חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ביבי נתניהו וציפי לבני – השניים הזוכים

נושאים דעות, פוליטי ב 20.02.09 6:10

מהי הקונסטלציה הפוליטית שנוצרה לאחר הבחירות? האם היא מחולקת לגושים, האם  המפלגות משקפות שמאל וימין, האם הצבעת האזרחים הייתה אידיאולוגית או מניפולטיבית? ומה עם הירוקים?  אור שי מתיחס לכך במאמרו וגם אל בעיית סדר היום החברתי-כלכלי, ואל אתגר בניית השמאל מחדש

מאת: אור שי

הרהורים בתום מערכת הבחירות

המצב המוזר אליו נקלעה המערכת הפוליטית, כשגם נתניהו וגם לבני  מכריזים על ניצחונם בבחירות, חושף את הסוגיה שבאמת עמדה במרכז מערכת הבחירות הזאת: מי יעמוד בראש הליכוד, על שני פלגיו?

הרבה פרשנים חוזרים כמנטרה על שני מספרים: 65 חברי כנסת למחנה הימין בראשות נתניהו, מול 55 חברי כנסת למחנה "השמאל" בראשות לבני. אלה מספרים מופרכים. קודם כל, משום שחמשת חברי הכנסת של יהדות התורה הם לא ימין, לא שמאל ולא מרכז, אלא מפלגה סקטוריאלית לחלוטין. אבל יותר מזה, משום ש- 28 חברי הכנסת של קדימה הם יוצאי הליכוד. חלקם היו שם בפועל, וחלקם רק נמצאים שם רעיונית.

לבני הצהירה בריאיון לאילנה דיין כי "הגושים" שהיו קיימים בעבר בפוליטיקה הישראלית נופצו ואינם עוד. היא צודקת. לליכוד א' ולליכוד ב' יש כיום 55 מנדטים, למפלגות הדתיות 23 ח"כים, לליברמן 15 ח"כים, מי שנחשבו במשך הרבה שנים ל"שמאל" כמעט נמחקו ולח"כים מחד"ש, בל"ד ורע"מ-תע"ל אף אחד לא מתייחס במשחק הקואליציוני. עכשיו השאלה היא פרסונאלית ולא ערכית: האם לבני תהיה ראש הממשלה ונתניהו שר האוצר, או נתניהו ראש הממשלה ולבני שרת החוץ?

כשמנהלי הקמפיין של קדימה השתמשו בסיסמא "ציפי או ביבי" הם ידעו על מה הם מדברים. בחירות 2009 היו הפריימריז הגדולים בתולדות הליכוד.

נפילת השמאל הישן

במשך הרבה מאוד שנים, רוב מי שהגדירו את עצמם כ"שמאל" בישראל הצביעו לגלגולים השונים של העבודה ומרצ. חלקם תוך סתימת האף, חלקם ברוב חדווה וגיל – אבל הצביעו. בבחירות האלו, חלק עצום מתוך הציבור הזה הצביע לקדימה. אפילו בקיבוצים ובמושבים קדימה ניצחה את העבודה ומרצ.

בשתי המפלגות הותיקות האשימו את קדימה בכישלון, וטענו שהספין של "לחסום את ביבי" הטעה את הבוחרים והוביל למפלה. הטענה הזאת לא מופרכת. שמעתי דיבורים בכיוון מהרבה מתלבטים ערב הבחירות. חבר שלי, קיבוצניק מהנגב שהצביע בפעם הראשונה, שקל ברצינות להצביע קדימה כי "אם ביבי יחזור הוא יפריט את כל מה שזז". אני לא יודע מה הוא אישית הצביע בקלפי, אבל ללא ספק הפחד מנתניהו הניע הרבה בוחרי שמאל להצביע לשאול מופז ולעתניאל שנלר במקום לזהבה גלאון ולקולט אביטל. מדובר בחוסר הבנה של השיטה, כי כדי למנוע מנתניהו להיכנס לממשלה היה צורך במעבר של קולות מהליכוד לקדימה ומקדימה שמאלה – ולא להיפך.

אבל בהטלת האחריות לכישלון על קדימה יש לא מעט בריחה מאחריות. כשהסבים וההורים שלי היו פעילים במפ"ם, אף ספין לא היה מזיז אותם ואת חבריהם לקיבוצים בהם חיו. אתם יכולים לדמיין ספין של "אשכול או בגין" שהיה משאיר את יעקב חזן ומאיר יערי מחוץ לכנסת? בתקופה שהמפלגות היו חלק מהחיים של אנשיהן גם בין בחירות לבחירות, לא היה לספינים כאלה שום סיכוי.

העבודה ומרצ נושאות באחריות כבדה לקריסתן. ההתרחקות מכל מה שמריח מסוציאליזם, השימוש באג'נדה החברתית רק לפני בחירות, ההתנתקות מהשטח, התקשורת עם הבוחרים רק דרך שלטי חוצות ובאנרים באינטרנט, התמיכה בשתי מלחמות מיותרות בקדנציה אחת – כל אלה הובילו לכך שרק פעילים חברתיים העוקבים בקפידה אחרי פעולות הח"כים ידעו להבחין בין הדרך של קדימה לבין הדרך של העבודה ומרצ. את התוצאות אפשר לראות בקלפיות.

מלחמות הירוקים

זירת התגוששות שלא זכתה להרבה סיקור תקשורתי היא הקרב בין ארבעת המפלגות הירוקות: התנועה הירוקה, הירוקים, עלה ירוק ובוגרי עלה ירוק. אף אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה, אך המאבק ביניהן בכל זאת מעניין. עלה ירוק, שהייתה בעבר קול מרענן של זכויות אזרח, הפכה בבחירות האלה לעוד גרון ששר במקהלת הגזענות של הפוליטיקה הישראלית. גיל קופטש, שעמד בראש רשימתה, קבע ש"ערבי טוב זה ערבי רגוע" (מאוד מצחיק, אני ממש מתגלגל על הרצפה) והביא 13,132 קולות. הרשימה המשותפת לניצולי השואה ובוגרי עלה ירוק הצליחה לשבור בתשדיר שלה את כל שיאי הביזאר, וקיבלה 2,346 קולות מאנשים בעלי חוש הומור מעניין.

מפלגת הירוקים, שבעבר גירדה מלמטה את אחוז החסימה, הצליחה לשכנע רק 12,378 בוחרים להצביע לה. מדובר על מפלגה שהוקמה על ידי איש העסקים פאר ויסנר, המכהן במשך הרבה זמן כסגן ראש העיר תל אביב-יפו. בכהונתו הוא הצליח בעיקר להכעיס את הארגונים הסביבתיים על חוסר המעש שלו בנושא הסביבתי, ולא מפתיע שהוא לא הגיע למקום הראשון במירוץ הירוק.

המפלגה הסביבתית שקיבלה הכי הרבה קולות היא התנועה הירוקה, שרצה ברשימה משותפת עם מימ"ד של הרב מלכיאור. מדובר על מפלגה שמבוססת על פעילים מרכזיים בארגונים סביבתיים, כמו גם על פעילי שטח מתנדבים. היא שונה מאוד מהמפלגה של ויסנר, ואת 27,737 הקולות שלה היא קיבלה בזכות ולא בחסד.

אני מאמין שהחיבור עם מימ"ד פעל לרעת התנועה הירוקה. השיח שמחבר את איכות הסביבה עם אג'נדה דתית הוא שיח ארכאי שעבר זמנו. התנועה הירוקה מדגישה במצעה את הקשר בין המאבק הסביבתי לבין תפיסה חברתית שוויונית. לא מדובר על אג'נדה סביבתית-חברתית סוציאליסטית כמו של חברי הכנסת של חד"ש, אבל אני חושב שהתנועה הירוקה הם השותפים הטבעיים ביותר של פעילי חד"ש לבנייתו של שמאל חדש ורחב בחברה הישראלית, הרבה לפני מפלגות "השמאל" הליברליות מרצ ובל"ד.

התחזקות הימין הקיצוני

מדינה דמוקרטית עם מערכת פוליטית מושחתת ולא יציבה נכנסת אל תוך משבר כלכלי, ועל גלי הגזענות והכמיהה ל"מנהיג חזק" עולה מפלגה שבה איש אחד מקבל את כל ההחלטות. זה מפחיד, ובהיסטוריה זה לא נגמר טוב. אבל זו המציאות בישראל, ואיתה יש להתמודד.

הימין השפוי, המיוצג על ידי אנשים כמו בני בגין, האיש שהתנגד לפסילת בל"ד ורע"מ-תע"ל מטעמים דמוקרטיים, הפסיד הרבה קולות לדמגוגיה הגזענית של ליברמן. הקו המתון (יחסית) שייצגו אנשי הבית היהודי, הפסיד לכהניזם משולח הרסן של האיחוד הלאומי. אביגדור ליברמן ומיכאל בן-ארי, אנשים שהיו פעילים בתנועת כ"ך של מאיר כהנא, נמצאים עכשיו בבית המחוקקים, וכנראה גם בממשלה הבאה.

ייתכן שליברמן אינו מסוכן כמו שהוא נראה. ייתכן שמדובר בסתם עוד עסקן אופורטוניסט, שמחפש כמה שיותר כיבודים. אבל ייתכן גם שמדובר בפאשיסט המחויב לאג'נדה הגזענית והמסוכנת שלו. כל מאמץ לבנות שמאל חדש בישראל חייב להיות ער לסכנה הזאת.

סדר יום כלכלי-חברתי

אם נחזור לרגע למשחקי המחנות מתחילת המאמר, הרי שכל חלוקה לשמאל וימין בכנסת הזאת מסתמכת רק על האג'נדה המדינית. כי אם היינו בודקים את החלוקה הכלכלית-חברתית בכנסת הזאת, הרי שהמחנה התאצ'ריסטי מונה יותר ממאה ח"כים.

