חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2009: בנימין נתניהו ראש ממשלה – צרה או רחבה?

נושאים בחירות 2009, פוליטי ב 11.02.09 9:51

את ניתוח תוצאות הבחירות חייבים לעשות לא לפי נטיות הלב של הכותב אלא מתוך ניסיון להבין את משמעות הרצון הקולקטיבי של רוב הבוחרים. ניתוח כזה מוביל בהכרח למסקנה שרוב הבוחרים מעדיפים לראות את בנימין נתניהו בראשות הממשלה.

מאת: דניאל בלוך

נכון, ציפי לבני קיבלה קצת יותר קולות ממנו (אם כי המצב יכול להשתנות לטובת נתניהו עם גמר ספירת קולות החיילים וחלוקת העודפים), אבל כל המצביעים שהצביעו בעד מפלגות גוש הימין, המונה 65 ח"כים לפחות מעדיפים את נתניהו. יש הטוענים כי אילו היינו בוחרים בשני פתקים היתה ציפי לבני נבחרת לראשות הממשלה. זו טענת סרק. בשיטה אחרת היו מצביעי גוש הימין מצביעים אחרת ובפתק האישי היו בוחרים נתניהו. מכל מקום ברור שאין ללבני יכולת להקים קואליציה של 61, גם אם ליברמן וברק מצטרפים אליה. זה לא יעבוד.

לנתניהו יש שלוש אפשרויות: האחת, הקמת ממשלה של גוש הימין. על הנייר זו האפשרות הסבירה. אין כל ביטחון שהדבר אפשרי ורצוי לו, לא מבחינת מדיניות הפנים ולא מבחינת היכולת הדיפלומטית הבין-לאומית.

מבחינה פנימית צריך נתניהו לאזן בין עמדות ישראל ביתנו והמפלגות החרדיות. ליברמן לא יכול לוותר על נושאים חיוניים לבוחריו בנושאי דת ומדינה. ספק אם ש"ס ויהדות התורה יכולים להתפשר בתחומים אלו. נתניהו לא יכול גם לקבל את דרישות ליברמן בעניין היחס לערביי ישראל. בליכוד הוא ייתקל בהתנגדות עזה מבני בגין ועד דן מרידור. גם חלק ממפלגות הימין לא ישלימו עמן. קואליציית ימין צרה לא תחזיק מעמד לאורך זמן.

האפשרות השנייה היא הקמת ממשלה רחבה עם קדימה. מבחינתו זו האלטרנטיבה הטובה ביותר גם מבחינת התדמית הבינלאומית וגם מבחינת החזית הפנימית – ממשלת מרכז ימין שלא תהיה קיצונית בתחום הלאומני או הדתי-חרדי. כדי להגיע לכך צריכה ציפי לבני להתגבר על התחושה המוצדקת כשלעצמה שהיא ניצחה בבחירות האלה מבחינה אישית. נתניהו זקוק להרבה להטוטנות כדי לתמרן בין לבני לליברמן, אך זהו צעד הכרחי אם הוא רוצה להקים ממשלה יציבה, למשול קדנציה שלמה ולחזק את הסיכוי שלו לעוד קדנציה.

על נתניהו להבין עוד לקח – החרדים והדתיים לא הצליחו בבחירות האלה. הכוח המשולב של ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי ירד. ממשלה מאוזנת של מרכז ימין- מתון עם קדימה, ש"ס והבית היהודי עדיפה על פני ממשלת ימין קיצוני. הוא יכול לצרף את ישראל ביתנו בתנאים מוחלשים. הוא יכול לנסות לצרף את אהוד ברק, אך ספק אם ימצא לכך רוב במפלגת העבודה.

האפשרות השלישית של נתניהו היא להקים ממשלה צרה ולנסות לפלג את קדימה ולמשוך אליו את קבוצת מופז. לשם כך הקבוצה צריכה להיות בת 10 ח"כים לפחות. זה אפשרי, אך לא באופן מיידי. במשך הזמן יהיו בקדימה די ח"כים שלא ירצו להתייבש באופוזיציה. במקביל הוא יכול לנסות לפלג את אהוד ברק. פרישתו אפשרית אם תהיה לו קבוצה בת 5 ח"כים, לפחות. הדבר אפשרי רק אם יודח ברק מראשות מפלגת העבודה. אבל ספק אם 5 ח"כים יעזרו לנתניהו. הם רק עלולים להרגיז את תומכיו בימין.

מבחינתו של נתניהו האופציה השנייה היא הטובה ביותר מכל הבחינות. האם יהיה לו האומץ וגדלות הרוח ללכת בכיוון הזה?

כמובן, צריכים שניים לטנגו. ציפי לבני זכתה להישג אישי עצום. אבל אין לה סיכוי ממשי להקים כעת ממשלה בראשותה ואין סיכוי שנתניהו יסכים לרוטציה. הוא יכול רק להסכים על תיק בכיר ביותר ללבני וחלוקה שווה במספר ובחשיבות של תיקים בין הליכוד לבין קדימה. מבחינת לבני, ספק אם לקדימה יש כוח להתמיד באופוזיציה. דווקא חברות בממשלה במעמד בכיר תעניק לה את היכולת להתמודד שוב בבחירות הבאות.

מבחינת השמאל ברורה התבוסה הגדולה. האשמה נופלת קודם כל על כתפיו של ברק. הוא עשה את כל הטעויות האפשריות והבלתי אפשריות מאז נבחר לראשות מפלגתו במקומו של עמיר פרץ. הוא לא קיים את הבטחותיו לבוחריו בשום תחום וגרם להקדמת הבחירות ללא צורך. בבחירות הללו הוכח שוב כי מי שגורם להקדמת הבחירות – מפסיד. היא ניהל מערכת בחירות כושלת לא סדר יום, לא מדיני ולא חברתי-רעיוני. כל עוד הוא עומד בראש מפלגת העבודה אין לה סיכוי להשתקם. אם יישאר באופוזיציה הוא יעשה זאת כמי שכפאו שד. הוכח כי חזרה לשלטון עוברת דרך האופוזיציה, אך השמאל לא יהמר עוד פעם על ברק.

גם חיים אורון ומרצ שותפים לכישלון השמאל. דרך ההרכבה האומללה של התנועה החדשה הביאה לירידה נוספת בכוחה של מרצ, בניגוד למגמת העלייה שנסתמנה רק לפני זמן קצר בלבד. כישלונו רב ביצירת גוש שמאל רחב עם פעילים מן הקשת המזרחית והפריפריה, מימ"ד והתנועה הירוקה. הפיצול הרב וההישארות בבית מנעו אפשרות של יצירת משהו חדש ורחב יותר. הפיתרון לשמאל הוא ביצירת תנועה חדשה ציונית סוציאל-דמוקרטית על חורבות מפלגת העבודה, מרצ והרשימות שלא עברו את אחוז חסימה עם הנהגה של קבוצת אישים שמתוכם ייבחרו האיש או האישה המתאימים ביותר למקום הראשון.

עד כאן הניתוח הראשוני. בסוף השבוע נעסוק בלקחים לגבי שיטת הבחירות והמשטר ועתיד שלטון החוק ומערכת הבלמים והאיזונים. להערכתי, הסיכוי לשינוי אינו גדול כל עוד הקואליציה תלויה בקולות ש"ס ויהדות התורה.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , ,

71 תגובות

  1. אייל גרוס :

    ואתה שוכח שהכשלון של מרצ היה בתמיכה במלחמה, ששלחה אנשים מצד אחד לחדש ומצד שני לקדימה (ואולי קצת לעבודה), כי חשו שאין צורך במרצ. ובכך הטעות הגדולה של ג'ומס ויועציו, שכביכול יפסידו קולות אם יקחו קו מדי "שמאלני". בפועל הקו הפרשן עלה, כפי שצפיתי ואף הזהרתי, בקולות של מרצ. והעליה של חדש במנדט מוסברת אני מניח בקולות שבאו ממרצ, בעוד שמנדט אחר מהחמישה שהיו לה בכנסת הנוכחית הלך מן הסתם לקדימה.

