חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2009 – ארבע שאלות על תיקון עולם וסוציאל-דמוקרטיה

נושאים איכות השלטון, דעות, פוליטי ב 12.02.09 7:24

 ב-10 בפברואר 2009 נחתה מכה משולשת על מפלגת העבודה, על מרצ וגם על התנועה הירוקה-מימד, לה הצבעתי. זה לא בגלל "הפיצול בשמאל" או "אחוז החסימה" או "שיטת הממשל". אל תאמינו לקשקושים של הפרשנים. גם אילו כולנו, שוחרי מדינת הרווחה והס"ד, היינו מצביעים ומתפקדים למפלגה אחת מקדימה ושמאלה (ולא שיש קשר בין קדימה למדינת רווחה) המפלגה הזו הייתה מפסידה.

 

מאת: איתי אשר

אלו מאיתנו שרצו מפלגת עבודה סוציאל דמוקרטית, גדולה ומשפיעה קיבלו עבודה ימנית מדינית וכלכלית, לא ממש דמוקרטית ולא ממש גדולה. הציבור לא קנה. מצד שני גם אנשי תי"מ (כמוני) שרצו רשימה חדשה ונטולת פואדים והרצוגים לא הצליחו להגיע ללב הציבור, ולא רק בגלל הפחד מאחוז החסימה. והמפסידים הגדולים ביותר הם במרצ שיצאו קרחים מכאן ומכאן: התבשיל הישן לא היה אטרקטיבי, ולתבשיל החדש היה טעם של הישן. המנדטים החדשים שהביא עמיר פרץ לעבודה חזרו הביתה לש"ס ולליכוד, הבורגנות בלעה בפעם השנייה את הפיתיון של אייל ארד והצביעה קדימה. נפילה.

 

העובדה שכולנו הפסדנו (פרט לחד"ש, נחמה קטנה, אבל לא כזו שמעוררת תקוות למהפכה) רק מותירה אותנו באותה המבוכה – איך בונים משהו שעובד?   

 

1. שינוי מקומי או שינוי ארצי?

 

תוצאות הבחירות בעשור האחרון הובילו רבים למסקנה שהזירה הציבורית היא אבודה, ולכן "תיקון עולם" צריך לעשות במעגל הקטן, במקום בו ההשפעה שלנו היא הגדולה ביותר. בהתאם, רוב האנשים שאני מכיר מתקנים את העולם ע"י זמן איכות לילדים שלהם ולהורים שלהם, הם מקיימים את החוק, הם משלמים מסים, הם עושים מילואים. זה ממש לא קל וזה ראוי להערכה. אחרים גם יוצאים מהמעגל האישי ומנסים לשנות, אבל עדיין בצורה ממוקדת ואינטימית. אחד ייקח על עצמו חונכות לנער, אחרת תקים גינה קהילתית בשכונה, אחר יתמודד על ראשות וועד הבית או יתנדב לוועד הורים. מעטים מאוד (ומספרם הולך וקטן) מנסים להשפיע במעגלים גדולים יותר – ברמת היישוב או ברמה הארצית. שם הרבה יותר קשה לראות תוצאות, צריך הרבה יותר סבלנות והרבה יותר עבודת צוות ושיתוף פעולה, גם הפשרה הנדרשת הרבה יותר גדולה. לאחר עשר שנים בהן ניסיתי לתקן עולם במעגל הקטן (מדריך בחוגי סיירות, חמש מתוכן עם נוער עולה מאתיופיה) מצאתי את עצמי בפיצול אישיות – מחצית אחת מתכנסת פנימה, כאבא טרי לילדים שצריך לפרנס אותם ורוצה גם להיות איתם כמה שיותר, מחצית שנייה פורצת החוצה בניסיון להביא שינוי ברמה ארצית.

 

אם כבר אקטיביזם, אפילו לכמה שעות בשבוע כשהילדים ישנים, אני מצביע "שינוי ארצי".

 

2. דרך הפוליטיקה או מחוץ לפוליטיקה?

 

תוצאות הבחירות בעשור האחרון הובילו רבים למסקנה שהזירה הפוליטית היא אבודה, ולכן "תיקון עולם" צריך לעשות דרך ארגוני חברה אזרחית: ארגון למען זכויות עובדים, ארגון למען שלום, ארגון למען איכות השלטון וכן הלאה. חלק מהארגונים האלה עושים עבודה נפלאה (לפעמים עבודה שהיתה אמורה להיעשות ע"י המדינה) אבל בינתיים, בדברים הגדולים, המדינה הולכת ומדרדרת. לכן, גם בבחירות האחרונות וגם באלו שלפניהן ראינו לא מעט פעילים וותיקים בארגוני חברה אזרחית מכל גוני הקשת הפוליטית מצטרפים למרוץ אל הכנסת ("משום מה" תופעת העיתונאים בפוליטיקה קיבלה הרבה יותר סיקור בעיתונות…). מגמה זו אינה נובעת מתוך רצון בשררה או מאגו מפותח, אלא מהיכרות מתמשכת עם המקומות שבאמת משפיעים – משרדי הממשלה ומסדרונות הכנסת.   

 

לכן אני הולך בעקבות המנוסים והחכמים ממני – אם כבר אקטיביזם, אני מצביע "דרך הפוליטיקה".

 

לעומת זאת, לגבי שתי השאלות האחרות, דעתי הרבה פחות נחרצת.

 

מגוון האפשרויות מייצג בעצם את הויכוח המתמשך באתר הזה מיום עלייתו לרשת.

 

3. ארגון גדול או ארגון קטן?

 

מצד אחד, לארגון גדול יש יותר כוח, כסף ואנשים ולכן לארגון עצמו יותר אפשרות להשפיע. בארגון גדול יש לא רק הרבה אנשים אלא מנגנון מסודר שנחוץ במקרים רבים כדי להזיז עניינים: היררכיה של עבודה, יועצים מקצועיים וכו'. מצד שני, הצטרפות לארגון גדול דורשת מהמצטרף פשרה משמעותית ושיתוף פעולה עם אנשים שונים ממנו מאוד בהשקפותיהם ובאופן התנהלותם. בארגונים גדולים הרבה יותר סביר שנמצא שחיתות או "סתם" קלקולים מהותיים (חוקיים לחלוטין). בארגון גדול יש לכל מצטרף הרבה פחות כוח לשנות ולהשפיע על הארגון עצמו. ככל שהקלקולים רבים יותר, אנו משקיעים אחוז גדול יותר מהאנרגיה בתיקון הארגון, ואחוז קטן יותר בהגשמת המטרות שלשמן הצטרפנו לארגון. רבים מתייאשים ובוחרים בנוחיות של ארגון קטן ואינטימי, שם "כולם מכירים את כולם", צריך להתפשר פחות ושיתוף הפעולה (לפחות בתיאוריה) נוח יותר. אלא שכאמור, האינטימיות הולכת לרוב ביחד עם חיסרון משמעותי מבחינת כוחו של הארגון.

 

4. ארגון קיים או ארגון חדש?

 

למעשה, השאלה הזו לא לגמרי בלתי תלויה בשאלה הקודמת, משום שהצירוף "ארגון גדול וחדש" אינו אפשרי. כל דבר חדש צריך להתחיל בקטן, וברוב המקרים מה שהתחיל קטן גם נותר קטן או גווע.

 

לארגון קיים יש לעתים קרובות יותר כוח השפעה, פשוט משום שהוא מוכר ומקושר. בהצטרפות לארגון קיים אנחנו יכולים "להקטין ראש" בהרבה תחומים ולהיות פחות מחויבים בהשוואה לארגון שאנו בונים במו ידינו. נמנעים מאיתנו "חבלי הלידה" של כל ארגון חדש והמתח הגדול – האם התינוק יגדל ויתחיל ללכת. אבל גם כאן החיסרון הוא הפשרה. מצטרף חדש צריך לקבל את כללי המשחק בהכנעה אם הוא רוצה לשרוד, פן יקומו עליו החברים הוותיקים. במקרים רבים כללי המשחק של הארגון נתפרו היטב לטובת הקבוצה השלטת בארגון ובצורה המקשה מאוד על שינויים ביחסי הכוחות בין חדשים וותיקים. רבים אינם משלימים עם הפשרה ופורשים על מנת להקים ארגון חדש, או שהם מתחילים מראש מנקודה זו. הרי להקים ארגון חדש זה הכי קל – מספיק רעיון, כמה משוגעים לדבר וכמה גרושים (ר' באתרי רשם העמותות ורשם המפלגות), אך האתגר האמיתי הוא לקיים את הארגון ולהביא אותו לשגשוג ויכולת השפעה בטווח הארוך.

 

ואיך זה קשור לסוציאל דמוקרטיה?

 

קשור מאוד. כי חלק משמעותי מאוד מהדיונים באתר הזה, שהתלהטו מאוד ערב הבחירות, הם בעצם מקרים פרטיים של שתי השאלות האחרונות: האם אפשר להפוך את מפלגת העבודה לס"ד, ואם כן – איך? למה להצביע תי"מ למרות החורים במצעה? האם ניתן להקים מפלגה ס"ד מאפס ומהם התנאים לכך? האם חד"ש יכולה להיות הבסיס לשמאל חדש? מאות אנשים משתתפים כאן בדיון המתמשך והבלתי נגמר הזה כבר כמעט שלוש שנים. 

 

צירופים שונים של תשובות לשאלות האלה ניתן לראות באסטרטגיה שבחרו כמה ממובילי המאבק למען מדינת הרווחה, האנשים שאנחנו תומכים בהם, כועסים עליהם, מתאכזבים מהם, מדברים איתם כבר כמה שנים:  

 

שינוי דרך הפוליטיקה בארגון גדול וותיק: שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, נאדיה חילו, רוב חברי יסו"ד. 

בין חברי עבודה שחורה – אלעד הן (מפלגת העבודה). 

שינוי דרך הפוליטיקה בארגון קטן וותיק: אילן גילאון, דב חנין, חנא סוויד, מיכאל מלכיאור.   

בין חברי עבודה שחורה – נמרוד ברנע (מרצ). 

שינוי דרך הפוליטיקה בארגון קטן וחדש: ערן בן ימיני (התנועה הירוקה), תמי מולד חיו (ממפלגת העבודה לתנועה החדשה), אבנר בן זקן (ממפלגת העבודה לתנועה החדשה, ועתה מתכוון להקים מפלגה בשם מס"ד). 

בין חברי עבודה שחורה – איתמר כהן (עבר ממפלגת העבודה לתנועה הירוקה).

 

ויש גם עוד אפשרויות – לא פחות חשובות –

שינוי מחוץ לפוליטיקה בארגון גדול וותיק: ענת שניידר (מהסתדרות המורים לארגון המורים)

שינוי מחוץ לפוליטיקה בארגון קטן וחדש: עמי וטורי ("כוח לעובדים"), שי כהן ("כוח לעובדים" והמכללה החברתית כלכלית), נתי יפת ("שקוף").  

 

היום כולנו (אפילו בחד"ש) צריכים להודות: לא מצאנו נוסחה שעובדת.

 

אף אחד מאיתנו לא יכול להגיד בכנות לאחרים "אם רק הייתם מצטרפים אלי, כל התמונה הייתה אחרת". לכן חשוב כל כך להמשיך את המסע הזה – ביחד ולבד, כל אדם וכל ארגון עם חשבון הנפש שלו ובלי הטחת האשמות באחרים. 

 

מי שרוצה לתקן את העבודה, סחתיין, מי שרוצה לשקם את מרצ, לכו על זה, וכמובן שגם חד"ש דורשת חריש עמוק.

 

אני התפקדתי למימד.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , ,

68 תגובות

  1. אייל גרוס :

    טוב אני מעלה כאן שוב את מה שכתבתי לך אצל שוקי

    איתי
    אני מסכים עם התגובה שכתבת שם מבחינה זו שמספר המצביעים מקסימום לקח מנדט שבמקרה הזה לא היה משנה, אבל בכל זאת זה קולות שהלכו לרשימה שהיה סיכוי סביר ומעלה שלא תעבור את אחוז החסימה, שלא הבנתי עד עכשיו – וכתבתי על זה – מה היא הוסיפה על מרצ, שאם כבר למרצ – עם כל הביקורת שלי עליה- היה מסרים יותר מורכבים בנושאי עבודה ורווחה כפי שנדב הראה ולפחות מסר קצת קצת יותר ביקורתי בנושא עזה – אם כי לא מספיק.
    אז אני כן מצטרף לביקורת שזה היה פיצול מיותר ומזיק, אף אם נזקו לא עצום.

