חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ', האם תהיי שותפתו של נתניהו?

נושאים מכתבים, פוליטי ב 1.04.09 5:06

רמי צינס במכתבו יוצא כנגד הצטרפות ממשלת העבודה לממשלה, ובייחוד כנגד הסכמתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שלא לפרוש מהמפלגה בעקבות זאת

גב יחימוביץ הנכבדה
 את אקט ההצטרפות  לקואליצית הימין ניתן להגדיר כמעשה רמיה אנטי-דמוקראטי – למרות חוקיותו לכאורה
מפלגה שלימה לקחה את המנדט שניתן לה וירקה בפני כל המצביעים.
.יש כאן רמאות כפולה ומכופלת – עבור אילו שהצביעו עבור ה"עבודה" וגם עבור אילו שלא הצביעו עבורה.
הציבור ברובו הגדול הראה ל"עבודה" את הדרך לאופוזיציה – ומצביעי העבודה הצביעו מתוך רצון שלא לראות את נתניהו בשלטון פעם נוספת –

שרי-המפלגה – ממש כמו בשיר הילדים "אצו רצו גמדים" – אצו רצו חזרה לכסאותיהם.
אחרי אצבעוני

זוהי הפעם השניה שהמפלגה עושה זאת
לפני הבחירות הקודמות עמד פרץ בכיכר רבין וסחף את כולם בהבטחה על מהפיכה חברתית
הסוף – ידוע – ישבתם בממשלה וידכם היתה בכל הכשלונות
במלחמות – בהרוגים – בתוצאות הגרועות – במכה שניחתה שוב ושוב על שכבות הבינים והחלשים
בגזענות בקיפוח ובאטימות
ועל כך נענשתם בבחירות.

מפלגת העבודה אינה מפלגת לייבור
אלא אוסף אקראי של – אופורטוניסטים ובמקרה הטוב של חסרי חוט שדרה.

למרבה האבסורד – דווקא עופר עיני הדוחף לכוון – הוא כנראה היחיד שפועל באמת מתוך כוונה להיטיב עם הפועלים
או שאולי גם כאן – כמו במקרה של פרץ – אני סתם אזרח תמים

גב יחימוביץ
אי אפשר להסתתר כל הזמן מאחורי המשפט – ברק איננו התאום הסיאמי שלי
כיוון שממחר גם על שותפכם החדש – נתניהו – תהיי חייבת לאמר זאת

בצער רב

רמי

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

14 תגובות

  1. ל רפי :

