חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה – שיקום תוך כניסה לממשלה

נושאים דעות, פוליטי ב 25.03.09 6:03

אמנם מפלגת העבודה איבדה את דרכה, אך שיקומה חייב לבוא בצד כניסתה לממשלה. אבי לביא, חבר בתא אופק, מסביר מדוע העבודה קריטית לממשלה ולמדינה, דווקא עכשיו.

אחרי ימים של התלבטות ושמיעה של דעות שונות – החלטתי. על העבודה להיכנס לממשלה, אך לא בכל מחיר. אינני אוהב את תופעת העדר שקיימת כרגע בקרב רבים מפעילי מפלגת העבודה. התחושה שאני מקבל היא שמי שחושב אחרת מהם הוא רק אינטרסנטי, צר רואי, לא דואג למפלגת העבודה ולמדינה, ונטול אידיאולוגיה- והדבר צורם בעיניי.

אכן, ללא ספק, התנהלות ברק הייתה תמוהה ולא בונה אמון. התחושה שהוא משדר היא שיש להיכנס בכל מחיר לממשלה, אם אפשר בריצת אמוק, ושאחריו המבול והמפלגה. 

מעבר לדאגה זו מצורת התנהלותה של מנהיגות המפלגה, אני נוטה לדאוג הרבה יותר מההתפתחויות האזוריות. טוב, תקראו לי פרנואיד. וגם אני מאוד מצטער על הקלישאה בעצם העיסוק בכך. אך אני אכן חרד להתפתחויות במזה"ת, ולהשלכות למדינה בעקבות כך. בשלב זה האתגר האיראני נמצא על פרשת דרכים. איראן עברה את הסף הטכנולוגי והיא בדרך הקצרה מאוד להכנת פצצה גרעינית ראשונה. כמו כן, איראן כנראה קיבלה בחשאי מערכות הגנה אוויריות מרוסיה, שעשויות להקשות מאוד על תקיפה אווירית ישראלית לכשיתבקש הדבר. מנגד, ממשל אובמה מפגין נכונות לצורת התנהלות אחרת מזו של ממשל בוש. אך כרגע אנו בתקופת המתנה עד הבחירות לנשיאות איראן ביוני השנה. אם המצב בזירה זו לא ישתנה האופציה הצבאית תהיה יותר מתמיד על השולחן. (אם כי ייתכן שישנם דרכים אחרות להתמודד עם איראן גרעינית גם אחרי שתשיג פצצה גרעינית.)

 עד אז, וגם בזמן מימושה, אינני רוצה ממשלת ימין בישראל- ככזו שתצבע את ישראל בקווים ניציים ומחרחרי מלחמה. ישראל צריכה את "עלה התאנה" (כפי שקוראים לזה בזלזול) היוני בדמות מפלגת העבודה, שיסייע לה לקדם מהלכים בזירה הבינ"ל לצד ממשל אובמה וכנגד איראן. במידה ויהיה צורך לממש את האופציה הצבאית, מוטב שאת ההחלטה על מבצע כזה, אם יהיה בו צורך, ובתקווה שלא, יקבל שר ביטחון שהוא דווקא ממפלגת העבודה השמאלית. בבחינת מסר לעולם שהקונצנזוס בישראל אל מול איראן הוא עמוק ולא שטחי (כמו הממלכתיות המדומה שבה נוהגות מפלגות האופוזיציה מהימין בעיתות מלחמה). ושאין מדובר בממשלה שששה אלי קרב, אלא ככזו שמיצתה את כל המהלכים האחרים. מכאן שפונקציונאליות זו של מפלגת העבודה היא חשובה מאין כמותה.    

אנשים רואים בכיסאולוגיה של "סיעת ברק" במפלגה כניזונה מאינטרסים אישיים גרידא. ייתכן שהדברים הם כך. ואולם, ישיבה בפורום הממשלה לצד איוש של עמדות השפעה במשרדים ממשלתיים חשובים, יכולה להיות דרך לקידום האג'נדה של מפלגת העבודה. "אבל איזו אג'נדה?", אתם שואלים, ובצדק! העבודה בהחלט איבדה דרכה. אך זה לא אומר שכניסת המפלגה לממשלה סותרת את שיקומה האידיאולוגי של המפלגה. אכן זה קשה יותר לעשות זאת מתוך הממשלה כאשר ענייני המשרדים גוזלים זמן ניכר, וכשבממשלה, כדרכן קואליציות, האידיאולוגיה נדרשת למיתון ולפשרה אל מול המפלגות האחרות.

