חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עוד לא אבדה תקוותנו

נושאים זכויות אדם, מועד ב', פוליטי ב 9.02.09 6:05

בין ליברמן לברק, בין ציפי לביבי, הדיון הציבורי בישראל הפך מדיון על זכויות לדיון על נאמנויות. חירויות אינן תלויות בנאמנות כלשהי. זכות היא משהו שיש לאזן מול צד אחר, חירות היא משהו שאין להגבילו.

מאת: יהונתן קלינגר

0.
מחר, אולי לראשונה בישראל, יפתחו הקלפיות כאשר לא רק שאין תוצאה ברורה חזויה, אלא יש ארבע מפלגות שעשויות עדיין להרכיב את הממשלה: הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו ואפילו העבודה. אם כל אחת מהמפלגות מדשדשת סביב 20 המנדטים, שני שלישים מכנסת ישראל מראים שאין צורך בהעלאת אחוז החסימה, אלא שבישראל נוצרים ארבעה-חמישה גושים של ימין קיצוני, ימין, מרכז, חרדים ושמאל מתון. שאר השכבות: השמאל הקיצוני ומפלגות סקטוריאליות אינן נמצאות בקונצנזוס ואינן חלק מהותי מהעם. כל אחד שתומך בהן מייצג את ישראל האחרת: השמאלן הקיצוני שלא מאמין בצדקת המלחמה ועדיין מאמין שיש מקום לשלום, החרדי שמעוניין באוטונומיה התרבותית שלו והערבי שנלחם למען שוויון זכויותיו.

1.
הבחירה שלי כבר נעשתה. היא נעשתה ברגע אחד וספונטני בו קיבלתי שיחת טלפון שביקשה שאסייע לכתוב את המצע הטכנולוגי של התנועה הירוקה מימד. השיחה הראתה שיש אנשים שאיכפת להם מהנושאים שקרובים אליי, אבל לא רק להם. השיחה הבהירה לי שיש מקום לאנשים שכמוני ולדעות שלי בשיח הישראלי: שיח של זכויות וחירויות ולא שיח של חובות ונאמנויות.

הזכות הבלתי מנויה של כל אחד מאיתנו לנשום אוויר נקי הגיעה לכנסת רק במושב האחרון בזכות שניים: דב חנין ומיכאל מלכיאור; כך גם הזכות הבלתי מנויה של כל אחד מאיתנו לחינוך ולחופש תרבות בזכות הרב מלכיאור.

2.
חרויות, ואולי נושא זה נשתכח במדינה דמוקרטית, אינן תלויות בנאמנות כלשהיא ואינן "זכות". זכות היא משהו שיש לאזן מול צד אחר, חירות היא משהו שאין להגבילו. חירות  הביטוי, חירות ההצבעה וחירות ההתאגדות הפוליטית הן שלוש חירויות שהשיח הרפובליקאי של אביגדור ליברמן מנסה להתיק מספר החירויות שלנו במסווה של זכויות.

ה'נאמנות' שנחרתה משום מה כמשהו אמורפי בשיח בזכותו של ליברמן היא משהו לא מוגדר. ברור שאי-נאמנות היא לא מימין, הלאומן הגדול ביותר תמיד יהיה נאמן למדינה שלו. הסוציאליסט הפציפיסט, לעומתו, לעולם לא יהיה נאמן למדינה, הוא יהיה סוכן זר שמעוניין לקדם גיס חמישי.

3.
ליברמן של 2009 מסוכן ממאיר כהנא של 1988 ואני בספק אם ועדת בחירות כלשהיא תוכל לפסול מועמד עם תמיכה כה רחבה בציבור. והאשמה? האשמה היא בידי אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט, אותם שלושה שפעלו לסכל כל אפשרות לשלום עם שכנינו הערבים ופעלו למנוע הסדר קבע בצורה עקבית, חרחרו מלחמה וגרמו לכך ששיח שהיה אמור להיות שיח של זכויות הפך לשיח של חובות.

4.
אם ברק ואולמרט הם הסיבה להגעת אביגדור ליברמן, אז מהי התרופה? [אם ליברמן הוא סימפתטום של מחלה] מה ישיב לאזרחי ישראל את האמון והתקווה? כשמבטאים את ההמנון הלאומי ומדברים על שמו 'התקווה', שוכחים לגמרי את המשמעות מאחורי המדינה הזו: לחיות כעם חופשי בארצנו. כ-עם חופשי מדבר על חופש (במובן של חירות), מדבר על 'עם' ועל 'כמו', 'כמו' כיוון שאיננו מורכבים מעם אחד. קיבוץ גלויות היינו וקיבוץ גלויות נשאר, אולם, הקרקע הזו מחייבת שאנו נחייה כעם אחד: יהודים, ערבים, חרדים, חילונים, ציונים, עניים ועשירים, למרות שאין לנו דבר שמאחד ביננו למעט תקווה.

