חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בחירות 2009: כן למרצ, לא לעבודה

נושאים דעות, פוליטי ב 10.02.09 6:03

דודני, חבר ביסו"ד, מבקש לחזק את מרצ, שתחסום את יכולתו של הימין הקיצוני להתחבר לשלטון, מול מפלגת העבודה שכבר נתנה לליברמן לגיטימציה ישבה איתו בממשלה אחת

אכן, למפלגת העבודה תשתית רחבה של פעילים וסניפים בכל הארץ, ואכן ישנם חוגים במפלגה אשר מחויבים לסדר יום סוציאליסטי שעיקרו שיקום מדינת הרווחה, אבל קשה מאד לראות במפלגה כיום מפלגה סוציאל-דמוקרטית. בוודאי שקשה לראות אותה ככזו 'מאז הקמתה', שכן מדובר במפלגה שתרמה את התרומה הנאה ביותר להקמת ההתנחלויות, שהייתה שותפה בכירה (אם לא הובילה) ב'עיסקת החבילה' של 1985 ושהייתה אחראית לעוד מרעין בישין ידועים ומוכרים. מאז שנת 1968, עם הקמת 'המערך', אנו שומעים שוב ושוב את את הסיסמה החוזרת הזו, שרק המפלגה הגדולה הזו תביא את הבשורה הפוליטית המיוחלת, אך זו מתבוששת לבוא. הצבעה תוך סתימת אף איננה דבר חדש. כבר בתקופה של גולדה רצה הסיסמה "בכל זאת – מערך", אבל נראה שבליעת הצפרדעים הפכה תכלית לעצמה, מעיין ביטוי לתפיסה מורכבת של המציאות, כאילו עצם ידיעת המצב הגרוע של המפלגה מספיק בשביל להפוך את ההצבעה עבורה לרציונאלית. אבל לא הדיון היסטורי הוא החשוב כאן, אלא האתגר 'להסתכל לאמת בעיניים' במציאות הנוכחית.

 

אני לא קורא לטהרנות. אין לי בעיה ללכלך את ידי, להריח צחנות מסוגים שונים, לשמוע דברים שאני לא אוהב, ואפילו לספוג עלבונות (פוליטיים… מהסוג שכולנו מכירים). אבל כל זאת רק בתנאי שמתקיים הדבר האמיתי שבשבילו ישנה הפוליטיקה, היינו הגשמת המדיניות הראויה הלכה למעשה. אי-אפשר להיאבק בתוך הרפש מבלי שיהיה פרי למאבק. וכאן, לדעתי, דווקא העמדה המצדדת בתמיכה במפלגת העבודה לוקה בטהרנות. לא יתכן שבעת בחירות בעלת משמעות כל כך מכרעת (ונכון, כל המערכות הן כאלה) הסיבה המרכזית לתמיכה במפלגה תהיה ההנחה שאולי ביום מן הימים תהפוך המפלגה לאלטרנטיבה הסוציאליסטית של מדינת ישראל. זו לא חשיבה פוליטית, זו ספקולציה אידיאליסטית. שלא יובן לא נכון – אני בהחלט תומך בעשייה פוליטית משמעותית בתוך מפלגת העבודה על-מנת שזו אכן תבנה כחלופה שלטונית ראויה, אך רגע ההצבעה תובע ממני, ומכל אחד, חשיבה פוליטית רחבה ומעמיקה יותר, אשר חורגת מן הפעולות והמאבקים ארוכי הטווח של השגרה.

 

לדעתי חשוב שנמשיך לבנות את מפלגת העבודה כסוציאל-דמוקרטית מבפנים, אבל לשם כך לא צריך להפקיר את הקול שלנו בבחירות הקרובות. העיקר, במציאות הנוכחית, מצוי בשאלה מי אנחנו רוצים שיהיה בכנסת הבאה.

 

העלייה החדה של הימין הפשיסטי בזמן האחרון חייבת להוביל אותנו להצבעה שתחסום עד כמה שניתן את יכולתו להתחבר לשלטון. הצבעה למפלגת העבודה אינה ערובה לכך – הדבר כבר קרה בזמן כהונתה של הממשלה הנוכחית. כאשר אמירות (ולא כל שכן פעולות) מהסוג הליברמני זוכות ללגיטימציה ציבורית בדמותה של ישיבה בממשלה ישנם ערכים שיוכלו להישחק באופן בלתי הפיך, בעיקר במציאות פוליטית של מדינה שהסדר מדיני עם שכניה ועם היושבים בקרבה לא נראה באופק. הצבעה למרצ מבטיחה את המאבק כנגד שחיקה זו.

 

אני מעוניין להכניס כמה שיותר חברי כנסת שיתמכו בציפי לבני לראשות הממשלה. הצבעה לעבודה עלולה לגבש קואליציית ליכוד-עבודה עוקפת קדימה (ועוקפת שמאל). התסריט הזה, חייבים להודות, הוא בעל סבירות גבוהה למדי. לכך חייבים להתנגד.