    מקריאת דבריך אתה אדם מחויב ומפוכח ולא הבנתי את המהלך הזה שלך.

    ואני חושב שעכשיו צריך לחשוב טוב על תנועה שתאחד את הכוחות של השמאל ולא תפצל אותו שוב.

    וכמובן שאני אומר שמאל אני לא מתכוון אהוד ברק, שהוא ימין מדיני בטחוני וכלכלי, אבל בוא נתחיל לפחות במי שהוא שמאל בחלק משמעותי מהקריטריונים, או בכולם . יש כמה כאלו בעבודה, אבל בטלים בשישים בעיני, יש במרצ, יש בחדש, יש בתים. ואל תגיד לי שיש בבית היהודי אגב כי מי שתומך בכיבוש אינו שמאל בשום מובן ולא סוציאל דמוקרטי.. מכל מקום, לא רואה למה להשקיע בתנועה שהיא עוד פילוג ושמירב הסיכוים שההשקעה תרד לטמיון במקום להשקיע במפלגות – שאינן מפלגת העבודה – כי ממנה נושאת בצדק- שיש בהם סיכוי, או להשקיע לאיזה איחוד או מסגרת שלהם.
    ואגב, אני חושב, וגם יונית וגם עומר כרמון עמדו על כך בעצם, שהחלוקה מפלגות ציוניות/לא ציוניות כבר לא רלבנטית בהקשר הזה. בוודאי כשמדובר במפלגות שתומכות בשתי מדינות.

  2. לאייל :

    הנה שורות ממשהו שכתבתי ליום הבחירות וצנזרתי לבקשת שוקי:

    "גם אני וגם הסובבים אותי לא רצינו לזרוק את הקול לפח. ולכן לכל מי שהתלבט בין תי"מ למרצ או בין תי"מ לחד"ש אמרתי – אל תצביעו תי"מ ותבואו אלי בטענות אחר כך, תצביעו למרצ/חד"ש לפי טעמכם.

    כל קול למרצ הוא קול טוב. כל קול לחד"ש הוא קול טוב.

    קול לעבודה ולקדימה הוא קול רע, כי אין הבדל בינו ובין קול לביבי וליברמן – קול למען מלחמה ולמען הפרטה, קול של ייאוש.

    אמרתי בפירוש שאני מהמר על תי"מ – כי אם ההימור הזה יצליח, יגדל משמעותית הגוש "הטוב" בכנסת (שאינו כולל בשום אופן את העבודה וקדימה, החלוקה הנהוגה בסקרים לשני גושים היא קשקוש)."

    ועכשיו לשאלתך –

    בעיקרון, אני בעד חיבור ונגד פיצולים.

    אלא שחיבור הוא עניין מאוד עדין – איך מחברים את א+ב ולא מבריחים לימין ולשמאל חלק מתומכי א' וחלק מתומכי ב'? הרי זה מה שקורה ברוב המיזוגים בפוליטיקה הישראלית.

    ראה בבחירות 2009 – מרצ והתנועה החדשה זה חיבור. החיבור לא נתן יותר מסכום החלקים אלא פחות. גם התנועה הירוקה-מימד זה חיבור (שהייתי בעדו עוד לפני שנוצר) – וגם הוא לא הצליח. גם האיחודים בימין הדתי היו כשלונות: המוני כיפות סרוגות וחרדלים הצביעו ליכוד וש"ס.

    עכשיו נניח שהיה חיבור מרצ-התנועה החדשה-מימד-התנועה הירוקה, כפי שאתה מבקש.

    לדעתי היינו מקבלים יחד 4-5 מנדטים לכל היותר ואולי אפילו פחות!

    אני מניח שבתסריט כזה חלק נכבד ממצביעי מימד היו בורחים לבית היהודי, חלק נכבד ממצביעי התנועה הירוקה היו מצביעים לירוקים.

    בתסריט כזה מרצ היתה מכניסה לכנסת את חיים אורון בלבד (שהרי ברשימה המשותפת היה צריך לתת מקום למלכיאור ובן ימיני), או במקרה הטוב את אורון וגילאון – כמו שקרה שלשום. הרב מלכיאור היה בכנסת אך זה לא המהלך שהיה מונע שבר בשמאל ואת מחול החרבות בתוך מרצ.

    לכן חשבון הנפש העיקרי בשמאל לא צריך להתמקד בתי"מ כשעיר לעזאזל, אלא בבריחת המצביעים לקדימה – גם מתימ, גם מהעבודה וגם ממרצ.

    איתי

  3. דני בלוך :

    אני סבור שרק הקמת גוף חדש היא הפתרון האפשרי, אבל צריך להתחיל בזה מיד כי אם עושים זאת ערב בחירות זה מאוחר מידי ואין לדעת מתי תתקיימנה הבחירות הבאות.

  4. לדני :

    רעיון טוב מאוד (אולי תכתוב להם מכתב) – התזמון חשוב.

    ההאשמות הארסיות של אנשי מרצ כלפי תימ לא מקדמות מהלך כזה.

    גם הסכינים שנשלפות בתוך מרצ ובינה ובין התנועה החדשה לא מקדמות מהלך כזה

    לכן אני מניח שהגרעין של תימ יהיה זה שרגשית יהיה פנוי יותר ללקט עוד ועוד גורמים

  5. ליאור שוורץ :

    בחשבון הנפש שכולנו צריכים לעשות ובמיוחד המנהיגים שלנו, עולה נקודה אחת מרכזית לדעתי,ואפשר לראות את זה כאשר מסתכלים על דפוס ההצבעה במקומות שונים בארץ
    בגדול קיבוצים מושבים תל אביב
    הצביעו קדימה ושמאלה
    פרפריה וערים מעורבות קדימה ימינה.
    המסקנה הכואבת שאנחנו מנותקים מהעם, אותו עם שאם היה יודע מבין
    ומפנים היה מצביע לסוציאל דמוקרטיה כי המצע הסוציאל דמוקרט
    הוא הטוב ביותר בשבילו.
    בשביל זה צריך לקרב את הפרפריה בנציגים לדבר רוסית עם הרוםים
    לדבר ערבית עם הערבים ולהגיד להם
    אנחנו ציונים אבל רוצים לחיות ביחד,באו נשב ונראה איך מבצעים את
    זה,צריך לשנות את בחירת הנציגים שלנו לכנסת .לדוגמא לא יכול להיות מצב ששלום שמחון נבחר לכנסת כנציג המושבים 15000 קולות
    אולי.ונציג הערבים או העולים משתרכים מאחור.צריך להתחיל לעבוד עכשיו,אני מניח שהבעיה הגדולה ביותר שלא תיפטר היא בעית האגו
    הנפוח של חלק מהפוליטיקים,
    צריך לטפל קודם באבטלה ופנסיה
    ובמקום ה-עשירי אולי בבעיות הקהילה ההומו לסבית. צריך לטפל בחינוך ורק אחרי זה בבטחון.
    צריך לדעת לעבוד ביחד ולא רק
    אידיולוגיה בכנסת ועוד ועוד ועוד…. אני מצטרף למה שדני כתב
    צריך להתחיל אתמול!!!

  6. לקסי - ערד :

    איתי,
    המטחים שהוטחו, כאן ובמקומות אחרים, העבירו רבים מהעבודה לקדימה. ובסחף ש א ת ם יצרתם גם ממרץ לקדימה.
    אז בשבילך ובשביל אחרים "כאילו אין הבדל" אבל בשביל רבים: "הבדל בכל זאת יש" (למי שלא יודע זה מ"שלמה המלך ושלמי הסנדלר).

    חברים יקרים, חישבו על מי שהכנסתם לכנסת במקום עינת וילף, או במקום זהבה גלאון.

    בפעם הבאה חישבו פוליטית, חישבו לאן אתם מוליכים.

  7. עומר כרמון :

    בוקר טוב,

    אני חושב שכולנו מדברים בססמאות, מכיוון שכל אחד מאתנו רואה משהו אחר כשהוא מדבר על מפלגה סו"ד.

    אני למשל, לא הייתי רוצה מפלגה שנשענת על התנועה הקיבוצית – מכיוון שהקיבוצים הפכו לגוף קפיטליסטי עושק, שהזיקה בינו לבין סוציאליזם הוא בדיבור בלבד.

    אני רוצה מפלגה שנשענת על הרוב בעם – העירוניים. מפלגה שנלחמת בחברות כ"א, במעסיקים, בבנקים, בהרחבת סל התרופות וכו'. מפלגה שדואגת לזכויות המיעוטים – אך לא שוכחת תוך כדי את העירוניים.

    אני לא רוצה מפלגה סו"ד שמנצלת תמימות של אנשים ומזרימה כסף לעמותות פוליטיות מושחתות במסווה של "חינוך וחברה".

    לדוגמא, אני תמיד רואה דרישה אוטומטית להגדלת תקציבים, מבלי שמישהו דורש לפני כן לנקות את האורוות ולהפוך את ישראל למדינה נקייה יותר מוסרית.

  8. אפרת :

    התלבטויות מאוד ראויות בעיני, חשיבה בכיוון מעשי ונכון. נקודה נוספת שאפשר להאיר היא ההתאמה של דרך הפעולה לאדם הספציפי- לא לכולם מתאימה אותה דרך, בגלל הנטיות השונות והכישורים השונים. צריך לפעול לשינוי בדרך בה הפוטנציאל האישי שלנו מגיע לידי מיצוי, וזו שאלה שקודמת, בעיני, לשאלה באיזו מסגרת צריך לפעול. לא לכל אחד מתאימות כל הדרכים מראש ומה שעומד בפניו זה רק לבחור בין האופציות שהצגת.

  9. ללקסי עם כל הכבוד אתה מדבר שטויות :

    1. כל הביקורת שהוטחה כאן על מפלגת העבודה התמקדה בדמיון הרב מדי בינה ובין קדימה והליכוד.

    מי שהקשיב לאלו מאיתנו שמאסו בעבודה, אפילו אם לא קרא את האותיות הקטנות, היה אמור ללכת שמאלה ולא לציפי. היו כאן עשרות קריאות לחזור לעבודה, ללכת למרצ, לחד"ש, לתי"מ, ומאמר אחד קטן של יהושע בן משה, חבר אדוק במפלגת העבודה, ומאמין גדול בעבודה כצינור לס"ד, שברגע האחרון החליט להצביע לציפי.

    2. מי שאחראי לכישלון של מפלגת העבודה בקרב תומכיה המסורתיים והחדשים היא בראש ובראשונה מפלגת העבודה עצמה ואלו שפרשו ממנה לקדימה – פרס, איציק, רמון. כאשר ברק מכר את עצמו כמר מלחמה ופעל לסכל את יוזמת אנאפוליס הוא יצר אנומליה לפיה מבחינה מדינית קדימה של אולמרט ולבני ממוקמת בתפיסת הציבור כמפלגת השלום הפרגמטית.

    3. באורח פרדוקסלי, דווקא תומכי מפלגת העבודה באתר הזה, שתמיד אמרו כמה חשוב להצביע למפלגות גדולות וכמה למפלגות קטנות אין השפעה, השתמשו בטיעון שעזר בעקיפין לקדימה, כי הסקרים הראו שזה ביבי או ציפי וברק לא במשחק.

    4. לממשלת העבודה קדימה היו שלוש שנים להגשים את הבטחות הבחירות המרכזיות שלהן: קדימה הבטיחה גבולות קבע למדינת ישראל והעבודה הבטיחה מדינת רווחה. הן לא קיימו את ההבטחות, ובמקום זה הביאו מלחמות והפרטות. הציבור הכללי (לא קוראי עבודה שחורה) העדיף מישהו שיפריט ויילחם, אבל בצורה אחרת.

