חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אהוד ברק, התנער מפסילת בל"ד ורע"ם-תע"ל

נושאים מכתבים, פוליטי ב 19.01.09 6:07

נציגי מפלגת העבודה בוועדת הבחירות פעלו לפסילת בל"ד ורע"ם-תע"ל בניגוד לערכי השוויון והדמוקרטיה שחרתה על דגלה מפלגת העבודה. חברי יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית) מוחים על כך ודורשים מיו"ר המפלגה, אהוד ברק, לפעול נגד הנציגים שמעלו בתפקידם

14.1.2009

מכתב פתוח אל יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, בשם יסו"ד, ישראל סוציאל-דמוקרטית

הנדון: התנער בשם מפלגת העבודה מפסילת המפלגות הערביות רע"ם-תע"ל ובל"ד ומצה את הדין עם נציגינו שמעלו בתפקידם בועדת הבחירות המרכזית

אנו חברי מפלגת העבודה הרואים בדרכה של תנועת העבודה הציונית – דרך של סוציאל-דמוקרטיה ושלום – את הדרך בה ישראל צריכה ללכת. לצערנו, רוח רעה של פטריוטיזם מדומה, שונא-ערבים, עיוור ואדיש לסכנות לדמוקרטיה נושבת בישראל. רוח זו היא העומדת מאחורי ההצעות החוזרות לפסול את מועמדותן לכנסת של המפלגות הערביות. מפלגת ישראל-ביתנו בדרכה הקיצונית והמסוכנת היא המלבה והנהנית הראשית מרוח זו. בתור מפלגה שחרתה על דגלה את השוויון והדמוקרטיה עלינו להיות ראשוני המובילים את ההתנגדות לרוח זו.

לכן הזדעזענו לגלות שנציגינו בועדת הבחירות המרכזית תמכו בפסילתה של מפלגת בל"ד מלהתמודד לכנסת.

אנו מזכירים לך כי דרכה של מפלגתנו כוללת בתוכה גם את זכותם הפוליטית של מי שאיננו מסכימים עמם להשמיע את קולם, לבחור ולהיבחר. אנו מפלגה הרואה בעבודה משותפת של יהודים וערבים בישראל עיקרון משמעותי, שבין חבריה יהודים וערבים, ושאף מינתה את השר הערבי הראשון בישראל. דווקא עלינו מוטלת האחריות להציג אופציה מתונה עבור ערבים ויהודים בישראל. אנו מועלים באחריות זו כאשר אנו משתפים פעולה עם מזימות מבית היוצר של מפלגת ישראל-ביתנו, הופכים שותפים לליבוי תהליך ההקצנה בשני העמים שמונע מציאת דרך לחיים משותפים במדינת ישראל ומוביל למבוי סתום והתנגשות.

עליך כיו"ר המפלגה להודיע כי הצבעת נציגינו הייתה מנוגדת לעמדת המפלגה ושאנחנו מסתייגים מכל וכל מפסילת שתי המפלגות הערביות הקיימות, על אף כל פגמיהן.

בנוסף, עקב תמיכתו של המזכ"ל איתן כבל בהצעה, בניגוד לעמדת המפלגה, עליך להביא לפיטוריו ולהעברתו ממועמדותו ברשימתנו לכנסת, וכן להחלפת החברים מטעם המפלגה בועדת הבחירות שכשלו במילוי תפקידם.

יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית)

עותקים: סיעת מפלגת העבודה, המועמדים לכנסת

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , , ,

19 תגובות

  1. אהרן לוינשטיין :

    אהוד ברק הוא טירן אמיתי. לא רק שהוא תומך בפסילת בל"ד ורע"ם כמפלגות לגיטימיות – ומשתמש בעושה דברו איתן כבל "למשימות מלוכלכות" הוא גם ניסה למנוע בחירות דמוקרטיות בתוך מפלגת העבודה. כלומר: המדינה זה אני והמפלגה שייכת לי.
    כנגד שיטה נרקסיסטית זו קיימת למזלנו תרופה יעילה והיא הבג"ץ. הוא מגן בדרך כלל על זכויותיהם הדמוקרטיות של תושבי ישראל מפני העריצות והדיכוי של חונטת הגנרלים ועושי דברה.
    על הבוחרים להצביע בבחירות רק עבור מפלגות שפועלות באופן דמוקרטי ושמועמדיהם הינן נקיי כפיים (ולא קרימינלים).

  2. הגיע הזמן :

    במקום להמשיך וליבב (אפילו לא לנבוח) ושהשיירה תעבור – הגיע הזמן להתנערות אחרת.

    לא התנערות של ברק מכבל אלא התנערות של כמה שיותר חברי יסו"ד מאהוד ברק וממפלגת העבודה, לפחות כל עוד הוא מושל בה

    התנערות כזו צריכה להיות פרטית של כל חבר וחבר ולא כארגון, שהרי לארגון אין משמעות ככוח פוליטי.

    אך היא צריכה להיות פומבית ונוקבת, בדיוק כמו ההתנערות (המזויפת) של עמוס עוז ממפלגת העבודה, או הצהרתו של עמי וטורי שיצביע הפעם לחד"ש.

    אנשי יסו"ד שמצביעים ברק:

    אתם מחלישים את הסוציאל-דמוקרטיה
    ואת העלאת הנושאים הכלכליים למרכז השיח

    אתם מחלישים את הדמוקרטיה בישראל ובתוך מפלגת העבודה (גם לאלו בכם שחושבים שיש לה תקנה)

    אתם מחלישים את הסיכוי לשלום וליחסים תקינים עם פלסטינים אזרחי ישראל

    אולי פעם תוכלו להגשים חלומכם לעשות מהפך ס"ד במפלגת העבודה ולזרוק משם את כל הפואדים וההרצוגים, אבל ב-2009 אמת זו לא אופציה.

