חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

השמאל לא עתיד לחזור לשלטון

נושאים דעות, פוליטי ב 18.02.09 6:10

אייל ניב, כותב הבלוג "אמת מארץ ישראל", הרואה עצמו מחויב לשינוי חברתי המבוסס על ערכי שלום, שוויון, אזרחות מעורבת וצדק חברתי, טוען כי התחזקות הימין בבחירות האחרונות אינה מעידה חד פעמית, אלא מגמה מתמשכת, ואל לו לשמאלן לצפות לימים טובים יותר במערכת הקיימת 

מוטב לכל אנשי "השמאל"-ו"המרכז", להבין זאת: השמאל לא עתיד לחזור לשלטון בישראל . לא, גם שיקום ארוך באופוזיציה לא יועיל, משום שהתהליך שישראל עוברת, ב-15 השנים האחרונות במיוחד, הוא מוטב לכל אנשי "השמאל"-ו"המרכז", להבין זאת: השמאל לא עתיד לחזור לשלטון בישראל. פרטיקולריזם ולא אוניברסאליזם. ישראל נעשית ימנית יותר, ולראייה אפילו בקמפיינים של מפלגות השמאל (לכאורה) לא נשמעו המילים: "שלום", "שוויון" או "צדק-חברתי" – שהן שלוש הרגליים שעליהן שעונה כל תורת החברה הפרוגרסיבית. מפלגות המתהדרות בכותרת "שמאל" ו"מרכז" מלאות באנשי ימין, תומכי כלכלה חופשית, התנחלות וכוח הזרוע. חשוב לומר כי הבחירות האלו אינן "מעידה", או אפטר-שוק של ה"מלחמה", כאילו מדובר במשבר, או תנועת מטוטלת של הציבור, שממנה "מפלגות השמאל יישתקמו"; כי אם זוהי מגמה מתמשכת, שצפויה להימשך ולהקצין. ישראל הופכת יותר שמרנית, אבל בצורות שונות: כלכלית, משיחית ולאומנית-פשיסטית.

הסוציולוג ברוך קימרלינג, מגדולי הסוציולוגים בעולם, כתב לפני מעט יותר מעשור, כי החברה בישראל איננה מפתחת "רב-תרבותיות", כי אם מגמות של מלחמת-תרבויות בה "מרבית התרבויות נאבקות על השליטה במדינה ועל הפיכת ערכיהן-הן לערכים הדומיננטיים בתוכה, ורואות במדינה אמצעי וסוכן אפשרי לשינוי כללי המשחק ואמות המידה להקצאת משאבים, וגישה לעמדות עוצמה בתוכה". ניתוחו המבריק את התמורות (מאז תחילת שנות התשעים בעיקר) הראה כיצד הקבוצות השונות בחברה מפתחות מגמות צנטרפוגליות (מתרחקות מן המרכז) ומתבדלות, ואינן שואפות עוד להידמות לקבוצה השולטת ("כור היתוך"), כי-אם הן רוצות להחליפה. הצבא הוא דוגמה למנגנון ניעות של קבוצות פריפריאליות, כפי שמראה הסוציולוג יגיל לוי, אשר חלקן שואפות להיות "נושאי הדגל החדשים". גם הכנסת המפולגת שנבחרה היא דוגמה לכך: כל סיעה רוצה לשנות את המדינה לפי ערכיה, מי לבריתות נישואין, מי להקצנה דתית, מי לשינוי שיטת הממשל, מי לקפיטליזם ומי לפשרה מדינית, ואין איש שיכול להקים קואליציה ברת-קיימא.

ב"מלחמת התרבויות" על ההגמוניה הבאה (בדומה לרעיונותיו של גרמשי) עוד לא ברור מי ינצח, אבל כבר ברור מיהם המפסידים. יעידו הטוקבקים וכל מי שחי בתוך עמו, שהקבוצה השנואה ביותר בישראל, לצד הערבים, היא אנשי השמאל. הבעת-עמדות שמאליות גובה מחיר אישי וחברתי גדל והולך, ונתקלת באלימות מילולית, נימה מזלזלת ושנאה. כך, דעות על שלום ושוויון מובעות פחות, וכאשר הן פחות נפוצות, הדבר פוגע עוד יותר ב"נורמליות" שלהן ובלגיטימיות לתמוך בהן. המקום המרכזי של "הצבא", "העם", "המדינה", המלחמה ומעמד-הדת, המעוגנים במבנה השלטוני, מבטיחים שהתהליך הזה רק יוסיף ויתעצם.

