חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חמש אנקדוטות על הזכות להפגין

נושאים זכויות אדם, מועד ב' ב 5.01.09 6:10

בשבת האחרונה התקיימה בכיכר רבין הפגנת שמאל כנגד המלחמה בעזה. יהונתן קלינגר, חבר עבודה שחורה, היה שם וחוזר עם מסקנות לגבי הפרשנות המיוחדת של "הזכות להפגין" במדינה שלנו

0. הספין הצליח, השמאל מת.
אם לשפוט לפי העיתונות, מטרת ההפגנה שהשתתפתי בה במוצאי שבת היתה הנפת דגלי פלשתין בישראל; אולם, אם היינו שופטים לפי מה שאני ראיתי ומה שאחרים אמרו, דווקא מטרת ההפגנה היתה למחות על הזנחת יישובי הדרום במשך שמונה שנים ועקב כך יציאה למלחמה מיותרת. אלמלא מדינת ישראל היתה מזניחה את יישובי הדרום, דוחה את מיגונם ונמנעת מלהשקיע תקציבים בפיתוח היישובים וקידום התשתיות שם, המבצע הזה לא היה יוצא לפועל. ככל הנראה, ההסתה שקדמה למבצע היא מבית מדרשו של אהוד ברק שהצליח גם להטמיע את המונח "אין פרטנר" בצורה שקרית ובעבודה קשה במיוחד. ההצגה של ההפגנה כ"הפגנת הדגלים הפלשתינאים" היתה ספין מוצלח מאוד, במיוחד כיוון שהוא הצליח ללבות את יצר הלאומנות בצד השני ולהביא להפגנת נגד.

1. קצת על חופש ההפגנה.
אני לא יודע אם זו האופוריה שהימין מתרסק בסקרים (בעקבות המלחמה, בצורה אירונית) או הצגת פניה האמיתיים של הלאומנות הפאשיסטית, אבל נצוצות הלאומנות מימין רק הופכים להיות מפחידים ומבעיתים. אמירתו של ח"כ גלעד ארדן כי "מי מי שנמצא בהפגנת השמאל לא צריך להיות אזרח מדינת ישראל" היא פאשיזם ולא ראויה למי שנושא תואר של עורך דין וח"כ. דבריו של ח"כ ארדן מביישים את הכנסת כאשר הוא לא תופס את זכות המחאה כלגיטימית ומבהיר שמי שמוחה נגד פעולה של הממשלה (דבר שארדן עצמו, אגב, עשה בתקופת ההתנתקות) אינו ראוי להיות אזרח.

2. ואז הגיע הפאשיזם.
איתמר בן-גביר, חצי מהצמד רוזנקרנץ וגילדנשטרן מבקש, לאחר שהשמאל "הורשה להניף את דגלי פלשתין", להפגין בירושלים עם דגלי כ"ך (החצי השני מנוע מלהגיד כ"ך כי אמר לבית המשפט העליון שהוא נטש את דרכם). בן-גביר, שמנוסה בדיני ההפגנות יותר מרוב אזרחי ישראל, שוכח שני דברים קטנים; האחד בזכותו והשני בגנותו. הראשון הוא שגם אם היה מפגין עם דגל כ"ך לא היה ניתן לעצור אותו מלעשות כן, כיוון שחירות ההפגנה היא מקודשת מכל. השני הוא שלאחר ההפגנה היה ניתן לעצור אותו על תמיכה בארגון טרור לאחר שארגון כ"ך הוכרז ככזה (ועל כך לבן גביר כבר נסיון רב בהרשעות כגון דא).

3. מפלטו האחרון של הימני.
15,000 אנשים ורק מספר בודד של דגלי אש"ף. אחד המפגינים, אגב, שבא עם דגל ישראל אמר שהמשטרה החרימה לו את הדגל מחשש למהומות, האם יכולה היתה להיות כאן קונספירציה? בחלם השוכנת בציון דברים מסוג זה לא יקרו.

4. לא סימפטי, רוצח.
גם אני קראתי את מה שיוסי גורביץ כתב על המלחמה ועל המפגינים; למרות שקשה לי לא להסכים עם חלק ממה שהוא אמר, אני חושב שהוא צריך להבין את השוני כאן: הפגנת השמאל היתה נגד הרג בשני הצדדים, נגד ההרג שחמאס מבצע בדרום הארץ ונגד המלחמה המיותרת אליה ישראל יצאה. אני לא רואה עצמי כתומך חמאס או כאדם שנלחם למען זכותו של חמאס לירות קסאמים, אבל באותה המידה אני לא תומך במלחמה הזו שתביא רק להרוגים בשני הצדדים.

