חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לקראת הבחירות הבאות

נושאים פוליטי, פותחים שבוע ב 29.03.09 6:10

השבוע תושבע הממשלה החדשה של נתניהו וה"חגיגה" רק תתחיל. סוף שבוע קשה עבר על בכירי הליכוד, בבחינת "תיקים באפלה". ומי יודע מה יקרה כשיגלה נתניהו להם מי זכה בהגרלה הגדולה ומי לא 

מאת: דניאל בלוך

  בתום ירח דבש קצר ביותר, גם לא מאה ימי חסד, יהיה על ראש הממשלה, ביבי נתניהו, להתגבר על מכשולים אדירים – ענייני כלכלה, חברה ביטחון ומדיניות חוץ – ועל בעיות פוליטיות ופרסונליות – בין כל מרכיבי הקואליציה ובתוך הליכוד והעבודה. הוא יצטרך לייבש בין ההסכמים הסותרים ולהחליט מי עדיף – העבודה, ליברמן או ש"ס? ואילו הסכמים בעלי משמעות תקציבית ניתן לקיים ועל חשבון מי או מה? ספק אם ניתן להתגבר על כל הבעיות הללו ויש להניח כי בתום מעט ימי החסד תתחיל הספירה לאחור לקראת הבחירות הבאות.

ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מוכיחה כי בעת מהפך זוכה בהנהגה רק מי שהיה באופוזיציה ולא מי שהיה שותף זוטר ככינור שני או שלישי בקואליציה. בגין, פרס, רבין, נתניהו הראשון, ברק, שרון ונתניהו השני הגיעו לראשות הממשלה מספסלי האופוזיציה. לכן, המנצחת הגדולה כיום היא ציפי לבני שהוכיחה סבלנות, אמינות וכושר עמידה. אם חבריה למפלגה יגלו מעט סבלנות ולויאליות הרי השלטון ייפול לידם כפרי בשל תוך שנה עד שנה וחצי, לכל היותר. במרכז הבמה הפוליטית לא יהיו להם מתחרים.

מפלגת העבודה לא למדה דבר משגיאותיה בעבר. לאחר תקופה ארוכה שבה הדרתי את רגלי מישיבות מוסדותיה באתי לוועידה וראיתי כי כמעט דבר לא השתנה, פרט להתחזקות מה של האופוזיציה הערכית. במסדרונות התרוצצו הבוסים של המחוזות מנסים לדאוג לרוב שיתמוך באינטרסים של ברק, פואד ושמחון. רק כמה מראשי מחוז הקיבוצים גילו גישה ערכית אבל לא מעט מחבריהם הצביעו נגדם.

ראיתי ראשי מחוזות שדרדרו את מפלגת העבודה באזוריהם אל עברי פי פחת אך במסדרונות הוועידה התהלכו כטווסים, כאילו הם עדיין בשלטון. גיחכתי נוכח הצגות הצדקנות של אלה שמתלבטים, כאילו. השתתפתי בצערם של שלי יחימוביץ' ואופיר פינס שתמכו בפריימריז בברק והאמינו להתחייבויותיו. פחות התרשמתי מן ההתבכיינות של איתן כבל שתרם רבות לירידה בכוחה של העבודה בתקופת כהונתו. שמעתי על ניסיונות של הרגע האחרון לקנות כמה מראשי האופוזיציה. כולם עמדו במבחן בכבוד, לפחות עד ההצבעה. השאלה מה יקרה עתה? האם יעמדו בפיתוי של שר או סגן שר? להערכתי כל מי שיקבל עתה תפקיד ממשלתי, בהבדל מתפקיד פרלמנטרי, מאבד את סיכוייו להיבחר לראשות המפלגה ובוודאי את הסיכוי להחזיר את העבודה להנהגה הלאומית. ברוורמן ובן סימון – ראו הוזהרתם.

