חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לא סוף מעשה ולא מחשבה תחילה

נושאים מדיני-בטחוני, פותחים שבוע ב 11.01.09 6:10

היום ה-15 למבצע "עופרת יצוקה" מסתיים. השאלות הולכות וגוברות, והמבצע רק מתארך ומסתבך. נדמה היה שידענו איך מתחילים, אך מתברר שרק בתחום האופרטיבי הפקנו את לקחי מלחמת לבנון השניה אך לא הופקו לקחים בתחום המדיני- דיפלומטי והעיקר, אין לממשלה מושג איך לגמור את המבצע. כנראה שלא יהא זה בשיר מזמור.

מאת: דניאל בלוך

בתחילת המבצע כתבתי: "התכנון היה מעולה, ההפתעה מוחלטת אך השאלה היא האם יודע ברק ויודעים אולמרט, לבני, אשכנזי, דיסקין והשרים המתלהמים, לאן מוביל המבצע ואיך הוא יסתיים? האם חשבו על כך? האם מוצו כל אפשרויות המשא ומתן, במיוחד בעניין שחרורו של גלעד שליט? בעניינו, אני בדעתו של עמי איילון, שאמר בריאיון בערוץ 10, כי היה צריך להסכים לשחרר את כל רשימת ה- 450 המקורית שהגיש החמאס, בהעדר כל אפשרות לפעולת חילוץ…… לכן, נשאלת השאלה האם מוצו כל האפשרויות האחרות לפני הפעולה והאם למומחה בפרוק שעונים יש תכנית ריאליסטית להרכבתם מחדש כך שיפעלו כהלכה ויראו את השעה הנכונה כל הזמן ולא רק פעמיים ביממה?"

ובפוסט אחר, כעבור ימים אחדים רשמתי:

"והיום אני שואל מה היא בעצם המטרה הסופית מבחינתנו? אני מקווה שאין לנו כוונה למערכה יבשתית ותנועת הכוחות היא בתחומי האיומים ותרגילי ההסחה, אלא אם נדרשת כניסה קצרה ומהירה למטרה "כירורגית" מיידית שלא ניתן לבצעה מן האוויר או באמצעי ארטילריה. יש מקום להפעיל גורמים בין-לאומיים כדי להגיע להסדר בדומה ללבנון – הפסקת אש בפיקוח כוח בינלאומי שיוצב גם בינינו לבין הרצועה וגם בין מצרים לרצועה כדי למנוע לחלוטין ירי אל שטחנו. כל הסכם חייב לכלול את שחרור גלעד שליט. כל פעילות שלנו, צבאית ודיפלומטית, חייבת להביא בחשבון את מצבה הרגיש של מצרים ולא לפגוע בה ככל שניתן".

באותה הזדמנות ציטטתי קטעים ממאמר שפרסם אמיר אורן ב"הארץ":

"האחראי הראשי לפעולת צה"ל בעזה אינו יודע על קיומה. בעוד שבוע ימלאו שלוש שנים לליל שקיעתו של אריאל שרון בתרדמת. שלוש שנים במסדרון האפל שבין חיים למוות, כשבחוץ ממשיכה ישראל לשלם את מחיר שגיאותיו: פינוי צה"ל מציר פילדלפי ומהנקודות השולטות ברצועת עזה להבדיל מהסילוק המוצדק של ההתנחלויות והכניעה ללחץ האמריקאי לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות ברשות הפלשתינית בינואר 2006…..

בשנים האחרונות היתה ישראל למרמס. אגדת התעוזה והתחבולה, הנחישות והיעילות התפוגגה. מטרדים בסדר גודל של חיזבאללה וחמאס, שהצליחו לזנב בה, מטפחים דור חדש של נוער ערבי המאמין שניתן לפורר את ישראל מבפנים ולכרסם בה מבחוץ. "איפוק הוא כוח," התחסד שרון, שכקצין וכפוליטיקאי, עד להגעתו לראשות הממשלה, לא בחל מעולם בהפעלת כוח ולא ידע איפוק מהו……

למעשה, להתאפק יכול רק מי שפוחדים מפני מה שיעולל אם יחדל להתאפק. זה פרדוקס העוצמה: יש מתאם הפוך בין נכונות להפעיל כוח צבאי לבין הצורך להשתמש בו. ככל שמדינה משכנעת יותר את יריביה שהיא מוכנה להילחם, כך גדל הסיכוי שלא תזדקק להוציא את הנכונות אל הפועל. בתהליך ארוך, רצוף הסתבכויות מיותרות ומאמצים אומללים להיחלץ מהן, המריצה ישראל את אויביה להתגרות בה מפני שחדלו להאמין שתסכים לשלם את מחיר הפעלת הכוח….

