חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ציפי לבני, הכנסי לממשלה עם ביבי

נושאים מכתבים, פוליטי ב 22.02.09 6:07

דר' גלי וינשטיין פרסמה מכתב בבלוגה, בו היא מבקשת מציפי לבני להכנס לממשלה בראשות ביבי. מתוך דבריה: 'כדי שלא נהיה רדודים, פאשיסטים וימניים. צריך קצת למשוך את הממשלה לכיוון שמאל'

שלום לך ציפי לבני,

לפני ששה ימים אני הצבעתי עבורך.

והצבעתי עבורך כי חשבתי שאת מייצגת את השמאל השפוי במדינת ישראל.

נכון אני יודעת שיבואו כל מיני יפי נפש ויאמרו לי, כמו שאמרו לכל מיני כותבים אחרים, את כן שמאלית, את לא שמאלית, את כן שמאלית, את לא שמאלית…

את יודעת מה? בסדר… אז אני לא שמאלית. מה אכפת לי מה אני?

כל ההגדרות האלה לא חשובות. זה מזכיר לי את הויכוחים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, שבו עשיתי פוסט דוקטורט במשך חמש שנים: אתה כן רציונליסט, אתה לא רציונליסט, אתה חתיכת רלטיביסט, אתה אקטיביסט, אמפיריציסט, לא… אתה פוזיטיביסט, אתה ריאליסט אחד… האונטולוגיות האלה… ומספיק עם הקונסטרוקציות והרדוקציות והדדוקציות… ועוד כל מיני מרקחות… ואף אחד לא הבין שם כלום חוץ מההגדרות שאחד פיזר שם על השני. ואם העזת לומר שאת לא ריאליסטית או לא רלטיביסטית, ממש כמעט שפדו אותך, כי מותר להיות רק אוביקטיביסט אבל לא פוזיטיביסט ורצוי לא להיות בכלל ניאו-קאנטיאן. הבנת? לא. זהו גם אני לא הבנתי. ככה זה בעידן הפוסט-מודרניסטי. מה זה? אני רק מבינה נוסחאות, בייחוד נוסחאות מתמטיות ופיזיקאליות אבל גם מדיניות – לפחות כך אני מקווה. ונעבור לנוסחאות פוליטיות.

את הנוסחא הפוליטית: ביבי נתניהו בפעם הראשונה היה לא טוב למדינה הבנתי היטב, לפחות כך אני חושבת. ביבי נתניהו הוא מוכשר מאוד, אבל כראש ממשלה בפעם הראשונה לדעתי הוא לא היה מוצלח. אני חוששת שביבי נתניהו חושש ממדינת חמאסטאן וממדינת אחמדיניג'יסטאן יתר על המידה. הוא חושש מהם ואני חוששת ממנו.

תראי, גם אני קצת פוחדת מהחמאס ומאחמדיניג'ד, ואת יודעת אני בתור מומחית ליסודות היחסות ולאספקטים מדעיים ולא מדעיים אצל אלברט אינשטיין, מכירה קצת טוב ממנו את הנוסחא E=mc2 וגם מה זה ריאקצית שרשרת ומה זה פצצת ביקוע ופצצת אטום. אבל – מלבד פיזיקה – אני לא פסיכולוגית אבולוציונית, וגם לא מומחית לדרוויניזם ובכלל לתורת הנפש, ובכל זאת לדעתי היסטריה היא תמיד דבר מוגזם. באמת מעניין אילו הורמונים מופרשים מאיזה קורטקס במוח כאשר נכנסים להיסטריה, ולמה התכונה שרדה בברירה הטבעית? ובכלל אם כבר מדברים על ברירה טבעית…למה הרצון שלנו להלחם זה בזה שרד בברירה הטבעית? זהו שדרווין כבר מת ולא ניתן לשאול אותו. אבל יש מומחים גדולים ממנו כיום… וניתן לברר.

הצרה היא שאלה שלוקים בהיסטריה, וכתוצאה מזה יוצאים גם לפעמים למלחמות שווא, נבחרים להקים ממשלות. ואני פוחדת ממשלת ימין צרה.

