חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תא אופק: נשארים במפלגת העבודה

נושאים פוליטי, תא אופק ב 6.04.09 6:02

בעקבות החלטת ועידת מפלגת העבודה להצטרף לקואליציה, התכנסו חברי "תא אופק" לדיון על המשך דרכם. ההחלטה: להישאר חלק מהמפלגה ולפעול להשבת המפלגה לערכי תנועת העבודה

הנדון: עמדת תא אופק בעקבות הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה

בעקבות החלטת ועידת מפלגת העבודה מתאריך 24.03.2009 להצטרף לקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו, החליט תא אופק לקיים דיון ערכי תחת הכותרת "תא אופק ומפלגת העבודה – יחסינו לאן?".

מטרת הדיון הייתה להגיע להסכמה משותפת, כקבוצה, לגבי הדרך בה אנו מאמינים כי תא אופק צריך לפעול כעת.

בדיון, בו השתתפו כעשרים וחמישה מחברי תא אופק, דנו במספר דרכי פעולה אפשריות, חלקן קוראות לניתוק כלשהו ממפלגת העבודה בעוד אחרות קוראות לשמר ולחזק את הקשר עם המפלגה דווקא עתה.

לאחר דיון ארוך, פורה ובעל משמעות, התגבשה בקרב חברי התא דרך שאנו מאמינים כי היא הנכונה ביותר והמתאימה ביותר עבורנו.

תא אופק החליט להישאר חלק ברור ומוצהר במפלגת העבודה. התא ימשיך לפעול הן בתוך המפלגה והן בין כותלי האוניברסיטה העברית למען מפלגת העבודה וערכי תנועת העבודה כאחד, מתוך אמונה מלאה כי ערכים אלו, אשר הביאו להקמתה של מדינת ישראל, הם הערכים הראויים ביותר להוביל את מדינת ישראל לעבר עתיד טוב יותר.

תא אופק מקבל את ההכרעה הדמוקרטית של ועידת המפלגה, אך כגוף רעיוני וצעיר בתוך המפלגה מאמין כי מדובר בשגיאה חמורה. אנו נעשה ככל יכולתנו על מנת לשכנע בכך את חברי המפלגה וסיעתה בכנסת.

 בנוסף, נתמוך באופן פעיל באלו המאמינים ברעיונותינו ולא נהסס להתנגד להחלטות, פעולות ואישים שיובילו קו הנוגד את הקו האידיאולוגי שמוביל אותנו. זאת על מנת להשיב את מפלגת העבודה לדרך אשר אנו מאמינים כי תאפשר בצורה הטובה ביותר את הגשמת הערכים לאורם הוקמה והתגבשה מפלגת העבודה.

 "לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי." – מרגרט מיד

 

נערך על ידי גל
תגיות: , , , , ,

20 תגובות

  1. ערן שפרמן :

    אני רוצה לברך על החלטתכם.
    אומנם נפל דבר בהחלטת הוועידה, אך
    בנקודת זמן זו, מוטב לסמן השמאלי של מפלגת העבודה להישאר, ולהיאבק מבפנים, מתוך קרביה של המפלגה, לעת עתה לפחות, עד שתהיה חלופה ממשית פוליטית.

    יישר כוח לתא אופק

  2. לערן :

    לגישה שאתה מייצג קוראים המשמרת הצעירה. המשמרת הצעירה תמיד נשארת במפלגת העבודה, ונאבקת מבפנים. יש בתוכה אנשים רבים שהמניע העיקרי שלהם הוא אידיאולוגי ונכון – לרפא ולתקן את מפלגת העבודה ולהפוך אותה לצינור מתאים לשינוי במדינה. אתה אחד מהאנשים האלה. לא באת לשם בשביל שלטון ובורקסים כמו פואד בוז'י ויצירי כפיהם (שגם להם נציגות מכובדת במשמרת).

    ההשפעה של המשמרת על התנהלות המפלגה שולית (הסיפור עם שריון פואד הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל).

    וכך האנשים הטובים מתייאשים ומתחלפים בדם חדש של אנשים טובים שרוצים להשפיע מבפנים.

