חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

איך לבנות מלמטה סוציאל דמוקרטיה, ומה תפקיד חד"ש בבנייה

נושאים דעות, פוליטי ב 16.02.09 6:05

הדרך לסוציאל דמוקרטיה מחייבת הבנה שנדרש שינוי בהתארגנות המערכת הפוליטית. כהכנה לכך נדרשת פעילות חינוכית פוליטית בשטח. ומפלגת חד"ש יכולה להיות בסיס הביטוי הפרלמנטארי לשינוי בכיוון סוציאל דמוקרטי

מאת: מתן בורד

הבעייה המרכזית, בדיון שמתחיל להתפתח בשמאל הסוציאל-דמוקרטי לאור תוצאות הבחירות העגומות, היא האופן בו מקבלים רוב המתדיינים את המצב הקיים. לעומת זאת, הצעד הראשון בדרך לסוציאל-דמוקרטיה כאן צריך להיות ההבנה שלכך דרוש שינוי מהותי באופן בו מתחלקים סוגי הכוח השונים בארץ הזו; שינוי כזה שיביא לשינוי מהותי של האופן בו מוגדרת המערכת הפוליטית. לצורך כך יש לשאוף להתרחב אל מעבר לאופק המצומצם של צבירת מנדטים בבחירות הכלליות הבאות. בשלב זה יש צורך בעבודה חינוכית ופוליטית מלמטה: ברמה המוניציפלית, בארגוני העובדים, באמצעי תקשורת אלטרנטיביים, בארגונים סטודנטיאליים ובארגונים הפועלים עם בני נוער. הייצוג הפרלמנטרי הקלוש שקיבל השמאל הסוציאל-דמוקרטי בכנסת הנוכחית מהווה תעודת עניות לאופן הפעולה שלו בעשורים האחרונים, ולא מאפשר עבודה לשינוי אפקטיבי מתוך הכנסת. לכן, הפעילות הפרלמנטרית בכיוון זה בכנסת הבאה תהיה הצהרתית ברובה. אין לזלזל בחשיבותה כעוגן המהווה חלופה רצינית ובעלת ייצוג פרלמנטרי למשטר הפחד וההפרטה הקיים, או בהישגים שבכל זאת ניתן להשיג באמצעותה. אולם את עיקר האנרגיות צריך להשקיע כעת בבנייה עמוקה, ארוכת טווח, של שמאל סוציאל-דמוקרטי חדש.

ההצעות השונות לשינוי שיטת הממשל, באופן שייטיב עם המפלגות הגדולות וידרוש מהן להתארגן מחדש, או הקריאות שנשמעות מצד פעיליהן של המפלגות הגדולות לשעבר (העבודה, מרצ) לחידוש הפעילות ב"שטח" לקראת הבחירות הבאות, הן הצעות שמרניות במהותן. גם אם יחזירו לעצמן את כוחן הקודם, המפלגות הללו ימשיכו להישלט על ידי אותן קבוצות שמחזיקות בידן את הכוח הפוליטי כעת. שינוי מהותי לא יבוא מהן. לעומתן חד"ש, מהיותה הכח הפוליטי השמאלי האנטי-ממסדי העקבי הרציני היחיד כאן, יכולה וצריכה להשתנות כדי להוות את הבסיס לביטוי הפרלמנטרי של שינוי מהותי שכזה. אולם, כפי הנראה כרגע, הכנסת הבאה תוכל, במקרה הטוב, להיות במה להשגת שינויים מינוריים לטובת העובדים וכלל אזרחי המדינה, כפי שהשיגו בעבודה משותפת חברי הכנסת חנין, יחימוביץ, ברכה, מלכיאור, גוז'נסקי, ברוורמן, גילאון ואחרים. עוד תפקיד חשוב שיש לפעילות הפרלמטרית, תפקיד אותו יכולה למלא רק חד"ש, הוא להוות אלטרנטיבה עקבית, מהותית ורצינית לאותו קונצנזוס. כל זה עדיין אינו אומר אומר שמה שצריך כרגע הוא לעסוק באיך משיגים לחד"ש עוד מנדט בבחירות הבאות, או באיך מתחלקים הגושים בכנסת.