    5. להאשים אחרים זה לא חשבון נפש.

    אני מציע לתומכי מפלגת העבודה לשבת עם עמיר, שלי ברוורמן(ופואד) ולחשוב איך בונים את העבודה מחדש, כפי שאני מתכוון לשבת עם חברי לדרך וחושב איך בונים את תי"מ ומצרפים לה כוחות נוספים לקראת הבחירות הבאות.

    כל אחד מאיתנו יעשה כפי שהוא מאמין והטוב ינצח

    איתי

  10. עינת וילף? :

    כדאי לקרוא קצת מה שהיא חושבת על חינוך, נראה שהיא מתחברת לרונית תירוש ולקדימה הרבה יותר מלהומניזם של יולי תמיר, שולמית אלוני ויוסי שריד.

    העובדה שבוגרת מקנזי (חברת הייעוץ הכלכלי שחיברה בין השאר את הדוח הידוע שביבי מצטט כל הזמן על זה שלמערכת החינוך לא חסר כסף) לא בכנסת לא צריכה להזיל דמעה מעיניו של אף שוחר של מדינת הרווחה.

  11. יואב רובין :

    אני חושב שלכולנו יש הרבה מאוד חשבון נפש לעשות. בעיקר לחשוב על כך שעם כל הכבוד (ויש המון כבוד) לעצמנו אנחנו סוג של בועה שבקושי עוברת את אחוז החסימה. בעיני תחושה חזקה מהדיונים בשבועות האחרונים כאן היתה שאנחנו מאוד עסוקים במאבקים בתוך הביצה ומעט מדי במאבקים מחוצה לה וזה בזמן שאת כל הביצה שטה אקליפטוס ענק.
    לי נראה כרגע שאת עיקר המאבק צריך לרכז בפלגות ובארגוני עובדים כשבתחום המפלגות נראה לי לפחות שעדיף לרכז את המאבק במפלגת העבודה דווקא משום שקשה לי להאמין שבבחירות הבאות מישהו יביע אמון במפלגה חדשה ומכיוון שמרצ היא מפלגה בעייתית לא הרבה פחות מהעבודה אך הסיכוי שלה להתאושש קטן יותר. מבחינת ארגוני עובדים נדמה לי שחשוב שכל אחד יפעל איפה שהוא עובד. אם מדובר במורה שיפעל בארגון המורים שלו כי הוא כבר קיים. אם הוא עובד במקום שמאוגד בהסתדרות שיפעל שם ואם הוא לא מאוגד או מאוגד תחת כח לעובדים שיתאגד שם. ובעיקר נראה לי שעלינו יותר לשתף פעולה ופחות להאבק זה בזה.

  12. שושי פולטין :

    ל 10 , אני מקבלת את הרעיון של עינת וילף 'תנו למורים ללמד' , יחד עם זאת מסכימה עם כך שהאמירה שלה כי אפשר לשנות את מערכת החינוך גם ללא תוספת תקציב מתאימה יותר להשקפת עולמו של ביבי. דבר אחד חשוב – היא לפחות חושבת על נושא החינוך אחרים לא.
    ויולי תמיר – הומניזם?! אולי בתאוריה אבל לא במעשה – הומניזם ממש לא מסתדר עם התנהלותה כלפי המורים.

  13. עומר כרמון :

    לגבי תקציב משרד החינוך – אני זוכר שאחד מראשי התנועה האיסלמית באום אל-פאחם פעם אמר לי, שכשהשייח' ראיד סלאח נבחר לראשות המועצה, הוא תבע מתושבי העיר לא לבוא בתלונות לישראל, אלא קודם כל למלא את חובותיהם ורק אח"כ להתלונן.

    השייח' סלאח דאג לכך ששיעור גביית הארנונה באום אל-פאחם השתפר באורח דרסטי.

    בתקציב משרד החינוך יש חורים שחורים עצומים – כספים שמוזרמים לכל מיני עמותות שקשורות למפד"ל, לעבודה וכו'.

    כדי שניתן יהיה לבוא בדרישה לממשלה להגדיל תקציב, קודם כל יש לנקות את החורים השחורים.

    הישראלים אינם טיפשים, כשמישהו בא אליהם בידיים נקיות, הם תומכים בו.

  14. עמי וטורי :

    אני נוטה להסכים עם יואב רובין.
    ארגוני עובדים שהם ארגונים פוליטיים חוץ פרלמנטריים (ולא ארגונים לא פוליטיים כפי שהוגדרו כאן בטעות) הם זירה מרכזית שאינה מאבדת מחשיבותה תחת כל פרלמנט. ארגון "כוח לעובדים" לדוגמה צומח בקצב מהיר וחצה כבר את קו 2000 החברים המשלמים דמי חבר. כמו כן ככל שניתדקדם יותר בזירת ארגוני העובדים כך תווצרנה אפשרויות חדשות במסגרת המפלגות הקיימות ואולי גם מיחוצה להן. אפשרויות שכרגע אינן קיימות.
    במקביל העבודה כרגע במצב שסביר להניח שיתקיים בה איזשהו חשבון נפש עמוק (כנ"ל במר"צ) ולדעתי אם תיצלח המשימה של איחוד פרץ, ברוורמן ויחימוביץ היא תשוב להיות סוציאל דמוקרטית באופן מובהק אף יותר מזה של ראשית 2006.

  15. עמרי אדומי :

    איתי,
    מספר הערות:
    1. אני מסכים שהציבור לא קנה את העבודה כשונה מהותית מהליכוד או קדימה מבחינה כלכלית חברתית ולכן זנח את המפלגה לאור מפעלי הרצוג, שמחון ופואד. אך אין להתעלם מגוש גדול סוציאל דמוקרטי בתוך המפלגה שנחלש בעיקר לאור ההיבריס של עמיר פרץ ומשרד הבטחון.
    2. הבורגנות העירונית העדיפה את קדימה כי היה נראה לפי הסקרים שהיא תבלום את ביבי וכיוון שזה פלג באוכלוסיה שבאופן מסורתי (גם כאשר הצביע בעד העבודה או מר"צ בגין השקפות יוניות) נוטה יותר לראייה קפיטליסית. לכן, מפלגה כמו קדימה שמציגה מצע קפיטליסטי וסיכוי גדול יותר לנצח את ביבי מועדפת בעיניהם. לאור זאת, אינני מקבל את זלזולך בהתיישבות העובדת – פלג באוכלוסיה שנותר נאמן יחסית לדעות סוציאל דמוקרטיות (על אף טענותיך כלפי הקיבוצים שחלקן נכונות) ולמפלגות המייצגות אותן – העבודה ומר"צ.
    3. טענתך כאילו הבריחה לקדימה כדי לעצור את ביבי איננה הסיבה היחידה לנפילת השמאל אולי נכונה, אך לא בצורה כה ברורה כפי שאתה טוען. אולי בברנז'ה שלך הדילמה הייתה עבודה/מר"צ/חד"ש/תי"מ, אבל יש לזכור שהיו מספר נוסף של רשימות שלא עברו את אחוז החסימה ולקחו בעיקר קולות מהשמאל – ישראל חזקה, הירוקים, עלה ירוק (ואל תאמר לי שהסטלנים האלה מתלבטים בין ליברמן לג'וינט), הגמלאים (שמצעם כביכול סוציאל דמוקרטי וגם גונבים את קולות בני גיל הזהב שם הנטייה היא לעבודה) ועוד כמה רשימות אחרות. בכלל, נדמה כאילו הנטייה להתחבטויות והלקאה עצמית היא בעיקר משוייכת לשמאל (פרט לשמאל קיצוני שהוא משיחי בדיוק כמו הימין).
    4. התחזקות חד"ש (או כמו שאמרת :"אבל לא כזו שמעוררת תקוות למהפכה") – ראשית, כקומוניסטים סביר להניח שהם כן שואפים להביא משם את המהפכה. שנית, השאלה האם חד"ש יכולה להוות את החלופה הסוציאל דמוקרטית היא בעצם הכרזה על מותה של מדינת ישראל. כל הדיון הזה בחד"ש האמת די נמאס עליי. אני מעריך מאוד את העשייה הירוקה של דב חנין אבל אינני מתכוון שהיא תעשה למען מדינה ערבית. הוא נורא נחמד ואני יודע שבברנז'ה התל אביבית מאוד אוהבים אותו, אבל אולי הוא מתכוון לחיות כאן כד'יהמי, אני לא. ואם מישהו לא מבין את הסתירה בין ציונות לבין בחירה בחד"ש שיערוך בדק בית.
    ואם אתה כל כך מעדיף סוציאל דמוקרטיה על פני מדינה ציונית, אז למה לא עזבת עדיין לשוודיה?

    לסיכום, מה עושים עכשיו?
    לא מקימים עוד רשימות קיקיוניות, לא מהמרים יותר על המנדטים של השמאל והולכים על הקיים ומנסים להשפע עליו. יש לנו ארבע שנים (קשה לי לומר שאני שואף שסופסוף תהיה קדנציה מלאה, אבל אולי נשיג יציבות. אולי גם זו נחמה) לעשות זאת. להתפקד, לפעול ולדאוג שבפעם הבאה הרשימות הגדולות של השמאל יהיו שמאל אמיתי – יוני וחברתי.

  16. שי כהן :

    אני אומר חד משמעית
    אנחנו בכוח לעובדים כן יכולים לומר
    "הצטרפו אלינו וכל התמונה תראה אחרת"
    2,000 חברים בארגון עובדים כללי חדש ואנחנו רק בתחילתה של השנה השנייה מאז רישום העמותה

    אל תוותרו על מפלגה, עמותת חסד ומצפון החביבה עליכם, מקום עבודה וכו – אבל הצטרפו לכוח לעובדים!!!

  17. אייל גרוס :

    איתי תודה, לא השתכנעתי ולא הבנתי מדוע היית צריך מפלגה חדשה שהיה ברור שסיכויה לעבור את אחוז החסימה קלושים. ואני לא מדבר על עוד איחוד פיקטיבי של דברים שבקושי קיימים, כלומר מפלגה קיימת עם משהו בקושי קיים. ברור שזה כשלעצמו לא עוזר אלא אם כן זה מצליח באמת להביא משהו חדש למפלגה, דבר שמה שמרצ עשתה לא הצליח, כי פרט לניצן הורביץ שפוטנציאלית יכל להביא קולות ירוקים וגאים, הוסיפו את מי שלא יכלו להוסיף קולות, אלא ההפך, רק חזקו את הבעיות שכבר היו במרצ. תוך דחיית מועמדים טובים עוד יותר אחורה. אני מוטרד מזה שכרגע הקמתם ואתה מצטרף למפלגה שאתה תשקיע בה ואחרים וכבר השקעתם אנרגיה וקולות שהלכו לאיבוד בעיני וסיכוי טוב שילכו לאיבוד שוב בפעם הבאה. במקום לפעול באחת המפלגות שאתה מאמין שיש סיכוי להשפיע בה ולחזק בה את כוחות השמאל.

    מה שכתבת וצנזרת – וזה שצנזרת מטריד – זה טיפה מקל על חלק מבזבוז הקולות, אבל…

    וכן, ברור שהבעיות העיקריות של תוצאות הבחירות לא נבעו מתים, אלא מהבריחה ל"מרכז" שנובעת מהרבה דברים, חלקם אגב בעיות סוביקטביות בהתנהגות של מרצ – והעבודה – וחלקן אוביקטביות במובן של גורמים ותהליכים שהיה מאוד קשה למרצ לעשות משהו לגביהן. ובכל זאת, תים זה עוד בעיה, לא ענקית, אבל בעיה, של קולות טובים שהלכו לאיבוד. ואתה יודע מה, אם היו מכניסים עוד מנדט למרצ, או לחדש, אז בהתחשב במי הבאה בתור בכל אחת מהמפלגות האלו, זה היה מעולה. ובסדר, אתה יכול לחשב ולהראות לי שהם לא היו מכניסם, ובין כה וכה היו מתפזרים בין המפלגות וכו'. אבל אלו קולות טובים שהלכו לפח. כפי שצפיתי והזהרתי. וזו לא הבעיה העיקרית של הבחירות האלו, אבל אחת מאלו שהכי כן בשליטתנו. כי ללחוץ על מרצ שלא תעשה את הטעויות האלו תאמין לי שעשיתי, ואם זה היה התלוי במוסי או זהבה או רן כהן היא לא היתה עושה אותן, אבל כנראה שמידת ההשפעה שלי על ג'ומס מוגבלת ביותר אם בכלל. וללחוץ על הציבור שלא יברח לקדימה גם ניסיתי לעשות ולהסביר לכל אחד ואחת שבסוף הבלוק יקבע ולא גודל המפלגה. אבל זה בידים שלנו עד מידה מוגבלת מאוד. לעומת זאת, לא להקים מפלגה חדשה ולבזבז עליה קולות זה ממש בידים שלנו, לא?! הנה איתי, זה בידים שלך…. באופן מאוד מילולי….