 לרגע אחד אסור לוותר על האג'נדה הכלכלית שלנו, נושא החינוך, הזהות היהודית והישראלית, נושאי דת ומדינה, נושאי סביבה, הרפורמות השלטוניות, הדו-קיום והאופק המדיני – שאותם זנחה המפלגה זמן רב מידי. נכון, הדבר קשה יותר כשמפלגת העבודה נבלעת בתוך הממשלה הגדולה, אך מאבק קונסטרוקטיבי בתוך הקואליציה יכול לפצות על כך במידת מה. אבל במקביל, ואומר זאת חד משמעית: באותה מידה שאני תומך בכניסת המפלגה לממשלה, אני דורש מהנהגתה את שיקומה האידיאולוגי, את קידום הרפורמות בה, את רענון שורותיה ואת שיתוף הפעולה עם קהלים רחבים יותר וארגונים בעלי אג'נדה. שיקום כזה יציב אותה כגוף חי, בועט (להבדיל מחה"כ הנגררים ממפלגת ישראל ביתנו) ומשפיע בתוך הממשלה.

 אך כאן עולה שאלה אחרת: האם באמת ברק יכול לקדם זאת? האם הוא יכול להיות גם ראש מפלגה במשרה מלאה, ולא רק שר ביטחון במשרה מלאה? אני נוטה להאמין שלא, מה שגורם לי להאמין שאחת מהבעיות המרכזיות של מפלגת העבודה הוא משבר המנהיגות. המסקנות הנדרשות אפוא מאמונה זו הן כבר פתח לדיון נוסף ולהחלטות אחרות. ובינתיים מפלגת העבודה היא העתיד ולא העבר.

נערך על ידי סתיו
תגיות: , ,

13 תגובות

  1. ליאור שוורץ :

    אתמול רציתי לראות את איתן הבר

    יוצא למיקרפונים ומספיד את מפלגת העבודה כמו שעשה בשעתו שהודיע שרבין נרצח. זה בערך מה שעשו אתמול בכירי העבודה.
    אי אפשר לשקם את מפלגת העבודה
    לדעתי בלי פילוג.
    המסקנה המתבקשת היא
    שברק,בוגי,שמחון,פואד,וילני,
    עיני ועוד כמה לא נמצאים במפלגה הנכונה או שהשביעיה לא נמצאת
    במפלגה הנכונה.וגם אם ידברו אידיולוגיה ,אי אפשר לשקם את המפלגה.
    אחד הדברים המקוממים ביותר שקרו אתמול זה שעופר עיני רתם את המפלגה לטובת הסתדרות העבודים.
    בכלל עופר עיני מתנהג כמו ראש
    איגוד עובדים פרטי שאנס את מפלגת העבודה. רק מפלגה חדשה רעננה
    תוכל להחזיר את האמונה ברעיון הסוציאל דמוקרטי.

  2. אגם :

    את זה שחברי הכנסת הספורים של העבודה רוצים להיות בממשלה ו"להשפיע מבפנים" אני מבין. אבל נשגב מבינתי מדוע תומכים בכך מצביעי העבודה. איזו השפעה יכולה להיות למפלגת השלטון החלולה הזו? אם בשבתה עם קדימה היא לא עניינה אפילו את עצמה איך זה יקרה בשבתה עם הליכוד וליברמן?
    לסיכום: בין פאתטי לעצוב.

  3. אריה :

    אני דווקא מסכים מעט עם הכותב, לא עם החלק של שיקום מפלגת העבודה, אלא עם החלק של כניסה לממשלה שתגרום (ולו במעט) לכלכלה להדרדר מעט פחות, לשלום להיות מקודם טיפה יותר (תקוה קלושה אך בכל זאת) זאת אני כותב כאזרח מין השורה שחשוב לו שהאיחוד הלאומי – מפד"ל – ליברמן לא יהיו היחידים שביבי ייצטרך להענות לדרישותיהם אל גם יו"ר ההסתדרות ושלי יחימוביץ (שאני לא סובל ברמה אישית אך חשובה לה תדמיתה הס"ד ולכן היא תאבק למען הנושאים האלה).