נערך על ידי גל
תגיות: , , , , , , , , ,

17 תגובות

  1. הראל לייבוביץ :

    הבעיה שמעוררת חוסר הסכמה והבנה עם ההפגנות האלו, שזועקים בהן יותר נגד פעולות ישראל מאשר נגד פעולות הטרור.
    אתה בא בטענות על היעדר פעולות המיגון מזה שמונה שנים, ומתעלם מהעובדה שלמרות המיגון בדרום – ירי הטילים לעבר שדרות ושאר היישובים, היה נמשך. מה אז?
    קרי, לא מפריע לך בראש סדר העדיפויות עניין הירי הלא לגיטימי לעבר יישובי ישראל. אין לירי הזה כל הצדקה.
    הזכות להפגין היא זכות בסיסית, שאין לפגוע בה גם אם איננו מסכימים עם הצד המפגין – פעם זה השמאל, מחר זה הפגנת הימין.
    דבריו של גלעד ארדן אני מניח מונעים ממניעים פופוליסטיים בתקופת בחירות שבאו לידי ביטוי באופן גרוע.

  2. סוף סוף התגלה הפיתרון של השמאל למצב בדרום — מסעותיו של מרק בשבילי החיים :

    […] שלקח שמונה שנים הבין שהפיתרון לבעית שדרות הוא מיגון, אבל בכל מקרה הרעיון לא פחות מגאוני ואין ספק שהממשלה […]

  3. יהונתן :

    הראל,
    מיגון הוא התחלה טובה.

    ברור שהירי נגד שדרות הוא לא לגיטימי, הבעיה היא שלפני שיוצאים לפעולה כדי לעצור אותו, כדאי מאוד למגן את הבתים.

    לגבי דבריו של גלעד ארדן, הם לא "מונעים ממניעים פופוליסטיים" אלא צריכים להיות מוקעים מהשיח הציבורי ולהביש אותו.

  4. עמית-ה :

    אחת השיטות היותר עתיקות להתחמק מדיון בנושא מסויים היא, הצגת הצד השני בצורה מעוותת ולהתחמק מתשובה.
    איך מתחמקים מתשובה על נושא הטיפול הכולל בעוטף עזה? ע"י האשמת המפגינים ב"אהבת ערבים".
    המלחמה הזאת היא שילוב של כל מיני אינטרסים אבל שני האינטרסים הכי חזקים הם: דחיית הבחירות בישראל = אנטרס של אולמרט, הכרה בין לאומית בשילטון החמאס = אינטרס של החמאסניקים.
    נדמה לי שהם (החמאסניקים) כבר זכו, נשאר רק להחליט על דחיית הבחירות ואז תצא בת קול מירושלים שהמבצע השיג את מטרותיו ואפשר להתקפל.

    הצעד הנכון עכשיו זה להיכנע לציניות ויכולת ההימור האולמרטית, לפני שיקרה מה שקורה בדרך כלל.
    אני מקווה שחברי הכנסת המוסריים (לא משנה מאיזה מפלגה) יקדמו החלטה כזאת עוד היום, לפני שיקרה אסון בקנה מידה שמסיים מלחמות כאלו.

  5. גליה :

    1. אמר מי שאמר "שלא ניתן להתמגן לדעת" ויצא שוב אלי קרב. כל מדינת ישראל מאויימת מטילים ! לכן המלחמות אינן מקדמות ביטחון.
    2. ארדן הוא לא חה"כ היחידי שחושב שברעום תותחים ההפגנות שותקות (ע"ע מכתבי לסילבן שלום , אתמול) הגישה הזו רווחת בציבור.

  6. איתמר כהן :

    "אלמלא מדינת ישראל היתה מזניחה את יישובי הדרום, דוחה את מיגונם ונמנעת מלהשקיע תקציבים בפיתוח היישובים וקידום התשתיות שם, המבצע הזה לא היה יוצא לפועל."

    נו, באמת. אתה טוען ברצינות שרכבת לאופקים או מיגון של בית בשדרות הם פתרון לקסאמים? או שמא אתה מציע שכל תושבי שדרות (ובהמשך גם באר שבע, אשקלון, אשדוד וכו') יגורו במקלטים ממוגנים וילכו עם שכפ"צים? או שיתענגו על קו רכבת חדש כתחליף לזכות הבסיסית שלהם לחיות, ללמוד ולעבוד בלי לעמוד תחת איום של כמה קסאמים ביום?