ניתן, ואף צריך, לקדם שיתוף פעולה על בסיס אג'נדה סוציאל-דמוקרטית גם בין חברים שנאמנותם המפלגתית שונה. על בסיס הניסיון הקצר שנצבר בשנה האחרונה ניתן כבר לומר שדווקא הפעולה ברמה המוניציפלית, בקמפוסים ובארגוני עובדים, על בסיס אג'נדה חברתית-סביבתית סוציאל-דמוקרטית ולצורך קידום של מאבקים ספציפיים, מאפשרת חיבורים פורצי דרך, מהסוג שהפעילות לטובת מפלגות בעלות ייצוג פרלמנטרי-ארצי מונעת. בניגוד לעבר, ברור היום שהפעילות לשינוי חברתי חייבת להיות בעלת אופי פוליטי. עוד מאפיין מובהק של הפעילות הזו הוא הקפדה על דמוקרטיה פנימית ושקיפות. גדילה והתחזקות משמעותית של "כח לעובדים", דמוקרטיזציה של ההסתדרות והתנתקות שלה מהאינטרסים של המעסיקים, יצירה של תנועה סטודנטיאלית ארצית בעלת אג'נדה סוציאל-דמוקרטית בלתי מתפשרת, הפעלת מודל החזית המוניציפלית של עיר לכולנו בערים נוספות, התרוממות של יוזמת "שקוף" – כל אלה הן רק דוגמאות לאופן שבו ניתן לצבור כח ארגוני ופוליטי שיוכל בעתיד, אם יתגבש לכלל חזית משותפת ברמה הארצית, לשנות באופן מהותי את המבנה החברתי-פוליטי בארץ.

פוסט זה אינו ניסוח מובנה של הדברים אותם יש לעשות, אלא קריאה להמשך חשיבה, על בסיס קריאה מסוימת של המציאות הפוליטית לאחר הבחירות, בתקווה שיפתח כאן דיון על הדרך בה ניתן להכניס אזרחים רבים ככל האפשר למעגל של פעילות אפקטיבית. דעתי היא שצריך להשקיע כעת את מירב המחשבה והאנרגיה בחיפוש אחר אופנים בהם ניתן ליצור שינוי חברתי ותודעתי עמוק, לטווח ארוך, בקרב הקהלים הרחבים מאוד שמצויים כרגע בתחתית סולם הפריבילגיות. כל זאת מתוך מטרה לרתום אותם ליצירה של כח ארגוני-פוליטי שיערער את המוסכמות הפוליטיות בארץ. הסכמה על המטרות המשותפות של אותו שינוי תצטרך להתגבש מתוך הפעולה   המשותפת. כרגע אין טעם לתת לחוסר הסכמות בנושאים שאינם בעלי השלכות על המצב הקונקרטי שלנו למנוע מאיתנו מלשתף פעולה.

מתן בורד, פעיל ב"עיר לכולנו" וב"כח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי".

נערך על ידי גל
תגיות: , , , , ,

14 תגובות

  1. יקי :

    פרסמתי פוסט על הלגיטימציה האדירה שקיבלה חד"ש האנטי-ציונית עקב התמיכה הנלהבת הבלוגרים במועמדות ח"כ דב חנין לראשות עיריית ת"א, שהתבטאה בעלייה של 100% בכוחה של חד"ש בת"א ובירושלים, וזאת בעיקר על חשבון מרצ הציונית.

    מתן בורד ממחיש לעיל איך חד"ש מתכננת להמשיך ולהיבנות על הלגיטימציה הזו על מנת להגיע לקהלים נוספים בציבור היהודי.

    אתם מוזמנים להצטרף לדיון עם שוקי גלילי המתנהל בתגובות לפוסט אצלי בבלוג:
    http://watch.modiin.us/?p=1011

  2. מתן :

    יקי – בלי קשר לכך שאני כמובן לא מסכים איתך לגבי חד"ש, אני רוצה לומר שנראה שאתה מפספס לגמרי את הכוונה של הפוסט (אולי קצת גם באשמת הכותרת): כל הכוונה היא לומר שפעילים בחד"ש יכולים וצריכים לשתף פעולה, על בסיס נושאים מוגדרים, גם עם סוציאל-דמוקרטים אחרים, ללא קשר לשאלת הציונות.

    האופציה שאתה מציע היא למעשה לשים את הבעיות הבוערות של החברה הישראלית בצד, להיכנע לתנועה הכללית ימינה ולהימנע משיתוף פעולה עם אנשים שאתה מסכים איתם על כל דבר ועניין בתחום הכלכלי-חברתי-סביבתי, העיקר שלא לתת להם לגיטימציה. זו לדעתי טעות ואפילו חוסר אחריות. אלא אם כן אנחנו לא מסכימים גם כלכלית-חברתית-סביבתית, ואז באמת אין לנו שום בסיס לשיתוף פעולה.