    וכן הלאה וכן הלאה – זרח השמש ובא השמש והארץ לעולם עומדת (או במקרה של מפ' העבודה – הולכת אחורה).

    הדבר היחיד שיוצא מפעילות אופק והמשמרת הצעירה הוא עלה תאנה צעיר ותוסס שמקשט מפלגה זקנה ורקובה. הציבור הרחב לא קונה את התחפושת, אפילו הסטודנטים באוניברסיטה לא קונים.

    מה שאתה מכנה "הסמן השמאלי של מפלגת העבודה" נמצא בסיטואציה בה הוא רק מיעוט, ואין לו יכולת לסחוף אליו מתפקדים רבים שאינם חברים ובכך להפוך לרוב.

    אנשים שממוקמים בעמדותיהם המדיניות ו/או הכלכליות בצד שמאל של מפלגת העבודה לא יתפקדו לעבודה, נהפוך הוא – המגמה היא של בריחה ממנה. תראה מה קורה ביסו"ד.

    אני מזמין את תא אופק (וכנל את עמיר פרץ, יחימוביץ' וכל מי שמדבר איתי על להשפיע מבפנים) לענות על דברי בדרך הטובה ביותר – מספרים:

    1. כמה אנשים התפקדו דרך תא אופק למפלגת העבודה מאז הבחירות?

    2. כמה חברי תא אופק ביטלו את חברותם במפלגה מאז הבחירות?

    איתי

  3. יואב לוי :

    שמעתי שגם זבולון אורלב מהמפד"ל שוקל להתפקד למפלגת העבודה – http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-3697999_184,00.html

    פשוט מפלגה מזעזעת

  4. מרצ"ניק: דומים לקומנסטים :

    אתם מתחילים להיות דומים לקומנסטים שישבו בארצות המערב וכיבסו את הפשעים של סטלין ומאו. המפלגה הזאת כבר אפילו לא חזקה, והיא בסה"כ הרביעית בגודלה.
    יש שתי אפשריות בפני איש השמאל-הציוני כיום: להצטרף למר"צ ולנסות לחזק אותה לקראת הבחירות הבאות, או להקים מפלגת שמאל-ציונית חדשה. העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי הנוכחי, והבוחרים הראו את זה בקלפי.

  5. אורי :

    מר"צניק – מי שגר בבית של זכוכית שלא יזרוק אבנים.

    הבוחרים הראו טוב מאוד מה דעתם על מרצ בקלפי.

    בכלל, לא נשארו קונים לשמאל הציוני.

    הציבור אמר את דברו – או שמאל או ציוני.

  6. יהושע בן משה :

    צר לי מאוד על עמדת החברים הצעירים בתא אופק.אין סימן יותר מובהק של הקונפורמיזם אשר פשט בשורות המפלגה.יש לקוות שהם לא מייצגים את עמדתם של הדור הצעיר.
    גם הברכה של ערן מוזרה, ויש לצפות מהמשמרת הצעירה שתקרא למורדים וכל מי שהתנגד לברית הזוגיות אם הימין שתעשה מעשה, תקום ותיצור גוף מפלגתי חדש.יש
    לעזוב את משחקי האגו, להתאחד על בסיס ידאולוגי איתן.
    לא ניתן להסתתר מאחורי "ההכרעה הדמוקרטית של ועידת המפלגה" אשר הוסגה במרמה, על ידי יושב ראש נוכל ושקרן.
    חוסר פעולה עכשיו קובר סופית את מפלגת העבודה וחבל!

  7. אלעד הן :

    אני לא חושב שצריך להישאר בעבודה בכל מחיר (למעשה, אני חושב שצריך לפלג אותה), אך דבריו של ערן הם חשובים ונכונים: פרישת מחאה לא תועיל. צריך להבין לצורך מה פורשים ועד שהצורך הזה לא ברור גם לתקוע מקלות בגלגלים של ברק זאת מצווה.

  8. לאלעד :

    אני מסכים איתך – מי שמחליט לפרוש צריך לפרוש לתוך מסגרת פעילה – ולא משנה אם זו מסגרת בהתהוות (מס"ד, תי"מ) או וותיקה (חד"ש, מרצ ואפילו קדימה).

