חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עלה תאנה בנזיד עדשים

נושאים פוליטי, פותחים שבוע ב 22.03.09 6:10

תומכי ברית הזוגיות של נתניהו וברק אומרים לנו שטובת המדינה צריכה להיות עדיפה על פני טובת המפלגה. אך השאלה היא מהי טובת המדינה? מי יודע מהי טובת המדינה ומי קובע אותה?

מאת: דניאל בלוך

אני, למשל, מאמין שטובת המדינה היא ממשלה סוציאל- דמוקרטית, ציונית וחילונית, מתונה מדינית ותקיפה ביטחונית. רוב הציבור לא רצה בממשלה כזאת. נכון, חלקים מאותו רוב לא פיללו לממשלת ליברמן- כהנא – עובדיה יוסף והרב אלישיב. אבל זו התוצאה.

אני סבור שטובת המדינה היא שליברמן לא יהיה שר חוץ או חבר ממשלה, שלא יפוצל משרד החינוך לחינוך חרדי לחוד, שתיפסק ריצת האמוק להפרטה, שחינוך ובריאות יהיו חינם על אמת, שלא ייפגעו התקציבים החברתיים – הציבור קבע אחרת. יכול להיות שרוב הציבור רצה ממשלה של ליכוד, קדימה, עבודה וסיעות ימין אחרות מוחלשות – אבל זה לא מה שמציע לנו ראש הממשלה המיועד. מה שמוצע לנו היא ממשלת ימין, עם עלה תאנה של העבודה ובלי ציפי לבני. זו, באמת, טובת המדינה?

אני מאמין שטובת המדינה לטווח ארוך מחייבת להציג בפני הציבור אלטרנטיבה אחרת בתקווה שבבחירות הבאות ישתכנע לתמוך בה, כפי שקרה בבחירות 1992, לדוגמא. מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין זכתה ב – 44 מנדטים ובחזרה לשלטון רק משום שישבה שנתיים באופוזיציה. ואין דרך אחרת להגיע לשלטון אלא מן האופוזיציה. אז ברק וחבריו לא רוצים לנגן כינור שני לציפי לבני, כפי שהודה בכך אמש, מתן וילנאי ב"פגוש את העיתונות". ומלנגן כינור שלישי או רביעי לביבי, ליברמן וש"ס ולחזור למעמד בכורה בשלטון יהיה קל יותר?

איך תעשה זאת מפלגת העבודה – כשפואד ושמחון, המהפכנים הנודעים והלוחמים החברתיים ללא חת, ישבו בכורסאות מיניסטרליות מרופדות? או כשברק ינהל את משרד הביטחון בדרך הלא כל כך מוצלחת שניהלו בשנתיים האחרונות ואשר כמעט וגרם לנו להתגעגע לעמיר פרץ כשר ביטחון? ניתן לומר כי מיום שזכה בבחירות ב- 1999 עשה ברק את כל הטעויות האפשריות והבלתי אפשריות ודרדר את מפלגת העבודה אל עברי פי פחת. היה לו מעשה טוב אחד – היציאה מלבנון, אך גם היא נעשתה בחיפזון וללא הכנה נאותה.

ישנם מקרים שבהם ממשלה רחבה היא צו השעה אם היא בנויה על שוויון כוחות בין שני המחנות העיקריים או שיש הסכמה רחבה בנושאים הלאומיים הרחבים. אבל הממשלה הזאת לא נועדה אלא להיות עלה תאנה שיסתיר את דמותה הליברמנית האמיתית מעיני העולם ואת דמותה החרדית-לאומנית כלפי פנים בנזיד עדשים של כיסאות שלרובם אין משמעות אמיתית מבחינת ערכיה של מפלגת העבודה.

ומלבד כיסאולוגיה בשפע מהי הנדוניה שניתנת לעבודה? האם יבוטל ההסכם הקואליציוני האידיאולוגי עם ליברמן ובמקומו יבואו עקרונות תנועת העבודה, שאינם ידועים, אולי, לאהוד ברק, בתחומי מדיניות, תהליך השלום, ערכי חברה, זכויות האדם וזכויות עובדים, זכויות מיעוט וקידום השוויון לערביי ישראל?