  2. יעל :

    נכון.

  3. עמית-ה :

    אני חושב שאם תוצאות הבחירות ישארו כפי שהן העם אמר "איכס".
    21% תומכים בליכוד זה ממש לא – "אנחנו רוצים את ביבי כראש ממשלה".

    אני חושב שצריך להרכין ראש ולקבל את העובדה שהנבחרים שלנו קיבלו מה שמגיע להם, הם לא חדשים בשבילנו, אנחנו מכירים אותם כבר כמה שנים והעם אמר: "לא מאמינים לכם".
    העם אמר, לא מאמינים משום שלאורך הרבה זמן המפלגות והמנהיגים מבטיחים דברים שאין להם כוונה לבצע. העם אמר אתם לא יכולים לבצע אפילו את המעט שאתם רוצים לבצע. מכיוון שהמנהיגים האלו הם שיקוף מדוייק של העם, אני מציע להפסיק לחפש דרכים טכניות של שינוי שיטת הממשל וכו', להפסיק לנתח כל מיני ניתוחים מסובכים ולומר פשוט: "אנחנו (אזרחי ישראל) לא מרוצים ממה שאנחנו, לא מרוצים המנהיגים שאנחנו מסוגלים לייצר, לא מרוצים מתרבות השקר הבסיסית שלנו, לא מרוצים מרמת והאמינות המוסר הנמוכה, אנחנו צריכים לצאת לתיקון עצמי".
    זאת לא ציפי, ולא ביבי ולא טיבי זה פשוט אנחנו, עם לא מוצלח, וצריך להכיר בזאת אם רוצים לתקן.

  4. עמית צודק :

    את חשבון הנפש האמיתי צריך לעשות כל העם שלא ממש הכריע, זה לא סיפור של הדחת כמה ראשים וגומרים עניין.

    חשוב מאוד להדגיש שזה גם לא סיפור של שיטת הממשל

    למשל בעניין העלאת אחוז החסימה המוזכרת בכל מקום בתור פתרון קסם לחיזוק הדמוקרטיה והיציבות השלטונית.

    ליכוד+קדימה+עבודה ב-2006 = 60, ב-2009 = 68.

    אם מוסיפים את ש"ס וישראל ביתנו לחשבון – התוצאות הן 73 אז ו-94 היום.

    זה ממש ההיפך מהטענה המקובלת על "הציבור המפונק שמפזר קולות על מפלגות קטנות וגורם חוסר יציבות"

    הציבור היהודי אמר לא לשמאל הציוני (אבל גם לא כן גורף לשמאל הלא ציוני) ולא לימין הכתום של א"י השלמה.

    הציבור הערבי אמר (בצדק, אחרי עזה) לא גורף למפלגות היהודיות.

    הציבור כולו לא ממש אמר אם הוא רוצה מדינה פלסטינית לצידו או לא (שהרי גם ליברמן תומך בחלוקה לשתי מדינות)

    לכאורה, הציבור אמר כן גורף לקפיטליזם (ליכוד+קדימה+ליברמן בהשוואה לבית היהודי, מרצ וחד"ש) – אבל זה רק לכאורה כי הכלכלה כמעט ולא הופיעה במערכת הבחירות הזו, שהיתה לחלוטין בסימן המלחמה בעזה.

  5. וגם דני אתה צריך להכות על חטא :

    יחד עם כל שאר אנשי השמאל שהצביעו בעד מימד, הירוקים וכדו' במקום לעבודה או מרץ והפסידו לשמאל שלושה מנדטים

  6. לא מכה על שום חטא, שהעבודה תכה על החטא שלה :

    26000 קולות קיבלה התנועה הירוקה מימד, כולל את שלי ושל כמה אנשים שהשפעתי עליהם

    זו היתה הרשימה הכי קרובה לעבור את אחוז החסימה וגם היא היתה רחוקה מאוד.

    רוב הקולות הגיעו מאנשים שלא היו מצביעים לשמאל בכל מקרה (העבודה זה לא שמאל, אבל גם לעבודה הם לא היו מצביעים).

    וגם אם נניח שכל ה-26000 האלה היו מצביעים לעבודה ולמרצ – זה לא היה משנה בגרוש את הקריסה של המפלגות האלה.

    רוב האנשים שברחו מהעבודה ומרצ ברחו לקדימה, לליכוד, לישראל ביתנו. לפי התפלגות קולות ביישובים – קדימה ניצחה בגדול ביישובים מבוססים שהיו פעם מעוזים של העבודה-מרצ, בעוד הליכוד וישראל ביתנו העמיקו אחיזתם בקיבוצים. המנדטים החדשים שהביא עמיר פרץ בגלל מצע כלכלי חברתי (שכר מינימום) לא הביעו אמון בברק (ובצדק – לא הביא להם שלום, לא ביטחון ולא רווחה כלכלית) ובטח שמרצ-התנועה החדשה לא היתה כתובת בשבילם.

    לתומכי העבודה ומרצ – הגיע הזמן להפסיק להפנות את חצי הביקורת החוצה ולהתחיל להתבונן פנימה.

    צדקה יולי תמיר שאמרה "נענשנו כי לא הקשבנו לעם". זה רלוונטי למרצ לא פחות מאשר לעבודה, ובמידה מסוימת – גם לתנועה הירוקה-מימד.

    איתי

  7. אריה :

    אני כרגע בזמן של הרהורים איך לעכל ולהתמודד עם התוצאות הקשות, אולי אכתוב בהמשך איך אני תופס את הדברים, בכל מקרה אין ספק שהעבודה ומרצ ויותר מהם אנחנו בתי"מ הפסדנו בגלל סקרי סוף השבוע שהצביעו על מאבק צמוד לכאורה בין לבני לביבי (תוך התעלמות מיכולתה להקים ממשלה) והספין של הימים האחרונים "ביבי או ציפי".

    לאייל ויעל, חד"ש קיבלה בת"א רק 3000 קולות יותר מבבחירות הקודמות וזאת למרות הפופולריות של דב חנין בבחירות המקומיות שם (סה"כ 5200 קולות) במחוז דן צפון לדוג' הם ירדו ב400 קולות, אין לי זמן למחקר מקיף, אבל אין סיבה לחשוב שהם קיבלו יותר מחצי מנדט ממרצ. מה שאומר שאם כל הכבוד למצביעי חד"ש אין כמעט שמאל יהודי שהצטרף לחד"ש בגלל המלחמה ואם כן זה מינורי (לדעתי רוב מי שהצטרף עשה זאת עוד לפני המלחמה מסיבות אחרות).

  8. דני בלוך :

    מסכים עם איתי. את העם אי אפשר להחליף – את המנהיגות אפשר. הבעיה אינה כל כך אחוז החסימה כמו השיטה המעודדת התפצלות. אם כל הירוקים היו ברשימה אחת עם מרצ וישראל חזקה יכלו להשיג הרבה יותר. אילו אחוז החסימה היה 3% בל"ד הבית היהודי ומר"צ לא היו עוברים (זאת לפני ספירת קולות החיילים). יש צורך למצוא דרכים לעודד איחוד, למנוע פילוג ולהקשות על כניסת רשימות חדשות.

  9. אריה :

    דני אני חולק מאוד על הדברים שלך, אם כל מצביעי הירוקים, ישראל חזקה ותי"מ היו מצביעים מרצ (בשותפות או שלא בשותפות) היא עדיין הייתה מקבלת פחות מהבחירות הקודמות. חוץ מזה שרובם לא היו מצביעים למרצ ולמי שאיתה. כל ההנהגה הישנה של השמאל כולל התי"מ צריכה לעשות חשבון נפש לגבי צורת המפה הפוליטית.

