חלום על מהפיכה סוציאליסטית

נושאים דעות, עלו ברשת ב 15.03.09 6:08

בבלוגו, מתאר נתי יפת את ספרו החדש של יפתח גולדמן, "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה" המציע דרך לעדכן את הסוציאליזם של פעם למציאות של היום. מתוך דבריו: "לב העניין נעוץ בניסיון להשיג חירות מהותית לפרט. בעוד שהקפיטליזם מדבר על חירות מופשטת, אומר גולדמן, מדגיש הסוציאליזם את החירות המהותית, הקונקרטית"

אחחח, כמה מגונה. מהפיכה? סוציאליסטית?! כן כן, זה בדיוק מה שנדרש לנו בימים אלה.

היה לי העונג לראיין בשבוע שעבר את ד"ר יפתח גולדמן, מחבר הספר "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה". גולדמן הסביר לי שהמוסכמה המטופשת לגבי הסוציאליזם, לפיה הוא עוסק בעיקר בשוויון, אינה נכונה כלל: לב העניין נעוץ בניסיון להשיג חירות מהותית לפרט. בעוד שהקפיטליזם מדבר על חירות מופשטת, אומר גולדמן, מדגיש הסוציאליזם את החירות המהותית, הקונקרטית.

נקודה חשובה נוספת שאינה נחה בראשם של מספיק אנשים, היא שלמעשה הבשילו כבר מזמן התנאים לסיום המאבק על המשאבים. מה שאנחנו מקבלים היום כמובן מאליו – עוני, מעמד ביניים נאנק – הוא אך ורק פרי חלוקה מעוותת של המשאבים הרבים, שהחשיבה שמאחוריה מעוגנת בטאבו, כמו בכל תרבות, דת, או אידיאולוגיה מתגוננת. כך בארה"ב, המזוהה יותר מכל עם הקפיטליזם, דיבור על חלוקה מחדש של העושר נחשב גרוע יותר מכפירה באלוהים, והנשיא החדש מחויב להתגונן ולהכחיש שהוא סוציאליסט, רחמנא לצלן.

איך עושים את המהפיכה הנדרשת ומשנים את דפוסי החשיבה ובעקבותיהם את המציאות? בעיני התשובה נעוצה עדיין בהקמת כלי תקשורת המונים עם אוריינטציה סוציאליסטית. חלק מקוראי הבלוג מכירים ודאי את שקוף, שעדיין לא התרומם, כדוגמא לקושי הרב בהשגת המטרה הזאת, אך יש כל הזמן התארגנויות נוספות ובסופו של דבר אין מנוס מהקמתו בישראל של פורטל חדשות שיחרוג מהמיינסטרים המקובל היום. אחרי הכל, גם הציבור רוצה בכך: 59% מהמשיבים למדד הדמוקרטיה לשנת 2007 אמרו כי יש ליישם בישראל מדיניות כלכלית סוציאליסטית יותר. בראיון עם גולדמן הוא רומז למציאות הזאת דרך דבריה של הוגה שעוסקת במארקס, וטוענת שרק בימינו אלה הבשילו התנאים שציין להתגבשותה של המהפיכה הנכספת (בלי אלימות. מארקס אמנם לא נבהל מכך, אבל העדיף במובהק שינוי לא אלים), בגלל שרק עכשיו נותר הקפיטליזם לבדו ללא תחרות, וזה בדיוק השלב שבו הוא מתחיל לאכול את עצמו. כשבוחנים את עמדת הציבור שהוזכרה כאן, מתקבלת התחושה שאולי זאת אכן המציאות המתגבשת.

להמשך

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: נתי-יפת, סוציאל-דמוקרטיה, סוציאליזם, קפיטליזם, קרל-מרקס

קישור קבוע 6 תגובות

6 תגובות

1. שי כהן :
   15 במרץ, 2009 בשעה 14:11

   כרגיל תענוג לקרוא…
   גם אצל גולדמן וגם אצל יפת

2. צביקה :
   15 במרץ, 2009 בשעה 16:27

   יש מצב ללינק למקור של נתון ה-59%? טוב מכדי להיות אמיתי.

3. דני זמיר :
   16 במרץ, 2009 בשעה 9:16

   אני מצטרף לדבריו של שי כהן….

4. נתי :
   17 במרץ, 2009 בשעה 17:02

   תודה רבה שי ודני, נעים לשמוע.

   צביקה, הנה הלינק:

   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3409013,00.html

   פסקה תשיעית מלמעלה (תחת כותרת הביניים "כבר לא כור היתוך"). באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה ניתן מן הסתם למצוא יותר פירוט, אם ישנו.

5. צביקה :
   17 במרץ, 2009 בשעה 17:06

   נתי, תודה רבה

   די מדהים.

   ואגב, אני באמצע הספר של גולדמן, ומרקסיסט טרי אני מוצא אותו מרתק לגמרי בינתיים. חייב לדעת מי הרוצח 🙂

6. נתי :
   17 במרץ, 2009 בשעה 17:32

   🙂