תורת הביטחון של ישראל, שעיצב דוד בן גוריון, גרסה מטרות מתונות, שלמען השגתן תשודר נכונות להפעלת אמצעים קיצוניים, ברוח פרדוקס העוצמה: גבולות 49'-67', הנשענים על צה"ל האווירי והמשוריין ועל ההרתעה הגלומה בדימונה. בדור האחרון התהפכו היוצרות: המטרות נעשו קיצוניות (התנחלויות, החזקה בגולן) אך האמצעים התרופפו.

שרון כבר לא היה במוקד קבלת ההחלטות כאשר שותפו הזוטר לאותן שגיאות, אהוד אולמרט, הוסיף על הטעות הצבאית שבפינוי את חטא המדיניות הרפה בהפעלת הכוח לנוכח התקפות חמאס והארגונים הקטנים ממנו בעזה. הרפיון הקל על ביצוע חטיפת גלעד שליט מהטנק שלו במוצב בכרם שלום, לפני שנתיים וחצי, ועודד את חמאס לטייל על סף ההתגרות המתמדת בישראל. את הסף הזה הפציץ צה"ל שלשום ואתמול, בתקווה שמתוך האש והעשן יכוננו שני הצדדים דו קיום יציב יותר. חמאס ימשיך לשלוט ולהתעצם, אבל הפעם עם יד על הנצרה ולא על ההדק.

שרון ואולמרט חוללו את הרע שבכל העולמות. היציאה מעזה לא שיחררה את ישראל מאחריותה המשפטית לגורל השטח הכבוש, אך לחמאס הותר להשתתף בבחירות בעודו ממשיך לחתור במוצהר להשמדת ישראל (מה שהיה נאסר עליו אילו השתתף בבחירות לכנסת). החלטות פתאים אלה עודדו את חמאס לעמוד במריו.

לצד הכישלון המדיני הסדרתי, היה גם כישלון ביטחוני מתמשך, ששותפים לו כל ראש ממשלה ושר ביטחון, שר אוצר ורמטכ"ל בהם בנימין נתניהו ומשה יעלון וראשי המחקר והפיתוח במערכת הביטחון בשמונה השנים האחרונות, שלא העניקו עדיפות ומשאבים בנוהל חירום ליירוט הרקטות וללחימה במנהרות. כך נהוג במודיעין וביחידות מיוחדות (ובפנטגון, בחיפוש שיטות וציוד ללחימה במטעני צד בעיראק).

עכשיו מבקש ברק, בעצם, לחדש את הקו הנשכח של בן גוריון, להפעיל כוח בשירות מטרות מתונות; להשיג הסדר שיאובטח ויקויים. ההתעוררות מהתרדמת הלאומית מוצדקת, אם גם מאוחרת מדי".

עד כאן דברי אמיר אורן.

וב- 30 בדצמבר כתבתי:

"אני מעריץ את כל הפרשנים, בעלי הטורים והבלוגרים שהכל ברור ונהיר להם ובידם כל השאלות והתשובות, בלא הרהור, ערעור או פקפוק. מרוני דניאל עד יעקב עמידרור ועד כמה מן הכותבים הקבועים באתר רשימות. אודה ולא אבוש – לי המצב אינו ברור די הצורך. אני מקווה שלאלה שהחליטו על המבצע ידוע וברור מה המטרות, מתי יסתיים וכיצד (והכוונה לא ללוח זמנים אלא למצבים). ההסברה הישראלית אינה מדברת בקול אחד. שגרירת ישראל באו"ם קובעת כי המטרה היא חיסול שלטון החמאס. שר הביטחון ושרת החוץ מדברים אחרת. האם מתוכנן מבצע קרקעי כדי להיכנס לעזה ולהישאר בתוכה עד שיושגו המטרות או שמא הפעילות הקרקעית היא לזמן קצר רק כדי לעשות רושם ולהשיג יעדים נקודתיים?