 

אני מעוניין להכניס כמה שיותר אנשים שיציגו חלופה לדרך הכלכלית ולדרך המדינית של הממשלה העתידית. במקרה של ממשלת ליכוד-עבודה – אנחנו עלולים להיקלע לאסון שבו האופוזיציה מונהגת על-ידי קדימה, ואז השיח הציבורי יצטמצם לגבולות הגזרה הצרים שבין ביבי לבין ציפי. מרצ חזקה יכולה להשפיע מאד על השיח הפוליטי בישראל, ולא לתת ל'אחדות הלאומית' לעשות את שלה.

 

אני מעוניין להכניס כמה שיותר חברי כנסת שיזמו חוקים סוציאל-דמוקרטיים, ושיאבקו על מבנה תקציבי מרחיב. מרצ – בתוך הממשלה או מחוצה לה – תעשה זאת באופן מובהק יותר מאשר מפלגת העבודה, בהינתן ההרכב הנוכחי שלה.

 

אני מעוניין להכניס לכנסת את צביה גרינפילד (מקום שמיני ברשימת מרצ) יותר מאשר אני רוצה להכניס את מג'אדלה או את יורם מרציאנו. לא משום שהיא אישה, ולא משום שהיא חרדית, ולא משום שהיא סופרת ואשת חינוך, ולא משום שהיא נאבקת על הפרדת הדת מהמדינה מתוך ניסיון לשקם כאן יהודיות לא-לאומנית ולא-ממסדית, אלא משום שהיא סוציאליסטית (אגב, ספרה על מדיניות חברתית בישראל ובעולם עומד להתפרסם בקרוב).

 

במקום טיעוני סרק שעלו כאן על 'לא להצביע' (???) כדי להחליש את מפלגת העבודה, או לחלופין להצביע עבורה מתוך תקווה שתחלש (?!) כדי שתשב באופוזיציה ותחליף את ראשה – אפשר להצביע לחיזוק הסוציאליזם בכנסת השמונה-עשרה.

 

אני ער מאד למאבק הפנימי בתוך מרצ ולעובדה שיש נוכחות ניאו-ליברלית במפלגה, אולם מה שחשוב לשים לב בהקשר הזה הוא המגמה – מרצ מתיישרת לכוון השמאלי, והישגיו של המחנה הסוציאל-דמוקרטי הם משמעותיים ביותר, בעיקר אחרי פרישתו המבורכת של יוסי ביילין. מרצ היא סוציאל-דמוקרטית יותר מאי-פעם, אבל זה לא מפריע לרבים להתייחס אליה כאילו שולמית אלוני עדיין בראשה, ובמקביל להתייחס לכל ח"כ מהעבודה שרק מדיף ריח ורוד כאילו הוא התקווה הסוציאליסטית למאה העשרים ואחת.

 

נושא הדיון המרכזי שעליו דנים בפורום הזה, היינו המדיניות הכלכלית, זוכה לחריפות רבה יותר כשמתייחסים אל מרצ, מאשר כשדנים במפלגת העבודה. נכון, התמונה לא ורודה לחלוטין (או יותר נכון, היא כן ורודה, כי היא לא אדומה מספיק) – אבל המגמה ברורה. למרות הכל – דווקא ג'ומס הוא האיש שבשנת 2000 נאבק על הגדלת הגרעון בחצי אחוז, כנגד עמדת הממשלה (ממשלת… העבודה, בראשותו של… ברק). גם אז בוודאי היו רבים וטובים שתמכו במפלגה כדי לבנות את החלופה השלטונית הראויה. בפועל – העבודה נקטה בקו של צמצום תקציבי, ומרצ נאבקה למען כלכלה מרחיבה. אי אפשר לתמוך במדיניות כזו מצד מפלגת העבודה כמפלגת שלטון רק בשם המאבק הפנימי האינסופי שמתקיים בקרבה.

 

אפשר כמובן לטעון שהעבודה של היום שונה לחלוטין מהעבודה של אז. זה נכון, אבל גם מרצ של היום אינה מרצ של אז. כיום במקום השני נמצא אילן גילאון (שניצח את זהבה גלאון), ובמקום השלישי ניצן הורוביץ, שאת הצטרפותו למרצ בחר דווקא לפתוח בנאום על חשיבותה ונחיצותה של הכלכלה הסוציאליסטית. מוסי רז שממוקם שניים אחריו היה שותף נאמן לרן כהן ולמאבקיו, ופעל בשקט באופן מוצלח יותר מאשר חברי כנסת אחרים שעשו הרבה מאד רעש. אז נכון – ישנה זהבה גלאון שדילגתי עליה לא במקרה, וגם אבו וילן וגם טליה ששון. אבל היחס כלפיהם מצידי הוא כמו היחס שלי אל הרוב המכריע של חברי העבודה, והעובדה שהם מייצגים את השוליים הימניים של מרצ, רק מדגישה עד כמה מרצ שמאלית.

 

מי שמעוניין לראות המחשה לכך יכול לעיין במצע של מרצ. ברור שמצע הוא אינדיקציה מאד מוגבלת לניתוח מפלגה פוליטית, אבל הוא בוודאי לא בטל בשישים. השוואה טובה, פשוטה וקריאה בין המרכיבים החברתיים של מצעי המפלגות השונות ערך נדב פרץ ופרסם אותה באתר זה. כדאי מאד לקרוא אותה.