בניגוד להשמצות, אני בטוח כי השמאל הסוציאל-דמוקרטי ישמח אם יתבדה והממשלה תצליח ביישום ההסכם הקואליציוני עם העבודה ותיכשל ביישום ההסכמים עם ליברמן וש"ס. הסיכוי להצלחה כזאת אינו גבוה ואותם דברים שיתבצעו היו מתרחשים גם אלמלא הצטרפות ברק לממשלה, שכן העיקר הוא מה יעשה נתניהו.

בעבודה המנצח הגדול הוא עופר עיני. אלמלא הוא ברק לא היה זוכה ברוב בוועידה. ההפרש בין הרוב למיעוט מורכב מאנשי ההסתדרות, שרידי המנגנון של העבודה והגימלאים של גדעון בן ישראל. עיני הצליח להפיח חיים בכוחה של ההסתדרות שהיתה כפגר מת אחרי ימי רמון. עופר עיני הצליח במקום שעמיר פרץ נכשל. מבחינתו ההישגים העיקריים של העבודה במשא ומתן הם בנושאים החשובים לו בתחום הכלכלי-חברתי. השאלה היא אם אין זה ניצחון זמני בלבד ואם לא יתמלאו התקוות ההסתדרות והעבודה ישאו במלוא האשמה. הספינים מן הליכוד מצד אחד ומקדימה והשמאל מצד שני יהפכו אותם לשק החבטות של הממשלה. ואם יהיו הישגים – הם ייזקפו לזכותו של נתניהו.

ביבי נתניהו ישתדל אמנם לכבד את ההסכמים עם עיני שכן הוא הגורם העיקרי היכול לקצר את ימיה של ממשלתו. אבל, לא הכל ניתן לביצוע, יש גבול לגודל הגרעון והוא צריך גם להשביע את המולך של ש"ס והחרדים. בשאר הנושאים הוא יכול לחשוש פחות – ברק לא יעזוב בגלל נושאים מדיניים או ביטחוניים. סיכון גדול יותר צפוי בעניינים אלו ואחרים דווקא מכיוון ליברמן, ש"ס או החרדים.

מלבד עיני הסכנה החמורה ביותר לנתניהו היא מכיוון הליכוד. אם לא ייתן מעמד ותפקידים הולמים לסילבן שלום, ישראל כ"ץ, בני בגין,לימור ליבנת, דן מרידור, גדעון סער וגלעד ארדן, צפוייה לו אינתיפאדה מבית תוך זמן קצר. מטען הנפץ מצוי כבר מתחת לשולחן הממשלה והשאלה היא רק מי ידליק את הפתיל וכמה זמן ייקח לאש להגיע עד למטען עצמו.

הדילמה היא עתה של האופוזיציה בעבודה – לשבת בינתיים בשקט יחסית, להתנהג כמורדים מבפנים או לפרוש? חמישה ח"כים יכולים לפרוש ולהקים סיעה עצמאית או לחבור למר"צ ולהקים סיעה בת שמונה ח"כים שלה הזכות ליו"ר ועדה סטטוטורית וחברות בכל הוועדות. אין להם מה לחפש בתוך מפלגת העבודה. השאלה היא רק של עיתוי ושל מנהיגות. השאלה היא מי ירים את הכפפה ומתי.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. דני בלוך :