המשבר הכלכלי והאג'נדה החברתית לא שיחקו תפקיד במערכת הבחירות הזאת. אנשים הצביעו בניגוד לאינטרס המעמדי שלהם: תושבי עיירות פיתוח לליכוד, יוצאי חבר העמים לליברמן, יוצאי אתיופיה לבית היהודי. בתעמולה של פחד ושנאה אפשר לקבל הרבה קולות. בימים של משבר כלכלי, מי שמנצל את תחושת חוסר הביטחון של הציבור ומדבר על חיזוק המשטרה ועל פתרונות כוחניים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, יכול לסחוף אחריו רבים.

אבל הימין לא יכול לתת תשובה למשבר הכלכלי. עוד הפרטה, עוד קיצוצים בתקציבים החברתיים ועוד הקלות במיסים על ההון לא יפתרו את בעיית האבטלה והעוני, אלא רק יעמיקו אותה. כדי לבנות שמאל רחב וחזק בישראל, צריך לשים את הנושאים הכלכליים-חברתיים במרכז סדר היום שלנו. צריך לעשות מאמץ ליצור חזיתות ושיתופי פעולה גם עם אנשים שבאופן מסורתי מצביעים לימין. לא ממקום של פטרונות, אלא מתוך דיאלוג ושותפות אמיתית. גם אם בשלב הראשון אלה יהיו שיתופי פעולה קצרי טווח, או שהם יתקיימו רק ברמה המוניציפאלית או האיגוד מקצועית, בטווח הארוך זאת הדרך לשקם את השמאל מהריסותיו.

האתגר של בניית שמאל חדש

הגוף הפוליטי היחיד בשמאל שצמח בבחירות האחרונות הוא חד"ש. זה לא כי אנחנו מושלמים, זה כי עם כל הבעיות שלנו, אנחנו היחידים שלא ויתרנו על האג'נדה הסוציאליסטית, על השותפות הערבית-יהודית ועל האמונה בשלום. יחד עם העלייה במספר המצביעים הערבים, חל גידול גם במספר המצביעים היהודים (יותר מ- 4,000 בתל אביב, כ- 1,400 בירושלים, יותר מאלף בחיפה ועוד קולות פזורים ברחבי הארץ). אמנם עדיין לא הצלחנו לסחוף המונים, אבל בהחלט הצלחנו לפרוץ אל תוך התודעה של אנשי השמאל היהודים. גם אנשים שהצביעו למרצ, לעבודה, למפלגות הירוקות ולקדימה ראו בנו אופציה ראויה בבחירות האלו. כמו כן, הצלחנו לגבש קאדר מדהים של מתנדבים, רובם הגדול צעירות וצעירים.

חד"ש היא היום בית פוליטי להרבה אנשים שמאמינים שאפשר לבנות שמאל חדש בישראל. בכנס "בונים שמאל חדש" שהתקיים ביום ראשון השבוע בתל אביב, אולם "הגדה השמאלית" היה מלא עד להתפקע באנשים שרוצים להתחיל בעבודת השטח של בניית אלטרנטיבה לשלטון בישראל. גם אתר הבחירות של חד"ש והבלוג של תומכי חד"ש עברו הסבה, והם כעת במות לדיון על הדרך להרים את השמאל מהקרשים.

לבנות שמאל חדש זו משימה לא פשוטה. נצטרך לבנות שיתוף פעולה בין פעילים הבאים מבתים אידיאולוגיים שונים, וגם לפעול יחד עם קבוצות שונות מאיתנו. הרבה שאלות ערכיות, אידיאולוגיות ופוליטיות יעלו על הפרק, ונצטרך לתת להן תשובות. האתגרים העומדים בפני השמאל, שהציבור שלח לאופוזיציה, הם גדולים. המאבק למען חברה צודקת דורש את ההתגייסות שלנו, לא רק בזמן מערכת הבחירות, אלא דווקא ביום שאחריהן. כל אחד מאיתנו צריך להבין שיש לו השפעה על המציאות הפוליטית בארץ, ושהוא יכול לשנות אותה.

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

54 תגובות

  1. דני בלוך :

    מדוע חיבור בין מימד לתנועה הירוקה הוא פסול ואילו חיבור בין הדת הקומוניסטית-לאומנית עם הירוקה הוא התקווה החדשה? בעתיד הנראה לעין אין סיכוי לחיבור במפלגה אחת בין חד"ש לשמאל הציוני. יש סיכוילחיבור בין כל חלקי השמאל הציוני, כולל השמאל הדתי.

  2. עומר כרמון :

    אור,

    מאמר מצוין. מסכים עם כל מילה.

    תודה.

  3. אריה :

    אור, עם כל הכבוד, במאמר שמנוסח יחסית טוב ברור שנפלת לבור גדול שכרית לעצמך: "אני מאמין שהחיבור עם מימ”ד פעל לרעת התנועה הירוקה. השיח שמחבר את איכות הסביבה עם אג’נדה דתית הוא שיח ארכאי שעבר זמנו." כשבחרת לדחות את ההחייאה הבולטת ביותר של השמאל החברתי – סביבתי, שמשלב מעורבות עמוקה של הבוחרים (תשאל את 2000 המתנדבים שעמדו יחידים מחוץ לקלפיות בגשם) בצורה כל כך רדודה, "ארכאי" כדבריך, ביטלת בעצם את יכולתך לנתח בצורה רצינית את המפה.

    איך שהוא המסקנה שלך לגבי התנועה הירוקה היתה שהיא צריכה להתחבר עם חד"ש – כמה מפתיע למצוא לאחר מכן שאתה כותב שחד"ש צריכה להיות הבסיס לשמאל המתחדש (תרתי משמע). כמה נוח לסלף את העובדות לגבי המצביעים החדשים של חד"ש הם קיבלו אולי 5000 מצביעים יהודים חדשים סה"כ, בת"א – יפו לדוג' הם הוסיפו 3200 קולות, לא כמו שכתבת, ואתה לא יודע כמה מהם יהודים. והיו מחוזות שבהם הם ירדו בדן צפון ירדו בחצי.

    האמת שאני מסכים עם רוב הדרים שכתבת במאמר, כלומר בכל חוץ מהדברים שכתבת על התי"מ ועל חד"ש.

    חד"ש לא יכולה להשפיע על מרכז החברה הישראלית. אם בבחירות כאלה שבהם, והם חזרו והדגישו זאת כל הזמן, חד"ש היתה היחידה שהתנגדה למלחמה, והיתה אמורה להיות מפלט לשמאל ה"אמיתי", הם קיבלו כל כך מעט קולות חדשים, זה מראה כמה חד"ש מראש הם לא אופציה. לדעתי בצדק, החכי"ם שלה שאינם דב חנין באמת לא עשו שום דבר רציני בכנסת.
    כל אחד שמסתובב בכנסת יודע טוב מאוד מי החכי"ם הטובים שם, וזה לא מתבטא במס' החוקים שהגשת לטרומית וגם לא כמה חוקים אתה חתום עליהם.

    אין לי כח לכתוב עכשיו למה, אבל גם למרצ ולעבודה אין סיכוי לחדש את השמאל החברתי (מאמר בדרך).

    אני לא יודע אם התי"מ תצליח להיות זאת שתעשה את השינוי, אך אני מאמין שהיא היחידה שמסוגלת בשלב הזה להחזיר לאנשים את האמון במערכת הפוליטית, לגרום לאנשים להיות אקטיביים ומעורבים בהקשר הזה, ויותר חשוב למשוך מצביעים משמאל מימין ומהמרכז שמחפשים אלטרנטיבה חברתית אמיתית.

    התי"מ הולכת עכשיו למהלך גדול של התפקדות, החל מעוד חודשיים, קודם מנתחים את שהיה דנים באופציות ובבניה ובעיקר מקשיבים ומבררים, ואז בכל הכוחות מצרפים כמה שיותר חברים כשהמטרה לפקוד עשרות אלפי חברים חדשים, אתם מוזמנים תמיד לקפוץ על העגלה, מי שיצטרף עכשיו יוכל להיות חלק מהבנייה של זה. המטרה היא להכנס בגדול לכנסת הבאה, לא להוסיף 3-4 חכי"ם טובים למערכת, אלא להיות מפלגה של לפחות 7-8 מנדטים בהתחלה (אם ישנו את שיטת הבחירות לבחון את דרכנו כשאם נהיה תנועת שטח ענקית נהיה הגורם המחוזר ביותר במערכת).

  4. עומר כרמון :

    לאריה – עם כל הכבוד לתי"מ: מדובר במפלגה שמרנית אשכנזית-בורגנית שחברה לקבוצה קטנה של אשכנזים דתיים. זאת מפלגה שמתאימה לסיסמאות של אברי גלעד. לא יותר מזה.

    לא מתי"מ תבוא הבשורה לשמאל הישראלי.

    אז תצליחו אולי לשכנע כמה עשרות אלפים ממצביעי קדימה והגמלאים לשעבר? So What?

    שום שינוי לא יחול בישראל גם אם תי"מ תזכה ב-8 מנדטים…

  5. עומר כרמון :

    ואני רוצה לכתוב מילה לכל תוקפי חד"ש לסוגיהם: ההסתה נגד חד"ש והניסיון להוציאה מחוץ למחנה גורמת נזק לא רק למחנה השלום, אלא גם לסיכוי לשלום עצמו.

    ההסתה נגד חד"ש שיוצאת מתוך מחנה השמאל-מרכז היא ניסיון להוציא ציבור שלם שוחר שלום מחוץ לקונצנזוס.

    מה ההבדל בין אותם מסיתים "נאורים" לביו ליברמן? הוא רוצה להוציא קבוצה גדולה מחוץ למחנה, ואתם רוצים להוציא קבוצה גדולה מחוץ למחנה – להשאיר את חד"ש והמפלגות הערביות כלא רלבנטיות.

  6. אריה :

    זה לא ניסיון להוציעה מחוץ למחנה, היא כבר מזמן לא במחנה, אני לא מסית נגד חד"ש, אין לי שום בעיה איתם.
    פשוט מהם לא תבוא בשורה לחברה הישראלית.

