חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם ממשלות בישראל אכן לא יציבות?

נושאים דעות, פוליטי ב 3.02.09 6:04

עמית הרפז מתנגד לדעתו של דניאל בלוך, אותה הביע בטורו. במאמר תגובה טוען הרפז שהממשלה בישראל מיישמת שלטון טוטליטארי שמוגבל רק בזמן, וכי המטרה אליה עלינו לשאוף היא החלשת הממשלה וחיזוק הכנסת

דני בלוך שלנו טוען כמו רבים וטובים כי ישראל סובלת מחוסר יציבות פוליטית וחוסר יכולת של הממשלה למשול. הוא רואה בשיטת הבחירות חלק מהבעיה וחושב ששינוי השיטה ישנה את המציאות.

 אני חושב אחרת. ראשית לנושא יכולת הממשלה למשול, ממשלת ישראל החליטה לפני שנתיים וחצי לצאת למלחמה בתום דיון "ארוך" שנמשך מספר שעות. הממשלה לא הביאה את הנושא לפני חברי הכנסת, שהם כידוע נבחרי הריבון ובדמוקרטיה ייצוגית כמו שלנו – הריבון.

אל תחשבו שמדובר רק ביציאה למלחמה, את המדיניות הכלכלית, התרבותית, סדרי עדיפות בתקציב, את כל אלו קובעת הממשלה. היא נותנת מינימום ביטוי לדעת הציבור/הכנסת. אם וכאשר לעיתים נדירות ח"כ מבטא את דעת הציבור, מיד קמים עליו ואומרים לו שהוא פופוליסט ועליו לשתוק כש"הגדולים" מחליטים. אם מדובר בנושא תקציבי דורשים ממנו להראות מאיפה יבוא התקציב, אבל לא מעמידים לרשותו  צוות מקצועי שייתן לו יכולת לעשות זאת.

האם מדובר כאן בממשלה שלא נותנים לה לשלוט? לדעתי מדובר כאן בממשלה שמיישמת שלטון טוטליטארי שמגביל אותו רק זמן.

 לנושא היציבות, כנסת ממוצעת מכהנת לאורך 3 שנים ושליש. כלומר קרוב מאוד למועד החוקי.

מדוע יש לנו תחושה של חוסר יציבות? משום שהממשלות כאן לא מפסיקות לייצר תקטושות פנימיות ועוברות רענון פרסונאלי שנתי.

השאלה הנשאלת היא, איך אפשר להשיג יציבות ממשלתית יותר גבוהה תוך הגבלת השלטון. אני חושב שזה ניתן להשגה ע"י החלשת הממשלה וחיזוק הכנסת. אפשר להתחיל בתחומי הכלכלה, הכנסת תקים מכון לחשיבה וניהול כלכלי. תקציב המדינה יתחיל מהכנסת שם יקבעו מטרות התקציב. מהכנסת יעבור לידי משרד האוצר בו תגובשנה הדרכים לביצוע התקציב. השלב האחרון יהיה אישור התקציב ע"י הממשלה.

מדיניות הביטחון של ישראל תבוצע בצורה דומה. נציגים של כוחות הביטחון יעלו בפני מליאת הכנסת בעיות מהתחום שלהם. הכנסת תחליט מה המדיניות הנכונה, משרד הביטחון יגבש דרכים וכלים לביצוע והממשלה תיתן את האו.קיי ליציאה למבצע/מלחמה.

 בנוגע לשינוי שיטת הבחירות, ישראל היא מדינה בגודל של מחוז בחירה בארץ גדולה. השיטה הקיימת נותנת ייצוג לא רע לכל הזרמים בחברה, בחירות ישירות ואזוריות ידירו בעלי דעות מיעוט. גם היום יש הרבה אזרחים שמרגישים שדעותיהם לא מקבלות ביטוי וזה מצב לא רצוי.