  3. יקי :

    מתן, אני לא חושב שצריך לשתף פעולה ולתת לגיטימציה לחד"ש – גם בגלל שהיא אנטי ציונית וגם בגלל שהיא לא שמאל.

    כפי שאני מפרט בפוסט הנ"ל מי שתומך בביצוע לינץ' באנשים כפותים וחסרי ישע בוודאי אינו יכול להיקרא שמאל.

    חד"ש היא מפלגה לאומנית ערבית בתחפושת, בבחינת זאב המתחזה לכבש, ואת המסיכה הזו יש להסיר מפניה ולא לחבק אותה כפי שחיבקו אותה הבלוגרים התל אביבים.

  4. מתן :

    אני חושב שאתה טועה, ונותן ללאומנות לעוור אותך.

    כל עוד ייתן השמאל הציוני עדיפות למאבק בשמאל ה"אנטי-ציוני" על פני מאבק בימין ובעוני, הוא ימשיך להחלש.

    לשמחתי, אני לא היחיד שמבין שזו טעות. יחד נמשיך לפעול למען הצטרפות של רבים נוספים, בדרך לבנייה של שמאל חדש, עקבי וחזק.

  5. יקי :

    לא צריך להיאבק ב"שמאל" האנטי ציוני – צריך פשוט לא להצביע עבורו, לא לחבק אותו ולא להפוך אותו לאופנתי.

  6. מתן :

    כן, אבל אם זה היה כל כך "פשוט" לאנשים אחרים כמו שזה "פשוט" (כנראה) בשבילך, לא היית צריך לבזבז על המשימות ה"פשוטות" האלה כל כך הרבה מילים…

  7. עמית-ה :

    סליחה שאני נכנס ככה באמצע.
    מתן אני מסכים עם חלק מהדברים וחושב שצריך אכן להיות שיתוף פעולה מעמדי.
    אני חושב שהציר המרכזי של שיתוף הפעולה צריך להיות דווקא מפלגת העבודה ולא חד"ש.
    אין לי בעיה עם העובדה שיש בחד"ש אנשים שמקדמים את הלאום הפלשתינאי/ערבי כפי שאין לי בעיה עם אנשים במפלגת העבודה שמקדמים את הלאום היהודי/ישראלי.

    לדעתי אנחנו ניצבים מול שלוש בעיות יסוד גדולות 1. בית לאומי לעם היהודי, 2. חלוקת העושר, 3. חיסול עצמי כתוצא מהזנחת הסביבה.
    מבחינתי כישראלי יהודי, אדם, אלו שלוש בעיות קיומיות והן שוות ערך. אני חושב שמפלגת העבודה בתיקונים מסויימים יכולה להיות הפלטפורמה להגשמת החזון הזה. לדעתי חד"ש לא תוכל להגיע למעמד כזה משום שהיהודים הישראלים חוששים ממנה.
    אם נצליח להניע שינוי חברתי ונגרום להכרה מעמדית זה תיקון מספיק גדול, לא כדאי להעמיס עליו עוד.

    לעצם השאלה של כיצד מניעים שינוי כזה, אני מסכים איתך שזה דורש עבודה בכל הרמות מגן הילדים צפונה ובכל המפלגות.
    זה דורש גם ליווי של כוח פוליטי מפלגתי משמעותי שעמדותיו ברורות, לא כדאי להכנע לפשרנות של הדרך השלישית.
    כפי שאלקנה מרגלית מסביר (הסוציאל דמוקרטיה מול עוצמת ההון), המאבק הזה שלנו לא מתקיים בחלל ריק, מולנו עובדים כוחות חזקים אם כי לא מאוחדים.
    לקדם מפלגה סוציאל דמוקרטית והכרה מעמדית בחברה הישראלית זאת משימה לא פשוטה, אין צורך להוסיף עליה סיבוכי לאום.

  8. מתן :

    עמית – אני חושב שדווקא התעלמות מ"סיבוכי" הלאום הביאה את הפעולה השמאלית בארץ להיות כל כך עקרה עד כה (מהבחינה המעמדית; מהבחינה הלאומית דווקא קרו פה הרבה דברים…).