  18. אורי יזהר :

    כל אחד מנסה למכור כאן את מרכולתו ולכן גם אני אעשה כך.
    הוויכוח אם לפעול במסגרת מפלגה חדשה, או במפלגות הקיימות, או בארגון עובדים הוא חשוב, אבל עדיין לא יכול להיות מוכרע. ולא מדובר על כמה שבועות עד שתוקם הממשלה החדשה בראשות מי שלא יהיה.
    כמי שהיו מודעים למה שהולך לקרות פחות או יותר, הן מבחינת הנסיגה הצפויה של המפלגות הממוסדות והן מבחינת אי ההצלחה הצפויה של המפלגות הקטנות המנסות להיבנות מחורבנן של הגדולות – הקימה קבוצת חברים את המטה הסוציאל דמוקרטי שחותר להיות גוף רעיוני-פוליטי רב אופציונלי. גם גוף שמנסח מחדש את האידיאולוגיה של השמאל הסוציאל דמוקרטי וגם פועל עם כוחות פנים מפלגתיים וגם יוכל אם וכאשר יהיה אפשרי ונחוץ, להיות למפלגה עצמאית. ככזה מבקש המטה לצרף אליו כל גורם סוציאל דמוקרטי מבלי לוותר על השתייכויות אחרות, כדי להתגבש ולראות במשך הזמן מה נכון ומה אפשרי לעשות.
    כל המעוניין מוזמן

  19. לאייל :

    ברמה הקונקרטית, אתה מבקש ממני להתפקד היום למרצ במקום להתפקד למימד, ולקרוא לכל פעילי תי"מ לעשות כמוני. יואב היה רוצה שאעשה דבר דומה במפלגת העבודה, כדי לחזק את הכוחות שיעיפו את ברק וימליכו את יחימוביץ' / פרץ.

    הייתי כמה שנים חבר מרצ די פסיבי (התפקדתי לפני פריימריס רן כהן-ביילין) ולא הרגשתי שיש להתפקדות הזו משמעות מבחינת היכולת לקחת את מרצ לסדרי העדיפויות שהייתי רוצה שיהיו לה. בתי"מ אני מרגיש שיש לי יותר השפעה (כאמור למעלה – יתרון למפלגה קטנה יותר וחדשה).

    אם לעומת זאת, תצליח לשכנע את ערן בן ימיני ומיכאל מלכיאור לקחת אחריהם אנשים להתפקדות המונית למרצ כדי להפוך אותה למשהו אחר מאוד ממה שהיא היום – זה יהיה מהלך שאשמח להשתתף בו.

    קדימה, כתוב מכתב ושלח לפרסום גם כאן.

    אבל לאור המכות שקיבלו כולם, אני חושב שסדר הגיוני הוא שכל תנועה תעשה את חשבון הנפש הפנימי שלה בחודשים הקרובים, ואז יהיה טעם לקדם כל מיני מיזוגים של מפלגות לכדי רשימה אחת, בהתאם לכיוון שכל תנועה הלכה אליו (לדוגמה, אני לא מאמין שמרצ תרצה היום להתמזג עם העבודה בראשות ברק מחזק המאחזים ומחשק המו"מ לשלום, אבל עם העבודה בראשות יחימוביץ' או פינס יש יותר היגיון).

    מכיוון שאני חלק מהמהלך של תימ, זה רק ראוי שאהיה שותף לחשבון הנפש של תימ, ולא לחשבון הנפש של מרצ והסכינים הארוכות שיתנופפו בה.

  20. לאיתי :

    אני לא קורא לך לעזוב את תי"מ ולהתפקד לעבודה בעיקר משום שלא תעשה זאת כנראה. אני מסכים איתך לגבי זה שכל אחד צריך לעשות את חשבון הנפש שלו בתנועתו שלו. למעשה דברי כאן דומים לשלך.
    מה שנראה לי יותר חשוב כרגע בהקשר של עבודה שחורה הוא לראות מה ניתן לעשות כרגע כדי לשתף פעולה. ושיתוף הפעולה הראשוני הוא להפסיק לחבוט אחד בשני ולהתחיל להגיב לממשלת הימין שתקום (גם ממשלה עם לבני היא ממשלת ימין) ולהתחיל לפעול באופן פוליטי-חינוכי במישור של ארגוני עובדים, תקשורת, חינוך וכו'.

  21. אייל גרוס :

    איתי יקר
    אתה תשפיע על מפלגה כה קטנה שלא תעבור את אחוז החסימה.
    מה שאני מבקש ממך באופן קונקרטי זה שתפעל במפלגה שבה אתה הכי חושב שתוכל להשפיע, אבל בעיני אם המפלגה צפויה לא לעבור את אחוז החסימה זה שאתה יכול להשפיע יותר מבפנים לא משנה בסיכומו של דבר. הרי אפשר להקים מפלגה עוד יותר קטנה, רק של שנינו, ועוד איזה חמישה חברים וחברות, והיא תהיה מושלמת, לא?:) רק שלא יודע כמה קולות נקבל…
    אני חושב שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לחשוב היטב איך לפעול עכשיו ואיפה, ואני עדיין מחכה לראות מה יקרה במרצ, וגם אנסה להשפיע על זה במידה המאוד מוגבלת שיש לי כרגע. אבל צריך גם לעקוב אחר תהליכים במקומות אחרים, חדש, אולי אפילו למרות הכל עבודה, וגם לחשוב על איחודים וצורות חדשות.
    לעשות חשבון נפש בתים – בוודאי, רק שנדמה לי שחשבון הנפש העיקרי צריך להיות בדיוק על למה בכלל הוקמה מפלגה חדשה שרצה לבד, תוך סיכוי קלוש לעבור את אחוז החסימה, ולמצוא את הדרך לא לחזור על הטעות הזו, של בזבוז משאבי הכסף, הזמן, האנרגיה והקולות.

  22. לעמרי :

    אעפ"י שאני שותף מלא לביקורת שלך על מה שקראת ההיבריס של פרץ במשרד הביטחון, אני חושב שזה רק חלק קטן מהתמונה העגומה של המחנה הס"ד במפלגת העבודה.

    היבריס היה (ועדיין יש) גם ליחימוביץ', גם לברוורמן.

    בהתנהלות הפוליטית הזוועתית שלהם (ושל פינס ושל אילון) וברגליים ששמו זה לזה שיחקו לידיהם של הפוז'ים שנותרו לא רק בלתי מנוצחים, אלא שאיש לא קרא עליהם תיגר.

    אם בארזי הס"ד נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר? האם אנשי יסו"ד הנחמדים יכולים להשתלט על מפלגת העבודה בעוד פרץ ברוורמן ויחימוביץ' עסוקים כל אחד בקידום של עצמו? ברור שלא

    אני מאוד מקווה שתצליחו ליצור שוב חיבור פרץ-ברוורמן-יחימוביץ' (+פינס, שאינו ס"ד) כפי שנראה היה שיש בינואר 2006. אני מאוד בספק אם חיבור כזה יוכל להתרחש לאור כמויות האגו.

    גם אם יקרה הנס ותהיה השתלטות ס"ד על ראשות המפלגה, צריך לזכור ששוב תיתקעו עם יו"ר משלכם ומוסדות של מחנה ברק-פוז'י, בדיוק כפי שקרה לעמיר פרץ בסיבוב הקודם, ולעמרם מצנע לפניו וכן הלאה וכן הלאה (יש לזה פתרון חוקתי פשוט – בחירות למוסדות באותו יום עם בחירות ליו"ר).
    אם נוסיף לכך את חובות מאות המיליונים של מפ' העבודה לבנקים (=בעלי הון) העתיד לא נראה טוב. ההימור שלי הוא שהמגמה מאז רצח רבין תמשיך ומפלגת העבודה תתכווץ עוד ועוד, בעיקר לטובת קדימה, ללא קשר לזהות העומד בראשה.

    בשורה התחתונה – אני חושב שהסיכויים להגיע עם תימ לחמישה מנדטים בבחירות הבאות הם קטנים, אבל הם גדולים מהסיכויים להגיע עם מפלגת העבודה בראשות פרץ/ברוורמן/יחימוביץ' ל-20 מנדטים בבחירות הבאות. אפילו התפקדות למרצ (אבל ביחד עם ארגזי מתפקדים מתימ – ר' למעלה) נראית לי רעיון יותר מעניין מלחזור לבוסס בביצת מפ' העבודה.

    שיהיה לכם בהצלחה (באמת לא בציניות), ההדחה של ברק היא מהלך חשוב מאוד.

  23. עומר כרמון :

    ואני חושב שהשגיאה של כולנו היא שאנחנו מתעסקים בכיסאות ולא ברעיון.

    השמאל חטף מכה שמגיעה לו. כבר הרבה זמן שאין לו דרך ואידיאולוגיה ולכן הססמאות היחידות שהוא יודע לנפק הן: "רק לא ביבי"; "רק לא ליברמן" – גישה מבוהלת, פחדנית ודי עלובה למעשה.

    קודם כל תחליטו מה אתם רוצים…

  24. לאייל :

    כתבת

    "נדמה לי שחשבון הנפש העיקרי צריך להיות בדיוק על למה בכלל הוקמה מפלגה חדשה שרצה לבד, תוך סיכוי קלוש לעבור את אחוז החסימה"

    אני לא מוסמך לתת תשובות רשמיות או לספק מבט-על שאין לי,

    1. לפחות לגבי מימד, מדובר במפלגה ותיקה ולא בחדשה. ככל הידוע לי היא נזרקה מרשימת העבודה-מימד ביוזמת ברק. היה די ברור שלבד לא עוברים את אחוז החסימה.

    החלופות היו:
    א. התמודדות של מלכיאור בפריימריס של העבודה בלי בסיס תומכים ונגד מנגנון אנשי ברק (חסר סיכוי לדעתי – ר' מה קרה לקולט אביטל המוערכת מאוד)
    ב. חבירה לקדימה (בעההה) – היו גישושים שנדחו עי מלכיאור (בדיעבד זו היתה האופציה העדיפה מבחינתו האישית!)
    ג. חבירה למרצ (היו מגעים רציניים, הוצעה עיסקה גרועה מאוד, ולדעתי ריצה משותפת היתה פוגעת מאוד במרצ ולא מוסיפה מצביעים נטו)
    ד. ריצה לבד
    ה. ריצה *ביחד* עם שותפים – וזה מה שקרה בסוף.

    בניגוד למה שאתה אומר, הנתונים שהיו בידי ראשי המפלגות הראו שלחבירת שתי המפלגות לרשימה אחת יש בהחלט פוטנציאל גבוה מאוד לעבור את אחוז החסימה, בעבודה נכונה.

    מימד תרמה מימון ומותג מוכר לפחות בקרב הציבור הדתי, התנועה הירוקה תרמה מאגר פעילי שטח עצום (אני התנדבתי בשכונת קריית יובל בירושלים, היו שם רק ש"ס ותי"מ + פעילים בתשלום של קדימה שנטשו את כל הציוד שלהם והלכו).
    קהל היעד לא היה מצביעי שמאל או ימין אידיאולוגי אלא עשרות האחוזים של הקולות הצפים, שנגעלו משלוש המפלגות הגדולות אבל בשום אופן לא היו מצביעים למרצ ושמאלה או לבית היהודי וימינה.