    שימו פתק למרצ שעושה (מעט מדי) סימנים של הליכה מקפיטליזם-חמלה לס"ד,

    שימו פתק לחד"ש הסוציאליסטית שבאמת הולכת עם העובדים החלשים בניגוד לעופר עיני,

    שימו פתק לתי"מ – הרשימה היחידה שבראשה עומד סוציאל-דמוקרט ציוני

    הכל – רק לא ברק.

    איתי

  3. אלעד הן :

    איתי, כבר אמרתי שיש לי בעיה קשה עם הגישה הצרכנית לפוליטיקה שאתה מפיץ. אין לי בעיה עם כך שאנשים לא מצביעים למפלגת העבודה אלא למפלגות אחרות (אני לא מסכים איתם ומוכן להתווכח איתם אבל נראה לי שאם מפלגה אחרת היא הכר שלהם לפעילות זה נשמע לי לגיטימי).
    הגישה הצרכנית הזאת אומרת שמפלגות והפוליטיקה בכלל הם דברים נתונים ואנחנו כצרכנים רק בוחרים אם לצרוך את הסחורה המוצעת או לא.
    הגישה הצרכנית אומרת שאני כאדם פוליטי ויסו"ד כארגון עם מטרות פוליטיות צריכים לבצע רק הצבעות טקטיות ומהלכים טקטיים (לכן שומה עלינו לא להצביע למפלגת העבודה שברק שאינו חביב עלינו, בראשה), כי אין משמעות לבניית כוח, רק לספינים (לכן חשובות הצהרות "פומביות ונוקבות" יותר מאשר עבודה ארוכת טווח).

    אני מודה שאני גם מתקשה להבין איך אני מחליש את הדמוקרטיה בישראל בכך שאני נאבק בכלים דמוקרטיים על דרכה של מפלגת העבודה. בטח שאני לא מבין איך אני מחליש כך את הדמוקרטיה בתוך מפלגת העבודה.

    עם שאר האמירות שלך (על כך שלכל מני מפלגות אחרות יש משמעות רבה בהרבה עבור הסוציאל דמוקרטיה) אני מוכן להתווכח (לעניות דעתי דבריך לא נכונים. חד"ש ומרצ הן אחיזת עיניים ס"ד ותי"מ לא תעבור את אחוז החסימה), אבל זה כבר ויכוח בשדה אחר.

    בוא נוריד רגע את הטון המתלהם. אני מבין שאימצת עמדה מגוייסת פוליטית וזה מכובד בעיני, רק כדאי לזכור שתמיד יש יום אחרי הבחירות, ויקרה מה שיקרה, אני מניח שנרצה לשתף פעולה.

  4. אריה :

    אלע, כחבר ביסו"ד אני חייב להודות שאני לא מבין על מה אתה מדבר ב"בניית כח".
    יסו"ד לא בנתה שום כח בתוך מפלגת העבודה, היא בהחלט מקום שבו נאמרו קולות צלולים ברורים וכאלטרנטיבה למציאות של סוציאל דמוקרטיה. אך כח סוציאל דמוקרטי, פשוט לא. אפילו הס"ד בעבודה לא שמים על יסו"ד (וראית כמוני את תגובתה של שלי לבקשת יסו"ד להפגש) היא יודעת בדיוק מה יסו"ד שווה מבחינת כח.
    לכן איתי צודק. יסו"ד לא בנתה כח ס"ד בתוך העבודה, והיא גם לא יכולה לבנות כזה, אין דרך לנצח את מוסדות המפלגה, קבלני הקולות וכד' על כל ס"ד שפקדנו למפלגת העבודה פואד פוקד 20, ואם נבנה כח גדול יותר הוא פשוט ייצטרך לעבוד קשה יותר וגם אז הוא ינצח.
    אם יסו"ד רוצה, והיא יכולה, להשפיע, בעיני היא צריכה להתחבר לתנועה הירוקה – מימד ולהיות חלק מרכזי בבניית הנופך האדום של המפלגה (שקיים אך צריך יותר הדגשה ויותר מקצועיות).

    אלעד, הסיבה שאיתי כותב שאתה מחליש את הס"ד בישראל היא שאתה הופך להיות כלי שרת של מפלגה שלא פועלת בצורה שאתה מנסה לשכנע את עצמך שהיא פועלת, ובזה לא רק שאינך מקדם את הס"ד בישראל אתה יוצר מצב שמי שמייצג (ציבורית) את הס"ד זה מפלגת העבודה, ברור מה הציבור חושב על כל מה שמפלגת העבודה מייצגת, כשהחבורה הזו היא המייצגת החברתית והדרישות והמעשים שלהם לא מתקרבים ללהיות המפלגה הס"ד. אזי זה פוגע ביכולת של הציבור לקבל את הס"ד כאלטרנטיבה.
    כשגאידמק הוא חברתי, ואהוד ברק הוא ס"ד. הציבור בישראל לא רוצה לא חברה ולא ס"ד. אגב זה נכון ברמה מסויימת גם למר"צ, כשקולגה שלי מהמכללה אמר שמי שמדבר על "החברה" מסתיר אג'נדה שמאלנית, הוא בעצם הראה בדיוק למה אסור שהנושא הכלכלי חברתי (הגם שהוא חופף לנושא המדיני) יהיה נחלת השמאל כי כך אנו שולחים את הציבור הרחב בישראל לדרך האלטרנטיבית היחידה – ביבי.