בנוסף, ה"שמאלנים" מתמעטים בארץ, לא (רק) בגלל סופו של השמאל-הציוני; לא רק בגלל ההקצנה ההדדית של יהודים ופלסטינים בארץ; לא רק בגלל אשליית-אוסלו והספין המפורסם של "אין פרטנר" שמכר ברק, המחוזק בהתעלמות מחלקנו ביצירת הסכסוך (כמו: גירוש, כיבוש, מצור, תקיפות, והתנחלות); ולא רק בגלל העיסוק הגובר בשאלת "הנכבה"; אלא גם משום שאנשי ימין נוטים להגר יותר אל הארץ. מותר גם לשער שאנשים בעלי נטיות פרוגרסיביות יותר נוטים לעזוב יותר את הארץ לעומת שמרנים, מאחר שמי ששואף אל החיים והערכים האוניברסאליים, מתקשה פחות לעזוב, ואילו למי שחש מחויב אל הציונות המיישבת, יש דחף נוסף להגר אל הארץ. יתר על כן, הואי ועדיין יש התאמה סטטיסטית בארץ בין מעמד כלכלי-חברתי ועמדה פוליטית, (זאת אומרת, בגלל שבהכללה יותר עשירים נוטים להיות יותר משכילים ויותר שמאלנים), אפשר להניח גם שלשמאלנים יש הזדמנויות רבות יותר בחו"ל, ואיתן לעיתים התבוללות.

לכן, אל לו לשמאלן לצפות לימים טובים יותר במערכת הקיימת. ישראל תמשיך להיעשות שמרנית יותר, ותמשיך לאבד בהדרגה את הלגיטימיות שלה בעיני העולם. בימים שבהם צפוי ליברמן לקבל תיק בכיר וכהניסטים חוזרים אל הכנסת חזקים מתמיד, מוטב למי שמחשיבים את עצמם לשמאלנים לשאול את עצמם מתי תאבד המדינה את הלגיטימציה שלה בעיניהם, ומה ישיבו לדורות הבאים כשהם ישאלו אותם "איפה הייתם כאשר…".

 

נערך על ידי סתיו
תגיות: , , ,

25 תגובות

  1. באר-שבעית :

    לצערי הצדק אתך אייל.
    אתה ידעת להוכיח את מה שאני הבנתי אינטואיטיבית.
    הדבר קשור גם לירידת ערך ההשכלה כהשכלה, קרי, רב הלומדים באוניברסיטות לא אוהבים את לימודיהם בלשון המעטה, אלא לומדים כדי לרכוש מקצוע ומעמד.
    על רמת המורים כבר דיברנו?
    על סירוס המורים ועל אלימות התלמידים וההורים כלפיהם גם דיברנו.
    הוסף לכך את תכניות הטלביזיה , נישוק המזוזות והנסיעות לאומן , את התקציבים הבלתי נגמרים לדתיים ולעיירות רקובות חד עדתיות וקיבלת את ישראל העכשווית והעתידית.

  2. אבי :

    התסריט האופטימלי לשמאל היא הקמתה של מפלגה חדשה שתורכב מיחימוביץ, גילאון, בן סימון, הורוביץ וסוציאליסטים אמיתיים אחרים (אולי אפילו חנין לאור הצלחתו בת"א). מפלגה שתתמקד בנושא החברתי.
    מטרתה הראשונית בבחירות הבאות תהיה החלפת מר"ץ בתור המפלגה השמאלית הרדיקלית. בבחירות שלאחר מכן מטרתה תהיה החלפת העבודה בתור המפלגה הגדולה של השמאל, ורק בבחירות הבאות תחשוב על נצחון כללי והחלפת הממשלה

  3. דני בלוך :

    בפוליטיקה בכלל ובישראל בפרט אין "לעולם לא". בכל העולם הדימוקרטי פועלת תיאורית המטוטלת. אמרו שבגין לעולם לא יגיע לשלטון – והוא הגיע, העבודה לא תחזור לעולם לשלטון – והיא חזרה. שרון לעולם לא יגיע לשלטון והוא הגיע. למרכז – שמאל היהודי והערבי יש בבחירות האלה 55 מנדטים. השאלה היא איך פועלים כדי למצוא בסיס משותף ומכנה משותף לפעולה, תוך פשרות קונסטרוקטיביות, כדי לגבש כוחות שיוכלו בבחירות הבאות לחזור ולהגיע לבלוק חוסם מול הימין ואחר כך ליכולת להגיע לממשלה יציבה.זה לא בשמים, אך גישה פטליסטית ששום דבר לא ישנה ולא ישתנה תגרום לכך שהיא תהיה בחזקת נבואה המגשימה את עצמה.