    מלחמת שלום הברק פגעה מאוד בקמפיין. אני מאמין שעם עוד מספר שבועות תימ היתה נכנסת בגדול לכנסת, אלא שעתה ריצה שנייה באותו הרכב תהיה קשה מאוד.
    אני לא זוכר מפלגה שנכשלה בפעם הראשונה והצליחה בשנייה, רק עקשנים שמנסים שוב ושוב (דעמ, עלה ירוק, ירוקים).

  25. צביקה בשור :

    עומר, אני איתך לגמרי. השמאל לא הובס כי היה נאמן לעקרונות של שמאל והעם בחר אחרת. היתה בחירה, אולי מודעת ואולי סתם מבוהלת, להפסיק להיות שמאל. למהול כל אמירה במים, כדי שלא יכעסו. העבודה זה בכלל סיפור מדהים על מפלגה שכל כך רצתה את השלטון, שאין לה עכשיו שום סיכוי לחזור אליו.

    איך שאני רואה את הדברים, עכשיו זה זמן הקואליציות. ארגונים גדולים עם קטנים, פוליטיים ואזרחיים, חדשים וישנים וכאלה שעוד מעט יהיו חדשים, יהודים וערבים, שמאלנים מדיניים עם שמאלנים חברתיים. אווירת "עיר לכולנו", אבל לא רק בתל אביב, לא רק בפוליטיקה מוניציפלית (מאבקי עובדים זו דוגמה מעולה), שותפויות תפורות למימדי וצרכים המקום בו מתאגדים, בלי לחשוב בדיוק מה הולך לצאת לרשימה שלי בסוף היום. מודל של פעולה מבוזרת אבל משותפת ככל הניתן, שתמקסם את היכולות של ארגונים ויחידים בזירה בה הם יכולים לתרום הכי הרבה, ותראו איך תוך פחות מעשור תהיה כאן שמאל אמיתי וחזק, כאלטרנטיבה לשלטון בישראל.

  26. דני בלוך :

    זריקת מלכיאור היתה עוד אחד המשגים של ברק. אם היה מוצב ברשימת העבודה היה מוסיף חלק מן הקולות שניתנו לתי"מ ובחישובי העודפים היה שווה את המנדט שלו.

  27. עדי :

    לטעמי ולדעתי יש לתת את הדעת על החייאה אמיתי למפלגת העבודה ומרצ.
    הרעיונות הכללים שם כל כך נכונים.
    הבעיה – שכמובן יש לה פתרון, היא בחידוש הקשר עם השטח ולאו דווקא רק בבחירות.
    אחד המיגדרים שישמחו להצביע העד איכות חיים, על כל ניגזרותיה והם אנשים סו"ד ביסודם, הם נכים שלא מלידה במכירים בערך הסו"ד.
    זה קהל מושמץ שאף אחד לא פונה אליו וישמח לתרום מזמנו הפנוי אם יש מאחורי המילים גם אנשים הפועלים למען עשיה חברתית. למען קולקטיב ובהירות

    יש לשנות את שיטת הממשל והבחירות בהקדם.
    לא הייתי פוסלת השארת מוסד הנשיאות על כנו, בתנאי ששימון יחיה לנצח כמובן, זה הנשיא היחיד עד כה שפועל ללא עמימות לטובת המדינה גם פנימה וגם החוצה.

    החייאת 2 המפלגות האלו באנשים עושים, היא דבר חשוב. אפשר דרך תנועות הנוער לחזור לשטח, אך זה דורש ממרכז המפלגה להפסיק לדבוק בכיסאות.

    עלינו, כאכפתניקים אמיתיים להמשיך ולהשמיע את קולנו בכל מקום ולהפנות כמה שיותר אנשים לאתר ולשיח המתנהל פה.

    אחת הבעית התרבותיות כיום היא "מדורת השבט"= הטלוויזיה. אני מקווה שכוחה נשחק. אך יש להשתמש במדיה זו בתבונה ולהעלות את נושא הסו"ד לשיח ציבורי גועש. ואין כמו ממשלה ימנית כדי להעלות טיעונים וטענות באופן חסר פניות.

    אני מציעה לצרף את איתן כבל לכל שיח במפלגת העבודה.
    לו ולעמיר פרץ יש הרבה מה לתרום, שניהם לא שוכחים מאיפה הם באו ויש להם מגע בלתי פוסק עם השטח.

    נכון, צריך להתחיל עכשיו, כמה שיותר מהר.

  28. איתמר כהן :

    לאיתי – כל הכבוד על העלאת הנושא לדיון, ועל הניסוח הברור והנכון של השאלות והבעיות.
    לכל המגיבים מעלי – כל הכבוד (בלי טיפת ציניות) על הלהט האידיאולוגי ועל הרצון לפעול ולשפר (גם אם יש מחלוקות על הדרך). קראתי בעניין, ולמרות הדעות המנוגדות, הסכמתי קצת עם כל אחד מכם.
    בהתאם למשפט המצויין של איתי – "להאשים אחרים זה לא חשבון נפש", אסתפק בחשבון הנפש האישי. הוא כולל בעיקר את זה שמבחינת פעילות פוליטית, אני צריך להסתפק בזכות / חובה שלי כאזרח להיות חבר מן השורה באחת המפלגות, ולא להטיף לטובת מפלגה כזו או אחרת – ראשית, כי הדעה שלי בהקשר זה לא יותר טובה מהדעה של כל אחד אחר, ושנית, כי הזדהות שלי עם מפלגה מסויימת פוגעת בנושאים האחרים שאני רוצה לקדם (ושאותם קידמתי במרץ עד הצטרפותי לתי"מ): א) קידום ח"כים הגונים, מכל המפלגות ב) פעילות ב"מגמה ירוקה" ג) קידום הרעיון הסוציאל-דמוקרטי.
    אז אולי זו קצת התחמקות, אבל הלקח הראשון שלי מהכישלון הוא – לא לנסות לטעון כאן בלהט שדרך א' נכונה יותר מדרך ב', ולא לנסות לעשות דברים שאני לא טוב בהם, אלא פשוט לחזור לעשות את הדברים שעשיתי בעבר, ושאותם אני כן יודע לעשות טוב.
    שוב – יישר כוח לכולם. הידיעה שיש אנשים אכפתיים ונמרצים כמותכם היא הדבר העיקרי שנותן לי את הכוח להמשיך.

  29. נקודה לתשומת לב :

    כולם פה מדברים על הצורך לאחד כוחות, אך משום מה לכל אחד ברור שמרכז הכובד אליו מתכנסים צריך להיות בדיוק איפה שהוא עומד (כלומר הוא עצמו לא מתפשר בכלל).

    לפי יואב ועמרי כולנו צריכים להתאחד ולהתפקד לעבודה

    לפי אייל צריך להתאחד לחבר רסיסי מפלגות עם מרצ

    לפי צביקה צריך להתאחד ולחבר ארגונים ופעילים עם חד"ש…

    זו בדיוק ההוכחה לכך שעדיין לא הגיעה השעה וכרגיל נמשיך לנוע במסלולים מקבילים.

    אם נצליח לפרגן זה לזה בתקופות שבין בחירות (למשל לפרגן לניסיון ההדחה של ברק שיבוא בע"ה בקרוב, לפרגן לחבירה בין חד"ש וגורמים מהקשת המזרחית) והכי חשוב לפעול במסגרת חוצת מפלגות אמיתית כפי שמציע אורי – דיינו

    איתי

  30. יואב רובין :

    איתי
    זה ממש מעצבן שאני כותב דבר אחד ואתה אומר בשמי דבר הפוך.
    אני אומר שעלינו להתאחד במה שמוסכם כלומר בכל חוץ מבפלגה בעוד אתה כותב בשמי את ההפך שלדעתי כולם צריכים להתפקד לעבודה. בבקשה תקרא את הדברים קצת יותר לאט. זו הראשית של שיתוף פעולה.

  31. אריה :

    אני רוצה להפנות את הקוראים פה (ודאי את אלה שחושבים שהתי"מ גנבה למרצ מנדט) לתגובות על הכתבה של אריאנה מלמד ב-YNET, כבר המון זמן לא ראיתי תגובות מרגשות ומלאות תקוה כמו שהופיעו שם.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3670887,00.html

  32. ליואב :

    צודק, מתנצל. פירשתי לא נכון את אחד מהמשפטים בתגובה

    איתי

  33. דני זמיר :

    באופן אישי איני מאמין בהשפעה פוליטית אלא דרך מסגרות מפלגתיות גדולות.
    ניתוח של התוצאות מראה כי במנדטים הימין הציוני המובהק קיבל 49 מנדטים, מרכז ושמאל ציוני 44 מנדטים (ובפועל אם מחשבים את קולות תימ ושאר רסיסי שמאל עוד 2 מנדטים).
    הפער הוא לא בשמיים, בהנחה שהחרדים תמיד יצטרפו למי שחזק.
    לכן אם בחשיבה פוליטית עסקינן ולא במהלך חינוכי נרחב וחשוב לכשעצמו, אופציית ס"ד של גוף גדול בהחלט תהיה אלטרנטיבה בהנחה שממשלת ימין, לא תיזום מהלך מלחמתי מהותי לקראת הבחירות. במצב כזה אסור להסתכן שוב בפיצול קולות, והמהלך של תי"מ היה לענ"ד חסר אחריות כפי שכתבתי לפני הבחירות: גם תנועה פוליטית משובחת וראויה צריכה לזכור את המטרה העיקרית ברגע האמת, ותי"מ בכלל ומלכיאור בפרט טעו בענק, למרות שכפי שצויין כאן הבדל מהותי מבחינת חוזקו הפרלמנטרי של השמאל הס"ד זה לא היה עושה.

  34. דני בלוך :

    לא מלכיאור טעה בענק אלא מי שדחף אותו החוצה מהעבודה ולא רצה לקבל אותו למרצ. תארו מצב שבו מלכיאור היה מוצב בחמישיה הראשונה במרצ ערן בן ימיני בחמישיה השניה. עם עוד 27 אלף קולות מרצ היתה משיגה 5 מנדטים ואולי אף יותר של אלה שלא הצביעו תי"מ בגלל אחוז החסימה.

  35. לדני ולדני :

    1. לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו.

    אם מדברים על השפעה דרך מפלגות גדולות, סופרים את קדימה בגוש אחד יחד עם העבודה ומרצ ומנדים החוצה את חד"ש ושמאלה, המסקנה המתבקשת היא שכל הסוציאל דמוקרטים באשר הם היו צריכים בדיעבד להתפקד לקדימה (לפני המועד הקובע לפריימריס שם) ולכל הפחות להצביע לקדימה ביום הבחירות כדי לחזק גוש גדול ולא את מפלגות הלווין העבודה ומרצ, שהן אולי קצת יותר ס"ד אך בעלות השפעה פחותה.

    מצד שני, אם טוענים שאין טעם בהתפקדות או הצבעה לקדימה מכיוון שזה לא שונה מהותית מהליכוד, צריך להכיר באמת שהמחנה ה"טוב" לא כולל 44 ח"כים אלא הרבה פחות, וגבולות הגזרה שלו נמצאים בתוך מפלגת העבודה (שחלק מחברי הכנסת שלה, כדוגמת ברק, צריכים בכלל להיות בקדימה) ומעבר לתהום שמפרידה בין ציוני ללא ציוני.

    במלים אחרות, מי שמגדיר את עצמו סוציאל דמוקרט צריך להבנתי לראות במחמד ברכה בן ברית למרות מגרעותיו יותר מאשר באהוד ברק או בציפי לבני. אם זה לא בא בחשבון – צריך להתפקד למפלגה של ציפי כדי להחזיק אותה בביצים ולגרום לה להילחם למען מטרות סוציאל-דמוקרטיות. המצב בו חלק נכבד מהס"ד נותרים מיעוט במפלגה שנמצאת בשקיעה מתמשכת (מאז רצח רבין, פרט לעמידה במקום של 2006 לעומת 2003) הוא הרע בכל העולמות.