    לגבי מפלגת העבודה, גם אם היא הייתה באופוזיציה היא לא הייתה אלטרנטיבה לכלום.
    ההצבעה אתמול לגבי הכניסה לממשלה הראתה בדיוק מהם יחסי הכוחות במפלגה, זו מפלגה ששולטים בה כל מי שלא הייתי רוצה לראות במפלגה שלי.
    בדיוק בגלל זה עזבתי אותה, אין שום דרך להשפיע על מפלגת העבודה "מבפנים" גם אם יקרה נס וייעשו שינויים הם יהיו זמניים בלבד. האידיאולוגים זזים והם אינם חברי מפלגות, ה"צבא" של פואד שמחון ושות' יציב יותר מכל דבר אחר.

    ודבר אחרון, לכל מתנגדי הכניסה לממשלה. אהוד ברק מימש את שהבטיח להיות שר הביטחון. מי שנשאר במפלגת העבודה במהלך הבחירות וגייס אנשים להצביע למפלגה, קיבל בדיוק את מה שהיה על השולחן, אז אנא הגיע הזמן לבדק בית, לא להאשמות של ברק, זה דווקא הוא שהיה ישר כמו סרגל (וזה מפתיע במקרה שלו…).

  4. ל רפי :

    ראשית, טוב שמפלגת העבודה לא נבהלה מקריאות ה"עליהום" של האגף נאו-שמאלני שלה, והצליחה להחליט לגופו של עיניין ולא לגופן של סיסמאות.
    דברי כותב המאמר המקורי – אבי לביא – והמגיב היחיד עד כה – ליאור שוורץ – מדגימים היטב את הבדלי הגישות לסוגיה שעל סדר היום.
    האם המנתרה שאת המפלגה אפשר לשקם רק באופוזיציה היא אמת שאין בילתה, או שאפשר גם אחרת? והאם פילוג היא הדרך לכך?
    למען הגילוי הנאות אציין שאינני חבר העבודה, אבל גם שנימניתי, בעבר הרחוק על הסקטור הגדול של נאמני השמאל הציוני המתון במדינת ישראל, קבוצה שמבחינות רבות כבר אינה קיימת בהוויה הישראלית.
    מובן שאני מצדד בעמדות שמציע אבי ולא באלה של ליאור.
    להערכתי, שיקום המפלגה אפשרי, אבל בהחלט לא פשוט. הוא כרוך בעדכון מהותי של מערכת ההשקפות והעמדות שמייצגת המפלגה, כשם שהוא כרוך בארגון מחדש של התמיכה הציבורית בה. לשם כך דרושה מנהיגות אמינה, שתדע לסנכרן את שני המהלכים וליצור אמינות ציבורית בכוונותיה. המנהיגות הנוכחית אינה מתאימה לכך.
    ביסודו של דבר המפלגה חייבת לחזור לכור מחצבתה המחשבתי והאידאי, תוך התאמת הדברים למציאות ימינו.
    תנועת העבודה היתה ביסודו של דבר תנועה ציונית, בעלת גוון סוציאליסטי, מגשימה ובעלת אוריינטציה לאומית ובטחוניסטית. באף אחד ממאפיינים אלה לא שיקפה את העמדות הקיצוניות ביותר שרווחו בישוב היהודי בארץ ישראל. זה היה סוד כוחה, ויכול וצריך להיות היסוד לשיקומה. אם תאמץ גישה כזו, ממילא יפלטו ממנה כל מי שאינם מסוגלים לקבל או להסתגל למערכת עמדות כוללת שכזו; אין צורך בפילוג.
    מפלגת העבודה צריכה לסלק מהשיח הפנימי שלה את המונחים הזרים שחדרו אליו משדות הקפיטליזם המסחרי ומשדות היחצ"נות המוחצנת, ולחזור אל היסודות הרעיוניים. בניגוד להערכה הרווחת בשיח הפוליטי המוחצן, האידאולוגיה עדיין לא מתה, אבל היא מסתתרת מ"פחד" הבקורת העויינת של התקשורת הממוסחרת. תקשורת זו יש להחזיר לממדיה הטבעיים, ובכך לאפשר לאידאולוגיה לחזור ולתפוס את המקום הראוי לה בחיים הציבוריים. חיים ציבוריים ללא אידאולוגיה הם מסחרה נטו – שילטון הכוח הכלכלי והאלימות החברתית לצורותיה השונות. חזרת האידאולגיה למקום של כבוד בחיים הציבוריים היא תנאי הכרחי לשיקום מפלגת העבודה. שום מניפולציה תחליפית – בקואליציה או באופוזיציה – לא תוכל לבוא במקומה.