  4. ל רפי :

    תחילתה של ריאליה שעדיין מהולה במידה רבה של הזיה שמאלנית: דת שאין לה אלוהים.
    הנטיעונים המעשיים נכונים בעיקרם. יחד עם זאת, צודק דני בלוך בתגובתו, שבפוליטיקה אין "לעולם לא". אולם, ההסתברות להתחזקות השמאל וחזרתו לשלטון בגדול אכן הולכת ויורדת.
    במציאות של תחילת ואמצע המאה העשרים, היתה תנועת העהודה גם אידאולוגיה וגם שיטה פרקטית לבניית מציאות חדשה בארץ שהיתה כמעט חסרת-כל. שתי המגמות התלכדו והקנו לתומכים בהן עוצמה פוליטית הגמונית במשך כ- 70 שנה. מציאות זו אינה קיימת יותר בעשור הראשון של המאה ה- 21. כיום הי-טק הוא לא פחות "עמל" מעבודה בשדה, ובמקרים רבים גם יותר עמל וגם יותר חלוציות. בעבר, התישבות היתה שילוב בין מימוש הלאומיות, חתירה להגשמה מדינית על בסיס של אחיזה למעשה בקרקע, ומימוש של אידאה חברתית. תמונה זו אינה רלוונטית יותר. ההגשמה המדינית קיימת, והשאלה כיצד תתחום את עצמה טריטוריאלית בפועל, היא שאלה פוליטית-מדינית יותר משאלה שמוכתבת מאחיזה מעשית בקרקע. האחיזה בקרקע (התישבות או התנחלות) היא כיום יותר עיניין של הגשמה לאומית מאשר של מימוש פוליטי או חברתי. ולכן, התנגדות להתישבות באיו"ש נתפסת ע"י הציונים המגשימים (להבדיל מציונים מוצהרים נוסח ניו-יורק או לונדון), כסיוע למתנגדי מדינת ישאל, כאנטי-ציונות בפועל וכחלק מההשקפה הפוסט ציונית. כל הדעות ההלו, כל אחת בדרכה, מניחות שהציונות סיימה את תפקידה ההיסטורי, הציונות אינה מושתת על זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי למדינה משלו בא"י, הציונות היא במהותה תנועה מנשלת ולא תנועה מקוממת-עם ועוד. לסקטור היהודי-לאומי, גישות אלה הן גישות עוינות ומסוכנות, ועם המחזיקים בהן מתקיימים ויכוח ומאבק חירף. אין יישוב הסתירות אלא בהדברות. והדברות זו קודמת להדברות עם גורמי חוץ על פתרון מדיני, שיהיה או עלול להיות גם פתרון של כפיה על התנועה הלאומית היהודית. כזה היה אופיו של הסכם אוסלו וכל הסכמי המשנה שבאו אחריו, וכזו היתה גם ההתנקות מעזה. ככל שתובנה זו חודרת עמוק יותר לתודעה הציבורית בישראל, הולך הימין ומתחזק, משום שרוב הציבור היהודי בישראל הוא עדיין "ציוני ישן".
    סופו של השמאל הציוני הוא בלתי נמנע, אף שקשה לקבוע מועד לסיום בפועל של התהליך, משוםש: א. איבד את אחיזתו האקטיבית בהגשמה הלאומית, בומידה רבה הפך עוין ואיב לה; ב. איבד את הבסיס האידאולוגי החברתי-כלכלי, משום שכיום קיימת מדינה שזה תפקידה, משום שהניסוי הקיבוצי הוא כשלון אנושי ומשום שסוציאליזם תאורטי אינו מתאים למציאות של המאה ה- 21. ג. השמאל היה מנותק ממקורות התרבות היהודית, בחלקו מסיבות אידאולוגיות ובחלקו מסיבות של כשל חינוכי. מסיבות אידאולוגיות, משום שסבר שאי אפשר לחבר בין קשר למקורות לבין יצירת "אדם חדש", איש עמל בארץ ישראל. מסיבות של כשל חינוכי, משום שהזיקות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות שהנחו אותו בראשית דרכו וליוו אותו עשרות שנים לאחר מכן, ראו באמונה, כל אמונה ובכלל זה האמונה היהודית – אויב העם. הדת היהודית, כנראה יותר מכל דת האחרת אינה רק מצוות אלא השקפת עולם ותורת חיים שלימה. גם לחילוני יש בה מגוון עשיר של ערכים שאינם תלויים בשאלה אם הוא מניח תפילין כל בוקר או לאו. השמאל שפך במקרה זה את התינוק עם המים, והתחיל לחפש, ועדיין מחפש חזונות תחליפיים. חזונות חלקיים כאלה מצאו חלק מחבריו בפוסטיזם, אלא שבעמצם מושגים אלה, אין להם מכנה משותף עם רובו המכריע של עמם.
    רק שידוד מערכות כולל של השמאל, יחזיר אותו אל עבר הזרם המרכזי של היהדות בארץ ישראל ולא רק בה. רק הוא יוכל לאפשר לשמאל לחזור ולהשפיע בתוך המסגרת של הפרדיגמות השליטות ברחוב היהודי. אם לא יעשה כן, יהיה בלתי רלוונטי לעם היהודי, ולמשעה בגדר של "מתבולל חדש" וסופו שייעלם. ללא ייחוד, איו לומשפט קיום, וכיום אין לו ייחוד.

