תומרץ ציפי לבני

מאז היוודע תוצאות הבחירות האחרונות עסוקות מפלגות השמאל הוותיקות, מרצ והעבודה, בהטחת האשמות כלפי קדימה והעומדת בראשה ציפי לבני, שלמעשה הונתה את ציבור בוחריהן ועל-ידי כך "גנבה" להן קולות. תפיסה זו מסגירה את האדנותיות המאפיינת את שתי המפלגות.

מאת: אורי זכי

כמי שהקימו את המדינה ברור למפלגות השמאל הוותיקות, שלא יתכן שהן טעו אלא שפשוט הבוחרים טעו, או למצער הוטעו. תפיסה זו היא אחת הסיבות המרכזיות להיחלשותן של מפלגות רבות זכויות אלה במשך השנים, ולמותן למעשה בבחירות האחרונות.

יחד עם זאת, אפילו בדיקה בראיה שמאלית לעילא ולעילא, מראה שלבני לא רק שלא הוליכה שולל את מצביעי השמאל שהצביעו עבורה, אלא אף קבעה אמת מידה חדשה וגבוהה של ראש מחנה המרכז-שמאל.

כל מנהיגי מחנה השלום – ראשי העבודה מאז המהפך של 1977: פרס, רבין ×”×™"ד וברק זחלו לכל ממשלת ימין מיד לאחר הבחירות, ללא קשר לעומד בראשן או לשותפות הקואליציוניות שלהן (פרס, כשר אוצר בממשלת השיתוק של שמיר, ושר חוץ בממשלת שרון-גנדי-ליברמן, רבין שר הביטחון הנאמן של שמיר, שהדביק לניסיון הפלתה את התואר "תרגיל מסריח" וברק שכבר סגר עם שני מועמדי הליכוד – שרון ונתניהו להיות שר הביטחון בממשלתם…). ×–×” לא הפריע לראשי מרצ ולאדמו"רים של השמאל להתייחס אליהם כראשי המחנה.

לעומתם, ציפי לבני, כשהיא הודפת לחץ פוליטי מבית, ולחץ ציבורי, סירבה להיכנע ל"אחריות הלאומית" המזויפת, פרי באושים של שנות ההגמוניה של העבודה בשמאל, ולא נכנסה למרות כל התופינים שהוצעו לה לממשלת נתניהו וזאת על רקע אידיאולוגי – קידום הסכם קבע ישראלי פלסטיני שבמרכזו הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.

באופן לא מפתיע, הדוברים הקולניים ביותר בעד כניסה לממשלת נתניהו-ליברמן היו יוצאי העבודה בקדימה: דליה איציק, חיים רמון ושי חרמש (נוסף להם הרב אלוף באופורטוניזם פוליטי שאול מופז, שלא מביא איתו מסורת פוליטית כלשהי).

קדימה מצטיירת כתופעה בעלת פוטנציאל – מחד, מפלגה שכבר שניים מראשיה (ובמידה מסוימת גם מייסדה) חרטו על דגלם כנושא המרכזי את תהליך השלום עם הפלסטינים ומאידך, כיוצאת חלציו של הליכוד, מפלגה שאין בה את הקוד הגנטי של "לשלטון בחרתנו" אלא את "לשרת את העם מהאופוזיציה" של מנחם בגין.

אכן, מחול החיזורים של לבני אחרי ליברמן לא היטיב עמה. אך באופן הוגן על השמאל הוותיק לשאול עצמו מה חלקו שלו ביצירת התופעה של ליברמן: אותו שמאל ששם את עיקר הדגש על השד הדמוגראפי, ולא על הטיעון המוסרי כצורך להיפרדות מהשטחים, ואותו שמאל, ובעיקר מרצ, שויתר על האג'נדה האזרחית שלו. ליברמן רק הרחיב את הטיעון הדמוגראפי (ויש לומר ביושר אינטלקטואלי גדול יותר מזה של השמאל) ואימץ את האג'נדה האזרחית היתומה.

עלינו כאנשי שמאל לא לרטון על "ההונאה של קדימה" ולהתפרק מההתנשאות הגלומה ברטינה זו. עלינו להבין שקמה מפלגת ראשה חדשה של מחנה השלום בישראל. אכן, זו איננה מפלגה סוציאל-דמוקרטית – אך האם תהליך ההפרטה המשמעותי ביותר לא התרחש תחת ראשי ממשלה ושרי אוצר של העבודה (בהשתתפות מפ"ם)?