    הימין הקיצוני שש אלי קרב בכל מחיר. השמאל הקיצוני, שאתה מייצג כאן, מתעלם מכך שיש מקרים שבהם כניעה לכוחנות וטרור רק מרחיקה את השלום (ע"ע צ'מברליין) –
    לטעמי הפתרון הוא בדרך ביניים: היה צריך לצאת למבצע של שבוע – ולצאת. זה מה שטענתי עוד בתחילת מלחמת לבנון השנייה, וזה גם מה שאני טוען עכשיו. לעתים מגיע הרגע שבו אנו נאלצים להפעיל כוח ולהגיב – אך אסור להיגרר למלחמה ארוכה. מה שלא השגנו עד עכשיו, כבר לא נשיג בהמשך. לכן תמכתי ביציאה למבצע, ולכן גם כעת אני תומך בהפסקת הלחימה בהקדם.

    נ.ב. מסכים איתך – הדברים שאמר (אם אמר) ארדן הם מבישים, ובעיקר מסוכנים לדמוקרטיה.

  7. עמי וטורי :

    במלחמת לבנון השניה היה החיזבאלה הצד היוזם. הפרובוקציה של חדירה לשטח ישראל, חטיפת שני חיילים, הריגתם של שלושה נוספים והרעשה ארטילרית של ישובים באיזור, באה מתוך לבנון ריבונית, לבנון עם נמלי ים ואוויר פתוחים ושיגשוג כלכלי. על זה לא יכלה ישראל שלא להגיב בחריפות. יתר ההיסתבכות מקורה באליטה הצבאית שכמו כל אליטה רצתה להוכיח את מרכזיותה וחיוניותה ובכך להצדיק את מעמדה הבכיר בחברה הישראלית (הרי ממנה באים רוב המנהלים הבכירים במשק הישראלי ורוב הפוליטיקאים). את החשבון שילמו כל היתר.
    בעזה מדובר באיזור נצור מזה שנתיים. מושל בו ארגון קיצוני אך הדרישה העיקרית שבגללה לא חודשה הפסקת האש היא סירובה של ישראל למצב שבו יתקיימו מעברים פתוחים (ואולי בעתיד שדה תעופה בינלאומי ונמל ים) מעברים שיאפשרו התבססות של שילטון החמאס. החמאס עוין את ישראל עוינות מוחלטת וחסרת פשרות. אך כמוהו גם סוריה עד שיחות מדריד, מצריים עד 1975, לוב עד ימנו אלו ולבנון שהחיזבאללה יושב בממשלתה כשותף בכיר. לפי ההיגיון של הלחימה בעזה אנו היינו צריכים כבר מיזמן לכבוש את לוב, להפציץ את סוריה ולנסות להחליף את המישטר בלבנון (אופס טעות לעולם חוזרת … בלבנון כבר ניסינו את זה ב 1982 וזה עבד יופי). המילחמה הזו צינית לחלוטין ומייאשת. מייאשת לא רק בגלל שפרצה אלא בגלל האטימות וכהות החושים של מרבית הציבור הישראלי והצנזורה השיטתית. כמה ממכם מודעים לכך שמתחילת המילחמה נעצרו כ 500 אזרחים ישראלים (לא כולם ערבים), את אמינות הדיווח העיתונאי ביחס למתרחש בתוך ישראל! ניתן היה לראות בהארץ מעוז היוניות ועל יתר העיתונות חבל להרחיב את הדיבור. ולא פחות חשוב, בעלי ההון והמעסיקים הגדולים לא נחים אבל למיטב הבנתי יש כרגע בישראל רק שלושה סיכסוכי עבודה פעילים של ממש. סיכסוכי עבודה מטעם "כוח לעובדים" באוניברסיטה הפתוחה וגן המדע וסיכסוך העבודה בחברת חשמל שדי הוריד מינון בימים האחרונים למרות שכוונות ההנהלה לפטר 2500 איש נותר בעינן.