    2. איחוד עם מרצ זה כמו לשים דובדבן יפה על עוגה עבשה ולצפות שזה ימכור

    רשימת מרצ-התנועה החדשה-התנועה הירוקה-מימד לא היתה מקבלת את כל קולות תימ, מקסימום מחצית.
    עבור חלק נכבד מקהל הבית של מימד זה היה יותר מדי שמאלה ויותר מדי חילוני מכדי לבלוע. גם עבור חלק נכבד מאלו שהצביעו למשהו נחמד וירוק לא היו מוכנים להצביע לרשימה על בסיס מרצ, שמשווקת את עצמה כשמאל מובהק ולכן מרתיעה מצביעים. לעומת זאת, הרשימה המשותפת היתה עושה נסיונות להתמרכז ולכן מבריחה עוד קולות ממרצ לחד"ש.

    בשורה התחתונה סביר מאוד שגם בתסריט האיחוד זהבה גלאון היתה נפלטת מהכנסת ומה שבטוח הוא שהרב מלכיאור (שלדעתי ראוי ממנה) לא היה נכנס

    אי אפשר לקחת גוף שרוב המצביעים נרתעים ממנו, לצרף לו ספח קטן שמצביעים מסמפטים או אפילו מתלהבים ממנו ולקבל סינרגיזם.

    כדי שמרצ (או מפלגת העבודה – זה נכון גם לגביה) יהוו מגנט מנדטים הן צריכות לעבור שידוד מערכות רציני ולא לחפש איחודים עם קישוטים אטרקטיביים, בין אם מדובר בתנועה עם אלפי פעילים כמו תימ ובין אם מדובר בעיתונאים כמו בן סימון והורוביץ. זה פשוט לא עובד.

    אחרי שהעבודה ו/או מרצ יעברו מהפכה ויהוו בעצמם אטרקציה ציבורית, יהיה היגיון לשקול ריצה משותפת.

    איתי

  36. דני בלוך :

    איתי בחירות זו לא מעבדה מדעית ואינך יודע לבטח מה היה קורה אילו.. עודה היא שפיצול אינו עוזר בתקופה זו. האיחוד הלאומי והבית היהודי קיבלו בנפרד פחות מכפי שקיבלו יחד. ברור שהבוחר אינו עדר ולא כל מי שמצביע למלכיאור בירוקה יצביע בעדו במסגרת מרצ. ברור לי שמרצ מבחינתה טעתה שלא לקחה את מלכיאור בחמישיה הראשונה. ההערכה שלי, והיא לא פחות טובה משלך, אלמלא הטעויות של אורון יכלה מרצ להגיע לחמישה מנדטים ובהם זהבה ומלכיאור וניצן היה צריך להסתפק במקום השישי או השביעי.

  37. לדני :

    בדיוק בגלל שאנחנו לא יכולים להגיד "מה קורה אילו" הניחוש שלי בדיוק טוב כשלך, ולכן האמירה "הם טעו כשלא עשו כך וכך" היא חסרת משמעות בין אם מפנים אותה כלפי ג'ומס או כלפי מלכיאור או כלפי ברק (או כלפי כפעיל של תימ).

    לגבי הפיצול בית יהודי-איחוד לאומי
    שלדבריך גרע מנדטים, צריך להיות הוגנים ולציין שהחיבור ב-2006 היה בעצמו כישלון (9 מנדטים) ביחס למצב ב-2003 כשהם רצו בנפרד, והיו להם 7+6 = 13.

    אני מסיק מכך (מסקנה שלא ניתן לבדוק) שלא הפיצול לשתי רשימות הוא שגרע מנדטים אלא הסחיפה לכיוון ביבי.

    אם להאמין לסקרים, אילו הימין הכתום היה מרכין ראש ונשאר במסגרת הבית היהודי המצב של הרשימה המאוחדת היה עוד יותר גרוע, כך שגם ב-2009 הפיצול הועיל במשהו כדי להקטין את הנזק שגרם ביבי למפלגות הדתיות-לאומיות.

    איתי

  38. דני בלוך :

    נכון, הניחוש שלך טוב כמו שלי ולכן אל תקבע בפסקנות שהם לא טעו. חשבון נפש הוא הכרחי כדי לבדוק גם את עצמנו וגם אחרים במיוחד אלו שהתלבטנו אם להצביע להם – אם לאו.
    ההשוואה ל-2003 לגבי האיחוד הלאומי חסרת שחר שכן היא הופיעה במאוחד עם ליברמן ואנשיו.

  39. דני זמיר- לאיתי :

    אכן, לו היו הדברים תלויים בי, והם לא, הייתי מביא לשינוי שיטת הממשל באופן שיהיו ארבע מפלגות גדולות שרק הן בעלות סיכוי ריאלי לעבור: ימין, שמאל, חרדים, וערבים.
    החלוקה הזו קשה כי היא מחייבת חיבור של גישה מדינית לגישה כללכית -חברתית כשבפועל המיתאם לכך קיים באופן חלקי, אבל החלוקה הגושית הזו תחדד ותאלץ אנשים לבחור מה חשוב להם יותר. (גם לגבי תומכי וחברי חד"ש וגם לגבי קפיטליסטים בעלי עמדות מתונות או סוציאליסטים בעלי עמדות נציות).
    שינוי מדינת "הנישה" תקדם הבראה של השיח הציבורי וגם תאלץ את כולנו, כולל אותי, לקיים שיח ודיאלוג כדי שבראכה חנין גלאון מלכיור ו(להבדיל כמובן) אני נוכל להיות יחד באותה מפלגה, ואנחנו יכולים.
    בהקשר זה, אני חושב שתים צריכה להצטרף למפלגה מאוחדת כמתואר לעיל, ובמדיה ואין התקדמות לשינוי שיטת הממשל לחבור לבית הטבעי שלה במפלגת העבודה. מעבר לזה אין שום הגיון להבנתי בקיומה של מרץ כמפלגה עצמאית, היא צריכה גם כן להתאחד עם העבודה ומי שלא מתאים לו ילך לחד"ש, אלא אם כן גם חד"ש תצטרף באחרית הימים…
    מפלגות נישה קטנות הן אסונה השל השיטה הפרלמנטרית הישראלית, בלי קשר לכך שבמערכת הבחירות הזו השמאל שילם על השיטה זו יותר.

  40. עמית-ה :

    אין לי מושג איך הדברים יתפתחו עד הבחירות הבאות אולי נצליח לרחוץ את העבודה ולהוציא ממנה משהו שגאווה להצביע בשבילו.
    אני חושב שמר"צ תמשיך להיות קול הצפון-בון מפלגה שמצביעיה יודעים להסביר לעובדת משק בית באיזה פח שמים כל פסולת.
    מה שבטוח שהירוקה מימד היא המפלגה היחידה שהצביעו בעדה ולא נגד, נגד מפלגה/מנהיג אחר, נגד קבוצת אוכלוסייה.
    אני חושב שבלי קשר לכל מיני אירועים, המפלגה הזאת צריכה להתקיים ולהגיע ליותר אנשים.
    נכון להיום זאת מפלגת התקווה.
    לדעתי במפלגות אחרות יהיה הרבה יותר קשה לשתול תקווה מאשר להביא מצביעים לירוקה מימד.

  41. למה ערבים בנפרד :

    כמובן שבתיאוריה העררבים היו אמרוים להשתלב ככל אזרח בגושי ימין/שמאל, עם זאת על רקע היותם מיעוט אתני מופלה, לא נראה לי שרוב הערבים ילכו- לפחות במצב הנוכחי- לגושי ימין/שמאל שרובם מורכב מיהודים ציונים, אם כי לעתיד לבוא תצריך לקןוות במשקום גוש ערבי, יישאר גוש מוסלמי אווקיולנטי לגוש החרדי, ומרבית ערביי ישראל יצטרפו לגוש השמאל.

  42. למה השמאל מפולג ולעולם לא ישפיע :

    איתי שלום,
    ראשית, אתה כבר מבין שאני מאוד כועס על הפלגנות של השמאל שלדעתי יש לך חלק בה. הפלגנות המיותרת היא זו שהביאה להתמוטטות הטוטאלית של השמאל.
    כשאנשים שנתפסים כשמאל ממליצים שלא להצביע למפלגת העבודה – אז שלא יבואו לאחר ההצבעה בחשבונאות איך במקום לעבודה ולמרץ הצביעו אנשים לקדימה.
    אני מתנצל מראש על החוצפה ומבקש שתקבל את דברי בהבנה:
    אתה טוען שלא יכולת להצביע עבור פואד והרצוג.
    עצתי לך – תקים ועד דירה (שים לב – דירה!!) שבה אתה גר, ואני מציע לך שהועד הדירתי הזה יהיה מורכב כמובן ממך, אתה תהיה יו"ר הועד וגם חבר הועד וגם הועדות השונות של הועד. וכל זאת למה? כי במקרה הזה, סביר להניח שתהיה מאוד מרוצה מכל חברי הועד ותחשוב שכל פעילות הועד על ועדותיו, מבוצעות היטב.
    אבל אם אתה רוצה להצטרף/להקים איזה גוף פוליטי שתהיה לו השפעה משמעותית – ואתה מצפה שכל חבריו יהיו בדיוק כמוך אז לדעתי אתה (ורבים אחרים בשמאל) מצוי מבחינה פוליטית באיזה שלב טרום התפתחותי.
    זה גם מאוד נחמד לחשוב על מפלגות "טהורות" נוסח מימד – והרב מלכיאור הוא אישיות ציבורית מכובדת ופעל רבות בכנסת (רק חבל שלא הסכים להתמודד על מקום במפלגת העבודה). נניח שהוא היה מקבל שני מנדטים – ואתה איתי, ועוד מחבריך הייתם הולכים בערב שלאחר הבחירות לפאב וחוגגים עם כמה מנות של ויסקי משובח.
    מה בדיוק היה קורה למחרת בבוקר? מי מבין האישים הבאים היה משפיע יותר על "איך המדינה נראית" – ביבי נתניהו, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, הרב מלכיאור?
    דבר נוסף שמרגיז אותי עד מאוד זה נושא ההתייחסות של חלק מאנשי השמאל למבצע "עופרת יצוקה". אני חושב שהמבצע הזה היה מוצדק עד לאחרון ההרוגים הפלשתינאים – וחבל שאזרחים פלשתינאים נהרגו בטעות, אבל ככה זה במלחמות, וחבל שאזרחים פלשתינאים נהרגו כי הם שמשו מגן לרוצחים מהחמאס אבל זה עדיין לא מבטל לדעתי את המוסריות שביציאה למבצע ושל דרך הפעולה במהלכו. מצד שני, אני חושב שצריך לשפר את מעמדתם של ערביי המדינה, להביא אותם לידי תחושת שותפות מלאה יותר במה שקורה פה, צריך בשביל שלום לחלק את ירושלים, לקבל את נושא שתי מדינות לשני עמים, לפנות את ההתנחלויות בגדה, להחזיר עבור השלום את רמת הגולן, לצמצם את הפערים החברתיים ולשפר את החינוך ואת הבריאות – ובטח עוד כהנה וכהנה שלא עולים על דעתי ברגע זה. אז אותם אנשים שחושבים שצריך לפלג את השמאל על רקע ההתייחסות למלחמה מהווים לדעתי דוגמה לכאלה שגורמים לפילוג מיותר בשמאל בדיוק על רקע המחשבה שמי שלא חושב בדיוק כמותם – אז צריך "להתנתק ממנו פוליטית". אני שב וטוען בפניך ובפני אחרים שהקו הזה בדיוק יגרום לפילוגים אינסופיים בשמאל, והשמאל לעולם לא יהיה כוח משפיע בפוליטיקה במדינת ישראל.

    וכשאתה וחבריך תצליחו למצוא 400 אלף בעלי זכות בחירה שחושבים בדיוק אותו הדבר על מגוון רחב של נושאים כפי שמתחייב מהנושא הסוציאל דמוקראטי – בבקשה תודיע לי על כך…(:

  43. למה השמאל מפולג ולעולם לא ישפיע :

    תגובה 42 היא שלי

  44. אריה גור :

    תגובה 42 היא שלי.
    התגובה המבריקה – 43 – גם היא שלי.

