חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פוטו פיניש עם פיינל פור

נושאים בחירות 2009, פוליטי, פותחים שבוע ב 8.02.09 6:08

בסוף השבוע האחרון לפני הבחירות מסכימים כל הסוקרים, המומחים, הפרשנים והכתבים הפוליטיים עם מה שכתבתי מספר פעמים בשבועות האחרונים כי כמעט הכל עדיין פתוח. הם חזרו בהם מן הקביעה שביבי נתניהו הוא לבטח ראש הממשלה הבא. עם זאת, עדיין כולם סבורים שהגוש הימני יהיה בעל רוב ברור. אני אינני בטוח בכך.

מאת: דניאל בלוך

מה קרה בבחירות הללו שהוא כה שונה מן העבר? כזכור, הבחירות הוקדמו בגלל נושאי השחיתויות. הכל חשבו כי במרכזן יעמדו נושאי טוהר המידות, שלטון החוק וענייני חברה וכלכלה, אך המלחמה טרפה את הקלפים. אך במקום להעביר את מרכז הכובד אל ענייני ביטחון ותהליך השלום היא רק החלישה את הוויכוח הרעיוני בכל התחומים, פרט לנושאי הגזענות, והפכה את הבחירות למאבקים אישיים וארגונים המונעים על-ידי פחדים, אהבות או שנאות.

השינוי העיקרי הוא שברוב מערכות הבחירות בעבר שהתנהלו בשיטת הפתק האחד היתה מפלגה אחת מובילה שלה קרוב משליש מן הקולות. במקרים החריגים היו שתי מפלגות גדולות והמערכה העיקרית התנהלה בין שתיהן. הפעם, לראשונה, יש ארבע מפלגות בינוניות המתחרות ביניהן על ראשות הממשלה או, לפחות, על עמדת ההכרעה בהמלכת ראש הממשלה הבא. ברגע מסוים, כאשר הסתמן במשאלים שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא, החלו המצביעים להירתע, חלקם נחפזו לאגף אותו מימין, דרך ליברמן, וחלק אחר חזר למרכז – לקדימה ולציפי לבני.

השנה נכנס לראשונה לתוקף חוק האוסר פרסום סקרי דעת קהל חדשים בשלושת הימים האחרונים שלפני הבחירות וביום הבחירות עצמו. חוק זה קיים בכמה ארצות דמוקרטיות וכמה מהן אף מחמירות מאיתנו ואוסרות על פרסום סקרים עד 10 ימים לפני הבחירות. אני מניח שהמפלגות תערוכנה סקרים והספינולוגים ינסו לטפטף לתקשורת את התוצאות הנוחות להן, אבל ייעלם האפקט של פרסום רשמי ומלא.

אין לי ספק שעד רגע זה הסקרים שפורסמו השפיעו על שינויים במגמות ההצבעה, הן לגבי יחסי הכוחות בין המועמדים לראשות הממשלה וכוחן של ארבעת המפלגות הראשונות והן לגבי הגישה כלפי מפלגות קטנות שספק אם תעבורנה את אחוז החסימה.

ראוי לציין את הכישלון האדיר של התקשורת שלא עשתה כל עבודת שטח רצינית והסתפקה בסקרים, פרשנויות, דיונים וראיונות, לרוב נבובים וחלולים. בעבר היו עיתונאים טובים יצאו לשטח לסקר מערכות בחירות. נכון, הסיקור לא היה מדעי אך הוא אפשר לעמוד על הלכי רוח וכיווני הצבעה בפריפריה ובתחומים שהסקרים לא מצליחים לנתח נכונה. זכורות לי סדרות של אמנון דנקנר ורון מייברג ב"מעריב" של דניאל בן-סימון ורותי סיני ב"הארץ" ואחרים שיצרו בסיס להערכה נכונה יותר של מגמות ההצבעה מאשר בסקרים.

שאלת המפלגות הזעירות, רשימות הנישה והאווירה, הרשימות הקיקיוניות, היא מסקרנת למדי. מה גורם לכעשרים קבוצות לנסות את מזלן מול סיכויים קלושים ביותר והוצאת כספים גדולה לריק? זו אינה תופעה חדשה. היא קיימת למן מערכת הבחירות לכנסת הראשונה. אז עוד לא היה אחוז חסימה ומי שקיבל את מספר הקולות הדרוש למנדט אחד נכנס לכנסת.