    העמדה שמביעים אנשי אופק היא העמדה שאתה עצמך הבעת באופן עקבי במשך שנות היכרותנו, עד שהופיע מאמר אחד של דני גוטווין בהארץ.

    צריך לזכור שאין הבדל מהותי בין ההתנהלות הקואליציונית של העבודה כעת ובין זו שהיתה בממשלת אולמרט-ברק. גם אז התנהגות סקטוריאלית הוצגה כ"אחריות לאומית".

    שלא לדבר על כך שהמקוננים נגד ישיבה עם ליברמן האיום בקואליציה (תמיר, פינס) ישבו איתו כבר פעם אחת בקואליציה אחרי הפרת הבטחה של עמיר פרץ.

    אז מה נשתנה הלילה הזה?

    איתי

  9. אלעד הן :

    איתי,
    ראשית, עמדה נוגעת לזמן ואפשרויות ריאליות (למיטב הבנתנו המוגבלת) ברגע נתון. אני חושב שהעמדה שהבעתי בעד מאבק נגד הכניסה לממשלה היה נכון, והערכתי היא שניצחון בו (שהיה אפשרי) היה מפרק את מחנה ברק, או מוביל לפילוג בריא ונוח יותר עבורנו בעבודה.
    אני מבין שבאמירה על "מאמר של דני בהארץ" אתה רומז שהמאמר הוא ששינה את דעתי. אז לא. אני מנסה להתאים את עמדותי לפעילות במציאות.
    מאחר שלא הצלחנו במאבק למען הליכה לאופוזיציה, צריך לראות מה עושים. הנחותי הן:
    א. מי שיש לו עמדה כלשהי במפלגת העבודה, מוטב שישמור עליה בזמן הקרוב. לפרישת מחאה יש מעט מאד משמעות.
    ב. צריך לעבוד על עיצוב מסגרת חדשה לשמאל, דבר שלא יהיה פשוט וידרוש לפצל לא רק את מפלגת העבודה.

    אני ודני עובדים על מאמר בנושא לגיליון מאי של חברה.

  10. לאלעד :

    אני בטוח שלא מאמר אחד הוא זה ששינה את דעתך, אך התהליכים שהתחוללו אצלך בראש (ואצל אחרים) לא היו גלויים – וחבל.

    באוקטובר 2006 אתה ביקרת קשות את אנשים כמו שוקי גלילי שעברו בבת אחת מעמדה שצריך לתקן את מפלגת העבודה לעמדה שצריך לשבור אותה – והנה גם אתה מאמץ בדיוק אותה העמדה (למרות הבדלי סגנון) ובלי שמץ של חשבון נפש פומבי.

    אני לא בעד פרישת מחאה, אני בעד פרישה והתפקדות בו ביום למפלגה אחרת, כדי להשפיע עליה.

    אני פרשתי מהעבודה יום אחרי הפריימריס לכנסת והתפקדתי למימד, אחרים מוזמנים להתפקד למרצ, לחד"ש, לתנועה הירוקה ואפילו לקדימה. "התאריך הקובע" הבא במפלגת העבודה ששווה להישאר חבר בשבילו הוא הבחירות ליו"ר המפלגה.

    על פי החוקה הנוכחית = עוד שנה.
    על פי טיוטת ברק (שמן הסתם תתקבל כי הוא במחנה הרוב) = עוד שלוש שנים.

    מרגע שאנשים שהסבירו לנו שאסור להתייחס למפלגות כמו אל מסע קניות וכי אין ולא יהיה תחליף לעבודה כזירת פעולה סוציאלדמוקרטית מצהירים בגלוי שצריך לפרק את מפלגת העבודה – אין לכם שום סיכוי להשיג בה השפעה מלבד הקול הבודד שלכם – סתם עוד קול במיעוט הולך ומתכווץ. עוד קול שצריך לבלוע בעצבים את ההתקרנפות של ברוורמן אתמול, של יחימוביץ' היום ושל פרץ מחר. וכל זה בלי שיח ישיר ויכולת השפעה עליהם, שהרי אוי ואבוי יהיה להם אם ידווח בתקשורת שהם נפגשו עם דני גוטויין ואנשיו – הפייגלינים של העבודה.

