חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

המלחמה בעזה- סדר היום החברתי-כלכלי נזנח

נושאים דעות, פוליטי ב 20.02.09 6:08

מלחמת עזה מראה שוב שמה שמלכד את החברה הישראלית הוא האלימות. סדר היום האזרחי נדחק לפינה, והתקשורת, שהפכה מגויסת מטעם, אינה מתייחסת לא אל בעיות החברה, לא אל גירוש המהגרים לפריפריה, לא אל בעיית המים וזיהום האוויר, ולא אל ההפרטות. תיאור מצב 

מאת: נעם הופשטטר ושרון שחף

המלחמה שאחרי

אחד הנזקים המרכזיים של המלחמה בעזה הוא החזרה לסדר יום לאומי שתואם את שנות החמישים.

 חיילי המילואים מזמן לא הרגישו סקסיים כל כך. המדים מזמן לא היו מבוקשים יותר. להיות חייל אחרי מלחמת עזה הוא הדבר הנחשק ביותר. סדר היום החברתי בישראל נדחק פעם אחר פעם מפני סדר היום הביטחוני. פעם אחת הבטיחו לנו עמיר פרץ ופעם אחרת הבטיחו לנו גימלאים. אכן, היה נדמה שהנושאים האזרחיים נמצאים גבוה יותר בסדר העדיפויות האזרחי. אבל לא. מסתבר שהאזרחות מהווה רק קליפה דקה של הלב הציבורי עוטה המדים. הירוק חזר להיות ירוק-זית. האדום הוא שוב חשבון הדמים.

מה ערכה של המהפכה הפמיניסטית בישראל, אם היא מתבטאת בגאוותן של לוחמות על שהוכיחו שגם נשים מסוגלות לנצל את ההזדמנות להרוג? מה ערכה של המילה "סולידריות" בחברה בה שרים בממשלה מבטיחים לגרש מיעוט לאומי שחי בקרבה, שפערי השכר העצומים בה הולכים וגדלים, והיא מצליחה להתלכד רק סביב אלימות? מי צריך "ערבות הדדית", אם כל פירושה הוא תרומה לנזקקים? התייחסותנו לפליטי עזה, כמוה כהתייחסות לפליטי המדיניות הכלכלית של נתניהו, ברק ואולמרט – קודם יורים, אחר-כך בוכים ותורמים, תורמים ובוכים, ואז שבים ויורים ותומכים.

המלחמה בעזה, העמידה את החברה הישראלית מול המַרְאָה, בעליבותהּ. יחד איתה, מול המצלמה, עומדת התקשורת הישראלית – עלובה לא פחות, מגויסת, תקשורת יְשנה. ריח חזק של שנות החמישים עלה עם פתיחת עִתוני הבוקר בתקופת המלחמה: משתפי-פעולה של הצנזורה הצבאית, מדפיסים ומשדרים תמונות "מטעם", מדווחים על-ידי כתבים רכובי נגמ"שים, מקדישים עשרות עמודים ומאות דקות שידור לחיילים על טנקים עם מחייכים תוך כדי אכילה ממסטינגים (מאיזה בוידעם שלפו את המסטינגים האלה?), נמנעים מסולידריות עם עמיתיהם שנפצעו ונהרגו מאש צה"ל במהלך הלחימה ובתקיפות מכוונות – התנהלות כלי התקשורת הישראליים עמדה במלחמה הזו על הגבול בין אינפנטיליות לרשעות.

ואחרי המלחמה? נדמה שההפצצות החזירו את ישראל, ולא את עזה, לשנות ה-50'. הדגלונים תלויים בין המרפסות – יותר מ-28,000 דגלים נתלו, התבשרנו, בשדרות; אחוזי ההתנדבות לשירות קרבי ודאי יעלו, כפי שעלתה גם רמת ההתייצבות לשירות המילואים; הצבא חזר לכשירות. הרמטכ"ל החדש מבין עניין. עובדה: הוא מצויר, כמו סטאלין בשעתו, בצבעי פסטל מלאי חזון על שער פיסת העיתון הנקראת ביותר במדינה. שוב אנחנו צודקים, כל כך צודקים; שוב מרגישים "יחד", ולשם שינוי גם "חזקים". הרי ניצחנו במלחמה. ובשם היחד המעוות הזה, מסיכת-פנים דקיקה המתוחה על פנים כעורות, נמשיך לזרוק מהגרים לפריפריה; לדפוק את הערבים; לבחור בגנרלים למנהיגים; לזהם את האוויר, לגמור את המים ולהפריט את האדמה; להכריח את הנשים לשחק במגרש הכוחני, החבר'המני; ובעיקר לא לדבר על כל אלה, כי יש דברים חשובים יותר לעסוק בהם.

בקרוב נראה נשים בשמלות הדוקות מתניים ובסינרים קטנים ממרקות כלים במטבח, בזמן שהגברים שלהן, בחליפות, מנשקים את לחייהן ויוצאים לעבודה. בנות, חיזרו לסרוג גרביים לחיילים. בנים, חיזרו לחפש פילים בקנה.

שרון שחף היא יועצת אסטרטגית לארגוני סביבה וחברה.

נעם הופשטטר הוא דוקטורנט למדעי המדינה.

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

2 תגובות

  1. עמית-ה :

    אין מה להוסיף אמרתם הכל על ההווה.
    אני מקווה שבפוסט הבא תציירו את העתיד האופטימי שאתם חוזים לנו, והדרכים להגשים אותו.

  2. דורית אברמוביץ :

    הייתי מוסיפה ואומרת על מאמר מצוין זה- כי מזמן לא נראו החיילים כה סקסיטים וכך גם החברה כולה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.