זיגמונד פרויד כתב לאלברט אינשטיין ב-1932 – שנה לפני עלייתו של היטלר לשלטון – שלטווח הארוך, התקווה האמיתית שלו הייתה שיותר ויותר אנשים יפנו עורף מהמלחמה ויתרחקו ממנה ממניעים רציונאליים. וזאת משתי סיבות: ראשית, כי האדם בעידן-הלוחמה יגיע למסקנה שהמלחמה "מאלצת את האינדיבידואל למצבים שמבישים את האנושות, מאלצים אותו לרצוח אנשים עמיתים נגד רצונו", ושנית, בגלל שמלחמה פשוט נהפכה ליותר מידי מבעיתה מכדי שיוכל לשאתה. "מלחמות, כפי שהן מתנהלות עתה", כתב פרויד, לא מספקות שום טווח עבור פעולות של גבורה לפי האידיאלים העתיקים, ובהינתן השלמות הגבוהה של הנשק המודרני, המלחמה כיום פירושה תהיה ההשמדה הגמורה של אחד מהלוחמים, אם לא שניהם".

פרויד צודק ברמת העיקרון. ויש לי הרגשה שההיסטריה תוביל לפעולות מלחמה נוספות ומיותרות, ולתוקפנות מיותרת. ההיסטריה והפחד האיום והאובססיבי מרחיקים אותנו וגם את העם הפלשתיני – שנוקט באמצעות ארגוני הטרור שלו באלימות – מהשלום.

יחד עם זאת, אינשטיין פעם הסביר את עמדתו הפצפיסטית. כאשר הטיחו באינשטיין שהוא אינו פצפיסט אבסולוטי (כמו פרויד למשל), אינשטיין כעס וענה שהוא פצפיסט משוכנע. אני מניחה שאני כמו אינשטיין פצפיסטית משוכנעת, ולא פצפיסטית אבסולוטית, וזוהי תשובה לכל אלה ששואלים מדוע בחרתי בך ולא במרצ. להלן דבריו של אינשטיין מ-1953, שנתיים לפני מותו: "הגישה שלך היא בהחלט לקוחה מההשקפה של פציפיסט מוחלט, כלומר, ללא תנאים. אבל במכתבי ל-קאיזו אני לא אמרתי שאני הייתי פציפיסט מוחלט, אלא, במקום שהייתי תמיד פציפיסט משוכנע. בעוד שאני פציפיסט משוכנע, ישנן נסיבות שבהן אני מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים – דהינו, לאור אויב שיש לו נטייה ללא תנאים להרוס אותי ואת עמי. בכל המקרים האחרים אני מאמין שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בין לאומים. זו הסיבה מדוע אני מאמין שהיה צורך להשתמש בכוח וזה היה מוצדק במקרה של גרמניה הנאצית."

אם כן, נראה לי שאם הליכוד יעלה לשלטון הוא יראה בכל טיל ובכל רמז לטיל או לפצצה "אויב שיש לו נטייה ללא תנאים להרוס אותי ואת עמי", גם אם המצב הוא כלל לא כך. כי זוהי טבעה של היסטריה. אני לא רוצה לומר כאן דברים נוספים חבוטים, שנאמרים בתקשורת מידי יום. הבעיה שלי היא שאני לא רוצה שהמדינה שלנו תיהפך למדינת חינוכסטאן. מדינה שבה מרוב פחד מחמאסטאן ומאחמדיניג'יסטאן, ישכחו את החינוך ואת ההשכלה. וזה היה כך בזמן ממשלת הליכוד לדורותיה. אני יודעת שאני הצבעתי עבורך כדי שביבי נתניהו לא יעלה. כי ידעתי שברגע שביבי יעלה יהיה פה חינוכיסטאן. החינוך יתדרדר וההשכלה תגיע אל עברי פי פחת. הבנקים ישלטו והעמלות ישתוללו. אם לשמור על העקרונות הטהורים באמת את צריכה ללכת לאופוזיציה ולא להיכנס לממשלה שבראשה עומד ביבי נתניהו. כי זו טריפה מבחינתנו, מצביעיך. ממש כך.