    שלוש הבעיות שאתה מציג משמשות דוגמה יפה לעניין הזה: התעלמות מוחלטת מהבעיה המרכזית שלנו כאן, שלא מאפשרת לנו לטפל בשאר הבעיות – זו הבעיה שבשמה אפשר תמיד להגיד לעובדים שהם לא חשובים כרגע, כי יש שיקולי ביטחון; זו הבעיה שדוחה תמיד את שיקולי החברה והסביבה; זו הבעיה שמאפשרת לבעלי ההון לצבור כל כך הרבה כח על חשבון העובדים המפורדים (גם)על בסיס לאומי: זו הבעיה הלאומית הפלסטינית הלא פתורה. להתעלם ממנה זה פתרון של שנות ה-70. כמו שהוא לא עבד עד אז ומאז, אין שום סיבה שהוא יעבוד היום.

    יש כאן שני לאומים, ועם זה צריך לעבוד. צריך לחשוב איך עושים פוליטיקה שמאלית ומשחררת, שלא מכפיפה הכל לעניין הלאומי, אבל גם לא מתעלמת ממנו, ובטח לא באופן סלקטיבי לפי מה שנראה לנו שנוח שלא יתקיים.

  9. אלעד הן :

    מתן, מדבריך נדמה שלחד"ש אין הנהגה שמרנית ובעייתית (ברכה) שלא מאפשרת צמיחה לכיוונים סוציאל דמוקרטיים. אפשר לחשוב שההנהגה הזאת לא מנסה לדחוק את חנין והיומרות הסוציאל דמוקרטיות שלו לשוליים כמיטב יכולתו. חד"ש סובלת מהנהגה שמרנית שהתמחתה בלהיות כתובת לציבור ערבי מסויים (בעיקר למעמד הבינוני הערבי), וכן לציבור אינטלקטואלי יהודי קטן ביותר. ההנחה כאילו ההתמחות המפלגתית הזאת נותנת פלטפורמה טובה יותר באופן ראשוני לפעולה סוציאל דמוקרטית על פני מפלגות גדולות ותר ומגוונות יותר (מפלגת העבודה למשל), אמנם כאלה שסובלות גם הן מהנהגה שמרנית ובעייתית, דורשת הוכחות יותר רציניות.

    במלים אחרות, המאבק בהנהגה שמרנית היא מנת חלקם של סוציאל דמוקרטים היום.

    הסיפור על צמיחת חד"ש בבחירות האחרונות הוא סוג של פיקצייה. אלפי מצביעים בודדים נוספים מהציבור היהודי אינם שינוי כיוון משמעותי, וגם בדיקה דמוגרפית שלהם מראה שלו מדובר בהפיכה למפלגה עממית בדיוק.

    אגב, אני מסכים איתך על הצורך להתייחס לקיום שני לאומים. אני חושב שאי אפשר להתעלם מכך שהפיתרון הסביר היחיד, והיחיד שעל בסיסו ניתן ליצור שת"פ אמיתי בין יהודים וערבים במדינת ישראל, הוא פיתרון שתי מדינות – מדינה לכל לאום. פיתרון כזה סותר את פיתרון זכות השיבה אותו מציע מי שאני רואה כמוביל היותר סוציאל דמוקרטי בתוך חד"ש, דב חנין:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1060229.html
    נראה לי שכל עוד זאת העמדה, מי שמתעלם מהצורך לתת תשובות רציניות לבעיה הלאומית הוא חנין.

  10. מתן :

    אלעד – ראשית, אני מסכים איתך שגם חד"ש, בהיותה מפלגה ותיקה עם ציבור מצביעים והנהגה בעלי מסורת ארוכה, צריכה לעבור רוויזיה בשביל שתהיה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המהפכנית והדינמית שהיינו רוצים לראות. לא טענתי שהיא כבר שם, ולא עסקתי כלל בהצבעה בבחירות האחרונות (למרות שנראה לי שיש אפשרות לדבר על שינוי, גם אם אתה צודק שהוא עדיין קטן מאוד). לגבי ה"בעייתיות" של ברכה, יש לי תחושה שזה בעיקר מיתוס שמכוון לדה-לגיטימציה של העמדות המוצהרות של חד"ש, אבל אני צריך לבדוק את זה יותר לעומק כדי שאוכל להגיב באופן חד יותר. בכל אופן, איש אינו מתכוון שחד"ש תעשה את השינוי הזה לבדה – הכוונה היא לשתף פעולה עם כוחות שמאל נוספים, על בסיס של עקרונות משותפים. בכל זאת, גם עם השמרנות, אני חושב שמרכזיות של חד"ש בכל חזית כזאת נחוצה על מנת להבטיח שמירה על עקרונות של שמאל מהפכני שיכול להציע לעובדים, יהודים כערבים, פתרונות שמאליים ולא למרוח אותם בלאומנות חסרת בסיס כאשר זה נוח יותר (ראה מקרה יחימוביץ' בתל אביב). גם כאן, יש צורך לוודא שחד"ש הופכת לדמוקרטית ופתוחה יותר כדי למנוע את הכניעה לאג'נדה ביטחוניסטית וקפיטליסטית, כניעה שהיתה מאז ומעולם ברירת המחדל של מרצ ושל העבודה.