    לגבי הביקורת על התי"מ,
    דבר ראשון אתה צודק (לא בצורה) זאת באמת היתה מפלגה יחסית אשכנזית (למרות התימני במקום השני) וזה אחד מחשבונות הנפש שאנחנו צריכים לעשות. לכן קיבלנו רק כ-2000 קולות של ערבים, ומעט מאוד בפריפריה. הסיבה היתה כמובן ההתארגנות הקצרה וחוסר היכולת לצרף עוד גורמים מאורגנים בזמן כזה קטן. אין ספק שאת זה נצטרך לתקן (מצד שני כמה קולות יהודים לא אשכנזים קיבלה חד"ש…).
    דבר שני 8 מנדטים במה שנתפס כמרכז הפוליטי זה המון, זה יכול לשנות את הגושים ויכול להיות לשון מוזניים בקואליציה, חד"ש לעולם לא תגיע לכזו השפעה.

  7. עומר כרמון :

    לאריה – גם המצע של תי"מ הוא הגמוני אשכנזי: כסף לתרבות התל-אביבית; כסף לקיבוצים. זאת מפלגה שנעולה בתוך אותה קבוצה אשכנזית-בורגנית-שמרנית. זה לא מה שיושיע את מחנה השמאל-מרכז. גם אם יהיו לת"ימ 8 מנדטים הם יבואו מאותה קבוצה של מצביעי קדימה, גמלאים, עבודה.

    לגבי חד"ש – היא מעולם לא הוציאה את עצמה מהמחנה. הוציאו אותה מהמחנה. כשלבני קיבלה מנדט מהנשיא להרכיב ממשלה, היא אפילו לא הזמינה את חד"ש לפגישה. ברכה הגיב אז בכעס רב. חד"ש רוצה להיות חלק מהמדינה.

    לגבי בוחרי חד"ש היהודים – אני חושב שחד"ש שגתה כשניהלה קמפיין אליטיסטי שהתכוון רק לזנב קולות אשכנזים ממר"צ.

    המצע של חד"ש יכול לפנות לקבוצות רחבות יותר בציבור הישראלי. אני סבור שהשמאל צריך לחדול מההסתה הגזענית נגד חד"ש ולהתחיל לפעול ביחד בקרב שכבות רחבות באוכלוסיה. זאת תהיה הסקת מסקנות אמיתית.

  8. אריה :

    המצע של חד"ש פונה לקבוצות רחבות בציבור והמצע של התי"מ לא?!

    מה האמירה המגוכחת הזאת של "כסף לתרבות תל אביבית", "כסף לקיבוצים", לך תסתובב בישובים הבדואים שמלכיאור עזר להם, או הפורום להסכמה אזרחית שהוא הארגון הגדול ביותר לשיתוף פעולה יהודי – ערבי (כ-6000 חברים, מה עם החוק להקמת אקדמיה ללשון ערבית (מאוד אשכנזי אליטיסטי), ורשת החינוך "מיתרים" המשלבת שיש לה בתי ספר וגנים בכל הארץ מהצפון ועד הדרום.

    נו באמת, להאשים בגזענות זה קלי קלות, אבל כשבודקים מה עשו מגלים שזה לא כל כך מתאים. אגב שלא כמו במרצ ואפילו לא בחד"ש, גם בתנועה הירוקה וגם במימד נבחר מועמד ערבי למקום הרביעי ברשימה ללא שריון. אלא פשוט כי הוא אדם מתאים וראוי, שיכול להסתדר עם הציונות ועם מפלגה שאופיה היהודי של המדינה הוא אחד הנושאים החשובים ביותר, ואפילו החשוב מכולם כי הוא מכיל את החינוך, השיוויון, הדאגה למיעוטים, וההגנה על הסביבה בתוכו מתוך תפיסת עולם שכך מדינה יהודית צריכה להראות, לתפיסת עולם כזו יכולים כל הקבוצות בחברה להתחבר, חוץ מהאליטה הקפיטלסטית התל אביבית.

    איכשהו הסקת מסקנות אמיתית, (וזה נכון גם לגביי) זה תמיד שכולם יסכימו איתי.

  9. יואב זריצקי :

    לעומר כרמון:

    עם כל הכבוד לפעילותה הפוליטית של חד"ש – לא מדובר ולא ידובר במפלגת קונצנזוס. מפלגה עם אג'נדה קומוניסטית היא מפלגת קיצון וצריך להודות בכך ודרך כך לפעול. לכן גם אני חושב שכל ניסיון להדק את הקשרים עם מפלגות נוספות ולהפוך את חד"ש לתנועת השמאל החדשה יינחל כישלון. היא פשוט מפלגת שמאל-קיצונית. אין בכך שום דבר פסול, אבל צריך לדבוק בעובדות. בדיוק מאותה הסיבה לא נהרו אלפי מפגינים אל התנועה החדשה-מרצ – היא פשוט רחוקה מדי מהמרכז. אין זה אומר דבר וחצי דבר על נכונות דרכה או עד כמה ראויות מטרותיה, אבל היא פשוט מפלגה שקרובה יותר לקיצון מאשר למרכז – וזה אומר הכל.

    אני לא מעוניין להוציא ציבור שלם מחוץ לקונצנזוס – אני מעוניין לעמוד על דיוקם של הדברים. אני מעוניין במפלגות כמו בל"ד, רע"מ-תע"ל וחד"ש בכנסת, אבל הן לעולם לא יהיו מפלגת מרכז, כשם שתנועת כ"ך לא תהיה תנועת קונצנזוס. ובדיוק מאותן סיבות.

  10. אור שי :

    שלום למגיבים היקרים.
    העלתם כמה שאלות מאוד חשובות בעיני.

    1) האם חד"ש יכולה להפוך לחלק מרכזי במפה הפוליטית?
    אני חושב שכן. זו הסיבה שאני פעיל במסגרתה. אמנם היא תצטרך לעבור שינויים, ללמוד לדבר לציבורים חדשים, לקלוט קבוצות חדשות, ליצור שיתופי פעולה חדשים ולהפוך לחזית פלורליסטית כפי שהיא הייתה בעת הקמתה. אבל במציאות הישראלית כבר קרה שכוחות פוליטיים הגיעו ממה שנחשב "שוליים" וכבשו את מרכז הבמה הפוליטית – ליברמן הוא דוגמא עדכנית, בגין והליכוד הם דוגמא היסטורית. השאלה היא לא מה המצב עכשיו, אלא לאן אפשר ללכת עם הכלים של הגוף הפוליטי הזה.

    2) באשר לדעתי על התנועה הירוקה, אסביר קצת את הטענה שלי על "שיח ארכאי".

    המאבקים הסביבתיים בישראל נגעו בהתחלה בעיקר ברגשי ההתפעמות מן הטבע, האהבה למה שהאדם לא נגע בו והרצון לשמר את מה שהיה כאן לפנינו. כל נושא הפרחים המוגנים הוא דוגמא טובה. לעומת זאת, השיח הסביבתי העדכני יותר נוגע באדם ובחברה. זיהום אוויר כפוגע בחיי אדם, חלוקה לא צודקת של משאבי טבע כפוגעת בחברה, זיהום מים כתוצר של הקשר בין הון לשלטון, העניים כנפגעים העיקריים של מפגעים סביבתיים.

    לדעתי, החיבור בין התנועה הירוקה לבין מימ"ד זרק אותם לתוך נקודת המבט הראשונה שהצגתי. אולי לא בתודעה של הפעילים, אבל כן בעיני הציבור. משיחות שהיו לי עם אנשים ששמו ה' בקלפי, רובם ראו בזה "הצבעה א-פוליטית" או הצבעה "למען הכלניות", ופחות הצבעה שהיא גם סביבתית וגם חברתית.

    3) האם אפשרי שיתוף פעולה בין התנועה הירוקה לבין מק"י וחד"ש? מסתבר שכן. בבחירות המוניציפליות בת"א-יפו היה חיבור מקסים כזה. אמנם אנחנו קומוניסטים חרייניסטים ולאומנים ערבים, אבל כשלקחנו פסק זמן מהנסיונות לזרוק את היהודים לים, ההשתתפות של החד"שניקים, של אנשי התנועה הירוקה ושל הרבה קבוצות אחרות בהקמתה של עיר לכולנו הייתה מאוד אפקטיבית. מדובר בתנועה שהיא בבירור סביבתית, בבירור חברתית ובבירור נגד הקשר בין הון לשלטון.

    האם אפשר לשחזר שיתוף פעולה כזה גם ברמה הארצית? לא בטוח. אני מניח שיתעוררו מחלוקות בנושאים הקשורים למאבק בכיבוש, וגם בנושאים כלכליים (אני אישית מאוד לא מסכים עם המסמך של הירוקה שעוסק בהפרטה). עם זאת, אני לא חושב שצריך לעסוק כרגע ברשימות המשותפות של הבחירות הבאות, כי זה רחוק מדי.

    אבל ברמה של מאבקים בשטח, של מאבקים מוניציפאליים ומאבקים בקמפוסים – יש הרבה מקום לשיתופי פעולה. זה ההבדל שניסיתי לצייר בין התנועה הירוקה וחד"ש לבין שאר המפלגות: לליכוד ולקדימה יש סיעות בכנסת, ו"שטח" שמורכב מקבלני קולות שעובדים רק לפני בחירות. לחד"ש והירוקה יש פעילים שעובדים בהתנדבות גם בין בחירות לבחירות מתוך אמונה באג'נדה שלהם.

    וזו בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר: השמאל החדש לא יצמח מהכנסת. הוא יצמח מהשטח.

    4) לומר על חברי הכנסת ברכה וסוויד שהם "לא עשו שום דבר רציני בכנסת" זה מאוד לא נכון.

    אם זה היה נכון, למה ברכה הגיע למקום הרביעי בדירוג חברי הכנסת החברתיים בכנסת ה- 16 שערכו קבוצת חוקרים מהאוני' העברית, מקום אחד מעל עמיר פרץ? למה הוא דורג כאחד מהח"כים המצטיינים בכנסת ה- 17 בתחום זכויות הילד ע"י המועצה לשלום הילד? למה ח"כ סוויד קיבל ציון לשבח בדו"ח של אדם טבע ודין על פעילותו למען חופש המידע בנושאים של תכנון ובנייה? האם ההצלחה שלהם לבטל את איחוד הרשויות בעיר הכרמל היא לא "דבר רציני"?