    תוספת להערה לגבי חד"ש, מסקירה שעשה עמי וטורי ועברה במיילים של יסו"ד קיבלה חד"ש רק 11,000 קולות מהמגזר היהודי.

  10. דני בלוך :

    אריה – יש לך טעות מובנית. אני לא דיברתי על סתם הצבעה מכנית למרצ. דיברתי על תוכנית שהוצעה להקים תנועה חדשה שתכלול את מרץ, מימד, הירוקה וגופים חברתיים נוספים ולא למרצ מורחבת. תנועה כזאת היה לה סיכוי למשוך קולות רבים.

  11. עומר כרמון :

    אחה"צ טובים, אני חושב שתוצאות הבחירות דווקא טובות לשמאל. מפלגות העבודה ומר"צ חטפו את המכות שמגיעות להן, ואני מקווה שיסיקו את המסקנות הנכונות.

    לגבי חד"ש, לדעתי היא טעתה בכך שבמקום לפנות לבוחרים המאוכזבים של עמיר פרץ (שחיפשו בית פוליטי חדש), בחרו בנישה של האשכנזים התל-אביבים הצעירים.

    האשכנזים הצעירים הם קהל יעד לא יציב שאי אפשר לסמוך על הצבעתו: עובדה שברגע האחרון נפל לספין של לבני ("אני או ביבי").

  12. אריה :

    דני, אין לי טעות מובנית. כל מחנה "חדש" כביכול שהיה מכיל את מרצ, היה נתפס בציבור כמרצ. הרצון לשמר את המסגרות הישנות הוא לא נכון בעיני, הוא יותר מרחיק בוחרים מאשר מאחד מחנות.
    אני דווקא חושב שהמהלך של התי"מ שהוא חדש לחלוטין, שונה מכל המסגרות הקיימות, מימד לא באמת הייתה קיימת, יכול היה להיות השינוי הגדול של המפה הפוליטית לטווך הארוך. כמה חבל שהיה רק שלושה שבועות לקמפיין והנפילה לספין, הייתה פה הזדמנות גדולה.
    אני מקווה שלא פגענו עכשיו לסיכויים ארוכי הטווך, לך תסביר לבוחרים שאלמלא השיוויון בין לבני לביבי בסקרים היינו מגיעים ל3-4-5 מנדטים (ויש סקרים תומכים מיום שישי שעבר).
    לדעתי חייבים לחשוב על שינוי כולל של מחנה השמאל, על משהו שלא נמצא כרגע במפה הפוליטית, הדברים האלה "צבועים" מידי בתגיות הקיימות.

  13. לקסי - ערד :

    נסיון ליצירת כוון

  14. לקסי - ערד :

    http://www.blacklabor.org/?p=7005#comment-197760

  15. עמי וטורי :

    ברק ומעשיו בראשות העבודה הם החטא ו 13 המנדטים שקיבלה מפלגת העבודה הם העונש. ברק הפסיד. הסוציאל דמוקרטיה דווקא לא. מפלגת העבודה נראית כרגע קרובה לאופוזיציה יותר מתמיד וצריך לוודא שהיא תישאר שם בשנה שנתיים הקרובות. אין שום צידוק להצטרפות העבודה לקואליציה כלשהי מבין הקואליצית האפשריות. זה לא יועיל לישראל בטווח הקצר, יזיק למפלגת העבודה בטווח הבינוני ויזיק להתגבשות כוח סוציאל דמוקרטי בטווח הארוך.
    כיום ברית של פרץ (שיכול לשמש מושא הזדהות טיבעי למעמד העובדים הישראלי) בראש עם מאות פעיליו וגרעין קשה של כ 10,000 חברי מפלגה, יחד עם ברוורמן הפונה למעמד הבינוני ויחימוביץ הנהנית מדימוי תיקשורתי טוב (אך סובלת מהברית המוטעית עם ברק), יכולה לקחת את העבודה בסבירות גבוה מאוד.
    מהלך כזה יכול לחבר איליו בטווח הארוך גם את מה שנישאר ממרצ וגם אנשים שהיצביעו הצבעת מחאה לחד"ש. אני מניח שבמעגל החיצוני יהיו גם חברים רבים ב"כוח לעובדים" וב"הסתדרות הכללית" שיתמכו בברית זו. השאלה כעת היא האם השלושה ישכילו לנצל את הרגע או שיחמיצו אותו.

  16. דני בלוך :

    אריה – אתה עדיין לא הבנת. אני מדבר על גוף חדש לגמרי, לא על פדרציה של ארגונים קיימים.

  17. אריה :

    לא דני, זה אתה שלא הבנת, כל דבר שמכיל את החכים של מרצ, בציבור ייתפס כמרצ (לדוג' "התנועה החדשה" ו"יחד" למרות שאז שמרו על השם מרצ גם) שינוי השם לא מספיק.

  18. דני זמיר :

    אני מסכים לניתוח של עמי וטורי וחושב שזה צריך להיות כיוון הפעולה.
    אני מסכים באופן חלקי גם עם דני בלוך: צריך להגביה את רף אחוז החסימה כדי למעט פיצולים ופיתויים לפיצולים.
    וגם אני מציע לכל הבלוגרים והטוקבקיסטים המושבעים לעשות חשבון נפש של עצמם עד כמה הזירה האינטרנטית שיקפה את מה שקורה בציבור הרחב- ע"ע מימד תים וחד"ש (אני מודה שחשבתי ששתיהן יקבלו הרבה יותר).
    לא הופתעתי מהתוצאה בעבודה ואני שמח ושלם איתה, אם אכן היא תהיה מסד לאופוזיציה, החזרת המצע הסוציאל דמוקרטי, ופרידה לשלום ממי שלא שייך לדרך הזו, כולל ובראש וראשונה ברק.

  19. דני בלוך :

    אריה אתה טועה וזו גם דעה אנטי דמוקרטית. כל מי שהיה ח"כ של מרצ הוא פסול חיתון פוליטי עד סוף כל הדורות? כנרה שנשתבשה דעתך.

  20. אריה :

    דני, זאת לא דעה אנטי דמוקרטית, אני לא בוחר למרצ מי יתמודד שם.
    אני בסה"כ אומר שאין לזה סיכוי בציבור, מה לא דמוקרטי בזה?

    ולדני זמיר.
    התי"מ היתה כבר בסקרים של יום שישי (לא בעיתונים הפנימיים במפלגות) מעבר לאחוז החסימה. הספין של ביבי או לבני, הוא זה שהוריד את מספר המצביעים לנו וגם למרצ ולעבודה, אבל לנו יותר.

  21. אריה :

    האמת דני שאין לי כח להתנצחות הזאת, אני צריך קצת שקט וחשבון נפש.
    אחזור אולי בשבוע הבא.

  22. דני בלוך :

    אריה אתה לא חייב לחזור לויכוח. אתה טועה ונסתפק בכך.

  23. יהושע בן משה :

    ההצבעה המסיבית עבור ציפי לבני, גם של חברי המפלגה כמוני, נועדה לעצור את ביבי ולא רק לתת מכה לברק.
    עכשיו עוד צריך להלחם על הליכתה של מפלגת העבודה לאופוזיציה , הדחת ברק וכבל לפחות, וגיבוש כוח סוציאל דמוקרטי בחיבור לעוד כוחות. אבל לפני הכול צריך לגבש את המה (המצע הסוציאל דמוקרטי) ובהמשך לבדוק מי ואיך.גם אני תקווה שעמיר פרץ יתייצב בראש המאבק הזה, ביחד אם שלי יחימוביץ, ברוורמן ואחרים.
    דבריהם של עמי ותורי ודני זמיר מקובלים עלי בהחלט.