    פוסט-מודרניזם נהיליסטי, פוסטציונות שהיא למעשה נאו-אנטישמיות, אנטי-יהדות מוחצנת, אנטי-לאומיות משיחית, איגודים מקצועיים כאיגודים מקצועיים ולא כמדינה בתוך מדינה, זכויות אדם כמטרה לאיכות חיים ולא כאסטרטגיה לחיסול מדינת היהודים, הזכות על הארץ ובצידה נכונות להסדרים מדיניים של שוים מול שוים – שלום תמורת שלום ולא שום דבר אחר, עליה וקליטה ושוב עליה וקליטה, אחריות הדדית, נכונות לשרת וחובת שרות, שיוויון ראלי ולא שיוויון אוטופי – אלה ואחרים הם היסודות שצריכה המפלגה לאמץ לעצמה מחדש, בכדי שתשחזר את מעמדה הציבורי ותחזור להיות מועמדת להנהגת המדינה.
    דברים אלה יכולה המפלגה לעשות כשהיא בקואליציה וגם באופוזיציה. בקואליציה יש בידה אפילו יותר אמצעים לנהוג מעשה מיידי של נאה דורש ונאה מקיים. באופוזיציה יש למנהיגותה הפורמלית שלה יותר זמן להשקיע בבניית התפיסה החדשה, בהנחלתה וביצירת דימוי של שינוי. אבל מידת המחוייבות לשינוי כלל אינה ברורה. המפלגה אינה זקוקה לדימוי, היא זקוקה לשינוי.
    מאחר והמנהיגות הפוליטית המשרתת בקואליציה, אינה מתאימה להפחת שאר-רוח אידאי במפלגה ולחידוש פניה, מן הדין שתפעל המפלגה בשני ראשים – מכאן השרים בממשלה ומכאן פעילי המפלגה ופעילי השטח. בכך יש כדי לצור חידוש, כדי לאזן הדדית פנים וחוץ וכדי לבנות מנהיגות חדשה, שבבוא היום תתפוס את מקומה הראוי במפלגה המתחדשת; עיני הוא דוגמא לסוג כזה של מנהיגות.
    המפלגה בוודאי לא תתחדש ולא תשתקם אם תתפצל דה פאקטו, אם תעסוק בנוסטאלגיה ובהלקאה עצמית נטו ואם תנסה להעמיד פנים שהיא משהו אחר ממה שהיא באמת. הציבור הכה אותה בבחירות האחרונות, משום שסטתה מרחק רב מכל מה שביקש בה כיום. כשתחזור לעצמה אידאית, ארגונית והתנהלותית גם יחד, תשתקם גם מבחינת התמיכה הציבורית. בכל מקרה, אל תבנה על כשלון נתניהו ("שנאת המן") את עיקרי השיקום העצמי שלה, ואל תשכח שקדימה היא היריבה הפוליטית המרכזית שלה כיום.

  5. יאיר מאור :

    ואיך יכולה מפלגת העבודה להיבנות אידיאולוגית עאשר היא מצביעה בעד הגדלת קיצבאות הילדים? בעד חינוך תורני ממלכתי? בעד חוקים גזעניים?

    אכן, "אסור לוותר" על עקרונות היסוד. אלא שהכותב מציע בדיוק את זה – לוותר עליהם. שוב ושוב השמאל מוותר בגלל שאחרת יקרה אסון נורא – איראן, חיזבאללה, חמאס, ומקודם ירדן, מצרים… די לכם. הבעיה העיקרית של מדינת ישראל היא פנימה, ושנים של הזנחה הפכו אותה לבעיה שעלולה להיות סופנית. אם לא נשנה את חינוך ילדי ישראל, בעוד דור תקום פה מדינה דתית קיצונית בין כה וכה. ייתכן שכבר מאוחר מדי – כבר עכשיו הלומדים בחינוך הממלכתי הם כמעט מיעוט. תתעוררו! תראו איך פועלת ש"ס – היא אינה דואגת לביטחון כמו שהיא דואגת לנושאי פנים, והנה איכשהוא הבטחון מסתדר – מסתבר שהצבא פועל טוב באותה מידה גם אם שר הבטחון הוא מהליכוד או קדימה, ושגם נתניהו אינו מתאבד שיעי או ללא כל רצון להגן על המדינה. די כבר אם שלטון הפחד – עברו לשלטון התקווה.