    לגבי העיניין הלאומי – הבעייה עם התפיסה של "מדינה לכל לאום" היא שהיא מתעלמת מהעובדה שבתוך תחומי ישראל מתקיים חלק משמעותי של לאום אחר. לא מדובר, כידוע, בקהילת מהגרים שבחרה להתיישב בארץ שהיתה הומגנית מבחינה לאומית לפני כן, אלא להיפך, בחלק מלאום ילידי שנפגע קשות מהתיישבותם כאן של בני הלאום היהודי, שהפכו את עצמם לרוב בדרכים שונות. לכן, המשך הדיבור על שתי מדינות לאום "טהורות" לוקה בהתעלמות מהמציאות ההיסטורית והאנושית שאנחנו חיים כאן, או, במילים אחרות, הוא אינו מציאותי. ההתייחסות אליו כאל "הפתרון הסביר היחיד, שעל בסיסו ניתן ליצור שת"פ אמיתי בין יהודים לערבים" היא בעייתית, ויש בה יותר משמץ של הגישה הכוחנית שמניחה שאין טעם להדבר עם הפלסטינים עד שאלה יואילו בטובם להתכופף ולהכנע לתכתיב היהודי.

    אני חושב שהפתרון שחד"ש מציעה לגבי העתיד המדיני והלאומי כאן הוא מתון מצד אחד, ומצד שני מתחשב ככל הניתן בצרכים הבסיסיים של שני הלאומים כאן. כפי שהעם היהודי לא יוותר על תביעתו להגדרה עצמית לאומית במסגרת מדינית בארץ ישראל, כך גם העם הפלסטיני לא יוותר על הזכות לשוב לארצו, שנלקחה ממנו באלימות ב-48' (זו לפחות הגישה שלהם, והיא די חזקה. כדי לעקור אותה נצטרך, אם בכלל, הרבה מאוד כוח, שאני מקווה שאתה מסכים איתי שאנחנו לא רוצים להשתמש בו).

    שים לב שאין בציטוט של חנין שהבאת, או בסעיף ממצע חד"ש שעוסק בעניין, שלילה של זכותם של היהודים להגדרה עצמית וכו'. מה שיש שם זו הכרה בזכותם של הפלסטינים, שאינה נופלת מזו של היהודים, ויישום שלה במסגרת של מו"מ, כלומר בהסכמה הדדית. חד"ש מציעה פוליטיקה שמניחה שזכויותיהם של הפלסטינים על הארץ אינן עדיפות, אך גם אינן נופלות מאלה של היהודים כאן, ולדעתי זו הפוליטיקה המסובכת ביותר אבל גם הריאלית ביותר שניתן לגבש כאן, במידה ואנחנו רוצים באמת בפתרון של שלום, פתרון שאינו מבוסס על הכנעה של האחר. כל שאר סוגי הפוליטיקה כאן, יהודית ופלסטינית (על כל ההבדלים ביניהן), מניחים עדיפות של צד אחד על השני, ולכן לא נותנים אפשרות לשיתוף פעולה אמיתי אלא מניחים, לצורך מימושם, ויתור של צד אחד על התביעות הלאומיות המרכזיות שלו.

  11. למתן :

    לגבי מיתוס ברכה אני חושב שהתרופה הטובה ביותר היא לרכז במסמך אחד את כל החוקים של ברכה וסוויד שעברו קריאה שניה ושלישית (לא טרומיות וקריאה ראשונה).

    יוענה גונן דוברת חד"ש היתה אמורה להכין פרסום כזה לפני הבחירות לעבודה שחורה.

    מסמך כזה יכול לתת גם תשובה לאנשים (הרבים) הטוענים שמפלגה שלעולם תהיה באופוזיציה לא מצליחה להעביר חוקים משמעותיים.
    כאשר מראים להם את פועלו של חנין רק בחוקים שכבר התקבלו לגמרי התשובה (שגם בה יש היגיון) היא:
    א. כל חוק משמעותי הוא ירוק ולכן קל לקבל תמיכה מכל סיעות הבית.
    ב. לחנין קל לגבש קואליציה אד-הוק סביב חוק כי הוא יהודי, רוב החכים של חד"ש נטולי יכולת פעולה גם אם מקדמים חוק שהוא ס"ד לעילא ולא "אנטיציונות".