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, תומך בהצטרפות לממשלה בגלל העניינים הכלכליים. מבחינתו, השפעתו, ביחד עם נשיא התעשיינים, שרגא ברוש, על הממשלה אינה נובעת מהרכב הקואליציה. אני סמוך ובטוח שהעבודה גם באופוזיציה תתמוך בצעדי מדיניות כלכלית למניעת אבטלה או לצמצום פערים, כשהם שתתמוך בכל מקרה בצעדים נכונים בתחום המדיניות והביטחון. סביר להניח שכוח המיקוח של חברי העבודה בכנסת ובוועדותיה יהיה רב יותר דווקא מבחוץ, שכן אפשר לסמוך על ברק שכשר בטחון ידאג אך ורק לתקציב הביטחון. מבפנים תוכל העבודה לעשות טוב יותר למען ציבור העובדים השכירים ולמען השכבות החלשות והפריפריה? כלום!

אז נותרנו עם טובת נתניהו, ברק ותומכיהם ועם ממשלת ליברמן-ש"ס. אינני בטוח אם מפלגת העבודה תצליח להשתקם באופוזיציה אך ברור לי שכניסתה לממשלה היא מכירת חיסול של מה שעוד נותר מכבודה ומערכיה.

אני לא מקיאבליסט. אינני עושה חישובים של קומבינה זו אחרת. קיום מפלגה הוא אמצעי ולא מטרה. אילו ידעתי שכניסת העבודה לממשלה תסייע לקידום השלום והביטחון ולפיתרון נכון של בעיות התעסוקה והחברה הייתי תומך במהלך. אם נתניהו סבור שהוא זקוק לברק כשר ביטחון שיציע לו להצטרף אישית, כמשה דיין בממשלת בגין. מפלגת העבודה רק תשמח לברך את ברק בברכת ברוך שפטרנו מעונשו של זה.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

16 תגובות

  1. יהושע בן משה :

    כרגיל דניאל בלוך מצליח לבטא את המחשבה והרגשות של רבים מאיתנו.
    לא טובת המפלגה מניע אותנו, אלה חשש אמיתי שביבי+ברק ברשות ממשלה ימנית, הם מתכון לפגיע נוספת בשכבות החלשות בחברה, מתכון להרפתקנות בטחונית ולחוסר מעש בחתירה להסכם ובסיכוי לשלום.

  2. עמית-ה :

    גם אני חושב כמוך דניאל. יתרה מזאת כשאני חושב על ברק במשרד הביטחון אני מתחלחל בלי קשר לזהות ראש הממשלה.
    ברק הצליח להחריף כל סכסוך שנוכח בו כולל סיכסוכים במפלגה, בממשלה ובמזה"ת.

  3. צ'רלי :

    דברים כדורבנות!
    הכיצד הגענו למצב שהקרב בועידה צמוד ואולי אף יתרון קל שבקלים למצדדי הכניסה לממשלה?

    אנשים פשוט מבלבלים בין ממשלות האחדות של שנות ה-80 למצב דהיום. הגם שממשלות אלה היו בעיקר ממשלות של שיתוק (להוציא תקופתו של פרס כרוה"מ) – וע"ע טירפוד הסכם לונדון… אוי איזו איוולת!

  4. שי :

    להאשים את ברק בכל מה שקרה מאז 1999 זה בכל זאת קצת מוגזם. הוא פרש מהפוליטיקה ב-2001 ורק חזר אליה לפני איזה שנה וחצי. יש שם בכל זאת אולי כמה טעויות של אנשים אחרים.

    ובכלל, אני מזהה ראייה מאד צרה של העניינים באופן בו אתה מציג את הדברים. סתם, למשל, נניח שברק כשר בטחון ידאג רק לתקציב הבטחון, כפי שאתה טוען. האם אין בתעשייה הבטחונית ובמערכת הבטחונית והצבאית המוני עובדים? כמה עובדים יש נגיד רק בתעשייה האווירית ורפאל? מאות, אם לא אלפים. כשאף אחד לא יחתום על עסקאות נשק עם ישראל בשנה הקרובה בגלל המשבר הכלכלי העולמי, ישראל תגבה או לא תגבה את התעשייה הבטחונית? כשברק שר בטחון אני יודע מה התשובה. אתה יודע מה התשובה כשבוגי שר בטחון? אני לא.