  5. לאלעד :

    אני לא חושב שאני מתלהם אבל בהחלט מתכוון לעורר ולטלטל.

    הבחירות הקרבות הן רק העילה, ואין לכך קשר לעובדה שספציפית אני בחרתי בתי"מ ולא כמו עמי וטורי בחד"ש.

    טענתי היא שלאור ההיסטוריה של מפלגת העבודה בעשורים האחרונים ולאור ההיסטוריה של יסו"ד כפי שאני מכיר אותה, הניסיון של יסו"ד להתארגן ככוח פוליטי משפיע בתוך מפלגת העבודה היה כישלון ויהיה כישלון, ולכן צריך לעשות חשבון נפש ולשנות את **האמצעים** שבהם פועלת יסו"ד כדי להשיג מטרה פוליטית (אנו שותפים מלאים למטרות).

    המלצתי הקונסטרוקטיבית נובעת ומפרשת (בדרך אחת) את הקריאה של פרופ' גוטויין לפצל את השמאל ולאחד את הס"ד.

    מה זה כולל:
    1. גוף הטרוגני שחברים בו חברי מפלגות שונות ופותח *באמת* שעריו לבעלי השקפות שונות, אך המשותף להם הוא ס"ד. לא אכפת לי ציונים, לא ציונים, יהודים ערבים, קשת מזרחית וכו' – לא ה"משפחתיות" שקיימת ביסו"ד היום.
    2. ההשפעה הפוליטית היא דרך דיון ציבורי ודרך פעולה של אישים בקבוצה איש איש במפלגתו (כמו שללובי החקלאי יש השפעה בשלוש מפלגות לפחות, או שאנשי שלום עכשיו פועלים להזיז דברים גם במרצ וגם בעבודה).
    3. השפה בה מקיימים דיון היא שפה פשוטה ככל האפשר וקריאת הדיון או השתתפות בו לא עולה כסף

    התארגנות מס"ד עושה צעד קטן וחשוב בכיוון זה, אך לא מספיק. עדיין אחוזים גדולים מדי מחבריה חושבים או במונחי השפעה מבפנים על מפ' העבודה או לחלופין על בניית מפלגה חדשה מאפס (בזבוז זמן טוטאלי, בהתחשב במשאבי כסף זמן סלבריטאיות וכריזמה של אנשיה).

    נימוקים מלאים לטענתי אצטרך לתת במאמר מסודר (שיגיע), אך לצערי אני לא מוצא ביסו"ד כקבוצה נכונות לחשבון נפש מהסוג שאני מציע אלא דבקות באמצעים טובים וראויים כפי שציינת. במצבה הנוכחי של מפלגת העבודה הם פשוט לא עובדים, וחלקכם (ההולך וקטן עם הזמן) מסרב להודות בזה לפחות בפומבי. מכיוון שהצעה קונקרטית להפוך מן היסוד את הצינור העיקרי שלכם להשפעה פוליטית אינה עולה להצבעה אצלכם, לא נותר לי אלא לנסות לטלטל כל אחד באופן אישי, בידיעה שעל מי שאיתן באמונתו לא אשפיע.

    איתי

  6. אלעד הן :

    אריה שלום, אני חייב להודות שאני לא בטוח שאני מכיר אותך.

    בוא נראה מה הם הדברים שאנחנו מסכימים עליהם ומה הם הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם.

    שנינו מסכימים שיסו"ד לא בנתה כוח בתוך מפלגת העבודה. לא טענתי אחרת, ואם זה היה הרושם אז הנה אני מתקן אותו. אני כן חושב שבניית כוח היא חייונית, וגם אתה מסכים עם זה להבנתי, אלא שאתה חושב שמה שלא הצלחנו להתאחד ולעשות במפלגת העבודה אתם תצליחו להתאחד ולעשות בתי"מ. אני מאחל בהצלחה, גם אם אני סקפטי.

    מצד שני, יש לומר: יסו"ד לא בנתה כוח אך גם הסוציאל דמוקרטים האחרים שהצטרפו למפלגת העבודה לא בנו כוח. הם למעשה לא עשו הרבה (למעט מניין של צדיקים שאני לא נמנה עליהם, שאגב ממשיכים בעבודתם נאמנה גם בחוג חיפה, גם במשמרת הצעירה ובעוד כמה מקומות). על כן, תרועות היאוש מהפוליטיקה של מפלגת העבודה שמובעת ברמה ע"י איתי ואחרים, לדעתי לא מבוססת על מאבק מספיק. היתה איזו ציפייה, כנראה לא ריאלית, שאחרי שפרץ כבש את המפלגה נאכל דבש והנה מסתבר שזה לא פשוט.

    שנינו מסכימים שברק הוא לא בדיוק המנהיג הרצוי למפלגה סוציאל דמוקרטית. ובכן, אני לא תומך בברק, אלא במפלגת העבודה. זאת לא מפלגה מושלמת, אך לעומת מפלגות אחרות שטוענות לתואר ס"ד היא לפחות מפלגה עממית רחבה, שחבריה מכל הארץ, פריפרייה ומרכז וגם ייצוג נאה ל"ישראל השניה", עיירות פיתוח, ערבים וכו'. הדבר הזה הופך אותה לשדה שקשה להתמודד בו, אבל זאת התמודדות ראויה בעיני.

    לסיכום: אני לא מקדש מסגרות, אני חושב שאולי יבוא יום בוא יהיה כדאי לסוציאל דמוקרטים שפועלים היום במפלגת העבודה לעזוב אותה אבל זה לא צריך להיות גחמה אישית. בודאי שלא כדאי שזה יהיה מפורר ומופרט כמו ההצהרות האלה שאיתי מציע. מהלך כזה צריך להיות מבוסס על עבודה לבניית כוח בתוך המפלגה כדי שגם יציאה ממנה תהיה מהלך פוליטי. אם זה לא המצב ואם יש הרבה סוציאל דמוקרטים (לאו דוקא מהסוג שכותב פה) שפועלים במפלגה אז אני מוצא את זה שדה יותר מראוי להמשך פעולה.