  12. אלעד הן :

    בעניין הלאומיות: לא טענתי לשום דבר טהור. להפך. מי שרוצה את הפתרונות הטהורים הוא ליברמן. אני מציע שתי מדינות לאום. אתה אומר "במדינת הלאום היהודית יש מיעוט מובנה גדול מהלאום השני". זאת עובדה, לאו דווקא מצערת. אני חושב שחשוב לפעול כדי שהמיעוט הזה יהנה ממיטב הזכויות האזרחיות וכן גם הזכות לבית לאומי, גם אם כזה שאינו במקום מגוריו.

    אחד הדברים שמקשה על אזרחי ישראל הערבים להיות "מיעוט נורמלי" הוא המאבק הלאומי. בתוך מציאות המאבק מאד קל לצייר את ערביי ישראל כחלק מהאוייב. לכן אין ספק שבטווח הארוך מיתון הסכסוך חייוני לנורמליזציה של יחסי רוב ומיעוט בישראל (במאמר מוסגר אומר שלדעתי אין דרך למתן את הסכסוך בלי ליצור משטר סוציאל דמוקרטי בישראל, אבל זה בהזדמנות אחרת).

    לגבי זכות השיבה, באופן פרקטי ההצעה הזאת מנציחה את המצב שבו הסכסוך הישראלי פלסטיני מתורגם ליחס בין המיעוט הערבי לרוב היהודי בישראל ומעיב עליו. זכות השיבה לא נמדדת בפרקטיות שלה (היא לא פרקטית, ואינה שאלה מעשית כרגע, אלא משאלת לב), אלא במה היא משדרת. העמדה הזאת משדרת ליהודים שחד"ש מנסה לבטל דה פקטו את ישראל כמדינת הלאום היהודית.

    אתה באמת יכול לדמיין את העמדה שקוראת לשתי מדינות ואף אחת מהן לא ליהודים כעמדה שמשככת את השיסוי הלאומי? אתה לא רואה שהצגת העמדה הזאת כאופציה היחידה לפתרון לאומי מספק הופכת את פיתרון הסכסוך לבלתי רלוונטי עבור רוב אזרחי ישראל?

  13. מתן :

    אני מסכים שיש צורך למתן, ואפילו לפתור, את המאבק בין יהודים לפלסטינים כדי לתת מענה גם למצוקתם של הפלסטינים של 48' – פשוט מעצם העובדה שגם הם פלסטינים. אם יש דבר אחד שליברמן עושה טוב זה שהוא שם את זה על השולחן באופן ברור – אין פתרון למאבק הלאומי כאן בלי התיחסות רצינית לצרכיהם הלאומיים של הפלסטינים של 48'.

    לגבי השיבה – מצע חד"ש לא משדר את מה שאתה אומר שהוא משדר, אלא אתה משדר את מה שאתה אומר שאתה משדר. חד"ש לא מציעה "לבטל דה פקטו את ישראל כמדינת הלאום היהודית"; היא רק מציעה להכיר בזה שישראל, "דה פקטו" היא לא *רק* מדינת הלאום היהודי. לכן, אין כאן עניין של עמדה כזאת או אחרת – השאלה היא מי מכיר במציאות ומוכן להתמודד איתה בדרך של מו"מ והכרה הדדית, ומי ממשיך בניסיון לכפות את האידיאולוגיה שלו על המציאות.

    אנחנו צריכים, כמו שנדמה לי שאתה כתבת במקום אחר, לתת פתרונות שמאליים ולהצביע, באופן בהיר אך זהיר ולא מתנשא או מרתיע, על הקשר בין הדיכוי המעמדי לדיכוי הלאומי כאן, דיכוי שבעית הפליטים והפתרון אליה הם חלק בלתי נפרד ממנו. אני לא אומר שזה דבר קל; הוא קשה לפחות כמו הניסיון להפוך את ישראל למדינה סוציאל-דמוקרטית, ובעיני הוא גם שלוב בניסיון הזה באופן הדוק. אבל הקושי לא הופך את זה לפחות הכרחי או לפחות רלוונטי.

  14. ריכוז דיוני של אחרי בחירות | מי שלא פוחד, אדום :

    […] מתן בורד: איך לבנות מלמטה סוציאל דמוקרטיה, ומה תפקיד חד”ש בבנייה. […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.