זו גם איננה מפלגה שכל חבריה מחזיקים בתפיסת השלום – אך האם כל חברי הכנסת של העבודה, כולל בממשלת החלומות של השמאל תחת רבין ב 1992, היו אנשי שלום מובהקים?

על השמאל לאתגר את לבני – מנהיגת המחנה, ולכוון את קדימה לדרך היחידה שתציל את מדינת ישראל, בפרפראזה על סיסמת הבחירות שהגה יוסי שריד ב- 1992: "תומרץ ציפי"…

 

 אורי ×–×›×™ – יו"ר צעירי מרצ. ×”×™×” מועמד לכנסת בבחירות האחרונות

 

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

8 Responses to “תומרץ ציפי לבני”

  1. אבי הגיב:

    קדימה (ולבני ביניהם) היא מפלגה של קפיטליזם חזירי. חברי המפלגה התנגדו ככל יכולתם להעלאות הזעירות של שכר המינימום והפריטו את בית הסוהר ללב לבייב.
    במצעה הנוכחי לבחירות האלו המפלגה התנגדה להעלאת שכר המינימום, היא תמכה בהורדת המס לעשירים, בקיצוץ התקציב ובהפרטת מערכת הבריאות.
    במצעה של קדימה כתוב שתפעל ל"הקטנת חלקו של התקציב הציבורי מתוך התוצר". כמו כן, היא תפריט את הבריאות, ולדבריהם "יפסיק משרד הבריאות לספק שירותים באופן ישיר".
    http://www.kadima.org.il/upload/file/kalkala.pdf
    קדימה היא אפילו לא ליברלית שמאלית מבחינה כלכלית, אלא ניאו-ליברלית חזירית. מפלגה כזו לא יכולה להיות המנהיגה של המחנה השמאלי.

  2. אלי הגיב:

    אכן, יש משהו בדבריך לגבי אשמת השמאל בתופעת ליברמן..
    אבל צריך להגיד בכל גדול:
    קדימה היא לא שמאל!!!
    לא מספיק לתמוך בשתי מדינות כפתרון מדיני כדי להפוך למפלגת שמאל. השמאל הוא קודם כל סוציאליסטי! זאת בדיוק הבעיה של השמאל הישראלי שהפך את נושא "השלום" כעקרון המארגן שלו ולא את הסוציאליזם.

  3. לאורי לאבי ולאלי הגיב:

    השאלה הגדולה היא לא אם קדימה היא שמאל או לא.

    הרי חד"ש מסבירה כבר עשרות שנים לציבור היהודי שהעבודה ומרצ ×–×” לא שמאל, וזה לא ממש גרם לחד"ש להפוך לדו-ספרתית…

    השאלה הגדולה היא מה יכול לצמוח במרחב בין קדימה הפרגמטית והציונית ובין חד"ש האידיאולוגית והלא ציונית.

    כל עוד קדימה ניצבת כסלע איתן (דבר שיכול להשתנות מהקצה אל הקצה עוד שבוע-שבועיים, אבל לא תלוי במרצ ובעבודה אלא בשאול מופז וחבריו…) אין לעבודה ולמרצ הרבה מה למכור לכל מי שאיננו מצביע מסורתי שלהן.

    המיתוג של קדימה כסופרמרקט-שמאל הצליח לאדלר בענק, וחשבון הבנק המאוזן יחסית של קדימה (בהשוואה לחשבון הבנק העגום של העבודה) יכול לתחזק את השקר הזה למשך שנים רבות.

    מי שרוצה פרגמטיות וסופרמרקט ונרתע מהתיוג "סמולני" – יצביע קדימה.

    מי שרוצה שמאל אמיתי, שיש בו משקל שווה לציר המדיני ולציר הכלכלי – יצביע חד"ש.

    כדי להיות מפלגת לווין רצינית לקדימה, כפי שהיתה מרצ לעבודה של רבין, צריך סחורה שלא העבודה ולא מרצ יודעות לספק, לא לבד ולא כגוש מאוחד (הצעת ערן שפרמן).