    אז למרות שאתה טוען שאתה לא מייחס לברק ותומכיו מקיאבליזם, זה בדיוק מה שאתה עושה. רק עמיר פרץ חושב על המפלגה ורק ברק מונע בידי מניעים אישיים? האם לא ייתכן שבאמת ובתמים יש חילוקי דעות על הנושא הזה שהם ענייניים?

    גם אני אמביוולנטי לגבי הרעיון של כניסה לקואליציה. אני רק לא מאמין באיזה קסם כזה של השתקמות באופוזיציה. הנצחון של רבין ב-92 זו טעות סטטיסטית, שאם תרצה, אסביר לך אותה, אבל היא ממילא לא תישנה. העם פה, בגדול, ימני, אז אם יש אפשרות שהממשלה תהיה קצת פחות ימנית בזכות כניסה של העבודה, בעיניי זה דבר חיובי. במיוחד לנוכח האתגרים שישראל ניצבת בפניהם. איראן תהא או לא תהא גרעינית. השאלה הזו תוכרע בשנה הקרובה. זה בלתי הפיך. במשבר הכלכלי הזה – גם הוא, תוצאותיו יכולים להיות בלתי הפיכים. האם זה מה שאתה רוצה?
    אני בטוח שלא.

  5. שי :

    ועוד דבר – האם קדימה והליכוד כה שונות?

    אם ציפי לבני הייתה מקבלת מפרס את השרביט להקים ממשלה – הגם אז היית מתנגד לכניסה?
    והרי זו הייתה כמעט אותה ממשלה בדיוק, קדימה, ישראל ביתנו, שס והעבודה.

    אז מה, פתאום דן מרידור ומיקי איתן הם ימין קיצוני שאסור לשבת איתם באותה ממשלה ולעומת זאת שאול מופז ועתניאל שנלר הם שמאל?
    מה כבר קרה? הרי אין הבדל במדיניות הכלכלית של קדימה והליכוד, קדימה קצת יותר מושחתת. אז אצל הליכוד המס שפתיים המדיני מגומגם יותר, אבל בקדימה יותר תמיכה בפרידמניזם ודרדור שלטון החוק.
    נו, הם באמת כאלה שונים? אתם באמת כל כך משוכנעים שציפי לבני יותר טובה מבנימין נתניהו?
    בעיני זה נבלה וזה טרפה, אבל עם שניהם אפשר לעבוד ולקדם מהלכים, וזה מה שחשוב.

  6. דני בלוך :

    שי – יש הבדל גדול בקו המדיני של ציפי לבני וביבי נתניהו, לכן יש הבדל גדול בין הצטרפות לממשלה בראשותה לבין הצטרפות לממשלה בראשות נתניהו. היא לא הסכימה לדרישות מופרזות של ש"ס ולא היתה נענית באותה מידה לדרישות של ליברמן.
    על השגיאות של ברק אפשר לכתוב הרבה ורק חרש ועיוור לא יבחין בהם. הרי הוא הוביל להקדמת הבחירות שהרסה את מפלגתו.
    אשר ל- 1992 – היו בעיות שנבעו מהבוגדנות של כמה חברים בעבודה ומבגידת ש"ס בגלל החקירות נגד דרעי אבל הציבור בגדול רצה את רבין ותמך באוסלו.

  7. עמית-ה :

    אני מסכים בדבר אחד עם שי מהמקום בו ניצב אהוד ברק אין הבדל גדול בין ליבני ונתניהו שניהם נמצאים לשמאלו (של ברק).

  8. שי :

    ציפי לא הייתה נענית לדרישות של ליברמן? קדימה הצהירה בריש גלי שהיא מקבלת את כל דרישותיו של ליברמן, שהן תואמות ב-100% את מצעה של קדימה עצמה! (ומי ידע שיש לקדימה בכלל מצע!) על מה אתה מדבר?

    והיא ועוד-איזה הייתה נענית לדרישות המופרזות של ש"ס, כי אחרת לא הייתה לה ממשלה. תחשב את הבנזף אינדקס שלהם, תראה לבד. למה מה היא הייתה עושה? הולכת שוב לבחירות אחרי שפעמיים נכשלה בהרכבת ממשלה? בדיוק מה שלמדינה הזו חסר.