למרות זאת, עשר רשימות לא הצליחו להגיע למינימום שהיה אז כ- 3,800 קולות, וביניהם רשימה אישית של המנהיג הציוני הוותיק, יצחק גרינבוים, שכיהן כשר הפנים בממשלה הזמנית ורשימה של רוויזיוניסטים שלא הצטרפו לתנועת החרות.

יש רשימות כאלה שמנסות את מזלן פעם אחת ויש שממשיכות ומנסות ומפסידות ומקוות שהפעם יקרה הנס. הם גם לא מפיקים מן העבר ומנסים להתאחד. אילו כל הרשימות ה"ירוקות" לסוגיהן ו"ישראל חזקה" היו מתאחדות לגוף אחד, גם בלי מר"צ, הן היו עוברות את אחוז החסימה. קרוב לוודאי ששוב הן לא תעבורנה אף שבמצטבר ישיגו כמות קולות שהיתה מספיקה לחמישה ח"כים ויותר.

נשאלת השאלה, ואולי ימצא מי שיחקור אותה בדרך מדעית, כמה קולות נגרעים מרשימות אלה רק בגלל הסקרים שאינם מעבירים אותן מעל לאחוז החסימה. אילו כל מי ששקל להצביע, למשל, בעד התנועה הירוקה-מימד ונרתע בגלל החשש לאבדן קולו, היה מצביע לפי נטיית ליבו ייתכן שאותה רשימה היתה מצליחה לעבור את אחוז החסימה. לכן, מאחורי הפרגוד יהיה מי שברגע האחרון יירתע מהצבעה בעד רשימה כזאת ויהיה מי שדווקא יחליט לתמוך בה. זו הסיבה להפתעות הקורות בכל מערכת בחירות.

בינתיים ההפתעה היא ליברמן. האם זו תופעה המתרחשת רק בסקרים וברגע האמת יחזרו חלק מן המצביעים למפלגות אחרות? זאת נדע רק עם פרסום המדגמים או תוצאות האמת. לאפקט ליברמן יש כמה פנים: יש מי שעולה על קרון הרכבת של ליברמן לאחר שהוא רואה כי אינו לבד. יש מי שהתכוון להישאר בבית אך יבוא להצביע כדי למנוע את חיזוקה של ישראל ביתנו. בנקודה זו מעניין לבדוק באיזו מידה יביא ליברמן בוחרים ערבים, שתכננו לא להשתתף בבחירות, כדי להחליש את כוחו.

חשוב לציין כי שעורי הצבעה נמוכים במגזר הערבי יחזקו את ליברמן והימין, יחלישו את המרכז והשמאל ויקטינו את כוחן של המפלגות הערביות עד כדי אפשרות שבל"ד לא תעבור את אחוז החסימה. הייצוג האפשרי של רשימות חד"ש, בל"ד ותע"ל נע בין 7 ל-12 מנדטים. ככל שיקטן כך יגדיל את סיכויי ראשות הממשלה של נתניהו, בהישענות על ליברמן, כל שיגדל – יחזק את סיכוייה של ציפי לבני.

הבעיה הגדולה של הבחירות הללו היא שרבים אינם מוצאים הבדלים גדולים בין נתניהו, ברק ולבני. אף אחד מהם אינו מעורר, גם אצל התומכים המובהקים, תחושה של הערצה וסגידה, גם לא של שנאה תהומית. בימין הדבר גורם לחיזוק האגף היותר קיצוני, כדי למנוע מביבי לנוע למרכז, ואילו מן המרכז ושמאלה הקולות מתפזרים לכל עבר בהתאם לדגשים ולסדרי עדיפויות שונים ומשונים. השיטה היחסית גורמת להגברת הפיזור.

ציפי לבני הצליחה בימים האחרונים לשנות במקצת את המגמה בגלל טעויות יריביה שפגעו בה בצורה הנתפסת כגברית-שוביניסטית. אם מגמת ההתחזקות שלה תימשך ואם יגדלו שיעורי ההצבעה לעומת הבחירות הקודמות ישנה אפשרות שקדימה תהיה הסיעה הגדולה בכנסת וכי הנשיא פרס ייתן ללבני את ההזדמנות הראשונה לנסות ולהרכיב ממשלה חדשה.