    במילחמה הזו צריך לשאול מי מרוויח ממנה. תושבי שדרות ואשקלון לא ירוויחו דבר כי את השקט המיוחל אפשר היה להשיג גם בלי שבועות במיקלטים ושיתוק חלקי של הכלכלה המקומית. וביכלל אחרי שהקזנו דם גם שלנו ובעיקר של הפלשתינאים הגישה הכללית הגם שזה לא יאמר במפורש תהיה "שבו בשקט עם התלונות שלכם על מצוקה כלכלית כי הרי כבר השקענו בכם את מיטב מטוסנו ופצצותינו".
    העובדים בישראל וכל מי ששינוי הסדר החברתי כלכלי לכיוון סוציאל דמוקרטי לנגד עיניו מפסידים בימים אלו. הן כתוצאה מהשיתוק בדיון הציבורי בנושא והן כתוצאה משיתוקם של מאבקי עובדים (אם כי מי יודע, בגרמניה מלחמה פטריוטית מוצדקת בת 4 שנים הביאה ליפני בדיוק 90 שנה למהפכה סוציאל-דמוקרטית להדחת הקייזר וליום עבודה של 8 שעות).
    הפיצול בין יהודים לערבים גובר ומפגינים דוגמת מפגיני השמאל בשבת בתל אביב הם מי שמשמרים אותו לעיתים במחיר אף שבור או סתם מכות.
    ומי מרוויח? מרוויחה אליטת ההון-שילטון-צבא. הם שוב מופיעים בטלביזיה ומסבירים כמה חכם היה להפציץ בניין א וכמה אנחנו מוסריים למרות שהרגנו כ"תוצר לוואי" כמה עשרות אזרחים במתחם ב. והם לא מסבירים למה הם מפטרים פה ופוגעים בזכות ההתארגנות שם.

    עד למבצע התלבתטי לגבי הצבעתי. היו לי נימוקים בעד העבודה, בעד חד"ש ואפילו בעד מרצ. המלחמה הזו שיכנעה אותי סופית. העבודה תחת ברק חסרת תקנה. לברק אין מה לימכור לנו חוץ מדם של עזתים שיזכיר לנו כמה אנו לא יכולים בלי איזו מילחמה טובה ביום שבת על הבוקר. צריך שהעבודה תקבל כמה שפחות מנדטים על מנת שברק יעוף! ואת מקומו ירש אדם שליבו נימצא במקום הנכון גם אם הוא עושה לעיתים טעויות כמו פרץ.
    ובאשר למרצ המוצא הישר מוזמן לפנות למדור חיפוש קרובים.
    אני בבחירות האלו אצביע חד"ש. כי למרות שזו אינה מפלגת השמאל שהייתי רוצה לראות, ולמרות שחד"ש אינה ולא תהיה אף פעם זו שתביא לפה את המהפכה הסוציאל דמוקרטית לפחות אין להם דם על הידיים.

  8. אלעד הן :

    עמי, אני מוכן להתווכח ולדון על רבות מהנקודות שהעלית (על רבות מהן אני גם מסכים), אני רק חושב שמבחן "דם על הידים" הוא לא מבחן תקף בישראל שנרצה או לא מצויה במספר סכסוכים לאומיים שכוללים גם שפיכת דם.

    כפי שאתה יודע, אני תומך במפלגת העבודה. כפי שאתה יודע, אני עושה זאת על אף ברק ולא בגללו. אבל מבחן הדם על הידים לא משאיר לנו אנשים מלבד מי שלא היו בעמדות כוח במדינת ישראל.

  9. עמי וטורי :

    אלעד אני מבין ומקבל עקרונית את עמדתך. אם פרץ היה עומד בראש העבודה הייתי מוכן להתווכח עם כל מי שינקוט עמדה טהרנית והייתי טוען בעקשנות שהטוב מאוד הוא אויבו של הטוב. אבל ברק הוא אויבו של הטוב ואיני מוצא לכן שום טעם להתבזות בהצבעה עבורו.
    בעניין "הדם על הידיים". אין הרבה קדושים בישראל. במיוחד בקרב מי שהיו בעמדות כוח. אבל אפילו בתחום זה יש שאלה של מינון ושל אחריות מוסרית הנובעת מהסיכוי הסביר לקבל החלטה אחרת מוסרית יותר. ברק חי פוליטית "מלראות לערבים את הלבן בעיניים" ואחר כך לירות בהם.

  10. האזרח דרור :

    עמי, כמעט להפך – במלחמת לבנון השניה החיבזאללה טעה בהערכה (כך לפי הודעתו) ולא חשב שישראל תצא נגדו למלחמה בגלל החטיפה.

    בעזה החמאס מתכונן למתקפה צבאית כבר הרבה זמן.