  7. מישראל השניה :

    כתבת "לעומת מפלגות אחרות שטוענות לתואר ס”ד היא [העבודה] לפחות מפלגה עממית רחבה, שחבריה מכל הארץ, פריפרייה ומרכז וגם ייצוג נאה ל”ישראל השניה”, עיירות פיתוח, ערבים וכו’. הדבר הזה הופך אותה לשדה שקשה להתמודד בו, אבל זאת התמודדות ראויה בעיני."

    1. מה דעתך על נציגות "ישראל השנייה" בעבודה (למשל מג'אדלה, שמחון, מרציאנו)? שותפים או יריבים אידיאולוגיים במפלגה? אני קורא בין השורות שהללו לא ממש חבריך למאבק על סדר יום ס"ד.

    2. מה דעתך על נציגות "ישראל השניה" במרצ (גילאון, פריג'), חד"ש (ברכה, סויד, חג'אג') וכו'? מי מייצג יותר אינטרסים של "ישראל השניה" ומי קבלן קולות? מי שותפים פוטנציאליים למדיניות וחקיקה ס"ד?

    3. מה דעתך על נציגות "ישראל השנייה" ביסו"ד? איפה בדיוק ההבדל בין האליטיזם של מרצ וזה של יסו"ד?

  8. לאלעד :

    אני שוב אסביר למרות שאינך רוצה לשמוע שאין שום צידוק להדבקת המושג "גישה צרכנית" לרוח דברי, אלא אם כן "גישה צרכנית" היא תגית לכל מי שלא מצביע כל החיים לאותה מפלגה.

    בשאלה רטורית שאלתי לא מזמן האם שמאלני-העבודה יצביעו אמת "כי הם נגד גישה צרכנית" גם אם אהוד ברק או אחד ממחליפיו היה שם את ערביי ישראל במחנה ריכוז.

    פסילת המפלגות הערביות והמעצרים שדיווח עליהם עמי וטורי הם חוליה (לא ראשונה, עע חוק קקל, חוק דרומי) במדרון החלקלק לעבר פאשיזם מבית הרד-נקס של מפ' העבודה.

    אפשר גם לשאול אם שמאלני-העבודה יצביעו אמת "כי הם נגד גישה צרכנית" גם אם אהוד ברק או אחד ממחליפיו היה מפריט את מערכות החינוך הבריאות הרווחה והתשתיות הלאומיות. והנה – גם כאן כבר ממש לא מדובר בשאלה תיאורטית… הקול שלכם מכניס את פואד המפריט לממשלה הבאה, ואם הוא יכהן תחת ביבי יהיה שישו ושמחו

    העברת תמיכה בין מפלגות היא אקט אזרחי חיוני. אם אנו לא נותנים למפלגות פרס ועונש אלא מצביעים הצבעה מסורתית לפי העדה / החמולה / היישוב – אין לנו השפעה על פוליטיקאים והם מבינים זאת ומרשים לעצמם לדפוק אותנו.

    לבסוף, הצטרפותי לתי"מ אינה צרכנות פסיבית – אלא מלווה בניסיון רציני לעצב ולהשפיע, כולל תוך הבעת ביקורת. בינתיים קיבלתי אוזן קשבת (גם אם לא קיבלתי מבוקשי) הרבה יותר מבמפ' העבודה, שם גם הסוציאלדמוקרטים כמו יחימוביץ' ופרץ מעדיפים אותי כחייל צייתן ולא כשותף בעל דעה עצמאית. את הכתף הקרה שקיבלתי משני הנ"ל ומתומכיהם המושבעים קיבלו גם אנשי יסו"ד שהיו מנומסים בהרבה ממני, כך שאני מסיק שהבעיה לא (רק) אצלי.

    איתי

  9. אריה :

    אלעד.
    דווקא נפגשנו בעבר אבל לא משנה..
    כמי שהיה חלק במפלגת העבודה ומכיר מקרוב מאוד גם את שאר ההתארגנויות שאתה מדבר עליהם זה אפילו לא מתקרב להגדרה של בניית כח, בקושי בנייה.
    אגב ליסו"ד ולמשמרת הצעירה בי-ם יש כח כבר עכשיו, לא כח להשפיע על המפלגה אבל כח להשפיע על הציבור! עזיבה של גופים ס"ד אידיאולוגים את העבודה תהיה מסר חריף מאוד לציבור ולדעתי גורם מושך ללא מעט מצביעים.
    לגבי בניה של הכח בתוך מפלגת העבודה, העבודה היא מקום שבו גם אם כל חברי הרשימה יהיו ס"ד (הזוי אבל בוא נדמיין) הציבור לא ייצטרף. העבודה היא מותג מת שהציבור הרחב מתעב ולכן הוא לעולם לא יכול להצטרף אליו, לפי התפיסה ששהייה באופוזיציה הופכת אותך לאלטרנטיבה, למרצ היו אמורים להיות היום 40 מנדטים! ך הדימוי הציבורי שלה לא מאפשר לה להגיע מעבר ל5-6 מנדטים וזה עוד כשמפלגת העבודה קורסת! כנ"ל מפלגת העבודה שגם כשקדימה קורסת לא מצליחה למשוך ולו קול אחד מהמרכז אליה (העלייה בסקרים היא רק חזרה חלקית של מצביעים). הציבור שונא את המפלגה הזו, את מה שהיא מייצגת, את הפוליטיקה הקטנה ששולטת בה, את זה אתה לא יכול לנצח ולא יכול לשנות גם אם תגייס 5000 איש ליסו"ד (וכמובן שאין סיכוי שזה יקרה…).