התופעה הפתטית ביותר במערכת הבחירות הזאת היא מפלגת העבודה. המפלגה שבנתה את החברה והמדינה והיתה מאז 1933 המפלגה הראשונה בגודלה או השנייה נאבקת עתה מול ליברמן על המקום השלישי, עם סיכויי הצלחה לא ברורים. האם זהו תהליך סופני של שקיעה והתפוררות? מאז רצח רבין לא הצליחה המפלגה למצוא את דרכה. היא החליפה שש פעמים את מועמדיה לראשות הממשלה, כאשר בכמה מקרים (בורג נגד פואד וברק מול עמי איילון) לא ברור אם התוצאות היו כשרות.

למפלגה אין כושר להתמיד עם אותה הנהגה ברציפות ואין לה כל רצון לנסות ולהשתקם באופוזיציה, כפי שעשה נתניהו ובהצלחה. גם אם לא יגיע לראשות הממשלה הרי סיעת הליכוד תגדל במידה משמעותית. נתניהו עשה לא מעט שגיאות בניהול המערכה אך לא הגיע למדרגת הכמות של מפלגת העבודה בראשות ברק שעשתה בבחירות אלו את כל השגיאות האפשריות והבלתי אפשריות.

ניהול המערכה הופקד בידי צוות חסר ניסיון. המלחמה, ולא מסע הבחירות האווילי, העלה את מפלגת העבודה מסדר גודל חד-ספרתי להיקף קצת יותר מכובד אך העלייה נבלמה מגלל כמה סיבות: ביסוס כל הקמפיין על אישיותו של ברק בשעה שהישגי המלחמה אינם ברורים וחד-משמעיים; חוסר הבהירות והחדות בעמדותיו של ברק מול נתניהו וליברמן; הסתרת שאר ההנהגה ואי הבלטת יכולתו של צוות הנהגה מול מפלגות אחרות המבליטות מנהיג יחיד; הסתרת הוויכוח הרעיוני ואי הבלטת ההבדלים בתחום הכלכלי-חברתי.

המפלגה נחלשת יותר ויותר בגלל השגיאות המצטברות של זלזול בציבור הבוחרים הפוטנציאלי, הטעות שנעשתה בכפיית הקדמת הבחירות, אי קיום ההתחייבות לפרוש לאחר דו"ח וינוגרד ואי הטלת וטו על צרוף ליברמן לממשלת אולמרט. אין פלא שמעטים מאמינים להתחייבויותיו הרפות הרופסות של ברק.

ההקדמה החפוזה של הבחירות מנעה, אולי, פילוג במפלגת העבודה. בחירות במועדן היו מאפשרות מאמץ רציני להקמת מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית חדשה שהיתה משלבת את מר"צ והתנועה החדשה, את חוגי עמיר פרץ, אופיר פינס, עמי איילון (זוכרים? היה פעם חייזר כזה), מימד, התנועה הירוקה ועוד חוגים שונים.

יכול להיות שאחרי הבחירות יתעורר הנושא מחדש נוכח גסיסתה של מפלגת העבודה, כישלונה של מרצ לעלות בצורה משמעותית וחוסר הצלחת גופים אחרים לעבור את אחוז החסימה. לי ברור כי אנו צפויים לבחירות חדשות תוך כשנתיים. לכן, לגוף חדש יש זמן להתארגנות של שנה, שלאחריה הוא חייב להתחיל בחריש עמוק בקרב ציבורי היעד ולהיות מוכן למערכת בחירות בכל רגע.

ומה עושים ביום שלישי? קודם כל מצביעים. רק בהצבעה בעד רשימה מן המרכז שמאלה יש סיכוי להחלשת גוש הימין בכלל והליברמניה בפרט. הצבעה מן המרכז שמאלה מחזקת אמנם את ציפי לבני, אך היא עדיפה על פני האלטרנטיבה, לא משום שנתניהו הוא כה רע. הבעיה היא החברה שמסביבו.