  5. נקודה טובה :

    הכותב מעלה נקודה טובה שדוקא מתחברת עם רפי –

    צריך להתחיל לחשוב על ישראל במונחים של ממסד שהוא בעצם הגדרתו – גזענות ומעצם כך היא מאבדת את מעט הלגיטימית שהייתה לה. החברה בישראל הולכת ומתנתקת מן הערכים האוניברסליים, ובאמתכל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא עושה עם זה, ומתי הקו של ה"אין-חזור" שלו – לא במסגרת הקיימת, לקראת מערכת חדשה שתהייה שוויונית באמת.

  6. עומר כרמון :

    שלום אייל, כתבת יפה. יש סיבה לפסימיות, אבל זה בעיקר בגללנו. יש תקווה – אם נפסיק להיות גזענים ומתנשאים.

    לרעיונות השמאל בנושא המדיני יש רוב בציבור. הבעיה היא שמנהיגי השמאל לאורך השנים ורוב תומכיהם, מתנשאים ולועגים לשונה מהם – ולכן מרחיקים כל תומך פוטנציאלי בן לעדות המזרח או לעלייה מחבר העמים (ראה כדוגמא את תגובה מס' 1).

    אם נמשיך ללעוג בטיפשות לרבנים של ש"ס ולמנקות הרוסיות, נמשיך להצטמק.

    אם אנחנו רוצים לחזור לשילטון, הגיע הזמן שנקשיב למה שמה יש לאנשים להגיד.

  7. עומר כרמון :

    תיקון טעות הקלדה 🙂

    למה שמה = למה שיש

  8. שרון :

    שימו לב לדע"ם. מפלגה שבניגוד למרצ מנסה להשען על ציבור של עובדים. מפלגה שמבקרת את החברה הערבית וההצבעה החמולתית בה. מפלגה שפועלת בכיוון ששמאל אמור ללכת בו אבל לא מקבלת מספיק תמיכה. סיכום מערכת הבחירות של דע"ם-http://www.etgar.info/he/article__335

  9. עומר כרמון :

    שרון, המסר של דע"ם נהדר. אבל איך נוכל להצביע למפלגה שמקבלת 2,645 קולות? (בבחירות הקודמות היו לדע"ם 3,500).