אני מתרשם כי הופקו לקחים מכשלונות מלחמת לבנון השנייה. הלקח העיקרי הוא לפעול בשכל ובזהירות, לא להגיב מיידית ואמוציונלית. הצבא מוכן טוב יותר. התיאום בין כל הגורמים הדוק יותר. ההתייעצויות ותהליכי קבלת ההחלטות מסודרים יותר. אבל את ההערכה השלימה נוכל לתת רק על פי מבחן התוצאה. אני מעז להעריך כי למרבית הפרשנים והכותבים אין מידע מלא, לא מידע מודיעיני ולא מידע על היעדים, המטרות והתוכניות. לכן, עדיף לא להיות פסקניים ומוחלטים כל כך. כמה סימני שאלה לא יזיקו. כדאי לעצור, להרהר, לשקול ולבחון האם בנקודה זאת נוצרה הזדמנות לחלופה מדינית. הוכחנו כבר כי אנו יודעים להרוס ולהרוג. אולי, הגיעה השעה לחידוש המאמץ הדיפלומטי?"

עם כניסת המערכה ליומה ה– 16 נשאלות עדיין אותן השאלות והרושם הוא שהממשלה אובדת עצות ומחליטה החלטות שהן בבחינת חצי תה, חצי קפה.

המערכה ההסברתית חובבנית, הדיפלומטיה כושלת למדי. למזלנו צה"ל פועל במסגרת ההנחיות שקיבל בצורה טובה. אך גם לצה"ל אין תובנה איך מסיימים את המערכה בצורה הטובה ביותר, ולא באשמתו. שכן, הדרג האזרחי לא החליט בצורה בהירה מהן מטרות המלחמה וכיצד יש לממשן, לא רק מבחינה צבאית.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

5 תגובות

  1. שושי :

    אני לא בטוחה שהדיפלומטיה כושלת. צפוי שמדינות העולם לא יגיבו בלהיטות להצעה לשלוח כוח פיקוח שלהן לעזה.
    לוקח להן זמן להבין שמחר שלוחי איראן אצלן בבית ושחייבים התגייסות בינלאומית.
    בנוסף, מצד החמאס מנוהל המו"מ ע"י אנשים היושבים בדמשק, הרחק מחום הלהבות.

  2. אריה גור :

    אני כל הזמן חי בתחושה שהיד על הדק הביקורת קלה מדי. זה ככל שהזמן מתארך המבצע מסתבך, זה ברור ואני מקווה שזה ברור גם למפקדי צה"ל. אם לממשלה יש תוכניות לגבי סיום המלחמה, אף אחד לא צריך לצפות שיספרו לנו (ולחמס) מהן התוכניות האלה.

    לדעתי אפשר להתאפק בסבלנות ולשמור את חיצי הביקורת. לדעתי עד עכשיו המלחמה מנוהלת היטב, ההפגנות והביקורת בעולם הן לא הפתעה ואי אפשר למנוע אותן, אף אחד לא לוחץ עלינו להפסיק את המלחמה – למה לא לפרגן קצת? הרי לבקר אפשר תמיד. נדמה לי גם, שיש מי שחושבים/חוששים שהמבצע יכשל והם "מתים" להגיד לנו "אמרתי לכם".

    ובבקשה לא לשכוח: המלחמה פרצה בגלל ירי הטילים הרצחני של החמס לעבר אזרחי הדרום.

  3. דני בלוך :

    אריה
    בדקתי היטב לפני שכתבתי ולממשלה אין תמונה ברורה כיצד לסיים את המלחמה.

  4. מירב :

    אסור לסיים את המבצע בלי שחרור גלעד!
    אני לא יודעת מה אתכם, אבל זה אחד מהדברים שהכי מעניינים אותי כרגע!

  5. לקסי - ערד :

    לדני,
    די לומר שלממשלה אין תמונה ברורה, זה ישים כמעט לכל מעשיה.
    בממשלות האחרונות יש לכל שר כמה וכמה תמונות ברורות בכל ענין, לרוב בכדי לרצות את משיבי הסקר הקרוב.
    אז איך תהיה להם תמונת סיום ברורה למלחמה?

    ממה שמתפרסם נראה לי שבעל התבונה משלושת הנועצים הראשיים הוא – ולא במקרה – אהוד ברק.
    דווקא מכיוון שבין השלושה הוא נראה כמי שדוחף להפסקה מהירה של היריות ולמתן תשומת לב מירבית לדיבורים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.