מי שמצביע בעד אחת משלוש המפלגות המרכזיות – ליכוד, קדימה ועבודה – עלול להשיג תוצאה הפוכה מזו שהתכוון אליה. כל אחת מהן, אם לא תהיה בשלטון עשויה לחות פילוג של הבלתי מרוצים. גם אם תשב בקואליציה יהיו הרבה מאוכזבים שלא ישיגו את מבוקשם ויהוו ורם מתסיס ומפלג. בהצבעה בעד מפלגה יותר קטנה יש סיכוי יותר ודאי לבלום מגמות שליליות. לכן מי שנמצא במרכז ושמאלה ייטיב אם לא יצביע לעבודה או לקדימה אלא יבחר מרצ או חדש (עבורי זו אינה אופציה, אך יש טרנד מסוים בשמאל הלא כל כך ציוני בעד הצבעה לחדש בזכות דב חנין) ומי שאינו חושש מעניין אחוז החסימה יכול לתמוך בתי"מ (התנועה הירוקה- מימד).

שום תוצאה בבחירות לא תפתיע אותי. אני אופתע אם לא תהיה כל הפתעה והתוצאה תהיה דומה לממוצע סקרי סוף השבוע האחרון. בכל מקרה, נראה כי למחרת הבחירות נצטרך להתעורר כאותו זוג שימפנזים על אי בודד שרד את המלחמה הגרעינית, וכשהוברר לו שלא נותרו עוד בני אדם אמר אחד לשני: "ובכן, צריך להתחיל הכל מחדש?"

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , , , , ,

20 תגובות

  1. האזרח דרור :

    הסיבה לירידה של העבודה היא ארוכת טווח וברורה – היא מפלגה ללא אידאולוגיה.

    את הדבר הזה מביאה התנועה הירוקה מימד – גם אם זו לא תעבור את אחוז החסימה יש לה משהו שלשאר המפלגות בישראל אין כבר הרבה זמן – חזון ארוך טווח לעתיד המדינה.

  2. ארז :

    עם כל הביקורת על מפלגת העבודה, גם היום, במפה הפוליטית הנוכחית היא האלטרנטיווה השלטונית הכי טובה. הצבעה למפלגות מהמרכז-שמאלה אינה מחזקת את הגוש הזה, אלא הצבעה למפ' העוברותצ את אחוז החסימה מהמרכז שמאלה מחזקות את הגוש!!!!
    כל מי שרוצה להיות חכם, וצודק ומעניש, יתעורר (אם ירדם) ב 11.2 ויחשוב מה היה קורה עם למפ' העבודה היו עוד 4-5 מנדטים. האם זה היה מגדיל את הסיכוי לברוורמן באוצר ולשלי בתמ"ת?
    האזרח דרור, איתי ושאר מצביעי תי"מ/ ישראל חזקה וכו'- הקולות שלכם יכולים לעשות את ההבדל בין ממשלה שנותני הטון הם ביבי- ישי לממשלה של עבודה- קדימה. עם כל האיבה לברק והזלזול בעבודה (שרובו אינו רציני ורציונלי אז אין טעם להתווכח- ראו המדיניות הכלכלית של ברק כרוה"מ..)עדיין יש הבדל בין השרים המיועדים מהליכוד ומש"ס לשרים המיועדים מעבודה.
    זה בטח לא יעזור אבל חישבו שוב, הקול שלכם לפח- לא יעשה את ההבדל, לעבודה- אולי כן…

  3. עידן :

    כמו שדרור אמר – אנשים מחפשים מפלגה עם תוכן מאשר מפלגה ללא תוכן כמו מפלגת העבודה (ושתסלח לי יחימוביץ').

    חוץ מזה לגבי הסקרים – מי חזה שהגימלאים יקבלו 7 מנדטים או שעמיר פרץ ינצח את פרס?

    לי אין ספק שהתנועה הירוקה מימד תהיה בכנסת הבאה.

  4. מתן :

    דרור – אתה צודק, חוץ מזה שיש עוד (לפחות) מפלגה אחת עם חזון ארוך טווח לעתיד המדינה. והיא בטוח עוברת את אחוז החסימה.

    חד"ש.

  5. דני בלוך :

    וגם מר"צ.

  6. עומר כרמון :

    היי דני, מאמר מעולה. רק שתי הערות:

    א) אני באמת חושב שלהיות ציוני ולהצביע חד"ש אינו סתירה. המפלגה תומכת במדינה יהודית בארץ ישראל בקווי 67'.

    ברור הכעס על חד"ש ששימשה כגרורה של ברה"מ, אבל אמא רוסיה כבר מתה ובחד"ש הבינו את זה ושינו את עמדותיהם בהתאם.