  24. למפנטזים על שובו של עמיר פרץ :

    בעידן שאחרי ברק המתמודדים הבכירים יהיו 3 אשכנזים-בורגנים שקורצים הרבה יותר לרוב מתפקדי העבודה –

    בוז'י "החברתי" הרצוג (עם מיליונים מתורמים בעלי הון לקמפיין)

    אופיר "הנקי" פינס (שיגייס לצידו גם את שיווק העבודה כמפלגה ירוקה)

    אבישי "הכלכלן" ברוורמן

    לפרץ פשוט אין סיכוי

    גם במקרה המאוד מאוד לא סביר שינצח – הוא יקבל חורבה עם מאות מיליונים של חובות. הרבה הוא לא יוכל לעשות איתה.

  25. יהושע בן משה :

    חבל ש 24 לא מזהה את עצמו.
    לבעיה שהוא מציג יש תרופה בפילוג מהגורמים הלא סוציאלדמוקרטים-דיה לצרה בשעתה.

  26. נינה :

    אסור לשרידי העבודה מרץ ללכת לאופוזיציה ולהפקיר את השטח לכוחות הימין הקיצוני
    צריך ללכת לליבני ולומר לה חד משמעית:
    אם את רוצה להכניע את ביבי – תראי לו שאת לא צריכה אותו
    לכי תתחנפי לש"ס ולאחדות התורה – תבטיחי להם את כל התקציבים שצריך
    ןתקני לך בזה הצעה לקואליציה של 60 מנדטים שתצטרך להשען על תמיכת כוחות השלום הערבים:
    קדימה, עבודה, ש"ס, מר"צ, אחדות התורה.
    כשביבי יראה שאת מסתדרת יפה בלעדיו, הוא יחפש דרכי כניעה
    אנשי העבודה צריכים להסביר את נפלאות הפוליטיקה הקואליציונית ההיסטורית בישראל
    אי אפשר כאן בלי לסבסד חרדים אשכנזים ומזרחים כאחד אבל הסבסוד הזה
    יאפשר לישראל ממשלה שתדבר עם אובמה בשפתו ותאפשר
    התבססות של תהליך שלום ראוי
    אסור למפלגת העבודה לוותר.
    אסור לליבני לוותר.
    רגעים אחרונים של מאבק למען סיכוי לעתיד טוב יותר

  27. ל 24 :

    ל 24 – הבנות האשכנזיות על הטריבונה (דור שני לברגן בלזן) יודעות מי אתה ! ,איזה מספר יש לך על הגופיה ובדר"כ מעריצות את תגובותיך.
    אבל הפעם קבל את זה:

    "יש אנשים שממש לא נותנים לעובדות לבלבל אותם ,ממש מביך לקרוא תגובה כזאת .לחשוב שהוא לא יוצא מהאובססיה הזאת .
    ברוח התקופה תיכף יחייב את כל האשכנזים להצהיר נאמנות למדינת ישראל "
    חלאס !

  28. אסף לוץ :

    באף סקר פנימי של הגדולות בשבוע הארחון מימד תים אפילו לא גירדה את שולי אחוז החסימה.
    כדאי שתבדקו ביושר מי במימד סיבן ובילף אתכם כל השבועיים האלו.

  29. שושי פולטין :

    מפלגת העבודה הפסידה הרבה קולות גם בגלל יולי תמיר – פעולותיה בתמיכתו הבלתי מסוייגת של ברק גרמו למורים רבים ובני משפחותיהם, שהיו בעבר תומכי העבודה להצביע למגוון שונה של מפלגות. כך גם מורות האולפנים וכנראה גם אנשי אקדמיה.
    באשר לתי"מ הרבה חשבו להצביע עבורה והתחרטו ברגע האחרון בגלל הסקרים .

  30. אורי יזהר :

    אני חייב לומר שהשיח בתגובות למאמרו של דני בלוך הוא מדכא. מסיקים מסקנות חפוזות ומציעים מהלכים לא בדוקים מספיק. או שמנסים, כמו אנשי חד"ש, לגזור קופון קטן לטובת מפלגתם על חשבון השמאל הציוני המובס.
    חברים חקרים, המפולת (לא מפלה, מפולת!) של השמאל בבחירות האלה אינה נובעת רק וגם לא בעיקר משגיאות של המנהיגים או מהופעת רשימות קטנות שנגסו מהעבודה ומרצ ולא עברו את אחוז החסימה, או מהספין של ציפי לבני. אוי ואבוי לשמאל שגורמים כאלה מורידים אותו לדרגת כוח רביעי, אחרי ליברמן כמו מפלגת העבודה וכוח עשירי אחרי האיחוד הלאומי, כמו מרצ. התבוסה של מפלגת העבודה נובעת קודם כל מתהליך של התנוונות שנמשך כבר עשרות שנים ואי אפשר לרפא אותו על-ידי מהלכים שמחברים יחד כמה גרוטאות פוליטיות.
    מה שקרה למרצ נובע קודם כל ובעיקר מהיותה מפלגה "צפונית" המזוהה עם המעמד הבינוני הגבוה, למרות כל המהלכים החברתיים שלה. לא במקרה הודיע עמוס שוקן, המו"ל של "הארץ", אויב מוצהר של העבודה המאורגנת, שיצביע למרצ.
    שיקום אמיתי של השמאל, שיביא להיותו מחדש כוח מוביל במדינה ולא רק כוח שנאבק על הישרדות, מחייב בחינה יסודית של גורמי העומק שמזיזים את רוב הציבור ימינה ונכונות למהלכים לטווח ארוך.
    כל זה לא אומר שאני נגד עשיית חשבון נוקב עם ה"הנהגות" של מפלגות השמאל, אבל לא זה העיקר. זה רק תנאי הכרחי, לא מספיק, להבראה והתחדשות.
    ניסיון להבין את הדברים לעומקם ולהתוות מתווה של שינוי ממשי יבוא במאמר שאני עובד עליו ויפורסם בקרוב, כך אני מקווה, גם באתר הזה.

  31. אריה :

    לאסף: בסקר של פינקלשטיין שכל המערכת הפוליטית דיברה עליו מימד היתה על 2.1 אחוזים אז פשוט תפסיק לקשקש בעצמך.
    קרה להם מה שקרה למרצ ולעבודה, איבוד קולות ברגע האחרון לליבני.
    (כמובן שהרבה יותר קשה למפלגה קטנה שלא בטוח שתכנס לשמור על מצביעיה כששאלה הרת גורל כמו ביבי או ציפי עומדת על הפרק…)

  32. ירדן :

    קצת מתסכל לקרוא פה את התגובות. מי שלא אוהב את המפלגות הקטנות אומר שצריך להעלות את אחוז החסימה. מה כל כך טוב בלהעלות את אחוז החסימה? פחות ייצוגיות בכנסת? להכריח אותי להצביע למפלגות שאני לא מסכים איתן?
    אם כבר אז להיפך – בשביל מה אחוז החסימה הזה? אם אחוז שלם מהמצביעים הצביע למפלגה – לא ראוי שיהיה לזה ייצוג בכנסת?

    חלאס עם "לחזק את המפלגות הגדולות". היום המפלגות הגדולות הן הליכוד, קדימה וליברמן. זה האפשרויות שכל תומכי משטר נשיאותי פה היו רוצים? אם יהיה משטר נשיאותי מחר, נתקע למשך הרבה זמן עם שלושת האפשרויות האלו.
    למה שנעשה את זה לעצמנו? דווקא האפשרות להעלות מפלגה חדשה מאפשר לרענן את השורות ולהביא לשינוי אמיתי, בניגוד למצביעי קדימה שרק חיזקו את ליברמן בפועל, הרבה יותר ממצביעי תי"מ.