אם כבר אז יש צורך להסיר את אחוז החסימה, כך הציבור ירגיש שהח"כים הם נבחריו. הגדלת מגוון הדעות וחיזוק הכנסת ייתן לציבור תחושת מעורבות גדולה יותר. עם המעורבות תבוא גם אופטימיות והכרה באוצר המדהים שיש בידנו – דמוקרטיה. לסיכום אני חושב שמה שהכי חסר לנו זה זמן, צריך פשוט לחכות שהמדינה תתבגר ותתייצב.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

16 תגובות

  1. דני בלוך :

    שיטת הממוצעים אפשר להוכיח כל דבר. מאיפה מצא עמית הרפז שכנסת ממוצעת מכהנת יותר משלוש שנים? מחיבור כל הכנסות מקום המדינה ועד היום. אבל, המצב הולך ונעשה גרוע דווקא בשנים האחרונות.כל הכנסות האחרונות כיהנו פחות משלוש שנים, עם משברים קואליציוניים הולכים וגוברים. אנחנו גם לא שווים בגודלנו למחוז בחירה אחד בארצות אחרות – ברוב ארצות סקנדינביה אוכלוסיה בסדר גודל די דומה לשלנו ולגבי מדינות גדולות – שם נהוגות שיטות פדראליות שהן אופרה אחרת.
    אשר לסמכות הכנסת לעומת הממשלה – היא גברה בשנים האחרונות והדבר מתבטא בחקיקה פרטית רבה ובעובדה שרוב הצעות הממשלה אינן מתאשרות בכנסת כחותמת גומי וזה טוב. ההצעה להשאיר את המצב הקיים היא חסרת שחר וההצעה להפחית את אחוז החסימה היא מרשם בדוק לכאוס ולעליית הכמיהה לדיקטטורה של איש חזק. בתיאבון.

  2. לדני :

    על השאלה המרכזית עדיין לא קבלתי תשובה ממך,
    איפה אתה רואה בעיה במצב המשילות הנוכחי ?
    בנושא הזה אני נוטה להסכים עם עמית. כל הממשלות האחרונות קבלו החלטות ביצועיות מרחיקות לכת ללא קושי.
    מלחמות, קיצוצים,הפרטות, החזרת שטחים, רפורמה בחינוך. הכמיהה לדיקטטורה לא נובעת מהעדר משילות אלא מהעדר תקווה, לה שותפות כל הממשלות האחרונות. הגדילה לעשות מפלגת העבודה בתשדיר ש"מוכר" את ברק כאיש הנכון למלחמה הבאה !.

    גליה

  3. דני בלוך :

    אם את באמת חושבת שאין בעיית משילות אז את חיה בארץ אחרת. פרט לעניינים צבאיים שלהם לא דרוש אישור הכנסת איפה יש משילות? מתקבלים חוקים והחלטות שאינן מתבצעות. הביורוקרטיה אדירה, המשטרה אינה מתפקדת, התשלום הקואליציוני אדיר – כמו ההחלטה לביטול משרד הדתות שאינה מתבצעת בגלל ההזדקקות לש"ס, הממשלות במשברים תכופים, התקציב לא אושר,הרפורמה בחינוך לא התבצעה כמתוכנן ועוד.
    אין זה משנה אם אני במקרים מסוימם שמח שדברים לא התבצעו אך אני רוצה ממשלה יציבה שתבצע את תכניתה שבעדה קיבלה רוב בבחירות. אם לא תצליח היא תוחלף בבחירות הבאות. אינני רוצה כל שבוע דיוני סרק בכנסת על אי אימון אלא רק במקרים קיצוניים בלבד.

  4. לדני :

    צריך למצוא איזון בריא בין משילות/יציבות ובין ייצוג האינטרסים של הציבור (מונרכיה זה הדבר הכי יציב).

    הבעיה הזו סבוכה במיוחד כשהחברה כה שסועה מבחינה אתנית ותרבותית והמפלגות נבדלות זו מזו בכ"כ הרבה צירים, בשונה ממה שקורה ברוב הדמוקרטיות, שם רוב הדיון הוא בשני צירים – שמרני-ליברלי וקפיטליסטי-סוציאליסטי.

    לשיטתך, כפי שפירטת אותה בעבר, כל החרדים צריכים להיות במפלגה אחת, וכנל כל הערבים, ולעומת זאת ליהודי החילוני יהיה מבחר גדול יותר של 3 מפלגות – ימין, מרכז ושמאל. מתכון כזה מחייב אחוז חסימה גבוה (כ-10%), ומשמעותו של אחוז כזה היא שבזמנים מסוימים לא יהיה לזרמים מסוימים ייצוג כלל (לדוגמה, כאשר הימין עולה לא יהיו ערבים בכנסת)וזה עלול להיות נזק בלתי הפיך.