  45. עמית-ה :

    אריה אני שמח שאתה מבסוט מהתגובות שלך אבל לא מבין למה אתה רוצה שמשהו ילך איתך לאן-שהו אם אתה תומך בפוגרום עזה (שהביא לתבוסת ה"שמאל" ולא שינה את ירי הטילים במאומה) ושמומן על חשבון המשך הזנחת הפריפריה הדרומית כפי שמלחמת לבנון נעשתה על חשבון הזנחת הפריפריה הצפונית.

  46. עומר כרמון :

    אריה,

    יש גם אלטרנטיבות בשמאל שעוברות את אחוז החסימה – לא רק מפלגות כמו מימ"ד שלא עברו.

    הצבעתי חד"ש מכיוון שידעתי שאין סיכוי שאצביע למפלגת הימין בראשות ברק או למפלגת הסתם שנקראת מר"צ.

  47. יוני יצחק :

    איתי,
    אני מקווה שעכשיו אתה וכל מי שקרא להצביע למפלגות השמאל הקטנות או לקדימה על חשבונה של מפלגת העבודה מבין את המשמעות.

    אין אלטרנטיבה חזקה מול שלטון הימין הצפוי לנו. קדימה מבחינתי לא רלוונטית למרות ניצחונה כי היא ימין במסווה של מרכז מתון.

    פסימיזם הוא מותרות שיהודי איננו יכול להרשות לעצמו, אמרה גולדה מאיר. אני אופטימי.

    אני מאמין שניתן לשקם את מפלגת העבודה, בדיוק כפי שציינתי בהתכתבות בינינו מעל "דפי" אתר זה- השפעה מבפנים.

    אני אכתוב כבר בימים הקרובים מאמר עבור האתר בנושא ואת הצעתי המעשית אבל בינתיים אני קורא לכל מי שהצביע עבודה ולא עשה זאת הפעם, לכל מי שמאמין במפלגת מרכז-שמאל חזקה שתוביל את המדינה, לכל מי שחש ש"העניש" בבחירות האחרונות את מפלגת העבודה או שהעדיף כמחאה להצביע למפלגה קטנטנה- תחזרו הביתה, שובו דווקא עכשיו למפלגת העבודה, לאנשים שכן אכפת להם.

    בואו נשקם את המפלגה ביחד! לא למען המפלגה כארגון אלא למעננו ולמען החברה בישראל.

    אשמח להיפגש ולשוחח על כך עם כל מי שמעוניין:

    יוני יצחק
    [email protected]

  48. אריה גור :

    עמית-ה,
    בעזה לא היה פרוגרום, היה מבצע מגן כנגד ירי רצחני של טילים מצד החמאס לעבר אזרחי מדינת ישראל. ירי שנמשך שנים. אין מילים שאתה או מישהו יכולים להגיד במטרה לבטל את ההסטוריה של הפעילות הרצחנית של החמאס. האם אתה יכול להפנות אותי להתבטאויות שלך כנגד ירי הטילים של החמאס לפני שהחל מבצע "עופרת יצוקה" ?

  49. אריה גור :

    עומר,
    הצבעת הצבעת מחאה כנגד ברק וכנגד מרץ – והשאלה שאני שואל אותך – מה יצא לך מזה? איזו השפעה אמורה להיות להצבעתך על מה שקורה במדינה? מי שמצביע לחד"ש כי הוא מאמין בדרכה של המפלגה אפשר להסכים או לא להסכים איתו אבל זו דרכו. מה שלדעתי קרה בבחירות האחרונות זה שהציבור שהיה יכול לתמוך בשמאל, קלט שאנשי שמאל בעצמם טוענים שאין מה להצביע עבור השמאל – והתוצאה ידועה.
    לא נראה לי שחד"ש משנה משהו מהותי במפה הפוליטית הנוכחית.

  50. עומר כרמון :

    אריה – מפלגת העבודה בראשות ברק היא לא שמאל.

    13 שנים הייתי חבר בעבודה. ב-99' תמכתי בברק ואכלתי את הלב אח"כ. כשעמיר פרץ הודח בצורה מכוערת וברק השתלט מחדש על המפלגה לא רציתי להיות יותר חלק מהמפלגה.

    ברק הוכיח גם בכהונתו השנייה בראשות העבודה שהוא אינו איש שמאל, אלא סוס טרויאני ימני בתוך מחנה השמאל.

    ממר"צ מעולם לא התרשמתי מכיוון שהיא מתנשאת ונציגיה אינם מאמינים באמת בססמאות שהם מפריחים.

    מימ"ד לא מדברת אלי מכיוון שאיני שומר מסורת. התנועה הירוקה נראתה לי כנאיבית מדי עם מצע חשוד. הערכתי גם שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

    המלחמה בעזה נוהלה בעיני בצורה אווילית. מלכתחילה הבנתי שאולמרט וברק אינם רוצים להפיל את החמאס (מטרה שאני תומך בה), אלא מעוניינים להרוג כמה מאות אזרחים פלסטינים כדי לגרום לחמאס להסכים להפסקת אש נוספת וכדי לזכות בתשואות מהציבור הישראלי.

    בנוסף, המלחמה לוותה בקמפיין בחירות מכוער של אהוד ברק. הגועל ותחושת המיאוס גרמו לי להרהר לראשונה באפשרות להצביע חד"ש. כך אכן עשיתי לבסוף, ואני שלם עם החלטתי. הצבעתי למפלגה שלא רק עברה את אחוז החסימה, אלא גם התחזקה.

    אמשיך לעקוב אחרי חד"ש ואחרי ההתפתחויות, ולקראת הבחירות הבאות אחליט אם להצביע חד"ש שוב.

  51. שי כהן :

    בתגובה 35 אמר מי (איתי?) ש:
    1. לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו.

    ובכן עובדה קלה לבירור היא, שאם מקבלים מקל קצר אפשר גם אפשר להחזיק אותו בשני צידיו בקלות (והפעם יש לנו באמת מקל קצר)

    מקל קצר מספיק אפשר גם להחזיק כאשר קצהו האחד תחוב בעיניך שלך או בכל חלק גוף אחר

    ברור שקדימה וחלק מהעבודה לא במחנה שלנו, וברור שהמקל קצר מאד
    אז צריך להוציא אותו מהיכן שהוא תקוע ולהתחיל לעבוד.

    יש פה המון ניתוחים לאן היה צריך ולאן "צריך ללכת" בעתיד, נראה לי שצריך גם לחשוב איך "הולכים" יותר מהר, ולאור ליקוי המאורות כנראה שאין ברירה- צריך ללמוד גם איך רצים (היי- דיברנו על מקלות, איך הגיעה לכאן כפפה?)

  52. אריה גור :

    אני חושב שהמלחמה הופסקה בשלב בו אולמרט וברק סברו שיש להם מה להרויח מהליכה עם מדינות ערביות שבקשו להשפיע על מהלך הפסקת הלחימה. יתכן שזה היה צעד חכם – ראה המעורבות של מצרים עם החמאס.
    אני לא מסכים להגדרה " שאולמרט וברק …מעוניינים להרוג כמה מאות אזרחים פלסטינים …" . כפי שאני מבין הייתה החלטה לחסל מטרות צבאיות על פי החוק גם אם אזרחים משמשים כמגן לאותן מטרות. מאחר והמבצע הזה היה מלחמת מגן, עם כל הצער שבדבר, אני חושב שמדובר בהחלטה נכונה במובן המוסרי. החמאס, לעומת זאת, ירה אך ורק לכיוונן של מטרות אזרחיות.

  53. עומר כרמון :

    אריה, ברק ואולמרט לא רצו מלכתחילה להפיל את החמאס. הם מאמינים ששלטון החמאס בעזה הוא דבר מצוין, מכיוון שהחמאס אינו מעוניין בהסדר קבע עם ישראל אלא רק בהפסקות אש. ולכן, המשך שלטונו בעזה מצדיק את הקביעה ש"אין פרטנר" ולא יחייב אותנו להגיע להסדר עם הפלסטינים.

    אם ברק ואולמרט היו רוצים באמת להפיל את החמאס היו פוגעים בראשיו בתחילת המבצע, וגם הכניסה הקרקעית הייתה מתבצעת יותר מוקדם ומלווה בכניסה אמיתית לעיר עזה ולא בסיבובים סביב הזנב של עצמנו.

    "המלחמה" בעזה הייתה הצגה אחת גדולה שנועדה להכשיר את דעת הקהל בישראל להפסקת אש נוספת עם החמאס וברק לא חסך במאמץ כדי להשתמש בה לחיזוק מעמדו בסקרים.

  54. אסף לוץ :

    ראשי המדינה – ולענינינו השלישייה והרמטכל- לא מסוגלים לייצר מהלך צבאי שכרוך בהרבה אבידות שלנו, בגלל שבסופו של דבר האיום החמאסי הוא לא קיומי והוא לא מפיל עשרות חללים מדי חודש. זה מה שהכתיב את המהלכים הצבאיים והמדיניים ולא כל מיני תכניות קונספירטיביות שאתה ממציא

  55. עמרי די-נור :

    כמה הערות מקריאת התגובות עד כה:
    א. ראשית, ישר כוח לאיתי על הרמת הכפפה והניתוח. זה טוב לראות שבימים של חשבון נפש יש עוד אנשים שאפשר להעזר בהם בשביל להתחזק
    ב. שנית, ההאשמות הבין מפלגתיות הן חסרות תוחלת וטעם, ויש בהן מין הבריחה מהבעייה האמיתית: העובדה שהשמאל החברתי כושל. הן בחוסר היכולת שלו לייצר אמירה קונקרטית ורלבנטית, והן בניתוק המסורתי שלו מציבורים גדולים באוכלוסייה (מזרחים, עולים, מסורתיים, ערבים, דרוזים, חרדים וכ'ו). מה שצריך באמת לעשות זה לייצר אמירה חדשה, אתוס שמנהיג מחנה שלם, אם לא חברה שלמה לכיוון טוב יותר. בעיני זה יכול להעישות רק ע"י חיבור למקורות היהדות מחד וההומניזם מאידך. אני מסכים עם האמירה שכל מפלגה צריכה לעשות את חלקה, ולהכין את השטח לקראת איחודים בין מפלגתיים אם יהיו (גם את אלו אי אפשר לעשות בכל מחיר).
    ג. אנשי שמאל רבים מתעלמים מהעובדה שמה שמרחיק אנשים רבים מהמפלגות הותיקות הוא חוסר שקיפות ודמוקרטיה פנימית. חברי הכנסת נכשלים באופן עקבי בעבודת המידות שלהם (שהיא הדבר החשוב ביותר בסופו של דבר בעיני) ולכן גם מעוררים אנטגוניזם מוצדק שאי אפשר לגייס אליו אנשים חדשים, נקודה. מי שרוצה להמשיך לחיות בבית מבולגן כדי להמשיך ולנסות לנקות אותו, מבורך. אבל צריך להכיר ולהתחשב גם באלה שכבר לא מסוגלים לשאת במורכבות, שבסך הכל מנסים לא לשכוח את הבסיס: צניעות, יושרה, דרך ארץ. אם נכשלים באלו אין כ"כ מה לדבר על דברים גדולים מזה. אל תאשימו את אלה שמרגישים חנוקים, תאשימו את אלו שחונקים אותם. אני מסכים שצריך להתפקד ולהשפיע איפשהוא, אבל קצת רגישות, בחייכם… לא כל אחד מסוגל ורוצה להכנס לעולם כזה. מי שכבר נמצא במפלגות האלה, ורוצה ומתחייב לעשות שם עבודת קודש- נהדר, אבל אל תאשימו את אלה שעייפו ומאסו רק בגלל שלכם קל יותר או שאתם חושבים שמה שאתם עושים זה הכי חשוב
    ד. בבקשה, אל תשתמשו בטיעונים פופוליסטיים ('בגללכם הפסדנו קולות, וכ'ו') אלא בטיעוני תוכן. אם זה הדבר היחיד שיש לכם להגיד, מה זה אומר על המהלך עצמו? האם זה כ"כ מאיים עליכם שאין לכם שום דבר אחר להגיד חוץ מ'זה בזבוז של קולות?' עם המציאות צריך להתמודד בטיעונים אמיתיים. הרי את הטענות על איבוד הקולות אפשר להשמיע לכל הכיוונים, אפילו מול המחזיקה הגדולה ביותר בטיעונים הללו. הרי גם אותה אפשר להאשים שאם כל המדנטים שלה היו עוברים לקדימה, הליכוד היה מתרסק (לא שזה טענה מוצדקת בפני עצמה, וגם לה אין תוקף בכל מקרה). מה שחשוב באמת הוא לשקם את האתוס, לעשות ניקוי אורוות ולעבוד ביחד למען עתיד טוב יותר לחברה הישראלית.