    אתה קורא את הדברים ואינך מבין מה בעצם רוצה הכותב; ברור שהוא מתוסכל. לא "יצא לו" מה שרצה, והוא אינו מוכן להשלים עם זאת. הוא כותב: …" את ההצטרפות לקואליצית הימין ניתן להגדיר כמעשה רמיה אנטי-דמוקרטי…"; האמנם? דומה שהכותב אינו מבין מהי דמוקרטיה פרלמנטרית ואינו מבין מהו משטר מבוסס-קואליציות. הצטרפות לקואליציה היא תמיד פשרה בין רצונה של מפלגה להצמד למצעה (אם יש בכלל דבר כזה), לבין יכולתה לממש זאת בגלל כוחה הפרלמנטרי הראלי. קואליציה היא תמיד פשרה: לעיתים מטרת הפשרה היא לשלב ידיים בחלק מהנושאים המשותפים ולחזק את הכוח הפוליטי המקדם נושאים אלה, ולעיתים מטרת הפשרה היא להחליש או למנוע מגמה, שאותה רואה המפלגה כמסוכנת, בלתי-רצויה או ממוקמת לא נכון בסדר העדיפויות הלאומי. כך היה תמיד בעבר, וכך גם הפעם. אין זו פעם ראשונה שמפלגת העבודה נמצאת בקואליציה עם הימין, וכנראה גם לא האחרונה (אם תשרוד את מדיניותה עד למהלך זה).
    המבחן הנכון אינו עם מי העבודה בקואליציה, אלא מה היא פועלת בה. אם מהלכיו של עיני לגיטמיים, מה לכותב כי נזעק על שלי יחמוביץ'? יכול עיני לחשוב שדרך טובה לקדם את עינייני העובדים היא בקואליציה, ויכולה שלי יחימוביץ' לחשוב שדרך טובה יותר היא לעשות זאת באופוזיציה. לשם כך קיים תהליך קבלת-החלטות דמוקרטי – הכרעת הרוב. כך עשתה מפלגת העבודה. אם אין מקבלים את הכרעת הרוב, אין יסוד לכל המשחק הדמוקרטי, לא רק בחיי מפלגת העבודה…
    הצבעה לעבודה בבחירות לא הבטיחה למצביעים שהעבודה תהיה רוב, שהעבודה תוכל לממש את כל יעדיה הפוליטיים או שהעבודה תכתיב מהלכים לאומיים בכל הנושאים. ההצבעה גם לא הבטיחה ובוודאי שלא היתה בה התחייבות, שהעבודה תהיה סרח עודף של קדימה; אם קדימה משיקוליה תחליט לא להצטרף לקואליציה, גם העבודה חייבת בכך. ברור שבבחירות שואף כל גורם פוליטי למקסם את כוחו ולהשיג את מירב ההישגים העולים בקנה אחד עם משנותיו ואמונותיו. אולם, הוא גם מעמיד את אלה למבחן הבוחר, ובמבחן הבוחר לא הגדילה מפלגת העבודה לעשות.
    יחד עם זאת, בבחירות בחרה המפלגה הנהגה ובידי הנהגה זו הפקידה את האחריות לנהל את עינייני המפלגה השוטפים, וכך אמנם עושה ההנהגה. עצם ההחלטה על הצטרפות לקואליציה היא החלטה לגיטימית מכל בחינה שהיא – פורמלית, עקרונית ופרוצדורלית. מה תעשה המפלגה בקואליציה, כיצד תפעיל ותנצל את חברותה בה, זו שאלה שניתן יהיה לבחון רק על ציר הזמן. תלונות ותסכולים על שא-פריורי לא עלה בידי המפלגה כל חפצה הפוליטי, אינם רציניים ואינם מעשיים.
    אין ספק שמפלגת העבודה יכולה להתפלג ואלה שיעזבוה יכולים להסתפח לגוש פוליטי קיים אחר, או להשאר סיעה זוטרה בכנסת, ללא השפעה של ממש על שום דבר חשוב. האם מהלך כזה ישקף את רצון הבוחרים?! – אני סבור שבהחלט לא. אילו רצו הבוחרים גוש אחר, הוא מצביעים אחרת.
    חמישה נושאים מרכזיים עומדים בפני ממשלת ישראל החדשה: א. בטחון, ובראשו האיום האיראני; ב. כלכלה – פיחות מירבי של השפעת המשבר העולמי על המשק הישראלי ועל העובדים והאזרחים מן השורה; ג. יחסי יהודים-ערבים בישראל פנימה, יחסים שמתקרבים במהירות למשבר; ד. המו"מ עם הפלשתינאים; ה. בעיות החברה והמשטר בישראל. רק בשאלת המו"מ עם הפלשתינאים ספק אם ניתן לעבודה להגיע לרמה גבוהה של שיתוף פעולה עם ראש הממשלה הנוכחי, בכל שאר הנושאים הדבר תלוי בעבודה. הצבר זה של נושאים הוא קרדינלי, ומצדיק ליכוד כוחות מירבי. כמפלגה הרביעית בגודלה בישראל, העבודה אינה יכולה לצפות להשפעה פוליטית משמעותית יותר ואין ספק שבקואליציה מיקסום השפעה זו משמעותי בהרבה מאשר באופוזיציה.
    לכן, מכתב הנכאים והאכזבה של רמי צינס נראה בעיני פתטי, שלא לומר מעט ילדותי.

  2. דני בלוך :

    אולי אתה פתטי? איזה סגנון מאוס. אפשר להתווכח עניינית כפי שאתה עושה ברוב המכתב אך אתה מקלקל את כל הנימוקים במשפט האחרון המיותר.