    לדעתי, ולכן אני חולק על איתי לגבי ההתייחסות למלחמה ולתהליך המדיני, יש בתי"מ אפשרות אמיתית להגיע למסה של מצביעים מהמרכז הפוליטי שלולא התי"מ היו מצביעים לקדימה ואפשר להעביר את הקולות שלהם לשמאל החברתי (שהם תומכים בו גם כך אך הם לא התעסקו בכלכלה), זה מהלך קריטי! הזמן באמת דוחק. פסילת הרשימות הערביות בכנסת מייצגת משהו עמוק בעם. הדמוקרטיה באמת בסכנה. הלאומנות הפושה, ואני מבין את חיים ברעם יותר ויותר, היד הקלה על ההדק החברתי כלכלי,
    והסקטוריאליות המעמיקה והולכת, מאיימות על קיומנו עכשיו בעשור הקרוב לא בעוד 50 שנה. לכן אני חולק על עמי וטורי לגבי הכניסה לפוליטיקה (ואני יודע שפנו אליו מהתי"מ). זה הזמן לעשות, המהלך במפלגת העבודה גם לוקח יותר מידי זמן וגם לא קורה ולא יכול לקרות.
    סוף סוף יש רשימה שכולה ס"ד, כולה! ואנחנו לא שם?!נאבק על להכניס לכנסת את שמחון ומרציאנו, במקום להאבק להכניס את הרשימה המדהימה של התי"מ?! זה פשוט אבסורד.
    אני מזמין אותך אלעד לעזוב גם כן את הספינה שטבעה ולעזור לבנות את האלטרנטיבה הגדולה, בתי"מ תוכל לעשות זאת, אתה ויסו"ד כולה.

  10. לאריה :

    הציפיה שיסו"ד תנדוד כקבוצה ממפלגה אחת לאחרת היא ריאלית כמו הציפיה ש"חוג הסופרים הסמולנים שכותבים מאמרי מערכת בהארץ והולכים להפגנת שלום מדי פעם" ינדוד כגוף אחד.

    יסו"ד אינה מחנה פוליטי אלא חוג רעיוני. אין בה מערכת קבלת החלטות שיכולה לחייב את החברים לתמוך במפלגה או במועמד, רק המלצות. כאשר יש החלטת רוב והיא לא מקובלת על אחד החברים – ביכולתו לא לקיימה בשקט או פשוט לקום ולעזוב (אודי מנור).

    מעבר לנושא הבחירות והדיון המתלהט השאלה הבסיסית שצריכה לעלות על השולחן ביסו"ד היא האם לחוג הזה תהיה השפעה ציבורית יותר גדולה אם זה יהיה חוג של חברי מפלגה אחת, או חוג חוצה מפלגות, כאשר כל חבר לא רק מצביע לפי מצפונו אלא מנסה להוביל מהלכים פוליטיים בתוך המפלגה בה הוא חבר.

    אני לא יודע אם ההשוואה מוצדקת, אך לגבי אתר ע"ש, מרגע שחלק מאיתנו ויתר על הניסיון לתקן את מפלגת העבודה, אך לא ויתר על תיקון החברה הפוליטיקה – זה עשה לנו רק טוב.

    הצלחנו לבנות קבוצה שאמנם העומק האידיאולוגי והידע שלה בנושאי כלכלה וחברה לא מגיע לקרסולים של אנשי יסו"ד, אבל יש בה שיתוף פעולה נדיר של מצביעי עבודה, מרצ, חד"ש, תי"מ, ישראל חזקה ובלתי מזדהים.

    מאז שעברנו את השינוי הזה ההשפעה הציבורית והפוליטית בהחלט גדלה (רייטינג, התייחסות חכים וע"פים, פריצות לתקשורת) גם אם זה היה במחיר כתף קרה מגורמים ס"ד במפלגה כשלי יחימוביץ' – חוויה שיסו"ד חווה בעצמה בימים אלה.

    לצערי יסו"ד מנסה לשחק במשחק של פואד (יותר נכון חולמת על לנסות לעלות למגרש) עם כלי נשק שלא מתאימים אפילו למגרש הלפלפי של מרצ. לשחק במשחק של פואד זה ** הדבר הנכון והעדיף בעיני ** אבל רק אם יש לך את הכלים לכך.

    לעמיר פרץ היו, אבל הוא לא ממש חבר יסו"ד, משתף את יסו"ד בקבלת ההחלטות שלו, או נשמע למצפן האידיאולוגי שלה.

    איתי

  11. רועי פרלשטיין-דביר :

    לתחושתי, ההאחזות של חברי יסו"ד במפלגת העבודה משקפת היטב את המצב של השמאל היום בארץ – היאחזות של טובע בקש, אם רוצים בקלישאות.
    אם מסכמים – מפלגת העבודה היא לא זירה שאנחנו משפיעים עליה, וכנראה גם לא נוכל; מרצ היא זירה סגורה, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ, וגם עליה יקשה עלינו מאד להשפיע; חד"ש מתאימה הרבה יותר לעמדותינו הס"ד, אבל אין לה סיכוי לפרוץ את מעגל המצביעים שלה באופן משמעותי ולהפוך למפלגה משפיעה על כלל הזירה הציבורית; התי"מ לא תעבור את אחוז החסימה, ומוטב שהיתה מוותרת על הנסיון בזמן הקצר שנוצר עם הקדמת הבחירות, כפי שנעשה בהתארגנויות אחרות.
    אם מדברים על בניית כוח, לצערי המסקנה הנדרשת היא לדעת שאת הבחירות הקרובות הפסדנו. השאלה היא איך נערכים בצורה הטובה ביותר למערכת הבחירות הבאה.
    התשובה, לדעתי, היא מסגרת חדשה (אין מה לעשות, אלעד, שיח המותגים הוא חלק מהזירה שאנחנו חייבים לשחק בה), שתוכל לאגד בתוכה את הגורמים הס"ד מכלל המסגרות שהזכרתי, עם אמירות חדות, שלדעתי הציבור מחפש כיום. גם זה ייקח זמן, כמובן, אבל נראה לי שזו הדרך היחידה בה נוכל להביא לשינוי יסודי של המפה הפוליטית.