    גם אנשים כמו פרץ ויחימוביץ' יתייחסו אליך כאל מצורע – דבר שעד היום ניסית ככל יכולתך להימנע ממנו.

    התפקדות למרצ, תי"מ, חד"ש – אפילו קדימה, הכל עדיף על להמשיך לשלם מסי חבר לאהוד ברק.

  11. אלעד הן :

    איתי, אני לא לגמרי מבין איך להגיב לדבריך. ברור שאנחנו לא מסכימים על הרבה מאד דברים. העובדה שאני חושב שצריך לפלג את מפלגת העבודה עומדת בסתירה בעיניך לעמדותי הקודמות משום שאתה כנראה רואה דברים בצורה דיכוטומית. על הצורך באיחוד מחודש של השמאל במסגרת חדשה דיברתי בכינוס הראשון של המטה הסוציאל דמוקרטי בספטמבר. אמרתי אז שלדעתי הדרך הנכונה לכונן דבר כזה הוא פעולה מוצלחת בתוך המפלגות באופן שיכין את הקרקע ואת הכוחות. זאת עדיין עמדתי, וצריך להשלים אותה. כלומר, צריך שהפיצול יתממש. אחרת אנחנו מתחילים מאפס (ועם כל הכבוד לתי"מ, זה להתחיל מאפס).

    לגבי חשבון נפש פומבי – אני לא מבין על מה, אבל אני מבין שאתה די כועס עלי ולפי דבריך כנראה שהדברים שאמרתי על היחס הצרכני למפלגות העליבו אותך. על כך אני מתנצל, אבל אני לא חוזר בי מדברי לגבי זה. בעניין "אין ולא יהיה תחליף לעבודה כזירה סוציאל דמוקרטית" – את זה לא אני אמרתי, אלא שוב כנראה הקריאה הדיכוטומית שלך.

    הטענה על מצורעי העבודה וכו' היא ספקולציה מרחיקת לכת ודי משונה. התפקוד של המפלגה כרגע הוא כזה ששום דבר לא יחשב "בגידה" או פייגליניזם כי היא לא מתפקדת כמפלגה וספק אם תחזור לעשות זאת. צריך כעת רק לעזור לפילוג הזה לקרות.

    אני מצטער אם ההצעות שאתה מציע כאלטרנטיבה לעבודה ניראות לי לא רלוונטיות, וכהמשך הפיצול של השמאל. אני מעוניין לאחד אותו, דבר שדורש כרגע להשקיע בפיצול העבודה.

    אני, אולי שלא כמו אנשים אחרים, מעריך שזה אינו פרוייקט ארוך טווח ושימי המפלגה הזאת ספורים מאד.

  12. דני בלוך :

    איתי – אופיר פינס פרש מן הממשלה עם צירוף ישראל ביתנו.

  13. איתי :

    הוא נשאר חבר קואליציה ובתור יור וועדה נהנה מכך שהוא חבר קואליציה.

  14. איתי :

    אני לא כועס על שום דבר ולא נעלבתי. אני רואה חוסר עקביות בהתנהלות שלך ושל יסו"ד כקבוצה.

    לדוגמה, קשה לי לראות כיצד משלבים את דבריך האחרונים ברוח "לשבור את העבודה, לאחד את הס"ד" (כיוון שאני תומך בו מאוד, ללא קשר לחברותי במימד) ובין ההתארגנות הקונקרטית האחרונה של יסו"ד בהובלתך לתמוך בעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה.

    מי שחושב שפיצול מפלגת העבודה הוא שלב הכרחי בבניית שמאל חברתי אפקטיבי בישראל לא יכול להריץ אף מועמד לראשות העבודה. זהו ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

  15. דני בלוך :

    איתי – אתה קצת מגזים בביקורת על אופיר פינס. הוא התפטר מן הממשלה ושמר על עצמאותו בהצבעות. גם מנהיג מימד היה יו"ר ועדה ופרש ממפלגת העבודה רק עם ביטול הסכם השיריון.