  3. שי :

    אני רק אציין סקר של שווקים-פנורמה שהתפרסם אצל איילה חסון לפני כמה שבועות בו רוב מכריע (איזה 64%) מבוחרי מפלגת העבודה אמרו שהם בעד כניסתה לקואליציה. בהצבעה בועידת המפלגה, התמיכה הייתה באחוז דומה.

  4. דני בלוך :

    בינתיים הסקר האחרון הראה ירידה של 4 מנדטים לעבודה אילו הבחירות היו נערכות עכשיו, אז אל תסתמך על סקרים.

  5. לדני :

    בשביל זה כל כך חשוב שברק יהיה שר הביטחון, כדי להחזיר בוחרים לעבודה.

    גם בינואר לעבודה היה מס' חד ספרתי של מנדטים ואז "לפתע" (כפי שציין נחמיה שטרסלר) התחוללה לה הסלמה בגזרת עזה והעבודה זינקה בסקרים כמעט פי 2 תוך מספר שבועות בזמן שהקמפיין הרשמי (והמטופש – לא סחבק וכו) הוקפא.

    דווקא סיום המבצע בצורה חד צדדית בזמן נפילת גראדים והמשך האש אחריהם הוריד את העבודה מ-15-16 ל-13. אם ברק היה ממשיך להחריב את עזה, היו לו 20 מנדטים ויותר, אבל אובמה והעולם לא נתנו לו.

    תמיר, פרץ, בן סימון (וכמובן שמחון ונוקד) חייבים את מקומם בכנסת לאהוד ברק, לחיילי צהל וכמובן לתושבי עזה החיים והמתים, הטרוריסטים והחפים מפשע.

    בלעדיהם העבודה היתה כבר ב-2009 חד ספרתית.

  6. דני בלוך :

    אתה באמת מאמין בשטות הזאת? ואם יהיה, חלילה, פיגוע ערב הבחירות, מה יקרה? ואתה מסכים עם כל מה ששטרסלר כותב? אם שר הביטחון יהיה ממפללגת העבודה ואת המדיניות יקבע ליברמן אז מה יהיה? חפש נימוקים קצת יותר מוצלחים לטהר את שרץ הישיבה בממשלה.

  7. שי :

    נניח שיש ירידה של 4 מנדטים (אני אגב לא קונה את זה באמת) – לאן ה-4 האלה הולכים? לטובת קדימה? ואיך נראה לך זה היה נראה אם העבודה הייתה מזדנבת מאחורי קדימה באופוזיציה? היא הייתה עולה ב-4 מנדטים? למה? איכשהו זה לא נראה לי.
    ברור שגם אני אמביוולנטי כלפי הכניסה לקואליציה, כבר אמרתי את זה, אבל בכל סיכון יש גם סיכוי – ולהבדיל מהנאמר פה, אין זה נכון שמדובר בהכרעה אנטי-דמוקרטית. רוב הציבור בכלל ורוב מצביעי העבודה בפרט בעד כניסתה של העבודה לקואליציה, כך גם הצביעו רוב הצירים בועידה. בסיעה יש מחלוקת יותר רצינית, אבל בל נשכח שהסיעה לא חפה משיקולים פוליטיים גרידא. יש מי שרוצה לרשת את ברק – ומעליש המדינה, המפלגה, רצון הבוחר, וכו'. אני לא זוכר מתי פעם אחרונה יולי תמיר תמכה באיזשהו מהלך של ברק, אז אי אפשר לומר שאני מתפלא שגם במהלך הזה היא לא תמכה.
    אגב, לא רק בסיעה, גם בעיתונות למהלך הזה לא היה רוב – וזה ניכר באופן בוטה מהסיקור ומהצנעת העובדה הידועה כי זה מהלך שרוב הציבור מבקש אותו. אבל גם שם כאמור לכספית, דרוקר, אלדר, וכו' יש חשבונות פתוחים עם ברק על כל מיני נושאים שלא באמת רלוונטים להכרעה הזו ספציפית וכבר ראינו אותם תוקפים אותו על דברים שלאחרים נתנו פס. בוא נאמר שכלל לא בטוח שטובת מפלגת העבודה בראש מעיינם.

