונאה של הציבור ע"י המפלגות: כאשר מפלגה עומדת לבחירות על יסוד מצע "א' " ובפועל מנהלת מדיניות עפ"י מצע "ב' ", שיכול להיות מנוגד לחלוטין או מנוגד בעיקריו למצע שעל פיו בקשה וקבלה את אמון הציבור. בסוגיה זו הייתי מחמיר מאוד בהוראות החוק האוסרות "גניבת דעת" הציבור במפגיע. מובן שלמפלגה מותר לשנות מצע ומדיניות, אולם אם השינויים הם מהותיים, עליה לחזור ולקבל אמון הצבור במדיניות החדשה. לגיטימציה לשקרים ול"כפל דיבור" בפוליטיקה שלנו הרקיעו שחקים, והם אחד היסודות היותר מוצקים של השחיתות הציבורית במקומותינו.
    חמישית, סוגית סמכותו של בית המשפט העליון מול רשויות אחרות במדינה ו"ריבוי כובעיו" היא שאלה בוערת וחיונית. אם יש גורם שמכרסם במעמדו של בית המשפט בעיני הציבור – זהו הגורם המרכזי. בית המשפט אמנם נכנס ביוזמתו לוואקום חוקי וחוקתי ששרר בישראל בנושאים שונים, אבל עשה זאת בדרך לא לגיטימית – בהחלטות חד-צדדיות שלו. כיום, הוא מנכס לעצמו תקדימים אלה ומנסה לשמר את המציאות שיצר, כאילו היא לגיטימית ומקובלת. הכנסת חייבת להסדיר מציאות לא רצויה זו בחוק, ויפה שעה אחת קודם.
    שישית, בלוך מצביע בצדק על כך שמערכת בתי המשפט, בדומה למערכות ציבוריות וממלכתיות אחרות, אינה עונה על צרכי הציבור. כמה וכמה תחומים חשובים ובהם: משכי הדיונים, פערי הזמן שבין ביצוע עבירה והעמדה לדין, שיוויון זכויות בפועל ושיוויון הזדמנויות לאזרחים שונים, רמתם המינהלית של בתי המשפט והתנהלותם הנוהלית של שופטים, מחירי הבסיס של השירותים המשפטיים השכיחים ועוד דורשים תיקונים דחופים. אני מסכים עם בלוך שבאלה אחד ממבחניו המרכזיים של השר החדש וחשוב שהטיפול יהיה אינטנסיבי ויראה תוצאות, ולו גם חלקיות, בהקדם האפשרי.

    בחלק מהנושאים טיפל שר המשפטים היוצא וסביר להניח שקידם את עבודת החקיקה לא מעט, גם אם לא סיים אותה. אין צורך להתחיל מאפס ולהמציא את הגלגל מחדש, מה גם, כפי שמציין בלוך עצמו, שדעותיו של שר המשפטים החדש דומות לאלו של השר היוצא, פרידמן, בסוגיות מרכזיות רבות. יישוב הדעת – כן; פוליטיזציה וסחבת – בשום אופן לא. גם במשרד המשפטים מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע…

  2. פחד ותיעוב :

    היום זה לא קל כבר להיות שמאלני, לך תדע בכלל מי נשאר נגד מי.

    אני סומך עליך.

  3. דני בלוך :

    רק האג'נדה של רפי ל. חשובה. צריך דוקטורט כדי ליישב את כל הסתירות שבהערותיך. רק תיקון אחד: ברור לי שבשנה אחת אי אפשר להשלים הכל. אבל מה שלא מתחילים בשנה הראשונה לא גומרים במהלך הקדנציה. מסכים אתך שאם חל שינוי בסמכויות היועץ המשפטי זה צריך להיעשות בטרם נתמנה יועץ חדש כי כל שינוי באמצע קדנציה ייחשב כפגיעה אישית.

  4. עמית-ה :

    אני מכבד את דעתו של דני וחושב אחרת.
    לדעתי נאמן הוכיח את עצמו בלתי מתאים כאשר הגיש תצהיר לא נכון לבימ"ש. הזיכוי שלו אומר שהוא לא פלילי אבל משפטן שטועה ומגיש תצהיר שאינו אמת לבימ"ש אינו ראוי למשרת שר כל שהו.
    המקצוענות היחידה הנדרשת משר היא פוליטית, שר לא צריך לדעת כלום על נושא המשרד שלו, כפי שמנהל ביח"ר לביסקוויטים יכול להיות רגיש לגלוטן.
    מנהל צריך להיות מנהל, שר צריך להיות פוליטיקאי. אם השר גם בעל יכולת ניהול זה יכול להיות טוב מאוד בעיקר במקרים הבודדים שאני מסכים עם האג'נדה שלו.

    בטכנו-קרטיה צריך שר מקצועי, בדמוקרטיה צריך אחד שיודע לבור את הבר מהמוץ ויכול "להעביר" את ההחלטות במעלות הפוליטיקה.

  5. דני בלוך :

    לעמית אני שולל את גישתך לחלוטין. שר לא חייב להיות מומחה מקצוען במשרד שלו, אך רצוי שיבין משהו.

  6. ושוב ההבדל הזה בין התדמית הציבורית ובין הסכנה האמיתית :

    יעקב נאמן שווק לנו כמינוי מעולה, ההיפך הגמור מפרופ' פרידמן "המסוכן".

    ועכשיו מציע פרידמן להפריט את הפרקליטות

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000482143&fid=829

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.