    חד"ש שונה משאר המפלגות הערביות. היא נלחמת על שת"פ יהודי-ערבי. היא תמכה בהתלהבות בהסכמי אוסלו. היא הזהירה בזמן אמת מסכנות ההתנתקות ומכך שהדבר יביא להתחזקות חמאס. היא נלחמת בתנועה האיסלמית בישראל. לא הוגן ולא צודק להפוך אותה למפלגה "לא כשרה" בקרב הציונים.

    ב) ביבי ירכיב את הממשלה הבאה מכיוון שיש לו הסכם סודי עם אהוד ברק. יו"ר העבודה ימליץ על ביבי אצל הנשיא ובתמורה יקבל את תיק הביטחון.

  7. דני בלוך :

    לעומר – ברק ירוץ לכהן כשר ביטחון אצל כל ראש ממשלה אבל המלצות לנשיא עורכת הסיעה בכנסת ושם תיפול החלטה להמליץ בשלב ראשון על לבני

  8. עומר כרמון :

    דני,

    ברק ופרס תיאמו בחשאי בשנה וחצי האחרונה מספר מהלכים פוליטיים (לא מדיניים, פוליטיקה קטנה). כך שעם כל הכבוד להמלצות הסיעה, הרשה לי לחשוד שיש בין ברק ופרס מסרים שעוברים בצינורות לא גלויים לגבי הרכבת הממשלה הבאה.

    ביבי לא סתם כורת בריתות עם ברק, הוא יודע בדיוק למה.

  9. ארז :

    כמה נעים ונוח להיות צודק ומוסרי. להתבונן במציאות ולבקר, לקרוא הגות סוציאליסטית ולדמיין "איך היה יכול להיות אחרת". רק מה. המציאות זה לא ריאלטי ולא משפיעים בשליחת s.m.s משפיעים מעמדות כוח פוליטיות וביצועיות. כן, זה המקום הזה שתי"מ, והחד"ש וכמעט תמיד גם מר"ץ לא עמדו ולא יעמדו בו. ישארו צודקים וטהורים רק מה- לא משפיעים!!!!
    עומר- אני לא בטוח שאת מצביעי חד"ש זה מעניין, אבל מי שכן מעניין אותו- חד"ש היא מפלגה אנטי- ציונית דה פקטו מעצם הכרה בזכות השיבה לגבולות שלפני 47. כלומר אין מקום למדינה יהודית בחלק משטחי ארץ ישראל אפילו.
    דרור, עידן ושאר "הצודקים"- אני מזמין כל אחד לבדוק מה קידמה בפועל מרץ לדוגמא (לא "מחאנו" "קראנו" "קידמנו" ושאר פעלי החוצפרלמנטריות הממלאים את הדיווח שלהם "מה עשינו")ותמצאו שהיא לא קידמהנ שום דבר כמעט. ומה שכן- זה רק בזכות תמיכת הקאוליציה או לפחות חלקים ממנה (מפ' העבודה)
    מה אפשר ללמוד:
    א. אין שום סיכוי שתי"מ עוברים את אחוז החסימה, שלהזכירכם עומד על 2.5% בפעם הראשונה ונראה שהרבה מאד אנשים עוד לא הפנימו מה זה אומר 85000 קולות כמעט (לשם השוואה: חד"ש נכנסו בבחירות שעברו עם 86000 קולות והירושים שהיו הכי קרויבם לאחוז החסימה קיבלו 41000 קולות- אפילו לא חצי ממה שצריך היום).
    ב. גם אם יכנסו- השפעתם תהיה כקליפת השום ובוודאי פחות מהיכולת של מפ' עבודה גדולה להשפיע (למשל- להתנות לכניסה לממשלה את תיק האוצר לברוורמן והתמ"ת לשלי..)
    בקיצור- כנראה שבכל מקרה לא נהפוך את מדינת ישראל למדינת חלומותנו בארבע שנים הקרובות (וודאי שחלומתנו שונים). מה שאנחנו כן יכולים- זה לקדם אפשרות להשפיע בכיוונים שמאמינים בהם.
    3 חכי"ם ממימד לא ישפיעו כהוא זה על הגרעון בתקציב, על כמות הילדים בכיתה, או על שכר המינימום. מי שמאמין שהסוגיות הפרקטיות הן החשובות ולא הענשה/איבה/ סלידה/ אכזבה וכו' הן החשובות צריך להצביע למפלגה שבוודאות עוברת את אחוז החסימה בכלל ומפלגה שיכולה להיות בעמדת שלטון והשפעה בפרט- העבודה.
    בשורות טובות
    ארז

  10. מתן :

    ממש מעניין הגל העכור הזה של תומכי עבודה (פיקטיביים?) שחוזרים שוב ושוב על אותם מסרים, שעולה מהם המסקנה שהעבודה היא המפלגה היחידה ב"שמאל" שיכולה "להשפיע".