    לגבי שטרסלר, אני גם מציע לקחת את דבריו בערבון מוגבל. מה שכן, אני לפחות, אישית, בסקירה לא-מדעית מכיר לא מעט אנשים שהצביעו עבודה לא מתוך הנחה שהעבודה תרכיב את הממשלה הבאה (לעתים לצערם ולעתים לא) אלא "כדי שברק יהיה שר בטחון", לכן לא בטוח שהעלייה בתמיכה בעבודה מחד ספרתי לא קשורה בכל זאת קצת לאמון שהציבור נתן בברק בעקבות כישוריו בתחום הבטחון.
    לצערנו לא מספיק, ומפלגת העבודה שילמה מחיר כבד על הכשלונות של פרץ ועל חוסר המוכנות של השמאל לעמוד מאחוריי ההנהגה של ברק.

  8. דני בלוך :

    שי אתה דוברו של ברק? יולי תמיר חייבת משהו לברק שביזה אותה ולא סייע לה? תחליט מתי אתה מאמין לסקרים כאשר הם מנבאים ירידה או כאשר הם מבטאים תמיכה? אני לא בודק כל רגע מה הסקרים אומרים אלא הולך לפי עקרונותי ואני מאחל כל טוב, בריאות ואריכות ימים למי שמאמין שטוב שברק יהיה שר ביטחון וזנב לביברמן, ומי שחושב שהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה היא לברכה ושטוב שברק ומשרתו בן סימון מוותרים על מקום בוועדה המסדרת לזבולון אורלב מהמפד"ל שתרם לחיסול הברית ההיסטורית בין המפד"ל לעבודה. שיבושם לך.

  9. שי :

    אינני דוברו של איש מלבד עצמי. אם אני שייך למחנה כלשהו, אז זה למחנה האנשים שהיו רוצים שהמחנות השונים במפלגה ידעו לשלב ידיים. להערכתי הנזק לדימוי הציבורי של המפלגה מהמחנאות הזאת הוא בלתי נסבל.

    יולי תמיר לא חייבת כלום לאף אחד, כך היא מתנהגת בכל אופן. נניח לענות לי למכתבים (היא אגב הפוליטיקאית היחידה שמעולם לא הועילה בטובה לענות לי, לא היא ולא עוזריה הפרלמנטריים).
    אני יודע שזה לא מעניין אותך כנראה, אבל סתם, להזכיר, ברק הוא זה שהכניס אותה לפוליטיקה, מינה אותה לשרה במינוי אישי עוד לפני שהיא הייתה חברת כנסת אפילו, גיבה אותה באופן מלא ב"אופק חדש" כשעשרות חתימות של חברי כנסת (כולל מהקואליציה) דרשו לפטר אותה. אז לומר שברק לא סייע לה ורק ביזה אותה זו גם הסתכלות קצת חד-ממדית על המציאות, למרות שאין לי ספק שכך היא רואה את הדברים.

    אני מאמין לסקרים שיש בהם טעם. לשאול את מצביעי מפלגת העבודה אם הם בעד או נגד כניסה לקואליציה זו שאלה אופרטיבית על נושא נידון שבאמת עומד על הפרק. השאלה למי היית מצביע לו היו נערכות עכשיו בחירות היא שאלה היפותטית ולא מחוברת לשום עניין ממשי וממילא אין באמירה הטלפונית שהחלטת להעביר את קולך מ"העבודה" ל"מתלבט" או מה שלא יהיה שום מחוייבות אמיתית, לכן בעלת משקל שכלתני נמוך יותר ולכן הערך שאני נותן לתשובות סקר כזה הוא נמוך יותר. אם אתה לא רואה את ההגיון בדבריי אין לי עוד איך להסביר את זה.