    בלב הדברים – אני חולק עלייך לגמרי שציפי לבני לבית האצ"ל ששנים מברברת בחוסר תכלית עם אבו-עלא ללא שום התקדמות נראית לעין, שתמכה במלחמה בלבנון, שלא רצתה תהדיאה, ולא רצתה לסיים את המבצע בעזה, ולא רצתה לסגור עסקה עם החמאס לשקט של שנה וחצי גם אם הוא לא כולל את שליט – היא בעלת עמדות מדיניות שונות בתכלית מנתניהו, שבסופו של דבר חתם על הסכם חברון והסכם וואי, וע"פ רון לאודר, קלינטון והסורים, הסכים לירידה מכל רמת הגולן בתמורה להסכם שלום עם סוריה.
    לדעתי ביבי הרבה יותר פרגמטי ("לחיץ" בלשון אנשי קדימה) ממה שנותנים לו קרדיט. לא להתבלבל, אני די מתעב את האיש, אבל אני לא חושב שציפי לבני במיוחד עדיפה עליו משום בחינה מהותית. ודאי לא חבריה לסיעה.

    לגבי 92, אני גם לא רוצה להכנס לזה, אז רק בראשי פרקים: בה בעת שהציבור רצה את רבין, לו הוא ידע על אוסלו, הוא לא היה מצביע בשבילו; העולים מרוסיה לא אהבו את האופן בו ממשלת הליכוד קלטה אותם ורצו להצביע במחאה נגד מי שלא יהיה (מאז העולים למדו ושמים את קולם בבטחה בימין, אז הטריק הזה כבר לא יעבוד); המיתוג מחדש כ"העבודה בראשות יצחק רבין" (להבדיל מ"המערך") עזר לה להצטייר כמפלגת מרכז ולא שמאל, במיוחד לאור העובדה שרבין נתפש כיותר אותורטיבי/מיליטנטי משמיר (ר"ע רבין באינתיפאדה ראשונה); הקולות הצפים במרכז שלא חברו לעבודה התנקזו למרצ החדשה (שהתחזקה ב-2 מנדטים משינוי-רצ-מפ"ם) וצומת, שהצליחה גם היא לפצל מהקולות של הליכוד; והכי חשוב: העלייה באחוז החסימה השאירה את "התחיה" בחוץ והחלישה ע"י כך את גוש הימין (לו אחוז החסימה היה נשאר 1% היא הייתה בפנים וכנראה שלרבין לא הייתה ממשלה).
    ועם כל המשתנים הללו – צריך לזכור שעדיין גם בכנסת הזו, לגוש השמאל-מרכז היה בסך הכל 61 מנדטים, כולל מסיעות חד"ש ומד"ע.

    אני לא יודע איזה ציבור גדול אתה ראית שתמך באוסלו, אבל אני גרתי אז בירושלים, אני ראיתי את ההפגנות של הימין, ירקו עליי וקיללו אותי והכניסו לי מכות רצח כי אני אשכנזיפט סמולני מלוכלך שאוהב ערבים ואמא שלו זונה מוצצת למחבלים עם דם על הידיים כמו רבין הבוגד ופרס הרוצח שאמא שלו בכלל ערבייה, ולאור זאת, דעתי הכנה היא שגם לו רבין לא היה נרצח, כנראה שהיה מפסיד לנתניהו ממילא, ובענק (מעניין עם יש סקרים מהתקופה הזו לבדוק את זה). או שהיו עוד עצרות של "כן לשלום לא לאלימות" וחברי "זו ארצנו" ומועדון אוהדי בית"ר ירושלים היו משתכנעים להצטרף לשלום עכשיו. או שלא.

  9. שי :

    עמית – מצחיק.