    עניין נוסף הוא הדיעה הרווחת שהמפלגות הקטנות הן "סחטניות" או "מגזריות". הייתי שמח אם הטענה הזו היתה נבדקת באופן אמפירי, לאור הבולטות של כוחות מגזריים דווקא במוסדות המפלגות הגדולות מצד אחד (והחלטות ממשלה שבפירוש מבטאות כניעה לאינטרסים סקטוריאליים, כגון ייבוא עובדים זרים) ולאור העובדה שח"כים ממפלגות קטנות הם לעתים קרובות כוכבי חקיקה לטובת כלל הציבור (חנין, אורלב, יורי שטרן זל) כפי שזה נשפט ע"י ארגוני לובי בלתי תלויים.

    בנוסף, בעלי ההון משפיעים הרבה יותר על המפלגות הגדולות, שם הם תורמים לפריימריס.

    אין לידי נתונים אך ייתכן מאוד שהמשוואה "מפלגות קטנות = סחטנות ואי יציבות" היא ספין מתמשך של המפלגות הגדולות נגד הקטנות וערפול עיני הציבור. כשאני שומע את הדיבורים על משילות ויציבות מאנשים כמו ליברמן מזה ובוז'י הרצוג מזה אני מתחזק בתחושת הבטן שלי.

    ר' גם כאן
    http://www.blacklabor.org/?p=2752

  5. גליה :

    איתי ניסח את הדברים טוב ממני,
    רק אוסיף – הלוואי והיה לי את הכח הפוליטי של ש"ס כדי להשפיע על תהליכי הרפורמה בחינוך, למשל.
    ראה את הפוסט של דליה. רפורמת דוברת נכנסת לישורת האחרונה שלה היא חיה , קיימת ונושמת. רפורמה המעידה על רצף עבודה משילות/יציבות, מעידה על קשר הון-שלטון(לאוטמן+דוברת ושות'). במילים אחרות, אני מעדיפה שהממשלה תיפול על נושאים עקרוניים ציבוריים (ותתלף אחת לשנה) מאשר תשלוט ביד רמה ע"י חבורת מושחתים.

  6. RS :

    אולי הבעיה היא לא בנוגע לכנסת, אלא בנוגע להיעדר אופוזיציה, וכשמגיעים הצמתים המכריעים – יש קונצנזוס מוחלט (גם מדיני וגם כלכלי) שהוא הביטוי הדיקטטורי.

    מה שנשאר מהכנסת זה רק למראית עין – אין שם ממש אופוזיציה. זו התוצאה של מפלגת מרכז שאמורה להשהות תהליכים פוליטיים למען חיזוק בעלי ההון.

  7. דני בלוך :

    לאיתי
    בשיטה המעורבת הסקנדינבית או הגרמנית תמיד יהיה לערבים ולחרדים ייצוג שכן במרכיב האזורי תמיד ייבחרו נציגים שלהם כיוון שהם מרוכזים באזורים מוגדרים. גם לא מדובר על אחוז חסימה של 10%. בגרמניה נהוג 5% ברשימה הארצית. בסקנדינביה למיטב ידיעתי אין חסימה באזורים אלא רק במישור הארצי. בשיטה היחסית שלנו צריך לבלום את הפרסה של 33 רשימות שבין רובן הגדול ההבדלים הם רק אישיים. פרט לבעיות אישיות וארגוניות מרצ, מימד, התנועה הירוקה, אפרים סנה – צריכים להיות במסגרת אחת.
    בכנסת הראשונה,שבה לא היה אחוז חסימה ומי שהגיע למנדט, כלומר 1:120, נכנס. דווקא המפלגות הדתיות הופיעו בחזית אחת וזכו ב- 16 מנדטים. הם התפלגו על עניין שרות לאומי לבנות. כיום אחוז החסימה לגבם מונע פילוג פנימי ביהדות התורה.
    להערכתי, גופים רעיוניים כמו תנועה ירוקה או ס"ד אם יתארגנו מיד לאחר הבחירות וירשמו קבוצה גדולה של חברים למפלגה בינונית כמו מרצ או העבודה יוכלו להשפיע. לאחר המהפך של 1977 קם חוג77 במפלגת העבודה שהשפיע על הכיוון היוני של המפלגה – העביר את פרס מניציות ליוניות, צמצם את השפעת חוגי גלילי והניצים ותרם לחזרת המפלגה בבחירות הבאות מ- 33 ל- 47. זו הדרך הנכונה לפעול.

  8. נדב פרץ :

    דני: אחד הנתונים הקריטיים בשיטת בחירות איזורית הוא חלוקת אזורי הבחירה, שיכולה לקבוע כמעט לחלוטין את אופיים של הנציגים. היא תמיד פוליטית, ונקבעת בהתאם לאינטרסים של מי שעושה את החלוקה.