  12. לרועי :

    פרדוקס עצוב:

    כשהס"ד הם מיעוט, הם לא יכולים לעשות מהפך בתוך מפלגתם. כשהס"ד מוותרים על הדגל הציוני – הם נתקלים בתקרת זכוכית. כשהם רצים לכנסת בגוש שבו הם הרוב – הם לא עוברים את אחוז החסימה.

    הפוליטיקאים מעדיפים לא לקחת סיכונים והאגו אצלם גדול מדי – לכן "מפלגת החלומות" שבה מתאגדים מלכיאור, חנין, גילאון, יחימוביץ' ופרץ לעולם לא תקום ואילו מפלגה בראשות אלמונים שאתה כנראה חלק מהם, לעולם לא תעבור את אחוז החסימה

    לכן אנו חוזרים לנקודת ההתחלה – הניסיון לסחוט כמה פירורי השפעה בתוך מרצ והעבודה, או ויתור על 98% מהמגזר היהודי.

    אני לא יודע איך יוצאים מהברוך הזה, אך מאסתי בגישת להשפיע מבפנים ואני מוכן לתת צ'אנס לתי"מ (בעדיפות ב' – חד"ש), מתוך תקווה שתהיה גרעין שסביבו יתגבשו עוד כוחות בהמשך הדרך.

    איתי

  13. יואב רובין :

    איתי
    השאלות שאתה מעלה הן שאלות חשובות ואני בהחלט מתלבט עליהן. אני גם חושב שראוי ביותר שיסו"ד וכל גוף ס"ד אחר במפלגת העבודה יתלבט בהן ובמשמרת הצעירה בירושלים אכן התלבטנו ואנחנו ממשיכים להתלבט בהן גם כקבוצה.
    עם זאת אני חושב שראוי לשים לב לכך שלא היה ניסיון אמיתי לבנות את הכח הס"ד במפלגת העבודה שהגיע לידי מיצוי.
    שנית אני חושב שראוי להגדיר את המטרה כך: יצירת מפלגת מרכז-שמאל גדולה סוציאל דמוקרטית במהלך חמש עד עשר השנים הקרובות. כל מטרה אחרת אינה נראית לי ראויה מספיק.
    השאלה היא מהן האלטרנטיבות לשם כך. בעיני המטה הס"ד כפי שהוא מוקם לא יוכל להיות הדבר הזה משום שהוא הרבה פחות מדי פוליטי. הגישה שלך של מטה ס"ד לא ממש מתבצעת למיטב הכרתי אף שהייתי תומך בה ללא ספק.
    מרצ וחד"ש הותיקות לא יוכלו להיות משהו כזה בשל הדימוי שלהן ולכן ההשקעה הרבה שיש להשקיע במאבק כנגד מרכזי הכוח שלהן שמתנגדים למהלך כזה אינו שווה לתועלת.
    הברירות הן בין מפלגת העבודה לתנועה הירוקה-מימ"ד. כאן אני ממש לא בטוח מה נכון. האם נכון לנסות לפעול מתוך העבודה תוך יצירת בריתות עם גורמים בכיוון ס"ד שאני כן מוצא בתוך המפלגה או לפעול בתי"מ שיש לה קו ס"ד (אף כי הוא לא תמיד כל עקבי) יש לה ניקיון של התחלה המשולב עם טירונות פוליטית ותמימות (שהיא טובה ורעה בו זמנית) שעלולה גם להעלם עם הזמן ואני לא בטוח מה הגודל המקסימלי האפשרי שלה. כרגע (והצטרפותי לא תשנה את זה) התרומה המרכזית שלה היא הכנסת צעירים ומיואשי פוליטיקה. היא לא הצליחה לחדור לשכבות רחבות נוספות. הצעירים הללו הם חשובים ביותר אך לא ניתן לבנות עליהם מפלגת מרכז-שמאל גדולה לאורך זמן.

  14. ליואב :

    קודם כל אני שמח על שאתה מצטרף לדיון.

    המטרה שאתה מציב "יצירת מפלגת מרכז-שמאל גדולה סוציאל דמוקרטית במהלך חמש עד עשר השנים הקרובות." ראויה ונכונה.

    המטרה של בניית תנועה על-מפלגתית שמסבירה את הסוציאל-דמוקרטיה לציבור הרחב (רחב = קוראי ווינט וצופי טלויזיה ולא קוראי "חברה") ותורמת להובלת מאבקים ציבוריים גם היא ראויה.

    ממש אין פה שאלה של "איזו מטרה עדיפה" -אני חושב שצריך לפעול בשני הכיוונים, וכל אחד יבחר במסלול בו הוא רוצה ויכול להשקיע יותר: אתה מתאים למסלול הראשון, דני גוטוין לשני.