  16. אלעד הן :

    איתי,
    לגבי התנהלות יסו"ד, הדברים פשוטים בתכלית. ההחלטה על תמיכה במועמדותו של פרץ היתה החלטה משותפת של יסו"ד. החלטה שתמכתי בה, יש לציין. ההחלטה הזאת התקבלה לפני שהחונטה של ברק הצליחה להעביר את הכניסה לממשלה.
    יש לציין שלא דובר על "הרצת פרץ", אלא על תמיכה בו לאחר שהכריז בעצמו שיתמודד.

    הדעה שלי לגבי פיצול העבודה כרגע היא שלי. החלטה של יסו"ד לא התקבלה בנושא. אם תתקבל הרי שהיא מתיישבת עם השינוי בנסיבות.

  17. לאלעד :

    דני ניסח את הרעיון של שבירת מפלגת העבודה כתנאי מקדים לאיחוד ס"ד במאי 2008.
    http://www.blacklabor.org/?p=2667

    אבל לא זכור לי שמישהו ביסו"ד הציע להפוך את הרעיון למהלך פוליטי – והשאלה המעניינת היא למה.

    הקו הבולט היה ניסיון לתקן מבפנים את המפלגה, עם פרץ ויחימוביץ' כצינורות המתאימים לכך.

    כשהצעתי את הצעתו של גוטויין שוב רגע לפני ניצחונו האחרון (והצפוי מאוד – ע"ע בחירות למוסדות) של ברק
    http://www.blacklabor.org/?p=7632
    זכיתי להתנגדות (בעיקר במייל) או להתעלמות

    גם עכשיו ביסו"ד לא מציעים לקדם מהלך פוליטי כזה. בתוך יסו"ד יש לא מעטים שהצביעו למפלגות אחרות או ביטלו/מתכוונים לבטל חברותם בעבודה, ועדיין יסו"ד הרשמית
    פועלת לפי כללי המשחק (שבו היא תפסיד) ותומכת בפרץ, חבל.

    לגביך אישית אני באמת מתקשה להבין מדוע האירוע הנקודתי הנוכחי של קואליצית ברק-ביבי הוא כל כך מכונן ("שינוי בנסיבות") המצדיק שינוי אסטרטגיה בהשוואה לאירועים נקודתיים קודמים (קואליצית אולמרט-פרץ-ליברמן, עליית ברק בתמיכת יחימוביץ', בחירות למוסדות, פריימריס לכנסת וכו'). בעבר התייחסת לאנשים שנואשו מתיקון מפלגת העבודה כאל נאיביים ושטחיים (שופינג מפלגות, חוסר סבלנות, חוסר נכונות להתפשר) – מה שונה בהתייאשות שלך עכשיו?

    איתי

  18. אלעד הן :

    איתי,
    א. כנראה שההבדל הגדול טמון בהנחה שלך שהניצחון של ברק היה "צפוי מאד". אני הבנתי את המאבק הנוכחי על הכניסה לקואליציה (שאת הנצחון של ברק בו לא ראיתי כצפוי אלא כדבר שהסיכוי שלו שקול) כמאבק שבו שני המחנות עומדים במקום של להיות או לחדול. הכוח האלקטוראלי של השכבות הנשחקות אבד ברובו לעבודה בבחירות האחרונות. הסיכוי להשיג אותו מחדש היה באי ישיבה בקואליציה, דבר שהניתוח שלי את מבנה מפלגת העבודה אמר שינתק את הברקים למיניהם ממקור הכוח שלהם ולכן ייתן שדה סביר יותר לעיצוב מחודש של המפלגה. זה כמובן גם גרם לכך שהם נלחמו בכל כוחם, מתוך חשש לאבד את מקור הכוח הזה.
    העובדה שהפער בהצבעה עמד על סדר גודל של כ-90 חברים, ושכמות חברי הועידה שלא הגיעו היה כ-500 אומר שהרעיון שברק יפסיד לא היה בלתי נתפס.