יחד עם זאת, נראה לי שכדי להציל את מצב החינוך בארץ ואת מצב ההשכלה, וכדי שלא תהיה כאן היסטריה ביטחוניסטית, אני מבקשת ממך שתעשי את הטריפה הזו וכן תכנסי לממשלה עם ביבי נתניהו. זאת כי נראה שהוא הולך להיות ראש הממשלה הבא לצערנו הרב. אם העבודה הייתה נכנסת גם כן, הייתי שמחה מאוד וזאת כדי שהבינוניות לא תשתלט על הארץ. אני רוצה שאנחנו נטעם מעט מההצלחה של אובמה בארה"ב… כדי שלא נהיה רדודים, פאשיסטים וימניים. צריך קצת למשוך את הממשלה לכיוון שמאל. וזה חשוב מאין כמוהו למען עתיד ילדנו, למען החינוך שלהם, כדי שברחובות לא תהיה שנאה, ולא נגלה פתאום גזרות וחוקים משונים. ואני אומרת לך שאם תקום כאן ממשלה ימנית-ליברמנית או ימנית-דתית בישראל… האווירה ברחובות תהיה כמעט כמו באיראן. אני ממש פוחדת.

לכן עדיף לעשות את הטריפה כדי להציל את המדינה.

בכבוד רב,

ד"ר גלי וינשטיין

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

4 תגובות

  1. ש.לוי :

    לד"ר גלי ויינשטיין,
    רציתי רק להזכיר לך:
    הגברת ציפי לבני היתה שותפה בממשלה שיצאה לשתי מלחמות תוך שנתיים. האם לא היתה כאן "היסטריה ביטחונסטית" כפי שאת מכנה אותה?
    מה גורם לך לחשוב שעשרה קבין של חכמה מדינית, כלכלית וחברתית שירדו לעולם, ניתנו כולם לשמאל?
    האם אינך שבויה בסיסמאות, האם המציאות שממשלת עבודה וקדימה הותירה לנו, כל כך נפלאה?
    לצערנו, השנאה שאת כל כך חוששת ממנה, הביאה למצב הפוליטי בו אנו שרויים היום ודווקא שנאת החינם של השמאל לנתניהו.

    במכתבך יש מידה רבה של התנשאות ופטרונות. בעיה קשה שרבים בשמאל לוקים בה, לכן רבים נזהרים ואינם מוכנים לחבור אליו. למרות, שאם נבדוק לעומק נמצא שרבים מאמינים ברעיונות סוציאל דמוקרטיים (אינני בטוחה שציפי לבני מגדירה עצמה כסוציאל דמוקרטית).
    אני מצפה מאנשים חכמים וחושבים, להיצמד לעובדות ולא לתת לדעות קדומות לנהל אותם.
    עוד אני מצפה ממי שמגדיר עצמו "שמאל שפוי" להפסיק לנהוג במוסר כפול. את מבקשת מהגברת לבני "לעשות את הטריפה" (כמה קיצוני…)ולחבור לממשלת נתניהו.
    האם חבירת מפלגת העבודה לקדימה (מי הם האנשים בקדימה, כולל ציפי לבני?) לא היתה מעשה טריפה? האם הם הוכיחו מידה של שפיות? אם כן, במה הועילה ישיבתם בממשלה הקודמת?
    ואל לך לשכוח כי השמאל ישב גם אביגדור ליברמן ולמשך תקופה לא מבוטלת.
    אני יודעת ממכתבים קודמים שלך, כי את עוסקת בחינוך. שאלי את עצמך בכנות, מי גזר גזר דין מוות על החינוך הממלכתי, למשל.
    בדקי את "הרפורמה" ששרת החינוך מתהדרת בה, את תגלי כמה רדוד לכנות אותה רפורמה, האם הרעיון הסוציאל דמוקרטי הנחה אותה?
    הקלות הבלתי נסבלת, להכליל ציבור כל כך רחב שבחר בימין בכינוי "רדוד", או "פאשיסט" ואפילו "לא שפוי" (לא באופן ישיר), זה מעשה לא אחראי וחוטא לאמת.

  2. ל רפי :