 

את ההשוואה עצמה ניתן לקרוא כאן

סיכום של נדב בבלוג שלו ניתן לקרוא כאן.

מי שמתעניין בהצעות החוק של מרצ יוכל לקרוא אותן כאן.

ומי שמתעניין בהצעות החוק שאושרו בכנסת יוכל לקרוא אותן כאן.

 

מעבר לכך ישנה יוזמת 'אבטיח', שהרעיון המרכזי שבה הוא טיפוח רעיוני ומעשי של ההתייחסות אל המדינה כאל המבטחת הגדולה של כל אזרחיה. רעיון מבורך שמטרתו לחשוף את הציבור הרחב לרעיונות המרכזיים של הסוציאל-דמוקרטיה גם מבלי להשתמש בשם הזה. תכנית העבודה היא למעשה ליצור את הבסיס (הן תודעתית והן בצורה של חוקים פרטניים) לחוק יסוד הזכויות החברתיות שעתיד לעגן את המרכיב הסוציאל-דמוקרטי בחוקת המדינה. גם השם כסמל מבטא מסר חשוב – הן את הרעיון הביטוחי של אחריות חברתית, והן החיבור שבין הירוק לאדום, מבלי להציגם כשתי מערכות נפרדות. המסר הכללי מוצג כאן.

 

נדמה לי שחשיבה רציונאלית ואחראית כיום מחייבת להצביע למרצ – בין אם זו תהיה בקואליציה, ובין אם היא תשרת את העם מהאופוזיציה בארבע השנים הקרובות.

 

דודני.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

4 תגובות

  1. מתן :

    אמנם, ניתוח מעניין ורובו מדוייק, אבל מתוך העובדות שהצגת אני מגיע למסקנות ההפוכות. הצבעה למרצ היא הצבעה ללא עתיד. נכון, יהיו להם 7-8 מנדטים במקרה הטוב, אבל זה לא יזיז לאף אחד. והם יהיו באופוזיציה. ומה יהיה בבחירות הבאות? ואחריהן? האם מרצ מתכוונת מתישהו לפנות לעוד אוכלוסיות בחברה? לכרות ברית עם עוד עדות וגוונים בחברה הישראלית? התשובה לכך לא ידועה, אבל מה שכן ידוע זה שמפלגת העבודה כן. ואולי היא לא מושלמת, אבל אולי חיזוקה דווקא עכשיו יחזק בתוכה את הסוציאליזם, ואני מקווה שאותו דבר יתחזק כשיהיו באופוזציה.

  2. דודני :

    מתן, הבעייתיות של מפלגה קטנה שאינה מפלגת שלטון ידועה, ובוודאי שהדבר מציב דילמה. אלא שההנחה שמרצ באופן אוטמטי תהיה באופוזיציה אינה נכונה. למעשה, לאחר שאולמרט התפטר ולבני החלה בנסיון להרכיב קואליציה מרצ כבר הסכימה להצטרף (כולל ישיבה עם ש"ס), ורק הטירפוד של ש"ס מנע את הקמת הממשלה והביא להקדמת הבחירות. לממשלת מעבר לא ניתן להצטרף, ומרצ נותרה בחוץ. מרצ הכריזה באופן חד וברור שהיא תשב בממשלה בראשותה של לבני, כל עוד הליכוד אינו חלק ממנה. כיוון שהדמוקרטיה שלנו היא קואליציונית באופיה, השאלה איננה רק מה העמדות של מפלגת השלטון, אלא מה סדר היום של כל אחת מהמרכיבות אותה, וכמובן – מה גודלה של כל שותפה. התרומה הסגולית של מרצ בממשלה כזו, בעיקר בשל העדר מפלגה אחת גדולה, תהיה רבה. בכל מקרה – אני עדיין חושש שהתסריט הסביר והקשה הוא ממשלת ליכוד-עבודה, דבר שלא יחזק את העבודה (לא מבפנים ולא מבחוץ) ויותיר חלל שמאלי בדיון הציבורי. מעבר לכך, עצם ההתחזקות של מרצ כמפלגה סוציאל-דמוקרטית היא הדרך הנכונה ביותר להתחבר ל'עוד אוכלוסיות בחברה' (ואני שוב ממליץ מאד לעיין בתכנים שאליהם הפניתי באמצעות הקישוריות במאמר). על כן נכון להצביע מרצ.

  3. נמרוד ברנע :

    דודני
    תשלח לי בבקשה דוא"ל
    nimrodbarnea
    בג'ימייל

  4. אדל :

    קראתי עד החלק שבו נאמר שזהבה גלאון מייצגת את ה"שוליים הימניים במרצ", פה הגעתי למסקנה שכנראה הכותב הוא לא בעליו של שכל פעיל במיוחד, שכן כל אחד במדינת ישראל יודע שזהבה מייצגת את הצד השמאלי יותר במרצ, ולמען האמת, אם היא לא הייתה במרצ, לא היה טעם במרצ, היא גם ככה התמרכזה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.