    איתי

  4. אני מסכים עם איתי. מרצ וקדימה, בהוויה הנוכחית שלהן, וכפועל יוצא ישיר של הדברים שכתב כאן אורי (תפיסת המו"מ המדיני כתכליתו היחידה של השמאל), מבקשות איחוד עם קדימה. מפלגת קצת-שמאל גדולה, שלפחות תציג אלטרנטיבה שלטונית לעת עתה מול הליכוד, ותיתן מקום לשמאל מדיני-חברתי-סביבתי גדול לצמוח לצדה. יש כמובן כוחות בעבודה ובעיקר במרצ שמקומם דווקא בשמאל המקיף יותר (אבל הקטן יותר), אבל נכון להיום הם דווקא המיעוט. איחוד כזה יעשה טוב לכל השמאל, יחדד אותו ויחזק אותו.

  5. לצביקה הגיב:

    מצד שני,

    גם הרעיון שפוליטיקאים שהם אגף שמאל בעבודה ובמרצ יערקו ויחברו לשמאל חדש הנבנה על בסיס חד"ש נמצא רק בפנטזיה של גרעין שאתה נמנה עליו שאפשר לכנותו בצחוק "אגף ימין של חד"ש".

    לא משנה אם הכוונה שלך לאנשים כמו פינס ותמיר שהם הרבה יותר שמאל מדיני מהסחורה שמפלגת העבודה מייצרת בפועל (=עופרת יצוקה), או שמאל כלכלי כמו פרץ יחימוביץ' ואילן גילאון.

    לא רק שהחבר'ה האלה לא רואים את עצמם חוברים לחד"ש (זו התאבדות פוליטית אישית עבורם), אלא גם חד"ש הרשמית (שאתה לא חלק ממנה) לא ממש פותחת את ידיה לחבק אותם ולחבר אליה אנשים שהציונות היא חלק מזהותם.

    הדיבורים של חד"ש על בניית שמאל חדש אינם חדשים כלל וכלל. שומעים אותם כל מערכת בחירות.

    הדיבורים נראים בערך כך: "אתם תודו שתמיד טעיתם ואנחנו הדבר האמיתי, ואנחנו בתגובה נשמח לקבל את כניעתכם/תמיכתכם."

    דוגרי, אם היית פרץ גילאון או יחימוביץ', היית הולך על איחוד כזה?

    איתי

  6. מר"צ תפקדה גרוע מאוד מהבחינה התקשורתית: זעקותיה של זהבה גלאון שיצרו אנטגוניזם, האפרוריות והאלמוניות של שאר הח"כים, ופולחן האישיות הדוחה של ג'ומס. גם אתה יצאת רע בתקשורת כאמרת ליובל רבין שהוא בוגד במורשת אביו.
    אני מקווה מאוד שאתה לא מתכנן לזגזג כפי שבמר"צ התחרת באמצע הקדנציה של כיו"ר הצעירים על תפקיד המזכ"ל.

  7. חברי במרצ צריכים להתעורר ולהספיק לחשוב באותן של הדרכים המקובעות של "יומרץ X" – הקונספט של קורקטיבה שמאלית פשט את הרגל, שכן הוא מצריך מפלגת שלטון שמאלית וכזו אין.

    באשר לדעותי על קדימה, כמו גם להיתכנות של חבירה אליה, כתבתי את הדברים כאן:
    http://israelikemalist.wordpress.com/2009/03/13/kadima

  8. אור קמה הגיב:

    אני מרשה לעצמי להפנות את תגובתי למר זכי עצמו הפועל במרץ רב בזירה הציבורית ועל כך יש להעריכו. קטע זה, כמו רבים שהוא כותב מייצגים איש שמאל ליברלי ותו לא. 0 בשורה למעמד העובדים הישראלי שבלעדיו לא יהיה שמאל בישראל- תפישה פוליטית צרה שהמנעד האידיאולוגי והפוליטי שלה נע בין גבולות 67 עם תיקוני גבול או גבולות 67 נטו.
    ההבנה של ליברמן פשוט גובלת בתפישה רדודה מאין כמוה. הבנה של ליברמן כתוצר של תהליכים כלכליים? של פנייה לייאוש? של הפרטה? של אי היכולת של מרצ הליברלית, השותפה להפרטה ולזניחת המאבק המעמדי להציב אלטרנטיבה? נאדה. מהו ליברמן לשיטתו של זכי? כיצד מתמודדים איתו? התשובות הן אותן תשובות כושלות של השמאל הליברלי

Leave a Reply