    אותו אדם (לדוגמה שי כהן) גם יכול לפעול במקביל בשתי הזירות הפוליטית והאזרחית – כפי שעשו אופנהיימר ומוסי רז בתחום המדיני (גם כשלא רצו לכנסת).

    לגבי המטרה של בניית מפלגה ס"ד:

    אני מסכים (בצער רב) לאבחנתך לגבי מרצ וחד"ש. מסכים (בצער רב) גם לכל נקודות החולשה שאתה מציין בנושא תי"מ.

    טענת "לא היה ניסיון אמיתי לבנות את הכח הס”ד במפלגת העבודה שהגיע לידי מיצוי". זו טענה שחוזרת גם אצל אלעד ואחרים – "איך אתם יכולים להגיד שנכשלנו אם עדיין לא ניסינו?"

    אני חושב שבהחלט ניסינו. זה נעשה גם בהתארגנויות פעילים מהשטח (חוג חיפה, חוג ירושלים, חוג רעננה), גם ביצירת קשרים של חברי יסו"ד עם ח"כים, וכן – גם פה באינטרנט (למרות שזו זירה שפעילים פוליטיים "אמיתיים" נוטים לזלזל בה).

    היעד הראשוני ביותר היה ליצור גוש של חברי כנסת סוציאל-דמוקרטים (וכדי לא להיות טהרנים – גם כאלה שאינם קפיטליסטים גמורים) שמשתפים ביניהם פעולה באופן מתמשך ומהווים קבוצת לחץ. מחנה של פרץ-אילון-ברוורמן-פינס-יחימוביץ'-סנה-חילו היה יכול לכבוש גם את ראשות המפלגה, גם את מוסדות המפלגה וגם לזכות ביותר מ-19 מנדטים ב-2009.
    רק חיבור כזה היה יכול להיות משקל נגד למחנה ברק-פואד-שמחון-הרצוג.

    אלא שחברי הכנסת הללו בחרו להם בריתות משונות ודרכים הרסניות – ברוורמן בחר לשתוק כדי לקבל מינוי, פרץ בחר את מרציאנו, פינס ויחימוביץ' הביאו לברק ניצחון על מגש, אילון זיגזג והתפוגג, סנה מתרסק לבד עם האגו שלו וחילו הדרדרה למקום לא ריאלי, ביחד עם הדרדרותו של פטרונה עמיר פרץ.

    במקום להאשים את עצמנו על שלא ניסינו מספיק או שלא ניסינו בכלל, אולי הגיע הזמן שנבין שעם התנהגות כזו מצד מי שאמורים להוביל את המחנה הס"ד במפלגה, אין למחנה הזה שום סיכוי לכבוש את המפלגה, לא בעידן ברק ולא ביום שאחרי ברק (אז המתמודדים הריאליים יהיו פינס והרצוג).

    אנחנו יכולים לקחת אחריות, אבל אנחנו לא יכולים להנהיג מנהיגים שלא רוצים להקשיב לנו ומוכנים לקבל אותנו רק בתור חיילים צייתנים ומעריצים.

    למרות הבדלי הסגנון, זהו המסר העקבי שאני מקבל שלוש שנים מהח"כים הרלוונטיים: פרץ, יחימוביץ', ברוורמן (ופינס, שאינו ס"ד כלל, אך יש לו מעלות רבות).

    במצב הזה, חברות במפלגת העבודה הופכת לאפקטיבית רק טיפה יותר מחברות בחד"ש. אנשי יסו"ד ירקמו מחנות בדמיון, להתנחם ברגעי אושר קטנים (בית משפט הכריח את כבל לעשות בחירות, בית משפט ביטל את השיריון לפואד – וואו!) והמפלגה תמשיך לנוע ללא הפרעה בדרכה הרגילה, היישר לכורסאות השרים אצל ביבי.

  15. יואב רובין :

    לאיתי
    היעד הראשון שצריך היה להיות (ולא זה שנקטנו בפועל) ושעדיין נדרש הוא ליצור קבוצה של כמה עשרות פעילים אקטיביים שיכנסו למפלגה ויתחילו לשנות אותה מלמטה. האמת היא שפחות חשוב איזו מפלגה היא תהיה. הבעיה של יסו"ד ושל קבוצות נוספות היא שהן לא יודעות לפעול כקבוצה. כרגע אני פעיל במשמרת הצעירה בירושלים שיחד עם תא אופק בהחלט יוצרת קבוצה שכזו וזו מבחינתי עוד סיבה טובה להשאר במפלגה. אם יהיה רוב בקבוצה לעבור לתי"מ אני אעבור איתה. זאת משום שיותר מחברי כנסת חשובה פעילות השטח. לתי"מ יש יתרונות בהקשר הזה אבל יותר בעניין הסביבתי ופחות בצד הס"ד ולצערי לעתים יש פערים בתחום. עם זאת כאמור הבעיה המרכזית אינה זו ואני באת לא כל כך רחוק מלעבור.

  16. ליואב :

    למה שאתה רוצה קוראים המשמרת הצעירה ולא צריך להמציא את הגלגל.

    המאבקים שמובילה המשמרת יפים וחיוביים – דמוקרטיה ושקיפות במפלגה, יותר מחויבות למצע הכלכלי והמדיני, אומץ לדבר עם אויבים (אפילו אנשי חמאס).

    זה מעין מיני-מרצ בתוך העבודה, לא תמיד מספיק ס"ד לטעמי, אבל בהחלט בכיוון. אם יהיו שם יותר אנשים מיסו"ד – מה טוב.

    להערכתי, במבחן התוצאה ההשפעה של המשמרת על הכיוון אליו שטה המפלגה עד היום היתה אפסית (אילו היו מצליחים העבודה היתה נראית יותר כמו מרצ ופחות כמו קדימה)

    למי שמאמין שאפשר לשנות – המשמרת היא המקום, לא צריך לבנות עוד גופים חדשים.