    הצטרפות לקואליציה תסיג את המדינה אחור בנושאי הפנים, שהם עיקר העיקרים – לא כל כך מפני מעשיה אלא בשל הסכמתה לוותר עליהם לטובת נושאי חוץ, שררה, וכדומה. אני בכלל ממפלגה אחרת, אבל זה יפגע קשות בכח בכל מחנה השמאל בבחירות הבאות, וחבל.

  6. אור שי :

    נו, אז יצא המרצע מן השק: היתרון היחיד מכניסת העבודה לממשלה (ברק קרא לזה "טובת המדינה") הוא לספק תדמית סימפטית יותר לממשלת הימין הקיצוני. לא לשנות מדיניות, לא להשפיע מבפנים, אלא "מסר לעולם" שאם ברק בעניין כנראה שזה לא כזה ימין (הביטוי Labor Party תמיד נשמע סימפטי לאוזניים זרות).

    זו גניבת דעת טוטאלית של רצון הבוחר, לצורך מראית עין של "קונצנזוס".

    ולגבי איראן, שמובאת כאן בתור התירוץ התורן לכניסה לממשלה – התקפה ישראלית על איראן תהיה יותר גרועה משתי מלחמות לבנון ומלחמת עזה ביחד, ומתקפה אמריקאית על איראן תהיה יותר גרועה מהמלחמה שלהם בעיראק. האמריקאים הבינו את זה היטב ובחרו את אובמה במקום את מקיין. אם התירוץ של מפלגת העבודה להיכנס לקואליציה הוא שזה יקדם את האופציה הצבאית מול איראן, אז המצב שלנו עוד יותר גרוע.

  7. מתן :

    כניסת מפלגת העבודה לממשלה לא מעלה ולא מורידה – הממשלה תישאר אותה ממשלה (ימנית, קפיטליסטית וגזענית) והמפלגה תישאר אותה מפלגה (מסוכסכת, אופורטוניסטית ועלובה).

    מה שכן מדאיג הוא חבירתו של יו"ר ההתסדרות לביבי ולמעסיקים. עיני נותן למעשה לגיטימציה מראש לגזירות ולקיצוצים של ביבי, שהבטיח לעצמו בכך גיבוי של ההסתדרות לרפורמות, להורדות מיסים וכו'.

    זה עוד צעד של ההסתדרות בדרך להתנכרות מוחלטת לעובדים אותם היא מתיימרת לייצג.

  8. יואב רובין :

    צריך להגיד את האמת השמאל הישראלי הובס קשות בבחירות האחרונות וההחלטה המטופשת האחרונה של מפלגת העבודה כנראה סתמה את הגולל על השמאל הציוני במתכונתו הנוכחית. אי אפשר לדבר על שמאל בשום מובן שהוא ולהיות שותף בממשלת ימין-ימין קיצוני. אף אחת מהתגובות היום לא הראתה סימן לפרישה מהמפלגה וקשה לי לראות את חברי הכנסת המתנגדים לממשלה פורשים מהמפלגה לפני הבחירות לראשות המפלגה עוד שנה. זה כבר יהיה מאוחר מדי וזה יראה רע. לכן נראה לי שצריך לחשוב כבר עכשיו מה עושים. כשנראה לי שיש מעט מאוד סיבות להשאר אך גם תקווה מועטה לאלטרנטיבה. עם זאת כידוע אין יאוש בעולם כלל ולכן לדעתי עזיבה טובה מהשארות כרגע.

  9. RS :

    הגיע הזמן להתייאש ולעזוב.

    מספיק עם הפרגמטיות המזויפת הזו.