  10. גלעד נתן :

    אייל יקירי, השמאל יכול לחזור לשלטון והימין יכול לאבד את השלטון וליהפך ובתנאי שהשמאל יכיר במספר בעיות.
    א. צמצום הזיהוי שמאל עם המודעות לבעיה הפלסטינית חיסל את השמאל מראש. שמאל מקורו בסוציאליזם וללא סוציאליזם הוא לא שמאל. בכדי להסביר להמונים שהכיבוש נועד בכדי לאפשר להון לשדוד אותם הם צריכים להבין שההון שודד אותם.
    ב. חיסול הפלגנות. השמאלנים מה לעשות מוכשרים ומשכילים מהימנים אחרת הם לא היו שמאלנים, צריך קצת שכל בראש בשביל להיות סוציאליסט. רק שבשל כך השמאל מתפצל יותר מכל וירוס שכן כל שמאלני חושב שהוא ראוי להנהגה, דע"ם היא דוגמא קלאסית לבזבוז קולות טהרני משווע.
    ג. ניתוק, השמאל מנותק, אנחנו שולטים בבלוגספרה, אנחנו שולטים במספר משלטים עירוניים, חוגים באקדמיה ושאר כיסי התנגדות אבל אנחנו לא קיימים ברחוב. התקשורת נשלטת כולה בידי ימין כלכלי שיעדיף תמיד את הנצחת הכיבוש על פני מתן לגיטימציה לשמאל.
    אז לא צריך להיות פטאליסטים. צריך להבין איפה טעינו. אני לא חושב שכל מצביעי ליברמן הם גזענים מוחלטים הם בעיקר אנשים כועסים ואפשר להסית את כעסם לכיוון הנכון, כנגד המנצל בעזרת הסברה ועבודה קשה.
    גם בארצות הברית של 2004 לא נראה היה שהשמאל חוזר לשלטון, עבודה קשה, התמודדות עם שיטת הסיסמאות של הימין, יציאה מהגטאות שלנו וחדירה לדגטאות של האחרים, יביאו אותו לשם.

  11. יואב רובין :

    במילים אחרות אייל אתה מציע להתחיל לארוז את המזוודות. אכן זוהי מחויבות לשינוי חברתי. אז כן עם חלק מהניתוח אני מסכים אבל לא עם המסקנה. גילוי העתידות אינו מענייני ואיני עוסק בנסתרות אלא במה שעלינו לעשות ולפעול ניתן רק מתוך תקווה. לכן יש להאמין באפשרות של גאולה שהרי "כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" וכפי שנאמר שם בהמשך "מעמיד להן מלך קשה כהמן וחוזרים בתשובה". מי יודע אולי הכוונה במקרה הזה לחרם מהעולם שיחזירנו בתשובה. (וכן אין תשובה אלא שוויון, חירות, צדק ושלום)

  12. מה הקשר :

    גלעד, איך זה עונה לזה שהימנים והדתיים הפנאטים מתרבים? ויואב אני הבנתי שאייל אומר שכול הממסד רקוב וצריך להרוס ולבנות חדש, לא לחשוב שהקיים אפשרי כמסגרת לשינוי.

  13. דני בלוך :

    בכל מקום בעולם השמאל שלט, הפסיד, עלה מחדש. קלינטו אחרי שלוש קדנציות רפובליקניות, ואובמה אחרי שתיים. הלייבור באנגליה אחרי כמה קדנציות של השמרנים, בצרפת מיטראן אחרי כ- 20 שנה של הימין,והוא הדין בסקנדינביה ועוד. בכל תקופה השמאל צריך לבחון עצמו, להתחדש ולמצוא את האיזון הנכון, התמהיל והאריזה, בין העקרונות האידיאולוגיים הבסיסיים לבין צורכי התקופה ורוח העם.

  14. RS :

    אני לא מאמין בייאוש.

    איפה היה ברק אובמה אם לא היו נפגשים כמה חבר'ה שחורים וגם לבנים ובונים את התנועה לזכויות האזרח.

    איפה היו היום נשים לולא התנועה הפמיניסטית.

    אסור להפריז בכוחה של ישראל – לטוב ולרע, וכעת בעיקר לרע:

    יש שלטון חדש בארה"ב. ההשפעה שלו על ישראל יכולה להיות גדולה. יש משבר כלכלי. ההשפעה שלו גם כן יכולה להיות כבירה. אירופה בעקבות המשבר מראה סימנים של הליכה שמאלה.

    צריך לעדכן את תיאוריית המטוטלת לעולם הגלובלי – כיום, שבו פוליטיקות של מדינות שזורות הרבה יותר זו בזו, ולכן גם המטוטלת הפרטיקולרית ביותר (ובישראל המרכז של המטוטלת כל הזמן נע בכיוון פרטיקולרי אחד) תלויה ביד שמאכילה אותה.