    גם ד"ר עפו אגברייה, מי שנכנס עכשיו לכנסת מטעם חד"ש, הוא בחור "רציני" למדי. הוא הרופא הראשון מאום אל-פחם, הוא הקים שם מרפאה והוא היה פעיל ברופאים למען זכויות אדם. בריאיון ל Ynet עם כניסתו לכנסת הוא התחייב לעסוק בעיקר בנושא סל התרופות וזכויות החולה בישראל, וזה נראה לי די "רציני".

    נכון, דב חנין הוא הח"כ היהודי היחיד של חד"ש. אבל להסיק מכך שהוא הח"כ "הרציני" היחיד בחד"ש זה גובל בגזענות.

  11. יאן :

    נראה לי שיש קצת הסתבכות עם המושגים היחסיים שמאל-מרכז-ימין. בונים שמאל חדש הייתה ססמת-בחירות של חד"ש, ועכשיו היא ססמת חשבון-נפש של מפלגות השמאל, אבל לא צריך להיות כבולים בעניין הצד הנבנה : אפשר להגיד גם "בונים תנועה שפויה", או "בונים את האמון בעצמנו מחדש", "בונים את החמלה מחדש" או משהו כזה.. במלחמה האחרונה המרכז, הימין ורוב השמאל היו שרויים בהיפנוזה תוקפנית, אז לקונצנזוס המדובר אין כבר לגיטימציה בעיניי. תוצאות ההצבעה בבחירות האחרונות בעייתיות, כי רוב הישראלים הצביעו נגד ולא בעד, מתוך פחד, וגם מתוך בורות (האם מצביעי לבני הפרוגרסיבים היו באמת מודעים לכך שהם מכניסים לכנסת גם את הנגבי, רמון ומופז ?)
    בזמן הבחירות באמת היו חילופי השמצות בין התנועות החברתיות-סביבתיות, עכשיו אין טעם להמשיך להתקוטט, היריבים של אתמול חייבים להיות שותפים. ומה מפחיד כל-כך בחד"ש ? הערביות שלה ? חייבים להודות שכן, קצת, ואין טעם להוציא את מיעוטי-המחמד לתצוגה, מדברים פה על שיתופיות ערבית-יהודית אמיתית. הקומוניזם ? נראה לי שהוא יותר בגדר דיעה פרטית של חלק מחברי חד"ש : הרבה פעילים חדשים שייכים דווקא ל-"חוגים היהודים והערבים" של התנועה.
    ואולי יותר מכל, זה מרתיע כשבוחנים את עתידה של ישראל על באמת, לא רק בטווח הקצר שבין בחירות לבחירות, ונראה לי שרק מי שעובר את התהליך המחשבתי הזה, מתוך רצון להפסיק את האיבה, מבין שאין ברירה.
    שבת שלום

  12. דני זמיר :

    אני חשוב שעומר כרמון צוק באבחנה שלו לגבי המאפיינים האלקטוראליים של מימד-תימ, ובגלל זה גם נראה לי שהיא לא תביא ציבורים חדשים ל"גוש השמאל" אלא תיקח בעיקר ממרץ (כולל עריקי הבחירות האחרונות לקדימה)ומהעבודה, כלורמ גם אם היא תכניס בין 3 ל8 מנדטים בבחריותה באות זה אל יהיה תוספת כח לגוש השמאל.
    חד"ש היא בהחלט רעיון מעניין אבל סובל מחסרון אחד מרכזי בעיניי, הגדרה עצמית כמפלגה אל ציונית, מה שיותיר אותה כמפלגת שוליים בכל מקרה.
    אני סבור שצריך לאחד את כל מפלגות השמאל שמוכנות לעמדו אחרי מצע של משטר סוציאל דמוקרטי, ופשרה מדינית במו"מ מתוך כוונה להגיע לפתרון שלח שתי מדינות לשתי עמים, ומסגרת כזו יכולה להכילח חכים רביןם מקדימה עד וכולל חד"ש.
    זונהי בנייה לטווח ארוך והיא תזכה בסופו של יום – גם אם זה ייקח עשר שנים- לאמון הציבור הישראלי

  13. איתמר כהן :

    לאור ולעומר,
    1. כחבר בתי"מ אני לוקח בחשבון את הביקורת שמתחתם על התנועה, ומודה לכם עליה. אלה בהחלט נקודות שנצטרך לחשוב עליהן.
    2. כפי שכתבתי בעבר, צר לי – אך אני לא מעוניין בחיבוק הדב שלכם. אני קודם כל ציוני, ורק אחר-כך פעיל חברתי וסביבתי. לדעתי יש רבים בתי"מ שדעתם דומה.

  14. דליה :

    אור
    אתה מוכן להעביר קישור של מצע ההפרטה של התנועה הירוקה? איפה כתוב שם על הפרטה? אשמח ללמוד על כך

  15. עומר כרמון :

    לאיתמר – גם אני ציוני (כמוך), והצבעתי בבחירות האחרונות לחד"ש. אין סתירה בין השניים.

    גם אני נפלתי בעבר למלכודת התעמולה נגד חד"ש, עד שהתחלתי לבדוק דברים יותר לעומק, מבלי לראות בכל ערבי כסיכון ביטחוני.

    חד"ש תומכת בשתי מדינות לשני עמים: מדינה יהודית – בעלת רוב יהודי, ומדינה פלסטינית. היא תמכה בהתלהבות בהסכמי אוסלו ותצביע בעד כל הסכם שיהיה מקובל על הרשות הפלסטינית.

    אין שום סיבה שהשמאל (יהודים וערבים) לא ינער את הדעות הקדומות ויתחיל לעבוד ביחד כדי לתקן את הנזק שגרמו לו חלק מממנהיגיו בעבר.

  16. דני בלוך :

    לעומר: אתה כותב "
    גם אני נפלתי בעבר למלכודת התעמולה נגד חד”ש, עד שהתחלתי לבדוק דברים יותר לעומק, מבלי לראות בכל ערבי כסיכון ביטחוני".ועכשיו אתה נופל למלכודת הפוכה – שטיפת המוח של חד"ש.
    אתה כותב: "חד”ש תומכת בשתי מדינות לשני עמים: מדינה יהודית – בעלת רוב יהודי, ומדינה פלסטינית. היא תמכה בהתלהבות בהסכמי אוסלו ותצביע בעד כל הסכם שיהיה מקובל על הרשות הפלסטינית".אכן, חד"ש תומכת אוטומטית בכל הסכם שיהיה מקובל על הרשות הפלסטינית. ואם בראש הרשות יעמוד איש חמ"ס על מצעו? זו בדיוק הבעיה מדוע השמאל הציוני אינו יכול להתאחד עם חד"ש.

  17. עומר כרמון :

    דני, בוקר טוב,

    חד"ש לא תומכת ולא תתמוך בחמאס מכיוון שמדובר בשתי אידיאולוגיות יריבות ומנוגדות.

    א) לא כתבתי שחד"ש גרורה של הרשות הפלסטינית. כתבתי שחד"ש תתמוך בכל הסכם שיהיה מקובל על הרשות הפלסטינית.

    הלוואי שחמאס יהיה מוכן לתמוך בהסכם קבע עם ישראל, אבל כרגע אין לזה אפילו שמץ של סיכוי, כך שמה שכתבת לא רלבנטי ואפילו די מעצבן – כי הפרשנות המיידית שלך היא שחד"ש גרורה של גורם חיצוני כלשהו.

    ב)באותה מידה ניתן היה לטעון: ואם לראש מימ"ד ייבחר מתנחל מאיתמר?

    גם לראשות מפלגת העבודה נבחר אהוד ברק הימני.

    כשברק עמד בראש העבודה, אנשי השמאל הסירו את תמיכתם בה.

    ג) חד"ש היא היריבה הגדולה של מפלגת חמאס בישראל – הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית.

    חד"ש סירבה להצביע בעד תוכנית ההתנתקות משום שלא בוצעה בתיאום עם הפת"ח של אבו מאזן. היא הזהירה שנסיגה חד-צדדית תביא להשתלטות החמאס על עזה. מר"צ והעבודה לא רצו לשמוע והובילו את ישראל לברוך ואת השמאל הישראלי למפולת איומה.

  18. דני בלוך :

    עומר – באוטוסוגסטיה אתה כנראה מצליח לשכנע את עצמך ורק את עצמך. מתי בפעם האחרונה חלקה חד"ש על הרשות הפלסטינית?

  19. עומר כרמון :

    לדני, אתה עוקב אחרי דיווחי התקשורת הערבית בישראל?

    בין חד"ש לרשות הפלסטינית קיים מתח בסיסי. חד"ש מייצגת את האינטרסים של ערביי ישראל שהם לא זהים לאינטרסים של תושבי הרשות.

    חד"ש מתנגדת לדוגמא לרעיונות של החלפת שטחים (גושי התנחלויות תמורת אום אל-פאחם). ברשות, התנגדות לרעיון לא כ"כ נחרצת.

    בחד"ש מתנגדים לכניסה של תושבי רשות לשטחי ישראל. אותם תושבי גדה שמסתננים לישראל אחראים לעלייה ברמות הפשע ולירידה באיכות החיים בישובי ערבים.

    בין ערביי ישראל לתושבי הרשות, קיים מתח רב בנושאים רבים. אם התקשורת הישראלית הייתה עושה את עבודתה ולא מציגה את כל הערבים כמיקשה אחת (או מקסימום כשתי מיקשות), אולי השמאל הישראלי היה מתעורר מקיבעונו.