  56. אריה גור :

    "צניעות, יושרה, דרך ארץ" כל אלה נמצאים בשפע ב"קדימה", ב"ליכוד" ואצל ליברמן…

  57. עמית-ה :

    אריה הפוגרום בעזה היה פוגרום על כל פרטיו ודיקדוקיו, התופעה היחידה שחסרה בכדי שיהיה פוגרום קלאסי הייתה אונס המוני.
    פוגרום הוא בדיוק המקרה בו כוחות חזקים מאוד מכסחים כוחות חלשים מאוד ולא מתייחסים לשאלות של מוסר/חוקי לחימה.
    מסתבר שגם המערכת הצבאית יודעת זאת לכן ניתנה הוראה להסתיר את פני החיילים. עוד נראה בשנים הקרובות משפטים בין לאומיים בהם יחשפו הדברים שצונזרו אצלנו.
    כפי שאמרו ברק אולמרט וליבני לפני בזמן ואחרי הפוגרום, לא הייתה כל כוונה להפסיק את ירי הטילים בדרום.
    לא הייתה גם כוונה להפיל את שלטון החמאס משום שכל מי שמשתמש בראשו יודע שאין זאת אפשרות ריאלית.
    הכוונה הייתה הישגים בבחירות, אולמרט גם כיוון כך שהבחירות יידחו והוא יוכל אולי להתמודד עם תיקיו הפליליים בעודו ראש ממשלה.
    המלחמה הזאת כמו רוב מלחמות ישראל לא הייתה מלחמת מגן/אין ברירה, וכמו בדרך כלל גם ממלחמה זאת לא "נרוויח" דבר. אני מציע לך לרשום לך ביומן לבדוק את הדברים שנה מהיום, ולראות איך תחשוב אז כאשר מה שצונזר יתחיל להיחשף.

  58. עומר כרמון :

    עמית, אני מסכים שלמרבה הצער, הרג אזרחים היה חלק מתכנון המבצע בעזה. בלי כמובן שהחיילים ידעו על כך או הבינו מה הם עושים. הם לא אשמים.

    אבל, אני לא מסכים לקביעתך שלא ניתן להפיל את שלטון החמאס. את השלטון ניתן להפיל – זה לא אומר שחיסלת בזה סופית את הארגון.

    "עופרת יצוקה" נועד לאלץ את החמאס להקטין את ירי הטילים על ישראל – אבל לא כדי להפילו.

    ישראל יכולה להפיל את שלטון החמאס ולאפשר לכוחותיו של אבו מאזן, או כל כוח אחר, להשתלט על השטח. ברק ואולמרט לא רצו בכך משיקולים פוליטיים. הם מעוניינים לבודד את אבו מאזן ולהקטין ככל האפשר את הלחץ הבינ"ל על ישראל להתקדם במו"מ המדיני.

  59. עומר כרמון :

    בהמשך ל-58: חשוב שבוחרי שמאל יידעו את האמת – העבודה בראשות ברק וקדימה בראשות אולמרט – עשו כל דבר כדי לסכל התקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים.

    זה לא מפתיע שממשלת אולמרט-ברק בנתה הכי הרבה ביו"ש, יותר מכל ממשלת ימין.

    כך שאם להיות מדויקים, גוש השמאל המדיני מורכב כיום רק ממפלגות מר"צ וחד"ש. כל מי שהצביע עבודה או קדימה – הצביע למפלגות ימין.

  60. יהושע בן משה :

    " אל תאמינו לקשקושים של הפרשנים. " נכתב בפתיח, וכולם הוסיפו פרשנות משלהם, כך שפירוש נוסף לא יזיק.
    יש הגזמה גדולה בתפקיד שהחברים מייחסים לתקשורת+ספינים+ קיימפיינים, אני מרשה לעצמי להניח שהציבור שנהג להצביע ל"שמאל" לא מושפע בקלות מספינים.
    לאומת זה כשהסקרים רשמו כיוון ברור של חיזוק הימין,הגיעו במהרה למסכנה,כמוני,שהדבר הדחוף והחיוני זה למנוע גם ניצחון מביבי וגם חיזוק הימין.החיבור של ניצחון כפול כזה היה מביא חורבן למערכת הפוליטית בארץ.
    הפילוג בשמאל ותופעת הרשימות הקטנות הרחיק אנשים מהסכנה האמיתית,ברק הוסיף במתקפות על לבני וביומרה מטופשת של מועמדות לראשות הממשלה.
    באין אלטרנאטיבה רצינית רבים בחרנו להצביע ציפי,ועדיין לא ברור אם המהלך יצליח,מאחר שההפרש הוא לא מספיק.

  61. אריה גור :

    עמית, אתה באופן עקבי לא מציין שהחמאס ירה במשך שנים טילים לעבר מטרות אזרחיות בישראל. מצד אחד יש לך כנראה "קושי" לבטא את האמת הזו, מצד שני אתה מכנה את פעולת צה"ל פרוגרום. מותר לך לנסות לשנות את העובדות, אין חוק נגד זה. (גם כמו שהאומרים החבר'ה: חבל שתיתן לעובדות לבלבל אותך). בכל מקרה, צה"ל ירה אך ורק לעבר מטרות צבאיות על פי החוק הבינלאומי, למעט טעויות כולל כאלה שהביאו להריגתם של חילי צה"ל עצמם.

    לגבי תהליך מדיני שלא התקיים בין החמאס לבין ישראל, נניח שגם לישראל יש אשמה בנושא הזה, אבל לא זכור לי שהחמאס רצה להיכנס לאיזה מו"מ ואפילו לא לתקופת שקט לאחר סיום ההסכם הראשון.

    ונניח שמנהיגיה של מדינת ישראל הם מושחתים, פושעים, רוצחים וכל מה שתרצה – האם אי קיומו של מו"מ כזה מצדיק שנים של ירי טילים לעבר אזרחי מדינת ישראל? וכיצד אמורה מדינת ישראל להגן על אזרחיה? על ידי הפצצת עזה בחומוס ובטחינה?

  62. אופיר טובול :

    אריה, כנראה שאת ה"עובדות" שאתה מקריא שמעת בתקשורת המצונזרת ע"י הצבא, שמאוד ישמח שתחשוב שהוא הכי מוסרי בעולם

  63. מתן :

    אריה – מסכים עם התגובה של אופיר, ויותר מזה: אתה מצליח להתעלם בעקביות גם מהעובדות שכן מצליחות לחדור את הצנזורה והצנזורה העצמית בתקשורת הישראלית.
    "לא זכור לי שהחמאס רצה להיכנס לאיזה מו”מ ואפילו לא לתקופת שקט לאחר סיום ההסכם הראשון"?
    נו באמת…

  64. עמית-ה :

    אריה נכון ששמונה שנים הפלשתינאים יורים עלינו טילים. העניין הוא שלא מדובר חו"ש במצב שבו הם יורים ואנחנו לא עושים כלום.
    הטילים התחילו אחרי שכמה מטוסי קרב הרגישו מכה קלה בכנף.
    על כל טיל שהגיע משם לכאן יצאה תגובה ציונית הולמת.
    אנחנו מדברים על סיכסוך אלים שאין בו צדיקים והוא נמשך כבר 90 שנים.
    אנחנו הכי חזקים כרגע ולפני שנפסיק להיות, כדאי שנעשה שלום.

    אם תרצה אינפורמציה נוספת יש כאן:http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2921

  65. לאריה גור, יוני ודני זמיר :

    תודה על ההערות מעוררות המחשבה, מאמר(י) תגובה בהמשך.

    לכל מי שמאמין באפשרות הפיכת מפ' העבודה למפלגה ס"ד גדולה ומשפיעה אני קורא להתפקד למפ' העבודה ולהצביע לעמיר פרץ בפריימריס.

    איתי

  66. מתן :

    איתי
    1. מימד כתנועה שרצה לבד היא בעצם מפלגה חדשה, ובפעם היחידה שרצה לבד לפני שנים רבות גם לא עברה את אחוז החסימה. לכן כשמלכיאור כבר לא שורין (?) בעבודה אני לא יודע מה הוא היה צריך לעשות, אני לא עוסק בסידור עבודה שלו, אבל לא להקים, כן להקים, מפלגה חדשה שלא רצה לבד ולזרוק את הקולות הרבים לפח.

    2 שים לב שכש"האשמת" שאני קורא לכולם לחבר רסיסי מפלגות עם מרצ -נדמה לי שבכל התגובות שלי כאן זה לא בדיוק ובוודאי שלא בהכרח הכיוון שהצעתי. קרא שוב.

  67. אייל גרוס :

    אני מתנצל התגובה הקודמת היתה שלי וסליחה שנכנס שם משהו אחר שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע. אחזור עליה

    איתי
    1. מימד כתנועה שרצה לבד היא בעצם מפלגה חדשה, ובפעם היחידה שרצה לבד לפני שנים רבות גם לא עברה את אחוז החסימה. לכן כשמלכיאור כבר לא שורין (?) בעבודה אני לא יודע מה הוא היה צריך לעשות, אני לא עוסק בסידור עבודה שלו, אבל לא להקים, כן להקים, מפלגה חדשה שלא רצה לבד ולזרוק את הקולות הרבים לפח.

    2 שים לב שכש”האשמת” שאני קורא לכולם לחבר רסיסי מפלגות עם מרצ -נדמה לי שבכל התגובות שלי כאן זה לא בדיוק ובוודאי שלא בהכרח הכיוון שהצעתי. קרא שוב.

  68. למתן :

    "סידור העבודה" הטוב ביותר בשביל מלכיאור היה שיריון במקום גבוה ברשימת קדימה, כפי שהוצע לו מאוד ברצינות (פורסם בעיתונות), והוא שקל וסירב.

    בהינתן תוצאות הבחירות, כל מי שחושב שמימד היתה צריכה להשתלב בגוש גדול בו תשמיע קול ס"ד, היה צריך להציע את הדבר הזה.

    גודלן של מפלגות הוא דבר מאוד דינמי, אך לאור הדרך בה מתנהלת מפלגת העבודה (והחובות העצומים שלה) היא צפויה להמשיך להיות לווין של קדימה, כפי שמרצ היתה לווין שלה בשנות ה-90.

    ולמרות הכל אני חושב שהרב מלכיאור עשה את הדבר הנכון כאשר אמר לא לשיריון בקדימה ובחר בהתמודדות ביחד עם התנועה הירוקה, שנראתה אופציה ריאלית בשעתה (ואני מאמין שהיתה מצליחה לולא המלחמה).

    הדבר היחיד שאני יכול להגיד בדיעבד שאולי היה צריך לעשות אחרת הוא לקחת את ערימת הסקרים שהתפרסמו בתקשורת בסופ"ש לפני הבחירות וקבל החלטה קשה לפרוש עם ההמלצה הבאה לתומכים:
    א. לימנים מביניכם – הצביעו לבית היהודי
    ב. לשמאלנים מביניכם – הצביעו מרצ
    ג. בשום אופן אל תצביעו לליכוד לעבודה ולקדימה

    אני לא יודע מה ההשלכות הכלכליות של החלטה כזו, אך זה היה מוציא את תימ באור טוב יותר לקראת הבחירות הבאות.

    בנושא איחוד רסיסים סביב מרצ – טענתי שזו הצעה של אייל גרוס.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.