    אני לא טוען חס וחלילה שאתה לא אדם ערכי, דני, אני יודע ומכבד אותך על שאתה הולך לפי עקרונותיך, שמרביתם הם גם עקרונותיי (אם כי, הפירוש המעשי שלי שלהם יכול להיות שונה במעט).
    אני גורס שהטענה של רמי ש"הצטרפות לקואליצית הימין ניתן להגדיר כמעשה רמיה אנטי-דמוקראטי" הוא שקרי, וכי כניסה לקואליציה, עד כמה שאני מבין, דווקא משקף נאמנה את רצון הבוחר. אין ספק שמדובר בנושא רגיש, שההחלטה בו קשה ותוצאותיה לכאן ולכאן לא מבטיחות טוב. אני חולק על הגישה שיש מי שטובת המפלגה/מדינה מול עיניו ויש מי שטובתו האישית בלבד מול עיניו. לכאן ולכאן יש טעונים טובים וראוים בעד ונגד, בנוסף לשיקולים פוליטיים צרים.

  10. דני בלוך :

    ברק הכניס אותה לפוליטיקה ב- 99 כמי שכפאו שד לאחר שסייעה לו להיבחר וגייסה למענו את אנשי שלום עכשיו. מאז עברו שנים רבות ומי שנתן לה את תיק החינוך היה עמיר פרץ.
    אשר לסקרים – הרי הסקר נערך באופן מקרי לא לפי רשימות חברים אלא בין מי שאמר שהצביע עבודה ואיך מאמתים זאת? הרי ברור שסקר כזה הוא קשקוש לא פחות מן השאלה בעד מי תצביע בעתיד.
    באשר לפסקה האחרונה שלו – ברור היה לרבים ממצביעי העבודה שמפלגתם לא תצטרף לקואליציה שבה ליברמן הוא גורם מרכזי וזו הרמייה. ראה את ההתנהגות היום בכנסת של אנשי ברק – לי זה גורם בחילה.

  11. לדני :

    מברק ומאנשיו אין לנו כל ציפיות. אני חושב שתפקידו של אתר זה הוא להעמיק את השיח עם מחנה האופוזיציה לברק, כולל יולי תמיר אבל בעיקר פרץ ויחימוביץ'. להבין מה מסתתר בדיוק מאחורי הסיסמאות של "להשפיע מבפנים" והאם נותרו אצלם קווים אדומים כלשהם, או שלמעשה כל ההבדל ביניהם ובין הפואדיזם זה רק הבכי והנהי כשברק ביבי וליברמן עושים כרצונם.

    כידוע לך, גם פרץ וגם יחימוביץ' אהבו מאוד את המחמאות שקיבלו באתר הזה, אך ברגע שהועלתה ביקורת קשה (אך עניינית) הם ניתקו מגע.

    גם הקשרים בין יחימוביץ' ופרץ (שבעצמם נצים זה לזה) ובין יסו"ד וכוח לעובדים הם לא כפי שהיינו רוצים לראות.

    דווקא לך כעיתונאי ותיק ומכובד יש אולי יכולת להביא את הח"כים האופוזיציונרים למפגש עם הגולשים כאן. המטרה שלהם תהיה לשכנע אותנו להתפקד לעבודה דווקא עכשיו, המטרה של חלקנו תהיה לשכנע אותם לנטוש – יהיה מעניין

    איתי

  12. דני בלוך :

    רעיון טוב, ננסה אחרי החג

  13. שי :

    דני – סלח לי, עד כה דיברת לעניין, לא תמיד לטעמי, אבל לא שטויות. עכשיו אתה מדבר שטויות. הרעיון שיש איזו קבוצה גדולה של אנשים שמעידים על עצמם באופן שקרי בסקר טלפוני שהצביעו עבודה משולל יסוד מציאותי.
    נשמע לי שאתה תופר אד הוק את המציאות שתתאים לטעונים שאתה רוצה לקבל. אצלנו בפסיכולוגיה קוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי.