    אז לא, העבודה היא לא שמאל, ולכן כל השפעה שלה (למרות שגם על זה אפשר בהחלט להתווכח) לא תהיה בכיוון אליו מצביעי שמאל אמורים לשאוף. זה כמו שאומרים שקדימה היא "בגוש השמאל". אז אומרים. זו עדיין לא סיבה להצביע עבודה/קדימה.

    ואם אתם לא שתולים בתשלום, אלא מצביעים אמיתיים, אני מקווה שתתפקחו ביומיים שנותרו ותראו שהצבעה לעבודה היא לא פחות, אבל גם לא יותר, מהצבעה לימין.

  11. לדני :

    תזכורת:

    באוקטובר 2006 עמדה על השולחן פנייתו של אולמרט לישראל ביתנו להצטרף לקואליציה. חברי ע"ש מיפו את עמדת חברי הסיעה בעד/נגד המהלך – באמצעות התכתבות דוא"ל ותיעוד התבטאויות בתקשורת. היה רוב ברור לעמדה נגד כלומר אמירה לאולמרט "זה או אנחנו או הם". ואז היתה ישיבת מרכז, שבה "לפתע" רק 6 חכים התייצבו נגד הכשרתו של ליברמן, שניים מהם ערבים (פינס, יחימוביץ',מג'אדלה,יתום,ברוורמן,חילו), ביחד עם המשמרת הצעירה.

    גם עמיר פרץ שהתבטא טרם הבחירות כי לא יישב עם ליברמן הצטרף למחנה הפוז'ים. המרכז הצביע בעד הדבק לכיסא.

    מסקנה: במפלגת העבודה מה שקובע זה מחנה הג'ובים ולא מחנה האידיאולוגים. אח"כ רק נותר לייצר אריזה ("אחריות לאומית", "שעת חירום בטחונית", "אנחנו נמתן את ביבי" וכן הלאה)

    זה שמפלגת העבודה תשב בכל ממשלה בכנסת הבאה זה בעיני ברור וודאי.
    השאלה המעניינת, במקרה הסביר שינצח ביבי, היא מה יעשה הפעם מחנה המתנגדים בראשות פינס ויחימוביץ' לאחר שלא יצליח לכפות על ברק את עמדתו ללכת לאופוזיציה. בכנסת ה-17 ראינו יללות וביקורת נוקבת אך לא יותר מזה.

    איתי

  12. אסף :

    לארז-
    העמדה של להצביע עבודה כתמיכה למחנה היחימוביצ'י-ברוורמני ומתוך רצון לגוף גדול בשמאל לגיטימית ומקובלת.
    עם זאת, לומר שהסלידה או הזלזול ממפלגת העבודה "רובו אינו רציני ורציונלי אז אין טעם להתווכח" אינה לגיטימית כלל ועיקר, ואפילו מעצבנת. מפלגת העבודה הייתה שותפה ליותר מדי ממשלות בשנים האחרונות. הכניסה של ליברמן לממשלה ב-2006 לא הייתה ההזדמנות היחידה בה העבודה הוכיחה חוסר עמוד שידרה, התחייבה לצאת מהממשלה אם יקרה x, וכמובן שלא עשתה זאת כשהדבר קרה. הן לקראת פרסום ועדת וינוגרד, הן בכניסה של ליברמן והן באישור התקציב, המפלגה הראתה לבוחריה שהכיסא חשוב מהאידיאולוגיה. גם הבחירה בברק בפרימריז הייתה תמוהה ומרגיזה, והרחיקה רבים וטובים מתומכיה של העבודה.
    נוסיף על כך את אי פינוי המאחזים הבלתי חוקיים, את נוכחותם הבלתי נסבלת של פואד, כבל ומעל כולם מרציאנו, וקיבלנו הרבה סיבות להתלבט בין העבודה למרצ או לחד"ש.
    ארז וחבריו – בבקשה, תצביעו עבודה אם אתם מאמינים בכך – אבל כבדו את ההתלבטות של אנשי שמאל רציונליים אחרים.