    את מי אני מאשים? דווקא את אלה שהתנגדו. הם הוכיחו שהאש הפוליטית לא בוערת בהם, ושאין להם חוש היסטורי כלשהו. הם היו צריכים לפרוש ולעזוב את מפלגת הרפאים הזו.

    אין מה להציל, הכל גמור. הגיע סוף-סוף הזמן להסיק מסקנות, מי שעוד לא הסיק. מה שקרה בערב הזה, לא קשור בכלל לברק ושותפיו, אלא לבסיס המצביעים האופורטוניסטי הנוכחי של המפלגה הזו. מדברים על זה שהפוליטיקאים מושחתים – זה רק בגלל שחברת בני האדם המושחתים הצמיחה אותה. הצל צריך להיות מוטל על הקיבוצים, על השבעים, על המושבים. שיישארו עם הריקבון החברתי שלהם. ההישארות של יחימוביץ' ושות' רק נותנים לאנאכרוניסטיים האלה לגיטימציה.

    מספיק להאשים את הפוליטיקאים – הציבור שתמך אתמול בברק ושות' הוא – הוא המושתח, וצריך להאשים אותו. צריך לחגיד להם – לכו תקימו בעצמכם מפלגה ותתבשלו במיץ המעופש שלכם.
    זה רק אירוני שברק והאופורטוניסטים יהנו פוליטית מהעבודה הפרלמנטרית של שלי יחימוביץ'. את מי היא משרתת בכלל כשהיא נשארת שם? את הקיבוציניקים? את המושבניקים? שיילכו לחפש את החברים שלהם.

  10. דני בלוך :

    למה אתה מאשים את הקיבוצניקים? בכנס צירי הוועידה ממחוז הקיבוצים הצביעו 42 נגד ורק 12 בעד.

  11. RS :

    מן הסתם מדובר בתגובה טוקבקביסטית זועמת, לא הוגנת ומכלילה, אבל לנוכח המעשה המגונה שראיתי אתמול, אני חושב שיעמדו בה.

    אני דווקא חושב שהפוליטיקאים הביוביים האלה לא צמחו יש מאין, אלא הוכח אתמול שסוף-סוף יש בישראל פוליטיקה ייצוגית בהלכתה, ושיותר אי אפשר להאשים את ה- "פוליטיקאים המושחתים", כי מי שהצביעו להם אתמול מושחתים הרבה יותר מהם, ואפסיים הרבה יותר מהם כי לפחות לפוליטיקאים יש תירוץ שהפוליטיקה והכוח משחיתים.

    לפעמים בחיים מתרחשות סיטואציות קלאסיות שמבהירות בצורה נהירה את המצב המציאותי, וזה מה שהיה אתמול, ואלה שהצביעו לא יכולים להתחבא יותר ולהאשים את הפוליטיקאים. אם הפוליטיקאים מושחתים זה בגלל שבני האדם שהצביעו להם מושחתים. חבורה של שקרנים מדופלמים ששיקרו במצח נחושה שהם הולכים לאופוזיציה, אפילו כבר לא הקפידו על מראית העין הפוליטית של השקר. במקום לשלוח אותם לקיבינימט, פאקינג אמצו אותם, וזה דבר שלמעשה מעיד הל הלך-הרוח השקרי הנורמלי של הציבור הזה, כאילו סוף-סוף שיקרו לו בפנים ולא מאחורי הגב.

  12. עמית-ה :

    תמיד חשבתי שטיפשים מיוצגים בפרלמנט ע"י טיפשים – חכמים ע"י חכמים – מושחתים ע"י מושחתים וכך הלאה. אני לא מסכים עם הסגנון של RS אבל בהחלט עם ההבחנה, מדובר באנשים פסימיים שאינם מכבדים בני אדם וערכים הומניים.
    צירי הועידה שהצביעו בעד הליכה לממשלה הזאת הוכיחו בניגוד לדברי ג'ורג' ב שאו אצלם זה לא מקצוע, אצלם זאת מחלה.

  13. אתר הקיבוצים :

    מתוך 'שמאלית קטנה', המדור הסטירי של אתר הקיבוצים', כתוב ע"י עזרא דלומי:
    "סרן ביבי, לשלי יחימוביץ נעשה 'כיפה אדומה' או 'הורדת זקיף ?' (אהוד, החייל הכי מעוטר בצה"ל)

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.