  20. שושי פולטין :

    לדעתי, מי ששמאל (לא ציוני)-ירוק בלאו הכי הצביע חד"ש – הם מיצו את הפוטנציאל שלהם בקרב האוכלוסייה היהודית לפחות.
    מצביעי התנועה הירוקה-מימד הם אלה שלא רצו לראות את הירוק נצבע באדום של חד"ש.
    החיבור בין מימד לתנועה הירוקה העצים, לדעתי, את האפקט של שתי התנועות ובוודאי לא החליש אותן.
    לזה שלא עברו את אחוז החסימה יש הסברים אחרים והם בוודאי לא נעוצים בשילוב בין השניים.

  21. דני בלוך :

    עומר – לא בכל אשמה התקשורת.לא מצאתי את כל הנפלאות שאתה מציין לא במצע חד"ש ולא בנאומיו האחרונים של ברכה. מצע חד"ש בעניין המדיני אינו בסיס לכל שיתוף פעולה של שמאל ציוני.

  22. עומר כרמון :

    לדני – אני מקווה שכל מי שמגדיר עצמו שמאל, ייצא לשטח, ייפגש עם אזרחי ישראל ערבים ויהודים – וישמע מהם ממקור ראשון על מטרותיהם הפוליטיות והכלכליות.

    לשושי – בסדר. מי שרוצה להישאר בבועה החמימה והנעימה, שיהיה לו לבריאות. בועות כאלה נוטות להתפוצץ בסופו של דבר.

  23. דני בלוך :

    אני נפגש לא מעט במסגרות שונות עם ערבים ישראליים.

  24. עומר כרמון :

    לדני – טוב מאוד. שאל בבקשה את נציגי חד"ש מביניהם, האם הם רואים עצמם כנציגי הרשות הפלסטינית, כפי שאתה טוען?

    שאל בבקשה את תושבי אום אל-פאחם, מדוע הם תמכו בהקמת גדר ההפרדה סמוך לעיר?

    שאל אותם בבקשה מדוע ערביי ישראל הפסיקו להצביע למפלגות העבודה ומר"צ?

    שאל אותם בבקשה מי המרוויח הגדול מההסתה של השמאל נגד חד"ש?

  25. דני בלוך :

    אני מברך אותך על התמנותך לדובר חד"ש. הם בוודאי לא יודו בכך. אני בוחן מעשים והצהרות והם רחוקים מן הפרשנות שלך.

  26. עומר כרמון :

    א) אני לא דובר חד"ש. ביקשתי ממך לשאול את האנשים עמם אתה נפגש, כדי שהם יהיו הדוברים של עצמם.

    ב) הדברים שכתבתי אינם פרשנות, אלא לקוחים מדברים ששמעתי מערביי ישראל. ביקרתי אצלם, שאלתי שאלות קשות וגם קיבלתי תשובות.

    ג) אם השמאל ימשיך להסית נגד ערביי ישראל, הוא לעולם לא ישוב לשלטון.

    יצחק רבין הבין זאת כשראה לראשונה במפלגות הערביות שותפות למחנה. עמיר פרץ המשיך בכך כשמינה לראשונה שר ערבי. עכשיו השמאל חוזר אחורה, במחשבה הפחדנית שכך יוכל להתחנף לבוחרי הימין.
    כבר היה למפלגת העבודה איש ימין בראשה – ראינו בבחירות האחרונות לאן זה הוביל אותה.השמאל צריך מנהיגים מובילים ולא מנהיגים מובלים רודפי סקרים. מי שמתחנף לסקרים – סופו שייפול יחד עמם.

  27. ליאור שוורץ :

    לעומר כרמון כמה דברים
    אני הצבעתי לתנועה הירוקה-מימד
    בגלל הקשר היהודי לירוק.
    וחושב שהתנועה הירוקה לא היתה מגיעה לאן שהגיעה לולא היתה מתחברת למימד.
    אם תוכל להסביר לי את הדיסונסס שדי מציק ,מה יש לאדם שמגדיר את עצמו ציוני לחפש במפלגה שבקרה הטוב היא קומניסטית
    ובמקרה הראלי,מפלגה לאומנית ערבית
    עם יהודי שיקשט את הרשימה.
    (דרך אגב על אותו רעיון שלי מקשטת
    את מפלגת העבודה,וגילאון את מר"צ) לטעמי כולכם די צבועים
    לקחתם,תהליך מונציפלי את חנין
    והפכתם אותו ליקר השמאל,הוא ראוי
    אני מניח,אבל אני חושב שבסופו של דבר זה היה ספין לתפוס כמה יהודים
    שיצביעו חד"ש וזה הצליח.
    לחד"ש אין שום בשורה ליהודים,לעובדים ,ולדאבוני גם לא לערבים.

  28. עומר כרמון :

    אוי ליאור, במסגרת חד"ש לבחירות לכנסת תמיד נבחרו יהודים: צ'רלי ביטון, מאיר וילנר, אברהם לבנבראון ותמר גוז'נסקי.

    "דב חנין זה ספין"? כדאי שתלמד קצת היסטוריה…

  29. דני בלוך :

    מסעיף ג' והלאה אני מסכים עם עומר. שיתוף פעולה פוליטי, הסברתי ואף קואליציוני עם חד"ש אינו פסול ואף רצוי.

  30. יעע כ"ץ :

    מוקדש לכל תומכי תי"מ שכה נרעשים מהאפשרות לפעול יחד עם חד"ש.

    "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
    יושב ערבי עם נרגילה
    אפילו אם זה מתחיל בסיביר
    או בהוליווד עם הבה נגילה"
    מאיר אריאל.

    ולאמירה פחות מרומזת:

    אפשר לעטוף את ההתנגדות של כל אחד ואחת מכם לחבירה לחד"ש בנימוקים ראציונלים כאלה ואחרים אבל לצערי, מעבר לכל שכבות ההסוואה, מבצבצים הרתיעה, החשש ולמרבית הצער גם פרוסות דקות של הגזעות הישנה והטובה שדורשת "עבודה עברית".

    יש פרדוקס משעשע שמלווה אותנו בכל פעם ביחס לחד"ש. מצד אחד עולה הזעקה (מצד אלה שכמובן לא מתכוונים בכלל להצביע לחד"ש) ומה עם היצוג היהודי? מצד שני נשמעת הצהלה "אבל הצביעו להם רק כך וכך יהודים".
    רק מי שעמוק בליבו איננו מאמין ואולי גם איננו רוצה שותפות אמיתית בין יהודים לערבים יתבטא כך.
    המשימה להפוך את חד"ש לתנועה של יותר יהודים ויותר ערבים איננה רק של מוחמד ברכה.
    דב חנין נבחר זו הפעם השניה למקום השלישי ברשימה לכנסת, ללא שיריון ולא בגלל שהמוני יהודים מצביעים לחד"ש.

    כל מי שרוצה שמאחורי דב חנין ונורית חג'ג' יהיה קהל גדול של תומכים ומצביעים יהודים מוזמן לא לדרוש זאת מאחרים אלא להתכבד ולבוא בעצמו.

    ואנא,
    חסכו ממני את התגובות הנרעשות של "איך את מאשימה אותנו שאנחנו גזענים". אל תימנו בפני את חבריכם הערבים ואת הכפרים בהם אתם נוהגים לטייל בשבת.
    רק תשאלו את עצמכם האם אתם יכולים לומר שאתם משוכנעים בכל לבכם שהרתיעה שלכם,נסיונותיכם להדגיש כמה מעטים היהודים שמצביעים לחד"ש, ותגובותיכם בכללן, לא תורמות אפילו גרם אחד לסאה הגדושה כבר מאוד של הגזענות הגוברת בארצנו, ארצם של ניצולי השואה וקורבנות הגזענות.

  31. יעל כ"ץ :

    תיקון,
    השם הוא יעל כ"ץ.

  32. אור שי :

    דני בלוך, אני חושב שמצעה המדיני של חד"ש הוא דווקא בסיס לשיתוף פעולה רחב בתוך השמאל. גם משום שהוא פוליטי ולא מכיל הצהרות אידיאולוגיות (ציוניות או אנטי-ציוניות), וגם משום שבסה"כ, הוא די דומה ליוזמת ז'נבה שהובילו אנשים מהעבודה ומרצ.

    ליאור שוורץ, דב חנין הוא לא "יהודי שיקשט את הרשימה". הבנאדם היה שליש סיעה, וכיום הוא רבע סיעה. כמו שכתבו מעליי, סיעה יהודית-ערבית זה אחד מהעקרונות של חד"ש ומק"י, וזה היה גם כשהיה רוב יהודי במפלגה וגם עכשיו כשיש רוב ערבי.

    ובקשר לשאלת הציונות.
    אני יכול להבין את הכותבים פה. התיוג של "ציוני" או "אנטי-ציוני" הוא די בולט בחברה הישראלית. בשיח הפוליטי העברי בישראל, לומר על מישהו שהוא אנטי-ציוני זה כמו לומר עליו שהוא רוצה לזרוק את כל היהודים לים. בשיח הפוליטי הערבי בישראל, לומר על מישהו שהוא ציוני זה לומר עליו שהוא גזען שרוצה לטרנספר את הערבים לירדן.

    אבל האמת היא רחוקה מהסטריאוטיפים. אני אישית מגדיר את עצמי אנטי-ציוני כי אני רואה בציונות תנועה קפיטליסטית, קולוניאליסטית ואירופוצנטרית שמדכאת את הערבים, שמפרידה בין עובדים יהודים וערבים, שמפלה את המזרחים, שמחקה את האידיש ותרבות אשכנז ושיצרה מצב כלכלי-חברתי רע מאוד עבור העובדים. זו הסיבה שאני חבר מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שמציעה אלטרנטיבה סוציאליסטית ודמוקרטית כוללת.

    עם זאת, אני מוכן לקבל את זה שהרבה פעילים בשמאל היהודי מגדירים את הציונות בדרך מאוד שונה ממני. חלקם רואים בציונות את ההגדרה העצמית של היהודים בארץ, דבר שמן הסתם אני לא מתנגד אליו. חלקם רואים בציונות דווקא את הדרך להגשים חברה צודקת ושוויונית, דבר שברור שאני לא מתנגד אליו.