    תראו גם אני לא מאושר מהמלחמה הזאת, ומצד שני זה קצת נאיבי. החמאס לא מעוניין בשלום, ויש לו סדר יום של ליבוי הסכסוך והחרפתו. כמו שציין עמי וטורי – גם מדינות ערב היו כך , אלא שהן למדו על ידי כמה מלחמות שיש מחיר ללחימה נגד ישראל. לכן מצרים של 1975 אינה מצרים של 1948.

    הנה שאלה קשה לשמאל – מתי , אם בכלל , ובאיזה תנאים, מותר להלחם נגד החמאס באמצעים צבאיים?

    הרשו לי להתעלם מהשאלה של מיגון. זה אולי אומר שלממשלה לא באמת אכפת, או שהיא פשוט לא מאמינה שזה הפתרון הנכון. האם היינו מצדיקים את הירי על עזה בגלל שלתושבי עזה יש מקלטים טובים יותר?

    העובדה היא שאנחנו כרגע (בעתיד הנראה לעין) תקועים עם החמאס שיש לו תפיסה קיצונית – לא רק ישראל אלא גם נגד כלל המשטרים החילונים (המושחתים) הפרו מערביים באזור שלנו – גם אם המדיניות שלנו היתה שונה הוא היה בעל אידואלוגיה כזו.

    האמונה שלי היא שהן הימין והן השמאל צודקים. יש לתת לחמאס אפשרות לפתוח את הגבול ולהעביר סחורות, ומצד שני לצאת למתקפות צבאיות אם יורים על ישראל. 2 הדברים האלה יובילו לדעתי להתבגרות של הרצועה – ולהכנסתה לסד הלחצים הכוכחני שבו נמצאות כל המדינות – מאיראן ועד קוסטה ריקה (שלה אין צבא).

  11. מתן :

    עמי – אני לא מסכים עם הרבה ממה שכתבת, אבל מעריך מאוד את העמדה האמיצה שאתה נוקט כאן. אנא – כתוב על זה פוסט ופרסם אותו כאן.

    דרור – אני באופן כללי פציפיסט ומאמין ששום מלחמה לא הביאה ולא תביא לעולם שום טוב לאף אחד למעט אליטות ציניות שמפעילות חיילים כמו במשחק שח-מט.
    למרות זאת, ובגלל שנראה לי שאתה אדם טוב ובגלל שהימים קשים כל כך, אני אלך לקראתך ואומר שאם בכלל, מותר להלחם בחמאס רק לאחר ששאר האופציות נכשלו. בעשרת הימים האחרונים נכתבו טילי טילים של מילים על כך שזה ממש לא המצב. תבין – זו ממשלה צינית שעם כל האלימות שלה נגדו, חמאס ממש משרת את צרכיה, צרכים שמנוגדים באופן חריף לצרכים שלנו, תושבי הארץ. זה שהאידיאולוגיה של חמאס היא מסוג מסוים לא אומר שאי אפשר להגיע איתו להבנות, אפילו הבנות מרחיקות לכת. גם את האתר הזה קוראים אנשים שהאידיאולוגיה הציונית שלהם היא די קיצונית, ולמרות זאת הם מוכנים להתפשר עליה כדי לחיות בשלום. למה לנו להניח שחמאס לא יעשה זאת?
    הדבר היחיד שיכול למנוע זאת ממנו הוא האלימות המטורפת שישראל מפעילה כרגע נגד תושבי הרצועה. למי תהיה לגיטימציה להגיע איתנו לאיזושהי פשרה אחרי זה? אנחנו הרי מוכיחים כאן במו פצצותינו, טילינו והאדישות המוחלטת שלנו לחיי אדם פלסטינים שאיתנו אין שום אפשרות להידבר.

    הרצועה לא "תתבגר", ואנחנו לא "מבוגרים" שיביאו לה את אותה "בגרות". הרצועה היא מחנה פליטים אחד גדול, שלא מכות צבאיות, הרעבה ומחסור בכל צורך אנושי בסיסי יביאו לפשרה, אלא אפשרות נראית לעין לחיים שיש עימם כבוד, עתיד ותקווה. את זה אף אחד לא מציע להם. למה, אם כן, שלא יבחרו בדרך החשוכה שמציע חמאס?

  12. אופיר :

    אנחנו משחקים לידי החמאס במעשינו. הרי אנחנו פוגעים בעיקר באזרחי עזה האומללים ולא מביאים אף תועלת לאף אחד.
    ולעמי: למה אתה לא בוחן גם את האופציה של התנועה הירוקה-מימד?
    הרי באמת חד"ש תמיד מתנגדת, ולא עושה ע"י כך שום דבר חוץ מלצדוק.