  10. אנונימית :

    דמוקרטיות מדרדרות בהדרגה.
    זו התשובה לצ'רלי.
    אם היה אומר לי מישהו לפני חודש, שמפלגת העבודה תדון בכלל באפשרות להיכנס לממשלה הזאת שבה ליברמן שולט במשטרה, במשפטים, בוועדת חוקה, במשרד התשתיות והוא אף שר החוץ – אני מודה, היתי חושבת שזה סרט דמיוני רע.
    והנה זה קרה.
    עופר עיני לא יתבקש להרים אצבע עבור כל מיני החלטות מטורפות, הוא הרי לא רוצה להיות חבר כנסת.
    הוא גם שכח להזכיר את מצבנו החמור בארגונים של איגודים מקצועיים, ואת הצורך לפעול בעניין הזה יום ולילה. הוא הכריח את מפלגת העבודה להצביע על נייר שהוא בסך הכל אופציה, ותוך כדי כך להכשיר את השרץ, שאת זה כבר אי אפשר לקחת חזרה.
    ככל שיתגבר החרם על ישראל מחוגים הולכים ומתרחבים, כך ירע מצב התעסוקה בישראל.
    על זה אף אחד לא שאל אותו.
    מצד שני, מפלגת העבודה על הרכבה הנוכחי, לא היתה יוצאת נגד ההיידר הישראלי – היא פוחדת מהצל של עצמה.
    אז השאלה האמיתית היא למה מישהו מופתע?

  11. אנונימית :

    מי היה מאמין
    שהיידר ישמש כשר החוץ של ישראל
    ושעופר עיני יוליך את מפלגת העבודה ישר לתוך ממשלה נציונאל "סוציאליסטית".
    לקרוא לזה בשמות פיוטיים כמו עלה תאנה ונזיד עדשים?

  12. ע :

    אם כבר
    היידה שרל'ה – OUT
    ה י י ד ר ליברמן- EYNI

  13. עמית-ה :

    הומור של מי שהפסידו.
    ותעשו טובה בלי השוואות לימי השואה, זה לא נכון ולא חכם.

  14. ע :

    היידר, זה השוואה לשואה?
    כל דבר זה תיכף שואה
    וכבר אסור לפתוח את הפה?
    מי שלא לומד לקח מהאופן בו עלו הנאצים לשלטון,
    בהליך דמוקרטי תקין, לא ילמד דבר.
    סבא שלי עזב את אירופה בגלל השואה?
    הא?
    לא, הוא עזב עוד לפני המלחמה כי ריח הפשיזם שהתפשט באירופה לא מצא חן בעיניו.
    הגבר ידע לקרוא מפה.
    האם גם אתה עמית יוע לקרוא מפה?
    ואך אתה קורא ל"סוציאליזם" גזעני לאומני?
    לא יוצא פשוט "נציונאל סוציאליזם"?
    אם זה מצחיק אותך, ברור שאתה לא מבין מי הפסיד פה מה.

  15. ע :

    בעצם, אם כבר, אז כבר.
    היום אנחנו יודעים, שגם אחרי שהיטלר עלה לשלטון, ניתן היה למנוע את המלחמה.
    קוצר רוח, אינטרסים סותרים, אשליות (היטלר יפתח קודם כל חזית נגד סטלין ויפיל את המהפכה…)
    וסתם ציניות קצרת טווח – כל אלה חברו ליצירת תנאים נוחים מאוד להיטלר.
    אסור לזלזל בסימני אזהרה מוקדמים.
    וליברמן הוא סימן אזהרה.
    שנים אנחנו מכשירים זחילה הדרגתית
    של ימין קיצוני למרכז המפה, בין השאר בנימוקים של "הליך דמוקרטי
    תקין" ותוך שימוש במילים מכובסות
    ונקיות.
    ועדיין, עדיין עופר עיני לא מבין את חומרת התהליך.

  16. עמית-ה :

    ראשית אני רואה לאומנות ופאשיזם אבל במחנה ההוא, אני לא רואה סוציאליזם (עייני הוא אופורטוניסט לא סוציאליסט) אלה דווקא ימין כלכלי קיצוני.
    שנית, בהיסטוריה ישנן דוגמאות של מדינות שהפכו פאשיסטיות, אין צורך להשתמש תמיד בדוגמא הגרמנית.
    שלישית, הסיכוי ש"נצליח להפיק" קטע המשך לשואה, הוא כמו הסיכוי שנצליח לייצר מרסדס. השואה הייתה השמדת עם תעשיתית, השמדות עם אחרות לא ברות השוואה.
    רביעית, הכנסת השואה לכל טיעון בשיח הישראלי מחלישה את הטיעון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.