    אז צריך להכין את הקרקע ליום שאחרי. כשיתרחש שינוי בעולם, אולי בעקבות המשבר הקפיטליסטי שאפילו אין לו אופק (כפי שמעיד ג'ו שיטגליץ), אז צריך להכין כאן אלטרנטיבה לממסד הנוכחי – לכל הקונצנזוס של ההון והאון.

    ולחכות לשעת הכושר.

  15. יואב רובין :

    אין התחלות מאפס. מה הכוונה להתחיל מחדש? אם זה להתחיל מחד"ש אני עוד מוכן לדון. אם זה להקים מפלגה חדשה אז למה לא תי"מ? אם זה להמציא את הגלגל או את מדינת ישראל אז זה שקול ללארוז את המזוודות.

  16. לאייל ניב :

    לא מובן לי כיצד מתחבר הטקסט הפסימי שלעיל עם האופטימי הזה (שאהבתי בהרבה):
    http://eyalniv.wordpress.com/2009/02/11/progressives/

  17. אבי :

    תי"מ נתפסת כמפלגה אקולוגית ולא כמפלגה חברתית ולכן כוחה מאוד מוגבל. חד"ש (שאני הצבעתי לה) נתפסת כמפלגה ערבית ולכן רוב התושבים במדינה לא יצביעו לה.
    זה המצב וזו המציאות. "העבודה", "מר"ץ", "חד"ש" ו"התנוע הירוקה", הן כולן מפלגות בעייתיות שהציבור לא יכול להתחבר אליהם.

  18. אייל ניב :

    שלום לכולם,
    כאשר אדם משחק במערכת שכלליה מנציחים את חולשתו (אין הפרדה מהדת, יש מקום מרכזי מאוד לצבא, הגירה לארץ ליהודים בלבד, וכו') האפשרות לשינוי בתוך המערכת הקיימת קטן, ולהערכתי ימשיך וייקטן. אין כל ייאוש או סופיות לגבי האפשרות להצליח כתנועת-שמאל, אך לא כמפלגה במסגרת הקיימת.

  19. אבי צודק ויותר מכך :

    אם הדרך לאפקטיביות היא השפעה מבפנים ב"מפלגת קונצנזוס" אזי על כל בעלי ההשקפה הס"ד להתפקד היום בהמוניהם לקדימה (אח"כ לכנסת אפשר להצביע מה שרוצים).

    מצער להודות בכך, אך למרות השחיתות והבלבול האידיאולוגי, יש בציבור פחות רתיעה מקדימה מאשר מהעבודה/מרצ/חד"ש.

    גם שינוי פרסונלי בהנהגת מפלגת העבודה לא יחזיר אותה להיות "מפלגת קונצנזוס". המנדטים החדשים מהפריפריה שהביא פרץ ברובם לא יחזרו אחרי התנהלותו כשר ביטחון (ובראש בראשונה ההליכה לתפקיד שר הביטחון), ואילו המנדטים הבורגנים הגולים שהביא ברק בחזרה מקדימה (כולל עפי עמיר פרץ הקול של ברק עצמו) -יברחו בחזרה אל קדימה של לבני.

    מפלגת לווין אפקטיבית משמאל לקדימה לא יכולה להיות מפלגה שיש בציבור כל כך הרבה התנגדות / בחילה ממנה.

    איתי

  20. לונה :

    לגלעד נתן – כתבת: "השמאלנים מה לעשות מוכשרים ומשכילים מהימנים אחרת הם לא היו שמאלנים". אפשר לקבל הסבר מאיפה שאבת את ההתנשאות הזו? מנין הידיעה המוחלטת שאתה מחזיק בדעות מסוימות בגלל שאתה מוכשר ומשכיל יותר? ואחר כך מתפלאים שהשמאל יוצר אנטגוניזם…

  21. לאייל :

    מה שאתה מציע להבנתי כרגע (אני באמת לא בטוח שאני מבין) זה לזנוח את הפוליטיקה המפלגתית. בעיני זו קריאת יאוש ולמעשה קריאה אנטי-פוליטית. מה אתה מציע שרק נמשיך ללכת להפגנות של חמישים אנשים שרק מנציחות את המצב?