    "קשה" להתמודד עם דוקטורית, שהרי אכסיומה היא שדוקטורים, לא כל שכן, פוסט-דוקטורים, לעולם אינם טועים. עצם ההתיחסות לעם ישראל במונחים של "שמאל שפוי" לעומת כל השאר, היא הנותנת. שכן מהגדרה זו נובע (כן, הגדרות חשובות) שכל השאר הם הבררה, הלא שפויים. שהרי הד"ר בחרה בשמאל שפוי (=ציפי ליבני) ומכאן באופק האירועים של עולם אמיץ חדש לתפיסתה. וראה זה פלא, רוב העם ובהם דוקטורים ופוסט-דוקטורים ופרופסורים ועוד, חושב אחרת ממנה ונתן לכך ביטוי בבחירות האחרונות, וזו הרי תמצית הדמוקרטיה, אבל לא אצל הד"ר. המשימה הבאה של "השפויים בעם" היא לחבל ברצון הרוב, ולשם היא שולחת עכשיו את נציגתה המובהקת, ליבני – לממשלה רחבה.
    אף אחד מהזרמים המחשבתיים של מאתיים השנים האחרונות, לא הביא לאנושות מזור, משום שהמציאות מורכבת מדי מכדי שתהיה תחומה בזרם מחשבתי צר המקדש ראיה מוגבלת אחת של מורכבות זו על פני אחרת, וגורס שהריאליסטים טובים יותר בעניין זה מהקונסטרוקטיביסטים, או פוזיטיביסט צודק יותר מאמפיריציסט, למשל. פוסטיזם לטעמי הוא אנרכיה ואובדן דרך. אינני פוסטיסט משום בחינה שהיא ובכל זאת אני מעיז לחלוק על הד"ר כמעט בכל מה שכתבה.
    אין דבר כזה שמאל ושמאל קיצוני, כשם שאין שמאל שפוי. אין ימין וימין קיצוני, כשם שאין דתיים או חילוניים וכו'. כמי שאמונה על אינשטיין ויחסיות, מכירה הד"ר אל נכון ביחסיות המוחלטת בכל אורחות חיינו – זה אולי היוצא מן הכלל היחיד של היחסיות.
    שמאל הוא שיטה של הגדרה עצמית לקבוצות בחברה שרואות צורך או חובה לעצמן להתבדל מכל השאר. השימוש בימין נועד לאותה מטרה בדיוק. הווריאציות האחרות על הנושא הן דרך לדרג את השונויות בהתאם לנורמה הבסיסית, או לסקלה שחוברה במיוחד למטרה זו. שמאל שפוי הוא הנורמה אצל הד"ר וימין מתון אצל השמאל הקיצוני. מי ששונה מהשמאל (במה בעצם?) במידה רבה הוא שמאל קיצוני ובמידה רבה מאוד – שמאל הזוי. סקלת המדידה מכויילת ביחידות של תחושות-בטן, של השמאל השפוי, כמובן.
    לדידי דתיים וחילוניים הן אותן "חיות" עם דפוסי חשיבה אחרים: דתיים מאמינים בכתבים שכביכול מבטאים דברי אלוהים, ומכאן גם בקיומו של אל; חילוניים מאמינים בדת חסרת אלוהים; הבחירה האישית, שיא המודרנה. אלה ואלה בוחרים בחירה אנושית מוסכלת יותר או פחות ודבקים בה, עד לחזרתם בשאלה "ימינה" או "שמאלה".
    לא נכון שהגדרות אינן חשובות. כד"ר למדעי הטבע (אם הבנתי נכון), הד"ר בוודאי מודעת לחשיבותן של הגדרות ולחוסר המשמעות של מה שאנו אומרים ועושים ללא הגדרות. הגדרות הן אלה שיוצרות שפה משותפת, ובגלל הגדרות שבמשתמע, נוצרים לא פעם הבילבולים החמורים ביותר ואי-ההבנות הקשות ביותר.
    כך, למשל: אם שלום אצלנו הוא הסדר של פשרה טריטוריאלית, שביסודו עומדת בצד שלנו מדינת לאום של העם היהודי, שלה משטר דמוקרטי (=מדינה ציונית) ובצד שלהם מדינת לאום של העם הפלשתינאי שמשטרה…(?!). ואם שלום אצלם הוא טכניקה לקעקע באמצעים שונים את מדינת הלאום היהודית ולהחליפה במדינת "כל אזרחיה" עם רוב ערבי שמשטרה דמוקרטי, דהיינו: חיסול מדינת הלאום היהודי, אנו למעשה על אותה סקלה של שלום, אך בשני הקצוות המרוחקים ביותר שלה. אולי הד"ר יודעת כיצד לגשר על פער זה באמצעות תורות פיסיקליות מתקדמות (קוונטים?!). אם היא יודעת, כדאי שתעזור לציפי ליבני, משום שליבני אינה פוסט-דוקטורטית בפיסיקה.
    כשהיא עוברת לתחום הפוליטי, היא בהירה הרבה פחות. חלק מהדברים הם פרשנות מטעם עצמה על השערות לא מוכחות משלה. חיזבאללסטן בלבנון היא עובדה וכך גם חמסטאן בעזה. אין היגיון רב להתעלם מקיומן וממטרותיהן המוצהרות, שגם ממומשות בשטח – האמפיריקה מדברת! שום מנהיג לאומי שאינו אוטיסט, אינו יכול ואינו רשאי להתעלם מעובדות אלה, ומן האופן שבו הן משתלבות בתמונה הגיאוסטרטגית הכוללת של המרחב; כאן לא מדובר בניסויי מעבדה. חופש הבחירה נתון לד"ר לחשוש ממה שהיא בוחרת, אבל אילו הצליחה להסביר מדוע היא חוששת מנתניהו יותר משהיא חוששת מישויות צבאיות מזויינות עוינות על גבולות ישראל, אולי היתה מצטיירת קצת יותר רציונאלית וקצת יותר משכנעת.