    אתה מאמין שאזורי הבחירה יקבעו בצורה שתיתן יצוג הולם לערבים?

  9. דני בלוך :

    נדב בהרבה מדינות החלוקה היא משפטית ולא פוליטית על-ידי גוף של משפטנים ומומחים ולא על-ידי גוף פוליטי. בהרבה מדינות מחוזות הבחירה אינם שווים אלא בנויים לפי הנפות המינהליות של המדינה. כיום המדינה העיקרית שבה הפוליטיקאים קובעים את המחוזות היא ארה"ב אך גם שם יש אפשרות של ביקורת שיפוטית.

  10. איתי :

    ככל הזכור לי בדיוני "שולחן עגול" חוצי מפלגות בנושא שינוי שיטת הממשל שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא היה כל ייצוג
    למפלגות הערביות.

    מה שאני לא מוכן להתחייב לגביו הוא האם הללו מראש לא הוזמנו או שהחרימו את הדיון בטענה (שיש בה היגיון – דברי נדב) שזו קונספירציה להחלשת כוחם הפוליטי של הערבים ואילוצם להצביע למפלגות הציונית.

    המכון הישראלי לדמוקרטיה עושה עבודה רצינית מאוד, אך לעתים קרובות לא קשה לזהות שם את ההטייה לטובת המגזר הציוני-יהודי ונגד חרדים וערבים, גם אם זה לא נאמר במלים בוטות כמו בתעמולה של ליברמן נגד ערבים ושל שינוי/מרצ נגד חרדים.

  11. עמית-ה :

    דני אני לא חושב שדעתך איננה נכונה, אני חושב שלדברים יש יותר פנים ויותר פרשנויות.
    אני לא יודע לומר בוודאות מה משפיע יותר על התוצאה, הדברים שאתה תארת או הדברים שלי.
    אבל כאשר אנחנו רוצים לפתור בעיות כדאי לנסות לראות את כל התמונה.

    בכל מקרה אני שמח שישנן הרבה מפלגות קטנות כי במציאות הישראלית הן המפלגות שמקיימות את הבטחותיהן לבוחר.

  12. נדב פרץ :

    דני – אני לא מומחה לתחום, אבל למיטב ידיעתי – בכל מקום שבו יש בחירות איזוריות, יש ויכוחים על קביעת גבולות השיפוט. ארה"ב היא מקרה בולט, בריטניה גם ידועה לשמצה, ויש עוד.
    אתה באמת סומך על הועדה שתמנה הכנסת שלא תתפתה להכניס את טייבה לנתניה ואת טירה לכפר סבא, כדי לקבל פחות ח"כים ערבים? אחרי שראינו את איתן כבל?

  13. המרכז של נזריאן להגברת המשילות :

    עם השם הספינאי: העצמת האזרח

    בחברים – מיטב האליטות ואפילו (טטאם!) שני ערבים לקישוט

    אחד מהם דומה באופן חשוד לשר מג'אדלה

    http://www.ceci.org.il/heb/we_members.asp

  14. דני בלוך :

    נדב בבריטניה זה היה פעם. היום כבר לא כי יש ועדה משפטית בלתי תלויה. ברוב המדינות כיום הגוף האובייקטיבי או שהוא קבוע על פי חוק או שהוא בית המשפט העליון או בית המשפט לחוקה. או שאזורי הבחירה תואמים את המחוזות והנפות ואינם ניתנים לשינוי.

  15. נדב פרץ :

    דני: למה אתה מניח שמשפטנים הם כל כך טהורים?
    נכון, הם לא יפעלו כדי לחזק את העבודה ע"ח הליכוד. אבל אין דבר כזה 'תהליך חלוקה אובייקטיבי' – לשאלה האם לקבץ ישובים ערבים יחד או לפזר אותם בין ישובים יהודים אין תשובה אחת נכונה.

  16. דני בלוך :

    עובדה שברוב המדינות בהן החלוקה נעשית על ידי גורם חוץ פרלמנטרי כזה או אחר אין טענות ואנחנו לא המדינה היחידה בעולם שיש בה מיעוטים אתניים. פתרון אפשרי הוא קביעת אזורים לא שווים בגודלם על פי הנפות. אפשרות נוספת היא זכות ערעור בפני בית המשפט העליון. קשה להניח שבית המשפט יאשר חיבור לא הגיוני רק כדי להחליש את הקול הערבי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.