  22. לאייל :

    אני מסכים מאוד עם הדובר האנונימי מעלי – אין אין אין תחליף לפעילות בתוך הפוליטיקה, עד כמה שזה מגעיל ואפרורי ודורש פשרות וכו'

    ואת זאת הבינו עשרות פעילים מרכזיים של ארגונים חברתיים ואזרחיים החל ממועצת יש"ע וזו ארצנו של פייגלין וכלה בעמותת מען של אגבאריה

    לפעילות בתוך מפלגה קיימת וגדולה יש מגבלות (ע"ע פייגלין) ולהקמת מפלגה חדשה יש מגבלות (ע"ע אגבאריה)

    הדברים נחתכים בכנסת ובממשלה, לא ברחוב

    מי שחולם על הפגנות המונים מצביעי מפלגות שונות למען שכר מינימום או למען יציאה מהשטחים – שימשיך לחלום

    איתי

  23. סגן המטיף-ד.פרץ :

    חשוב להוסיף כי תרומתי הטוקבקיסטית (בשמות שונים ורעים) היית המשקולת ששיקעה את השמאל המרושע לתהומות מהם נקווה כי לא יעלה לפחות אלף שנה (ביחד עם הרייך מורו הרוחני) !!
    לאינטרנט התחברתי בספטמבר 2005 (אחרי התנתקות של 6 שנים מתסכול) ואחרי שהתפניתי מהתחבויות עסקיות(אלק) בינואר 2006 התלבשתי על אחת המפלגות הכי נאציות שנולדו מאז סיום מלחמת העולם השניה מפלגת השינאה ליהודים "שינוי" !!
    השקעתי 7 שעות ביום כדי "להראות" את פניה האמיתיים של מפלגת הזדון הזאת עד שהתפרקה לה מול עינינו המשתאות והדומעות משימחה על נפילתו של הצורר !
    אחר כך הגיע תורו של השמאל להפוך למטרת על וכבר בהתחלה הבטחתי מפורשות כי השמאל יקרוס בדעת הקהל אחרי שיקבל ממני "טיפול אישי" ..מבחינתי הבעיה עם השמאל היא שקיומו המגעיל הפריע לי להשמיע ביקורת נגד הדת ורק סיכולו המלא ישחרר אותי להיטפל לנושא הבעייתי של העולם ו"העמקה" לתוכו והוא הדתות בעולם כאשר למען האמת היהדות היא הזניחה בגלל גודלה והשפעתה הזעירה על המתרחש בעולם (ואני לא נוהג לבזבז זמן מתוך מודע!!)..התפוגגות השמאל תיצור שיח אחר ,נורמלי , עד שיצוצו המכוערים החדשים וכרגע מסתמן כי אלה ימשיכו להיות המוסלמים בכל העולם בין היתר בגלל קיומה של החברה הישראלית ההולכת ומתעקמת , ולכן אם מדינות ערב והמוסלמים בכלל יבינו כי המשך ההתקפה על ישראל רק משרת גורמים פסיכוטים בתוכה הרואים בעצמם כאלה שאינם טועים "עקומים מושלמים" כאלה…בפועל הם זבל אנושי המזהם את התודעה האנושית (אם תנוטרל השפעתם אז לא אכפת לי מקיומם, אבל כרגע זה בלתי אפשרי) כמו השמאל רק בפיגורות שונות , ואליהם יהיה קשה יותר להגיע אבל חייבים כי הדרך לתיקון עוברת "דרכם" דרך נשמתם העקומה שרק קירורה למצב קיפאון ביחד עם מיליארדי נשמות כמוה בתוך בקבוק חנקו נוזלי תאפשר ראיית המציאות ללא הפילטרים המעוותים של אותם זבילבולי אנוש !!

  24. למה ליברמן ו"אם תרצו" מצליחים כל כך? « אמת מארץ ישראל :

    […] בכול רגע, אם רק יצליחו לעורר את "הציבור שלהם", כאילו לא חל שום שינוי אמיתי בחברה היהודית בישראל, בהרכבה […]

  25. לא דיברנו עוד על "עלייה" « אמת מארץ ישראל :

    […] מבוססות וסטריאוטיפים מיותרים, אבל הוא לא לחלוטין טעה. למדינה שמנתה רק 4 מיליון יהודים, הגיעו בתוך כעשור […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.