    מי שעדיין מהסס אם היה מקום להצטרפות ברק והעבודה לממשלת נתניהו מן הראוי שיקרא את מאמרה של אמונה אלון המופיע הבוקר ב"ישראל היום:
    לא ממש ימין: אבל ממש טוב ליהודים
    אמונה אלון
    בצדק מרגישים אנשי הימין המובהק מרומים. הם עשו הכל כדי שבנימין נתניהו יגבר על ציפי לבני ובהחלט לא עשו זאת כדי שהוא יקים ממשלה עם מפלגת העבודה וישאיר את האיחוד הלאומי הרחק מעבר לגדר ההפרדה.
    לא נותר לימין המובהק אלא להתאכזב ולהיעלב לו בחירוק שיניים בהתנחלויותיו לחוש רמוס ומושפל ומנודה – ואז לפתע פתאום לפקוח עיניים לנגב את הדמעות ולראות שבעצם לא היה יכול לקרות לו דבר טוב יותר מאשר כניסתה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. או כפי שהצהיר באחרונה יקיר הימין משה יעלון: רציתי להיות שר הביטחון אבל מה שטוב לישראל זה שאהוד ברק יהיה שר הביטחון ולכן זה מה שאני רוצה עכשיו.
    ממשלת ליכוד-ליברמן-כצל'ה ששר הביטחון בה הוא בוגי יעלון היתה משמחת את ההתנחלויות עד מאוד בהקמתה. אבל קרוב לוודאי ששמחה זו היתה הופכת עד מהרה למפח נפש מן הסוג המוכר למתנחלים ולתומכיהם מימי ממשלות קודמות ובעיקר מימי ממשלות ימין. זה לא רק שממשלת בגין החריבה את יישובי סיני שממשלת שרון החריבה את גוש קטיף ושבין לבין ממשלת נתניהו הראשונה נסוגה מחברון וקידמה ויתורים נוספים. זאת גם העובדה הפשוטה והידועה – גם אם לכאורה פרדוקסלית – שממשלות לא ימניות מסוגלות לשמור טוב יותר ובאסרטיביות רבה יותר לא רק על ביטחון המדינה אלא גם על ההתנחלויות עצמן.
    קשה להאמין שממשלת ליכוד-ליברמן-כצל'ה שיעלון הוא שר הביטחון שלה היתה מעזה להפציץ את שיירת משאיות הנשק ההיא בסודן לפני כחודשיים. קשה להאמין שהיא היתה יכולה לנהל מלחמה כה עזה ברצועת עזה לא רק נגד חמאס אלא גם נגד דעת הקהל בעולם כולו. וקשה להאמין שיעלון היה מוצא את הכוח – ואת האישור מנתניהו – לעשות את שני המעשים הקטנים יחסית ששר הביטחון אהוד ברק עשה בשבוע שעבר: האחד הוא אישור הקמת ההתנחלות החדשה סנסנה בדרום הר חברון והשנייה – מתן הוראה שלא להרוס תשעה בתים לא חוקיים ביישוב עפרה למרות הצו המשפטי שכבר ניתן בנדון.
    לא מכבר מלאו ארבע שנים להחלטת הממשלה למנות ועדת שרים שתמליץ "בתוך 90 יום" על צעדים ליישומו של דו"ח טליה ששון ובכל התקופה הזאת אוכלוסיית היהודים ביהודה ובשומרון גדלה וברבים מן המאחזים נבנו בתי קבע והונחו תשתיות ממשלתיות שראוי לברך עליהן. ברק היה ראש הממשלה היחיד ב20-השנים האחרונות שבימיו לא מסרה ישראל לאויביה שום שטח. הוא ניהל מו"מ עם הפלשתינים אבל הצליח למסמס את דרישותיהם ולטעון כי לא גרר את ערפאת לקמפ דיוויד אלא כדי "לחשוף את פרצופו."גם המו"מ שלו עם הסורים עלה על שרטון בחופי הכנרת. אמנם הוא נחפז מדי לברוח חד-צדדית מרצועת הביטחון בלבנון אבל אפשר לקוות שנתניהו וליברמן ישמרו עליו מפני שגיאות כאלה בעתיד.
    בהיבחרו ב1999-הוא הבטיח לשמאל המאושר כי זהו "שחר של יום חדש" אבל בתקופת שלטונו הגיעה הבנייה בהתנחלויות לשיא של כל הזמנים. עשר שנים אחר כך למרות העלבון שבכך דומה כי מינוי אהוד ברק לשר הביטחון של נתניהו מסמן שחר של יום חדש להתיישבות היהודית בארץ ישראל.

  2. אלעד הן :

    בכלל, קשה להתעלם מכך שנראה שברק הוציא את הערמונים מהאש עבור נתניהו, שבלעדיו כנראה היה מתקשה להקים ממשלה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.