    כבודו של איינשטיין במקומו מונח, אבל כלל לא ברור מאליו שאינשטיין היה חכם פוליטי. להבנה פיסיקלית תאורטית או מעבדתית של תגובת שרשרת, אין ולא כלום עם עיצוב מדיניות בטחון לאומי של התמודדות מול איום גרעיני או איומים קיומיים אחרים. כך, למשל, תכנית מלחמת הכוכבים של רייגן, היא שהכריעה את בריה"מ, ולא השימוש בתגובת שרשרת. כלל לא ברור שהאיום האמיתי בפועל על ישראל הוא גרעיני. האיום הגרעיני יכול להוות מטריה לאיום כולל קונוונציונאלי, שמנצל את הא-סימרטריה הישראלית-ערבית ופועל בכללי משחק שממצים את יתרונותיה (כגון טרור) ליצירת איום קונוונציונאלי שחומרתו קיומית. בסיסי טרור על גבולות ישראל הם נקודת מוצא מצויינת לאסטרטגיה כזו. אני משוכנע שהמנהיגות הישראלית אינה פוחדת מן האיום המתהווה, אלא מתלבטת בדרכים הראויות להתמודד מולו. מה שניסו ממשלות ישראל מאז שנת 2000, לא צלח. עתב נחוצה גישה אחרת. זו עמדתו של נתניהו ותמהני מדוע היא "מפחידה" את הד"ר. האם רק משום שנתניהו לא שייך למחנה הנכון (=השמאל השפוי)?! סטריאוטיפים מחשבתיים הם מחלה שבה לוקים גם דוקטורים?
    אשר לדיון הפילוסופי בשאלה מדוע אנו נלחמים זה בזה, אעיר מספר הערות:
    א. בני אדם אינם מושלמים, ולכן התנהלותם אינה בהכרח ראציונאלית.
    ב. האינסטינקט הקיומי הוא הגורם החזק ביותר הדוחף להחלטה להילחם.
    ג. ללחימה מספיק צד אחד; לשלום דרושים לפחות שניים.
    ד. אינטרסים ופערי-עוצמה הם הגורמים השכיחים ביותר ליצירת קונפליקטים כוחניים.
    ה. הברירה הטבעית פועלת גם ביחסי אנשים ואומות.
    ו. דתיים משמאל ומימין תורמים במידה דומה לאלימות האנושית; רוסיה הסובייטית, גרמניה הנאצית, מאו-טסה טונג בסין ויפן הקייסרית, הן רק מעט מן הדוגמאות.
    ההיסטריה היחידה שאני מזהה בוודאות במאמר היא ההיסטריה של הכותבת. היסטריה, עפ"י אחת ההגדרות, היא תגובת-יתר (גופנית או חשיבתית) לחרדה; כאשר חרדה היא פחד לא רציונאלי מאיום לא מוגדר.
    "פציפיזם משוכנע" הוא הזכות שניתנה לאינשטיין להתבטא כרצונו לאחר שתרם רבות לפיתוח הנשק הגרעיני. פציפיזם זה יכול וצריך להתקיים אך ורק בתוך הנורמות שמתירה חברה שהיחיד רוצה להיות חלק שווה זכויות בה, משום שגם כאן פועלת יחסיות מובהקת ולא כל פרט יכול לבחור באופן חד-צדדי לעצמו את גבולות "הפציפיזם המשוכנע" שלו.
    חבל שהד"ר, אינה מנסה ללמוד מהניסיון, לפחות מעט. אילו ניסתה, היתה נוכחת בשתי עובדות יסוד: א. "הימין" עשה לא פחות שלום מהשמאל; ב. "השמאל" פתח ביותר מלחמות ברירה מהימין. אבל שמתי לב כבר קודם לכך שהאמפיריקה אינה החלק החזק של מאמר זה.
    אחרי שעברה את הגל ההיסטרי הראשוני שלה, חוזרת הד"ר, וטוב שכך, לקרקע המציאות. מדינה אינה יכולה לחיות באופוריות של אינשטיין ופרויד וגדולים אחרים; היא חייבת לחיות על קרקע המציאות. המציאות מחייבת טיפול בסוגיות רבות שחוץ וביטחון הן רק חלק מהן. מחקרים העוסקים בעלייתן ונפילתן של אומות, מראים שהגורם המכריע לנפילתן של אומות, הוא התכרסמות פנימית שמפוררת את הלכידות החברתית. לחצים חיצוניים מבליטים או מזרזים את נקודת השבר, אבל לא הם המכריעים (למעט בשמד מוחלט). לכן, נקודת המוצא של הד"ר שגויה – ליבני אינה יכולה לשנות את רצון העם אלא בשיכנוע ובבחירות. מאידך, מסקנתה הקוראת לליבני להצטרף לממשלה רחבה – נכונה. תתרום ליבני ויתרמו חבריה למפלגה בנושאים ובמקומות שבהם היא והם יכולים לתרום ויש כאלה לא מעט.
    טריפה תהיה לא לעשות כך.