    ב. את "שופינג המפלגות" לא ייחסתי לכל מי שבוחר לעבוד מחוץ למפלגת העבודה אלא לגישה שמייחסת למפלגות סגולה של תג זהות שנבחר כדי שיתאים לתדמית האישית של האדם, במקום להתייחס אליה כשדה למאבק פוליטי.

    ג. לא התייאשתי. אני מנתח (כמיטב יכולותי המוגבלות) את האפשרויות הפוליטיות, ומציע לפעול לפיהן, וגם מנסה ליצור כמה לטווח רחוק. אני לא בעמדת "רק העימות הפוליטי הנוכחי חשוב". יש הרבה דברים שצריך לנסות לקדם אותם ולהשקיע בהם גם אם התועלת הפוליטית שלהם היא מאד ספקולטיבית, רחוקה וכו' (ראה המטה הס"ד, 'חברה', ואפילו, להבדיל, כוח לעובדים). מצד שני, כן, חשבתי שהצלחה של מהלך בתוך מפלגת העבודה יהיה יותר משמעותי מכל דבר שנבנה מאפס. אני גם חושב שההפסד הנוכחי שם אותנו בנקודה גרועה יותר ולא טובה יותר כדי להתחיל ממנו (גם בכך נדמה לי שאנחנו חלוקים).

    ד. שינוי אסטרטגי מגיע כשאתה לא רואה נתיב להמשך פעילות בקו הנוכחי. אולי אופתע. אני לא פוסל את זה ולכן לא קורא לפרישת מחאה. בעיקר לא כשהאופציות המפתות הן מרצ, חדש ותימ, והמשך הפירור של השמאל.
    בכל אופן, "יסו"ד הרשמית" לא מקבלת החלטות מהר, ובמקרה הזה אני חושב שמוטב כך. אני חושב שטוב יהיה אם יהיה דיון רציני בחלופות. אני עוד לא שמעתי את מה שיש לחברים אחרים ביסו"ד להגיד על הנושא, ויכול להיות שהם יאירו את עיני.

  19. אלעד הן :

    אגב, בעניין ההפיכה של הצעתו של דני למהלך פוליטי, הדבר דווקא עלה בכמה שיחות של חברי יסו"ד (בעיקר בשיחות המערכת הרחבה של חברה). ההבנה היתה אז שהדרך להפוך את העניין למהלך פוליטי היא לפעול כמו שדני מציע – כלומר, לנסות ולחדד את הויכוח על הדרך הסוציאל דמוקרטית בתוך המפלגה, ולא לפרוש ממנה פרישת מחאה (הדברים כתובים די בבירור במאמרו של דני, למרות שבציטוטים החוזרים שלך ממנו אתה מתעלם מהנקודה הזאת).
    אני חושש שהדרך הזאת חסומה. אולי אתבדה. לכן צריך לפלג את מי שאפשר ולנסות לבנות עם זה משהו, בשיתוף פעולה עם כוחות אחרים בשמאל.

  20. לאלעד :

    כל מי שבחן (ככל שהיה אפשר) את תוצאות הבחירות לועידת העבודה ולפריימריס הבין שברק העמיק בה את שליטתו והיה צריך להבין שהקרב הזה הוא אבוד.

    הסיבה שהוא נראה שקול היה היכולת של פינס ויחימוביץ' לייצר הרבה תקשורת.

    בניגוד לתמיכה האידיאולוגית העקבית של יסו"ד בעמיר פרץ, פעילי שטח מרכזיים שלו התפוגגו להם בשנים האחרונות – חלקם הלכו עם עיני-ברק, חלקם עזבו את מפלגת העבודה.

    אני לא מציע פרישת מחאה לשום מקום.

    אני חושב שהתפקדות למרצ, תימ וחד"ש היא הדבר הנכון לעשות.

    והכי חשוב – לעשות את זה ברעש תקשורתי (בדומה למה שעשו העמוס עוזים ב-2009 ואיתי פנקס בכיוון ההפוך ב-2006) ולא בטיפין טיפין, כדי לשדר לפרץ ויחימוביץ' שהבסיס האידיאולוגי שלהם במפלגה נמוג.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.