  33. שי :

    אני לא חושב שהכשלון הוא אישי של ברק או של ג'ומס. אנשים בחרו קדימה כי חשבו שזה יכול לעצור את נתניהו. את השקר הזה, קרמו ארד ואדלר, וחבל שאף אחד משמאל לא קם בזמן והראה לציבור שמדובר בתעלול.
    אני לא חושב שאם העבודה הייתה מראה קצת יותר את שלי או עם מרצ הייתה אומרת לא ל"עופרת יצוקה" קודם זה היה משנה משהו מהתמונה הסופית.

    אני כן חושב שנכון לקחת את מה שנשאר מהשמאל, כולל התנועות שלא עברו את אחוז החסימה כמו מימד וגיל, ולבנות מחדש את המערך.

  34. דני בלוך :

    לאלה ששואלים על עניין אחוז החסימה – כן, צריך לשנות את השיטה לאזורית-יחסית ולהעלות את אחוז החסימה. אנחנו המדינה היחידה בעולם הדמוקרטי עם בחירות יחסיות-ארציות ו/או אחוז חסימה נמוך. אז כל העולם טיפש ורק אנחנו חכמים? כל העולם חושב שאם קבוצה רוצה להשפיע היא פועלת בתוך מפלגה גדולה שכן חופש מוחלט גורם לכאוס ואנרכיה ולהשתלטות אנטי-דמוקרטית. שיטת בחירות נכונה פועלת לאיזון בין חופש ויכוח לבין יציבות, משילות וכושר הכרעה. נניח שהיינו חוזרים לאחוז אחד בלבד לחסימה. היינו מקבלים עוד 2-3 סיעות יחיד בכנסת מתוך גוש מרכז- שמאל. זה לא היה משנה לגבי הרכב הממשלה דבר.

  35. לדני :

    מפליא אותי איך גם אתה נסחפת לספין "שינוי שיטת הממשל" בתקשורת,

    חשוב להסתכל בנתונים:
    * ירידה של כ- 50% במס' הקולות שהלכו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה
    * עלייה משמעותית בסך המנדטים שקיבלו 3 "המפלגות הגדולות" (במרכאות כי העבודה שנספרת כגדולה שלישית היא רביעית)
    * 3 הנ"ל + ש"ס וליברמן קטפו כ-95 מנדטים, וגם זו עלייה משמעותית ביחס לכנסת הקודמת.

    אותן "המפלגות הקטנות והסחטניות" המושמצות כל כך הן ברובן מפלגות בקצות הקשת, שאינן נקראות לאף קואליציה (ערביות) או לחלופין שייכות רק לקואליציית ימין ולא יכולות לשמש לשון מאזניים.

    אני שם כסף שבסוף הקדנציה המחוקקים המצטיינים יבואו שוב ברובם דווקא מאותן מפלגות קטנות כמו חד"ש מרצ הבית היהודי ויהדות התורה. כל מפלגה כזו תורמת לציבור הרבה יותר מעשיריה שלמה של חכים בליכוד או בקדימה.

  36. דני בלוך :

    לאנונימי שמטיף לי מוסר:
    קודם הכל הירידה בקולות שקיבלו המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה היא רק כשליש ולא חצי. אבל עדיין מספר המפלגות הללו לא קטן
    החישוב של 5 המפלגות הגדולות הוא חסר כל משמעות. אין כל משמעות אם יש להן 95 או לא. השיטה הדימוקרטית הטובה רוצה שהבוחר יכריע בין שתי מפלגות גדולות ושהן לא יאלצו לחזר אחרי קואליציות. תראו איך ליברמן, האיחוד הלאומי וכו' משחקים עם נתניהו כדי להגדיל את מחירם בשוק. ליברמן וש"ס יכולים, תמורת תשלום נאות, ללכת עם קדימה, ואם תהיה ממשלת ימין צרה ויתעוררו חיכוכים פנימים בקואליציה, יאיימו לפרק וללכת עם קדימה ומפעם לפעם יעשו שרירים ויצביעו עם האוםוזיציה.
    אני בעד שינוי שיטת הבחירות לשיטה האזורית-יחסית שנים רבות וזה אינו שייך רק לתוצאות הבחירות האחרונות. אני נגד שינוי שיטת המימשל והמשטר ואני נגד תגובות אנונימיות של מי שלא מבין כלום.מחוקקים מצטיינים מיהדות התורה? היו מחוקקים מצטיינים גם בליכוד וגם בעבודה לא פחות מאשר במר"צ.

  37. שי :

    שיטה אזורית לא אפשרית להחלה בישראל. גם היום, איפה שהיא מתקיימת, יש בעיה חמורה בנושא "re-districting".

    מי יחליט מהם אותם האזורים? האם המשולש הוא איזור בנפרד, או שהוא נבלע בתוך איזור כפ"ס-רעננה? בני ברק איזור בנפרד, או נבלע בקולות גבעתיים ורמת-גן?

    אני יכול לבנות מפת אזורים בהם השמאל תמיד ינצח. מישהו אחר יידע לבנות מפת אזורים בהם הימין תמיד ינצח.

    לו היו מחילים את השיטה הזו מראש, היה על מה לדבר, אבל היום לא ניתן כבר לקבע אותה.

  38. דני בלוך :

    הבעיה באזורים קיימת רק במדינות שבהם הפרלמנטים קובעים את האזורים. במדינות שבהן הגוף הקובע הוא מעין-שיפוטי אין בעיה. נכון שתמיד יש אפשרות לעיוות לכן בא השילוב של אזורי-יחסיושל אזורים של 3-5 נציגים. בהם אי אפשר לבנות רוב מלאכותי. וכאמור הגוף הקובע את האזורים יהיה מורכב מגיאוגרפים, סטטיסטיקאים,שופטים מחוזיים וימונה על-ידי נשיא המדינה ונשיא בית המשפט העליוןיבטיח את מירב האובייקטיביות וההזדמנות השווה.

  39. לקסי - ערד :

    לאריה,
    "בסקר של פינקלשטיין שכל המערכת הפוליטית דיברה עליו מימד היתה על 2.1 אחוזים".
    קשה לי להאמין שאתה מאמין לפינקלשטיין.
    הספין הזה בא לגרום לכך שעוד כמה אנשים יבחרו בתי"מ ושעוד קולות שעיקרם שמאל לא ייספרו.
    הקש הזה אינו ראוי להיאחז בו, גם כשהמים סוערים.

    לדני,
    לפני שנים אחדות ניסתה הממשלה לעשות "קדימון" לאיזור (Zoning).
    קראו לזה "הקטנת מספר הרשויות המקומיות". אף אחד לא ראה בכך, זה גם לא היה, נסיון לאיזור לקראת שינוי שיטת הבחירות. אבל האיזור נעשה כך שבאזורים המאוחדים יהיה, כמעט תמיד, רוב מקומי לליכוד ולמפד"ל.
    קשה לי לראות את נבחרינו מחליטים על איזור בלי להשפיע דרכו על התוצאות בבחירות, קשה לי לראות את הנבחרים ממנים גוף אמין לשינוי הזה. אני גם חושש שיעשו את השינוי בלי מחשבה ושיתקבל שעטנז נוסח הבחירה הישירה לראה"מ.

    שינוי השיטה אמנם ראוי אבל האם העת ראויה?

  40. לדני :

    אני מתנצל על ששכחתי לחתום בתחתית התגובה.

    אני מכיר הצעות להעלאת אחוז החסימה שאמורות להרתיע מפלגות של אפס עד 2 מנדטים מלהתמודד, אבל מה שאתה מבקש כאן כדי למנוע את המשחק של שס וליברמן הוא בפועל העלאה כה דרמטית של אחוז החסימה לכדי משטר דו מפלגתי בסגנון אמריקאי. זה חריף בהרבה מטענות קודמות שלך שנתנו מקום למפלגה ערבית מאוחדת, למפלגה חרדית מאוחדת וכן הלאה (וגם זה היה יותר מדי לטעמי).