    חשוב לנהל דיונים תיאורטיים על מה זה ציונות. אבל יותר חשוב שהדיונים האלו לא יבואו על חשבון שיתופי פעולה פוליטיים בין אנשי שמאל ציונים ואנטי-ציונים על מגוון נושאים: פתרון שתי מדינות, הפסקת ההפרטה, יציאה מהמשבר הסביבתי וכו'. אסור שאמירות כמו "אני קודם כל ציוני, ורק אחר-כך פעיל חברתי וסביבתי" יאפשרו לשים את הסטריאוטיפים מעל התוכן.

    זו הסיבה שמק"י הקימה את חד"ש. הרעיון היה ליצור חזית שהיא לא ציונית ולא אנטי-ציונית, כדי שתהווה בסיס לשיתוף פעולה בין גורמים שונים בשמאל. צריך חזית פוליטית ולא אידיאולוגית, כדי לגשר בין אנשים שבאים מבתים אידיאולוגיים מאוד שונים. האם חד"ש היא חזית כזאת ברגע זה? כן ולא. יש לה הרבה דברים חיוביים, אבל גם הרבה פגמים. זו הסיבה שהסיסמא שלנו הייתה "בונים שמאל חדש". כי צריך לבנות מסגרת רחבה, שבה יוכלו לפעול אנשים מבתים אידיאולוגיים שונים.

    בסופו של דבר, לימין לא הייתה אף פעם בעיה לשתף פעולה עם יהדות התורה האנטי-ציונית. הם הבינו שקרבה פוליטית יכולה להיות חשובה יותר מתיוג ומויכוחים על הגדרות. רצוי שגם פעילי שמאל ציונים יבינו שהחד"שניקים היהודים והערבים הם לא אוסף של סוכני חמאס, אלא חלק אינטגרלי מהמאבקים על שלום, פמיניזם, סביבה וצדק חברתי. יש הרבה על מה לשתף פעולה, אם רק נחצה את המחסום של הדה-לגיטימציה שחד"ש ומק"י סובלות ממנו כל כך הרבה זמן, ושסוף סוף התחיל להתפרק בבחירות האלו.

    ודליה, הנה מסמך העמדה של התנועה הירוקה לגבי מדיניות ההפרטה:
    http://yeruka.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=696&Itemid=215

  33. דני בלוך :

    אני ממש נרגש מן ההשתלטות העויינת של תומכי חד"ש על השיח באתר עבודה שחורה בלוגיקה סטליניסטית הזכורה לי עוד מן הימים שיאיר צבן ואפרים סנה היו חברי הנוער הקומוניסטי. רק נאיביות יכולה להיות ביסוד הטענה שמצע חד"ש יכול להוות בסיס לשיח השמאל והטענה של יעל היא שיא הדמגוגיה. הבעייה בחד"ש היא ביסודותיה האידיאולוגיים האנטי-ציוניים ולא בהרכבה האנושי. עצם השימוש בטיעון המטופש הזה כלפי אנשים שפעלו שנים רבות למען שיתוף מלא של הציבור הערבי מלמדת על אופי הטוענים. אינני מתכוון להגיב יותר על טיעונים כאלה ומי שיטען לא יזכה ממני לכל תשובה.

  34. אופיר :

    אני פעיל של התנועה הירוקה מיום היווסדה ודווקא בכלל לא נרתע משיתוף פעולה עם חד"ש. אני גם מייחל ליום שזה יקרה. מצד שני יכול להיות שעדיף שכל תנועה תפנה לקהל אחר, כמו שקרה עד עכשיו.

    ברור שיש לי ביקורת על חד"ש, חוסר הסכמה עקרוני בחלק מהדברים ושוני בגישה בה אני חושב שצריך להציג את הדברים.

    כמו שבתוך חד"ש יש מחנות וחילוקי דעות- זרם יותר לאומי מול זרם יותר אדום וירוק, גם אצלנו רמת האדומות משתנה בין האנשים (ירוק טהור תמצאו רק אצל ויסנר, אם בכלל)

    פעילי התנועה הירוקה וחד"ש צריכים לזכור שאנחנו באותה סירה.

  35. מתן :

    אופיר – אני חושב שהאמירה שלך, על הסגנון בו היא נאמרת והתוכן שלה כאחד, היא חשובה מאוד ושזה הוא הכיוון שכולנו צריכים לקחת. בתור תומך חד"ש אני מסכים מאוד איתך על כך שאנחנו צריכים להכיר בהבדלי הדעות בינינו, אבל גם בעובדה שהמחבר והמקרב רב על המפריד. על בסיס ההכרה בדברים המשותפים הרבים בין התנועה הירוקה, חד"ש (ואולי גם ארגונים אחדים) אנחנו צריכים לנהל דיון פנימי בכל אחת מהתנועות ודיון חיצוני גם יחד בשאלה מה הדרך שתביא לקידום מירבי של היעדים המשותפים לנו.

    דעתי היא, כמו שאמרו כאן לפני, ששיתוף פעולה רב והדוק ככל האפשר, על בסיס יעדים פוליטיים קונקרטיים, יכול להביא להתחזקות של השמאל ולהשגה, ולו חלקית, של יעדים כמו התנהלות חברתית צודקת ומקיימת יותר, יחס שיוויוני יותר לפלסטינים אזרחי ישראל, דחייה של פוליטיקת הכוח הישראלית וקריאה להסדר מדיני צודק, ועוד.

    דני – נראה לי שסירוב להשתתף בדיון עם אנשי חד"ש, שבסה"כ מעלים טענות ענייניות ורציניות, גם אם אינך מסכים אליהן, אינו הדרך הנכונה לחזק את השמאל בישראל. יהיו אשר יהיו דעותיך לגבי חד"ש, היא היתה ועודנה כח פוליטי רציני ולגיטימי, והניסיון להוציא אותה מחוץ לגדר, תוך שימוש בביטויים היסטריים כמו "השתלטות עוינת" ו"לוגיקה סטליניסטית", אינו ממין העיניין. העדפתי יותר את הסגנון שלך בתגובה מספר 29: "שיתוף פעולה פוליטי, הסברתי ואף קואליציוני עם חד”ש אינו פסול ואף רצוי." קשה לי להבין איך שתי האמירות שלך מהתגובות האחרונות כאן משתלבות זו עם זו.

  36. ליאור שוורץ :

    עדין אני לא מבין מה אנשים מחפשים בחד"ש??

    בשיטוט באינטרנט מצאתי שני

    רעיונות שיכולים להיות בסיס
    לדיבור

    1) דוד מרחב על מפ"ם
    http://www.notes.co.il/merhav/53277.asp

    2) מקס הזועם

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=209718

    בואו נערבב את שניהם ויש שמאל
    חדש בישראל.

  37. יהושע בן משה :

    במאמר המענין של אור שי, יש נקודות נכונות רבות לגבי האפשרות של שיתוף פעולה אם חד"ש או לפחות אם חלקים ממנה בבנית מחנה שמאל חדש באמת.חבל שהבירור גלש לקטטה בין ירוקים-מימד וחד"ש,קטטה שלא מלמדת דבר חדש על עמדות שתי התנועות.
    בו בזמן החברים לא היתיחסו למשפט מוזר בפתיח של המאמר המלמד על חוסר הבנה מובהק של כותבו:"בחירות 2009 היו הפריימריז הגדולים בתולדות הליכוד."
    להתהלם מההבדלים בין ליבני לנתניהו כבסיס לניסיון לבנות שמאל חדש מבוסס על חד"ש נירא לי מופרח ביסודו.הניסיון בבחירות בתל-אביב
    בהם אנשים תמכו בחבר כנסת מחד"ש כמועמד לרשות העיריה, לא אומר עדיין שנוצרו התנאים לשיתוף פעולה אם חד"ש בבניה של שמאל חדש.
    אין לפסול אותם למפרעה, אבל הדרך עוד רחוקה, ובעיקר זה לא יעמוד במרכז הבירור.

  38. מתן :

    ליאור – הלינקים שהבאת מדברים על שמרנות קפיטליסטית-גזענית מצויה. למה אתה חושב שאלה הצעות רציניות לשמאל?

    שמאל חדש צריך להיבנות תוך אתגור של הממסד המרכזי, לא תוך התחנפות וחבירה אליו, כמו שאתה מציע.

    בעצם, למה אתה לא בעבודה של ברק, פרץ ופואד?

  39. אריה :

    יעל,
    לא אני לא אקפוץ ואגיד יש לי כך וכך חברים ערבים.
    אני רק אומר שחבל שלא קראת את התגובה שלי מלמעלה. גם בתנועה הירוקה וגם במימד נבחר ערבי למקום הרביעי ברשימה, וזאת ללא שריון.
    אני מצטער, אכן גזענות לשמה, לא כמו בחדש שם משריינים מקום למוסלמי מקום לנוצרי מקום ליהודי וכו', סליחה שאצלנו בחרו בהם כי הם אנשים מצוינים ולא כי הם ערבים, להבא נשתדל להעמיד אותם על מקומם הראוי כפי שאת מבקשת.

  40. דני זמיר :

    אני חושב שתוצאות הבחירות וניתוח מפוכח של המצואות מחייבים בחינה מחודשת של התארגנות השמאל וודאי שחד"ש אינה פסולה.
    כציוני, גוש משותף עם חד"ש, כפי שכבר כתבתי כאן בתגובות אחרות, מחייב ליבון והסכמות רחבות שחורגות מן הסתם מההגדרות המסורתיות של שני הצדדים. עדיין השותפות לרעיון של מתינות מדינית כתנאי לפיוס בין העמים ויישוב הסכסוך ומשטר סוציאל דמוקרטי, כמו העובדה שחד"ש זוכה לתמיכה רחבה אצל ערביי ישראל מצדיקים כל מאמץ לחיבור לגוש שמאל יהודי- ערבי אחד, וייתכן שהתנאים לכך בשלו כיום.