  13. אסף :

    ודבר נוסף – לא יזיק לעבודה לשבת קצת באופוזיציה. תראו כמה טוב זה עשה לליכוד.

  14. דני בלוך :

    לארז – אתה מפיץ מידע שקרי. אחוז החסימה נשאר 2% ולא שונה (ליתר ביטחון בדקתי באתר ועדת הבחירות המרכזית) אז אל תבלבל את המוח.
    לעומר – נשיא המדינה פועל בעניין הרכבת הממשלה על פי חוק ואינו יכול לעשות מה שמתחשק לו והוא, כזכור לך, חבר קדימה.
    לאיתי – אין לי ויכוח אתך. העבודה בשלב ראשון תמליץ על לבני, אך אם היא לא תוכל להרכיב ממשלה ונתניהו כן – הרוב בעבודה יסכים להצטרף לכל ממשלה בראשות מי שלא יהיה ובהשתתפות ליברמן.

  15. עומר כרמון :

    לדני,

    שמעון פרס חש עצמו כבר הרבה שנים כאדם עליון. כך שאני מבטיח לך הרבה נסים ונפלאות בחודש הקרוב וכנראה גם פניות לבג"צ. (מכיוון שהוא לא זקוק יותר לקדימה, הוא יעשה רק מה שטוב לשמעון – אתה יכול לסמוך עליו בעניין הזה). יהיה מעניין…

  16. הראל לייבוביץ :

    לדעתי לבני תרכיב ממשלה למרות כל הסקרים…

  17. עמית-ה :

    למרות שאני מצביע עבודה אני לא מסכים עם הניתוח המלומד.
    העבודה איבדה מצביעים משום שלא עשתה מה שהייתה צריכה לעשות, רק מסתפקי במינימום כמוני יכולים עדיין להצביע עבורה.
    העבודה הרכיבה על ראשה ראש תותב, משהו שהתקלקל כבר לפני כמה שנים. לקרוא לאדם שמגיב על ירי קלצ'ניקוב בפצצה מ-F-15 איש שלום זאת היסחפות.
    להזכירכם בשתי הפעמים בהן היה שר ביטחון, השתמש בכל הכלים הקונבנציונלים הכי כבדים בכדי להלחם בכמה חמושים בנק"ל.
    יעני דוד וגוליית החליפו עמים.
    התנועות הירוקות יכניסו כנראה 3-7 מנדטים והגיע הזמן שזה יקרה.
    אחרי בעיות עם השכונה (המזה"ת) ובעיות ועד בית (ממשלת ישראל הקפיטליסטית) עומדות בעיות האויר שאנחנו נושמים, המים שאנחנו מטנפים והאדמה שאנחנו ממליחים, מפלגת העבודה לא תטפל בהן.
    אני חושב שהדבר הכי טוב שיכול לקרוא זה מפלגת העבודה יושבת באופוזיציה עם 12 מנדטים ומטה, זה טוב לעבודה וטוב למדינה.
    ממשלה ימנית בראשות ביבי כבר הייתה לנו, היא לא ירתה ב-13 אזרחים ישראלים וגם לא הרגישה מכה קלה בכנף כשחיסלה עשרות אזרחים זרים.

  18. יהושע בן משה :

    תקוותי שהראל צודק!!
    כל הכבוד לקושר הניתוח וההסבר של דני.
    כשלעצמי לא מסוגל להצביע ברק, וצערי רב.נצפה לחדשות טובות !!

  19. דני בלוך :

    אם מישהו הבין שאני קורא להצביע עבודה אז הוא טועה טעות מוחלטת. עמדתו של עמית יותר ממשונה. לשיטתו אין להצביע עבודה. לפי הניתוח שלי ועל פי העקרונות שאני מאמין בהם ההתלבטות היא בין מר"צ לבין התנועה הירוקה-מימד.

  20. אלי סתוי :

    לא לקדימה למען הדמוקרטיה
    בקמפיין המאוחדwww.makolot.co.il

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.