  3. אבי :

    אכן גלי, חייבים מפלגה שתתעקש על הפרטת מערכת הבריאות, העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות, הפרטת בית הסוהר ללב לבייב והתנגדות להעלאת שכר המינימום.
    באמת חייבים את קדימה בשלטון, הם באמת הוכיחו בהתנהלותם בקדנצייה הקודמת ובמצעם הנוכחי את מדיניותם "השמאלית".

  4. גלי וינשטיין :

    מחר הראשון במרץ. האם אני שמחה? לא. אני מאוכזבת. מאוכזבת מהמדינה הזו שבה כל אחד רוצה להיות בה ראש ממשלה ומוכן בשביל זה למכור את האמא שלו. וגם כמובן את האבא שלו. אני ממש בדיכאון במדינה הזו. אני "גונבת" לד"ר אשר עידן את התגובה שהוא הגיב לי למאמר שפרסמתי על ההשכלה הגבוהה ועל הדוקטורים…
    ראו להלן:
    http://www.notes.co.il/gali/53259.asp
    ואני משנה את התגובה שלו לתגובה שלי – כך שהיא תתאים לפוליטיקאים. ד"ר עידן, טבע ביטוי מבריק: הלומפן-אינטיליגנציה. תרשו לומר באמת שאנחנו בציבור הלומפן-מוכשרים. ומי מגיע לראש?…
    במדינה שלנו, המוכשרים לא מספיק מאפיונרים כדי להגיע ולהנהיג את המדינה. לכן ההמון או הציבור יודע שהכנסת היא מרכז הבינוניות. והמצב הזה רק ילך ויחריף בשנים הקרובות. הדבר הזה יתבטא בבחירות כל שנתיים, בהחלטות מטופשות, בשחיתות ובגזירות של הבנקים. הפוליטיקאים כמובן ינסו לגלגל את האשמה עלינו, על ההמונים. ואנחנו… נהפך לכלכלה עוד יותר חזירית מדיר החזירים שהיינו עד כה.
    כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזו, מה לעשות? אתם לבטח שואלים. אולי אפשר אוברול נוסח ברק אובמה יציל אותנו מידי הפוליטיקאים הבינוניים שלנו, ויציל את המדינה משקיעה למיליטריזם חזירי.
    כי האובמות המוכשרים האמיתיים נשארו כמובן מחוץ לכנסת. מי שנמצא בתוך הכנסת ומקבלי ההחלטות הם רק מקושרים, אולי קרובי משפחה ןמקורבים אחרים, שאין בינם לבין כישרון שום קשר. מה שייש להם זה קישרון בקוף.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.