    אני לא יודע מנין אתה יודע אם אהוד כפאו השד כשמינה את תמיר לשרה בממשלתו, או ששמח לתת לה את התפקיד, למיטב ידיעתי עדיין אין ולו לעיתונאי הבכיר ביותר גישה לסובייקטיביות הפנימית של האדם. גם אם היא עזרה לו (ואם כל הכבוד, אני לא חושב שאנשי שלום עכשיו היו מצביעים למישהו אחר ממילא), מזה לא ברור שמגיע לה תפקיד שר. זו הייתה החלטה שלו, עד כמה שאני יודע הוא לא היה חייב לה כלום. ובעוד זה נכון שפרץ מינה אותה לשרת חינוך, ברק השאיר אותה בתפקיד ב-reshuffling של ממשלתו של אולמרט, וגיבה אותה כאמור כאשר ח"כים רבים דרשו לפטרה, למרות המחיר הפוליטי הכבד שהעבודה שילמה על כך מול ארגוני המורים בישראל.

    אני לא יודע על מה אתה מדבר "היה ברור לרבים ממצביעי העבודה". על סמך מה אתה קובע את זה? "ידוע ש" הוא חברו הטוב של מי שאינו יודע דבר.
    לדידי, כל בר דעת היה יכול להבין שמרגע שישראל ביתנו עברה את העבודה בסקרים, גם אם הממשלה הבאה הייתה מורכבת בידי קדימה, ליברמן היה מהווה בה נתדבך חשוב ומרכזי. זה עניין אריתמטי פשוט. מה גם שהעבודה כבר ישבה עם ליברמן בקואליציה, וברק הבהיר שוב ושוב שהוא לא מוכן לפסול ישיבה עם אף אחד ברמה פרסונלית (ואגב בהקשר זה אני מסכים איתו לגמרי, אי אפשר להתעלם ממי שמייצג 16 מנדטים. זה לא קורדון סניטייר, זו התאבדות פוליטית). אז אין פה אפילו יצירת תקדים בעניין זה.

    אני כל הזמן עושה עוד ועוד נסיונות באתר הזה לגשר על פערים וליצור הבנה הדדית בין המחנות בעבודה כדי שנוכל להמשיך לעבוד ביחד. אני באמת מאמין שבלי זה יהיה לאף אחד מאיתנו תקומה, וכל פעם אני מגלה מחדש את התיעוב האי-רציונלי הזה לברק וחברי סיעה אחרים. אני באופן בסיסי לא מבין את זה. תתבגרו, תתגברו, ונמשיך לצעוד ביחד, למה זה כל כך קשה? אוף.

    טוב, חג שמח דני. סליחה אם ההתבטואוית שלי פה היו קצת גסות רוח, אני עדיין מאד מכבד ומעריך אותך, אני רק הייתי רוצה שנוכל להגיע ליותר הסכמות ופחות ויכוחים.

  14. דני בלוך :

    הגישה שלך מלמדת על מקרה אבוד. בפריימריז בעבודה היו לאנשי שלום עכשיו כמה ברירות ב- 99 ולא רק ברק. אין לי תיעוב אי רציונלי לברק. להיפך תמכתי בו פעמים רבות בעבר עד שנוכחתי כי אין תוכו כברו.
    אשר לסקרים – כל סוקר יודע שרבים משקרים בסקרים בישראל, לכן פרס נבחר כל כך הרבה פעמים…
    אשר למפלגה – לא הצלחתי להבחין באף ניסיון של ברק ואנשיו לפיוס פנימי, פרט לטמטום המחץ של מתן הייצוג בוועדה לזבולון אורלב.
    נכון, ישבו שרי המפלגה עם ליברמן בעבר וטעו, רק לאחד היה אומץ לפרוש. וזה עוד לפני ההקצנה בהתבטויות ובהתנהגות שלו.
    ברק גם קיים את התחיבותו לפרוש אחרי וינוגרד וכפה את הקדמת הבחירות בעיתוי הלא נכון, כפי שכפה בחירות שלא בעיתן ב- 2001.
    אם אחרי זה אתה עדיין תומך בו – מגיע לך כל הכבוד על חסידות שוטה.

    ואגב, בחשבון אתה לא חזק – לליברמן יש 15 ולא 16 ח"כים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.