    אני חושב שמעבר חד לשיטת ממשל בסגנון אמריקה תגרום כאן לאחת מהשתיים – החרמת הבחירות לחלוטין ע"י מגזרים שלמים (למשל אם שיטת הבחירות תאלץ את הערבים לבחור בין ביבי לברק) או לחלופין השתלטות של מגזרים מאורגנים על המפלגות הגדולות בצורה שלידה פייגלין יהיה זיכרון נעים.

    ביבי אמר דבר חכם – שיטת בחירות לא מחליפים כמו גרביים. אם רוצים להעלות את אחוז החסימה יש להעלות זאת בצורה מאד הדרגתית ולבחון את ההשפעה מפעם לפעם.

    אני חושב שהבחירות האחרונות הראו שמה שנדרש הוא שינוי בהתנהגות הפוליטיקאים והנבחרים, ולא שינוי בשיטה. האזרחים נטו לא להצביע למפלגות קטנות וקטנות מאוד, כפי ששינוי באחוז החסימה אמור לעשות.

    דעתי היא שהצבעה לקדימה ("ראש גוש השמאל") ממש לא עדיפה על הצבעה למרצ – אבל זה בדיוק מה שהעלאת אחוז החסימה (או בחירות אזוריות) מכוונים אליו: להטמיע את מרצ תי"מ והעבודה בתוך קדימה.

    הצעה פשוטה מאוד שהייתי מעלה לדיון כדי למנוע את ההתנהלות של ש"ס וליברמן:

    לקבוע נורמה/חוק כי מפלגה מתחייבת מראש בפני בוחריה ובפני הנשיא עוד לפני הבחירות על מי תמליץ לראשות ממשלה.

    במצב זה הסחר-מכר המגעיל (וההכרחי חלק מהפוליטיקה) יתבצע עד שבוע לפני הבחירות והאזרח יידע שאם הוא מצביע ש"ס הוא מצביע לקואליציה בראשות ביבי, נקודה, ואין דרך חזרה.

    הקמת הקואליציה תושלם בערך ב-2300 בלילה ביום הבחירות, וכל מה שיוותר הוא לחלק תיקים עפי מס' מנדטים.

    איתי

  41. אריה :

    לקסי, היו עוד סקרים תומכים זאת רק דוגמה.
    וה"ספין" הזה כהגדרתך לווה גם בקפיצה מדהימה בכמות הכניסות לאתר התי"מ בשבוע האחרון (מעל 80000 כניסות של משתמשים חדשים!).
    תמשיך לנתח את המציאות כפי שהיית רוצה לדמיין אותה, עובדה שמרצ איבדה תוך שלושה ימים כמעט מחצי המצביעים שלה לספין של קדימה והתקשורת, מה כל כך קשה בהגיון שמפלגה חדשה, שלהצביע לה זה הרבה פחות בטוח איבדה יותר מזה.

  42. מהמכון הישראלי לדמוקרטיה :

    סקירה על אחוז החסימה במדינות שונות – מעניין מאוד

    http://www.idi.org.il/BreakingNews/Pages/Breaking_the_News_9.aspx

  43. שי :

    אחוז חסימה זה גם לא העניין לדעתי. וגם לא חייבים לעבור לשיטת 2-מפלגות.

    אני לא חושב שזה לא בסדר שתהיה מפלגת קומוניסטית בישראל או ירוקה, נגיד, אבל אני סולד מהמפלגות הסקטוריאליות.

    אני חושב שזה לא נכון שתהיה מפלגה "ערבית", מפלגה "חרדית", מפלגה "ספרדית" או מפלגה "רוסית" (למרות שבפעול, ישראל ביתנו איננה כזו כבר).

    מפלגה חייבת שיהיה לה מצע מדיני, חברתי וכלכלי, ועל סמך זה – וזה בלבד – לבדל עצמה מהמפלגות האחרות, אחרת בסוף אנחנו נראה פה כמו לבנון. עדה/דת/מוצא לא צריכה להיות מכנה משותף חוקי להקמת מפלגה. כל הגושים האלה צריכים להיות אגפים במפלגות קיימות או קבוצות לחץ/לוביסטים חיצוניים.

  44. דני בלוך :

    לאיתי – איפה הצעתי לעבור לשיטה האמריקאית? אני מציע לעבור לשיטה אירופית שמצמצמת את מספר המפלגות, ליותר מ- 2, לחמש, למשל.מה קורה אצלינו? מפלגות מוקמות מפני שכמה אישים לא מסתדרים. האיחוד הלאומי והבית היהודי – יכולים להיות ביחד. כל השמאל לגווניו וכו'.זה טוב לכל העולם ורק לנו לא? בסוף נגיע למשבר אדיר ואז או שנגיע למשטר פשיסטי או שהשינוי יכפה עלינו כפתח הצלה אחרון. עדיף להקדים זאת ברפורמה סבירה.

  45. עומר כרמון :

    א) מימ"ד הפתיעו אותי, למען האמת, במספר הקולות הגבוה שהצליחו לגרוף. מה שמוכיח לדעתי שלולא הספין של קדימה ("ציפי או ביבי"), היא באמת הייתה עוברת את אחוז החסימה.

    להערכתי, אם מימ"ד היתה חותמת על הסכם עודפים עם קדימה (ולא הירוקים), היו מתפרסמים באורח פלא, סקרים שמראים שמימ"ד עוברת את אחוז החסימה – מה שהיה מגשים עצמו לאחר מכן.

    ב) אני חושב שבעקבות מה שעברנו בבחירות האחרונות – הרעיון כי מנהיג המפלגה הגדולה ביותר ירכיב את הממשלה, הוא רעיון מצוין.

    בכך תינתן למצביע אפשרות ברורה להכריע לפני הבחירות מה יותר חשוב לו – לתת את הקול למפלגה קטנה כלשהי, או להכריע מי יהיה רה"מ.

    כלומר, אם החלטתי לדוגמא להצביע לחד"ש -הצהרתי למעשה כי לא מעניין אותי אם ציפי או ביבי ייבחרו לראשות הממשלה.

    במקביל הייתי מוריד דווקא את אחוז החסימה, חזרה לאחוז אחד – כדי לאפשר לכל קול להישמע, גם בשיטה החדשה – שתפגע קשות במפלגות הקטנות.

  46. דני בלוך :

    לעומר –
    1.אין שום אפשרות להוכיח את התיזות שלך אבל בכל אופן לירוקה חסרו כ- 40 אלף קולות לעבור את אחוז החסימה וספק אם ספין של הרגע האחרון היה משנה הרבה.
    2. ההצעה שראש הרשימה הגדולה יהיה ראש הממשלה אינה מוצלחת, כי אם אין לו יכולת להרכיב ממשלה שתזכה באימון הכנסת, אין טעם בהצעה. אנו חוזרים בדרך אחרת לבחירה הישירה. בשיטה הקיימת, אם היא לא תשתנה, העיקרון שהנשיא מטיל על מי שיש לו הסיכוי הגדול ביותר להרכיב ממשלה הוא הנכון.
    3. הורדת אחוז החסימה היא מתכון ברור לכאוס.צריך להכביד על רשימות שלא מיוצגות בכנסת היוצאת על ידי הגדלת החתימות הדרושות והפקדת ערבות גבוהה שתקוזז אם הרשימה תיכנס לכנסת.

  47. עומר כרמון :

    היי דני,

    אני סבור שאם המצביע היה יודע שראש המפלגה הגדולה הוא זה שירכיב את הממשלה, התוצאות היו שונות לחלוטין (אני מאמין שהליכוד היה זוכה ל-40 מנדטים לפחות).