    אם מישהו מהקוראים מוכן לחקור בצורה יותר מעמיקה הצלחות וכשלונות של המשמרת בשנים האחרונות – אשמח לקרוא.

    דוחות של ראשי המשמרת כמובן אינם רלוונטיים כי הם נוטים להציג רשימת הישגים אך להתעלם מרשימת הכשלונות.

    לדוגמה: כאשר מתהדרים בהישג כמו הפקת יום איכות הסביבה בכינרת בעוד שר מטעם מפלגת העבודה מקדם תחנת כוח מזהמת באשקלון (ואין על כך שום דיון אופרטיבי במפלגה) זה רק מראה את גודל הכישלון.

    איתי

  17. יואב רובין :

    אני חבר פעיל במשמרת הצעירה בירושלים והיא אכן גוף חיובי בעיני ופעיל בדרך יותר נכונה מיסו"ד. עם זאת הוא עדיין גוף קטן וחלש בתוך המפלגה ומוגבל מעצם הגדרתו כמשמרת צעירה. אני לא יודע על איזה ציבור בדיוק פרישה של המשמרת הצעירה או יסו"ד מהמפלגה יכולה להשפיע. כמו כן כאמור ברור לי שאנחנו לא צריכים לדבר על הבחירות הקרובות כמטרה אלא ככלי ומשהו ללמוד ממנו.
    ולרועי – אני חושב שאין צורך להתחיל מפלגה מאפס. התנועה הירוקה כבר עשתה את זה ואם הרעיון הוא להתחיל עם מפלגה חדשה עדיף עם התנועה הירוקה-מימ"ד.

  18. רועי פרלשטיין-דביר :

    יואב.
    אני מסכים שהגרעין של תי"ם בהחלט יכול להיות מוצלח לבניית כוח, אבל אני חושש מהפגיעה שתהיה כאשר הם לא ייכנסו לכנסת בבחירות הקרובות.
    אבל כמו שאמרת, המטרה בהחלט צריכה להיות הבחירות הבאות, ולא הפיאסקו שמחכה לנו בחודש הבא.

  19. לרועי ויואב :

    יואב,

    א. אני לא מציע למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה לפרוש כגוף ממפלגת העבודה, זה ממש לא הגיוני. הרי גם אם יקומו רוב חבריה הנוכחיים ויפרשו, מיד יתמלא מקומם ע"י צעירים אחרים, שדרכם תואמת יותר את זו של הנהגת המפלגה הנוכחית. לצעירים שרוצים לתקן את מפ' העבודה ורוצים לדחוף אותה לס"ד וליתר דמוקרטיה – המשמרת היא הזירה הנכונה ויש שם אנשים מצוינים.

    ב. אם מישהו רוצה להקים מחנה ס"ד לכל הגילאים במפלגת העבודה – זה רעיון ברוך, והדגש צריך להיות על העדר זיקה לח"כ מסוים – מקום בו ברוורמן ופרץ מרגישים בבית בדיוק כמו יחימוביץ'. כך היה עשוי להיות החוג הכלכלי-חברתי שהקימה יחימוביץ', אילולא נהפך בפועל לחוג פרטי שלה.

    אלמנט מרכזי ברעיון הוא שלא מדובר בבניית חוג רעיוני למעטים (כגון חוג אורים שהקימה קולט אביטל בנושא המדיני, או כמו יסו"ד של היום) אלא בבניית מחנה של עשרות אלפי מתפקדים, שלא כפופים לאף ח"כ אלא לאג'נדה הס"ד.

    אני לא רואה את אנשי יסו"ד פועלים בכיוון או מסוגלים לעשות זאת, אך אשמח לאכול את הכובע.

    ג. אני לא מציע ליסו"ד לפרוש ממפלגת העבודה, אלא מציע לחבריה באופן אישי ופרטני (אלעד קורא לזה "הפרטה", אני קורא לזה מחשבה חופשית):
    (א) לא להצביע לעבודה ב-10 בפברואר ושיבחרו בין תי"מ, מרצ וחד"ש כרצונם, כל בחירה היא טובה ובלבד שלא יצביעו ברק.
    (ב) להצהיר בפומבי על כך, במיוחד אם אתם אנשים שהתקשורת מכירה קצת (יוני ויינריב ודני גוטויין למשל)
    (ג) לקרוא להפיכת מס"ד/יסו"ד לגוף חוצה מפלגות *באמת* וכך לחבור לכוחות ס"ד שאין להם זיקה למפלגת העבודה ואף סולדים ממנה.

    רועי,

    אם חברי העבודה/מרצ שנואשו מהפיכת מפלגתם לס"ד יראו כישלון של תי"מ, רק יקטן הסיכוי שלהם להקים ביחד איתך מפלגה מאפס.

    בשנה-שנתיים שאחרי הבחירות לאף אחד לא יהיה כוח לדבר איתך פוליטיקה ו/או אנשים יעסקו במאבקים בתוך המפלגה (למשל למנוע מברק להיות שר אצל ביבי) אז לא יוכלו להיראות כחתרנים עם רגל בחוץ.

    ואז תגיע שוב לא מוכן לבחירות הבאות (שתמיד מגיעות מוקדם מהצפוי) וגם אז יעלה הטיעון של "אין זמן, בואו נצביע שוב עבודה/מרצ ונחשוב מה עושים אחרי הבחירות".

    בקיצור – אם אתה מאמין עקרונית בשבירת המסגרות,
    תי"מ זה המקום ו-2009 זה הזמן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.