4.1
התקווה היא ההמנון הלאומי, אך יש כאלה שמאמינים שיש להכניס בו שינוי ואני נמנה עליהם. יש עוד כאלה שחושבים שהרצון לשנות את ההמנון הוא משהו לא לגיטימי, אבל אותם אנשים יחושו גם לא בנוח אם אדם ישיר "נפש מוסלמי הומיה". אבל הדיון הוא לא על האם צריך לשנות את 'התקווה' או לא, הדיון הוא על מה התקווה אומרת לנו.

5.
ה-תקווה היא חוסר הייאוש שלנו, העדר הליברמניזם והיכולת של כולנו, בצורה סולידרית, לפעול למען עתיד טוב יותר: לחנך, לפתוח, לקבל. את התקווה הזו אני רואה בתנועה הירוקה-מימד כשאני הולך להצביע לה, את התקווה הזו אני רואה בעינהם של פעילים שאינם תאבי שלטון אלא תאבים בתיקון עולם.

6.
בעזרת ה', אנחנו ננצח. [ואם אלהים רוצה לעזור, אז הנה הזדמנות להוכיח שהוא בכלל קיים].

נערך על ידי גל
תגיות: , , , , , , , , , , ,

2 תגובות

  1. גיא כהן :

    הי יוהונתן.
    יש לי השגה בדבר הייחוס לליברמן את "שיח רפובליקאי", שיח כזה שמדבר על זכויות כפונקציה של חובות שאדם או ציבור ממלא. ליברמן אומנם מצטייר כמי ששיח רפובליקאי בפיו, אבל בעצם זה רק כיסוי לשיח אתנו-לאומי. (שיח שבבסיסו זכויות רק ללאום היהודי).
    ש"ס עשתה את אותו תרגיל החל בסוף שנות השמונים וזכתה לפופולריות רחבה גם בציבור שאינו חרדי. העברת מרכז הכוח בשיח הציבורי משיח ליברלי שלפיו כל אזרח זכאי לזכויות שוות מעצם היותו אזרח, והחלפתו (ויש לציין שבהצלחה לא מבוטלת) ע"י ש"ס ועכשיו ע"י ליברמן, בשיח אתנו-לאומי זאת הסיבה שגם אנשים שבאופן מודע הם בעד דמוקרטיה וזכויות, לא חוששים להצביע ליברמן. הם לא חוששים בגלל שהם מזהים את השיח הליברמני כשיח אתנו-לאומי (ולא רפובליקאי) ולכן לא חוששים להתפס כלא נאמנים מכיוון שהם יהודים.

  2. נחום :

    יהונתן, לא הבנתי:

    האם החרדים הם גוש שנמצא בקונצנזוס? או מיעוט שמעוניין באוטונומיה תרבותית? כתבת את שניהם, ובכך סתרת את עצמך.

    האמת היא שש"ס ויהדות התורה אינן שייכות לאף גוש. אלו מפלגות סקטוריאלית נטו, נטולות אג'נדה מדינית בטחונית חד-משמעית. ש"ס תמכה בהסכמי אוסלו, יהדוה"ת תמכה בהתנתקות. זו הסיבה שרבים מציבור בוחריהם הפוטנציאלי (אנשים שאני מכיר אחדים מהם אישית, אך אין לי מושג איזה אחוז מתוכם הם מהווים בפועל) עתיד להצביע היום לאיחוד הלאומי, לליכוד או אפילו לישראל ביתנו (הלוחמת בכפיה הדתית), משום שהמפלגות החרדיות אינן עונות על הצורך שלהם הגובר והולך במפלגה שתייצג את לאומניותם.

    הבעיה של השמאל היא שהוא לא השכיל למצוא מועמד כריזמטי, שילהיב את שוחרי השלום, התקווה, השפיות והחירות במדינה הזו, מכל העדות, החוגים והזרמים. הימין מצא כבר לפחות שלושה כאלה — נתניהו, ברק וליברמן.

    הייתי מאד רוצה לקוות שהרב מלכיאור ותנועתו יעברו את אחוז החסימה, אולם במדינתנו הנשלטת על ידי אלוהי הסקרים והרייטינג, זה נראה לי די תלוש מהמציאות (והלוואי ואתבדה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.