    בנוסף, ניתן לקבוע כי ראש הממשלה אינו זקוק לאמון הכנסת לאישור ממשלתו, אולם הכנסת תוכל להדיחו ברוב מיוחד. רה"מ יזדקק כמובן לכנסת לקידום חקיקה. וכך נוכל ליצור שיטה דמוקרטית בריאה ויציבה יותר.

    אפשר במקביל לחזק את כוח הכנסת בכך שיינתן לה הכוח לקיים שימוע לשרים, בדומה למצב בארה"ב.

  48. עומר כרמון :

    כלומר דני, מה שמוצא חן העיני ברעיון: אנחנו סומכים על האינטלגנציה של הבוחרים לעשות בעצמם את הבחירה. שלטון או פעילות בכנסת.

    אני מאמין שהבוחרים חכמים – ואם נעמיד בפניהם אפשרויות ברורות, ניתן יהיה ליצור שיטת ממשל יציבה ודמוקרטית בלי הפארסה הנוכחית של ההמלצות לנשיא וכו'.

  49. דני בלוך :

    עומר אתה מציע לחזור לשיטת הבחירה הישירה בפתק אחד וזה עדיין לא מבטיח שום דבר. נניח שביבי היה זוכה בקצת יותר מנדטים על חשבון ליברמן והאיחוד הלאומי וציפי היתה זוכה בקצת יותר מנדטים על חשבון העבודה אז מה היה קורה? הגושים היו נשארים אותו דבר ורק ביבי היה יכול להרכיב ממשלה. ואיזו תפיסה משונה במשטר רב מפלגתי שראש ממשלה אינו זקוק לאמון הכנסת? אז הוא יבחר וירכיב ממשלה ולא יוכל להעביר שום חוק או תקציב? זה בדיוק מה שהיה פגום בבחירה הישירה וזה מתאים רק למשטר דו-מפלגתי

  50. דני בלוך :

    עומר – הצחקת אותי. הבוחר לא הצליח להבין את הבחירה הישירה והוא יבין את מה שאתה מציע?

  51. עומר כרמון :

    דני, לא נכון. הבוחר הבין מצוין את הבחירה הישירה ולכן הצביע לדוגמא לאהוד ברק לראשות הממשלה ולמפלגה ימנית כלשהי – שתשמור עליו מימין.

    אם הבוחר יידע שהמפלגה הגדולה ביותר היא זו שתרכיב את הממשלה -התוצאות ישתנו פלאים.

  52. עומר כרמון :

    ובתשובה ל-49: ראש הממשלה יוכל ביתר קלות להעביר תקציב בכנסת – מכיוון שהוא יעמוד בראש סיעה גדולה יותר. ומשום שהכנסת יכולה להדיחו רק ברוב מיוחד ולכן הוא סחיט פחות.

  53. דני בלוך :

    עומר אתה טועה לחלוטין ואין טעם לויכוח אתך. הבוחר שהצביע ברק פיזר אז את קולותיו דווקא בין מפלגות מרכז, שמאל וסקטוריאליות – שינוי, מרכז, מרצ, שרנסקי. בשיטה שלך כולן היו מצטמקות. רק בוחרי חד"ש היו נשארים עם מפלגתם.

  54. עומר כרמון :

    "אין טעם לויכוח אתי" – זה משפט מעליב למדי.

    ובכל זאת, מכיוון שהטוקבקים אינם מיועדים רק לי ולך:

    ברור שהמפלגות הדומות למפלגה הגדולה יצטמקו – מה רע בזה?
    אנחנו מעוניינים ביציבות שלטונית ולא במפלגות לווין – פחות או יותר דומות…

  55. דני בלוך :

    עומר ידידי – לא התכוונתי להעליב ואני מתנצל.אין שום רע בכך שהמפלגות הדומות יצטמקו אבל לא בשיטה מלאכותית שלא תתרום ליציבות אמיתית ושבה המיעוט ייהפך לרוב לזמן מה. אני בעד שהרוב ישלוט, תוך הקפדה על כללי הדימוקרטיה, שלטון החוק וזכויות המיעוט וזה ייעשה רק במעבר לשיטה מעורבת אזורית-יחסית שבה תהיה לבוחר יותר השפעה על זהות הנבחרים. אני נגד שיטה שתבחר אוטומטית ראש ממשלה שאין לו אפילו רבע מהכנסת או שליש לעומת מי שקיבל אולי כמה אלפי קולות בודדים פחות אך רוב חברי הכנסת תומכים דווקא בו. ראש ממשלה מהסוג שלך לא יהיה פחות סחיט כי הוא יצטרך לגייס תמיכה בנושאים שהוא מעוניין בהם ולשלם לכל סיעה או ח"כ בודד בעד כל הצבעה.

  56. עומר כרמון :

    לדני ידידי, תודה.

    זה בדיוק העניין – לרה"מ בשיטה שאני מציע לא יהיו 28 מנדטים. שיטה כזאת תשנה לחלוטין את דפוסי ההצבעה.

    בשיטה כזאת, אביגדור ליברמן לדוגמא, היה כמעט נמחק או לא מתמודד. הבית היהודי לא היו עוברים את אחוז החסימה. הליכוד היה זוכה ב-40 מנדטים לפחות, מפני שקיים כיום רוב גדול בציבור שרוצה את נתניהו בראשות הממשלה.

    בשיטה שאני מציע, קדימה הייתה זוכה בבחירות הקודמות ליותר מ-40 מנדטים.

    רה"מ לא יצטרך לשלם לכל ח"כ עבור כל הצבעה, מכיוון שגם כאן יהיה לו אינטרס לגייס סיעות לקואליציה כדי לחייבם לממשלתו. יתנהל מו"מ קואליציוני, אולם רה"מ ינהל אותו מעמדת כוח גדולה יותר.

  57. דני בלוך :

    כל ההנחות שלך אינן מבוססות. ליברמן לא בהכרח יימחק – מפלגות קיצוניות יסבירו כי ביבי בלעדי הלחץ שלהם רק יכנע ללחצים מבית ומחוץ.השיטה המוצעת היא מלאכותית, מסוכנת ובלתי אפקטיבית. אין בה תשובה לשום בעיה והיא רק תיצור בעיות חדשות.

  58. עומר כרמון :

    היי דני, השיטה שהצעתי היא בדיוק ההיפך ממלאכותית. היא נותנת לעם לעשות בחירה ברורה וחדה.

    דווקא בשיטה אזורית יש חשש גדול ממלאכותיות. השיטה עלולה להנציח פערים בין מרכז לפריפריה. היא עלולה לגרום להגדלת הפערים בין יהודים לערבים.

    הציבור הערבי ייוצג בידי מועמדים שיאלצו לבחור במכנה המשותף הנמוך ביותר, כדי לגשר על הפערים בתוך החברה הערבית. בין הקומוניסטים, התנועה האיסלאמית והלאומיים.

  59. דני בלוך :

    עומר – משום מה אתה מתעקש לחשוב שכל העולם טפש ורק אנחנו חכמים.אם השיטה שלך כל כך טובה – מדוע איש לא בחר בה?
    הביקורת שלך על השיטה האזורית נכונה, אולי, לגבי השיטה האמריקאית. היא אינה נכונה לגבי השיטה המעורבת של אזורים של כמה נציגים וכאשר יש איזון יחסי בהיקף מסויים, כך נפתרות הבעיות שמטרידות אותך. ובשיטה היחסית שלנו – כמה נציגים יש לפריפריה? והפערים לא גדלו בין יהודים לערבים? והרשימות הערביות ברובן, פרט לחד"ש, אינן פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר?

  60. עומר כרמון :

    א) לא הבנתי. אם השיטה לא נבחרה עדיין, סימן שאינה טובה ומתאימה לנו?

    ב) בכנסת האחרונה דווקא נידון רעיון לפיו המפלגה הגדולה היא זו שתרכיב את הממשלה. הוא טורפד בידי הליכוד שחשש שהשיטה עלולה לסכנו. לא מן הנמנע שבכנסת הקרובה יעלה הרעיון שוב.