    לליאור שוורץ שכתב:
    "אני הצבעתי לתנועה הירוקה-מימד
    בגלל הקשר היהודי לירוק"
    לא הצלחתי להבין את המשפט.
    אם כוונתך לכך ש"יהדות" קשורה לירוק, אז אתה צודק בדיוק עמו שיהדות קשורה לכחול. אין שום ייחוד במחשבת ישראל ובמורשת היהודית שמחייב קשר ל"ירוק" דווקא. העקרון של ארון הספרים היהודי הוא שאפשר למצוא בו סימוכין להשקפת העולם של כל אחד: של איש מימד מחד ושל מיכאל בן ארי מאידך. אז תשאיר את היהדות בצד ותגיד במה אתה מאמין- עדיף. (את מראה המקום במילא נחפש אחר כך).

    שבוע טוב.

  41. מתן :

    דני – אני חושב שמה שאתה כותב כאן משמח מאוד. אני כמובן מסכים עם כל מילה (לשם שינוי :)).
    נראה לי שאנחנו חייבים לעצמנו בירור רציני של האופציה הזו, של שותפות רחבה על בסיס של עקרונות משותפים. זה נראה אפשרי וזה נראה הכרחי יותר מאי פעם.

  42. אריה :

    דני,
    כיהודי אני חולק לחלוטין על עמדתך בנושא היהודי.
    אין שום מחלוקת לגבי שמירת הטבע כערך לכאן ולכאן, ויש בהחלט משמעות לחיבור עמוק של תפיסת עולמך בכל התחומים קשורה ליהדות.
    אכן יהיו מחלוקות מה זה אומר "מדינה יהודית" אך מחלוקות כאלה לאורך ההיסטוריה מעולם לא הסתכמו ב"אלו ואלו דברי א-לוהים…" אלא אנשים חלקו התווכחו והוכיחו את טענותיהם. לא צריך לבטל את החיבור בכך שגם כהנא היה יהודי. בעיניי הוא עשה ואמר דברים שנוגדים את היהדות ואני מוכן להתווכח איתו על כך.

  43. יעל כ"ץ :

    לאריה,

    ראשית, אני מסכימה איתך שהנוהג שקיים בחד"ש (נוהג ולא שריון פורמלי-אני מניחה שאתה מבין וגם יודע את ההבדל)הוא בעייתי.אני הייתי מעדיפה שהבחירה תהיה לגמרי לגופו של אדם או חווה.
    יחד עם זאת, מקום רביעי בתי"מ כמו גם מקום חמישי או שישי בחד"ש, מקומות שכולם ידעו מראש שהם ספק ראליים, השאירו מיעוטים חשובים בחוץ.
    בימים אלה מתקיים דיון רציני בחד"ש לגבי שריון מקום ראלי לאשה בהרכב הסיעה לכנסת הבאה. אני לא בטוחה שהדבר פסול על הסף.

    לגבי מה שכתבת. תגובתי נכתבה בדיוק כתגובה אליך ואל אחרים שמהרו כל-כך לדחות את היד המושטת לשיתוף פעולה בין תי"מ לחד"ש.

    אני חוזרת ושואלת באיזה צד אתה בוחר לעמוד כשאתה קובע בנחרצות כזו שחד"ש היא מחוץ למחנה ואיננה רלוונטית לפוליטיקה הישראלית.

    מה הוא המחנה שאליו שייכים אנשים כמוך? איפה עובר החתך בין "הם" ל"אנחנו"?

    נדמה לי שהמאמר של אור שי אומר שבצומת הזו, בה עומדת תי"מ לאחר הבחירות, יש גם דרך שפונה שמאלה ואפשר לצעוד בה יחד,(בלי שתי"מ תאבד מיחודה) למרות כל השונות וההבדלים שקיימים.

  44. ליאור שוורץ :

    מתן אם תוכל להסביר את עצמך אולי יהיה אפשר להתיחס?
    לדני אולי לא הסברתי את עצמי
    החיבור בין מימד והתנועה הירוקה היה הדבר המרענן ביותר בבחירות האלו-שני דברים אולי הפכים מתחברים למשהו אחר.
    ולפחות המסרים שלהם היו ברורים.

  45. מתן :

    ליאור – אני לא יודע מה לא ברור. מרחב מציע למרצ לסגת מהליברליזם ולחזור להיות מפלגה ציונית-סוציאליסטית סטייל שנות ה-50, בתוספת הבנה גדולה יותר לציונות הדתית של המתנחלים. מקס מדבר על אג'נדה פשטנית של סולידריות חברתית תוך התעלמות מהבעיות הלאומיות האנדמיות כאן, כאילו לא הסכדוך הלאומי הוא הגורם המרכזי ביכולת של האליטה כאן – פקידים, פוליטיקאים, בעלי הון, גנרלים – לעשות במדינה כרצונה.

    שתי ההצעות מופנות ליהודים באופן מוחלט, ולא מציעות למעשה דבר לפלסטינים אזרחי ישראל, כמעט כלום לאלה בגדה ובעזה, ובטח ובטח שלא לפליטים הפלסטינים בפזורה. איזו בשורה חדשה יש כאן? לי זה נראה יותר כמו ניסיון נאיבי לחזור לערכים "של פעם", שהדבר היחיד שהוא מקדם, גם אם לא זה היעד, הוא משטר ימני סמי-פשיסטי בו הבסיס היחיד לסולידריות הוא המדינה, יהודית כמובן.

    התיחסות?

  46. אריה :

    אריה, אין עמדה רשמית מוסכמת ואחודה של "היהדות".
    ניתן בהחלט למצוא תמיכה ברעיונות איומים הן בפשט והן בדרש של מחשבת ישראל וספרות הקודש שלה. אשרינו שאתה (כנראה) וגם אני לא מבססים את ערכינו ואמונתנו על חלקים אלה כמקור סמכות, ולפחות אני מחפש בכתבים אלה מקור השראה ועידוד לתפיסות עולם סולידריות ומתונות.
    שיטת הפרשנות של היהדות הרבנית מביאה לחוסר רלבנטיות מוחלטת של חז"ל ומצוותיהם כמקור סמכות ערכי, ובפרט שחלק גדול מהמצוות והתיאולוגיה הרבנית נכתב בתקופה של נבערות בורות וחוסר סובלנות גדולים עשרות מונים מהיום.
    לכן לבוא ולדבר "בשם" היהדות, זה חוסר רצינות או פופוליזם או סתם בורות. למה הפרשנות של הרב מלכיאור "נכונה" יותר משל הרב אלבה או הרב אליהו? אם הלכה נקבעת אחרי מי שהרבים נוטים אחריו (שנאמר: אחרי דעת רבים להטות) נדמה- בעדינות- שדווקא התיאולוגיה "המימדית" בטלה בשישים מול הפרשנות הקיצונית (לשיטתי ואני מניח גם לשיטתך) של "היהדות" בקרב מקיימי מצוות בעת הזו.
    סתם הערת אגב.

  47. דני זמיר :

    תגובה 46 היא שלי לטוב ולרע…

  48. אריה :

    דני, בוקר טוב.
    אני לא הולך להכנס כרגע לדיון על מקור הסמכות.
    אך כיהודי מאמין שמגיע ממערב אירופה, אכן מעטים מאוד הרבנים בישראל (אך לא אנשי הרוח) שקרובים אלינו בדעותיהם (יש לא מעט רבנים שכן אך שומרים על שתיקה כדי לא "לשרוף את עצמם").
    אך כשמרחיבים את נק' המבט אל מעבר לים ומוסיפים את יהדות אשכנז הרחבה באנגליה ובעיקר בארצות הברית, מתקבלת תמןנה אחרת לחלוטין. ה"מודרן אורתודוכס", קורנסרבטיבים ורפורמים בניכר, מטים את הכף באופן ברור לכיוונינו.
    וגם אם לא, אחרי רבים להטות, אינו אומר שאני צריך להסכים עם הרוב, אלא שהרוב קובע, כמו בדמוקרטיה, אני לא חייב להסכים עם ביבי למרות שהוא ראש הממשלה…

  49. ליאור שוורץ :

    מתן אם נצא מתוך הנחה שהפליסטנים תושבי ישראל הם ערבי ישראל
    אזרחי המדינה הזו לטוב או לרע
    אולי נוכל להגיע לאן שהוא.הם לא פלסטיניאים כמו שאני לא אשכנזי.

  50. מתן :

    ליאור – הכחשת המציאות היא פרקטיקה מקובלת מאוד בצד של המפה הפוליטית בשמו אתה מדבר כאן (ממרצ ימינה). הבעיה של הפרקטיקה הזו היא שהיא לא עובדת. בפועל, מאז ראשית המאה ה-20 (לפחות – גם על זה אפשר כמובן להתווכח) העם הפלסטיני כלל את כלל דוברי הערבית בארץ ישראל/פלסטין. אחרי 48' עשו ממשלות ישראל (ועדיין עושות) ניסיונות רבים להפריד בין הפלסטינים בגדה וברצועה, הפלסטינים בפזורה (במדינות ערב בעיקר, אבל גם במדינות רבות אחרות) ובין הפלסטינים בתוך גבולות ישראל הרשמיים. מהלך ההפרדה הזה הוא חלק בלתי נפרד מההכחשה הגורפת, שהתקיימה באופן רשמי עד סוף שנות ה-80 ומתקיימת באופן פחות רשמי עד היום, של עצם קיומו של לאום פלסטיני כחלק מובחן של העם הערבי. בשנים האחרונות אנחנו רואים מדרגה נוספת במהלך הזה, כאשר ישראל עושה ככל יכולתה כדי להפריד בין ממשלת הפתח האימפוטנטית בגדה לבין ממשלת החמאס ברצועה.

    האינטרסים הישראליים שעומדים מאחורי המהלך הזה הם ברורים, ואין ספק שהוא מהלך מוצלח באופן יחסי. אחת ההצלחות הגדולות שלו היא היכולת של רבין/פרס לכפות על עראפת לוותר למעשה על התביעה שלו לייצג את כלל העם הפלסטיני, ולהגביל את הציבור אותו הוא מייצג לגדה ולרצועה בלבד. אחת הסיבות המרכזיות לכשלון תהליך אוסלו היתה ההתנערות של מרבית הפלסטינים – בפזורה ובתוך גבולות 48', כמו גם בגדה והרצועה – מהניסיון הזה להפריד ולמשול בהם.