  13. מתן :

    אופיר – למה התנועה הירוקה תומכת במלחמה בעזה? אמנם מבצעים שם טיהור, אבל זה לא נראה כל כך אקולוגי…

  14. אופיר :

    מתן- איך הגעת למסקנה הזאת?

  15. מתן :

    יש לך ציטוט שמוכיח את ההפך? כי לא להגיד כלום בשעה כזו זה לתמוך.

  16. עמית-ה :

    אני מבקש להתייחס לנושא של מיגון עוטף עזה.
    למיגון הזה ישנם שני תפקידים:
    הראשון והברור מאליו לספק הגנה לתושבים וגמישות תגובתית למדינה (כאשר המקום מוגן אתה יכול להחליט ביתר קלות על סוג וזמן תגובה).
    השני הוא הנימוק המוסרי, צריך להבין שמול אירגון דתי קיצוני עם התנהגות בלתי רציונלית, ניצבת מדינה שלא איכפת לה מתושביה, אילו איכפת היה לה היא הייתה עוזרת להם. המדינה הזאת שהיא שלנו היא אחת המדינות הכי בלתי מוסריות שיש, נדמה כאילו השואה נותנת לנו צידוק לאפסנת המצפון.

    צריך לראות את חוסר המיגון כמדד, אילו היה מיגון היה איכפת, אילו היה מיגון לא היו פוגעים בפנסיות, אילו היה מיגון לא היו משפילים ניצולי שואה, אילו היה מיגון היה איכפת גם ממאות האזרחים שהרגנו בעזה ולא רק מהפצעים שלנו.

  17. אלירן,פ"ת :

    תמיד צריכה להיות זכות להפגין, בכל מצב, ואני מסכים עם הכותב ברוב הנושאים.
    רק חבל שהשמאל בארץ נגרר תמיד להצהרות אנטי-מלחמתיות גם כשהן לא משרתות את האינטרס שלו.
    וחבל שלהפגנה כזאת מגיעים 15000 אלף איש ולהפגנות הרבה יותר מהותיות בנושאי זכויות ומאבקי עובדים מגיעים הרבה פחות.

    השמאל צריך להתרכז באי-ליבוי אווירה מלחמתית ובהתרכזות בנושאים המהותיים במדינה גם בשעות מלחמה. צריך לומר בפנים גלויות שעם כל הכבוד לצה"ל, פנסיות, העלאת שכר מינימום ומדינת רווחה הם נושאים יותר חשובים, ושאין להתרכז בשעת בחירות בל"מי יש יותר ביצים".

    בתמונה המצורפת מופיע באנר של חד"ש. אני באופן אישי מזדהה עם מרבית המצע של חד"ש, אבל מצע ומעשים לחוד. פעילי חד"ש וחברי הכנסת שלה התגלו, לא רק לאחרונה אך ביתר שאת לאחרונה, כמחרחרי מלחמה גזענים, ש8 שנים אינם זועקים כנגד טרור הקסאמים אך ברגע שנהרג מחבל אחד (שזה הגיע לו) יודעים טוב מאוד לצאת לרחובות ולצעוק דברי הבל. מנהיגי חד"ש לא נראו זועקים זעקות שבר לעומת הפגיעה המתמשכת בזכויות עובדים וההפרטה, כהציבור הנפגע (של עובדים שכירים, משני הלאומים) הוא הוא הציבור שהם צריכים לייצג, ולא את האינטרס הלאומי הפלשתינאי.

    שורה תחתונה אומרת, שמגיע לנו שמאל אחר. שמאל שלא בהכרח מזדהה עם הצד הפלסטיני בסכסוך, אלא רואה את הסכסוך הלאומי בעיניים אובייקטיביות ויודע למקד את האשמה באשמים האמיתיים. לטעמי המלחמה האחרונה היא מלחמת אין ברירה- בה בעת שהיא ספין פוליטי שכל מטרתו היא עליית מנדטים לגורמי ה"שמאל" בבחירות. כרגע כשהכוחות כבר נלחמים, צריך להיות מאחוריהם ולומר את האמת: המלחמה צודקת, כל איש חמאס שנהרג ברצועה מותו מבורך, וכל אזרח פלסטיני שנהרג, גם אם מכוחות צה"ל- דמו על ידם של אנשי החמאס. כי בסופו של דבר, המלחמה היא מלחמת אין ברירה, בתזמון גרוע ומתוכנן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.