    ג) שיטה אזורית היא בעייתית ומלאכותית. מי יקבע את האיזורים? יש מקומות רבים בארץ בהם מתגוררות בסמוך אוכלוסיות מנוגדות. מי ייצגם? הקיבוצים בעוטף עזה יסכימו להיות מיוצגים בידי תושב שדרות או נתיבות?

    הקיבוצניקים ביוטבתה יסכימו להיות מיוצגים בידי אילתי?

    הקיבוצניקים של עין-גדי יסכימו להיות מיוצגים בידי תושב דימונה? תושבי דימונה וערד יסכימו ששוב קיבוצניק מעין-גדי יגיד להם מה לעשות?

    האם שוב יזכו הקיבוצניקים בהעדפה מתקנת מלמעלה, ובמגזרים משלהם?

    זה לא טוב. השיטה האזורית רק מזמינה בעיות. לא מתקנים בעיה באמצעות יצירת בעיה גדולה יותר.

  61. יוני יצחק :

    איתי,
    אני מקווה שעכשיו אתה וכל מי שקרא להצביע למפלגות השמאל הקטנות או לקדימה על חשבונה של מפלגת העבודה מבין את המשמעות.

    אין אלטרנטיבה חזקה מול שלטון הימין הצפוי לנו. קדימה מבחינתי לא רלוונטית למרות ניצחונה כי היא ימין במסווה של מרכז מתון.

    פסימיזם הוא מותרות שיהודי איננו יכול להרשות לעצמו, אמרה גולדה מאיר. אני אופטימי.

    אני מאמין שניתן לשקם את מפלגת העבודה, בדיוק כפי שציינתי בהתכתבות בינינו מעל “דפי” אתר זה- השפעה מבפנים.

    אני אכתוב כבר בימים הקרובים מאמר עבור האתר בנושא ואת הצעתי המעשית אבל בינתיים אני קורא לכל מי שהצביע עבודה ולא עשה זאת הפעם, לכל מי שמאמין במפלגת מרכז-שמאל חזקה שתוביל את המדינה, לכל מי שחש ש”העניש” בבחירות האחרונות את מפלגת העבודה או שהעדיף כמחאה להצביע למפלגה קטנטנה- תחזרו הביתה, שובו דווקא עכשיו למפלגת העבודה, לאנשים שכן אכפת להם.

    בואו נשקם את המפלגה ביחד! לא למען המפלגה כארגון אלא למעננו ולמען החברה בישראל.

    אשמח להיפגש ולשוחח על כך עם כל מי שמעוניין:

    יוני יצחק
    [email protected]

  62. עמית-ה :

    יוני כשאתה כותב אל תשכח להתייחס לעובדה שהצלחנו [כנראה]להעביר את העבודה לאופוזיציה.

    אני הצבעתי עבודה אבל שכנעתי כמה עשרות להצביע ירוקה מימד [לקחו 5% בראש פנה], אפילו אחד מכל אלו ששכנעתי לא העלה בדעתו להצביע עבודה וכולם צחקו עלי שאני מצביע לאהוד ברק.
    אני מצטער שלא הצלחתי לשכנע עוד 40 אלף ושהתנועה נשארה בחוץ, אני עשיתי הכי טוב והכי נכון שאני יודע.
    אתה צודק הגיע הזמן לתקן את העבודה וצריך להתחיל מהראש.

  63. דני בלוך :

    עומר- אתה מסרב ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות. קרא קצת ספרות על הנושא ותדע קצת יותר.לגבי הייצוג – מי היום מייצג את עין גדי או דימונה או אילת או יטבתה- אף אחד. ברוב המדינות אין הכרח שהמועמדים יהיו דווקא תושבי האזור אבל אם כן – יש ראשי מועצות אזוריות, למשל, והיום יחסי השכנות שונים מבעבר ובאמת נדמה לי שאתה מנסה למצוא מתחת לאדמה קושיות סתם כי בא לך להתווכח. מצידי הויכוח הזה נסתיים.

  64. עומר כרמון :

    לדני – לא, ממש לא בא לי סתם להתווכח. אני מנסה לקיים דיון על נושא חשוב שעוסק בדברים מעל האדמה ולא מתחתיה. אבל כמובן שאין לי כל רצון לחייב אותך להשתתף בו.

  65. שי :

    עומר- לדעתי גם היום רבים סבורים שמי שמרכיב את הממשלה הוא יו"ר הרשימה הגדולה. בגלל זה אדלר וארד הצליחו לעבוד על הבוחרים להצביע ציפי.

  66. עומר כרמון :

    שי, אתה צודק. בוחרי הימין הוכיחו שהם מבינים פוליטיקה טוב יותר מבוחרי השמאל, ולא התרשמו מהספין (ליברמן קיבל 15 מנדטים. ש"ס – 11. הבית היהודי-3 והאיחוד הלאומי – 4). אפשר רק לקנא בהם.

  67. דני בלוך :

    עומר – אין טעם להמשיך בויכוח כי אתה כבר קבעת דיעה ושום דבר לא ישכנע אותך לשנותה.

  68. שי :

    מה דעתכם על שיטת שולץ (מעין תעדוף טרנזיטיבי) כשיטת בחירות?

    http://en.wikipedia.org/wiki/Schulze_method

  69. עומר כרמון :

    שי, זאת שיטה מעניינת: אבל אם מישהו יביא אותה לכנסת, הח"כים יתחילו לשחק בנוסחאות כדי להתאים את השיטה לטובתם.

    הם ימציאו את שיטת בדר-עופר-שולצה.

  70. דני בלוך :

    השיטה מתאימה להצבעות אישיות בארגונים או בהצבעה באזור שיש בו נבחר נציג אחד בלבד. היא אינה עונה לשום בעיה ישראלית.

  71. בשם שלמה אבינרי :

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1065414.html

    * אחוז החסימה: אינני מציע להעלותו. אחוז החסימה הנוכחי, 2%, דווקא פעל יפה הפעם. העלאתו ל-5%, כדי להחליש את המפלגות הקטנות הקיימות, תביא לתוצאה ההפוכה: המפלגות הדתיות הקטנות יופיעו בכנסת כגוש מלוכד, וכמוהן שלוש המפלגות הערביות. אין שום טעם בכך, שהרי בכך יגדל – ולא יקטן – כוחם של שני ציבורים אלה.

    * מפלגות חדשות: גם הפעם הופיעו רשימות חדשות, שהתמקדו באישים או ברעיונות, או שהיו סתם תמהוניות. אף לא אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה, וטוב שכך. אי אפשר ולא רצוי למנוע הופעת רשימות חדשות, אבל יש להקשות עליהן. הפתרון: רשימה חדשה תצטרך להציג חתימות תומכים רבות (נאמר 20,000) עם פרטים שאפשר לבודקם. מי שאינו מסוגל לאסוף מספר כזה של חתימות, אין לו גם סיכוי לעבור את אחוז החסימה – ואין להעניק לו את הבימה הציבורית רק כדי לספק את האגו שלו.

    * בחירות אזוריות: הרעיון לעבור לשיטה אזורית הוא מקסם שווא שיהפוך את הבחירות לכנסת דומות לבחירות המוניציפליות – וכל אחד יודע כי אינטרסים מקומיים, תקיפים מקומיים ועסקות של תן-וקח שכיחים הרבה יותר בשלטון המקומי. העברת מרכז הזירה לבחירה מקומית תחליש עוד יותר את המפלגות, ועלולה לגרום לכך שראשי עיר ירוצו כמועמדים "עצמאיים" לכנסת: לא בדיוק מחזה משובב נפש, אם מביאים בחשבון את הפרופיל של חלק מהם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.