    בפועל, כיום, מרבית הפלסטינים, בוודאי שברמת ההנהגה, מסרבים להכיר בהפרדה הזו שנכפית עליהם על ידי ישראל. הסירוב שלהם לכך מתגבר והולך ככל שמתברר להם, מאז המחצית השניה של שנות ה-90, שההכרה הישראלית בזכותם להקים מדינה פלסטינית בשטח הגדה והרצועה היא מותנית מאוד וחלקית מאוד.

    מציאות זו, שלחלק גדול ממנה אחראית מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן, היא המציאות איתה אנחנו צריכים להתמודד אם אנחנו רוצים להגיע להסדר שיניח הן את דעתם של הפלסטינים – בגדה, ברצועה, בפזורה ובתוך גבולות ישראל – והן את דעתנו. הכחשה שלה לא תגרום לה להיעלם.

  51. ליאור שוורץ :

    מתן אני לא בהכחשה ואין לי בעיות
    אני לא מבין מאכין אתה חושב שאתה שמאל בגלל שיורדת לך דמעה
    על האבל שנעשה אם נעשה לערבים,
    הפרקטיקה הפוסט מודרנית פוסט ציונית =היא קשקוש וחירטוט בשכל לכל אדם החושב את עצמו סוציאל דמוקרט.
    ואם זה חד"ש הם לא שמאל.
    שמאל זו תפיסה מעמדית ואם אני צריך להשכב על הגדר בשביל שכן שלי בואדי ערה שלא מקבל את מה שמגיע לו מהמדינה אני יעשה את זה כמו לישראלים דוברי העברית,או הרוסית
    אבל ורק אחרי שאותם פלסטינאים כמו שאתה קורה להם יקבלו את הנחת
    היסוד שמדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. לא משרטט גבולות אני רק רוצה לשמוע שהם מקבלים את זכותי על הארץ הזו לפחות כמו שזו זכותם,אבל לגופו של ענין אנחנו לא רואים את המצב עין בעין,לכן אתה ושכמותך תשארו
    מיעוט הזוי. מי שהעלה את ליברמן
    זה במידה לא מועטה ההנהגה הפוליטית של ערביי ישראל .

  52. ליאור שוורץ :

    ליאור – אני מסכים איתך בלא מעט דברים, ולא נראה לי שיש מקום לעבור להגחכה של העמדות שלי, להשמצות פרועות, או לויכוח בסגנון "מי יותר הזוי".

    נראה לי שאם, כמו שכתבת, אתה מקבל את זכותם של הפלסטינים בארץ הזו, ומוכן לקבל את המשמעות של ההכרה הזו, אז פתרנו את רוב הבעיה.

    לגבי חד"ש – לא נראה לי שמישהו בחד"ש יתנגד להנחת היסוד ש"מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי". הבעיה היא, כמו שאתה אומר, שגם לפלסטינים יש זכויות בארץ הזו, כלומר הבעיה היא עם מי שאומר שהארץ היא ביתו הלאומי של העם היהודי *בלבד*.

    האתגר שלנו עכשיו הוא לשכנע את היהודים ואת הפלסטינים גם יחד שיש בארץ הזו מקום לשני הלאומים, במסגרת פתרון של שתי מדינות וזכויות אזרחיות ולאומיות לכלל התושבים. אני מניח שאתה יודע את זה, אבל נראה לי שבכל זאת יש מקום להזכיר שחד"ש מותקפת על העמדה הזו, שהיא מניפה באופן עקבי כבר עשרות שנים, גם מהצד הלאומי-פלסטיני.

  53. מתן :

    סליחה – התגובה האחרונה היא שלי

  54. עמר צנגוט :

    שעת חירום היא לשמאל הישראלי ועת לחתת חרבותינו לאתים, להתאחד- לא לשם "אחדות העם", המזוייפת לשיטתו של הימין, אלא לשם הגשמת עקרונות השיוויון והצדק, על פי הצו המוסרי המנחה אותנו של שיוויון ערך האדם- מבית מדרשו של השמאל.
    מסכים עם הדוברים שטענו שההפרדות בין "ציוני", אנטי-ציוני" ו"פוסט-ציוני", הם אמנם מעניינות מבחינה דידקטית ופילוסופית, אך אינן רלוונטיות כרגע מבחינת הפעולה הפוליטית והחינוכית שעלינו לנקוט.
    בנקל, תמצאו שעמדות שנחשבו בעבר לאולטרא-ציוניות נתפסות כיום כאנטי-ציוניות ולהפך… אפילו א.ד גורדון היה נחשב היום לאנטי ציוני, שלא לדבר על י. ח ברנר ומרטין בובר.
    אינני רואה סיבה אמיתית לכך שחזית שמאל רחבה ואפקטיבית לא תכלול גם את התנועה הירוקה מימד וגם את חד"ש, מנהיגיהם של 2 תנועות אלה שיתפו פעולה רבות בעבר, אני באופן אישי ראיתי בהפגנות נגד הפולינום בחיפה ולמען חוק אויר נקי, גם את ערן בנימיני וגם את מלכיאור וגם את דב חנין, גם בתחום זכויות הילד ישנו שיתוף פעולה פורה בין מלכיאור ומוחמד ברכה.
    ברמת ההנהגה והאידיאולוגיה אין סיבה שהתנועות לא יפעלו יחד, בפועל, בשורה התחתונה ההפרדה נובעת מהטקטיקה השיווקית של התנועה הירוקה, מכיוון שהגזענות כל כך עמוקה ומושרשת בחברה הישראלית, ומכיוון שכל כך קשה לשכנע יהודים לתמוך במאבק שמאלי- אמיתי, שמשמעותו להתאחד מאחורי המיעוט המופלה והעני ביותר- שהוא הפלסטינאים תושבי ישראל, התנועה הירוקה קמה כעוד תנועה יהודית, כפי שנראה מדברי חלק מהמגיבים כאן, קשה גם לשכנע את הציבור הישראלי שיש לו כבר מדינה- כלומר, שהעם היהודי כבר תפס לו חלקת ארץ ולא נראה שיש מישהו בסביבה שבאמת יכול לערער על כך (או שהפראנויה האיראנית עדיין עובדת, פחד תמיד היה ויהיה אמצעי תעמולה יעיל.) החבירה של הירוקה למימד היא בשורה מעניינת וחשובה לפוליטיקה הישראלית, אך מסתבר- זה עדיין לא מספיק, היא מחזקת את מעמדה כתנועה ליהודים בלבד ובכך הופכת אותה לאיזוטרית, ולא לתנועת שמאל אמיתית. שמאל אמיתי הוא שותפות יהודית ערבית, השמאל החדש שמדברים עליו- הוא לא באמת חדש, הוא קיים כבר עשרות שנים בחזית הדמוקרטית לשלום ולשיוויון, הציבור היהודי צריך לחבור לחזית זו, אם כיחידים המעוניינים לנסות ולחולל שינוי אמיתי בחברה הישראלית, ואם כהתארגנויות ותנועות שישלבו ידיים יחד במסגרת תנועת חד"ש, רק בדרך זו נוכל לשמש אלטרנטיבה לשלטון בישראל.
    לגבי הדמוניזציה לקומוניזם- שוב שטיפת המוח והפחדים מעוורים את עינינו, הקומוניזם חי וקיים, הקומוניזם במאה ה-21 משמעו קיימות, הקומוניזם של חד"ש הוא איננו דיקטטורה, הקומוניזם זה מעורבות של פרטים וקהילות בחיי היום יום של החברה בה הם חיים, הקומוניזם הוא קריאת תיגר על הגבולות וההפרדות בין בני אדם קהילות ומדינות. עקרון הקיימות- עליו מושתתת התנועה הירוקה, מחייב התארגנות על פי מודל קומוניסטי, כלומר, יצור משותף וצריכה משותפת. דווקא ד"ר דב חנין הוא האידיאולוג המוביל בארץ (בקרב הפוליטיקאים) של עיקרון הקיימות, בתנועה הירוקה יודעים את זה, הם יודעים שאם יחברו לחד"ש יפסידו את קולותיהם של כל אלו שלא אוהבים ערבים, אבל פה נמדדת מנהיגות, המנהיג מצביע על דרך וסוחף ציבור אחריו, בדיוק מתוך הבנה זו, דב חנין לא הבטיח במסגרת הבחירות המוניציפליות "לבטל את דו"חות החנייה".
    חד"ש שמה את העיקרון המעמדי ואת השלום לפני זהות לאומית כזו או אחרת. וכמו שנראה לי בלי מאבק למען ישראל סוציאליסטית לצד פלסטין סוציאליסטית, כל הסכם שלום שלא יושג, יהיה מושתת על כרעי תרנגולת. ר' דוגמת אוסלו.
    עוד מילה על ליברמן- זה כבר פאשיזם מסוג חדש שמקורו באירופה, זה לא משהו מקומי. הדגש שלו הוא דמוגרפי ולא טריטוריאלי, השמאל החדש יבחן ביכולת שלו לזהות את השסעים בתוך הבורגנות ובין בעלי ההון לבין עצמם ובינם לבין כוהני הדת, על מנת לנצלם ולסכסך בינהם ובכך אולי לגבור עליהם, כמו מה שאנו רואים היום, בין ליברמן לבין הפאשיזם של המתנחלים האחרים, ובין ליברמן וקדימה לבין ש"ס.
    אגב- יהדות התורה היא פרטנר מצויין לחזית שמאל רחבה, החרדים הם עניים ממש כמו הערבים, מצבם לא פשוט בכלל, הרב משה גפני הוא מחוקק סביבתי חשוב ביותר ואיש עקרונות, בשביל לשתף פעולה עם יהדות התורה, עלינו להיות באמת רלוונטיים לתפיסת השלטון, כיוון שעצם קיומם תלוי בשותפות בממשלה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.